רקע: תביעת לשון הרע על ציטוט שיוחס לחבר כנסת
בבית משפט השלום בירושלים התנהל הליך בין חבר הכנסת שמחה רוטמן, ששימש במועדים הרלוונטיים גם כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לבין העיתונאי גיא פלג, גורמים בערוץ 12 וארבעה גולשים ששיתפו את הפרסום ברשתות החברתיות. רוטמן הגיש תביעת פיצויים בסך 1,091,300 ש"ח מכוח חוק איסור לשון הרע, בטענה שיוחסה לו אמירה קשה שמעולם לא אמר.
ביום 1 בנובמבר 2023 דיווח הנתבע 1 (גיא פלג), הן בכתבה ששודרה בערוץ 12 והן ברשתות החברתיות, כי במהלך דיון סגור עם נציגי משרד המשפטים ואנשי השב"כ אמר רוטמן: "הדם של האחים הלל ויגל יניב שנרצחו בחווארה אדום יותר מדם הנרצחים ב-7 באוקטובר". באותו יום פורסמו הדברים גם באתר החדשות.
התובע טען כי מעולם לא אמר את הדברים, כי אמר את ההיפך, וכי מדובר ב"עלילת דם" שקרית שנועדה להכפיש את שמו. הנתבעים טענו כי מדובר בדיווח חדשותי אמין המבוסס על אירוע אמיתי, בעל עניין ציבורי, וכי עומדות להם הגנות החוק – ובראשן הגנת "אמת דיברתי".
מי הם הצדדים לתביעה
התביעה הופנתה נגד שתי קבוצות של נתבעים. הנתבעים 1-4 הם הגורמים התקשורתיים: גיא פלג (כתב ופרשן), אבי וייס (מנכ"ל והעורך הראשי של חדשות ערוץ 12), חברת החדשות הישראלית בע"מ ושידורי קשת בע"מ. הנתבעים 5-8 – איתי ורד, שלומי אלדר, דן עדין ורן הר נבו – הם גולשים פרטיים שפרסמו התייחסויות לדיווח ברשתות החברתיות.
כיצד בוחן בית המשפט טענת לשון הרע
פסק הדין מזכיר את מבחן ארבעת השלבים שנקבע בפסיקה: תחילה בוחנים אם התקיים "פרסום"; לאחר מכן אם הפרסום מהווה "לשון הרע" לפי אמת המידה של האדם הסביר; אם כן – בוחנים אם עומדת לנתבע אחת ההגנות שבחוק; ורק אם אין הגנה, נקבע הסעד. הנטל להוכיח פרסום פוגעני מוטל על התובע, ואילו הנטל להוכיח הגנה מוטל על הנתבע.
בית המשפט קבע כי הדיווח – בטלוויזיה וברשת – מקים את יסוד "הפרסום", וכי האמירה המיוחסת אכן עולה כדי לשון הרע, שכן ייחוס הבחנה בין "דם" ל"דם" עלול לעשות אדם מטרה לשנאה, לבוז או ללעג. טענת הנתבעים כי התובע ממילא "אינו נהנה משם טוב" נדחתה: עמדותיו הפוליטיות או סגנון התנהלותו אינם שוללים את זכותו לשם טוב.
ההכרעה: הוכחת "אמת דיברתי"
לב פסק הדין הוא בשלב ההגנות. כדי לזכות בהגנת אמת הפרסום נדרשו הנתבעים 1-4 להוכיח שני יסודות: שהפרסום היה אמת, ושיש בו עניין ציבורי. בית המשפט קבע כי שני היסודות הוכחו במאזן ההסתברויות.
לצורך הוכחת רכיב האמת העידו שלוש עורכות דין ("רפרנטיות") ממשרד המשפטים שנכחו בדיון הסגור – עו"ד לילך וגנר, עו"ד אביגיל סון פלדמן ועו"ד קרן רוט. שלושתן מסרו, על יסוד זיכרון אישי קונקרטי, כי האמירה המיוחסת אכן נאמרה על ידי התובע בלהט הדיון, גם אם לא במדויק באותן מילים, וכי לאחר מכן הבהיר את כוונתו וחזר בו. בית המשפט מצא את עדויותיהן כנות, עקביות ואמינות, גם לאחר חקירה נגדית אינטנסיבית, וציין כי הן תואמות זו את זו ותואמות תרשומת שנערכה בסמוך לדיון.
מנגד, עד ההזמה מטעם התובע – עו"ד גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה – לא הצליח לקעקע את ראיות ההגנה. בית המשפט קבע כי לא היה לו זיכרון קונקרטי מהדיון, וכי עדותו נשענה בעיקר על הקלטת שיחה בינו לבין התובע, שמשקלה הראייתי נמוך. בליי עצמו העיד כי ייתכן שהאחרים שמעו דברים שהוא לא קלט.
