בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"צ 55635-11-22 זילברברג סלומון נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופטת יעל מושקוביץ
תובעים
לימור זילברברג-סלומון
ע"י ב"כ עוה"ד ניצן גדות ו/או רותם שגיא
נגד
נתבעים
ישראייר תעופה ותיירות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד איתן ברוש ו/או שרון פיאלקוב
ממשרד ארנון תדמור -לוי
ספרות:
יעקב קדמי על הראיות – חלק ראשון – הדין בראי הפסיקה
חקיקה שאוזכרה:
חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006: סע' 3(א), 8, 8(א)(1), 25(א)(1), 1
חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע' 25(א), 39
חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979
חוק הנאמנות, תשל"ט-1979
תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007: סע' 10, 13 (א), 13(ב), 13(ג), 13(ד))
חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012
חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977: סע' 29(א)).
חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980
מיני-רציו:
* אושרה תביעה ייצוגית שעניינה בטענת המבקשת כי המשיבה אינה משיבה ללקוחותיה את החלק היחסי מאגרת הנוסע היוצא ששולמה על ידם ביתר, מקום בו טיסתם היתה אמורה לצאת מטרמינל 3, ויצאה, בסופו של יום, מטרמינל 1.
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית
.
בקשת אישור תביעה ייצוגית שעניינה בטענת המבקשת כי המשיבה אינה משיבה ללקוחותיה את החלק היחסי מאגרת הנוסע היוצא ששולמה על ידם ביתר, מקום בו טיסתם היתה אמורה לצאת מטרמינל 3, ויצאה, בסופו של יום, מטרמינל 1.
.
— סוף עמוד 1 —
בית המשפט המחוזי אישר את התביעה ופסק:
בחינה לשונית ותכליתית של לשון התקנון מעידה לכאורה, כי נוסעי ישראייר משלמים את אגרת הנוסע היוצא, וכי ישראייר רואה בסכום כסכום נפרד מהתשלום עבור כרטיס הטיסה שבו מחויב הנוסע רק בכפוף לכך שנעשה שימוש ברכיב זה. לאור זאת, יש קושי לקבל את עמדת ישראייר לפיה ההוראה בדבר החזר מיסי הנמל לנוסע שלא התייצב לטיסתו, הינה התחייבות חוזית שלא ניתן להשליך הימנה על בירור הטענה כאן; האופן בו נקבע מחיר הכרטיס ומשולם על ידי הלקוח, זהה, בין אם בדיעבד בוטלה הטיסה או לא התייצב הלקוח לטיסה, ובין אם שונה מיקום יציאת הטיסה מטרמינל 3 לטרמינל 1. ככל שמלכתחילה, אגרת הנוסע היוצא אינה רכיב רלוונטי במחיר הכרטיס, במובן זה שהיא כלל אינה משולמת על ידי הנוסע אלא על ידי ישראייר ממקורותיה ויש להתייחס אליה כמו לעלות הדלק או שכר הטייס, לא ברורה תכלית ההתחייבות החוזית שנטלה על עצמה ישראייר בתקנונה "להשיב" רכיב זה במלואו למי שבסופו של יום לא טס. הדברים מקבלים משנה תוקף, מקום בו לכאורה, מצבו של מי שלא התייצב לטיסתו בשל עניינים הנעוצים בו עצמו, לא אמור להיות טוב יותר ממי שבשל אירועים חיצוניים לו שילם עבור יציאה מטרמינל 3 וטיסתו יצאה בסופו של יום מטרמינל 1. על כן בוסס הנטל הלכאורי המוטל על המבקשת עבור שלב זה של בקשת האישור בכל הנוגע לטענה בדבר השבת אגרת הנוסע היוצא עבור נוסעים שטיסתם יצאה מטרמינל 1 לאחר ששולמה על ידם האגרה בהתאם לתעריף הגבוה יותר המתייחס ליציאה מטרמינל 3. קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי חלה חובת השבה על ישראייר. בהתקיים כל התנאים הנדרשים לאישור תביעה ייצוגית – התביעה מאושרת.
החלטה
בבקשה לאישור תובענה כייצוגית
עניינה של בקשת האישור בטענת המבקשת, הגב' לימור זילברברג – סלומון (להלן: "המבקשת"), כי המשיבה, חברת ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (להלן: "המשיבה" או "ישראייר"), אינה משיבה ללקוחותיה את החלק היחסי מאגרת הנוסע היוצא ששולמה על ידם ביתר, מקום בו טיסתם היתה אמורה לצאת מטרמינל 3, ויצאה, בסופו של יום, מטרמינל 1. לטענתה, מקום בו אגרת הנוסע היוצא אותה גובה רשות שדות התעופה בגין הנוסעים היוצאים מטרמינל 1 נמוכה יותר, שומה היה על המשיבה להשיב לנוסעים ששילמו עבור יציאה מטרמינל 3 את הסכום ששולם על ידם ביתר, או למצער, להודיעם בדבר יתרת זכות העומדת לרשותם בידי המשיבה על מנת שיוכלו לבקש השבתה.
א. תמצית העובדות הרלוונטיות
1. ביום 24.11.2022 הגישה המבקשת תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית נגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור"), לפי סעיף 3(א) והוראת פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו–2006 (להלן: "החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות").
2. על פי בקשת האישור, ביום 20.02.2022 רכשה המבקשת באמצעות סוכנות הנסיעות "מונה טורס בע"מ" (להלן: "סוכנות הנסיעות"), חבילת נופש שכללה טיסות הלוך ושוב ומלון, לה
— סוף עמוד 2 —
ולבני משפחתה ברודוס ביוון. לטענת המבקשת, באותה עת טרמינל 1 היה סגור ועל כן ברור היה לה בעת ההזמנה כי הטיסות אמורות היו לצאת דרך טרמינל 3 בנתב"ג.
3. בהמשך, שינתה המבקשת את מועד הטיסות וביום 24.03.2022 הנפיקה המשיבה למבקשת ולבני משפחתה כרטיסי טיסה מעודכנים, אשר גם בהם צוין כי הטיסות אמורות לצאת מטרמינל 3.
4. לאחר האמור, קיבלה המבקשת הודעה לפיה, בתקופה שבין 27.3.2022 ועד 30.10.2022 טיסות ליעדים שונים וביניהם רודוס, תצאנה מטרמינל 1 בנתב"ג, וכך אף התרחש בפועל.
5. עוד לענייננו, פנתה הגב' מרים טוכטרמן, אחותה של המבקשת (שאף היא רכשה את אותה חבילת נופש) למשיבה, בעניין החזר הפרשי אגרת הנוסע היוצא, והמשיבה השיבה לה כי היא זכאית להחזר בסך 16.4$ בגין אגרת נוסע יוצא, אולם הפנתה אותה לקבלת הסכום מסוכנות הנסיעות (נספח 7 לבקשת האישור). בהמשך, פנתה אף המבקשת עצמה למשיבה, ותשובת המשיבה היתה, כי יש לפנות לסוכנות הנסיעות שביצעה את ההזמנה (נספח 9 לבקשת האישור). סוכנות הנסיעות אליה פנתה אחות המבקשת השיבה כי היא אינה מטפלת בהחזרי מס, ובסופו של יום הסכום לא הושב לידיהן. לטענת המבקשת, עמדת המשיבה מהווה הודאת בעל דין לפיה, הנוסעים זכאים להפרש אגרת הנוסע היוצא ועל אף האמור היא אינה נוקטת בכל פעולה להשבת הפרשים אלו.
6. במסגרת בקשת האישור הועלו שתי טענות נוספות; פיצוי בגין עגמת נפש בגין טיסה מטרמינל 1 תחת הצפייה לטיסה מטרמינל 3 וכן טענה להשבת אגרת סבלות. ביום 26.1.2025 הודיעה המבקשת כי לאור פסיקה מאוחרת שניתנה על ידי בית המשפט העליון בע"א 6236/22 וברע"א 6594/22 עקיבא ברק נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ [נבו] (19.7.2023) (להלן: "ענין ברק"), היא באה לכלל מסקנה כי אין לה עוד טענות בנוגע לפיצוי בגין עגמת נפש לקבוצה ואף לא בנוגע לאגרת הסבלות והיא מבקשת שלא לתבוע בגין עילות אלו בשם שתי הקבוצות אותן ביקשה לייצג בעניינים אלו.
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916
7. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)בנוסף הודיעה המבקשת, כי לאור העובדה שבת"צ 9378-10-17 אנגל נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ [נבו] (להלן: "ענין אנגל") אושר ניהולה של תביעה ייצוגית כנגד המשיבה בשם "כל לקוחות המשיבה אשר רכשו כרטיסי טיסה ולא התייצבו לטיסה מכל סיבה שהיא, לרבות ביטול ו/או איחור, ושילמו אגרות ו/או מיסי נמל ו/או חיובים שונים בגין שימוש במתקני הנמל ולא קיבלו אותם חזרה במשך 7 השנים האחרונות", היא מבקשת לצמצם את היקף הקבוצה בהליך כאן, רק ללקוחות שאינם חלק מהקבוצה בעניין אנגל.
8. לאור האמור, הוגדרה הקבוצה אותה מבקשת המבקשת לייצג: "לקוחות הנתבעת, שהתייצבו לטיסתם, שחויבו בגין אגרת נוסע יוצא, אשר לא הועברה במלואה לרשות שדות התעופה, ובאופן זה נוצרה להם זכאות להחזר, וזאת במהלך 7 השנים שקדמו להגשת תובענה זו ועד למועד מתן פסק הדין."
9.
— סוף עמוד 3 —
במסגרת בקשת האישור עותרת המבקשת להורות על השבת הפרשי אגרת נוסע יוצא שנגבו מחברי הקבוצה ביתר, להורות למשיבה לאתר את הזכאים להחזר ולהודיע להם על זכאותם, הן לגבי כספים המוחזקים בידיה כיום והן לגבי זכאויות עתידיות.
10. המשיבה חולקת על עצם זכאותם של הנוסעים להשבת אגרת הנוסע היוצא בגין מעבר מטרמינל 3 לטרמינל 1. לטענתה, מחיר כרטיס הטיסה הינו מחיר כולל ואין בו התייחסות נפרדת לרכיבים השונים מהם מורכב מחיר הכרטיס, וזאת מן הטעם כי היא כלל אינה גובה את אגרת הנוסע היוצא מהנוסעים אלא משלמת את האגרות מכספיה. ראיה לכך הינה, כי היא אינה דורשת תוספת תשלום מהנוסעים מקום בו היא נאלצת להוסיף סכומים על סכומי האגרות ששולמו. משהכספים ששולמו על ידה לרשות שדות התעופה הם כספיה, היא אינה מחזיקה בכספי הנוסעים בנאמנות ואין עליה כל חובה להשיב סכומים מקום בו יצאה הטיסה מטרמינל 1 אף שתוכננה לצאת מטרמינל 3.
11. לצדדים טענות נוספות שתפורטנה בהרחבה להלן.
12. בפני העידו במסגרת בקשת האישור, המבקשת, ונציגת המשיבה, הגב' לי מארי טמסוט. במסגרת הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים ביום 14.12.2023, הוסכם כי יעמדו בפני כראיות אף תצהירה של הגב' טליה סיבי קורדובה, שהוגש מטעם המשיבה בעניין אנגל וכן פרוטוקול עדותה בהליך שם, תוך שהמשיבה ציינה כי חלק מהדברים שהובאו מפי הגב' קורדובה בעניין אנגל אינם מדויקים.
הגב' מרים טוכטרמן, אחות המבקשת (להלן: "הגב' טוכטרמן" או "אחות המבקשת"), שתצהירה צורף לבקשת האישור לא הגיעה להעיד ותצהירה הוצא מהתיק בהחלטתי מיום 10.2.2025 (פרוטוקול, עמוד 10). לאחר שמיעת העדויות, הוגשו סיכומי הצדדים.
הועתק מנבו
13. אתייחס להלן לטענות הצדדים כפי שעלו בכתבי בית הדין ובסיכומיהם, בהמשך, אסקור בקצרה את עדויות העדות שהעידו בפני, ולאור כל אלה אדון בטענות ואכריע בהן.
ב. טענות הצדדים
טענות המבקשת בתמצית
14. כאמור, עיקרה של בקשת האישור בטענה, כי המשיבה לא השיבה לנוסעים שטיסתם אמורה היתה לצאת מטרמינל 3 ויצאה בסופו של יום מטרמינל 1, את ההפרש בין "אגרת נוסע יוצא" הגבוהה ששילמו עבור היציאה מטרמינל 3, לאגרה הנמוכה יותר שבסופו של יום העבירה המשיבה לרשות שדות התעופה. עוד טוענת המבקשת, כי לכל הפחות שומה היה על המשיבה להודיע לאותם נוסעים כי עומדת להם הזכות לקבלת החזר על מנת שיפנו ויבקשו את השבתו.
