פרטי ההליך ומספר התיק: 55553-06-22 | בית הדין האזורי לעבודה תל אביב | כאמל אבו קאעוד | 2025-06-29
צד תובע: אפ.בי.סי טכנולוגיות בע"מ | צד נתבע: קורל ג'יבלי, הילה קרקו, אושרת שחר נש, רנן כחלון, יניב גנם, יניב יוסף, אור אלחנתי
תובעים שכנגד (בנפרד מהתביעה העיקרית): קורל ג'יבלי | הילה קרקו | אושרת שחר נש | רנן כחלון | יניב גנם | יניב יוסף | אור אלחנתי
נתבעים שכנגד (בנפרד מהתביעה העיקרית): אפ.בי.סי טכנולוגיות בע"מ
בפסק דינו מיום 29 ביוני 2025 דחה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעיקרן את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד. רכיב לשון הרע נדחה במלואו, לצד קבלת סעדים מצומצמים בענייני שכר ומסמכי עבודה.
הרקע: מעבר עובדים לחברה מתחרה
החברה טענה כי העובדים לשעבר הפרו התחייבויות, שידלו עובדים אחרים לעבור למתחרה ועשו שימוש במידע עסקי חסוי. העובדים הכחישו את הטענות. בית הדין מצא כי עצם המעבר של עובדים לחברה מתחרה לא הוכיח תיאום או שידול: העובדים עזבו במועדים שונים, ובתקופה הרלוונטית הייתה בחברה תחלופת עובדים רחבה. העדויות תמכו בכך שהחברה המתחרה יזמה פניות לעובדים, ולא הוצגה ראיה לכך שהעובדים שכנעו את חבריהם לעבור.
גם טענת הסודות המסחריים לא הוכחה. בית הדין הסביר שלא די בהפניה כללית למידע עסקי; על מעסיק לפרט מהו המידע הסודי, להראות את ערכו ואת האמצעים שננקטו לשמירת סודיותו, וכן להוכיח שימוש אסור בו. במקרה זה, לפי ממצאי בית הדין, החברה לא פירטה ולא ביססה את הסוד הנטען ולא הוכיחה שהעובדים העבירו מידע כזה. בית הדין הוסיף כי לא הוכחו השקעה מיוחדת בהכשרה או תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק, ולכן לא נתן תוקף לתניית אי התחרות בנסיבות המקרה.
מה קבע בית הדין על מכתבי ההתראה?
העובדים טענו כי מכתבי התראה שנשלחו אליהם ולמעסיקם החדש כללו האשמות חמורות, ובהן טענות להפרת התחייבויות ולשימוש במידע חסוי, ופגעו בשמם הטוב. החברה טענה כי מדובר בפנייה משפטית לפני נקיטת הליכים, שנועדה להגן על זכויותיה ולמנוע את ההפרות שלשיטתה התרחשו.
בית הדין הזכיר כי בחינת לשון הרע כוללת את משמעות הדברים בעיני אדם סביר, את השאלה אם מדובר בפרסום הפוגע בשם הטוב, ולאחר מכן את ההגנות האפשריות ואת הסעד. בהקשר של יחסי עבודה יש לאזן בין ההגנה על כבוד העובד לבין הצורך בשיח פתוח במקום העבודה, תוך התחשבות גם בפערי הכוחות ובחובת ההגינות של הצדדים.
במקרה הזה בית הדין קבע כי מכתב ההתראה למעסיק החדש, שנשלח לפני נקיטת הליכים ונועד להגן על זכויות משפטיות נטענות, אינו פרסום לשון הרע המקנה עילת תביעה. בית הדין לא קבע שלא הייתה העברה של המכתב לצד שלישי: המכתב נשלח למעסיק החדש. הנימוק היה משפטי והקשרי, ולא קביעה שלא התקיימה הפצה. בית הדין הוסיף כי גם אילו היה רואה במכתב פרסום, הוא הופנה למעסיק החדש כמי שעלול להיות קשור להפרות הנטענות, ולא נועד להשפיל או לבזות את העובדים.
לחלופין, בית הדין קיבל בנסיבות המקרה את הגנות תום הלב ואמת בפרסום, בהתייחס למטרת המכתב ולזכות שהחברה טענה כי היא מבקשת לאכוף. הדיון החלופי בהגנות אינו קביעה שכל פרט או האשמה במכתב הוכחו כנכונים. ההכרעה נגעה למכתבים ולנסיבות שנדונו בפסק הדין, ואין להסיק ממנה כלל גורף לגבי כל מכתב התראה או כל סכסוך עבודה.
בעילת לשון הרע לא נפסק פיצוי (0 ש״ח).
הסעדים הנוספים וההקשר המעשי
בנפרד מרכיב לשון הרע, בית הדין קיבל את טענתן של שתי עובדות כי ניכויי ליסינג משכרן לא הוכחו כמותרים. לפי תנאי ההתחייבות שעליה חתמו, החיוב הותנה בכך שהרכב יוחזר לחברת הליסינג; החברה לא הוכיחה שזה אכן קרה. בית הדין גם קיבל חלקית טענה להפקדות חסרות לקרן השתלמות, אך לא קיבל את הטענה לזכאות רטרואקטיבית לכל תקופת העבודה.
בית הדין הורה לחברה למסור טופסי 161 לשישה עובדים בתוך שלושים ימים. פסק הדין אינו מציין אם הוראה זו בוצעה בפועל. בהסברו לעניין ההוצאות התייחס בית הדין לכך שרוב טענות שני הצדדים לא התקבלו, לצד החריגים המצומצמים שהוכרו.
חיובים בעילות אחרות, בנפרד מפיצוי לשון הרע
השבת ניכוי שלא כדין בגין ליסינג: 4,212 ש״ח; משלם: התובעת / הנתבעת שכנגד; מקבל: הנתבעת מס׳ 1 / התובעת שכנגד מס׳ 1. מקור: הכרעת פסק הדין הנוכחי. בתוספת ריבית שקלית מיום 24.3.22 ועד לתשלום המלא בפועל; תשלום בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.
אי הפקדה לקרן השתלמות: 1,675 ש״ח; משלם: התובעת / הנתבעת שכנגד; מקבל: הנתבעת מס׳ 1 / התובעת שכנגד מס׳ 1. מקור: הכרעת פסק הדין הנוכחי. בתוספת ריבית שקלית מיום 11.2.22 (מחצית התקופה) ועד לתשלום המלא בפועל; תשלום בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.
השבת ניכוי שלא כדין בגין ליסינג: 6,318 ש״ח; משלם: התובעת / הנתבעת שכנגד; מקבל: הנתבעת מס׳ 2 / התובעת שכנגד מס׳ 2. מקור: הכרעת פסק הדין הנוכחי. בתוספת ריבית שקלית מיום 24.3.22 ועד לתשלום המלא בפועל; תשלום בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.
הוצאות בהליך
לא נעשה צו להוצאות.
המסקנה מפסק הדין
פנייה למעסיק חדש אינה הופכת כשלעצמה מכתב התראה לפרסום לשון הרע. בפסק דין זה, ההקשר המשפטי, מטרת המכתב והנמען שאליו נשלח תמכו במסקנה שאין לעובדים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע; ההכרעה מבוססת על נסיבות המקרה המסוים.
