ת"צ (מרכז) 43877-05-24 מרינה שרייבמן נ' AIR INDIA LIMITED

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"צ 43877-05-24 שרייבמן ואח' נ' חברה זרה

לפני: כבוד השופטת כרמית בן אליעזר

המבקשים:
1. מרינה שרייבמן
2. אמנון סומך
3. צבי רוזנברג
4. עמית גליטמן
ע"י ב"כ עו"ד ארנון לנדה

נגד

המשיבה: AIR INDIA LIMITED
ע"י ב"כ עו"ד אסף רזיאל

חקיקה שאוזכרה:

חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012: סע' 2, 2(א), 2(ד), 3, 3(א), 3(א)(1), 3(א)(4), 3(א)(5), , 6, 6(א)(1), 6(א)(2), 6.ב., 6.ג, 6(ה), 6(ה)(1), 6(ו), 8, 9א, 14, 14(א), 14(ב)

חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006: סע' 3, 4, 8, 11, 23(ג), 25

תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995

מיני-רציו:

* אושרה תביעה ייצוגית בגין הפרת הוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) בתקופה מוגדרת שבה הייתה מתקפת הטילים מאיראן, שהובילה לביטול טיסות רבות של החברה לישראל וממנה.

* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית

* תעופה – שירותי תעופה – חוק שירותי תעופה

.

בקשה ייצוגית בטענות להפרת הוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה).

.

בית המשפט המחוזי אישר את התביעה ופסק:

חוק שירותי תעופה מחייב את מפעיל הטיסה או המארגן, במקרה של ביטול טיסה, לספק לנוסעים שטיסתם בוטלה את ההטבות הקבועות בחוק, ובכללן שירותי סיוע הכוללים מזון ומשקאות, שירותי הלנה, שירות הסעה ושירותי תקשורת; וכן להשיב לנוסע את התמורה ששילם בעד הכרטיס או לספק לו כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע. ככלל, כרטיס הטיסה החלופי אותו נדרש מפעיל הטיסה לספק לנוסע צריך להיות "בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר יותר בתיאום עם הנוסע, ובכפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה", כאשר בהוראת השעה נקבעה הקלה מסוימת המאשרת (לגבי חברות שביטלו את כל טיסותיהן מהארץ ואליה) הצעת כרטיס טיסה חלופי מנקודת מוצא שונה או אל יעד שונה, על מנת לסייע לנוסע להגיע ליעדו המקורי. כן נדרש מפעיל הטיסה ליידע את הנוסע בדבר ההטבות להן הוא זכאי בהתאם לקבוע בחוק.

התשתית הראייתית שהונחה מבססת במידה הנדרשת לשלב דיוני זה, אפשרות סבירה כי ייקבע שבמהלך התקופה שמיום 13.4.2024 ועד ליום 16.5.2024, בעקבות מתקפת הטילים מאיראן, שהובילה לביטול טיסות רבות של החברה לישראל וממנה – הפרה המשיבה את החובות המוטלות עליה מכוח חוק שירותי תעופה באי מתן שירותי סיוע וכן באי מתן כרטיס טיסה חלופי (למעשה באי מתן אפשרות בחירה בין כרטיס טיסה חלופי להשבת התמורה, תוך אילוץ הנוסע להסתפק בהשבת התמורה). בכל הנוגע למדיניות המשיבה בהיבטים אלו בתקופה הרלוונטית אין כל צורך בבירור פרטני. הבירור הפרטני הנטען נדרש, לכל היותר, ביחס להיקף הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה וגובה הסעד לו יהיה זכאי ואין בכך כדי למנוע אישר תביעה ייצוגית. מנגד, יש לדחות את בקשת האישור בשם קבוצה הכוללת "כל נוסע אשר רכש כרטיס לטיסה המופעלת ע"י המשיבה (לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים) שהייתה אמורה להמריא מתחומי מדינת ישראל או אליה, אך טיסתו בוטלה במהלך 4 השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד למועד אישורה של בקשה זו, והמשיבה הציעה לו טיסה חלופית ליעד הסופי או המוצא אך לא במועד המוקדם ביותר האפשרי והוא טס בטיסה שהוצעה לו. כל הראיות שהונחו מתייחסות אך ורק להתנהלותה של המשיבה בתקופה שבין 13.4.2024-16.5.2024. לא ניתן להקיש מהתנהלות המשיבה במהלך תקופה זו ביחס לחוקיות וסבירות מדיניותה והתנהלותה בימי שגרה, בהעדר כל ראיה לכך.

החלטה

לפניי בקשה שהגישו המבקשים – גב' מרינה שרייבמן (להלן: מרינה), מר אמנון סומך (להלן: אמנון), מר צבי רוזנברג (להלן: צבי), ומר עמית גליטמן (להלן: עמית), כנגד המשיבה Air India Limited (להלן גם: החברה), שהיא חברת תעופה זרה.

נושא הבקשה, טענות להפרת הוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב – 2012 (להלן: חוק שירותי תעופה או החוק).

ייאמר בפתח הדברים, כי הבקשה הוגשה בשם שתי קבוצות: הקבוצה הראשונה היא קבוצה הכוללת "כל נוסע אשר רכש כרטיס לטיסה המופעלת על ידי המשיבה, שהייתה אמורה להמריא מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים, החל מיום 13.4.2024 ועד ליום 16.5.2024, אשר טיסתו בוטלה או המריאה באיחור העולה על 8 שעות משעת ההמראה הנקובה בכרטיס הטיסה, ולא קיבל מהמשיבה שירותי סיוע והטבת טיסה חלופית במועד המוקדם ביותר האפשרי (כהגדרת המונחים בסעיף 3 לחוק)"; הקבוצה השנייה כוללת "כל נוסע שרכש כרטיס לטיסה המופעלת על ידי המשיבה (לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים) שהייתה אמורה להמריא מתחומי מדינת ישראל או אליה, אך טיסתו בוטלה במהלך 4 השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד למועד אישורה של בקשה זו, והמשיבה הציעה לו טיסה חלופית ליעד הסופי או המוצא, אך לא במועד המוקדם ביותר האפשרי, והוא טס בטיסה שהוצעה לו".

ואולם, וכפי שאפרט גם להלן, רובן ככולן של הטענות והראיות שהובאו במסגרת בקשת האישור מתייחסות לתקופה שבין 13.4.2024 ועד 16.5.2024 בלבד, והלכה למעשה, המבקשים לא הביאו כל ראיה ומכל מקום לא הניחו תשתית ראייתית מספקת, להפרות נטענות כלשהן של חוק שירותי תעופה או ביחס למדיניות המשיבה באשר להצעת כרטיס טיסה חלופי, שלא במסגרת התקופה האמורה. במצב דברים זה, עיקר הניתוח המובא בהחלטה זו יתייחס לטענות המבקשים באשר לתקופה האמורה, ובהמשך אבהיר בקצרה מדוע לא מצאתי לאשר את הבקשה ביחס לקבוצה השנייה כהגדרתה בבקשת האישור.

כפי שיובא להלן, ביחס לתקופה הנדונה לגבי הקבוצה הראשונה עלה בידי המבקשים להראות כי המשיבה הפרה לכאורה את הוראות חוק שירותי תעופה, וכן עלה בידיהם להראות כי מתקיימים בבקשתם כל התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) ולפיכך מצאתי לאשר את בקשת האישור ביחס לתקופה זו.

בקשת האישור מתייחסת, אפוא, לאירועים שהתרחשו בין התאריכים 13.4.2024 ועד 16.5.2024, בעקבות מתקפת הטילים מאיראן, שהובילה לביטול טיסות רבות של החברה לישראל וממנה.

לפי הנטען בבקשת האישור, המשיבה היא חברת התעופה הלאומית של הודו, והיא מקיימת קו טיסות סדיר בין דלהי לתל אביב וחזרה. בסמוך לאחר שפרצה מלחמת "חרבות ברזל", הודיעה המשיבה על ביטול טיסותיה בקו, והן חודשו רק בסמוך לחודש מרץ 2024. ואולם, ביום 14.4.2024, לאחר מתקפת הטילים מאיראן על ישראל, הודיעה שוב המשיבה על ביטול כל טיסותיה מישראל ואליה, והן חודשו רק ביום 16.5.2024.

המבקשים טענו, כי במהלך תקופה זו לא קיימה המשיבה את החובות המוטלות עליה כלפי הנוסעים מכוח חוק שירותי תעופה נוכח ביטול הטיסות, ובכלל זאת לא סיפקה להם שירותי סיוע והטבות כגון מזון ומשקאות, אירוח בבית מלון, שירותי הסעה ושתי שיחות טלפון. כן נטען כי המשיבה לא הציעה טיסות חלופיות במועד המוקדם ביותר האפשרי, ולא עם חברות תעופה אחרות, והתנערה מאחריותה לספק שירותים אלו בטענה ל"כוח עליון", שאינה פוטרת אותה מקיום הוראות החוק.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בקשת האישור נתמכה בתצהירי ארבעת המבקשים, שכל אחד מהם העיד אודות המקרה הפרטי שלו, המלמד לכאורה כי לא קוימו כלפיו הוראות החוק. אמנון אף צירף לתצהירו סרטונים המתעדים גם דין ודברים שהתנהל בינו לבין נציגי המשיבה והתרחשויות נוספות. כן פורטו בבקשת האישור ובתצהירו של אמנון ענייניהם של נוסעים נוספים, ואף צורפו אסמכתאות לגביהם, אולם לא הוגשו תצהירים מטעמם (ראו סעיפים 91-105 לבקשת האישור ונספחים 34-40 לה). 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2) נוכח האמור, עתרו המבקשים לאישור תביעתם כייצוגית ולמתן סעדים כמפורט בבקשת האישור.

בתשובתה לבקשת האישור, טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת האישור על הסף ולחלופין לגופה.

המשיבה הטעימה כי היא חברת תעופה זרה שמקום מושבה וניהול עסקיה בהודו, והיא השעתה את כל טיסותיה לישראל וממנה עקב אירועי מלחמת "חרבות ברזל" ובהמשך אף השיבה את כל נציגיה להודו, והכל משיקולי בטיחות הטיסה, הנוסעים ואנשי הצוות, וכתוצאה ישירה ממתקפת הטילים ההיסטורית חסרת התקדים של איראן ושלוחותיה ב- 13/04/2024 וב-14/04/2024, שסיכנה את המזרח התיכון כולו. המשיבה הפנתה לפסיקה שהכירה, לטענתה, בכך שמדובר במצב חסר תקדים המחייב דחיית התביעה, ואף להצעת החוק אשר עמדה אותה שעה על הפרק להכיר בתקופה הרלוונטית ככזו שבמהלכה התקיימה פגיעה משמעותית ביכולת מפעילי טיסות לתכנן לוח טיסות, באופן השולל תחולת הוראות אלו או אחרות של חוק שירותי תעופה.

המשיבה טענה, כי עניינה של הבקשה מתייחס לאירועים נקודתיים שהתרחשו במהלך מתקפת הטילים או בסמוך לאחריה, והיו קשורים לביטול טיסות משיקולי בטיחות בלבד, שנכפה עליה והיה מעבר לשליטתה, ואין מדובר באירוע מתמשך או במדיניות מכוונת שאינה קשורה למלחמת "חרבות ברזל", המצדיקה אישור התובענה כייצוגית. המשיבה הוסיפה וטענה כי על פי הפסיקה הליך תובענה ייצוגית אינו מכשיר מתאים לבירור טענות להפרות ספורדיות שאינן עולות כדי מדיניות מפרה, וכל שכן שהפרות נטענות נקודתיות בנסיבות קיצוניות וחסרות תקדים כמו מתקפת טילים איראנית, אינן מצדיקות תובענה ייצוגית.

כן טענה המשיבה, כי אין הצדקה לנהל את ההליך באופן ייצוגי גם מן הטעם שיש צורך בבחינה פרטנית של כל טענה וטענה של המבקשים וחברי הקבוצה, ובירור עובדתי נקודתי הנדרש להוכחת כל רכיב בתביעתם האישית, ההופך את ההליך הייצוגי ללא יעיל.

הועתק מנבוהמשיבה עמדה על כך שהיא מקיימת את חובת היידוע והגילוי הקבועה בחוק שירותי תעופה, על ידי פרסום מידע באתר האינטרנט שלה באנגלית ובעברית, במקום הנראה לעין ובאותיות ברורות וקריאות, בנוגע לזכויות הנוסעים במקרה של ביטול או עיכוב טיסה.

בכל הנוגע לחובה לספק שירותי סיוע, טענה המשיבה כי מתן סיוע בעין לא תמיד מתאפשר, ובמקרה כזה רשאי הנוסע לבקש החזר כספים שהוציא, וככלל, הוא זכאי להחזר רק עבור הוצאות שהוציא בפועל עבור שירותי סיוע שלא סופקו לו על ידי החברה.

בכל הנוגע לחובה לספק כרטיס טיסה חלופי, טענה המשיבה כי על פי החוק, אין חובה לספק כרטיס טיסה חלופי בכל תנאי ובכל מחיר, אלא, ככל שמתאפשר בנסיבות: כרטיס טיסה לטיסה חלופית באותה חברת תעופה אשר שוויו יהיה בשווי כרטיס הטיסה המקורי שנרכש, וכפוף לזמינות הטיסות ומקומות פנויים עליהן. המשיבה הפנתה למספר פסקי דין בהם נקבע, לטענתה, כי על חברת תעופה שעקב אירועי המלחמה ביטלה את טיסותיה למדינת ישראל או ממנה, לא חלה חובה חוקית לספק כרטיס טיסה חלופי בכל תנאי ובכל מחיר ומעבר לכך לשאת, ללא הגבלה בסכום, בעלותם של כרטיסי טיסה יקרים שנרכשו בחברת תעופה אחרת.