— סוף עמוד 4 —
ציינתי, כי עיקרה של בקשת האישור בהשבת האגרה ששולמה ביתר עקב מעבר מטרמינל 3 לטרמינל 1, שכן, לטענת המבקשת, כפי שיורחב להלן, בקשת האישור עוסקת למעשה, בכל אגרה ששולמה ביתר על ידי הנוסעים ולא הושבה להם, וכי המעבר בין טרמינל 3 לטרמינל 1 הוא רק דוגמה אחת לכך.
15. לטענת המבקשת, באי השבת החלק היחסי שנגבה על ידי המשיבה ביתר מפרה היא את תקנות רשות שדה התעופה (אגרות), תשנ"א – 1991 (להלן: "תקנות האגרות"), חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") וחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").
16. בנוסף, טוענת המבקשת, כי המשיבה מפרה אף את חוק הנאמנות, תשל"ט -1979 (להלן: "חוק הנאמנות"). לטענתה, על פי תקנות האגרות מוטלת חובת תשלום אגרת הנוסע היוצא על הנוסע (סעיף 13 (א) לתקנות האגרות) והיא נגבית על ידי המשיבה על מנת להעבירה לרשות שדות התעופה. גבייתה על ידי המשיבה יוצרת נאמנות, שעל פיה מחויבת המשיבה להעביר את סכום האגרה המוטל על הנוסעים לידי רשות שדות התעופה. מטרת הנאמנות היא תשלום אגרת נוסע יוצא לרשות שדות התעופה בלבד, ועל כן, ככל שנותר כסף בקופת הנאמנות לאחר התשלום לרשות שדות התעופה, הרי שזה אינו נדרש עוד לשם השגת מטרת הנאמנות ויש להשיבו לנוסעים. המבקשת מבססת טיעונה זה על החלטת האישור בת"צ 15049-01-15 כהן נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ [נבו] (10.9.2019) (להלן: "עניין כהן נ' אל-על").
17. אמנם, בכרטיסי הטיסה עצמם אין התייחסות לאגרות והיטלים אך הם מפנים ל"תנאי חוזה תובלה אווירית" המופיעים באתר המשיבה (להלן: "החוזה") שצורף כנספח 10 לבקשת האישור ול"תקנון שירותי ישראייר", המופיע אף הוא באתר המשיבה (להלן: "התקנון") שצורף כנספח 11 לבקשת האישור.
18. התקנון קובע בהקשרים שונים, כי ללקוחות המשיבה זכאות לקבלת החזרי מיסי נמל אף מקום בו אין להם זכאות להחזר מחיר הכרטיס. כך למשל, במקרים של ביטול הזמנת טיסה בנסיבות מסוימות או אי-התייצבות לטיסה, נקבע בתקנון, כי "לא יוחזרו כספים מלבד מיסי נמל שיוחזרו". בנוסף, בסעיף 7 לתקנון, קבועה הוראה מפורשת המתייחסת למיסי הנמל ולפיה: "במקרה שתחול עלייה על פי דין בשיעור מיסי הנמל, תוספת ביטחון ו/או כל מס או היטל אחרים, החלים על הנוסע מיום ביצוע ההזמנה, יתווסף המס ו/או התוספת ו/או ההיטל למחיר ההזמנה והנוסע יחויב בהפרש שנובע מהעלייה כאמור. במקרה שתחול ירידה, יש להגיש לישראייר בקשה מתאימה לצורך קבלת החזר".
19. לטענת המבקשת, אף שלא חל שינוי בדין, ניתן ללמוד מהוראה זו בתקנון, כי המשיבה רואה באגרת הנוסע היוצא רכיב נפרד ממחיר כרטיס הטיסה וכי יש לפרש את ההוראה בתקנון כנגד המשיבה על פי הכלל בדבר פרשנות כנגד המנסח וכמקובל בדיני הגנת הצרכן בחוזים צרכניים, כך שתכלול זכות להשבה אף אם לא חל כל שינוי בהוראת הדין.
— סוף עמוד 5 —
20. עוד טוענת המבקשת, כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד, שכן, מקום בו המשיבה פונה באופן יזום לנוסעים מקום בו יש להוסיף אגרת נוסע יוצא, שומה עליה לפנות אליהם באופן יזום אף לצורך קבלת החזר. אי פנייה לנוסעים באופן יזום לצורך קבלת החזר, הינה תנייה מקפחת במיוחד נוכח העובדה, כי המשיבה אינה מיידעת אותם בעובדה כי תשלום אגרת הנוסע היוצא שונה בין הטרמינלים השונים. בנוסף, טוענת המבקשת, כי בכל מקרה מופרת ההוראה כלפי נוסעים שרכשו מסוכנות נסיעות, שכן המשיבה מסרבת להשיב את אגרת הנוסע היוצא במקרים אלו וזאת אף מקום בו הנוסעים פונים אליה, כפי שהיה בעניינה.
21. הותרת הכספים העודפים בידי המשיבה לאחר תשלום האגרות מביאה להתעשרותה שלא כדין, כמשמעה בחוק עשיית עושר וזאת, בין היתר בהתאם לדברים שנקבעו בעניין כהן נ' אל על בסעיף 41 להחלטה: "חובת ההשבה המוטלת על המשיבה נובעת מכישלון המטרה שלשמה שולמו הכספים על ידי הנוסע לאל-על. מכאן שעילת התביעה בעשיית עושר ולא במשפט קמה במועד בו כשלה המטרה…".
22. בנוסף, טוענת המבקשת, כי המשיבה מפרה את חובותיה החוזיות, את חובות הנאמנות שלה ועושה עושר שלא במשפט כאשר היא אינה מיידעת את הנוסעים הזכאים לקבל החזר בדבר היווצרותה של יתרת זכות לטובתם ובדבר זכותם לפנות אליה לשם השבתה. אף בעניין זה מתבססת המבקשת על הקביעות בעניין כהן נ' אל על, שם נקבע, בסעיף 51 להחלטה, בין היתר, כי: "גם מעבר לחובתה כנאמן בהקשר הקונקרטי, דומה שביחסיה מול חברי הקבוצה מוטלת על אל-על החובה להעמידם על זכותם להחזר מיסי הנמל מכוח חובת תום הלב, המצמיחה חובות גילוי ביחסים שבין עוסק כדוגמתה לבין ציבור לקוחותיו".
23. המבקשת טוענת כי הליך יידוע הנוסעים בדבר יתרת הזכות העומדת לזכותם הינו פשוט, והודעה בדבר הזכאות לקבלת הפרש האגרה יכולה להופיע יחד עם ההודעה על שינוי הטרמינל, הנשלחת ממילא לנוסעים.
24. אף הפניית המבקשת לקבלת החזר האגרה מידי סוכנות הנסיעות אינה יכולה לעמוד. המשיבה אינה יכולה להתנער מחובת ההשבה באמצעות הפניה לסוכנות הנסיעות, מקום בו לכל היותר ניתן לראות בסוכנות הנסיעות כאמצעי לביצוע ההשבה, אך לא למקור הזכות המהותית. בעניין כהן נ' אל-על העלתה אל-על טענה זהה, לפיה הטיפול בהשבת יתרות הזכות ללקוחות שרכשו את כרטיסי הטיסה באמצעות סוכנויות נסיעות, מוטל על סוכנויות הנסיעות. הטענה נדחתה על ידי בית המשפט ונקבע שם, כי גם אם ניתן לראות בסוכנות הנסיעות כלי לביצוע ההשבה של אגרת הנוסע, בוודאי שאין היא בעלת הזכות המהותית לתבוע סכומים אלה.
25. עוד טענה המבקשת, כי המשיבה מנסה להסתמך על ת"צ 15427-05-18 גורשומוב ואח' נ' Wizz Air Hungary ואח' [נבו] (15.9.2022) (להלן: "ענין וויז"), אך נסיבותיו של ענין וויז שונות. וויז ביססה, מן הפן העובדתי את הטענה, כי היא אינה גובה את אגרת הנוסע היוצא מהנוסעים וכי שיטת התמחור שלה מתבססת על מחירים נמוכים עבור הטיסה ומחירים
— סוף עמוד 6 —
גבוהים יותר עבור השירותים השונים, כאשר טענת וויז נתמכה בהצגת נתונים כספיים מהם עלה שיעור גבוה של כרטיסי טיסה שנמכר מתחת למחיר העלות הממוצע וכי המשיבה לא טענה זאת ולא ביססה זאת בנתונים.
טענות ישראייר בתמצית
26. ישראייר פועלת בהתאם לדין ואין מקור נורמטיבי הקובע כי מוטלת עליה חובת השבה של אגרת הנוסע היוצא, וודאי לא בנסיבות העניין. בהיעדר אותו מקור נורמטיבי, כל בקשת האישור נשענת על הסברה, כי ישראייר משמשת כ"צינור בלבד" של העברת הכספים ועל כן היא מחזיקה באותם כספים בנאמנות עבור הנוסע, כפי שנקבע בעניין כהן נ' אל על. לטענת ישראייר עניינה שונה כליל. בניגוד להחלטה בעניין כהן נ' אל על, לא מתקיימים יחסי נאמנות בין ישראייר ונוסעיה, בין היתר, לאור העובדה, כי ישראייר מציגה לנוסעיה וגובה מהם מחיר אחד כולל של כרטיס הטיסה, ללא חלוקה בין מחיר הכרטיס לסכומי האגרות המשולמים לרשות שדות התעופה. במקרים דומים נקבע, כי כאשר כך נמכר כרטיס הטיסה ללקוח, אין יחסי נאמנות ואין חובת השבה (הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ישראייר אינה גובה תוספת תשלום כאשר לקוח משלם עבור המראה מטרמינל 1 ובסופו של יום הטיסה יוצאת מטרמינל 3).
27. ישראייר מפנה לעניין וויז, שם נדחתה בקשת האישור שהוגשה כנגד וויז משנקבע, כי וויז קבעה מחיר כולל שלא פורק לגורמי הכרטיס, עלויות נוספות ומסי נמל. ישראייר אף טענה, שכפי שהוכח בעניין וויז, אף היא לעיתים מוכרת את כרטיסי הטיסה במחירים נמוכים או במחירי הפסד (סעיף 16 לסכומי ישראייר).
28. לטענת ישראייר, בניגוד לעניין כהן נ' אל על, היא אינה גובה מלקוחותיה אגרת נוסע יוצא והיא משלמת לרשויות הרלוונטיות מכיסה, וראיה לכך הינה, כי בפועל ישראייר אינה מחייבת את נוסעיה בתוספת אגרה במקרים בהם נדרשת תוספת כלשהי, והיא נושאת בתוספת תשלום זו בעצמה (סעיף 12 בפרק ב לסיכומי ישראייר ).
29. לטענתה, אף שתקנה 13(א) לתקנות האגרות מנוסחת באופן שניתן להבין הימנו כי אגרת הנוסע היוצא מוטלת על הנוסע, הרי שלמעשה, וכך ניתן אף להבין מלשון תקנות 13(ב) ו-13(ג) לתקנות, מדובר בתשלום החל על חברת התעופה. משכך, מקום בו חברת התעופה כלל לא גובה את אגרת הנוסע היוצא מלקוחותיה, ומשלמת אותה על חשבונה ובוודאי שאינה גובה אותה בנפרד במובחן ממחיר הכרטיס, לא ניתן לטעון לנאמנות כפי שנקבע בעניין כהן נ' אל על. לעניין זה טענה עוד, כי קיימים רכיבים לגביהם משולמים סכומים בנפרד, כגון כבודה או הושבה, וניתן לראות בכרטיס הטיסה כי נגבו עבורם כספים בנפרד ממחיר הכרטיס, אך אגרת הנוסע היוצא אינה מהווה רכיב נפרד בכרטיס.
30. ככל שהדברים נוגעים למבקשת, מקבלים הדברים משנה תוקף שכן היא רכשה חבילת נופש הכוללת טיסות, מלון, העברות ועוד, באופן המטשטש עוד יותר את רכיבי התשלום השונים
— סוף עמוד 7 —
בגינם שילמה, ואין כל ראיה לכך כי היא שלמה אגרת נוסע יוצא או כי זו הועברה על ידי סוכנות הנסיעות לידי ישראייר. למעלה מן הצורך, מפנה ישראייר גם לתקנון סוכנות הנסיעות (שצורף לתשובתה כנספח 2), ולפיו המחירים המופיעים הם המחירים הסופיים, הכוללים מיסים והיטלים. כך או כך, אין כל ראיה לכך כי המבקשת שילמה לישראייר את אגרת הנוסע היוצא וככל שאמורה להתבצע התחשבנות כל שהיא, הרי שיש לבצעה עם סוכנות הנסיעות.
