מכתבי התראה למעסיק חדש: מתי אין בהם עילת תביעה בלשון הרע?

פסק הדין עסק בתביעת חברה נגד עובדים לשעבר ובתביעה שכנגד, ובהן טענות הנוגעות למכתבי התראה שנשלחו גם למעסיק החדש. בית הדין בחן אם מכתבים אלה הקימו עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

במקרה שנדון, בית הדין לעבודה קבע שמכתבי התראה שנשלחו למעסיק חדש לפני נקיטת הליכים, ונועדו להגן על זכויות משפטיות נטענות, אינם מקימים בנסיבות העניין עילת תביעה בלשון הרע. בית הדין בחן גם את הנמען, מטרת המכתב וההקשר של יחסי העבודה.

פרטי ההליך ומספר התיק: 55553-06-22 | בית הדין האזורי לעבודה תל אביב | כאמל אבו קאעוד | 2025-06-29

צד תובע: אפ.בי.סי טכנולוגיות בע"מ | צד נתבע: קורל ג'יבלי, הילה קרקו, אושרת שחר נש, רנן כחלון, יניב גנם, יניב יוסף, אור אלחנתי

תובעים שכנגד (בנפרד מהתביעה העיקרית): קורל ג'יבלי | הילה קרקו | אושרת שחר נש | רנן כחלון | יניב גנם | יניב יוסף | אור אלחנתי

נתבעים שכנגד (בנפרד מהתביעה העיקרית): אפ.בי.סי טכנולוגיות בע"מ

בפסק דינו מיום 29 ביוני 2025 דחה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעיקרן את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד. רכיב לשון הרע נדחה במלואו, לצד קבלת סעדים מצומצמים בענייני שכר ומסמכי עבודה.

הרקע: מעבר עובדים לחברה מתחרה

החברה טענה כי העובדים לשעבר הפרו התחייבויות, שידלו עובדים אחרים לעבור למתחרה ועשו שימוש במידע עסקי חסוי. העובדים הכחישו את הטענות. בית הדין מצא כי עצם המעבר של עובדים לחברה מתחרה לא הוכיח תיאום או שידול: העובדים עזבו במועדים שונים, ובתקופה הרלוונטית הייתה בחברה תחלופת עובדים רחבה. העדויות תמכו בכך שהחברה המתחרה יזמה פניות לעובדים, ולא הוצגה ראיה לכך שהעובדים שכנעו את חבריהם לעבור.

גם טענת הסודות המסחריים לא הוכחה. בית הדין הסביר שלא די בהפניה כללית למידע עסקי; על מעסיק לפרט מהו המידע הסודי, להראות את ערכו ואת האמצעים שננקטו לשמירת סודיותו, וכן להוכיח שימוש אסור בו. במקרה זה, לפי ממצאי בית הדין, החברה לא פירטה ולא ביססה את הסוד הנטען ולא הוכיחה שהעובדים העבירו מידע כזה. בית הדין הוסיף כי לא הוכחו השקעה מיוחדת בהכשרה או תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק, ולכן לא נתן תוקף לתניית אי התחרות בנסיבות המקרה.

מה קבע בית הדין על מכתבי ההתראה?

העובדים טענו כי מכתבי התראה שנשלחו אליהם ולמעסיקם החדש כללו האשמות חמורות, ובהן טענות להפרת התחייבויות ולשימוש במידע חסוי, ופגעו בשמם הטוב. החברה טענה כי מדובר בפנייה משפטית לפני נקיטת הליכים, שנועדה להגן על זכויותיה ולמנוע את ההפרות שלשיטתה התרחשו.

בית הדין הזכיר כי בחינת לשון הרע כוללת את משמעות הדברים בעיני אדם סביר, את השאלה אם מדובר בפרסום הפוגע בשם הטוב, ולאחר מכן את ההגנות האפשריות ואת הסעד. בהקשר של יחסי עבודה יש לאזן בין ההגנה על כבוד העובד לבין הצורך בשיח פתוח במקום העבודה, תוך התחשבות גם בפערי הכוחות ובחובת ההגינות של הצדדים.

במקרה הזה בית הדין קבע כי מכתב ההתראה למעסיק החדש, שנשלח לפני נקיטת הליכים ונועד להגן על זכויות משפטיות נטענות, אינו פרסום לשון הרע המקנה עילת תביעה. בית הדין לא קבע שלא הייתה העברה של המכתב לצד שלישי: המכתב נשלח למעסיק החדש. הנימוק היה משפטי והקשרי, ולא קביעה שלא התקיימה הפצה. בית הדין הוסיף כי גם אילו היה רואה במכתב פרסום, הוא הופנה למעסיק החדש כמי שעלול להיות קשור להפרות הנטענות, ולא נועד להשפיל או לבזות את העובדים.

לחלופין, בית הדין קיבל בנסיבות המקרה את הגנות תום הלב ואמת בפרסום, בהתייחס למטרת המכתב ולזכות שהחברה טענה כי היא מבקשת לאכוף. הדיון החלופי בהגנות אינו קביעה שכל פרט או האשמה במכתב הוכחו כנכונים. ההכרעה נגעה למכתבים ולנסיבות שנדונו בפסק הדין, ואין להסיק ממנה כלל גורף לגבי כל מכתב התראה או כל סכסוך עבודה.

