זיהוי בפרסום לשון הרע: פסק דין על פרטים מצטברים והגנת אמת

פסק הדין עוסק בשתי שאלות מרכזיות בתביעת לשון הרע: האם ניתן לזהות אדם מתוך שילוב של פרטים שאינם כוללים שם משפחה או תמונת פנים, ומה נדרש כדי להוכיח הגנת אמת בפרסום. בית המשפט בחן את הפרטים המצטברים ואת הראיות שנגעו לאירוע שבמחלוקת.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

במקרה זה קבע בית המשפט המחוזי שצירוף פרטים על אדם, רכב ותחנת עבודה, לצד מאפיין ייחודי של הרכב, הספיק לזיהוי המשיב. המחוזי גם לא מצא פגם בקביעה שהמערערת לא הוכיחה את הגנת אמת בפרסום.

59338-04-25 | בית המשפט המחוזי מרכז-לוד | מוטי פירר | 2025-09-10

צד מערער: טלי גוטליב | צד משיב: דוד כהן

תובעים שכנגד (בנפרד מהתביעה העיקרית): טלי גוטליב

נתבעים שכנגד (בנפרד מהתביעה העיקרית): דוד כהן

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את הערעור על פסק דין בתביעה בגין פרסומים ברשת, וקביעות הערכאה הדיונית בדבר זיהוי המשיב והיעדר הוכחת אמת בפרסום נותרו על כנן. הערעור התמקד בשתי טענות: שלא ניתן היה לזהות את המשיב מתוך הפרסומים, ושבית משפט השלום שגה כשקבע שהמערערת לא הוכיחה את אמיתותם.

הרקע למחלוקת

לפי פסק הדין, המחלוקת החלה לאחר שנהג מונית הסיע את בתה של המערערת, ילדה בעלת צרכים מיוחדים. בין הנהג למערערת התפתח ויכוח סביב מזון שהילדה אכלה במהלך הנסיעה. הצדדים הציגו גרסאות שונות לגבי אופן השיחה: המערערת תיארה התנהגות מאיימת וגסה מצד הנהג, ואילו הוא תיאר גרסה הפוכה.

לאחר האירוע פרסמה המערערת שני פוסטים בפייסבוק. בפרסומים ייחסה לנהג התנהגות של צעקות ואיום להפסיק את הנסיעה, וצירפה תמונה של המונית שכללה פרטים הנוגעים לרכב ולתחנה שבה עבד. בית משפט השלום קבע שהפרסומים מהווים לשון הרע גם בלי להביא בחשבון את הגידופים שנכללו בהם: הצגת הנהג כמי שהתנהל באופן קיצוני כלפי ילדה בעלת צרכים מיוחדים עלולה, לפי קביעתו, לפגוע בשמו ובפרנסתו.

בית משפט השלום מצא שהפרסום נגע לעניין ציבורי, אך קבע שהמערערת לא הוכיחה את הגנת אמת בפרסום. הערכאה הדיונית דחתה גם את טענות התביעה שכנגד, שהגישה המערערת, מחוסר הוכחות מספיקות.

בעילת לשון הרע נפסק פיצוי בסך 30,000 ש״ח.

זיהוי אינו חייב להישען על שם מלא

המערערת טענה בערעור שסוגיית הזיהוי לא נבחנה בערכאה הראשונה, וששם פרטי ותמונה של מונית אינם מספיקים כדי לקשר את הפרסום לנהג מסוים. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה שהנושא נשמט: הוא מצא שפסק הדין של בית משפט השלום עסק במפורש ביסוד הפרסום ובפרטים שהופיעו בפוסטים ובתמונה.

לגופו של עניין, המחוזי קבע כי זיהוי יכול לנבוע מצירוף נסיבות ופרטים, גם אם שם המשפחה ותמונת הפנים אינם מופיעים. במקרה זה נשקלו יחד השם הפרטי של המשיב, סוג וצבע הרכב, מספר הרישוי, שם תחנת המוניות שבה הועסק וסורג ייחודי בחלקו האחורי של הרכב. בית המשפט הוסיף כי די בכך שאדם המעוניין בכך יוכל לקשר את הפרטים לאדם מסוים; אין הכרח שכל מי שנחשף לפרסום יכיר אותו.

בית המשפט התייחס גם לאפשרות שהפרסום יפגע בפרנסה בלי שזהותו המלאה של הנהג תהיה ידועה לציבור הרחב. למשל, אדם שמתקשר לתחנה ומבקש שלא יישלח אליו נהג שניתן לזהותו באמצעות הפרטים שפורסמו עשוי לפגוע בעיסוקו. ההכרעה התבססה על מכלול הפרטים במקרה המסוים, ולא על כלל שלפיו כל פרסום הכולל פרטי רכב יוצר בהכרח זיהוי.