31. יתרה מכך, בעניין כהן נ' אל על לא נקבעה חובת השבה אקטיבית ואף מטעם זה, דרישת המשיבה להשבה אקטיבית ובוודאי רטרואקטיבית, אין לה על מה שתסמוך. לכך הוסיפה ישראייר, כי גם כאשר קיימת בדין חובת השבה (בענייני מיסים, לשם הדוגמה), מדובר בזכות לפנות אל הרשות לקבלת ההשבה ולא בקביעת חובת השבה אקטיבית. אף בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) התשע"ב – 2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"), שאמור להוות הבסיס הדומה ביותר לדיון, אין חובת השבה אקטיבית אלא חובת יידוע בלבד, בעקבותיה זכאי הנוסע לפנות לחברה ולקבל השבה. עיון בתקנון ישראייר מעלה, אף הוא, כי לא נקבעה בו חובת השבה אקטיבית גם כאשר נקבעה בו זכות השבה.
32. לטענת ישראייר, הדרישה להשבה אקטיבית אף אינה ישימה. נוסעים רבים רוכשים כרטיסי טיסה מסוכני נסיעות או מאתרי מכירות מקומיים ובינ"ל, מבלי שנוצר קשר ישיר בין הנוסע לבין ישראייר וכאשר בידי ישראייר אין את פרטי האשראי של הנוסע. בנוסף, לכל סוכנות נסיעות תקנון משלה, אשר קובע ומסדיר את תנאי ההתקשרות של הנוסע עמה, שגם בהם יש צורך להתחשב במקרים המתאימים. כך, לשם הדוגמה, סיטונאי הרוכש כרטיסי טיסה מישראייר עושה זאת במסגרת הסכמות מסחריות עם ישראייר ועל כן כאשר מתבצעת התחשבנות היא לא מבוצעת בנוגע לנוסע ספציפי (סעיפים 80-82 לתשובת ישראייר לבקשת האישור). בנסיבות אלה, הטלת חובה על ישראייר לבצע השבה אקטיבית של סכומים שונים, תטיל עליה חובה שספק אם היא יכולה או צריכה לעמוד בה.
33. להשלמת התמונה ציינה ישראייר, כי בכל מקרה, לפנים משורת הדין, וכמחווה שירותית גרידא, היא משיבה לנוסעים הפונים אליה את הפער בין סכומי אגרות הנוסע במקרים הרלוונטיים, וכך היא גם מציינת בתקנונה.
34. בנוסף לכל האמור, טענה ישראייר, כי כלל לא ניתן לתבוע אותה בעילות שאינן מכוח חוק שירותי תעופה ומכאן, כי לא ניתן לתבעה מכוח חוק הנאמנות או חוק עשיית עושר וכי קביעות בית המשפט העליון בכל הנוגע לייחוד העילה בעניין ברק מחזקות את הקושי באימוץ פסה"ד בעניין כהן נ' אל על.
המחלוקת לעניין היקף הקבוצה לאור ניסוחה של עילת התביעה
35. הצדדים נחלקו בנוגע להיקף הקבוצה לגביה ניתן ליתן סעד בבקשת האישור. המחלוקת נבעה מהעובדה, כי בתגובת המבקשת לתשובה, ציינה המבקשת, כי בקשת האישור אינה עוסקת רק במקרה שבו נותרת יתרה אגרה בידי המשיבה בגין העתקת טיסה מטרמינל 3 לטרמינל 1, אלא בכל מקרה שבו גבתה המשיבה סכומי אגרה מלקוחותיה לשם תשלום אגרות נוסע יוצא
— סוף עמוד 8 —
החלות על הלקוחות, ולא שילמה בסופו של יום את מלוא הסכום אותו גבתה. לטענת המבקשת, תשלום אגרה ביתר בגין מעבר מטרמינל 3 לטרמינל 1 היתה דוגמה בלבד.
36. המשיבה התנגדה לטענה, התנגדותה עלתה כבר בפרוטוקול הדיון מיום 19.6.2023, המחלוקת עלתה הן בדיון ההוכחות והן בסיכומים.
37. לטענת המשיבה, מדובר בהרחבת חזית המחלוקת שכן בקשת האישור עסקה אך ורק בתשלום אגרה ביתר בגין יציאה מטרמינל 1. עוד טענה המשיבה, כי לא ניתן להעלות טענה ערטילאית וכללית במסגרת בקשת האישור בדבר תשלום אגרה ביתר מבלי שלישראייר יש אפשרות להתגונן בפני טענה זו, וכי המבקשת אינה יכולה לנסות וליצוק תוכן עובדתי מפורט לטענה הערטילאית במסגרת הליך ההוכחות (כפי שניסתה המבקשת לעשות במהלך חקירתה הנגדית של המשיבה).
38. המבקשת מטעמה טוענת, כי מטרתה של בקשת האישור כאן, ככל הליך ייצוגי, הינה ליתן סעד ומענה לכמות ניזוקים גדולה ככל הניתן שלהם מאפיינים דומים במסגרת בקשת אישור אחת. כך למשל, הפנתה המבקשת לע"א 7115/14 שרון סירוגה ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ [נבו] (3.7.2017) (להלן: "ענין סירוגה"), שם נקבע כי יש לכלול בקבוצה את כלל הלקוחות שנגבה מהם מע"מ בגין שירותים שניתנו בחו"ל והקבוצה לא צומצמה רק לחברי הקבוצה שקיבלו את השירותים הספציפיים שקיבלו המערערים. כך גם בעניין כאן, לא ניתן להותיר את לקוחות המשיבה ללא סעד, רק נוכח העובדה שכלל האגרות שנגבו ביתר אינן חשופות באופן גלוי ומפורט למבקשת ובאי כוחה. המבקשת אף הדגישה, כי ככל שלא יינתן הסעד הרחב המבוקש על ידה, תתיישנה עילות התביעה הנוגעות לתשלום אגרה ביתר לשנים 2015-2017.
ג. עדויות הצדדים
39. המבקשת אישרה בחקירתה כי רכיב אגרת הנוסע היוצא לא הוצג באופן מובחן ומופרד במסגרת רכיבי התשלום ששילמה לסוכנות הנסיעות וכי אין לה כל ראיה לכך כי אגרת הנוסע היוצא שולמה עבורה לישראייר, או מה הסכום ששולם בגין אגרת הנוסע היוצא (פרוטוקול, עמוד 3 שורות 7-9, עמוד 5 שורות 8-13).
40. מטעם המשיבה העידה הגב' לי מארי טמסוט, סמנכ"לית כספים בישראייר. לטענתה, בשונה מרכיבים נפרדים ממחיר הטיסה, כגון כבודה והושבה, עבורם משלם הנוסע בנפרד, אגרת נוסע יוצא הינה חלק מרכיב הטיסה ודומה במהותה, לדלק, שכר טייסים, עלויות תפעול מטוסים וכיוצא באלו. על כן, לא ניתן לדרוש השבה של רכיב זה, כפי שלא ניתן היה לדרוש השבה של חלק ממחיר הכרטיס אילו עלות אחד מהרכיבים האחרים בהם נושאת ישראייר היה מופחת (פרוטוקול, עמוד 14 שורות 4-13).
41.
— סוף עמוד 9 —
הגב' טמסוט אישרה, כי תנאי ליציאת נוסע מהארץ הינו תשלום אגרת נוסע יוצא לרשות שדות התעופה וסכום האגרה מועבר על ידי ישראייר לרשות שדות התעופה עבור כל נוסע שטס באמצעותה. אך לטענתה, לא ניתן "לפרק" את עלות הכרטיס שמשולמת על ידי הנוסע לרכיבים שונים שסכומם הכולל, יביא בסופו של יום, למחיר הכרטיס ששולם על ידו (פרוטוקול, עמוד 16 שורות 5-10). על כן, לא בהכרח ניתן לומר שהתשלום ששולם על ידו כולל גם את רכיב האגרה. בהמשך עדותה חידדה, כי מחיר הכרטיס כולל את האגרה ומשקף מגוון פרמטרים, ביניהם גם האגרה, אך לא בהכרח ניתן לומר שישראייר תמיד גובה את האגרה, שכן סכום זה לא "נצבע" במסגרת הגבייה הכוללת במחיר הכרטיס (פרוטוקול, עמוד 38 שורות 30-35). על כן, אף שישראייר עצמה משלמת לרשות שדות התעופה סכום קבוע וידוע מראש עבור כל נוסע יוצא, לא ניתן לטעון, כי הנוסע היוצא משלם לה את אותו סכום במסגרת התשלום הכולל עבור כרטיס הטיסה (פרוטוקול, עמוד 20 שורות 8-16).
42. לגב' טמסוט הוצג תצהירה של הגב' קורדובה, נציגת ישראייר שתצהירה צורף לתמיכה בתשובת ישראייר בעניין אנגל, שם הצהירה הגב' קורדובה כך: "המשיבה מחזירה לנוסע שביטל את טיסתו או שלא התייצב לטיסה את מיסי הנמל ששולמו על ידו, וזאת באופן אוטומטי, גם מבלי שהלקוח יצטרך ליזום פניה למשיבה". הגב' טמסוט התבקשה להתייחס למה שנחזה כסתירה בעמדת ישראייר (שהרי לטענת הגב' טמסוט הנוסע אינו משלם בהכרח את האגרה ואילו בענין אנגל הצהירה הגב' קורדובה כי מדובר בסכום המשולם על ידי הנוסע ועל כן אם לא טס, הסכום מושב לידיו). לטענת הגב' טמסוט השבת מיסי הנמל (ובהם אגרת הנוסע היוצא) לנוסעים שלא טסו הינה התחייבות חוזית של ישראייר, לא ידוע לה מקור אותה התחייבות, אך אילו דעתה היתה נשמעת היה מקום לשנות את הנוסח בתקנון ותחת המילים "יושבו מיסי הנמל" היה מקום לציין "ישולמו" או "ישולם שווים" (פרוטוקול, עמוד 18 שורות 6-23; עמוד 26 שורות 3-14). כך או כך, אין התחייבות דומה בתקנון להשיב את מיסי הנמל לאלו שטסו ושילמו אגרת נוסע יוצא ביתר.
43. הגב' טמסוט התבקשה להתייחס לנספח 7 לבקשת האישור, תשובת ישראייר לגב' טוכטרמן, המאשרת כי היא זכאית להחזר אגרת נוסע יוצא, ומסרה, כי מדובר בתשובה שגויה, וכי אילו היתה נציגת ישראייר מתייעצת טרם מתן התשובה, היתה ניתנת תשובה שונה (פרוטוקול, עמוד 33 שורות 27-38 ועמוד 34 שורות 1-8).
44. עוד נשאלה הגב' טמסוט, כיצד מתיישבת עמדתה עם העובדה שעל פי תקנון ישראייר שומרת לעצמה ישראייר את הזכות לגבות מהנוסעים תוספת אגרת נוסע יוצא מקום בו תעלה רשות שדות התעופה את התעריף (שהרי באם המחיר הנגבה מהנוסע כלל אינו לוקח בחשבון את אותה אגרה ומהווה מחיר כולל וסופי, לכאורה לא היה מקום להוראה כזו בתקנון). הגב' טמסוט השיבה, כי ישראייר אינה עושה שימוש בסעיף זה, ועל כן אין סתירה בין עמדתה לבין מצב הדברים בפועל. אמנם, יש לישראייר הזכות לממש את הסעיף ולבצע את הגבייה, אך יש לבחון כל מקרה לגופו, לבחון את רווחיות אתו כרטיס ועוד קריטריונים (פרוטוקול, עמוד 37 שורות 6-22; עמוד 38 שורות 15-20).
— סוף עמוד 10 —
ד. דיון והכרעה
ד.1. התנאים לאישור התובענה כייצוגית – המסגרת הנורמטיבית
45. שלב הבקשה לאישור הוא שלב מקדמי, ובמסגרתו נדרש בית המשפט להכריע האם יש מקום לדון בתובענה המונחת לפתחו כייצוגית. סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות מונה את התנאים לאישור תובענה כייצוגית ובמסגרת זו מורה, כי בית המשפט יהא רשאי לאשר תובענה כייצוגית רק אם קיימת אפשרות סבירה כי השאלות המהותיות, של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.
