ת"ק 11245-04-25 מגל נ' שחר

בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא

31 אוגוסט 2025

ת"ק 11245-04-25 מגל נ' שחר

לפני

כב' השופטת הבכירה, רחל קרלינסקי

תובעת

לאה מגל

נגד

נתבע

אמיר שחר

פסק דין

1. מענה במסרון שהכיל לטענת התובעת פרסום לשון הרע אודותיה ע"י הנתבע ,הניב את התביעה הכספית שלפני.

רקע

2. התובעת נמנתה על קבוצת רכישה של בניין המונה 65 דירות וכ-94 דיירים ברחוב הצנחנים בהוד השרון (להלן- הבניין ) והשתתפה כמו אחרים בצוות ההקמה בקבלת מסירת הבניין לדיירים בשנת 2019. בהיותה בעלת ניסיון בתחום ניהול כספים ,כיהנה בשנים 2019-2024 יחד שניים אחרים בוועד הבנין, והייתה אמונה על ניהול הכספים.

לאחר שהבניין הוקם ,הנתבע רכש דירה בו מדייר אחר וזאת לאחר שהחברים מצוות ההקמה וביניהם התובעת, כבר פעלו להסדרת לובי הבניין, המעליות , חדר הכושר ועוד.

3. בבחירות שהתקייימו בבניין בדצמבר 2024,הנתבע נבחר לשמש כחלק מהוועד החדש ומונה לשמש בו כגזבר. לפיכך ,התובעת סיימה את תפקידה ביום 31.12.2024 והעבירה את האחריות לניהול הכספים לידי הנתבע בהתאם להחלטת הוועד החדש של הבניין.

4. אין חולק כי הנתבע שלח ב 23.3.25 הודעה בקבוצת וואטסאפ של הבניין בה ציין כי לא קיבל שיתוף פעולה מלא מהתובעת ו"לא הכל התנהל בשקיפות".

5. לטענת התובעת הנתבע המשיך ורמז בהודעה הנ"ל ,כי מצא אי סדרים בתקופת כהונתה של התובעת בוועד וזאת מבלי לפרט יותר תוך זריעת חשדות כנגד יושרתה המקצועית, בנסותו לייצר נרטיב שקרי על פעילותה . כשניסתה לברר מול הנתבע בפניה בתכתובת פרטית מיד לאחר פרסום הדברים הפוגעניים, פשר ההודעות הנ"ל והבסיס להן ,נענתה בזלזול מצדו .

מלבד העובדה שלטענת התובעת דברי הנתבע מהווים לשון הרע ,הפרסום גרם לדבריה להשפלתה בעיני הדיירים שהחלו לפקפק ביושרה ,ואילו הנתבע פעל במודע ובכוונת מכוון תוך שהוא מסרב לספק הוכחה לטענותיו ולחזור בו מהאשמות השווא. התנהגות זו מעידה על העדר תום הלב ומחזקת את הוכחת הזדון מצדו.

התובעת ביקשה לפצותה על הנזק בנוסף לצווי עשה, כמו פרסום התנצלות והצגת ראיות להוכחת טענות הנתבע.

6. הנתבע שביקש לדחות את התביעה בהיותה קנטרנית וחסרת בסיס ,העלה מספר טענות הגנה כנגד התביעה כדלקמן:

א. אין בהודעה הנ"ל השפלה או ביזוי התובעת בין היתר משום שלא מוזכר כלל שמה

של התובעת וההודעה אינה מופנית אליה אישית והוא לא התכוון לפגע .

ב. הנתבע לא ביצע פרסום כהגדרתו בחוק ,הואיל ומדובר בהתכתבות שוטפת בקבוצת

ווטסאפ של דיירים ,וכל שפעל בהודעתו היה להגיב לתשובת התובעת בהקשר לדוח

הוצאות שפרסם.

ג. לנתבע עומדת טענת ההגנה בדבר האמת בפרסום .