בעילת לשון הרע לא נפסק פיצוי (0 ש״ח).

הסעדים הנוספים וההקשר המעשי

בנפרד מרכיב לשון הרע, בית הדין קיבל את טענתן של שתי עובדות כי ניכויי ליסינג משכרן לא הוכחו כמותרים. לפי תנאי ההתחייבות שעליה חתמו, החיוב הותנה בכך שהרכב יוחזר לחברת הליסינג; החברה לא הוכיחה שזה אכן קרה. בית הדין גם קיבל חלקית טענה להפקדות חסרות לקרן השתלמות, אך לא קיבל את הטענה לזכאות רטרואקטיבית לכל תקופת העבודה.

בית הדין הורה לחברה למסור טופסי 161 לשישה עובדים בתוך שלושים ימים. פסק הדין אינו מציין אם הוראה זו בוצעה בפועל. בהסברו לעניין ההוצאות התייחס בית הדין לכך שרוב טענות שני הצדדים לא התקבלו, לצד החריגים המצומצמים שהוכרו.

חיובים בעילות אחרות, בנפרד מפיצוי לשון הרע

השבת ניכוי שלא כדין בגין ליסינג: 4,212 ש״ח; משלם: התובעת / הנתבעת שכנגד; מקבל: הנתבעת מס׳ 1 / התובעת שכנגד מס׳ 1. מקור: הכרעת פסק הדין הנוכחי. בתוספת ריבית שקלית מיום 24.3.22 ועד לתשלום המלא בפועל; תשלום בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

אי הפקדה לקרן השתלמות: 1,675 ש״ח; משלם: התובעת / הנתבעת שכנגד; מקבל: הנתבעת מס׳ 1 / התובעת שכנגד מס׳ 1. מקור: הכרעת פסק הדין הנוכחי. בתוספת ריבית שקלית מיום 11.2.22 (מחצית התקופה) ועד לתשלום המלא בפועל; תשלום בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

השבת ניכוי שלא כדין בגין ליסינג: 6,318 ש״ח; משלם: התובעת / הנתבעת שכנגד; מקבל: הנתבעת מס׳ 2 / התובעת שכנגד מס׳ 2. מקור: הכרעת פסק הדין הנוכחי. בתוספת ריבית שקלית מיום 24.3.22 ועד לתשלום המלא בפועל; תשלום בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

הוצאות בהליך

לא נעשה צו להוצאות.

המסקנה מפסק הדין

פנייה למעסיק חדש אינה הופכת כשלעצמה מכתב התראה לפרסום לשון הרע. בפסק דין זה, ההקשר המשפטי, מטרת המכתב והנמען שאליו נשלח תמכו במסקנה שאין לעובדים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע; ההכרעה מבוססת על נסיבות המקרה המסוים.

פסק הדין המלא

מה אנחנו למדים?

עיקרי ההכרעה: במקרה שנדון, בית הדין לעבודה קבע שמכתבי התראה שנשלחו למעסיק חדש לפני נקיטת הליכים, ונועדו להגן על זכויות משפטיות נטענות, אינם מקימים בנסיבות העניין עילת תביעה בלשון הרע. בית הדין בחן גם את הנמען, מטרת המכתב וההקשר של יחסי העבודה.

שאלות נפוצות

בית הדין קבע כי מכתבי ההתראה שנשלחו לפני נקיטת הליכים, ונועדו להגן על זכויות משפטיות נטענות, אינם בנסיבות העניין פרסום לשון הרע המקנה עילת תביעה.
לא. המכתב נשלח למעסיק החדש. הנימוק של בית הדין היה שהמכתב, בהקשרו ובתכליתו, אינו מקים עילת תביעה בלשון הרע; אין להסיק מפסק הדין שלא הייתה העברה לנמען אחר.
בית הדין ראה בהם מסמכים משפטיים שנשלחו לפני הליכים, שנועדו להגן על זכויות שהחברה טענה כי יש לה ולאכוף התחייבויות חוזיות.
לא. בית הדין דן בהגנת אמת בפרסום כהגנה חלופית בנסיבות המקרה, אך אין בכך קביעה שכל פרט או האשמה במכתב הוכחו.
בית הדין קיבל טענות להשבת ניכויי ליסינג שלא הוכחו כמותרִים, קיבל חלקית טענה להפקדות לקרן השתלמות, והורה למסור טופסי 161 לשישה עובדים. פסק הדין אינו קובע אם מסירת הטפסים הושלמה.
לא. בית הדין הכריע לפי הנסיבות שנדונו, ובהן מטרת המכתב, שליחתו לפני הליכים והנמען. מקרים אחרים עשויים להיות תלויים בנסיבותיהם.

נסכם...

בית הדין קבע כי מכתבי ההתראה שנדונו היו מסמכים משפטיים שנשלחו לפני הליכים ונועדו להגן על זכויות נטענות. הוא ציין כי גם אילו היה רואה בהם פרסום, הם הופנו למעסיק החדש ולא נועדו להשפיל או לבזות את העובדים. לחלופין, בית הדין הכיר בהגנות תום לב ואמת בפרסום בנסיבות המקרה. ההכרעה אינה קביעה שלא הייתה העברה לצד שלישי, ואינה כלל גורף לכל מכתב התראה.