הרכיב של העניין הציבורי
בית המשפט קבע כי מתקיים העניין הציבורי הנדרש: מדובר בדברים שנאמרו על ידי נבחר ציבור בכיר, יו"ר ועדת חוקה, בסמוך לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, בהקשר של ביקורת חריפה שהטיח על רשויות האכיפה והמשפט. פרסום מסוג זה מאפשר לציבור לגבש דעה על אנשי ציבור על יסוד התבטאויותיהם.
"משעה שהוכחה הגנת 'אמת דיברתי' דין התביעה כנגד הנתבעים 1-4 להידחות. משעה שלא הוכח לשון הרע בפרסום הנתבעים 5-8 דין התביעה כנגדם להידחות. ממילא לנתבעים 5-8 עומדת הגנת אמת דיברתי ותום הלב."
הגולשים ששיתפו: מדוע נדחתה גם התביעה נגדם
באשר לנתבעים 5-8, בית המשפט קבע כי כלל לא הוכח שהפרסומים שלהם מהווים לשון הרע – חלקם היו שיתוף של דיווח עיתונאי, וחלקם התייחסות משתמעת או ביקורת לגיטימית על פעילות ציבורית, שהיא "מנשמת אפה של הדמוקרטיה". על כן דין התביעה נגדם להידחות כבר בשלב זה.
למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט כי גם אילו היה בפרסומיהם משום לשון הרע, היו עומדות להם הגנות החוק: הוכחת אמת הפרסום על ידי הנתבעים 1-4 משליכה ישירות גם עליהם, ובנוסף קמה להם הגנת תום הלב לפי סעיפים 15(2) ו-15(4) לחוק – שכן מדובר בשיח ברשת, בנושא שעל סדר היום הציבורי, המבוסס על פרסום בגוף תקשורת מרכזי ואמין.
טבלה מסכמת של ההחלטה
| פרמטר | פרטים |
|---|---|
| הערכאה | בית משפט השלום בירושלים, בפני סגן הנשיא השופט אורן סילברמן |
| שלב ההליך | פסק דין לאחר שמיעת ראיות (ת"א 19925-11-23) |
| נושא/עילה | תביעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע; סעד כספי של 1,091,300 ש"ח, הסרה והתנצלות |
| ליבת המחלוקת | האם התובע אכן אמר את האמירה על "דם אדום יותר" שיוחסה לו, והאם עומדת לנתבעים הגנת אמת הפרסום |
| הצדדים | התובע: ח"כ שמחה רוטמן. הנתבעים 1-4: גיא פלג, אבי וייס, חברת החדשות הישראלית ושידורי קשת. הנתבעים 5-8: איתי ורד, שלומי אלדר, דן עדין ורן הר נבו |
| תוצאה/סעד | התביעה נדחתה במלואה נגד כל הנתבעים; לנתבעים 1-4 הוכחה הגנת "אמת דיברתי"; ללא צו להוצאות |
מה אפשר ללמוד מפסק הדין
פסק הדין ממחיש כמה עקרונות מרכזיים בדיני לשון הרע. ראשית, עצם הפגיעה בשם הטוב אינה מספיקה כדי לזכות בתביעה – אם הנתבע מוכיח שהפרסום אמת ושיש בו עניין ציבורי, התביעה תידחה גם כאשר האמירה חמורה ופוגענית. שנית, בחינת האמת נעשית על יסוד מכלול הראיות שבפני בית המשפט, כולל עדויות של עדים ניטרליים שנכחו באירוע, ולא רק על סמך מה שהיה בידי המפרסם בזמן הפרסום.
שלישית, פסק הדין מדגיש את המשקל שמייחס בית המשפט לאיכות הזיכרון של העדים: עדות המבוססת על זיכרון אישי, ישיר ועקבי זוכה למשקל רב יותר מעדות הנשענת על מקור עקיף, כגון הקלטה שנעשתה לאחר מעשה. רביעית, כאשר מדובר באיש ציבור, ההגנה על חופש הביטוי והביקורת רחבה יותר, מתוך תפיסה שנבחר ציבור נדרש לעמידות גבוהה יותר בפני ביקורת על התבטאויותיו הציבוריות.
הוצאות משפט: מדוע לא חויב התובע
אף שהתביעה נדחתה, בית המשפט בחר שלא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים. הנימוק היה שההתנהלות הדיונית בתיק הייתה חריגה, וכל הצדדים תרמו לכך – בין בהגשת ראיות מאוחרות שחייבו כמה דיוני הוכחות, בין בקשיים שעלו מעדות הנתבע 1, ובין בהגשת תצהירים זהים בעיקרם מצד הנתבעים 5-8. פסק הדין ניתן ביום 29 ביולי 2026, עם זכות ערעור כחוק.