בכל הנוגע לעניינם של המבקשים, טענה המשיבה כי למעט המבקש 2 (אמנון), אף אחד מהמבקשים לא פנה אליה בבקשה מפורטת, הכוללת אסמכתאות, להחזר כספים שהוצאו על שירותי סיוע. כן הוטעם, כי במקרים שבהם בחר מי מן המבקשים בהשבת תמורה, היא בוצעה במלואה, ובמקרים שהתבקש כרטיס טיסה חלופי, הוסדרו טיסות חלופיות ללא עלות נוספת. המשיבה הוסיפה וטענה, כי כל טענה כי הטיסה החלופית שהוסדרה לא הייתה במועד המוקדם ביותר האפשרי היא טענה בעלמא שלא הונח לה כל ביסוס ראייתי.

המשיבה טענה לחוסר תום לב מצד המבקשים, מאחר שלא פנו אליה בפניה מוקדמת טרם הגשת בקשת האישור. המשיבה הדגישה כי הגשת תובענה ייצוגית דורשת תום לב והגינות, ופניה מוקדמת היא אינדיקציה לכך. כן נטען, כי המבקשים 2-3 מנהלים הליכים ייצוגיים דומים במקביל, ועובדה זו, יחד עם היעדר פניה מוקדמת, מעידה על חוסר תום לב חמור ושימוש לרעה בהליכי משפט, המצדיק את סילוק הבקשה על הסף.

בתגובתם לתשובת המשיבה, דחו המבקשים את טענות המשיבה וטענו כי אין בתשובתה כל הגנה מפני בקשת האישור, ולכן יש לאשר את הבקשה ולהורות על ניהול התובענה כייצוגית.

המבקשים הטעימו כי הפסיקה אליה הפנתה המשיבה, כמו גם הצעת החוק, עוסקות בשלילת הפיצוי הסטטוטורי במצבי כוח עליון מסוג מלחמה, אולם אין בהן דבר וחצי דבר בכל הנוגע לשירותי הסיוע שחברת התעופה מחויבת לספק בכל מקרה, גם בנסיבות של כוח עליון, שהם ורק הם מושא הבקשה.

המבקשים דחו את טענת המשיבה כי בקשת האישור עוסקת ב"אירועים נקודתיים" שהתרחשו בליל מתקפת הטילים, וכי לכן אין לאשר ניהול תובענה ייצוגית. המשיבה לא הכחישה כי ביטלה את כל טיסותיה מישראל ואליה במשך תקופת הבקשה, ולמעשה אף לא הכחישה את התמונה העולה מבקשת האישור, לפיה המשיבה נמנעה מאספקת שירותי סיוע לכלל הנוסעים בטיסות שבוטלו, הן מנתב"ג והן מדלהי. לטענת המבקשים, אילו הייתה המשיבה מוכיחה שבטיסה מסוימת שבוטלה באופן נקודתי לא עלה בידה לספק את שירותי הסיוע, ייתכן וניתן היה לטעון ל"תקלה נקודתית". אולם, כשמדובר בעשרות טיסות ובאלפי נוסעים, המשיבה אינה יכולה להיבנות מטענה כזו.

המבקשים דחו גם את טענת המשיבה לפיה המבקשים לא הוכיחו שהתנהלותה היא בגדר מדיניות של הפרה שיטתית של הוראות הדין, שעה שנציגתה הרשמית של המשיבה בישראל, גב' סימה בולסרה, אישרה כי במצב של מלחמה או כוח עליון הוראות חוק שירותי תעופה אינן תקפות, ודי בכך כדי להוכיח שמדובר במדיניות ולא בתקלה נקודתית. המבקשים הוסיפו וטענו, כי תשובת המשיבה כוללת רק סיסמאות, אמירות כלליות והפניה להלכות שאינן רלוונטיות, ואין בה הסבר, אפילו לא קלוש, מדוע נמנעה המשיבה מלספק שירותי סיוע לכל נוסעי הטיסות שבוטלו. טענת המשיבה כי המבקשים 1,3-4 לא פנו אליה אין בה דבר, שכן המשיבה אינה מכחישה כי גם המבקש 2, שכן פנה אליה, לא נענה כהלכה, ומכל מקום, התנהלות המשיבה, אשר נמנעה מלפצות את המבקשים גם בחודשים הרבים שחלפו מאז הגשת בקשת האישור, מלמדת שגם אם היו פונים אליה, פנייתם הייתה מושבת ריקם. מטעם זה אף טענו המבקשים כי דין טענות המשיבה להעדר פניה מוקדמת להידחות.

כן טענו המבקשים, כי טענת המשיבה כי היא מחויבת לספק טיסה חלופית אך ורק מתוך טיסותיה שלה ובאותם תנאים, מלמדת על מדיניותה, העומדת בניגוד לדין.

המבקשים דחו את טענות המשיבה להתנהלות בחוסר תום לב או שימוש לרעה בהליכי משפט, והדגישו כי המשיבה כלל לא ניסתה לטעון בתשובתה כי שאר התנאים לאישור התובענה כייצוגית אינם מתקיימים.

נוכח האמור, טענו המבקשים כי יש לקבל את בקשתם ולאשר את התביעה כייצוגית.

ניסיונות שנעשו לסיום המחלוקת בהסכמה, לרבות בהליך של גישור, לא צלחו.

ביום 21.6.2026 נשמעו חקירות המצהירים מטעם הצדדים, ובהמשך הוגשו סיכומים בכתב, ועתה הגיעה שעת ההכרעה.

דיון והכרעה

כידוע, על פי הדין, בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי, במסגרתו נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת הליך של תובענה ייצוגית. לשם כך, על בית המשפט לבחון האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית על פי הדין. תנאים אלו קבועים, בין היתר, בהוראות סעיפים 4 ו- 8 לחוק תובענות ייצוגיות (על התקיימות הדרישה הקבועה בסעיף 3 לחוק, כי מדובר בעניין המפורט בתוספת השנייה לחוק, אין מחלוקת בענייננו).

כך, סעיף 4 לחוק קובע כי רשאי להגיש תביעה ייצוגית רק אדם שיש לו עילת תביעה אישית, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. סעיף 8 לחוק קובע, כי בית המשפט יאשר תביעה כייצוגית אם מצא כי היא מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

בהלכה הפסוקה נקבע, כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה כי הוא עומד בכל התנאים לאישור התובענה כייצוגית. כן נקבע בפסיקה כי בשלב הדיון בבקשת האישור אין בית המשפט נדרש להכריע בשאלות השנויות במחלוקת או לקבוע עמדה סופית ונחרצת ביחס אליהן, ודי לו כי יקבע כי קיימת אפשרות סבירה כי שאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה (ראו, מיני רבים, רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי [נבו] (5.7.2012)). הנטל המוטל על המבקש לאשר תביעה ייצוגית אינו ענין של מה בכך. על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. בית המשפט שדן בבקשה נדרש להיכנס לעובי הקורה, ולבחון היטב, משפטית ועובדתית, האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית. מבחנים אלה לא נקבעו בעלמא, אלא נועדו לאזן בין הרצון לאפשר את השימוש בתובענה הייצוגית ככלי יעיל לפיקוח על גופים כלכליים גדולים ולמתן סעד לקבוצה של נפגעים שנזקם אינו מצדיק מבחינתם הגשת תביעה אישית; לבין הצורך לרסן את השימוש בכלי התובענה הייצוגית ולאפשר שימוש מושכל בו, נוכח הסכנות הטמונות בו והשפעתו המכרעת על הנתבעים ועל התנהלותם העסקית (ראו, מיני רבים, רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ [נבו] (11.4.2013) בפסקאות 39-41 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז, על הפסיקה הנזכרת שם).

על רקע זה, נפנה לניתוח השאלות הטעונות הכרעה ונבחן אם יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה, ואם עומדת בקשת האישור בתנאים הנדרשים לאישור תביעה ייצוגית.

חוק שירותי תעופה

חוק שירותי תעופה מקנה שורה של זכויות והטבות לנוסע שהונפק לו כרטיס לטיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה (לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים), בהתקיים אחת או יותר מן העילות המזכות הקבועות בחוק. בענייננו, העילה המזכה הרלוונטית היא ביטול הטיסה.

ההטבות להן זכאי הנוסע בהתקיים עילה מזכה מפורטות בסעיף 3(א) לחוק שירותי תעופה, הקובע כדלקמן:

"3(א) ההטבות לפי חוק זה הן:

1) שירותי סיוע בלא תשלום, כמפורט להלן: 1) מזון ומשקאות בהתאם לזמן ההמתנה (בחוק זה – מזון ומשקאות); 2) אירוח בבית מלון אם נדרשת שהייה של לילה אחד או יותר או אם נדרשת שהייה ארוכה מהשהייה שתכנן הנוסע (בחוק זה – שירותי לינה); 3) שירותי הסעה בין שדה התעופה לבית המלון שבו הנוסע שוהה כאמור בפסקת משנה (ב), ואם בחר הנוסע לשהות במקום אחר במרחק סביר משדה התעופה, בפרק הזמן כאמור באותה פסקת משנה – שירותי הסעה בין אותו מקום לשדה התעופה (בחוק זה – שירות הסעה); 4) שתי שיחות טלפון, וכן משלוח הודעה באמצעות פקסימיליה או דואר אלקטרוני לפי בחירת הנוסע (בחוק זה – שירותי תקשורת); 2) השבת תמורה בסכום ששולם בעד כרטיס טיסה, לרבות כל תשלום ששולם בעד כרטיס הטיסה, ובכלל זה, אגרות, היטלים, מסים ותשלומי חובה אחרים, והכל בכפוף להוראות סעיף קטן (ב); מפעיל טיסה או מארגן ישיב לנוסע את התמורה בתוך 21 ימים מהיום שהנוסע או נותן שירות סוכנות הנסיעות כאמור בסעיף 15, לפי העניין, פנה אליו בכתב; 3) כרטיס טיסה חלופי ליעד הסופי של הנוסע, בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר יותר בתיאום עם הנוסע, ובכפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה"

יצויין, כי חוק שירותי תעופה אף מגדיר הטבה לפיצוי כספי בסכום הקבוע בתוספות לחוק במקרה של ביטול טיסה או שינוי בתנאיה (סעיפים 3(א)(4) ו-3(א)(5); להלן: הפיצוי הסטטוטורי) אולם אין חולק כי ההטבות הכלולות בסעיפים אלו אינן רלוונטיות לענייננו, משעה שעל פי הדין לא ניתן לתבוע במסגרת תביעה ייצוגית פיצוי סטטוטורי (ראו, למשל, ת"צ (מרכז) 56458-11-19 אביב קליין נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ [נבו] (18.8.2020), ערעור שהוגש התקבל חלקית בהסכמה אך לא בסוגיה זו – ע"א 7347/20 הילה באר נ' אירופלוט רושיון איירליינס [נבו] (28.11.2022)).

סעיף 6 לחוק שירותי תעופה מפרט את ההטבות להן זכאי נוסע שטיסתו בוטלה (כאשר לפי סעיף ההגדרות, טיסה שהמריאה באיחור של 8 שעות ויותר נחשבת כטיסה שבוטלה), כדלקמן:

"6 (א) נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה:

1) שירותי סיוע; 2) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע; 3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה"

להשלמת התמונה יצוין כי סעיפי המשנה (ב)-(ג) של סעיף 6 כוללים פירוט של נסיבות בהן לא יחוב מפעיל הטיסה בתשלום הפיצוי הסטטוטורי, כולו או חלקו, בשים לב לעיתוי הטיסה החלופית שהוסדרה לנוסע בתיאום עימו, וכן בהתחשב במועד שבו הודע לנוסע שטיסתו בוטלה.

סעיף 6(ה) קובע, כי נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי הסטטוטורי, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה: הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות (להלן: כוח עליון); הטיסה בוטלה בשל שביתה או השבתה מוגנות; הטיסה בוטלה כדי להימנע מחילול שבת או חג.

סעיף 6(ו) מסדיר את חובתו של מפעיל הטיסה או מארגן המודיע לנוסע על טיסה שבוטלה, להציג לפניו חלופות להגעה ליעד הסופי.

