שיחה אישית עם חברה קרובה אינה בהכרח מרחב חסין מפני תביעת לשון הרע. כשדברים שנאמרים בשיחה כזו מייחסים לבעלת מקצוע מרמה וחוסר יושר, ואף מגיעים ללקוחה שלה, עשויה לקום אחריות משפטית גם אם רק אדם אחד שמע אותם.
כך נקבע בפסק דין מיום 22.10.2026 בבית המשפט לתביעות קטנות בהרצלייה, בת"ק 30067-02-26 רוז נ' זקרי, בפני השופטת איילת טופז-אחיעזר. התביעה הוגשה על סך 25,000 ש"ח, והתקבלה בחלקה.
סכסוך כספי שהגיע לשיחה בין חברות
התובעת, בעלת מקצוע בתחום הטיפול, טענה כי לאחר מחלוקת כספית הנוגעת לשירות שנתנה, הנתבעת שוחחה עם חברה קרובה, שהייתה גם לקוחה של התובעת, וכינתה את התובעת "נוכלת". לטענת התובעת, האמירה פגעה במוניטין שלה וביכולת לקבל המלצות מפה לאוזן.
הנתבעת טענה כי מדובר היה בשיחה פרטית וספונטנית שנועדה לשיתוף אישי ולקבלת תמיכה רגשית, ולא בפרסום לקהל הרחב. היא ביקשה לראות בדברים הבעת דעה סובייקטיבית הנאמרת בתום לב, על רקע מצוקה וסכסוך חוזי.
בית המשפט בחן הקלטת שיחה, התכתבות וואטסאפ והקלטה שהושמעה בדיון, וקבע כי הכינוי אכן נאמר. בהקשר שבו נאמר, ייחוס של מרמה וחוסר יושר מקצועי עלול לפגוע בשם הטוב ובעיסוק של אדם.
מדוע שיחה עם אדם אחד נחשבת לפרסום?
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, אינו מחייב פרסום ברשת חברתית או הפצה לקהל גדול. סעיף 2 לחוק מאפשר לראות בדברים שנמסרו לאדם אחד זולת הנפגע משום פרסום. השאלה אינה רק כמה אנשים שמעו את הדברים, אלא מה נאמר, למי ובאיזה הקשר.
במקרה זה, העובדה שמקבלת הדברים הייתה גם לקוחה של התובעת העניקה לשיחה משמעות מקצועית: הכינוי עשוי היה להשפיע על האמון בבעלת המקצוע ועל נכונותה של הלקוחה להמליץ עליה לאחרים.
בית המשפט דחה את הגנת אמת בפרסום משום שלא הובאו ראיות ממשיות למרמה או לחוסר יושר, ולא הונחה תשתית לעניין ציבורי בפרסום. גם טענות תום הלב והבעת הדעה לא התקבלו: בית המשפט ראה בכינוי ייחוס עובדתי נחרץ, ולא ביקורת סובייקטיבית בלבד. טענת "זוטי דברים" נדחתה לנוכח פוטנציאל הפגיעה העסקית.
אחריות לחוד, וגובה הפיצוי לחוד
לצד הקביעה כי התקיימה עוולת לשון הרע, בית המשפט העניק משקל ממשי לנסיבות הממתנות. מדובר היה בשיחה פרטית נקודתית עם אדם אחד בלבד; הלקוחה המשיכה לקבל שירות מהתובעת; מההקלטה עלה כי הנתבעת לא ניסתה לשכנע את חברתה להפסיק את הטיפול; ובמועד האירוע הייתה הנתבעת כבת 18 וחצי.
על כן נפסקו לתובעת 3,500 ש"ח פיצוי ללא הוכחת נזק, נוסף על 800 ש"ח הוצאות משפט, ובסך הכול 4,300 ש"ח. הכספים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יחולו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות פסק הדין. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.
פסק הדין ממחיש כי אפשר להכיר באחריות בגין פרסום מצומצם מאוד, ובה בעת לקבוע פיצוי מתון בהתחשב בהיקף הפרסום, בהשלכות שהוכחו ובנסיבות האישיות. הוא אינו קובע שכל ביקורת בשיחה פרטית היא לשון הרע: כל מקרה מחייב בחינה של תוכן הדברים, נסיבות הפרסום וההגנות הקבועות בדין.
לקריאת פסק הדין המלא: ת"ק 30067-02-26 רוז נ' זקרי – פסק הדין באתר LAWZ.
הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