46. נפסק כי הסטנדרט של "אפשרות סבירה" מחייב מידת הוכחה נמוכה ממאזן ההסתברויות בו נדרש לעמוד תובע בהליך אזרחי. לעניין היקף ההוכחה של אותה "אפשרות סבירה" נמצאו מספר גישות בפסיקה והכל תוך שימת לב גם לקושי היחסי בפניו ניצב כל מבקש בהוכחת תביעתו לכאורה. כך, במקרים מסוימים נקבע, כי אין מקום להחמרת תנאים (ראו למשל רע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר, פסקה סג [נבו] (29.08.17); רע"א 979/13 לנדמארק גרופ בע"מ נ' הראל פיא קרנות נאמנות בע"מ, פסקה 3 לפסק דינו של כבוד השופט י. עמית [נבו] (25.06.15)); בעוד שבמקרים אחרים נקבע, כי יש להיכנס לעובי הקורה (ראו ע"א 5378/11 פרנק נ' אולסייל, פסקה 3 לפסק דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) א. חיות [נבו] (22.09.14); רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת ציפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פסקה 41 לפסק דינה של כבוד השופטת ד. ברק-ארז [נבו] (11.04.13); בג"ץ 62/13 תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט צ. זילברטל [נבו] (28.01.13)).
47. לצד עמדות עקרוניות אלו, הוסיפו בתי המשפט וקבעו, כי מקום בו מדובר בשאלה משפטית טהורה, ניתן להיכנס לעובי הקורה כבר בשלב בקשת האישור וכך גם כאשר הרף הראייתי שהוצג במסגרת בקשת האישור היה גבוה ומעמיק. במקרים אלו נטו בתי המשפט אף לקבוע, כי אותה אפשרות סבירה, דומה במהותה למאזן ההסתברויות בהליך אזרחי. מנגד, מצב בו המסגרת העובדתית דלה, רף ההוכחה הנדרש ממבקש האישור יהא נמוך יותר (ראו למשל ת"צ (מרכז) 60857-06-14 יצחק דבש נ' מועצה מקומית באר יעקב, פסקה 22 [נבו] (18.02.16); ת"צ (כלכלית ת"א) 13382-04-20 גבריאלי נ' קבוצת דלק בע"מ, פסקה 41 [נבו] (15.11.22); ת"צ 13948-08-15 רון נחמני נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ, פסקה 97 [נבו] (24.05.21); ת"צ 29520-03-13 לייטקום (ישראל) בע"מ נ' חבס השקעות (1960) בע"מ, פסקה 69 [נבו] (19.07.15); עע"מ 980/08 מנירב נ' מדינת ישראל, פסקה 13 לפסק דינה של כבוד השופטת ע. ארבל [נבו] (06.09.11); רע"א 21218/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקאות 12-15 לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיא (בדימוס) א. ריבלין [נבו] (05.07.12); רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פסקה 10 לפסק דינו של כבוד השופט א. גרוניס [נבו] (26.04.10)).
48. בעניין כאן, עיקר השאלות המהותיות נסובות סביב הפרשנות המשפטית לאופן הצגת המשיבה את מחיר הכרטיס, כאשר המחלוקות שבעובדה מועטות. בנסיבות אלה, ניתן
— סוף עמוד 11 —
להכריע בסוגיות המשפטיות כבר בשלב זה של בקשת האישור, כפי שיפורט להלן. אפנה אפוא לבחון האם מתקיימת האפשרות הסבירה שהשאלות המשותפות תוכרענה לטובת הקבוצה, כדרישת סעיף 8(א)(1) לחוק התובענות הייצוגיות.
ד.2. האם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות תוכרענה לטובת הקבוצה
49. בפני מספר שאלות הדורשות הכרעה בהליך כאן; האם ישראייר גובה את אגרת הנוסע היוצא מלקוחותיה או משלמת אותה ממקורותיה, האם חלה על ישראייר חובת השבה אקטיבית לנוסעים שנגבתה מהם אגרת נוסע יוצא עבור יציאה מטרמינל 3 ובסופו של יום טסו מטרמינל 1, האם ניתן לדרוש השבה עבור נוסעים שרכשו כרטיסי טיסה מסוכני נסיעות ולעניין זה, האם למבקשת עילה אישית בהינתן העובדה שהיא עצמה רכשה את הכרטיס מסוכנות הנסיעות, האם ניתן לתבוע את ישראייר בעילות שלא מכוח חוק שירותי תעופה ובכללן חוק הנאמנות, והאם ניתן לאשר את בקשת האישור בהתאם להגדרה הרחבה אותה ניסחה המבקשת, או שבקשת האישור תכלול רק נוסעים ששילמו אגרה בהתאם לתעריף היציאה מטרמינל 3 וטיסתם יצאה בסופו של יום מטרמינל 1.
האם ישראייר גובה את אגרת הנוסע היוצא מלקוחותיה או משלמת אותה ממקורותיה
50. חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977 מסמיך את שר התחבורה להתקין תקנות בדבר תעריפי השימוש בשדות התעופה (סעיף 29(א)). מכוחו הותקנו תקנות האגרות, אשר קובעות, לענייננו, כי הבעלים של כלי הטיס ישלם "אגרת שירותי נוסע נכנס" (תקנה 10), ובתקנה 13 (א) קובעות תקנות האגרות: "נוסע היוצא בכלי טיס מחוץ לישראל ישלם אגרת נוסע יוצא…" התקנות הטילו על חברות התעופה חובה לגבות את אותה אגרה, ולהעבירה לרשות שדות התעופה (תקנות 13(ג), 13(ד)), שאם לא כן ישלמוה בעצמן.
51. בקשת האישור נסמכת בעיקרה על החלטת אישור התובענה כייצוגית בעניין כהן נ' אל על, שם קבע בית המשפט (כבוד השופט גרוסקופף), בסעיף 33: "הדברים פשוטים וברורים ביחס לאגרת הנוסע. כמובהר, החובה לשלם אגרה זו על פי תקנות האגרות מוטלת על הנוסע, ובעל כלי הטיס (אל-על בענייננו) מהווה רק חלק ממנגנון הגבייה של אגרה זו. לפיכך, כאשר מתברר שהנוסע אינו חייב בתשלום אגרת הנוסע, מאחר שלא התייצב לטיסה, פשיטא כי על המשיבה להשיב לו את הכספים ששולמו לה על מנת שתעבירם לרשות שדות התעופה". על יסוד קביעה זו קבע בית המשפט שם, כי אי השבה של אגרת הנוסע היוצא, מבססת את התעשרות חברת התעופה (שם בסעיף 34 להחלטה). עוד נקבע שם, בסעיף 35 להחלטה, כי מאחר שחברת התעופה מהווה, ביחס לאגרת הנוסע, חלק ממנגנון הגבייה עבור רשות שדות התעופה, הרי שהחזקתה בכספים הללו איננה כבעלים, אלא כנאמן ובמקרה שבו נכשלה מטרת תשלום הכספים, נוצרת נאמנות עבור הנוסע באותם סכומים.
52. לטענת המשיבה, ענין כהן נ' אל על אינו רלוונטי למחלוקת כאן, שכן, אל על מציגה לנוסע בכרטיס הטיסה סכום נפרד ששולם עבור הכרטיס וסכום נפרד ששולם עבור אגרת הנוסע היוצא. ישראייר לעומתה, אינה מציגה לנוסע סכומים נפרדים אלא מציגה סכום כולל.
— סוף עמוד 12 —
בנסיבות אלה, מבקשת ישראייר להסתמך דווקא על פסק הדין בעניין וויז, אשר דחה את בקשת המבקש שם לנהל את התביעה כייצוגית משנקבע, כי מקום בו כרטיס הטיסה משקף מחיר כולל, לא ניתן לראות בחברת התעופה כנאמנה, וכפועל יוצא אף אין בסיס לטענה בדבר התעשרות שלא כדין, ואין בסיס לדרישה להשבת אגרת הנוסע היוצא.
53. ראשית, אין חולק, כי הסכום ששולם על ידי המבקשת הינו סכום כולל ולא ניתן להפריד הימנו את רכיב אגרת הנוסע היוצא. המבקשת שילמה מחיר כולל עבור חבילת נופש, הכולל אף את מחיר המלון ורכיבים נוספים, אך נראה שאין חולק כי גם בעת רכישת כרטיס טיסה ישירות מאת המשיבה, לא ניתן לראות הפרדה בין מחיר הכרטיס לאגרת הנוסע היוצא, וזאת בשונה מכפי שהיה מצב הדברים בעניין כהן נ' אל על.
54. מכאן יש לבחון האם די בכך שכרטיס הטיסה נוקב במחיר כולל בכדי לקבוע, כי העניין כאן דומה לעניין וויז ולדחות עקב כך את בקשת האישור. אבחן להלן את הראיות הנוספות שהובאו בפני ומשמעותן.
55. אפתח בתקנון המשיבה, שהינו המסמך המשפטי המחייב בין הצדדים.
56. אזכיר, כי את ההסכמים יש לפרש בראש ובראשונה בהתאם ללשונם וזאת ככל שאומד דעת הצדדים משתמע במפורש מהם (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973); דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ [נבו] (19.04.20), ע"א 7186/15 יואל בורשטיין נ' שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ, פסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת ע. ברון [נבו] (03.09.19)).
57. ישראייר מתייחסת בתקנונה להשבת אגרת הנוסע היוצא במספר מקומות, ובכללם (ראו נספח 11 בעמודים 90, 92, 96-97 לבקשת האישור, תקנון המשיבה). בסעיף א3 לתקנון העוסק בדמי ביטול הזמנת חבילת נופש או כרטיסי טיסה (בעמוד 90 לבקשת האישור) מצוין: "פחות מ- 42 שעות לפני מועד הטיסה הלוך – דמי ביטול/שינוי בסך 100% ממחיר ההזמנה לנוסע (כולל כל המוצרים הנלווים בהזמנה) מלבד מיסי נמל שיוחזרו". כך גם, בסעיף העוסק בדמי ביטול עבור רכישת חבילות ספורט או הופעות בחו"ל (סעיף ב1 בעמ' 92 לבקשת האישור): "ממועד אישור ההזמנה 100% – דמי ביטול/שינוי לנוסע (מלבד מיסי נמל שיוחזרו)". בנוגע לדמי ביטול בטיסה פנים ארצית (עמוד 96) נקבע: "נוסע אשר לא יעשה שימוש… יחויב בתשלום דמי ביטול בשיעור של 100% ממחיר שירותי התיירות מלבד מיסי נמל שיוחזרו בטיסות בינלאומיות בלבד". "במקרים של איחור/אי התייצבות של נוסע לטיסה בינלאומית, יבוצע החזר מיסי נמל בלבד." (כל ההדגשות אינן במקור – י.מ.).
58. בסעיף 7 לתקנון, קבועה הוראה המתייחסת לעליית שיעור מיסי הנמל, ולפיה: "במקרה שתחול עלייה על פי דין בשיעור מיסי הנמל, תוספת ביטחון ו/או כל מס או היטל אחרים, החלים על הנוסע מיום ביצוע ההזמנה, יתווסף המס ו/או התוספת ו/או ההיטל למחיר ההזמנה והנוסע יחויב בהפרש שנובע מהעלייה כאמור. במקרה שתחול ירידה, יש להגיש לישראייר בקשה מתאימה לצורך קבלת החזר". (ההדגשה אינה במקור – י.מ.).
— סוף עמוד 13 —
59. ראיות נוספות שהובאו בפני הן תשובת ישראייר לגב' טוכטרמן , נספח 7 לבקשת האישור ולתצהירה של המבקשת, ולפיה, היא זכאית להחזר בגין אגרת הנוסע היוצא ששולמה ביתר וכי על מנת לקבל החזר זה, עליה לפנות לסוכנות הנסיעות ממנה רכשה את הכרטיס.
60. ועוד מצויה בפני עמדת המשיבה בעניין אנגל, העוסק בהשבת מיסי נמל לנוסעים שלא התייצבו לטיסתם או שטיסתם בוטלה. עמדת ישראייר בעניין אנגל הינה, כי היא משיבה לנוסעים אלה את אגרת הנוסע היוצא באופן יזום ומבלי שעליהם לפנות אליה. כך למשל, נקבע בהחלטת האישור בעניין אנגל, כי לא היתה מחלוקת משפטית בין הצדדים שישראייר נדרשת להשיב את מסי הנמל שגבתה מנוסעים שלא טסו וזאת בהתאם לתקנון ישראייר ולפיו, "….במקרים של איחור/אי התייצבות נוסע לטיסה בינלאומית יבוצע החזר מיסי נמל בלבד בכל המחלקות" ישראייר הצהירה כי במקרים אלו מיסי הנמל מושבים אוטומטית ללקוחותיה: "המשיבה מחזירה לנוסע שביטל טיסתו או שלא התייצב לטיסה, את מיסי הנמל ששולמו על ידו, וזאת באופן אוטומטי גם מבלי שהלקוח יצטרך ליזום פניה למשיבה" (סעיף 2 וסעיף 34 בתצהיר גב' סיבי קורדובה התומך בתשובת ישראייר לבקשת האישור בעניין אנגל, עמודים 92 ו-96 לכרך הנספחים שצורף לתגובה לתשובה לבקשת האישור מטעם המבקשת).