סעיף 14 לחוק קובע את חובות היידוע והגילוי החלות על מפעיל טיסה או מארגן, ובכלל זאת, חובה להציג במקום בו הוא מקבל קהל מודעה המפרטת את זכות הנוסע להטבות בהתקיים עילה מזכה, במקום הנראה לעין ובאותיות ברורות וקריאות, וכן באתר האינטרנט, אם קיים. סעיף 14(ב) לחוק קובע כי נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שמתקיימת לגביה עילה מזכה, זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן מסמך המפרט את זכותו להטבות; וסעיף 14(ג) קובע כי מפעיל טיסה או מארגן המנפיק לנוסע כרטיס טיסה, ימסור לנוסע פרטים בדבר מקום הימצאו בשדה התעופה של מי שמונה לשם סיוע לנוסעים לממש את זכויותיהם בהתאם להוראות חוק זה ובדבר דרכי ההתקשרות עמו. במאמר מוסגר יוער, כי בקשת האישור שלפניי אינה עוסקת בהפרות של חובות היידוע הקבועות בחוק, ולפי טענת המבקשים סוגיה זו נדונה בבקשת אישור אחרת שהוגשה כנגד המשיבה.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 11.2.2025 פורסם חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מספר 2 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה – 2025 (להלן: החוק המתקן), במסגרתו, בין היתר, הוסף לחוק שירותי תעופה סעיף 9א לחוק, המסדיר את סמכותו של שר התחבורה (לאחר התייעצות עם שר הכלכלה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת), לקבוע בצו, לעניין טיסה שהמועד הנקוב שלה הוא בתקופה שייקבע, כי יחולו שינויים ביחס לחלק מן ההטבות להן זכאי הנוסע על פי החוק, כמפורט בסעיף, בהתקיים מצב חירום מיוחד ובתנאים שנקבעו בסעיף.

סעיף 2 לחוק המתקן קובע הוראת שעה (להלן: הוראת השעה), החלה בתקופות זמן מוגדרות המפורטות בסעיף 2(א), כאשר אחת התקופות עליהן היא חלה היא התקופה שבין 12.4.2024-18.4.2024. בהתאם להוראת השעה, סויגה תחולתן של חלק מהוראות חוק שירותי תעופה לגבי טיסות שמועדיהן חלו בתקופות המוגדרות בהוראת השעה. כך, בסעיף 2(א) נקבע כי לעניין טיסות אלו, לא יחולו ההוראות המסדירות את זכאות הנוסע לפיצוי הסטטוטורי; וסעיף 2(ד) לחוק קובע הקלה מסוימת לעניין החובה להציע כרטיס טיסה חלופי, שלפיה, מפעילי טיסה שביטלו את כלל טיסותיהם מהארץ ואליה, נדרשים להציע לנוסע שטיסתו בוטלה כרטיס טיסה חלופי מנקודת מוצא שונה או ליעד שונה מכרטיס הטיסה המקורי, בתנאים שנקבעו, והכל כדי לסייע לנוסע להגיע ליעד המקורי הנקוב בכרטיס הטיסה שהונפק לו.

יוער, כי בפסיקה התעוררה מחלוקת בשאלה מה משמעותה של הוראת השעה ביחס לתקופות מלחמה אשר אינן מפורטות בסעיף 2(א) לחוק המתקן, ובפרט האם תחול לגביהן ההגנה הקבועה בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה, הפוטרת את חברת התעופה מתשלום פיצוי סטטוטורי בנסיבות של ביטול טיסה בשל כוח עליון (לגישות השונות ראו, מני רבים, רת"ק (מרכז) 21251-08-25 Flydubai נ' עמית לוי [נבו] (10.12.2025); רת"ק (ים) 13549-08-25 מורן כהן נ' אוסטריאן איירליינס [נבו] (11.8.2025); ת"ק (כ"ס) 30379-12-24 שחר מימון נ' בריטיש איירוואיס פלס [נבו] (13.1.2026); ת"ק (קריות) 36753-05-25 איילת קוליש נ' RYANAIR [נבו] (9.11.2025)), ואולם אין צורך להידרש למחלוקת זו בענייננו.

כך או כך, החוק המתקן והוראת השעה - אינם כוללים הוראות כלשהן ביחס לשירותי הסיוע, ואין בדין כל החרגה ביחס לחובה החלה על מפעיל טיסה לספק שירותי סיוע כמפורט בסעיף 3(א)(1) לחוק וכקבוע בסעיף 6(א)(1) לו ביחס לנוסע שטיסתו בוטלה.

לסיכום האמור עד כה, חוק שירותי תעופה מחייב את מפעיל הטיסה או המארגן, במקרה של ביטול טיסה, לספק לנוסעים שטיסתם בוטלה את ההטבות הקבועות בחוק, ובכללן שירותי סיוע הכוללים מזון ומשקאות, שירותי הלנה, שירות הסעה ושירותי תקשורת; וכן להשיב לנוסע את התמורה ששילם בעד הכרטיס או לספק לו כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע. ככלל, כרטיס הטיסה החלופי אותו נדרש מפעיל הטיסה לספק לנוסע צריך להיות "בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר יותר בתיאום עם הנוסע, ובכפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה", כאשר בהוראת השעה נקבעה הקלה מסוימת המאשרת (לגבי חברות שביטלו את כל טיסותיהן מהארץ ואליה) הצעת כרטיס טיסה חלופי מנקודת מוצא שונה או אל יעד שונה, על מנת לסייע לנוסע להגיע ליעדו המקורי.

כן נדרש מפעיל הטיסה ליידע את הנוסע בדבר ההטבות להן הוא זכאי בהתאם לקבוע בחוק. לאחרונה אף נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי התעופה מטיל על מארגן ומפעיל טיסה חובה אקטיבית ליידע נוסע שטיסתו בוטלה על זכותו לבחור בין השבת תמורה לבין כרטיס טיסה חלופי (רע"א 17685-01-26 ארקיע אינטרנשיונל (1981) בע"מ נ' ליאור בונדרבסקי [נבו] (4.6.2026) (להלן: עניין ארקיע)).

ככלל, חוק שירותי תעופה אף מעניק לנוסע שטיסתו בוטלה זכות לפיצוי סטטוטורי, אולם בחוק העיקרי ובחוק המתקן נקבעו סייגים לזכאות זו, אך מכל מקום היא אינה חלק מבקשת האישור שלפנינו.

האם הוכיחו המבקשים במידה הנדרשת כי בתקופה הרלוונטית לא עמדה המשיבה בחובות המוטלות עליה מכוח חוק שירותי תעופה

להוכחת טענותיהם כי במהלך התקופה הרלוונטית (13.4.2024-16.5.2024) לא עמדה המשיבה בחובות המוטלות עליה מכוח חוק שירותי תעופה, הוגשו תצהירי ארבעת המבקשים, כאשר בתצהירו של אמנון פורטו ענייניהם של נוסעים נוספים שלא הוגשו תצהירים מטעמם, וכן צורפו לתצהירו תיעודים של שיחות שניהל עם נציגי חברת שירותי הקרקע מטעם המשיבה, וכן עם נציגתה הרשמית בישראל, גב' סימה בולסרה.

אסקור להלן בקצרה את התמונה העולה מן הראיות אותן הניחו המבקשים לפניי.

עדות המבקשת 1 – גב' מרינה שרייבמן -

מרינה רכשה כרטיס לטיסה ב-14.4.2024 מקטמנדו לדלהי ומשם לתל אביב. מקטע הטיסה מדלהי לתל אביב בוטל, ולטענת מרינה היא קיבלה על כך הודעה בעקיפין, ללא מידע על זכויותיה או הצעת טיסה חלופית. כמו כן, אחד מתיקיה לא הגיע לדלהי. מרינה הצהירה, כי נציג המשיבה בדלהי מסר לה מידע מטעה בנוגע לטיסות חלופיות, והיא נאלצה לשכור חדר במלון מ-14.4.2024 עד 18.4.2024 ולשלם 170 דולר עבור החדר, 3,320 רופי עבור ויזה זמנית, 9,000 רופי עבור ארוחות ו-1,000 רופי עבור נסיעה במונית.

בהמשך, גם טיסת ההמשך החלופית שהוצעה לה בוטלה, והיא נאלצה לרכוש עצמאית כרטיס לטיסה של "אתיופיאן איירליינס" מדלהי לתל אביב ביום 18.4.2024, בעלות של 2,250 ₪ (דרך סוכנות מונה טורס). נזקה הממוני הסתכם בכ-3,481 ₪, ונזקה הלא ממוני ב- 250 ₪.

עדותה של מרינה לא נסתרה בחקירה נגדית, והמשיבה לא הציגה כל אסמכתא הסותרת את טענותיה או כל ראיה כי מרינה יודעה אודות זכויותיה, כי הוצעה לה טיסה חלופית לאחר שהטיסה החלופית שהוצעה לה בוטלה, או כי סופקו לה או הוצעו לה בשדה התעופה שירותי סיוע, הסעה או הלנה, ואף אין חולק כי ההוצאות אותן הוציאה ושאת השבתן דרשה לא הוחזרו לה.

עדות המבקש 2 – מר אמנון סומך -

אמנון רכש כרטיס לטיסה מתל אביב לבנגקוק ביום 13.4.2024. הטיסה הייתה אמורה לצאת בשעה 22:10 אולם התעכבה וביום 14.4.2024 בשעה 01:45 – בוטלה. אמנון טען כי לא קיבל מסמך המיידע אותו על זכויותיו, וכשביקש מזון ושתייה הוא קיבל רק בקבוק מים.

אמנון צירף לתצהירו סרטונים המתעדים את ההסברים שקיבלו הוא והנוסעים הנוספים במהלך שהותם בשדה התעופה מנציגי חברת שירותי הקרקע, מהם עולה, לדבריו, כי הנוסעים לא קיבלו כל הסבר ומידע אודות זכויותיהם.

כן צירף אמנון לתצהירו סרטונים המתעדים שיחות שקיים עם נציגתה הרשמית של המשיבה בישראל, גב' סימה בולסרה, מהם עולה, לדבריו, בין השאר, כי פניותיו בבקשה לקבל מזון ושתייה לא נענו (תחילה באמירה ש"ינסו לארגן משהו" ובהמשך בטענה שקרית ש"הכל סגור"). אמנון נאלץ לשלם 32 ₪ עבור כריך ו-6.2 ₪ עבור מים. במהלך השיחה אף טענה הגב' בולסרה, כי "במצב מלחמה הוראות החוק אינן תקפות" וכי מדובר ב"כוח עליון", ולכן המשיבה אינה מחויבת לספק סידור לינה במלון.

בסופו של דבר, לאחר התעקשות, אושר לאמנון לנסוע למלון הרודס, אך הוא לא קיבל אישור בכתב ולא הסעה במונית. הוא שילם 170 ₪ על מונית למלון ו-150 ₪ על מונית חזרה לשדה. בבית המלון התברר לו שלא הוזמן עבורו חדר, ורק לאחר המתנה ממושכת נוספת במלון, ושיחה נוספת עם גב' בולסרה, אושר לו לישון באחד מחדרי המלון שנשמרו לאנשי הצוות.

אמנון ציין בתצהירו, כי רק בשעה 04:25 (כשש שעות לאחר מועד הטיסה וכשעתיים וחצי לאחר ביטולה) הגיע משלוח של כריכים ובקבוקי שתייה שהמשיבה סיפקה לנוסעיה, אלא שבשלב זה מרבית הנוסעים כבר התייאשו ורכשו לעצמם מזון ושתייה. כן סיפר אמנון, כי כששב לשדה התעופה מהמלון (בשעה 10:15) מצא את אולם הנוסעים מלא בנוסעים שישנו על הרצפה ועל הספסלים. גם דברים אלו נתמכו בסרטונים שצורפו לתצהירו.

הטיסה המריאה בסופו של דבר לדלהי ביום 14.4.2024, ועם הגעתו לדלהי, ביקש אמנון לברר מה עליו לעשות בקשר לטיסת ההמשך מדלהי לבנגקוק אותה החמיץ, ולדבריו לאחר המתנה ארוכה נמסר לו כרטיס לטיסה חלופית ביום 15.4.2024 בשעה 11:00, ואישור לארוחות בוקר וערב בשדה התעופה בדלהי. לשאלתו היכן עליו ללון נמסר לו שעליו לישון בשדה התעופה "על הספות". אמנון נאלץ לשלם 70 דולר עבור תא שינה בשדה התעופה. בדיעבד, התברר לאמנון כי קדמו לטיסה שהוצעה לו ע"י המשיבה 4 טיסות של חברות תעופה אחרות (נספח 17 לבקשת האישור).

טענותיו של אמנון לא נסתרו בחקירתו הנגדית, והמשיבה לא הציגה כל אסמכתא לסתור את טענותיו או להוכיח כי סופקו לו שירותי סיוע מעבר למה שפירט בתצהירו או כי השיבה לו את הסכומים אותם הוציא.

כמו כן, המשיבה לא הגישה תצהיר מטעמה של גב' בולסרה.

אמנון פירט בתצהירו את ענייניהם של נוסעים נוספים אשר יצרו עימו קשר בבנגקוק והעבירו לו את פרטי טיסותיהם, ואשר גם הם, לטענתו, לא קיבלו את זכויותיהם מן המשיבה, ובהם שני נוסעים שהיו אמורים, כמוהו, לטוס ביום 13.4.2024 מתל אביב לבנגקוק, עם חניית ביניים בדלהי, ועברו תלאות דומות לתלאותיו (מר לוי, אשר לאחר דין ודברים עם המשיבה נאותה המשיבה, לפנים משורת הדין לשיטתה, לשלם לו את ההפרש שנאלץ לשלם עבור כרטיס טיסה חלופי; וכן מר בן עמי), ושתי נוסעות שאמורות היו לטוס מדלהי לתל אביב ביום 29.4.2024 וטיסתן בוטלה, תוך שהובהר להן כי המשיבה לא תספק כרטיס טיסה חלופי באמצעות חברות טיסה אחרות, וזאת בשעה שהמשיבה עצמה טרם חידשה את טיסותיה ארצה (גב' צ'קארוב וגב' אלימלך – ראו נספחים 37-38 לבקשת האישור).