מדוע לא הוכחה אמת בפרסום

המחוזי לא מצא פגם בקביעת בית משפט השלום שהמערערת לא הוכיחה את הגנת האמת. אחת הסיבות לכך הייתה שהסייעת שנכחה במקום, ושעדותה הייתה עשויה לתמוך בגרסת המערערת, לא הוזמנה להעיד. בהיעדר עדותה נותרו גרסאות הצדדים לגבי ליבת האירוע זו מול זו. בית המשפט הדגיש כי מי שמסתמך על הגנת אמת נדרש להוכיח את אמיתות הפרסום, וקבע שהנטל לא הורם.

המערערת טענה גם לסתירות בעדויות מטעם המשיב. המחוזי ציין שהסתירות שעליהן הצביעה נגעו לאירועים אחרים, כגון ניקוי הרכב או הליכים בתחנת המוניות, ולא לליבת הוויכוח. לפי הנמקתו, אי-התאמות בפרטים שבשולי הסכסוך אינן שוללות בהכרח את מהימנות העדות, אלא אם הן מהותיות ונוגעות לעיקר המחלוקת.

בית המשפט הוסיף כי ערכאת ערעור נוטה שלא להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה ששמעה את העדים, הנהנית מהתרשמות ישירה מהם. במקרה זה לא נמצא טעם לחרוג מהגישה הזו. חשוב להבחין בין אי-הוכחת הגנת אמת לבין קביעה פוזיטיבית שכל תוכן הפרסומים שקרי: ההכרעה הייתה שהמערערת לא הוכיחה את טענתה לאמת בפרסום.

המשמעות של פסק הדין

פסק הדין ממחיש שבחינת זיהוי בפרסום עשויה לכלול פרטים מפוזרים, תמונה והקשר, ולא רק שם מלא או צילום פנים. הוא גם מדגיש את חשיבות הראיות הנוגעות לאירוע עצמו כאשר נטענת הגנת אמת, ואת המשקל שניתן בערעור להתרשמות הערכאה הדיונית. התוצאה תלויה בנסיבות ובתשתית הראייתית של כל מקרה.

הוצאות ושכר טרחה בערכאה הדיונית

הוצאות משפט: 6,600 ש״ח; החיוב על הצד המערער, לטובת הצד המשיב.

שכר טרחת עורך דין: 10,000 ש״ח; החיוב על הצד המערער, לטובת הצד המשיב.

הוצאות ושכר טרחה בערעור

הוצאות ושכר טרחה בסכום כולל שלא פוצל: 12,000 ש״ח; החיוב על הצד המערער, לטובת הצד המשיב. הסכום ישולם על ידי המזכירות מתוך הערובה שהופקדה על ידי המערערת בקופת בית המשפט; יתרת סכום הערובה תושב למערערת.

פסק הדין המלא

מה אנחנו למדים?

עיקרי ההכרעה: במקרה זה קבע בית המשפט המחוזי שצירוף פרטים על אדם, רכב ותחנת עבודה, לצד מאפיין ייחודי של הרכב, הספיק לזיהוי המשיב. המחוזי גם לא מצא פגם בקביעה שהמערערת לא הוכיחה את הגנת אמת בפרסום.

שאלות נפוצות

לא בהכרח. במקרה זה קבע בית המשפט שניתן היה לזהות את המשיב באמצעות צירוף של שם פרטי, פרטי רכב, מספר רישוי, שם תחנת המוניות ומאפיין ייחודי ברכב.
בית המשפט בחן יחד את השם הפרטי של המשיב, סוג וצבע הרכב, מספר הרישוי, שם התחנה שבה עבד וסורג ייחודי בחלקו האחורי של הרכב.
לא. ההכרעה הייתה שניתן לזהותו באמצעות מכלול הפרטים, ושדי בכך שאדם המעוניין בכך יוכל לקשר את הפרסום אליו. פסק הדין לא קבע שכלל הנחשפים אכן זיהו אותו.
בית המשפט אישר את הקביעה שהמערערת לא הוכיחה את אמיתות הפרסום. בין היתר, הסייעת שנכחה במקום ולא הוזמנה להעיד הייתה עשויה לתמוך בגרסתה, וגרסאות הצדדים לגבי האירוע נותרו מנוגדות.
הקביעה הייתה שהמערערת לא עמדה בנטל להוכיח את הגנת אמת בפרסום. אין להסיק ממנה לבדה שבית המשפט הוכיח שכל הטענות בפרסומים היו שקריות.
המחוזי ציין שערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה ששמעה את העדים, אלא במקרים חריגים. הוא לא מצא במקרה זה הצדקה להתערבות.

נסכם...

המחוזי קבע כי הצטברות פרטים על אדם, רכב ותחנת מוניות עשויה לאפשר זיהוי גם בלי שם מלא או תמונת פנים. הוא אישר את קביעת הערכאה הדיונית שהגנת אמת בפרסום לא הוכחה, בין היתר משום שעדה שנכחה באירוע לא הוזמנה וגרסאות הצדדים נותרו מנוגדות.