61. ראו גם עדותה של הגב' קורדובה בעניין אנגל, עמ' 341 לתגובת המבקשת לתשובה כאן (עדות הגב' קורדובה מיום 26.1.2021 בעמ' 19 לפרוטוקול בעניין אנגל – ההדגשות אינן במקור – י.מ.):
"ש:תאשרי לי שאין כל אזכור למסי הנמל במסמכים האלה שנשלחו אליו.
ת. בקבלה אין אזכור של מסי נמל, כי המחיר כולל את כל הפרמטרים של המחיר, גם מחיר הכרטיס וגם מסי הנמל מגולמים בפנים, אין הפרדה. בכרטיס הטיסה יש הפניה לאתר האינטרנט לתקנון, שם מופיע שמגיע החזר מסי נמל. מעבר לזה זה לא רשום. אין כאן תנאי ביטול.
051293710ש. מסי הנמל מגולמים במחיר הכרטיס.
054678313ת. נכון."
62. ובהמשך, בעמוד 23 שורות 26-27 לאותו פרוטוקול:
"יש הבדל בכרטיס שאין לו זכות להשבה?
ת. כל כרטיס זכאי לקבל את מסי הנמל."
63. ובעמוד 27 שורות 29-31:
"קודם דיברת על הבריף, נספח 4 לתצהירך לבקשה לאישור, הבקשה לאישור הוגשה ב- 10/27 בבריף יש מייל שלך מ, 12/2017 את מציינת בריף של חידוד נהלים. מה היה שם.
— סוף עמוד 14 —
ת. להזכיר לכולם שחלה חובה להחזיר מסי נמל, ואם הלקוח מבטל בדמי ביטול מלאים, חלה חובה להחזיר מסי נמל בכל מצב."
64. נראה, כי קיים קושי מסוים, ולו לכאורה, ליישב את לשון התקנון, כמו גם את עמדת המשיבה בעניין אנגל (העולה בקנה אחד עם התקנון) ואת תשובת המשיבה לגב' טוכטרמן, עם עמדתה בפני.
65. ראשית, לשון התקנון מתייחסת לכך כי מיסי הנמל חלים על הנוסע (בשונה מהטענה כאן, לפיה, "התשלום חל דווקא על חברת התעופה" – סעיף 10 לסיכומי ישראייר בפני).
66. יתרה מכך, כאמור לעיל, בפני טענה ישראייר כי היא כלל אינה גובה את אגרת הנוסע היוצא מהנוסעים ("ישראייר לא גובה כלל את הסכום האמור ומשלמת את אותה אגרה על חשבונה" סעיף 12 לסיכומי ישראייר – ההדגשה אינה במקור – י.מ.). עמדה שונה עולה מכתבי הטענות והעדות בעניין אנגל; מעדותה של הגב' קורדובה כפי שהעידה בעניין אנגל עלה, כי מסי הנמל נגבים מהנוסעים ומגולמים במחיר הכרטיס. ראו פסקאות 21 -22 לתשובת ישראייר לבקשת האישור בעניין אנגל (עמ' 73 לכרך הנספחים לתגובה לתשובה לבקשת האישור כאן – ההדגשות אינן במקור – י.מ.):
"21. מחיר כרטיסי הטיסה מפורסם כמחיר כולל, הכולל את מחיר הטיסה והאגרות ומסי הנמל הנגבים בגין הטיסה"…
"22. במצב בו לקוח מבקש החזר כספי, בין אם של הסכומים ששולמו על ידו בגין האגרות והמסים בלבד ובין אם המדובר גם בהחזר כספי של מחיר כרטיס הטיסה, הוא פונה לגורם ממנו הוא רכש את כרטיס הטיסה."
67. אף הגב' טמסוט בחקירתה צמצמה מעט מעמדתה הגורפת הראשונית (פרוטוקול, עמוד 38 שורות 23-29):
"אני לא אומרת שלא גביתי את האגרה בכלל. אני שוב באה ואני אומרת שללקוח הקצה ולסוכן מוצגים מחיר אחד שהוא כולל את הכל. הוא תלוי בתחרות, הוא תלוי בביקושים, הוא תלוי בגורמים הוא תלוי עונתיות אם זה ינואר או פברואר או יולי או אוגוסט, ולכן אני באה ואני אומרת שיש פה מורכבות לבוא ולטעון שישראייר התעשרה…"
68. בנוסף, על פי התקנון, זכאי נוסע שלא התייצב לטיסתו, שביטל אותה או שאיחר לה, ל- "החזר" מיסי נמל. הפרשנות הטבעית לשימוש במילה "החזר" הינה, קבלה של דבר שמלכתחילה היה בידי הנוסע, הועבר לידי ישראייר וכעת חוזר לידיו. השימוש במילה "החזר" מעיד אף הוא על כך, כי מיסי הנמל שולמו על ידי הנוסע ומהסיבות המנויות בתקנון זכאי הוא לקבלם לידיו בחזרה (וזאת בשונה מעמדת המשיבה בפני לפיה, מלכתחילה היא אינה גובה את מיסי הנמל מהנוסעים ואלו משולמים מכספיה). לא בכדי ציינה הגב' טמסוט בעדותה, כי לטעמה היה מקום לשנות את לשון התקנון כך שלא ייכתב בו כי הנוסע זכאי להחזר. נראה, כי
— סוף עמוד 15 —
אף היא ערה היתה למתח בין עמדתה של ישראייר כפי שהוצגה בפני לבין השימוש במונח "החזר" מיסי נמל בתקנון, שכן אדם אינו זכאי להחזר של סכומים שמעולם לא שילם.
69. נראה אפוא, כי בשונה מטענת ישראייר בפני, עמדתה בתקנון ובעניין אנגל היתה, כי אגרת הנוסע היוצא חלה על הנוסע וכי היא גובה את סכומה מהנוסע במסגרת רכישת כרטיס הטיסה. נשאלת השאלה, אם כן, מהי משמעות ההוראה הקבועה בתקנון, לפיה, מדובר בסכום המוחזר ללקוח שלא טס (היינו, לקוח שלא הועברה אגרת הנוסע היוצא בגינו לרשות שדות התעופה), בעוד שאין הוראה דומה בנוגע להחזר אגרה יחסי בגין מעבר בין טרמינל 3 לטרמינל 1.
70. לטענת הגב' טמסוט, ההוראה בתקנון הינה התחייבות חוזית וחלה רק במקרים הספציפיים המנויים בו. לגישתה, משמדובר בהתחייבות חוזית העוסקת בנסיבות ספציפיות לא ניתן להרחיב את אותה התחייבות גם לנסיבות העניין כאן.
71. משנשאלה הגב' טמסוט מה הרציונל העומד בבסיס אותה התחייבות חוזית, לא ידעה להשיב וציינה, כי זוהי שאלה שיש להפנות למנסחי התקנון (פרוטוקול, עמוד 51 שורות 34 ואילך ועמוד 52 שורות 1-11):
"אוקיי .למה יש כזו התחייבות חוזית ? למה ?
העדה גב' טמסוט: אני חושבת שזו שאלה משפטית, זו שאלה שמופנית לסמנכ"לית הכספים, בכובע של סמנכ"לית הכספים, אני חושבת שהסעיף הזה בתקנון וההתחייבות כלפי הנוסע, אני חושבת שזה משהו שגובש ונוסח ע"י היועצים המשפטיים של החברה, זו שאלה שצריכה להיות מופנית בהיבט הזה לעוה"ד, לא אליי.
כב' השופטת מושקוביץ: אני מבינה. העניין היחיד הוא שבסוף כשאת נערכת לדיון הזה, בכלל כשישראייר נערכה לדיון הזה היא יודעת שיש הליך אחר בעניין אנגל, היא יודעת ששם יש תשובה מסוימת ופה יש תשובה אחרת, ההבדל נעוץ בעניין החוזי. ואני שואלת, האם לא חשבת לבדוק או לברר מה ההבדל? כי בסוף איזה סיבה יש להחזיר, אם המחיר הוא מחיר פיקס אז למה כשהנוסע לא התייצב באשמתו הוא זכאי להחזר הזה? וכשמעבירים טרמינל לא באשמתו הוא לא זכאי להפרש? זאת אומרת, לא חשבת לנסות להבין מה ההבדל?
העדה גב' טמסוט: לא. אני מבינה את הנקודה שלך, אבל אם צריך לקיים דיון עם היועצת המשפטית בנקודה הזאת, לחדד את ההסבר להתחייבות החוזית שיש לישראייר, אז אני אקיים אותה. אני מקבלת את ההערה.
72. בחינה לשונית ותכליתית של לשון התקנון מעידה לכאורה, כי נוסעי ישראייר משלמים את אגרת הנוסע היוצא, וכי ישראייר רואה בסכום כסכום נפרד מהתשלום עבור כרטיס הטיסה שבו מחויב הנוסע רק בכפוף לכך שנעשה שימוש ברכיב זה; זאת ניתן ללמוד מהעובדה כי באם הנוסע אינו טס, מוחזר לו רכיב זה במלואו, ומהעובדה כי נוסעים ידרשו להוסיף תשלום עבור מיסי הנמל באם סכום האגרה יעלה או יוכלו לקבל החזר עבור רכיב זה באם יופחת התעריף.
73.
— סוף עמוד 16 —
לאור זאת, מצאתי קושי מסוים לקבל את עמדת ישראייר בפני, לפיה, ההוראה בדבר החזר מיסי הנמל לנוסע שלא התייצב לטיסתו, הינה התחייבות חוזית שלא ניתן להשליך הימנה על בירור הטענה כאן; האופן בו נקבע מחיר הכרטיס ומשולם על ידי הלקוח, זהה, בין אם בדיעבד בוטלה הטיסה או לא התייצב הלקוח לטיסה, ובין אם שונה מיקום יציאת הטיסה מטרמינל 3 לטרמינל 1. ככל שמלכתחילה, אגרת הנוסע היוצא אינה רכיב רלוונטי במחיר הכרטיס, במובן זה שהיא כלל אינה משולמת על ידי הנוסע אלא על ידי ישראייר ממקורותיה ויש להתייחס אליה כמו לעלות הדלק או שכר הטייס (בהתאם לעדותה של הגב' טמסוט), לא ברורה תכלית ההתחייבות החוזית שנטלה על עצמה ישראייר בתקנונה "להשיב" רכיב זה במלואו למי שבסופו של יום לא טס. הדברים מקבלים משנה תוקף, מקום בו לכאורה, מצבו של מי שלא התייצב לטיסתו בשל עניינים הנעוצים בו עצמו, לא אמור להיות טוב יותר ממי שבשל אירועים חיצוניים לו (החלטות של רשות שדות התעופה או המשיבה עצמה), שילם עבור יציאה מטרמינל 3 וטיסתו יצאה בסופו של יום מטרמינל 1.
74. העובדה כי הגב' טמסוט לא ידעה להסביר מה עמד ברקע ניסוח הסעיף הקובע השבה של מיסי הנמל ומה תכליתו, וכל שיכולה היתה לומר הוא כי מדובר בהתחייבות חוזית, אף היא עומדת לישראייר לרועץ. אכן, אין בתקנון התייחסות להשבת מיסי הנמל מקום בו טיסה שתוכננה לצאת מטרמינל 3 יוצאת מטרמינל 1, אך אין די בעמדת ישראייר כי ההתחייבות להשבת מיסי נמל במקרים מסוימים הינה חוזית, שכן חוזה יש לפרש בהתאם ללשונו ותכליתו. יש לבחון, אפוא, את מהות אגרת הנוסע היוצא ביחס לכלל התשלומים שמבצע הנוסע לאור לשון התקנון ותכליתו והאם בחינה זו תומכת בעמדה לפיה, מדובר ברכיב נפרד שמשולם על ידי הנוסע ועל כן הוא זכאי להשבתו מקום בו לא נעשה בו, או בחלקו, שימוש.
75. מקום בו הוראות התקנון מנוגדות, לכאורה, לעמדתה הבסיסית של המשיבה בהליך כאן, שומה היה עליה לנסות ולהסביר את הטעם והרציונל העומד בבסיס הוראות אלו ובכך לנסות וליישב את הסתירה בין הקבוע בתקנון ובעמדתה בעניין אנגל, לבין עמדתה הבסיסית בפני. העובדה כי הגב' טמסוט העידה, כי היה מקום להפנות את השאלה לגורם אחר אצל המשיבה, אותו בחרה המשיבה שלא להביא, מחזקת לטעמי דווקא את עמדת המבקשת, וזאת בהתאם לכלל הנהוג על ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו (ראו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ,פסקאות 26-27 לפסק הדין [נבו] (27.7.2008); ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 לפסק דינה של כבוד השופטת בן –עתו [נבו] (16.12.80); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990); יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003)).