עדות המבקש 3 – מר צבי רוזנברג

צבי הצהיר כי רכש כרטיסים עבורו ועבור שתי בנותיו לטיסה מדלהי לתל אביב ביום 14.4.2024. מקטע טיסה זה בוטל, והוא קיבל הודעה בדוא"ל ללא מידע על זכויותיו או הצעת טיסה חלופית (נספח 22 לבקשת האישור). הוא הסכים לקבל החזר כספי בגין הטיסה שבוטלה, ונאלץ לרכוש כרטיסים חלופיים בחברת "פליי דובאי" מדלהי לתל אביב ליום 18.4.2024, בעלות של 10,451 ₪. הוא שילם מכיסו 100 דולר (כ-371 ₪) עבור לינה במלון בדלהי, 300 דולר (כ-1,113 ₪) עבור ארוחות ושתייה, ו-15 דולר (כ- 55.65 ₪) עבור נסיעה לשדה התעופה.

להשלמת התמונה יצוין, כי לטענת צבי גם פליי דובאי לא סיפקה לו את ההטבות המגיעות לו בגין מקטע הטיסה שבין דובאי לתל אביב, והוא הגיש נגדה בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין כך, ובהתאמה הגיש הודעת עדכון בה הבהיר כי אינו מבקש שיפוי על נזקיו בגין מקטע זה בהליך שלפניי.

טענותיו של צבי לא נסתרו בחקירתו הנגדית, והמשיבה לא הציגה כל אסמכתא לסתור את טענותיו או להוכיח כי הוצעה לו טיסה חלופית, כי סופקו לו פרטים או מידע מעבר למה שמסר, כי ניתנו לו שירותי סיוע, או כי המשיבה השיבה לו את הסכומים אותם הוציא.

עדות המבקש 4 – מר עמית גליטמן

עמית וחברו רכשו כרטיסים לטיסה מתל אביב לדלהי ביום 13.4.2024 וטיסה חזרה ביום 27.4.2024. אף הם חוו חוויות דומות לאלו אותן תיאר אמנון בעניין עיכוב וביטול הטיסה לדלהי, הם נאלצו לישון על הרצפה בנתב"ג, ושילמו 26 ₪ עבור קפה. עמית וחברו פספסו טיסת המשך פנימית בהודו ונאלצו לרכוש כרטיס חדש. כמו כן, מזוודותיהם לא הגיעו.

טיסת החזור שלהם מדלהי לתל אביב ביום 27.4.2024 בוטלה, והמשיבה הציעה רק החזר כספי ללא טיסה חלופית או שירותי סיוע (הודעת הביטול נספח 30 לבקשת האישור). עמית השיב להודעת הביטול וביקש לקבל טיסה חלופית אך סורב (נספח 31).

עמית וחברו רכשו כרטיסים חלופיים בחברת "פליי דובאי" מדלהי לתל אביב ליום 28.4.2024 בעלות של 142,224 רופי (כ-6,400 ₪). הם הוציאו 200 רופי (כ-9 ₪) על מזון ושתייה בסופרמרקט בדלהי, ו-457 רופי (כ-20.57 ₪) על קפה בסטארבקס. בזמן ההמתנה לטיסת ההמשך בדובאי, הם הוציאו 343 דירהם (כ-353 ₪) על מזון ושתייה, 110 דירהם (כ-113 ₪) על אחסון כבודה, ו-66 דירהם (כ-68 ₪) על נסיעה בין טרמינלים. נזקו הממוני של עמית הסתכם בכ-3,481.8 ₪, ונזקו הלא ממוני ב-250 ₪ בגין אי נוחות ו-450 ₪ בגין לינה על הרצפה בנתב"ג.

טענותיו של עמית לא נסתרו בחקירתו הנגדית, והמשיבה לא הציגה כל אסמכתא לסתור את טענותיו או להוכיח כי הוצעה לו טיסה חלופית, כי סופקו לו פרטים או מידע מעבר למה שמסר, כי סיפקו לו שירותי סיוע, או כי השיבה לו את הסכומים אותם הוציא.

המשיבה, כאמור, נמנעה מלהגיש תצהיר מטעם נציגתה בישראל, גב' בולסרה, והסתפקה בתצהירו של מר Alhad Narasinh Kulkarni, יועץ משפטי, מנהל ומורשה חתימה במשיבה.

משלא הוגש תצהירה של גב' בולסרה הרי שעדותו של אמנון (אליה הצטרף גם עמית בתצהירו) באשר למה שהתרחש במועדים הרלוונטיים בקשר עם מתן שירותי סיוע בשדה התעופה בנמל התעופה בן גוריון – לא נסתרה. יוער, כי בתצהירו טען מר קולקרני כי סופקו שירותי סיוע, אך הדברים שמסר היו כלליים וסתמיים, ללא כל פירוט מתי, מה ואיך סופק, וללא כל אסמכתא (ראו סעיף 9 לתצהיר), וגם הטענה כי לא ניתן היה לספק מקומות לינה בשל הסיכון הביטחוני (סעיף 10 בתצהיר) נותרה כטענה בעלמא.

בתצהירו עמד מר קולקרני על המצב הבטחוני שחייב את ביטול הטיסות, וטען כי המשיבה עשתה כל שביכולתה על מנת שהנוסעים יקבלו סיוע ותמיכה ככל הנדרש, וכן כי יקבלו החזר כספי בתוך פרק זמן קצר ככל הניתן. ואולם, גם בעניין זה הצהרותיו היו כלליות וסתמיות. בפרט, מר קולקרני לא התייחס בתצהירו לעניינו של כל אחד מן המצהירים, וכן לא צירף לתצהירו כל אסמכתא המתייחסת למי מהם והסותרת את טענותיהם. מר קולקרני אף בחר שלא להתייחס בתצהירו לטענה, אשר עלתה בחלק מן התצהירים ובתשובות שקיבלו חלק מן הנוסעים באמצעות הסוכנויות – כי המשיבה אינה מספקת טיסות חלופיות באמצעות חברות תעופה אחרות, ולמעשה לא מסר כל התייחסות קונקרטית לשאלה האם ואיזה טיסות חלופיות הוצעו לנוסעים בתקופת ביטולי הטיסות.

בעדותו לפניי, טען מר קולקרני לראשונה, כי אייר אינדיה מספקת לעיתים גם טיסות חלופיות באמצעות חברות תעופה אחרות. ואולם, משהדברים עלו לראשונה בעדותו; משעה שהם עומדים בניגוד לדברים שנמסרו למי מהנוסעים באמצעות סוכנויות הנסיעות (ראו למשל נספח 38 לבקשת האישור) ולדברים עליהם העידו המצהירים לפניי; משלא צורפה כל אסמכתא להראות ולו טיסה חלופית אחת שסופקה למי מן הנוסעים באמצעות חברת תעופה אחרת; ובעיקר, משעה שהדברים עומדים בניגוד לגרסה אותה הציגה המשיבה עצמה בתשובתה לבקשת האישור ובסיכומים ולפיה החובה החלה עליה לספק כרטיס טיסה חלופי חלה רק על טיסות שלה בלבד ולא באמצעות חברות אחרות – לא מצאתי ליתן משקל של ממש לעדות זו.

בהקשר זה יוער, במאמר מוסגר, כי עדותו של מר קולקרני, שנשמעה בהיוועדות חזותית ובליווי מתורגמן, הייתה רצופה בתקלות והפרעות שונות, אשר חלקן לא היו בשליטתו, והיה קושי להתרשם ממנה. מכל מקום, נחה דעתי כי גם אם יינתן משקל מלא לדברים שמסר העד בתצהירו, הרי שאין בהם כדי לסתור את עדויות המבקשים, בפרט כאשר כאמור לא פורטה בתצהיר התייחסות קונקרטית לעניינו של אף אחד מן המבקשים, וכל שכן כאשר לא צורפה כל אסמכתא.

על כך יש להוסיף, כי בהעדר תצהיר מטעמה של גב' בולסרה, ובהעדר התייחסות לדברים אף מצידו של מר קולקרני, אף דברי הגב' בולסרה בסרטון, מהם עלה כי לשיטתה של המשיבה, בהתקיים תנאים של כוח עליון היא פטורה מקיום הוראות החוק – נותרו ללא הסבר.

051293710מן הראיות שהונחו לפניי עולה, אפוא, התמונה הבאה: 054678313 טיסת המשיבה שאמורה הייתה לצאת מישראל לבנגקוק דרך דלהי ביום 13.4.2024 בשעה 22:10 בוטלה (או למצער יצאה באיחור של למעלה מ-8 שעות). על אף האמור, אמנון, עמית ונוסעים אחרים שתועדו ותוארו בתצהירו של אמנון, לא זכו לקבל מידע מפורט אודות זכויותיהם, זכו לקבל שירותי מזון ומשקאות רק בחלוף מספר שעות (בשעה 04:25 של יום 14.4.2024), וכן לא קיבלו שירותי לינה והסעה. כמו כן, הטיסה החלופית שסופקה לאמנון למקטע שמדלהי לבנגקוק יצאה רק ביום 15.4.2024 בשעה 11:00 וזאת למרות שהיו 4 טיסות אחרות מוקדמות יותר של חברות אחרות.

טיסת המשיבה מדלהי לתל אביב שאמורה הייתה לצאת ביום 14.4.2024 ועליה אמורה הייתה לטוס מרינה – בוטלה. טיסה חלופית של המשיבה שהוצעה למרינה (ליום 18.4.2024) בוטלה אף היא (ביום 16.4.2024), ולא הוצעה לה טיסה חלופית אחרת. מרינה לא קיבלה כל מידע אודות ההטבות המגיעות לה, ולא קיבלה שירותי סיוע כלל, לרבות לא שירותי לינה, וזאת אף שגם הטיסה החלופית הראשונה שהוצעה לה (שבוטלה אף היא), הייתה 4 ימים לאחר מועד הטיסה המקורית.

אף צבי ובנותיו אמורים היו לטוס עם המשיבה ביום 14.4.2024 מדלהי לתל אביב, באותה טיסה שבוטלה. לא הוצעה להם טיסה חלופית, והם לא זכו לקבל מידע מפורט אודות זכויותיהם, ואף לא שירותי סיוע מסוג כלשהו, לרבות שירותי לינה ללילות הנוספים בהם נאלצו לשהות בדלהי.

יצויין, כי בהודעת הביטול שנשלחה לצבי ולמרינה נרשם כי על מנת לבקש החזר או שיבוץ מחדש בטיסה (reschedule) יש לפנות למשיבה אם הכרטיסים נרכשו ישירות דרכה, או לסוכנות אם הכרטיסים נרכשו דרך סוכנות. מכל מקום, אין חולק, כי המשיבה לא באמת אפשרה רישום מחדש לטיסותיה, שכן נכון לעת ההיא כל טיסותיה לישראל בוטלו. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית הבהיר צבי, כי בעקבות קבלת ההודעה על ביטול הטיסה הגיע לדלפקים, ורק לאחר שהתחוור לו כי המשיבה לא מתכוונת לתת לו מענה, ביקש לקבל החזר כספי ונעזר באימו ששהתה בארץ לצורך הזמנת טיסה חלופית לו ולבנותיו (ראו עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 1, עד עמ' 18, ש' 10). עדותו של צבי הייתה מהימנה עליי, ומכל מקום, כפי שכבר צוין לעיל, היא לא נסתרה על ידי שום ראיה אחרת שהוצגה על ידי המשיבה.

גם טיסת המשיבה מדלהי לתל אביב ביום 27.4.2024, עליה אמורים היו לעלות עמית וחברו בוטלה מבלי שהוצעה להם אפשרות לבחור טיסה חלופית והם נאלצו להסתפק בהחזר כספי.

כך היה גם ביחס לטיסת המשיבה ביום 29.4.2024 מבנגקוק לתל אביב, עם חניית ביניים בדלהי, עליה אמורות היו לעלות ה"ה צ'קארוב ואלימלך. מטעמן של שתי נוסעות אלו אמנם לא הוגשו תצהירים כך שהפרטים המתייחסים אליהן מהווים עדות שמועה. על אף האמור, נוכח השלב הדיוני בו אנו מצויים, ובשים לב לכך שצורפו מסמכים רשמיים הנוגעים לביטולי הטיסה ביחס לשתי נוסעות אלו, העולים בקנה אחד עם העולה משאר הראיות שהוגשו ומאידך גיסא לא הוצגו כל ראיות אחרות מטעם המשיבה – לא ראיתי מניעה להסתמך על הדברים, על אף שהמשקל שיינתן להם, מטבע הדברים, יהיה מוגבל.

אני סבורה כי בשים לב לראיות שהונחו לפניי, ובהעדר כל התייחסות קונקרטית לסתור מטעם המשיבה, די באמור לעיל כדי לבסס אפשרות סבירה כי בקשת האישור כנגד המשיבה תתקבל בכל הנוגע לקבוצה הראשונה, וייקבע כי היא הפרה את הוראות חוק שירותי תעופה.

אשר למתן שירותי סיוע – עדותו של אמנון, על התיעודים הרבים שצורפו לה, בצירוף עדויותיהם של עמית, צבי ומרינה, מעלים כי קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע כי המשיבה הפרה את חובתה להעניק שירותי סיוע, לפחות בחלקה.