הנתבע הרחיב וטען כי התובעת לא ביצעה חפיפה מסודרת ומלאה של תפקידה ולא העבירה את המסמכים והמידע לידיו. כמו כן התובעת התנהלה כגזברית בצורה לא תקינה , בחוסר שקיפות כלפי הדיירים משלא פרסמה דוחות כספיים בניגוד לחובתה ואף לא אחת לשנה. עוד ציין כי במקרה אחד נמצא כי חרגה מסמכותה ופעלה ללא רשות לטובת הנאתה האישית , שעה שפעלה לטובת הקמת תשתית לעמדת טעינה לרכבה החשמלי והיא היחידה שעושה בכך שימוש .

הנתבע צטט את התכתובת שהתנהלה בין הצדדים לאחר שפרסם בקבוצת הווטסאפ של בעלי הדירות דוח כספי מסודר שערך עבור שנת 2024 . לטענתו, לאור הודעתה הצינית והעוקצנית של התובעת הגיב והתייחס לאי סדרים והעדר שקיפות מצד הוועד הקודם ,אך לדידו לא היו בדברים הנ"ל שום אמירה אישית המופנית כלפי התובעת עצמה.

דיון

7. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועד נוסף מטעם התביעה, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו מצאתי לדחות את התביעה מחמת שעילתה אינה עומדת בתנאי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן- החוק) ולאו דווקא בשל ההגנה הנקובה בחוק הנ"ל עליה ביסס הנתבע את הגנתו.

יובהר כי פסק הדין ינתן בתמצית על פי תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דיו) תשל"ז-

1976 ועל פי סעיף 60 לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] תשמ"ד -1984 ידון רק הסעד הכספי הנתבע.

8. אין ספק כי ההגנה על שמו הטוב של האדם והמוניטין שצבר היא נגזרת של כבוד האדם .

על זאת נאמר:

" הפסיקה הכירה בכך ש"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לו לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" ........שמו הטוב של אדם – המוניטין שצבר לעצמו במהלך חייו – הוא נכס מקניינו, הנרכש לעתים בעמל רב ולאורך זמן. הוא ביטוי חשוב לכבודו של האדם: הן כבוד במובן honor, לאמור ההוקרה וההכרה הנובעים ממעמדו בחברה שאליה הוא משתייך, הן כבוד במובן dignity, לאמור ערכו הפנימי של האדם. שמו הטוב של אדם מאפשר לו להימנות עם בני הקהילה ובכך להגשים את עצמו ולעצב את אישיותו".

[ראו ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ,פ"ד נח(3) 558 , 573(2004)[

מול זכות זו עומד חופש הביטוי הראוי להגנה , אולם באיזון המתאים בין הערכים הנ"ל ,יש לשים לב כי גם ביטוי החוסה תחת הגנה זו עלול לפגוע בכבודו של אדם ולבזותו.

9. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:

" לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

ההלכה הפסוקה הציגה מבחן ארבע –שלבי לבחינת קיומה של אחריות בגין לשון הרע כדלקמן:

ראשית, יש לבחון משמעות הביטוי שננקט על פי אמות מידה של האדם הסביר , קרי מבחן אובייקטיבי ולא תחושת עלבון סובייקטיבית והכל בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת.

שנית, יש לברר האם עסקינן בפרסום והאם תוטל חבות בגינו על פי סעיפים 1-2 לחוק.

שלישית, יש לבדוק האם הפרסום מותר ועומדת למפרסם אחת ההגנות בסעיפים 13-15לחוק.

רביעית, סעד הפיצוי יקבע תוך קיום איזון בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי.

[ראו ע"א 4534/02 הנ"ל בעמ' 568 )]

10. על מנת לבחון את הביטוי שפורסם יש לתת את הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים .

[ראו ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל פ"ד לא (2)281, 300 (1977) ]

נהיר כי בעניין זה תכריע הפריזמה האובייקטיבית, כנאמר:

" לכן יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים לפי הקשרן תוך התחשבות באופייה של הסוגה ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. עם זאת כאשר בית-המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע."