76. בחירת ישראייר שלא להביא ראיה או עדות ליישוב אותה סתירה לכאורית, תומכת, לצורך שלב זה של ההליך, בעמדת המבקשת, לפיה, יש לראות במשיבה כמי שגובה את אגרת הנוסע היוצא מהנוסעים ומחזיקה בכספים בנאמנות. החזקה בנאמנות מתיישבת עם הקביעה בתקנון, לפיה, אף מקום בו הנוסע לא התייצב לטיסתו כלל ועל כן לא זכאי לכל החזר מאת
— סוף עמוד 17 —
המשיבה, יהא זכאי להחזר של רכיב זה, וזה בלבד, שכן הוא ורק הוא, אינו מהווה חלק ממחיר הכרטיס, הוחזק על ידי המשיבה בנאמנות על מנת להעבירו לרשות שדות התעופה כנגד יציאתו של הנוסע מן הארץ, ומשלא התייצב לטיסתו ולא יצא מן הארץ, אין המשיבה מחויבת להעבירו לרשות שדות התעופה ועל כן רואה עצמה מחויבת להשיבו לנוסע.
77. עמדה זו מתיישבת אף עם הסעיף העוסק בשינוי שיעור אגרת הנוסע היוצא, ולפיו, מקום בו שיעורה יעלה, תוכל המשיבה לשוב אל הנוסעים ולבקש מהם את ההפרש ומקום בו יופחת הסכום, יהא הנוסע זכאי לפנות ולדרוש השבתו. סעיף זה אינו מסייג עצמו רק למקרים בהם בוטלה הטיסה או למקרה בו הנוסע לא התייצב לטיסתו ולכאורה רלוונטי לכל מקרה בו השתנה תעריף האגרה, ומעיד, לפחות לכאורה, כי ישראייר אינה רואה באגרה כרכיב המשולם ממקורותיה היא, כטענתה בפני. על כן, ניתן לראות הוראה זו בתקנון כמתיישבת עם העמדה לפיה, כאשר לא נעשה שימוש במלוא סכום האגרה ששולם על ידי הנוסע, זכאי הוא להשבה של החלק היחסי שנותר בידי ישראייר.
78. העובדה כי המשיבה, לטענתה, אינה עושה שימוש בסעיף הנוגע לגבייה נוספת של אגרה מקום בו סכומה יעלה או השבתה, מקום בו סכומה ירד, אין בה די בכדי להביא, לפחות בשלב זה, לדחיית בקשת האישור. לטענת הגב' טמסוט, היא בהחלט רשאית לעשות בו שימוש ולגבות אגרה נוספת ככל שיעלה התעריף (פרוטוקול, עמוד 37 שורות 29-39; עמוד 38 שורות 1-20). ואף בכך יש בכדי לכרסם בתזה שהוצגה על ידה בפני ולפיה, המחיר הוא מחיר כולל והאגרה אינה משולמת על ידי הנוסעים אלא על ידיה וממקורותיה.
79. לא מצאתי לאמץ את עמדת המבקשת, לפיה יש להשתמש בכלל הפרשנות נגד המנסח. הטעם לכך, בפשטות, הוא שאין מקום להשתמש בכלל זה כאשר אין בנמצא שתי פרשנויות לשוניות סבירות במידה דומה – כבענייננו. יש לעשות שימוש בכלל בדבר פרשנות נגד המנסח רק כאשר בפני הפרשן ניצבות שתי משמעויות לשוניות סבירות במידה שווה מבחינת תכליתן – ואז יש להעדיף את הפרשנות המועדפת על הצד שלא ניסח את החוזה (ע״א 631/83 ״המגן״ חברה לביטוח בע״מ נ׳ ״מדינת הילדים״ בע״מ, פ״ד לט(4) 561, 572 (1985)). אולם, כאשר קיימת משמעות סבירה אחת התואמת את רוח החוזה ותכליתו, יש להעדיפה על פני פרשנות אחרת, ללא קשר לשאלה על מי עדיפה אותה פרשנות (שם, בעמ׳ 573; ע"א 4688/02 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ״ד נט(5) 26, 45 (2005); ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, פסקה 28 [נבו] (21.8.2013)).
80. בענייננו, לשון התקנון ברורה ואין מדובר בשתי פרשנויות סבירות באותה מידה. יחד עם זאת, מקום בו מדובר במסמך שנוסח על ידי המשיבה באופן חד צדדי, הדעת נותנת כי היה באפשרותה להבהיר את הטעם בשלו נבחר ניסוח כזה או אחר, בוודאי מקום בו נראה לכאורה כי הניסוחים אינם תומכים בעמדתה. משלא עשתה כן, כאמור, יש בכך בכדי להחליש את עמדתה.
81. בעניין כהן נ' אל על קבע בית המשפט (שם, בסעיף 36): "אסתפק בציון העמדה העקרונית כי ככל שעוסק הציג בפני לקוחותיו מצג ממנו עולה כי רכיב מסוים של התשלום נגבה ממנו
— סוף עמוד 18 —
לצורך תשלומו כאגרה או מס לרשויות, ולא כחלק אינטגרלי ממחיר המוצר או השירות, הרי שדי בכך על מנת ליצור נאמנות".
82. אמנם, כרטיס הטיסה אינו יוצר מצג כאמור, אך לטעמי, מקום בו על פי התקנון, שהינו המסמך המשפטי המחייב בין הצדדים, מובהר, כי במקרה של עליית מחירי אגרת הנוסע היוצא תהא ישראייר רשאית לפנות לנוסע ולבקש תוספת, כי במקרה בו הופחת סכום האגרה זכאים הנוסעים לפנות ולבקש השבה, כי ישראייר התחייבה להשיב את אגרת הנוסע היוצא לנוסעים שלא טסו ושאינם זכאים להחזר כל שהוא וכאשר לגב' טוכטרמן נמסר כי היא זכאית להשבת אגרת הנוסע היוצא, לא ניתן לטעון כי די בהצגת המחיר הכולל בכרטיס הטיסה בכדי לדחות את טענת המבקשת בבקשת האישור.
83. אחזור כעת לעמדתה הראשונית של המשיבה ולפיה, עניין וויז, בו סכום הכרטיס הוצג כמחיר כולל מבסס את עמדתה. בעניין וויז נקבע, כי מודל הפעילות של החברה שואף למחירי טיסה נמוכים ורווח שנובע ממכירת שירותים נלווים וכי מודל זה תלוי, בין היתר, בכך שלא תהיה השבה של חלק כלשהו ממחיר הכרטיס, לרבות מסי הנמל. וכך נקבע בפסק הדין בעניין וויז (סעיף 25):
"וויז הראתה כי מחיר כרטיס הטיסה עצמו נמוך באופן ממוצע: בשנת 2018 מחירי כ-77% מן הכרטיסים שמכרה היו נמוכים מהעלות הכוללת הממוצעת לנוסע, וכ-55% נמכרו בתעריף נמוך מהעלות המשתנה הממוצעת לנוסע (בעיקר עלויות דלק וחיובי נמל תעופה ואגרות ממשלתיות). התכנית העסקית נשענת על שיעור התייצבות גבוה, שיניב הכנסות גבוהות מרכישת שירותים נלווים (עדות מר רבאסה, שעומד בראש מחלקת פיתוח רשת בוויז, בעמ' 77,78, 84). לפי עדותו שיעור התפוסה בשנים 2014 – 2018 היה גבוה: 85.7% עד 91.3%, ושיעור ההכנסות ממכירת שירותים נלווים עמד על 35% – 42% (אך אבהיר שאין בידי נתונים השוואתיים לחברות תעופה אחרות, שיבהירו את חשיבות הטענה לענייננו).
…טענת וויז בדבר אי גביית מסי הנמל מאת הנוסעים כחלק מכרטיס הטיסה נתמכת בשיעור הגבוה של כרטיסי טיסה שנמכר מתחת למחיר העלות הממוצע. במלים אחרות, יש בסיס עובדתי נוסף לטענת וויז כי מסי הנמל שהיא משלמת לרשות אינם סכומים שגבתה מן הנוסעים עבור מס נמל (לפחות לא 77% מהם)."
84. ובהמשך, בסעיף 27:
"כאמור, וויז עיגנה בתנאי התובלה את החלטתה שלא להשיב איזה חלק מעלות הכרטיס לנוסע. תנאי התובלה אושרו גם על ידי הנוסע בעת רכישת הכרטיס. על כן אין לראות את מניעת ההשבה כמנוגדת לחוזה.
משעה שוויז קבעה מחיר כולל, שלא פורק לגורמי הכרטיס, עלויות נוספות ומסי נמל; ומשעה שוויז הצהירה כי לכתחילה ייעדה סכומים אחרים לתשלום המסיםף (השגגה במקור – י.מ.) ובשים לב למחירים שבחלקם הגדול אינם עולים על העלויות – אין סיבה שלא לקבל את טענתה העובדתית כי אינה אוחזת בשום סכום ששלם הנוסע בעבור מסי הנמל. מסי הנמל מראש משולמים על ידה מתוך הכנסותיה, בלי שיושתו על הנוסע".
85.
— סוף עמוד 19 —
עולה מהאמור, כי בנוסף לעובדה שוויז הציגה מחיר כולל שאין בו התייחסות נפרדת למיסי הנמל, היא אף ביססה מן הפן העובדתי, את הטענה לפיה, מחירי הכרטיס נמוכים מהעלויות ואף עיגנה בתנאי החוזה את העמדה לפיה אף רכיב בכרטיס לא יושב בכל מקרה, והיה בכך בכדי לתמוך בטענתה כי מסי הנמל משולמים ממקורותיה היא. ישראייר לא טענה כי ככלל, מחירי הטיסות נמוכים מהעלויות. אמנם, טענה הגב' טמסוט, כי לעיתים נמכרים הכרטיסים במחירי הפסד, אך הטענה נטענה ללא תמיכה בראיות כל שהן ונראה היה כי מדובר בחריג לכלל, הנובע מאילוצי שוק, כפי שהעידה הגב' טמסוט, ולא נטען, כבעניין וויז, כי מרבית הכרטיסים נמכרים במחירים נמוכים ממחיר העלות וכי הדבר עומד בבסיס המודל העסקי של המשיבה. אף תקנון ישראייר אינו תומך בטענה וזאת בשונה מהקביעה בעניין וויז. משכך, לא מצאתי כי די בעובדה שמחיר הכרטיס הינו מחיר כולל, בכדי לקבוע כי העניין כאן דומה לעניין וויז.
86. נראה, כי די בכל האמור לעיל, בכדי לבסס את הנטל הלכאורי המוטל על המבקשת עבור שלב זה של בקשת האישור בכל הנוגע לטענה בדבר השבת אגרת הנוסע היוצא עבור נוסעים שטיסתם יצאה מטרמינל 1 לאחר ששולמה על ידם האגרה בהתאם לתעריף הגבוה יותר המתייחס ליציאה מטרמינל 3, וזאת בהתאם להלכה לפיה הסטנדרט של "אפשרות סבירה" מחייב מידת הוכחה נמוכה ממאזן ההסתברויות בו נדרש לעמוד תובע בהליך אזרחי.
חובת ההשבה האקטיבית
87. לטענת המשיבה, אין בסיס לדרישת המבקשת בנוגע להשבה אקטיבית. לטענתה, אף בעניין כהן נ' אל על לא נקבע כי קיימת חובת השבה אקטיבית. נאמר, אמנם, שלנוסע זכות משפטית להשבה שאינה תלויה בפניה לחברת התעופה, אך לא נקבע שיש לחברת התעופה חובה להשבה אקטיבית ומשכך, לטענתה, אין להטיל עליה חובה זו שאין לה מקור בדין (ולשם ההשוואה מפנה היא להשבת מס או השבת דמי כרטיס על פי חוק שירותי תעופה, לגביהם אין חובת השבה אקטיבית אלא חובת השבה לאחר פניית הנישום או הנוסע).
88. אכן, בעניין כהן נ' אל על התייחס בית המשפט לחובת ההשבה וקבע (שם בסעיף 42 להחלטה): "ואולם אף אם נניח כי אל-על צודקת בטענתה שאין מקום לחייבה בביצוע "השבה אוטומטית" מידית ללא תיאום עם הלקוח, אין בכך כדי ללמד שלא מוטלת עליה חובה משפטית להשיב את מיסי הנמל כל עוד הלקוח לא פנה אליה. כאמור, חבות ההשבה היא עניין אחד, ודרכי מימושה הם עניין אחר." יחד עם זאת, בהמשך, בסעיף 51 להחלטה נקבע, כי משעומדת לחברי הקבוצה זכות להשבה, די בכך בכדי לאשר את ניהול התביעה כייצוגית לגבי השבת הכספים עבור העבר. בכל הנוגע להשבה האקטיבית לעתיד, נקבע, כי זו קביעה הנוגעת להסדרה העתידית וכי גם בנוגע אליה קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי מוטלת על חברת התעופה חובה ליידע נוסעים שלא התייצבו לטיסתם בדבר זכותם לדרוש השבה של מיסי הנמל, וזאת מכוח מעמדה של חברת התעופה כנאמנה ומכוח חובת תום הלב, המצמיחה חובות גילוי ביחסים שבין עוסק כדוגמתה לבין ציבור לקוחותיו. בית המשפט אף נתן משקל
— סוף עמוד 20 —
לקלות היחסית והעלות הנמוכה של עמידה בחובה זו בהינתן כי חברת התעופה מחזיקה בפרטי הקשר עם הנוסעים.