מזון ומשקאות בנתב"ג סופקו רק בחלוף למעלה משש שעות לאחר שהטיסה אמורה הייתה להמריא, כאשר רוב הנוסעים כבר התייאשו ורכשו מזון ומשקאות מכספם. החוק אינו קובע בתוך כמה זמן על המשיבה לספק מזון ומשקאות בטיסה שבוטלה, אולם בהינתן שלהטבה זו זכאי גם מי שטיסתו התעכבה מעל שעתיים, ניתן להיעזר בפרק זמן זה כאינדיקציה לפרק הזמן הרלוונטי (על היקף החובה להעניק הטבה של מזון ומשקאות ראו גם: ת"צ 24969-06-15 ואלריה לוין נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ [נבו] (9.1.2018) (להלן: עניין לוין)). על כך יש להוסיף, כי מתצהירו של אמנון, על צרופותיו, שהאמור בו נתמך בתצהירו של עמית ולא נסתר כמובא לעיל, אף עולה כי גם בשעות הרבות שחלפו לאחר אספקת הכריכים ועד שהטיסה יצאה (כשש שעות נוספות) לא סופקו לנוסעים מזון ושתייה נוספים.

גם אם אניח לטובת המשיבה, כי בנסיבות העניין, כאשר ביטול הטיסה "נחת" גם עליה בהפתעה, והיא עשתה כמיטב יכולתה כדי להיערך לספק לנוסעים מזון ומשקאות, הרי שבכל הנוגע לשירותי ההסעה וההלנה המשיבה לכאורה לא עשתה דבר על מנת לספקם לנוסעים, ולמעשה מעניינו של אמנון ניתן ללמוד כי רק מי שהיה מודע היטב לזכויותיו, התעקש ונלחם עליהן, זכה לכאורה להצעת שירותי הלנה (ללא שירות הסעה), כאשר התברר כי גם סידור ההלנה שלכאורה הוצע לו, לא באמת אורגן כראוי ע"י המשיבה אלא לאחר שהוא הגיע למלון לממשו, ולאחר המתנה ושיחה נוספת.

גם כאשר הגיע לדלהי לא זכה אמנון לשירותי הלנה, אף שדרש זאת במפורש.

כמו כן, הוכח גם בעניינם של מרינה וצבי, אשר טיסתם חזרה ארצה מדלהי לתל אביב ביום 14.4.2024 בוטלה, ואף הם לא זכו לשירותי סיוע, לרבות לא שירותי הלנה (אף שנאלצו לשהות מספר לילות נוספים בדלהי). כך היה גם בעניינם של עמית וחברו, שטיסתם חזרה ארצה ביום 27.4.2024 בוטלה.

ממצבור זה מסתמן כי אין מדובר בטעות נקודתית או תקלה של המשיבה, אלא שזו הייתה מדיניותה של המשיבה ביחס לטיסות לארץ וממנה שבוטלו בתקופה שאליה מתייחסת תובענה זו.

אכן, רוב הראיות שהונחו לפניי בכל הנוגע לאי מתן שירותי סיוע התייחס ללילה שבין 13.4.2024-14.4.2024 בו פרצה המתקפה. הדעת נותנת, כי יש מקום להבחין בין התרחשויות לילה זה לבין ביטולי הטיסות המאוחרות יותר, בכל הנוגע לחובה לספק שירותי סיוע והפרתה. ואולם, התשתית הראייתית שהונחה על ידי המבקשים לא התייחסה רק ללילה זה, וכאמור היא לא נסתרה על ידי המשיבה, אשר לא טענה כי מחדליה לספק את השירותים הנדרשים התמצו באותו לילה.

דיות התשתית הראייתית אותה הניחו המבקשים נבחנת בשים לב לראיות שהובאו מטעם המשיבה. דומה, כי נוכח הדוגמאות שהוצגו למקרים בהם לא סיפקה המשיבה שירותי הלנה גם כאשר נדרשה במפורש לספקם, מצופה היה כי ככל שמבקשת המשיבה לסתור את טענה זו, היא תביא ראיות לכך שלמצער במקרה כלשהו אכן סיפקה שירותים אלו לנוסעים שטיסתם בוטלה. אלא, שהמשיבה לא טרחה לצרף לתצהירו של המצהיר מטעמה כל ראיה או אסמכתא שתעיד על כך, והיא הסתפקה בהצהרות כלליות אודות חריגות המצב הבטחוני שהיה אותה שעה והסיכונים שטמן בחובו, וטענה באופן לקוני כי עשתה ככל יכולתה כדי לסייע בתנאים קשים אלו.

ויודגש. אין חולק כי מדובר היה במצב בטחוני חריג, ואין לבוא בטרוניה אל המשיבה שביטלה את טיסותיה נוכח מצב זה. ואולם, החוק מחייב את המשיבה, כמו כל מפעיל או מארגן טיסה, לספק לנוסעים את ההטבות להן הם זכאים מכוחו, חרף מצב בטחוני זה. זאת ועוד, בניגוד להטבת הפיצוי הסטטוטורי, אשר החוק קובע כי הנוסע לא יהיה זכאי לה מקום בו בוטלה הטיסה מחמת כוח עליון - החובה לספק שירותי סיוע אינה מוחרגת בנסיבות אלו והיא חלה גם מקום בו בוטלה הטיסה מחמת כוח עליון.

גם במסגרת הוראת השעה, מכוחה הוחרגה הזכאות לפיצוי סטטוטורי ביחס לטיסות שתאריכיהן חלו בחלק מהתקופה הרלוונטית לבקשת האישור (אך לא בכולה), ובמסגרתה גם נקבעו הוראות נוספות ביחס לחובה לספק הטבות אלו או אחרות – לא הוחרגה החובה לספק שירותי סיוע. מכאן, שגם בתקופות חירום לפי סעיף 6(ה) לחוק, ואף בתקופות שאליהן מתייחסת הוראת השעה – החובה לספק שירותי סיוע – שרירה וקיימת (ראו, למשל, רת"ק (מרכז) 46846-11-25 WIZZ AIR MALTA LTD נ' אהרון שרייבר [נבו] (26.3.2026)).

שאלה אחרת היא, האם ועד כמה יהיו זכאים לשירותי סיוע מכוח חוק שירותי תעופה, ובפרט לשירותי מזון ושתיה, נוסעים אשר קיבלו הודעה מוקדמת מספקת אודות ביטול טיסתם, והאם יש מקום להבחין בעניין זה בין נוסעים שטיסתם בוטלה מהארץ או אליה. הצדדים לא טענו לפניי בשאלה זו, ומאחר שהיא אינה יורדת לשורשה של עילת התביעה לא מצאתי להידרש לה בשלב זה, והיא תתברר במסגרת הדיון בתובענה לגופה.

נוכח האמור הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי המבקשים להניח תשתית ראייתית שדי בה בשלב זה כדי לשכנע במידה הנדרשת כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי המשיבה לא עמדה בחובתה לספק שירותי סיוע לנוסעים שטיסותיהם בוטלו בתקופה הרלוונטית.

אשר לחובה לספק כרטיס טיסה חלופי -

מן הראיות שהונחו לפניי עולה לכאורה כי המשיבה לא פעלה כמתחייב ממנה על מנת לספק כרטיס טיסה חלופי בהתאם להוראות החוק.

כאמור, סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה קובע כי במקרה של טיסה שבוטלה, נדרשת חברת התעופה לספק לנוסע "השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע", כאשר כרטיס הטיסה החלופי צריך להיות "בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר יותר בתיאום עם הנוסע, ובכפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה". כן נדרש מפעיל הטיסה ליידע את הנוסע בדבר ההטבות להן הוא זכאי בהתאם לקבוע בחוק.

בענין ארקיע נקבע, כי חלה על מפעיל הטיסה חובה אקטיבית ליידע נוסע שטיסתו בוטלה על זכותו לבחור בין השבת תמורה לבין כרטיס טיסה חלופי.

מן הראיות שהובאו לפניי עולה לכאורה כי המשיבה לא עמדה בחובה זו.

כך, ביחס לחלק מהנוסעים שענייניהם הובאו לפניי עלה מן הראיות כי כלל לא הוצעה להם האפשרות לבחור בין השבת התמורה לבין כרטיס טיסה חלופי: צבי ועמית העידו על כך בעדותם לפניי, ובעניינו של עמית אף צורפה אסמכתא לכך שפנה בכתב, במענה לדוא"ל שהודיעו אודות ביטול הטיסה, וביקש לקבל כרטיס טיסה חלופי, אך סורב (נספחים 30-31 לבקשת האישור). גם מנספח 37 (המתייחס לגב' צ'קארוב, שלא העידה לפניי) עלתה תשובה דומה. תשובות אלו אמנם נשלחו לא במישרין על ידי המשיבה אלא על ידי סוכנויות. ואולם, ניתן להניח, ברף הנדרש בשלב הנוכחי, כי התשובות ניתנו על דעתה של המשיבה. למצער, המשיבה לא טענה כי הנחתה את הסוכנויות אחרת, ולבטח שלא הוכיחה זאת.

יתרה מכך. ממכלול הראיות שהונחו לפניי עולה לכאורה כי מדיניותה של המשיבה, למצער במהלך התקופה אליה מתייחסת בקשת האישור ביחס לקבוצה הראשונה, הייתה לספק טיסות חלופיות במסגרת טיסותיה שלה בלבד. הדברים עולים גם מן המענה הגנרי אשר נשלח אודות ביטול הטיסה (ראו נספחים 8 ו-22 לבקשת האישור) ממנו עולה כי ניתן לקבל החזר או להשתבץ מחדש (reschedule), לכאורה בטיסות המשיבה. הדבר עולה גם מבחינת עניינה של מרינה – אשר לכתחילה הוצעה לה טיסה חלופית, בטיסה אחרת של המשיבה שתוכננה להמריא ימים ספורים לאחר טיסתה המקורית. אלא, שכבר למחרת התרחבו מועדי ביטולי הטיסות של המשיבה, ובשלב זה כבר לא הוצעה למרינה כל חלופה. גם מעניינו של אמנון והנוסעים הנוספים אשר נדרשו לטיסות המשך מדלהי לבנגקוק עולה לכאורה, כי המשיבה שיבצה מחדש את הנוסעים שטיסותיהם בוטלו בטיסות מאוחרות יותר שלה, אך לא בטיסות של חברות תעופה אחרות. וכך עולה לכאורה גם מנספח 38 (המתייחס לגב' אלימלך, שלא העידה לפניי), בו צויין כי האפשרות לקבל טיסה חלופית עומדת רק באותה חברת תעופה – same airline.

כאמור, גם בתצהירו של מר קולקרני מטעם המשיבה לא נטען כי המשיבה מספקת טיסות חלופיות באמצעות חברות אחרות, ובתשובה שהוגשה מטעמה לבקשת האישור אף נטען כי לא חלה עליה חובה לעשות כן (ראו סעיף 18 לתשובת המשיבה לבקשת האישור). עמדה זו של המשיבה אף חזרה בסיכומים מטעמה (ראו סעיף 29 לסיכומים). אכן, בעדותו לפניי טען מר קולקרני אחרת, אולם נוכח האמור ובשים לב לכך שלא צורפה כל אסמכתא המעידה על כך שבמקרה כלשהו סיפקה המשיבה לנוסע כלשהו שטיסתו בוטלה כרטיס טיסה חלופי בחברת תעופה אחרת - לא מצאתי ליתן משקל ממשי לעדותו בעניין זה.

השאלה האם ובאילו נסיבות תהיה חברת תעופה חייבת לספק כרטיס טיסה חלופי שלא במסגרת טיסותיה שלה אלא באמצעות חברת תעופה אחרת, ומתי ייחשב סירובה לעשות כן כהפרה של החובה לספק כרטיס טיסה חלופי בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה – היא שאלה נכבדה. הדעת נותנת, כי התשובה לכך תהיה תלויה בנסיבות העניין, בשים לב למועדי הטיסות (של החברה הנדונה ושל החברות האחרות), לזמינותן, ולעלות הכרוכה בכך. למיטב הידיעה, טרם נפסקה הלכה בסוגיה זו.

ואולם, בנסיבותיו של תיק זה אין לי צורך להכריע בשאלה זו. זאת, מאחר שבענייננו, כפי שכבר נזכר לעיל, ביטלה המשיבה את כל טיסותיה בתאריכים הרלוונטיים, כך שהאפשרות היחידה לספק לנוסעים טיסה חלופית הייתה באמצעות חברות תעופה אחרות. לשון אחר, על מנת לעמוד בחובתה לספק לנוסעים שטיסתם בוטלה כרטיס טיסה חלופי כלשהו, לכאורה חייבת הייתה המשיבה להציע כרטיס טיסה חלופי באמצעות חברת תעופה אחרת (השוו: רת"ק (ת"א) 54059-09-25 Ryanair DAC נ' מאי הכט [נבו] (15.10.2025) (להלן: עניין הכט)). למול המקרים הלא מעטים (של מצהירים ושל נוסעים אחרים שענייניהם נזכרו בתצהירו של אמנון) בהם נטען ואף הובאו אסמכתאות לכך שלא הוצעה לנוסעים טיסה חלופית, לא הציגה המשיבה ולו מקרה אחד שבו הציעה טיסה חלופית באמצעות חברת תעופה אחרת, וכאמור מהתשובות שנמסרו בשמה על ידי הסוכנויות אף עלה לכאורה שהיא לא נהגה לעשות כן. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי בכל הנוגע להתנהלות המשיבה בתקופה הרלוונטית, ומבלי להכריע בשלב זה בשאלה מתי ובאילו נסיבות תהיה חברת תעופה חייבת להציע טיסה חלופית באמצעות חברת תעופה אחרת, הונחה תשתית לכאורית מספקת לטענה שהמשיבה לא עמדה בחובתה להציע כרטיס טיסה חלופי כלשהו.

