הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
ת"א 71404-09-16 | בית משפט השלום בירושלים | השופטת הבכירה מרים קסלסי | 25.12.2022
הצדדים המרכזיים: דודו בן גיגי, יגאל שמעון ויורם שמעון
ייצוג: בן גיגי – עו"ד יורם ליכטנשטיין; יגאל ויורם שמעון – עו"ד רון לוינטל.
פסק הדין עסק בעימות מתמשך סביב פרסומים ברשתות החברתיות במבשרת ציון. דודו בן גיגי תבע את יגאל שמעון בעקבות פוסט תגובה שפרסם נגדו; יגאל הגיש תביעה שכנגד בעקבות פוסט של בן גיגי; ויורם שמעון, ראש המועצה ואחיו של יגאל, הצטרף כתובע ביחס ל-21 פרסומים נוספים של בן גיגי. בסופו של ההליך נדחו התביעות, לא נפסק פיצוי לשון הרע לאף אחד מהצדדים, וכל צד נשא בהוצאותיו.
800 אלף ש"ח נתבעו – 0 ש"ח נפסקו
מן הפסק עולה כי בן גיגי העמיד את תביעתו על 300,000 ש"ח. יגאל ויורם שמעון דרשו יחד 500,000 ש"ח. כלומר, היקף הדרישות הכספיות הכולל עמד על 800,000 ש"ח. למרות זאת, בית המשפט לא פסק פיצוי לאף אחד מן הצדדים. בפסק הדין צוין כבר בתחילתו כי איש מבעלי הדין לא הוכיח את נזקיו, ובהמשך נקבעה דחייה הדדית של התביעות.
הפוסט של יגאל נגד בן גיגי
הפוסט של יגאל פורסם כתגובה לפרסום מוקדם יותר של בן גיגי. בין היתר הוא עסק בעבודתו הקודמת של בן גיגי כקבלן גינון במועצה, בפעילותו הציבורית ובטענות לגבי התנהלותו. בית המשפט קבע כי הביטוי על "העבריינים והגזלנים" ייחס לבן גיגי עבירה פלילית או התנהלות לא נאותה. עם זאת, ההכרעה לא נעצרה בשאלה אם הדברים פוגעניים: בית המשפט בחן גם את ההתנהלות ההדדית ואת העובדה שהפוסט של יגאל בא בתגובה לפרסום משמיץ של בן גיגי.
השופטת קבעה כי לא עומדת למי מן השניים הגנת תום לב וכי שניהם פרסמו דברים מבלי לבדוק את העובדות. לצד זאת, היא קבעה שאין הצדקה לפסוק פיצוי לבן גיגי, בין היתר נוכח התנהלותו שלו. בפסק הדין נזכר גם סעיף 65 לפקודת הנזיקין כמקור המאפשר, בנסיבות המתאימות, לפטור נתבע מחבות כאשר התנהגות התובע היא שהביאה אותו לידי האשם.
התביעה של יגאל נגד בן גיגי
הפרסום של בן גיגי נגד יגאל ייחס לו פעילות בקידום עסקאות נדל"ן באמצעות קשריו עם אחיו, ראש המועצה. בית המשפט לא קיבל את הטענה שהעובדות הוכחו במלואן. גם כאן ההכרעה הושפעה מהאופי ההדדי של העימות: השופטת תיארה מצב שבו שני הצדדים ביקשו לפגוע זה בזה וקבעה דחייה הדדית, במקום לפסוק פיצוי לאחד מהם.
21 הפרסומים נגד ראש המועצה
התביעה של יורם שמעון התייחסה ל-21 פרסומים של בן גיגי. פסק הדין מתאר את הפרסומים כמכלול, סביב מחלוקות ציבוריות ובהן תכניות תחבורה, היטל השבחה ועתודת קרקע לבנייה. בחלק מן הפרסומים נעשה שימוש בביטויים חריפים כלפי ראש המועצה, ובהם "שקרן", "בריון" ו"משליט שלטון פחד".
ביחס לאיש ציבור הדגיש בית המשפט את רף הסיבולת הגבוה יותר המצופה בשיח ציבורי ופוליטי. הוא מצא שחלק מדברי הביקורת קיבלו תמיכה במסמכים או הוכחו באופן חלקי, וקבע כי בנסיבות שנדונו דברי בן גיגי לא חרגו מרף הסיבולת המצופה מראש המועצה. לכן גם תביעה זו נדחתה.
חשוב לדייק בנקודה אחת: ההתייחסות בפסק הדין לסעיף 19(2) לחוק איסור לשון הרע נוגעת לנסיבה מקלה בפסיקת פיצויים – האמונה באמיתות הפרסום – ולא לקביעה שהתקבלה "הגנת תום לב" לפי סעיף 15. זו הבחנה מהותית בין הגנה מפני אחריות לבין שיקול שעשוי להקל בשאלת הסעד.
מה ניתן ללמוד מהמקרה
פסק הדין ממחיש שתביעת לשון הרע אינה נבחנת רק לפי חומרת הביטוי הבודד. כאשר שני צדדים מנהלים שיח פוגעני הדדי, בית המשפט עשוי לבחון את ההקשר המלא, מי פרסם מה, מה הוכח, מה היה מעמדו הציבורי של הנפגע ומה הייתה תרומתו של כל צד להסלמת העימות. במקרה הזה התוצאה הייתה ברורה מבחינה כספית: תביעות בהיקף כולל של 800,000 ש"ח הסתיימו ללא פיצוי.
יש גם מגבלה עובדתית שכדאי לזכור: פסק הדין מתייחס לקבוצה של 21 פרסומים נגד ראש המועצה, אך החומר המובנה שבידי LAWZ אינו מפרט כל אחד מהם כאירוע נפרד. לכן אין להסיק שהמאפיינים המתוארים כאן חלים באופן זהה על כל אחד מ-21 הפרסומים.
לקריאת פסק הדין המלא – ת"א 71404-09-16
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