89. סבורני, כי הדברים יפים אף בעניין כאן. נראה כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי חלה חובת השבה על ישראייר, כפי שקבעתי לעיל. חובת ההשבה האקטיבית או חובת היידוע נוגעות להסדרה העתידית, אך מצאתי לקבל את עמדת המבקשת, לפיה, אף אם לא תקבע חובת השבה אקטיבית, קיימת אפשרות סבירה כי יקבע, כי לאור חובת ההשבה, ובהינתן מעמדה של ישראייר כנאמנה – על ישראייר ליידע את הנוסעים בדבר יתרת הזכות העומדת לרשותם; או כי תקבע חובת יידוע כל שהיא במתכונת אחרת. מכל מקום, אופן ביצוע ההשבה, לרבות התנהלות ישראייר בנוגע לעתיד יכול וראוי שידונו במסגרת התביעה העיקרית, לאחר שנקבע כי ישנה אפשרות סבירה כי הטענה בדבר חובת ההשבה תתקבל לטובת הקבוצה.
עילתה האישית של המבקשת וחובת ההשבה לאלו שרכשו את כרטיסי הטיסה מסוכני נסיעות
90. לטענת המשיבה, המבקשת משוללת עילה אישית, שכן רכשה את כרטיס הטיסה במסגרת חבילת נופש מסוכנות הנסיעות, אין ראיה לכך שחלק מהתשלום הועבר לישראייר עבור תשלום אגרת נוסע יוצא ואין ראיה כי אגרת הנוסע היוצא הועברה על ידי ישראייר לרשות שדות התעופה.
91. לא מצאתי לדחות את בקשת האישור מטעם זה. ראשית, אין חולק כי המשיבה טסה בטיסת ישראייר ואף לא היתה מחלוקת כי עבור כל נוסע יוצא משלמת ישראייר לרשות שדות התעופה אגרת נוסע יוצא. ישראייר טענה אמנם כי המבקשת לא צירפה כל אינדיקציה לכך שהיא שילמה עבור אגרת הנוסע היוצא או מה שולם עבורה, אך נראה כי כלל הנתונים בעניין זה מצויים דווקא בידי ישראייר, היא זו שקיבלה סכומים עבור המבקשת מסוכנות הנסיעות, העבירה תשלום לרשות שדות התעופה עבור יציאתה של המבקשת מן הארץ ואף הסכום שהועבר על ידה מצוי בידיעתה (ובעניין זה נראה כי היא לא חלקה על העובדה כי היא העבירה לרשות שדות התעופה את סכום האגרה הנמוך יותר, עבור היציאה מטרמינל 1, עבור המבקשת).
92. הטענה לפיה נוסעים ששילמו עבור הכרטיס באמצעות סוכני נסיעות משוללי עילה אישית, נדחתה בעניין כהן נ' אל על. בעניין כהן נ' אל על התייחס בית המשפט למשמעות רכישת כרטיס הטיסה מסוכני נסיעות וקבע (בסעיף 47 להחלטה), כי די בכך שמרגע הנפקת כרטיס הטיסה נוצר קשר ישיר בין חברת התעופה לבין הנוסע, בכדי לקבוע, כי במועד בו קמה חובת ההשבה, אין חברת התעופה יכולה להתעלם מזכויות הנוסע. עוד נקבע, כי מעמדה של סוכנות הנסיעות בקשר לאגרת הנוסע הוא כשל מתווך בלבד, ועל כן, גם אם ניתן לראות בסוכנות הנסיעות כלי לביצוע ההשבה של אגרת הנוסע לנוסע, בוודאי שאין היא בעלת הזכות המהותית לתבוע סכומים אלה. בהמשך, בסעיף 49 להחלטה בעניין כהן נ' אל על נקבע, כי כאשר חברת התעופה לא ביצעה השבה באמצעות סוכן הנסיעות, אין היא יכולה לטעון כי
— סוף עמוד 21 —
עצם העובדה שרכישת הכרטיס בוצעה באמצעות סוכן נסיעות מקימה לה זכות להימנע מהשבה לנוסע, שהוא הגורם לו עומדת הזכות המשפטית לקבלת הכספים.
93. הדברים יפים אף לענייננו. בענייננו, ישראייר לא הביאה כל ראיה להתחשבנויות שונות שהיא מבצעת עם סוכני נסיעות או לכל הסדר אחר שיש בו בכדי לבסס טענה כי הכספים הושבו. אמנם נטען כי היא מבצעת התחשבנויות, אך לשיטת המשיבה עצמה, אלו לא מיוחסות לנוסע ספציפי (מה גם שטענתה המקורית היתה כי הנוסעים כלל אינם זכאים להשבה, ולא כי היא משיבה את הכספים). בנסיבות אלה, משקבעתי כי ישנה אפשרות סבירה שהטענה בדבר חובת ההשבה תוכרע לטובת הקבוצה ומשאין טענה, כי הכספים הושבו לסוכנות הנסיעות על ידי ישראייר, לא מצאתי לדחות את בקשת האישור רק מן הטעם כי המבקשת רכשה את הכרטיס מסוכנות הנסיעות.
94. הרבה למעלה מן הצורך אציין, כי לעיתים נכון לקבוע, כי מקום בו עיקר הבקשה עוסק בשאלה משפטית שמהותה התאמה שבין פעולות המשיבה לדין, עצמת חשיבותה של עילת התביעה האישית מתעמעמת (ראו רע"א 5223/24 חב' אלקטרה השקעות (1998) בע"מ נ' סימי מלכה [נבו] (19.9.2024); רע"א 5749/24 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד צבי כהנא [נבו] (6.10.2024)). בנסיבות אלה, אף מטעם זה לא הייתי מוצאת לקבוע, כי אין מקום לברר את בקשת האישור רק מן הטעם כי כרטיס הטיסה נרכש באמצעות סוכנות הנסיעות, שהרי אין חולק כי מהותית שולמה האגרה על ידי המבקשת ולא הושבה – לא לסוכנות הנסיעות על ידי ישראייר ולא למבקשת מסוכנות הנסיעות. משכך, ומקום בו נקבעה, לכאורה, חובת ההשבה, לא היה בעצם הרכישה באמצעות סוכנות הנסיעות בכדי לדחות את בקשת האישור מטעם זה.
גודל הקבוצה ועילת התביעה
95. לא מצאתי לקבל את עתירת המבקשת, לפיה, הקבוצה תכלול את כל לקוחות המשיבה שנגבתה מהם אגרה ביתר מכל טעם שהוא ולא הושבה להם על ידי המשיבה. לטעמי, יש לקבל בעניין זה את עמדת ישראייר לפיה, הקבוצה תכלול רק את לקוחותיה ישראייר ששילמו אגרה בהתאם לתעריף יציאת הטיסה מטרמינל 3 וטיסתם יצאה בסופו של יום מטרמינל 1.
96. עתירתה של המבקשת עלתה באופן ברור בפרוטוקול הדיון מיום 19.6.2023.ובהמשך, אף בדיון ההוכחות כאשר ביקשו באי כוחה של המבקשת לחקור את הגב' טמסוט בנוגע למקרים אחרים בהם מופחתים סכומי האגרה. הטעם לאופן הכוללני והרחב של הגדרת הקבוצה פורט על ידי באי כוחה של המבקשת במהלך דיון ההוכחות (פרוטוקול, עמוד 42 שורות 14-27; ההדגשה אינה במקור-י.מ):
"אני אגיד לכבודה בכנות, כשאנחנו הגשנו את התביעה הזאת לא ידענו על הדוגמה הזאת. זה לא שידענו והחלטנו לא להגיד אותה, לא לכתוב אותה, לא ידענו שקיימת אפשרות גברתי, ויכול להיות שעכשיו כשאני מדבר עם כבודה יש עוד 10 דוגמאות שאני לא מודע להן. אני לא חי את עולם התעופה, אני,
— סוף עמוד 22 —
יכול להיות שרשות התעופה נותנת לישראייר 20% הנחה על הכמויות ומורידה את אגרת הנוסע ל -50 בגלל כמות או אם היא משלמת מראש או אם הוא חבר של הזה, אז אני לא יודע את זה, אבל בסופו של דבר מה שיש לנו פה זה פסיקה של השופט גרוסקופף שזאת נאמנות, ושזאת נאמנות ויש בה כסף שישראייר מחזיקה שהוא לא שלה, והשאלה המהותית שבעטייה צריך להחליט מה עושים עם הכסף הזה זה לא האם הסכום שהרשות גובה הוא השתנה בגלל שינוי טרמינל או בגלל שינוי שנה, אלא פשוט שהיא גבתה פחות."
97. מהאמור לעיל עולה, כי עתירתה של המבקשת הינה לקבוע כלל רחב של השבת אגרה ששולמה "ביתר", כאשר אותם מקרים בהם שולמה אגרה ביתר, הינם נעלם, שלא ידוע היה למבקשת בעת הגשת בקשת האישור ואינו ידוע לה אף היום.
98. עמדה זו, לטעמי, לא ניתן לקבל.
99. בקשת האישור אמורה לכלול בסיס עובדתי מסוים, שנטען על ידי המבקשת באופן מפורט. לעיתים, די בפירוט עניינו האישי של המבקש בכדי לבסס מסכת ראייתית מפורטת, ולעיתים על המבקש ובאי כוחו לבצע בדיקות, לעיתים בדיקות מעמיקות, מאומצות ומקיפות. כך או כך, על בקשת האישור להעמיד בפני בית המשפט והצד שכנגד, תזה עובדתית המבוססת על ראיות מסוימות המקימות, כך על פי טענת המבקש, עילה לכאורה הרלוונטית לקבוצת ניזוקים, המקימה שאלות משותפות של עובדה ומשפט אשר יש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה.
100. לעיתים, ניתן לכלול באותה בקשת אישור מסד עובדתי המתייחס לאירועים שונים או לטענות שונות, שיש בהם דמיון מסוים המבסס את בירורם באותה מסגרת דיונית ולעיתים השוני העובדתי, אף שמתייחס למסד משפטי דומה, מצדיק בקשות אישור נפרדות ושונות. אך ברור הוא, כי לא ניתן להעלות טענה משפטית כללית ללא בסיס עובדתי ולבקש כי יינתן אישור כללי לטענה המשפטית כאשר לא ברור מהו המסד העובדתי שבבסיסה.
101. לענייננו; אין די בטענה לפיה, על המשיבה להשיב אגרת נוסע יוצא שגבתה "ביתר". על המבקשת לבסס מסד עובדתי המקים, לטענתה, את הקביעה, כי המשיבה גבתה אגרה ביתר ולא השיבה אותה, באילו נסיבות התרחשה אותה גבייה והאם מדובר באירוע המבסס שאלות משותפות של עובדה ומשפט וישנה אפשרות סבירה שיוכרע לטובת הקבוצה. אותו מסד עובדתי יבחן על ידי המשיבה, היא תתייחס אליו בתשובתה, טענות הצדדים תבחנה במסגרת ניהול הליך בקשת האישור ותוכרענה על יסוד הראיות שתובאנה בפני בית המשפט.
102. הקושי הנובע מהעובדה כי המבקשת ובאי כוחה אינם "חיים את עולם התעופה" ואין בידיהם מסד עובדתי לביסוס הטענה כי יכול שהמשיבה מחזיקה בידיה אגרות נוסע יוצא שגבתה ביתר בנסיבות אחרות (נסיבות שאינן נובעות ממעבר מטרמינל 3 לטרמינל 1), הינו קושי מובן. יחד עם זאת, אין בכך בכדי לאפשר למבקשת לדלג מעל המשוכה הבסיסית
— סוף עמוד 23 —
העומדת בפני כל מבקשת בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, והיא פירוט הטענה העובדתית וביסוסה בראיות, פירוט בסיסי וחיוני לצורך ניהולה של בקשת האישור.
103. ודוק; פירוט זה צריך שיעשה במסגרת בקשת האישור, ולא במהלך חקירתה הנגדית של העדה מטעם המשיבה. יש לאפשר למשיבה את האפשרות לבחון את הטענה העובדתית המועלית כנגדה, להביא ראיות להזמתה, לבחון האם בידי המבקשת עילה אישית לביסוס הטענה והאם היא המבקשת הראויה להעלותה, וכמובן, ללא פירוט מתאים אין באפשרות המשיבה לבחון מיהו העד הרלוונטי להתייחס לטענה, לזמנו ולהכינו לחקירה.
104. ההפניה לעניין סירוגה, אינה מסייעת למבקשת. בעניין סירוגה פירטו המבקשים בדיוק מהם אותם שירותים שלטענתם נגבה בגינם מע"מ שלא כדין (כך צוין בפסק הדין בפסקה 12: "הוגשו במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2010 לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד שלוש בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות 3-1 בערעור (להלן: סלקום, פרטנר ו- פלאפון בהתאמה, וביחד: חברות הסלולר) בטענה כי הן גובות מע"מ שלא כדין בגין שירותי תקשורת שונים שהן מספקות בחו"ל (שירותי call back, קבלת שיחות בחו"ל, משלוח מסרונים מחו"ל, ושירותי אינטרנט בחו"ל)".
105. היינו, המשיבות בעניין סירוגה יכולות היו להתגונן בפני הטענה המפורטת בדבר סוג השירותים בגינם הן גובות מע"מ שלא כדין, להתייחס לכל אחד מהם (ככל שיש פער או שוני בין השירותים השונים) ולהביא ראיות בהתאם. לא כך בעניין כאן. הטענה הכללית לפיה המשיבה גובה אגרת נוסע יוצא ביתר, תוך שהמבקשת עצמה טוענת כי לא ידוע לה באילו מקרים מדובר ובאילו נסיבות, הביאה לכך כי בקשת האישור נטענה באופן כללי ורחב, אין כל בסיס עובדתי לטענה כי קיימים מקרים אחרים בהם גבתה המשיבה אגרת נוסע יוצא ביתר ולא השיבה אותה ללקוחותיה וספק אם המבקשת עצמה הינה המבקשת המתאימה להעלות טענה זו, שכן היא עצמה לא ניזוקה מכך.
106. אותו פירוט עובדתי נחוץ כאמור, הן לצורך ביסוסה של עילת תביעה והן לצורך ביסוס המסקנה כי קיימות שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לעניין כאן ולעניינם של חברי קבוצה אחרים, וכן כי קיימת אפשרות סבירה כי גם בעניין גביית אגרת נוסע יוצא ביתר במקרים אחרים תוכרע הטענה לטובת הקבוצה.
107. טענת המבקשת לפיה, בשנים 2015-2017 הופחת סכום האגרה, כך שדחיית בקשתה בעניין זה תביא להתיישנותה של העילה, אינה יכולה להוות, לכשעצמה, נימוק לקבלת עמדתה. העובדה שעילת התביעה בעניין זה עשויה להתיישן אינה יכולה לרפא את הליקוי המהותי בעצם ההגדרה הערטילאית של עילת התביעה. מעבר לכך, כלל לא ברור אם הופחת סכום האגרה בשנים אלו, שכן המבקשת עצמה לא הביאה כל ראיה לעניין זה. ככל שאכן הופחת סכום האגרה, לא ברור אם לא הושב לנוסעים, שכן לא התקיים כל דיון בטענה.
108.
— סוף עמוד 24 —
לאור כל האמור, לא מצאתי לקבל את עמדת המבקשת לפיה יש לאשר את בקשת האישור על פי הגדרתה הרחבה, ויש לצמצם את הגדרת הקבוצה כך שתכלול רק את הנוסעים ששילמו אגרה ביתר בגין מעבר מטרמינל 3 לטרמינל 1.
הטענה בדבר ייחוד העילה
109. לטענת המשיבה, לא ניתן להעלות כנגדה טענות אלא מכוח חוק שירותי תעופה, לאור כלל ייחוד העילה הקבוע בו. ראשית אציין, כי בתשובת המשיבה לבקשת האישור נטענה הטענה בדבר ייחוד העילה רק בנוגע לטענת המבקשת בדבר עגמת נפש וזכאותה לפיצויים עקב כך (טענה שכאמור המבקשת חזרה הימנה במהלך ניהול ההליך). הטענה לא נטענה בהתייחס לגביית האגרה ביתר וספק באם ניתן להעלות את הטענה לראשונה בסיכומים, בהתייחס לגביית האגרה ביתר. לא מצאתי לקבוע בשלב זה מסמרות בעניין, מקום בו איני סבורה כי ניתן לקבל את הטענה גופה בכל הנוגע לדרישת ההשבה של אגרת הנוסע היוצא ששולמה ביתר.
110. חוק שירותי תעופה נועד להשלים את אמנת מונטריאול העוסקת בפיצוי בגין נזק שנגרם לנוסעים, כבודה או מטען בגין הובלה.
111. אמנת מונטריאול חלה על תובלה אווירית של נוסעים וכבודה (סעיף 1), מתייחסת לאחריות מוביל אווירי לנזק שנגרם לנוסעים, כבודה ומטען במהלך השהות בכלי הטיס והן מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה ומטען (סעיפים 17-19 לאמנת מונטריאול); סעיף 29 לאמנת מונטריאול קובע (בתרגום לעברית) כך:
"בהובלת נוסעים, כבודה ומטען, כל תביעה לפיצויים, תהא עילתה אשר תהא, בין אם לפי אמנה זו או על פי חוזה, או בנזיקין או אחרת, ניתן להגיש רק בכפוף לתנאים ולהגבלות האחריות כפי שהם קבועים באמנה זו… פיצוי עונשין, פיצויים לדוגמא, או כל פיצויים אחרים שאינם השבה, לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור."
112. חוק התובלה האוירית, תש"ם – 1980 אימץ את אמנת מונטריאול, החיל אותה על "תובלה אווירית" ואף אימץ את הוראת ייחוד העילה (בסעיף 10):
"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".
113. חוק שירותי תעופה חוקק במטרה להוסיף על הוראות אמנת מונטריאול, וחל בנסיבות שבהן חלה אמנת מונטריאול. מטרת החוק ונסיבות תחולתו הובאו בדברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה( התשע"ב 2011- (הצע"ח 413, ג' בחשוון התשע"ב 31, באוקטובר 2011; ההדגשות אינן במקור-י.מ):
— סוף עמוד 25 —
"נוסעים שרכשו כרטיס טיסה ולא טסו בטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל ביטולה, שינוי במועדה או מסיבה אחרת, נאלצים לא אחת לשאת עקב כך בהוצאות כספיות, נוסף על נזקים שאינם ממוניים הנגרמים להם משיבוש תכניותיהם; לכך מתלווה לעתים המתנה ממושכת בשדה התעופה הדין הקיים אינו נותן מענה ראוי למצב זה: כך, לפי חוק התובלה האווירית, התש"ם– 1980, שהחיל את האמנות לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בין־לאומית באוויר שנחתמו בוורשה ובמונטריאול, אחריותו של מוביל אווירי לנזק שנגרם לנוסע מוגבלת למצב של איחור בטיסה, בתנאים כמפורט באותן אמנות, ולפיצוי כספי בסכומים קבועים שאינם משקפים בהכרח את מידת הנזק שנגרם לנוסע כמו כן, נוסע שלא הועלה לטיסה בשל רישום יתר זכאי לפיצוי כספי מוגבל בהתאם לתקנות רישוי שירותי התעופה (רישום יתר), התשמ"ה– 1985. הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להסדיר פיצוי וסיוע לנוסעים שהונפק להם כרטיס טיסה ולא עלו לטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל נסיבות שאינן תלויות בהם, ובתוך כך לקבוע כללים ואמות מידה לזכאותם הן להטבות כספיות והן לסיוע. יצוין כי החוק המוצע יחול גם אם כרטיס הטיסה הונפק כחלק מחבילת תיור שרכש הצרכן. לפי המוצע, האחריות למתן ההטבות הכספיות והסיוע תוטל על המוביל האווירי שמפעיל את הטיסה, ולעניין טיסה שבה שכר מארגן הטיסה קיבולת מושבים בכלי הטיס (להלן – טיסת שכר) – גם על מארגן הטיסה (להלן– המארגן). הנסיבות שיזכו בקבלת הטבות כספיות וסיוע הן סירוב להטיס נוסע בטיסה, עיכוב במועד הטיסה, ביטול טיסה או שינוי בתנאי כרטיס הטיסה, הכל בתנאים כמפורט בחוק המוצע. נוסף על כך הצעת החוק כוללת הוראות לעניין תופעה של הנפקת כרטיסי טיסה לטיסה שמועדיה לא אושרו מראש על ידי רשות שדות התעופה (תופעה המכונה "טיסה פיקטיבית"), הגורמת לשיבוש בתכניות הטיסה של הנוסעים".
114. עולה מהאמור, כי קיימת אפשרות סבירה לכך כי ייקבע כי עניינו של ההליך כאן שאינו נוגע לפיצוי כספי עקב נזק בנסיבות שתוארו לעיל, אלא השבת אגרה ששולמה ביתר, אינו נכנס בגדרו של חוק שירותי תעופה (שעניינו, כאמור, איחור או ביטול טיסה, והנזקים הנובעים מכך) ועל כן לא ניתן יהיה לטעון כי סעיף ייחוד העילה שנקבע בחוק שירותי תעופה מונע מן המבקשת להגיש את בקשת האישור כאן בעילות הנטענות. משכך, לכל הפחות בכל הנוגע לשלב זה של ההליך, נראה כי קיימת אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה ואין בחוק שירותי תעופה בכדי למנוע עמדה זו.
115. המשיבה הפנתה לערעור ובקשת רשות הערעור בעניין ברק, אך לא מצאתי כי אלו תומכים בעמדתה. שכן ענין ברק עסק בפיצוי בגין אי מתן שירותי סיוע בטיסה שהתעכבה ולא במסד עובדתי או בעילות הדומות לעניין כאן.
ה. סוף דבר
116. לאור כל האמור לעיל, הריני לאשר את ניהול התובענה הייצוגית נגד המשיבה, וזאת בתנאים המפורטים להלן:
117. חברי הקבוצה: "לקוחות המשיבה, שהתייצבו לטיסתם, שחויבו בגין אגרת נוסע יוצא, אשר לא הועברה במלואה לרשות שדות התעופה בגין יציאת טיסתם מטרמינל 1 ולא מטרמינל 3,
— סוף עמוד 26 —
כפי שאמור היה להיות מלכתחילה ובאופן זה, נוצרה להם זכאות להחזר וזאת, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת תובענה זו ועד למועד מתן פסק הדין."
118. התובעת המייצגת: לימור זילברברג – סלומון.
119. באי הכוח המייצגים: עוה"ד ניצן גדות ו/או רותם שגיא.
120. עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: הפרת תקנות רשות שדה התעופה (אגרות), תשנ"א – 1991, חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 חוק הנאמנות, תשל"ט -1979, הפרת חוזה, הפרת חובות תום הלב וחובות האמון מכוח סעיף 39 לחוק החוזים )חלק כללי( תשל"ג (1973).
121. הסעדים המבוקשים (בהתייחס לטענה בדבר אי השבת אגרת הנוסע היוצא ששולמה ביתר):
121.1. לחייב את הנתבעת להשיב לחברי הקבוצה את היתרות המצויות בידה מתוך הכספים שגבתה מלקוחותיה בגין אגרת נוסע יוצא כתוצאה ממעבר מטרמינל 3 לטרמינל 1, כמפורט בתובענה הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד למועד השבתו בפועל;
121.2. להורות לנתבעת להודיע ללקוחותיה על זכאותם לקבלת כספים ממנה, הן לגבי הכספים שמוחזקים אצלה במועד הגשת הבקשה דנן והן לגבי זכאויות שתתגבשנה בעתיד;
121.3. להורות לנתבעת לחדול מהפרות הדין שהיא מבצעת, ובכלל זה – להשיב כל יתרה שתיוותר אצלה מתוך הכספים שתגבה בעתיד מלקוחותיה בגין אגרת נוסע יוצא כתוצאה ממעבר מטרמינל 3 לטרמינל 1;
122. הצדדים יפעלו לפרסום החלטתי זו בהתאם להוראות סעיף 25(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, על חשבון המשיבה.
123. כתב הגנה יוגש על ידי המשיבה עד יום 12.3.2026.
124. קדם משפט נקבע ליום 28.6.2026 בשעה 10:00.
125. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בקשר עם בקשת האישור בסכום כולל של 30,000 ₪ .
126.
— סוף עמוד 27 —
המזכירות תעביר עותק של החלטה זו למנהל בתי המשפט על מנת שיעדכן את פנקס התובענות הייצוגיות.
ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.