בהקשר זה יש לדייק את החובה המוטלת על מפעיל הטיסה מכוח חוק שירותי תעופה ואשר הופרה לכאורה על ידי המשיבה. כאמור, סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה מחייב את מפעיל הטיסה או המארגן לספק לנוסע שטיסתו בוטלה "השבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירתו". בפסיקת בית המשפט העליון לאחרונה בעניין ארקיע נקבע, כי על חברת התעופה חלה חובה אקטיבית ליידע נוסע שטיסתו בוטלה על זכותו לבחור בין השבת תמורה לבין כרטיס טיסה חלופי. מכאן, שמפעיל טיסה שהפר חובה זו, ולא הודיע לנוסע כי הוא זכאי לבחור בין השבת תמורה לבין כרטיס טיסה חלופי, הפר את חובתו לפי סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה. ממילא, על פי התשתית הראייתית שהונחה לפניי, המשיבה לא סיפקה כרטיס טיסה חלופי גם לנוסעים אשר ביקשו ממנה במפורש לעשות כן (ענייניהם של עמית ושל גב' צ'קארוב– נספחים 31 ו-37 לבקשת האישור).

גם בקשר לחובה לספק כרטיס טיסה חלופי, טענה המשיבה בהרחבה ביחס למצב הבטחוני ששרר בתקופה הרלוונטית, ואשר חייב אותה לבטל את הטיסות לשם שמירה על בטחון נוסעיה ועובדיה.

ואולם, כפי שציינתי לעיל, גם במצב חירום שכזה, החובה לספק כרטיס טיסה חלופי (להבדיל מהטבת הפיצוי הכספי) אינה מוחרגת. אדרבא, ניתן להניח כי דווקא בזמנים כאלו, שבהם הנוסעים שטיסותיהם בוטלו מצויים במצב של חוסר ודאות ואף במצוקה, כאשר חזרתם ארצה מתעכבת נוכח מצב בטחוני קשה השורר בה, והם אובדי עצות לחלוטין ונאלצים לפעול בדחיפות למציאת פתרון חלופי, כאשר מלבדם יש עוד נוסעים רבים במצבם – הם זקוקים לכל סיוע אפשרי, וניתן היה לצפות כי חברת התעופה תשתמש במשאביה על מנת לסייע להם לאתר טיסה חלופית כזאת בתנאים דומים ככל האפשר ובמועד קרוב ככל שניתן, כפוף לזמינות טיסות.

מעיון בפסיקת בתי המשפט עולה כי ביחס להיקף החובה לספק כרטיס טיסה חלופי נוכח מצב החירום, ניתנו החלטות שונות, המושפעות מנסיבות העניין. כך, למשל, בעניין וירניק אליו הפנתה המשיבה (רת"ק (ת"א) 5621-06-25 רן וירניק נ' איבריה נתיבי אוויר ספרדיים [נבו] (10.6.2025) – בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון – נדחתה בלא דיון בשאלות המשפטיות לגופן – ראו רע"א 75485-09-25‏ רן וירניק נ' איבריה נתיבי אוויר ספרדים [נבו] (12.11.2025)) קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (סגנית הנשיא, כב' השופטת אביגיל כהן), כי בנסיבות של אי יציבות ביטחונית, אין לכפות על חברות תעופה זרות למצוא לנוסעים טיסה חלופית באמצעות חברות תעופה ישראליות או לחייבן בגובה ההפרש, וכי "קבלת טענת המבקש תוביל לכך שהטסים לחו"ל ירכשו כרטיסים מוזלים בחברות זרות מתוך נקודת מוצא ולפיה; ככל שהטיסה לא תצא לפועל מטעמים הקשורים למצב הבטחוני; תרכוש להם חברת התעופה הזרה כרטיס חלופי בעלות גבוהה יותר בחברת טיסה ישראלית" (ראו גם: רת"ק (חיפה) 23387-11-25 רז בן דוד נ' וויז אייר הונגריה [נבו] (29.1.2026), שגם שם נקבע שנוכח מצב המלחמה אין לחייב את חברת התעופה להציע טיסות חלופיות של חברות תעופה אחרות שטסו לישראל באותה עת). מאידך גיסא, בעניין הכט הנזכר לעיל, קבע אותו מותב של בית המשפט המחוזי בתל אביב כי בנסיבות שבהן חברת התעופה הפסיקה את טיסותיה ארצה, כך שבפועל לא הוצעה לנוסעים טיסה חלופית שיצאה אל הפועל, הרי שיש לחייבה בעלות כרטיס הטיסה החלופי אותו נאלצו הנוסעים לרכוש.

בענייננו, כאמור, אין לי צורך להכריע בשאלה באילו נסיבות נדרשת חברת התעופה להציע כרטיס טיסה חלופי בחברה אחרת (ישראלית או בכלל), שכן מן הראיות שהונחו לפניי עלה כי המשיבה כלל לא הציעה לנוסעים כרטיס טיסה חלופי בטיסה שיצאה לפועל (למרינה הוצע כרטיס טיסה חלופי בטיסה מאוחרת יותר של המשיבה, אשר גם היא בוטלה בסוף, ולא הוצעה לה טיסה חלופית אחרת). זאת, להבדיל ממצב הדברים היה שבעניין וירניק (שם הוצע כרטיס טיסה חלופי לחודש מאוחר יותר) ובדומה למצב הדברים שהיה בעניין הכט.

בהקשר זה יוזכר, כי במסגרת הוראת השעה, בה הוחרגה הטבת הפיצוי הסטטוטורי ביחס לחלק מהתקופה הרלוונטית לבקשת האישור (אך לא לכולה), ואף נקבעו הוראות נוספות ביחס לחובה לספק הטבות אלו או אחרות – לא הוחרגה החובה להשיב את התמורה או לספק לנוסע כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירתו. סעיף 2(ד) לחוק המתקן אמנם קובע, כי ביחס למפעיל טיסה שהפסיק את כלל טיסותיו מישראל ואליה יחולו הוראות אחרות, לפיהן רשאי מפעיל הטיסה להציע לנוסע כרטיס טיסה חלופי מנקודת מוצא שונה או ליעד שונה מכרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו, בתנאים שנקבעו, ובלבד שהודיע לנוסע באופן ברור על זכאותו לבחור בין השבת תמורה ובין כרטיס טיסה חלופי כאמור וקיבל את הסכמתו בכתב. זאת, על מנת לסייע לנוסע להגיע ליעד המקורי הנקוב בכרטיס הטיסה שהונפק לו. המשיבה אכן הפנתה לסעיף זה בסיכומיה (סעיף 30) אך אין חולק כי אינה עומדת בתנאיו והיא כלל לא טענה כי הציעה לנוסעים שטיסותיהם בוטלו כרטיס טיסה חלופי ליעד שונה או מנקודת מוצא שונה.

העולה מן המקובץ, כי גם ביחס לחובה להציע כרטיס טיסה חלופי, עלה בידי המבקשים להניח תשתית ראייתית שדי בה בשלב זה כדי לשכנע במידה הנדרשת כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי המשיבה לא עמדה בחובתה לספק אפשרות בחירה בין השבת התמורה לכרטיס טיסה חלופי, ובחובתה לספק כרטיס טיסה חלופי לנוסעים שטיסותיהם בוטלו בתקופה הרלוונטית.

בנסיבות שבהן קבעתי, כעולה מן המובא לעיל, כי קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע כי המשיבה הפרה את החובות המוטלות עליה מכוח חוק שירותי תעופה, לא מצאתי הכרח לקבוע, כבר בשלב זה, מהם הסעדים הנובעים מכך, ובכלל זאת האם, באילו נסיבות ועד כמה יהיה כל נוסע זכאי לקבלת פיצוי בגין מלוא ההפרש בו נשא בין עלות כרטיס הטיסה המקורי שבוטל (ובהנחה שהתמורה הושבה לו) לבין עלות כרטיס הטיסה החלופי שרכש לעצמו משלא הוצע לו על ידי המשיבה כרטיס טיסה חלופי. שאלות אלו, הנוגעות לגובה הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, היקפו וסבירותו, ניתן להותיר לשלב הדיון בתביעה הייצוגית לגופה.

הקבוצה השנייה בשמה הוגשה בקשת האישור

כפי שציינתי בפתח הדברים, בקשת האישור הוגשה גם בשם קבוצה שהוגדרה כקבוצה ב' הכוללת "כל נוסע אשר רכש כרטיס לטיסה המופעלת ע"י המשיבה (לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים) שהייתה אמורה להמריא מתחומי מדינת ישראל או אליה, אך טיסתו בוטלה במהלך 4 השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד למועד אישורה של בקשה זו, והמשיבה הציעה לו טיסה חלופית ליעד הסופי או המוצא אך לא במועד המוקדם ביותר האפשרי והוא טס בטיסה שהוצעה לו".

לא מצאתי כי ניתן לאשר את התביעה הייצוגית שהוגשה בשם קבוצה זו.

ראשית, כפי שכבר ציינתי לעיל, כל הראיות שהונחו לפניי מתייחסות אך ורק להתנהלותה של המשיבה בתקופה שבין 13.4.2024-16.5.2024. אין חולק, כי מדובר בתקופה שבמהלכה שרר מצב חירום מיוחד, נוכח מתקפות טילים ומצב בטחוני רגיש וסבוך בישראל ובמזרח התיכון כולו. בנסיבות אלו, איני סבורה כי ניתן ללמוד מהתנהלות המשיבה במהלך תקופה זו ולהקיש ממנה ביחס לחוקיות וסבירות מדיניותה והתנהלותה בימי שגרה, כאשר ממילא לא הובאה לפניי כל ראיה להתנהלות המשיבה בימי שגרה (השוו: ת"צ (תא) 27789-11-14 רויטל ממן נ' אליה – רויאל ג'ורדניאן איירליינס קו [נבו] (27.9.2016) (בקשת רשות ערעור נדחתה – ראו: רע"א 8491/16 Alia Royal Jordanian Airlines נ' ממן רויטל [נבו] (23.2.2017) (להלן: עניין ממן)). כפי שציינתי לעיל, השאלה האם ובאילו נסיבות חלה על חברת תעופה חובה לספק כרטיס טיסה חלופי באמצעות מפעיל אחר אינה פשוטה והמענה לה עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות העניין. במצב דברים זה, כאשר כאמור לא הובאה לפניי כל ראיה ביחס להתנהלות המשיבה בהקשר זה בימי שגרה – אני סבורה כי יש להותיר שאלה נכבדה זו לעת מצוא, משעה שממילא לא הונחה לפניי תשתית המצדיקה ניהול הליך ייצוגי נגד המשיבה, תוך הידרשות לשאלה זו והכרעה בה במסגרת הליך זה.

ודוק. גם ביחס לתקופה האמורה, בכל הנוגע לטענה שטיסה חלופית שסופקה אינה במועד המוקדם ביותר האפשרי (לרבות באמצעות חברת תעופה אחרת), המקרה היחיד שהובאו לפניי ראיות ממשיות כלשהן לגביו, הוא עניינה של טיסת ההמשך של אמנון מדלהי לבנגקוק (הובא גם עניינו של מר בן עמי אך לא הוגש תצהיר מטעמו, כך שלא ניתן היה לברר את הנסיבות הקשורות לטיסה החלופית שהוצעה לו). גם בעניינו של אמנון הובאו להוכחת הטענה רק תוצאות בדיקה שנערכה בדיעבד באינטרנט, שהעלתה כי היו טיסות מוקדמות יותר מזו שהוצעה לאמנון (ביום 15.4.2024 בשעה 11:00). ואולם, לא ניתן ללמוד מן המסמך (נספח 17 לבקשת האישור) האם בכלל היו מקומות פנויים על טיסות אלו, באיזו מחלקה, מה הייתה עלות הטיסה, וכיוצא באלו נסיבות נוספות שעשוית להיות רלוונטיות להכרעה. במצב דברים זה, כאשר הטיסה החלופית שהוצעה לאמנון יצאה שעות לא רבות לאחר מכן, איני סבורה כי די בדוגמא זו לבדה כדי להצדיק את אישור התביעה כייצוגית, כל שכן בשים לב לאמור לעיל.

התייחסות לטענות שהעלתה המשיבה

את עיקר טענותיה הקדישה המשיבה לטיעון אודות חריגותו של המצב הביטחוני ששרר במועדים הרלוונטיים, ובפרט בלילה שבין 13.4.2024 ל-14.4.2024, אשר חייב אותה לבטל את הטיסה לצורך הגנה על שלומם ובטחונם של עובדיה ונוסעיה. על כך אין חולק. ואולם, כפי שציינתי לעיל, אין בדברים אלו כדי לפטור את המשיבה מחובתה לספק לנוסעים שטיסתם בוטלה את ההטבות הקבועות בחוק הרלוונטיות לענייננו, ובכללם שירותי סיוע וכרטיס טיסה חלופי.