[ראו ע"א 4534/02 הנ"ל בעמ' 570) ]

11. על מנת ללמוד על הקשר הדברים הכלולים בהודעת הנתבע, יש להביאם בשלמותם הואיל והודעת הנתבע נמסרה בתגובה להודעת התובעת ומפיה נאמר:

" במקום שתכתוב שביצעת תחקיר וההר הוליד עכבר . וכל הנתונים ניתנו לך בצורה מסודרת והכל יתנהל ביושרה ראויה להערכה לועד היוצא. אתה שולח דוח 2024 בזמן שאמרתם שכל חודש יהיה דוח חדשי עדכני. תיכף החודש השלישי מסתיים בניהולכם, אני אישית לא מרוצה איך שהכל נראה ועוד לא מעט דיירים שולחים לי הודעות . לא קבלנו שום עדכונים או דוחות כספיים כמובטח למידי חודש ....אשמח אישית לעדכון לעשייה בבנין ,דוחות כספיים ומה אתם מתכננים לעתיד לשינוי המיוחל...

הנתבע השיב והודעתו היא מושא התביעה :

"ההר לא הוליד עכבר.

החלטנו לשים את העבר מאחור למען שכנות טובה. לא הכל התנהל בשקיפות. חבל שאת מושכת אותי בלשון ,כי לא חשבתי אי פעם להעלות את זה.

אם בא לך להתנצח עם מישהו כאן, תעשי את זה בפרטי, לא כולם צריכים לשלם את המחיר של השיח הלא נעים הזה."

12. אין חולק כי הודעת הנתבע הייתה בבחינת תגובה שנועדה במענה אל התובעת.

בניגוד לטענת הנתבע יש לראות בהודעה הנ"ל ,גם אם נועדה כתגובה, כפרסום על פי מבחני החוק.

אולם במבחן אובייקטיבי לא ניתן להגדירה כביטוי פוגעני או משפיל גם בהקשרה של התובעת, מה גם שההודעה אכן נוקטת באמירה כללית . כמו כן לא ניתן להכיר בה כביטוי שמטרתו לבוז לתובעת או לעשותה למטרה ללעג בעיני דיירי הבניין והדבר כלל לא הוכח בבדל ראיה כמו גם בעדותו עד התביעה הנוסף, שגם הוא היה חבר בוועד הבניין שלא ראה במפורט משום עילה אישית לתביעה בגין לשון הרע.

לאור קביעה זו די בכך כדי לדחות את התביעה.

מסקנה זו פוטרת מהדיון בהגנה שהעלה הנתבע בכתב הגנתו בדבר תום הלב ו"אמת דברתי", אם כי יוער שהיות שהתביעה התייחסה אך לפרסום הנ"ל אין באמור להלן לשנות ממסקנתי.

13. כאמור ,לאור המסקנה דלעיל למעלה מן הצורך יצוין ,כי מעדותם של הצדדים נראה כי הבסיס הראייתי עליו נסמך הנתבע לא היה רחב דיו. מעדותו של עד התביעה ,חבר הוועד הנוסף עלה כי ייחוס התנהלות חסרת יושרה לתובעת נעשה ללא יסוד עובדתי מוכח.

עוד ניתן היה להבחין כי גם אם תחילת ההתכתבות והשיח בין הצדדים המפורטים לעיל ( והם מושא התביעה בלבד) היתה בענייני ניהול הוועד גרידא, נראה כי הנתבע זלזל בהמשך בכבודה של התובעת ושם לעצמו מטרה להטיל ספק בוטה בפועלה ,וזאת בחסות כתב ההגנה ועדותו עת הרחיב את יריעת המחלוקת שלא לצורך.

לסיכום

14. לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה.

אינני עושה צו להוצאות בנסיבות.

ניתן היום, ז' אלול תשפ"ה, 31 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.

5 מתוך 5