בתשובתה לבקשת האישור ובסיכומיה הפנתה המשיבה למספר פסקי דין, אשר, לטעמה, מבטאים את העמדה שבשל הנסיבות החריגות דין בקשת האישור להידחות. ואולם, אין בפסקי דין אלו כדי לסייע למשיבה, שכן ברובם ככולם נדחו תביעות לפיצוי הסטטוטורי (פיצוי שהזכאות לו, כאמור, נשללת בנסיבות של כוח עליון לפי סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה ומכל מקום נשללה באופן ספציפי ביחס לתאריכים 14.4.2024- 18.4.2024 מכוח הוראת השעה). מטעם זה אף אין בהפניה להוראת השעה עצמה כדי לסייע למשיבה, שכן כאמור, הוראת השעה פוטרת את מפעיל הטיסה (במועדים הרלוונטיים) מתשלום הפיצוי הסטטוטורי, אך לא מיתר ההטבות אותן מחויבת הייתה המשיבה לספק, לרבות שירותי סיוע וכרטיס טיסה חלופי (למצער מנקודת מוצא שונה או ליעד שונה).

המשיבה טענה גם, כי עקב העובדה שמדובר במצב חירום, אזי יש לקבוע כי מדובר ב"אירוע נקודתי" שהתרחש בנסיבות חריגות ושאינו מאפיין את מדיניותה של המשיבה (להוכחת הטענה כי ככלל מדיניותה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, הפנתה המשיבה לפסק דין שניתן בתביעה שהוגשה נגדה בגין התקופה שלפני פרוץ המלחמה – ת"א (תא) 71358-03-24 גל בלו נ' אייר אינדיה [נבו] (6.1.2026)).

מקובלת עליי טענת המשיבה, כי לא הובאו ראיות להתנהלותה ומדיניותה בתקופה שאינה התקופה הרלוונטית לבקשת האישור, ובפרט לא בימי שגרה. ואולם, לחלוטין אין להבין מכך כי מדובר ב"טעות נקודתית" המצדיקה דחיית בקשת האישור.

כפי שפירטתי לעיל, התשתית הראייתית שהונחה לפניי מבססת, במידה הנדרשת לשלב דיוני זה, אפשרות סבירה כי ייקבע כי במהלך התקופה הרלוונטית לבקשת האישור – החל מיום 13.4.2024 ועד ליום 16.5.2024 – הפרה המשיבה את החובות המוטלות עליה מכוח חוק שירותי תעופה. אין חולק, כי במהלך תקופה זו בוטלו עשרות טיסות של המשיבה לישראל וממנה, טיסות בהן אמורים היו לטוס אלפי נוסעים (ההערכה שפורטה בבקשת האישור, לפיה מדובר בכ–10,700 נוסעים – לא הוכחשה על ידי המשיבה וממילא לא הובאו כל נתונים אחרים). מדובר, אפוא, בקבוצה לא קטנה, אשר ביחס אליה הופרו לכאורה הוראות החוק. כעולה מן המובא לעיל, אין מדובר בטיסה אחת בלבד, אלא הובאו ראיות למספר טיסות שונות במהלך תקופה זו, מישראל ואליה, ואף טיסות המשך (מדלהי לבנגקוק). רוב הטיסות הנזכרות בבקשת האישור תוכננו לצאת בתאריכים 13.4.2024-14.4.2024 אך לא כולן (ראו למשל מקרה הטיסה חזרה של עמית, וענייניהן של ה"ה צ'קארוב ואלימלך נספחים 37-38 לבקשת האישור). בנסיבות אלו, סברתי כי התשתית שהונחה בבקשת האישור, בשים לב גם להעדר ראיות אחרות כלשהן מטעם המשיבה, די בה כדי לבסס מסקנה, ברמה של אפשרות סבירה, כי המשיבה הפרה את החובות המוטלות עליה בחוק שירותי תעופה, במהלך התקופה הרלוונטית (13.4.2024- 16.5.2024).

המשיבה הפנתה בעניין זה לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף (בשבתו בבית משפט זה) בעניין לוין, במסגרתו נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין הפרות נטענות של חוק שירותי תעופה, מהטעם שמדובר בהפרות ספורדיות של החוק. ואולם, מעיון בפסק הדין עולה כי אין בו כדי לסייע למשיבה כלל וכלל.

אכן, בעניין לוין נקבע שאין די בהוכחה שבטיסה אחת הופרו הוראות החוק כדי להוות בסיס להליך ייצוגי. ואולם, כעולה בבירור מקריאת פסק הדין, קביעה זו הייתה נכונה לנסיבות אותו עניין, השונות מהותית מענייננו. ראשית, ובשונה מענייננו, בעניין לוין הובאו ראיות לכאורה להפרת החוק ביחס לטיסה אחת בלבד, כאשר מעבר לכך, וכעולה בבירור מפסק הדין לא הובאו שום ראיות שילמדו על שיטתיות או יסתרו את טענת המשיבה, שנתמכה בנהליה, כי ככלל היא מספקת שירותי סיוע בהתאם להוראות החוק. זאת ועוד, באותו עניין, ציין בית המשפט כי ייתכנו מקרים בהם גם הפרה של הוראות החוק במקרה בודד (כל שכן במהלך תקופה מוגדרת) תצדיק ניהול הליך ייצוגי, אך זאת כאשר מדובר בפגיעה שהיקפה מצדיק שימוש במכשיר התובענה הייצוגית (פסקאות 17-18 לפסק הדין). באותו מקרה, מצא בית המשפט לדחות את בקשת האישור, מכיוון שהוכחה הפרה מינורית יחסית של הוראות החוק (בעיכוב של מעט יותר משעתיים), ביחס לטיסה אחת בלבד. לפיכך, ראה בית המשפט בהפרה זו הפרה ספורדית שאינה מלמדת על מדיניות המשיבה, ובשל היקפה אינה מצדיקה ניהול הליך ייצוגי, וזאת, בייחוד בשים לב לכך שחוק שירותי תעופה, מעניק לנוסע סעד נגיש וקל למימוש בהגשת תביעה קטנה לפסיקת הפיצוי הסטטוטורי (סעד אשר עשוי להישלל מקום בו מדובר בטיסות שהוראת השעה חלה עליהן או שבוטלו בשל כוח עליון, בדומה לטיסות אליהן מתייחסת בקשת האישור). ובענייננו: הובאו ראיות לכאורה להפרת הוראות החוק ביחס למספר טיסות ולא רק בטיסה אחת; אופי ההפרות וההתנהלות הכללית עשוי ללמד על כך שזו הייתה מדיניות המשיבה במהלך התקופה הרלוונטית של ביטולי הטיסות (ולמצער, לא הובאה מטעם המשיבה כל ראיה להתנהלות אחרת בתקופה זו); ומהות ההפרות היא משמעותית יותר מזו שנדונה בעניין לוין, כך שגם לפי הערות בית המשפט שם היא הייתה עשויה להצדיק אישור תביעה כייצוגית גם אילו היה מדובר בנוסעי טיסה אחת.

על כך יש להוסיף כי בעניין לוין אף הדגיש בית המשפט כי 'מדיניות מפרה' יכולה להתקיים לא בהפרה מכוונת, אלא גם כשהתנהלות העוסק הלכה למעשה היא רשלנית באופן המוביל להפרות. יישומם של הדברים שנקבעו שם לענייננו מעלה, כי די בראיות שהונחו לפניי, בהעדר כל ראיה מנגד מטעם המשיבה, כדי לבסס, ברמה הראייתית הנדרשת לשלב זה (של אפשרות סבירה) כי הלכה למעשה נקטה המשיבה בתקופה הרלוונטית מדיניות המפרה את הוראות חוק שירותי תעופה (השוו לעניין ממן הנזכר לעיל, אשר עסק בתקופת מבצע "צוק איתן", וראו בעיקר סעיף 28 להחלטה).

המשיבה הוסיפה וטענה, כי הצורך בחקירה ובירור פרטניים שוללים כשלעצמם את כשירות ההליך להתברר בדרך של תובענה ייצוגית. דין הטענה להידחות.

כפי שפירטתי לעיל, בכל הנוגע לתקופה הרלוונטית, הניחו המבקשים תשתית לכאורית לכך שהמשיבה הפרה את הוראות חוק שירותי תעופה באי מתן שירותי סיוע וכן באי מתן כרטיס טיסה חלופי (למעשה באי מתן אפשרות בחירה בין כרטיס טיסה חלופי להשבת התמורה, תוך אילוץ הנוסע להסתפק בהשבת התמורה). בכל הנוגע למדיניות המשיבה בהיבטים אלו בתקופה הרלוונטית אין כל צורך בבירור פרטני. הבירור הפרטני הנטען נדרש, לכל היותר, ביחס להיקף הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה וגובה הסעד לו יהיה זכאי. ואולם, כפי שנקבע בפסיקה - אין בשונות אפשרית בין חברי הקבוצה ביחס לגובה הנזק כדי להכשיל את ניהול התביעה כייצוגית, שעה שהחוק מאפשר מנגנונים שונים להתמודד עם שונות זו בשלב ניהול התובענה לגופה ולהעניק את הסעדים המתאימים (ראו, למשל, ע"א 7672/22 רבקה קשתן נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ [נבו] (15.2.2026) (להלן: עניין קשתן), בסעיפים 37-43 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיא סולברג, על הפסיקה הנזכרת שם).

מטעם זה, אף אין ממש בטענות המשיבה בעניין הצורך להוכיח הוצאות שהוצאו בגין שירותי סיוע על מנת להיות זכאי להחזר. כל אחד ואחד מן המבקשים שלפניי הוכיח את עילת התביעה האישית שלו, במידה הנדרשת בשלב זה, לרבות בעניין ההוצאות שהוציא בקשר עם שירותי הסיוע שלא סופקו לו (מזון ומשקאות, לינה והסעה). ודוק. גם אם לא צורפו חשבוניות לכל אחת ואחת מן ההוצאות שהוציא כל אחד מן המבקשים, צורפו ראיות להוכחת חלק ניכר מהן. בכך שונה ענייננו באופן מהותי מעניין ברק שאליו הפנתה המשיבה (ת"צ (מרכז) 46233-02-17 הלל עקיבא ברק נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ [נבו] (15.5.2022) (להלן: עניין ברק); ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו בעיקרם), שבו קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה דשם, כי החזירה למבקשים את ההוצאות שהוציאו בפועל בגין שירותי סיוע שאותן היו זכאים לקבל וביחס ליתר לא הוכחה שיטתיות (ראו סעיפים 115-116 להחלטה). בענייננו, משהונחה תשתית ראייתית לתביעתם האישית של המבקשים וכן לשיטתיות התנהלותה של המשיבה באי מתן שירותי הסיוע בתקופה הרלוונטית, אין מקום לדחות את בקשת האישור נוכח הטענה שגם כל אחד מחברי הקבוצה שבשמם ינוהל ההליך יידרש להמציא אסמכתאות לצורך הוכחת זכאותו לקבלת החזר. פשיטא, כי ככל שתתקבל התובענה לגופה, ניתן יהיה לקבוע כללים וליתן הוראות מתאימות ביחס לזכות כל אחד מחברי הקבוצה לסעד זה או אחר (ראו ההפניה לעניין קשתן כמובא לעיל).

בתשובתה לבקשת האישור ובסיכומים שהוגשו מטעמה הפנתה המשיבה גם לפסקי דין אשר קבעו כי בנסיבות של ביטול טיסה עקב מלחמה, חברת התעופה אינה חייבת להציע לנוסע כרטיס טיסה חלופי בכל מחיר ובכל חברה שיחפוץ. כפי שכבר הזכרתי לעיל, אין בפסקי דין אלו כדי לסייע למשיבה, למצער לא בשלב דיוני זה.

כעולה מן המובא לעיל, הונחה תשתית ראייתית המבססת אפשרות סבירה להכרעה כי המשיבה בתקופה הרלוונטית לא הציעה לחברי הקבוצה כרטיס טיסה חלופי כלשהו. המשיבה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי אמצה מדיניות של הצעת כרטיס טיסה חלופי בעלות זו או אחרת או בתנאים אלו או אחרים. לפיכך, הראיות שהובאו לעצם הפרת החובה להציע כרטיס טיסה חלופי – לא נסתרו. ממילא, פסקי הדין האמורים אליהם הפנתה המשיבה מתייחסים להיקפה המדויק של החובה המוטלת על חברת התעופה להציע כרטיס טיסה חלופי, בתנאים דומים ככל שניתן לכרטיס הטיסה המקורי, וכפועל יוצא מכך להיקפו של הסעד המגיע לחברי הקבוצה. ואולם, היבטים אלו ראוי ונכון שיתבררו לגופם במהלך ניהול התובענה לגופה, ואין בהם כדי להכשיל את ניהולה כתובענה ייצוגית. כפי שכבר נזכר לעיל, חוק תובענות ייצוגיות מקנה לבית המשפט כלים שונים להתאים את הסעד ההולם את נסיבות העניין, בהתאם להיקפה של ההפרה ולמכלול נסיבות העניין, ולא מן הנמנע שגם במקרה זה יידרש בית המשפט לעשות שימוש בכלים אלו וליתן – ככל שימצא לקבל את התביעה לגופה - הוראות מתאימות ביחס לסעד שיינתן לחברי הקבוצה, שלא בהכרח יהיה בו כדי לשפותם באופן מלא בעלות כרטיס הטיסה החלופי שרכשו לעצמם.

התקיימות התנאים לאישור התביעה כייצוגית

העולה מן המקובץ, כי מצאתי כי קיימות שאלות מהותיות של עובדה ומשפט, שעיקרן התנהלות המשיבה בתקופה הנדונה, והאם הפרה את החובות המוטלות עליה מכוח חוק שירותי תעופה בתקופה זו. אף מצאתי כי הונחה תשתית ראייתית המבססת אפשרות סבירה כי שאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה, ותשתית זו לא נסתרה בשלב זה. לפיכך, יש לבחון אם התובענה עומדת ביתר התנאים שנקבעו בדין לאישורה כתובענה ייצוגית.

בהקשר זה, טענה המשיבה בעיקר כי המבקשים התנהלו בחוסר תום לב, בעיקר נוכח העדרה של פניה מוקדמת, וביחס לחלק מן המבקשים (אמנון וצבי) גם נוכח העובדה שניהלו או שהם מנהלים הליכים ייצוגיים נוספים באותו עניין במקביל.

לא מצאתי לקבל טענות אלו של המשיבה.

השאלה האם העדרה של פניה מוקדמת למשיבה ייחשב כחוסר תום לב המכשיל את אישור התביעה כייצוגית נדונה בפסיקה בהקשרים שונים, ונפסק כי הגם שבמקרים מתאימים רשאי בית המשפט – על פי שיקול הדעת המסור לו – לייחס למבקש או לבא כוחו חוסר תום לב בשל אי פניה מוקדמת, הרי שכך ייעשה רק ככל שהנסיבות הקונקרטיות של המקרה הפרטני מצדיקות זאת (ראו, למשל, דנ"מ 5519/15 יוסף אחמד יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ [נבו] (17.12.2019), פסקה 38 לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות; לנסיבות שבהן נקבע כי העדר פניה מוקדמת עולה כדי חוסר תום לב, ראו: ת"צ (ת"א) 52621-07-23 ראם בן אור נ' אביב בית השקעות בע"מ [נבו] (22.1.2024)).

בענייננו, בשים לב לגדרי המחלוקת בין הצדדים ולמכלול נסיבות העניין – לא מצאתי בסיס לטענה שהעדר הפניה המוקדמת עולה כדי חוסר תום לב או שפניה מוקדמת הייתה מייתרת את ההליך. נושא ההליך הוא טענות להפרת הוראות חוק שירותי תעופה בין היתר באי מתן שירותי סיוע והצעת כרטיס טיסה חלופי בזמן אמת. הוכח לכאורה כי המשיבה הפרה חובות אלו, באופן שאילץ את הנוסעים חברי הקבוצה לממן לעצמם מזון ומשקאות, הסעה ולינה, ולדאוג לעצמם לכרטיס טיסה חלופי, תוך הסתפקות בהשבת התמורה ששילמו עבור כרטיס הטיסה המקורי. המשיבה הדפה את הטענות להפרת הוראות החוק בשלל טענות, אך לא טענה כי הייתה לה מדיניות סדורה בעניין. בכל הנוגע לשירותי הסיוע, אמנם טענה המשיבה כי לא תמיד ניתן לספקם בזמן אמת ולכן יוצאת המשיבה ידי חובתה בכך שתשיב לחברי הקבוצה את העלויות בהן נשאו למימון שירותים אלו, ככל שיוכחו. בהקשר זה הפנתה המשיבה לעניין ברק. אלא, שגם בעניין ברק, נפסק כי הכלל הוא שיש לספק שירותי סיוע בזמן אמת, וזוהי ברירת המחדל (ראו סעיף 108 לפסק הדין). מכל מקום, ככל שהייתה המשיבה טוענת ומוכיחה, כי בזמן אמת, לא היה באפשרותה לספק שירותי סיוע לנוסעי טיסה זו או אחרת, או לחלופין ככל שהייתה טוענת ומוכיחה כי הודיעה לכלל הנוסעים כי הם זכאים לשירותי סיוע אלו או אחרים, אך אין בידיה לספקם כעת, והם רשאים לרכוש אותם בעצמם ולקבל החזר בתנאים אלו או אחרים – ניתן היה לקבל את עמדתה כי בנסיבות אלו יש לדחות את בקשת האישור. ואולם, לא כך נהגה המשיבה. מן הראיות שהונחו לפניי עולה לכאורה כי המשיבה התנהלה במעין "שיטת מצליח", לא הודיעה לנוסעים בבירור אודות זכאותם, ניסתה להתחמק ממתן שירותי סיוע ורק מי שעמד על קבלתם קיבל מענה חלקי, וכיוצא באלו. ביחס לכרטיס הטיסה החלופי הדברים אף ברורים עוד יותר, שעה שהמשיבה לכאורה, כעולה מן הראיות שלפניי, נמנעה כליל מלהציע כרטיס טיסה חלופי, ללא קשר לעלותו האפשרית.

במצב דברים זה, אין בסיס לטענה שפניה מוקדמת של מי מן המבקשים או מחברי הקבוצה הייתה מייתרת את ההליך או מועילה באופן כלשהו, שכן גם אם היה הפונה זוכה למענה ואף להחזר כספי מלא (כפי שהיה, למשל, בעניינו של מר לוי, אשר הוזכר בתצהירו של אמנון), לא היה בכך כדי לרפא את הנזק שנגרם לכלל חברי הקבוצה.

בנסיבות אלו, וכאשר כפי שנזכר לעיל, בנסיבות של מצב החירום הוגבלה הזכות לתבוע את הפיצוי הסטטוטורי - מהווה ההליך הייצוגי הדרך היעילה וההוגנת להכריע בעניינם של חברי הקבוצה, ולהגשים את תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות. זאת, שכן ניתן להניח שרבים מחברי הקבוצה, לאחר שהגיעו ליעדם ולמחוז חפצם, לא יטרחו לעמוד בדיעבד על זכויותיהם ולדרוש את ההפרש ששילמו, ובדיוק לצורך כך נחוץ ההליך הייצוגי. בהקשר זה אף יש להזכיר, כי מעבר לעניינו של מר לוי (שהובא בתצהירו של אמנון) לא הביאה המשיבה כל דוגמא למקרה שבו השיבה לנוסע שפנה אליה את הסכומים ששילם עבור שירותי סיוע או ההפרש ששילם עבור רכישת כרטיס טיסה חלופי, והיא אף לא טענה כי עשתה כן.

נוכח האמור מצאתי, כי לאור התנהלות המשיבה והטענות שהעלתה לפניי, לא סביר כי פניה מוקדמת – לא אישית של מי מן המבקשים ולא כללית בשם חברי הקבוצה – הייתה מייתרת את הצורך בניהול ההליך הייצוגי, ואף לא מצאתי כי היא מלמדת על התנהלות בחוסר תום לב של המבקשים או מי מהם, ולפיכך לא מצאתי כי העדרה מצדיק דחיית בקשת האישור.

אף לא מצאתי כי העובדה שהמבקשים או מי מהם (אמנון וצבי) ניהלו או מנהלים הליך ייצוגי יש בה, כשלעצמה, כדי לעלות כדי חוסר תום לב. העובדה שמדובר בצרכנים המודעים לזכויותיהם ועומדים עליהן, אשר בנסיבות דומות של טיסה אחרת באמצעות חברת תעופה אחרת, נקטו הליך אחר המבוסס על עילות דומות – ודאי אינה מעידה כשלעצמה על חוסר תום לב מצידם.

בהתחשב בנסיבות הכוללות של המקרה, אף לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה כי יש לדחות את בקשת האישור חרף עמידתה בתנאים שנקבעו בחוק, וזאת בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט מכוח סעיף 8 לחוק. העובדה שהתובענה עוסקת בתקופה מורכבת מבחינה ביטחונית, אין משמעותה כי לא מוצדק לנהל הליך ייצוגי בגין התנהלות המשיבה במהלכה. כפי שציינתי לעיל, בה במידה שבמהלך תקופה זו נאלצה המשיבה להתמודד עם אתגרים, שאיני מקלה בהם ראש, דווקא בתקופה זו נזקקו הנוסעים שטיסותיהם בוטלו לסיוע מירבי נוכח חוסר הוודאות והמצוקה בהם היו נתונים. לא בכדי, קבע המחוקק באופן מפורט, במסגרת הוראת השעה, את השינויים שיחולו בתחולת הוראות חוק שירותי תעופה נוכח מצב החירום, ובכלל זאת קבע את פרקי הזמן בהם יחולו השינויים, את ההטבות שיוחרגו, וכן הוסיף וקבע הוראות לגבי חברות תעופה שהפסיקו כליל את טיסותיהם אל הארץ ומחוצה לה. משעה שהמחוקק נתן דעתו לנושא ומצא לקבוע הסדר מפורט וממצה לתחולת הזכאות להטבות השונות וצמצומן נוכח מצב החירום המתמשך, מתחייבת לכאורה המסקנה כי אין להרחיב את תחולתן של ההקלות שניתנו לחברות התעופה ביחס לחברה זו, באופן גורף ובהתעלם מן האיזונים שנקבעו בחוק ובהוראת השעה.

על כך יש להוסיף, כי התקופה הנדונה בבקשת האישור לא הייתה התקופה הראשונה שלאחר הכרזת מצב החירום בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", וקדמה לה תקופה מוקדמת יותר של ביטולי טיסות, כך שמצופה היה שהמשיבה תפיק את הלקחים הנדרשים ותהיה ערוכה להתמודדות טובה יותר עם מצב החירום וביטולי הטיסות שנגרמו בעקבותיו.

ודוק. אין משמעות הדבר כי בבואו לדון בתביעה לגופה לא ייתן בית המשפט משקל ממשי למשמעויות של מצב החירום ששרר בתקופה הרלוונטית והנסיבות הקשורות אליו. ואולם, מן העבר השני, אין הצדקה לדחות מראש ומניה וביה את בקשת האישור רק בשל נסיבות מורכבות אלו, וחרף העובדה שהיא עומדת בתנאים הקבועים בחוק.

סוף דבר

מן הטעמים שפורטו לעיל מצאתי לקבל הבקשה ולאשר את ניהול התובענה כייצוגית בשם קבוצה א', כהגדרתה בבקשת האישור, בלבד, וכדלקמן:

1. הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית: כל נוסע אשר רכש כרטיס לטיסה המופעלת על ידי המשיבה, שהייתה אמורה להמריא מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים, החל מיום 13.4.2024 ועד ליום 16.5.2024, אשר טיסתו בוטלה או המריאה באיחור העולה על 8 שעות משעת ההמראה הנקובה בכרטיס הטיסה, ולא קיבל מהמשיבה שירותי סיוע והטבת טיסה חלופית במועד המוקדם ביותר האפשרי (כהגדרת המונחים בסעיף 3 לחוק);

2. התובעים המייצגים: גב' מרינה שרייבמן, מר אמנון סומך, מר צבי רוזנברג מר עמית גליטמן;

3. בא הכוח המייצג: עו"ד ארנון לנדה;

4. עילות התובענה: הפרת החובה לספק שירותי סיוע וכרטיס טיסה חלופי מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב – 2012;

5. השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה: האם הפרה המשיבה את החובות המוטלות עליה מכוח חוק שירותי תעופה כלפי נוסעים שטיסתם לישראל או ממנה (לרבות טיסות עם חניות ביניים) בוטלה (או התעכבה במשך 8 שעות או יותר), במהלך התקופה שבין 13.4.2024 ועד 16.5.2024, ובפרט את חובתה לספק שירותי סיוע ואת החובה להציע לנוסעים כרטיס טיסה חלופי, כהגדרתו בחוק. אם כן, מהו הסעד אותו זכאים חברי הקבוצה לקבל כפועל יוצא מכך.

6. הסעדים הנתבעים: סעד כספי בגין ההוצאות בהן נשאו חברי הקבוצה עקב הפרת החובות כלפיהם, ובגין הנזקים שנגרמו להם.

המשיבה תפרסם הודעה בדבר אישור התובענה כייצוגית, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק, וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר קבוצה לפרוש מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות. ההודעה תפורסם בשניים מחמשת העיתונים הנפוצים בישראל. גודל האותיות בפרסום יעלה בלפחות 33% על הקבוע בתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה – 1995. נוסח ההודעה יתואם בין באי כוח הצדדים ויובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו.

נוסף על כך, תפרסם המשיבה את נוסח ההודעה באתר האינטרנט שלה בעברית, ככל שישנו, במיקום נגיש, שתהיה אליו הפניה מדף הבית.

בהתאם לסעיף 23(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, המשיבה תישא בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת בא כוחם בסכום כולל של 30,000 ₪. בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שנוהל הליך מלא, לרבות חקירות עדים וסיכומים בכתב.

העתק החלטה זו יועבר למנהל בתי המשפט לצורך רישומה בפנקס.

המבקשים יגישו כתב תביעה מתוקן עד לא יאוחר מיום 17.9.26.

כתב הגנה יוגש בתוך 60 יום לאחר מכן.

נקבע לישיבת קדם משפט ליום 4.1.2027 שעה 13:00.

עובר לישיבת קדם המשפט יפעלו הצדדים כמתחייב מהוראות התקנות.

ניתנה היום, כ"א אלול תשפ"ו, 03 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה