ת"א 14136-06-22 ויין זוהר נ' עציוני ואח'

הליך: 14136-06-22

שם התיק: ת"א 14136-06-22 ויין זוהר נ' עציוני ואח'

בית המשפט: בית משפט השלום בכפר סבא

שופט/ת: חגית בולמש

תאריך פסק הדין: 2026-04-27

תובעים: קרן ויין זוהר | נתבעים: רון עציוני, אריאל בוזו, נפרת טל רביד, בועז אשד, לירן טמיר יונה, שלי בורץ, אבישי רוזנבלום, יוסף לוי, דותן סלע, כולם

ייצוג קרן ויין זוהר: עו״ד אבי פישלוביץ

ייצוג כולם: עו״ד יצחק פינק

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט השלום בכפר סבא

ת"א 14136-06-22 ויין זוהר נ' עציוני ואח'

תיק חיצוני:

לפני

כבוד השופטת חגית בולמש

תובעת

קרן ויין זוהר

ע"י ב"כ עוה"ד אבי פישלוביץ

נגד

נתבעים

1. רון עציוני

2. אריאל בוזו

3. נפרת טל רביד

4. בועז אשד

5. לירן טמיר יונה

6. שלי בורץ

7. אבישי רוזנבלום

8. יוסף לוי

9. דותן סלע

כולם ע"י ב"כ עוה"ד יצחק פינק

פסק דין

לפניי תביעה כספית בעילת לשון הרע שהגישה התובעת כנגד הנהלת חברי הקיבוץ ניר אליהו, בגין פרסום אחד מיום 23.5.2022 שנשלח לכלל חברי הקיבוץ בעניינה. התובעת אינה חברת קיבוץ, אלא הייתה בעלת רשות שימוש, והקיבוץ עצמו לא נתבע.

תמצית העובדות והשתלשלות האירועים:

התובעת, הגב' קרן ויין זוהר, הינה בעלת רשות שימוש על פי הסכם שנחתם בין התובעת לנתבעת בשנת 2019. הנתבעים היו חברי הנהלת קיבוץ ניר אליהו בתקופה הרלוונטית.

מהות הסכסוך נסובה סביב פרסום הודעת דואר אלקטרוני (להלן: "הפרסום") שנשלחה על ידי הנתבעים לכ-150 חברי קיבוץ ניר אליהו ביום 23.5.2022. בהודעה זו פורטו, לטענת התובעת, פרטים אישיים אודות מצבה הכלכלי וכן צוין שהוגשה תלונה במשטרה נגד בן זוגה, מר אבי פרי (להלן: "מר פרי"). התובעת טוענת כי הפרסום מהווה לשון הרע, נועד להשפילה ולבזותה, ומהווה מעשה נקמני על רקע סכסוך מתמשך בין בן זוגה לבין הנהלת הקיבוץ. על אף תכתובות רבות בין הצדדים כתב התביעה, מייחס את עוולת לשון הרע לפרסום זה (סעיף 34 לכתב התביעה).

הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי הפרסום היה דיווח ענייני ואמיתי, וכי הוא נשלח בתגובה לשמועות שהופצו על ידי התובעת ובן זוגה, שלפיהן הנהלת הקיבוץ מתנכלת לתובעת ולבן זוגה. לטענתם, מדובר במילוי חובה ציבורית של ועד ההנהלה כלפי חברי הקיבוץ. הורי התובעת הם חברי הקיבוץ.

קדם להליך זה סכסוך בין מר פרי לבין הקיבוץ בנוגע להקצאת מגורים לחברים גרושים והתשלום עבורו. הסכסוך נדון בוועדת ליבון פנימית. בין חברי ועדת הליבון היו גם הנתבעים 1-2. בסיכום מיום 20.12.2017 נקבע שההחלטה הייתה מפלה לרעת מר פרי, וניתנו לו תנאים זהים שניתנו לחבר קיבוץ נוסף באותו מעמד.

על פי כרטסת הנהלת החשבונות התובעת הייתה חייבת לקיבוץ סכומים הולכים וגדלים בגין שימושים שונים, ומשכך פנה הקיבוץ לתובעת להסדרת החוב וכן הבהיר כי לא יאפשר המשך שימוש והגדלת החוב ללא העברת תשלומים. התובעת והנהלת הקיבוץ הגיעו להסכמות בדבר התשלומים. ביום 3.5.2022 עמד חובה של התובעת לקיבוץ על סכום של 168,231 ₪.

במקביל הגיש הקיבוץ תביעה לפינוי מושכר כנגד התובעת בגין החוב ואי תשלום תשלומים שוטפים (תפ"מ 3416-11-22). הטענות שהועלו בתביעה זו הועלו במקביל גם בתביעה נשוא פסק דין זה.

ביום 3.5.2022 נתבקשה התובעת על ידי הנתבעת 3, בהיותה מנהלת הקהילה של הקיבוץ להציג אישור על העברת התשלום לקיבוץ. ההתכתבויות בעניין זה היו טכניות בנוגע לאופן קליטת הכספים מהחשבון בארה"ב לחשבון בישראל של הקיבוץ.

לאחר מספר ימים, לאחר קשיים באישור קליטת הכספים בפועל, אישרה מנהלת חשבונות הקיבוץ כי התקבלו בבנק סכום של 23,963 ₪ ונרשמו לתקציב של התובעת.

במקביל, שלחה התובעת מייל למנהלת החשבונות, עם כיתוב הנתבעים 1 ו- 3 וכן מר פרי, לפיה זו לא ההוראה שניתנה, וככל והכסף לא יועבר לתקציב בעלה מר פרי הם לא יבחלו בשום אמצעי העומד לרשותם על פי חוק. כן ביקשה לזכות את החשבון של מר פרי שאם לא כן תיאלץ מחר להיכנס לבנק שכן היא בארה"ב באותה העת.

במענה השיב לה הנתבע 1, כי הוא מבקש שתירגע והאיומים שלה ושל מר פרי גורמים להם נזק לטווח הארוך. הזכיר לה את חובה לקיבוץ, וכן הזמין אותה להנהלה ב- 15 לחודש להשמיע דבריה וההנהלה תקבל החלטות על המשך מגוריה בקיבוץ. כמו כן ציין כי הם מגדילים את שטח הדק ליד ביתם ללא אישור מוועדת התכנון או גורם אחר מוסמך וזהו שטח הקיבוץ שבו הם עושים כרצונם בניגוד לחוק. הנהלת הקהילה כותבה למייל.

מכאן, תכתובות הצדדים החלו גם בין מר פרי לבין הנהלת הקיבוץ.

מר פרי כתב באותו היום הודעת דוא"ל חריף, אליו מכותבים גם התובעת וחברי הנהלה אחרים. בהודעה זו נכללו טענות חריפות על חברי ההנהלה, וכי לא יאיימו עליהם, ומודיע שהתובעת לא תגיע לישיבה שזומנה, וכי כל מייל שיופץ יועבר לכל חברי הקיבוץ ולא רק להנהלה. במייל נוסף מאותו היום ציין שהנהלת הקיבוץ לא תאיים עליה והתובעת לא תגיע ל"כיתת היורים" שלהם ודרש התנצלות. יום למחרת הודיע להנהלת הקיבוץ שהתובעת, אשתו, לא תגיע לישיבה אליה לא זומן, ולא יתנהל כל שיח עד שהנהלת הקיבוץ לא תשלח התנצלות, וכן כיתב את בא כוחו עו"ד סקופ. מר פרי ביקש גם בירור בנוגע לחובות יתר חברי הקיבוץ.

במענה, השיב הנתבע 1 שגם מר פרי יכול גם להגיע לישיבה.

התובעת השיבה לכולם באותו יום, לרבות כיתוב של מר פרי, כי היא לא בארץ ובכל דבר בעניינה היא מבקשת להתנהל עם מר פרי ועם עורך הדין שלה המכותב למייל.

בהמשך היום, שלח מר פרי מייל נוסף אל הנמענים - ההנהלה והתובעת, שהוא ואשתו לא יגיעו לפגישה לפני שישלח מכתב התנצלות, ולא יאיימו עליהם, וכלשונו: "מי שרק ינסה לאיים באיזה שהיא צורה להעיף את אשתי מהקיבוץ אני אדאג להגיע אליו באופן אישי". כן ביקש לדעת מה גובה החובות הפתוחים שיש לחברי הקיבוץ ובני משק, האם יש משפחות נוספות שנחסמו בגין חובות ובגין איזה חובות, וציין שהתובעת עומדת בהסדר התשלומים עימה.

ואכן, ביום 15.5.2022 התקיימה ישיבה של ועד ההנהלה של הקיבוץ, אליה לא התייצבה התובעת ומר פרי. כן נוסף מייל באותו היום שלפיו הוא יפיץ בקרוב מייל לכל הקיבוץ, כולל פוסטרים של חברי ההנהלה שיפוזרו ברחבי הקיבוץ עם הפרצופים שלהם ושיפרט את התנכלותם, וזו תפורסם לכלל הקיבוץ, לרבות לילדים.

ביום 19.5.2022 שלח מר פרי מייל, בתגובה למייל אחר, בתפוצת כלל חברי הקיבוץ, שלפיו משפחתו סופגת השמצות, שקרים והתנכלות, והתנהלו זו מבוצעת באופן פוגעני כלפי משפחתו. כן הוסיף במייל נוסף לכלל חברי הקיבוץ שההנהלה בהובלת הנתבע 1 החליטה לפנות למועצה להגיש תלונה במטרה להרוס את תוספת הבניה שעשה ולפגוע במשפחתו, בחוסר שוויון מזעזע וצביעות.

מייל נוסף מטעמו לחברי הקיבוץ נשלח ביום 22.5.2022 עם טענות דומות נוספות וחשיפת פרטים הנוגעים להתנהלות שהיתה בין התובעת ומר פרי לבין חברי ההנהלה הנתבעים.

לא רק מר פרי כתב לכלל חברי הקיבוץ. גם התובעת עשתה כן. ביום 22.5.2022 שלחה התובעת מייל לכלל חברי הקיבוץ, כשרשור למייל של מר פרי, בו ציינה שהיא לא מצדיקה את השיח של בעלה, ומנגד לא מבינה את התנהלות הקיבוץ. התובעת טענה כי הקיבוץ מפלה, לא נותן פרסים אלא רק למי שמקורב לצלחת, ההחלטות פגעו בחבר קיבוץ ומשפחתו, ותוצאתן פירוק המשפחה.

יום למחרת 23.5.2022 נשלח על ידי ועד ההנהלה עדכון לחברי הקיבוץ, הוא הפרסום נשוא התביעה, בהתייחסות לטענות שהועלו על ידי התובעת ומר פרי. ההתייחסות כללה הן את עניינה הכספי של התובעת והן את עניין חריגת הבניה וטענה כי זו מהווה סיכון ומפגע ללא הרשאה וזכות, ללא אישור מקצועי וללא היתר יש לציין שההתייחסות לחריגות הבניה מהווה חלק לא מבוטל מהפרסום, תוך פירוט רב בנוגע לטענות אלה.

ביום 21.6.2022 נשלח לב"כ התובעת דרישה לסילוק יד ופירעון החוב בשם הקיבוץ, וקיים חוב של 111,353 ₪ נכון לתאריך 21.6.2022. כן פורטו הודעותיה כלפי ממלאי תפקיד בקיבוץ. ואכן, הקיבוץ הגיש בסופו של יום תביעת פינוי כנגד הנתבעת (תפ"מ 34161-11-22) שהסתיימה. הנתבעת לא מתגוררת בקיבוץ וחובה טרם שולם.

תמצית טענות התובעת:

התובעת טוענת כי נפגעה קשות מלשון הרע שפורסם נגדה על ידי חברי הנהלת קיבוץ ניר אליהו. לטענתה, הפרסום, שנעשה באמצעות מייל שנשלח לכלל חברי הקיבוץ, כלל מידע אישי רגיש אודות מצבה הכלכלי, תוך הצגתה כמתחמקת מתשלום חובות. היא מדגישה כי פרסום שכזה הוא חריג ביותר בקיבוץ, שבו נשמרת פרטיותם של החברים, ומעולם לא פורסם בעבר מידע אישי על חובות של חבר קיבוץ.

התובעת טוענת כי הפרסום גרם לה נזקים רבים, הן כלכליים והן תדמיתיים בפרט בקיבוץ בו גדלה ובו גרה משפחתה, שבו כולם מכירים את כולם. היא נאלצה להתמודד עם חרושת שמועות, נידוי חברתי ויחס עוין מצד חברי קיבוץ. היא טוענת כי הפרסום פגע גם בילדיה, שסבלו מהקנטות מצד ילדים אחרים בקיבוץ, וכי בסופו של דבר נאלצה לעזוב את הקיבוץ יחד עם משפחתה בשל הפרסום.

בנוסף לטענת לשון הרע, התובעת טוענת כי הפרסום נעשה ממניעים זרים, וכי מדובר בנקמה מצד חברי ההנהלה על כך שבן זוגה, אבי פרי, פתח בהליכים משפטיים כנגד הקיבוץ בטענה לאפליה. היא מציינת כי הקיבוץ התעלם מבקשתו של אבי פרי לקבל מידע על חובותיהם של חברי קיבוץ אחרים, אך מיהר לפרסם מידע אישי אודותיה. היא רואה בכך איפה ואיפה, וטוענת כי הקיבוץ נוקט נגדה בצעדים חריגים שלא ננקטו כלפי חברים אחרים שצברו חובות. לטענתה היא ומר פרי מהווים תא משפחתי אחד ומנהלים משק בית משותף, אך נאלצים לישון בבתים נפרדים עקב "מעשי הנקם" של הקיבוץ. הקיבוץ, באמצעות הנתבע 1, לא הכיר בה ובמר פרי כתא משפחתי ואכן נקבע על ידי צוות הליבון שהקיבוץ פעל בחוסר תום לב ועל רקע אישי בכל הנוגע למגורים.

התובעת מדגישה את הקשר החזק שלה לקיבוץ, שבו גדלה וחיה שנים רבות, ואת הפגיעה הקשה שחוותה בעקבות הפרסום. היא טוענת כי הפרסום פגע בכבודה, בשמה הטוב ובפרטיותה, וכי הוא מהווה עוולה נמשכת שכן המייל עדיין נגיש לחברי הקיבוץ. היא מבקשת מבית המשפט לפצות אותה על הנזקים שנגרמו לה, ולחייב את הנתבעים לשאת באחריות למעשיהם.

למרות ההסכמות אליהן הגיעה עם הקיבוץ, הקיבוץ סגר בפני התובעת וילדיה את שירותי המכולת וחדר האוכל, בטענה שלא התקבל כסף מחו"ל, אף שהכסף השתקף בחשבון מאוחר יותר.

בנוגע לחריגות הבניה שנזכרו בפרסום, הנתבעים הפרו את כללי הקיבוץ וביצעו מעשים דומים לאלה המיוחסים לתובעת, כגון חריגות בנייה. התובעת ובן זוגה נאלצו לבנות תוספת חדר ללא היתר עקב מצוקת דיור, והקיבוץ, בהובלת הנתבע 1, הגיש נגדם תלונה למועצה האזורית והוציא צו הריסה. אולם, בשונה מההתנהלות כלפי התובעת ומר פרי, היו חריגות בנייה נוספות בקיבוץ, אך מעולם לא נשלחו מיילים תפוצתיים בנוגע אליהן, והנתבעים התעלמו באופן מכוון מטענות התובעת בעניין זה ואין לכך מענה, גם לא בסיכומי הנתבעים ולא בזמן אמת.

תמצית טענות הנתבעים:

הנתבעים, חברי הנהלת קיבוץ ניר אליהו לשעבר, טוענים בתוקף כי התביעה נגדם בגין לשון הרע היא תביעת סרק, מופרכת וחסרת בסיס, המונעת מנקמנות ורצון להפעיל לחץ על הקיבוץ. לטענתם, המידע ששלחו לחברי הקיבוץ בדבר חובותיה של התובעת והתנהלותה לא היה לשון הרע, אלא דיווח אמת, מדויק וענייני, ואף מרוכך, שנשלח כחלק מחובתם הציבורית לעדכן את חברי הקיבוץ בנושאים בעלי עניין ציבורי, ובפרט נוכח העובדה שהתובעת אינה חברת קיבוץ, והחוב שצברה פוגע הלכה למעשה בכלל חברי הקיבוץ.

הנתבעים טוענים כי התובעת צברה חוב גדול מאוד לקיבוץ, שעמד בתקופה הרלוונטית על כ- 168,000 ₪, שכלל חיובים בגין שכר דירה, חשמל, מים, קניות במרכולית, שירותים רפואיים, חינוך בלתי פורמלי ועוד. כרטסת הנהלת החשבונות של הקיבוץ עם החוב של התובעת לקיבוץ צורפה לתצהירים. הם מדגישים כי ניסו באופן תדיר להגיע להסדרים עם התובעת בנוגע לחובותיה, גילו כלפיה סבלנות ואורך רוח, ואף הציעו לה פריסת חובות נוחה, אך היא סירבה לשתף פעולה, התחמקה מתשלום, והתנהלה בגסות רוח כלפי חברי הנהלה ואף איימה עליהם.

בנוסף, הנתבעים טוענים כי בן זוגה של התובעת, מר פרי, התנהג באלימות מילולית קשה כלפי חברי הנהלה, שלח הודעות דוא"ל מאיימות ואף איים לפגוע פיזית בחברי הנהלה ובילדיהם. לטענתם, המייל שנשלח לחברי הקיבוץ היה תגובה ישירה להתנהלות האגרסיבית, המאיימת והבלתי מקובלת של התובעת ובן זוגה, ונועד להרגיע את הרוחות בקיבוץ ולשקף לחברים את חומרת המצב.

הנתבעים טוענים כי לא הייתה להם כל כוונה לפגוע בשמה הטוב של התובעת, וכי הפרסום היה מידתי ונחוץ בנסיבות העניין, ונועד להגן על תדמית הקיבוץ ושמו הטוב. הם מדגישים כי התובעת עצמה פגעה בשמה הטוב עקב התנהלותה הבלתי ראויה, חובותיה הרבים והתנהגותה כלפי חברי הנהלה. פרסום זה חוסה תחת הגנת "אמת לאמיתה" וכן ב"עניין ציבורי" ובתום לב, במטרה להכחיש ולגנות לשון הרע שפורסם קודם לכן על ידי התובעת ומר פרי, ומפנים להחלטות ופסקי דין קודמים בעניין מצבה הכלכלי הקודם המורכב של התובעת (מספרי התיקים צורפו לסיכומיהם). הפצת המידע לחברי הקיבוץ נעשה ראשית ביוזמה של התובעת ומר פרי, והפרסום היה תגובה מתבקשת להתנהלותם ופרסומיהם ונועד להעמיד דברים על דיוקם.

באשר לחריגות הבניה, טענה זו מהווה "סיסמה חסרת תוכן", לא הוכח נזק לשמה של התובעת, וכל נזק נבע מהתנהלותה שלה.

לבסוף, הנתבעים טוענים כי התביעה מופנית כלפיהם באופן אישי, בעוד שהמייל נשלח מטעם ועד ההנהלה כגוף, ולכן הם אינם הנתבעים הנכונים. הם מבקשים מבית המשפט לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.

דיון והכרעה:

בטרם יתחיל הדיון בשאלות שבמחלוקת, יש לחדד ולהדגיש את המסגרת המשפטית שבה הוגשה התביעה. התביעה הוגשה בגין לשון הרע, ולא כבירור בנוגע למחלוקות הכספיות וטענות לאפליה, כסעדים נפרדים ועילות תביעה נפרדות, שלגביהן קבוע מנגנון בירור נפרד, כדוגמת זה שנעשה בעבר בנוגע למגורי מר פרי. התובעת בחרה להגיש תביעת לשון הרע, ובמסגרתה העלתה טענות לאפליה, טענות בנוגע לחובות הכספיים וטענות בנוגע לחריגות הבניה, אך אלה ייבחנו בכל הנוגע לתביעת לשון הרע שהוגשה.

מכוח חוק איסור לשון הרע, יש לבחון האם הפרסום מהווה הפרה של החוק באמצעות ארבעה שלבים: מאחר ובענייננו אין מחלוקת כי ההודעה מהווה "פרסום" שכן נשלחה בשתי קבוצות הכוללות כ- 150 חברים נמענים, יש לבחון האם תוכן הפרסום מהווה "לשון הרע" בהתאם להוראות הדין והמבחנים שנקבעו בפסיקה, האם קיימות הגנות הקבועות בחוק, וכן מהו הסעד המתאים, ככל וייקבע כי קמה עילה בגין הפרסום. ר' ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך, פ"ד סה(3) 369, 503 (2012)). ההגנות הקבועות בחוק הן הגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 והגנת תום הלב, לפי סעיפים 15(2), 15(4) ו- 15(5) לחוק.

האם הפרסום כולל תוכן המהווה לשון הרע, כאמור בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע?

"לשון הרע" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"דבר שפרסומו עלול -

"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

בסעיף זה 'אדם' - יחיד או תאגיד; ...".

כאשר בוחנים האם הדבר מהווה לשון הרע, יש לבחון את הקשרו האובייקטיבי של הפרסום, וכן את הנסיבות הקשורות לפרסום. לעיתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת רק מן המשמעות הפשוטה של מילות הפרסום, ולפיכך נקבע בת"א (מחוזי – י-ם) 13358-01-17 חמדני נ' כהן ואח' (מיום 5.5.2020, פורסם בנבו) כי: "משמעות הפרסום נבחנת לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם מול הנסיבות החיצוניות שאפפו את הפרסום (ראו למשל: ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 287, 300 (1977) (להלן: ע"א חברת החשמל)); ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ, פ"ד נה(5) 865, 876-874 (2001) (להלן: עניין פלוס)). רוצה לומר, "...המובן הטבעי והרגיל של המילים יימצא לעתים במובן המילולי כפשוטו ולעתים במסקנות מבין השורות. אל המובן הטבעי והרגיל של מילים, אין להגיע תוך בידודן וניתוקן מהקשרן אלא נהפוך הוא, יש לראותן על הרקע הכללי בו הובאו ובהקשר הדברים בו פורסמו" (ע"א חברת החשמל, בעמוד 300). כלומר, "...לשון הרע עלולה לנבוע מן הפרסום באת משתיים: כאשר היא משתמעת מן הפרסום עצמו; או כאשר על פניו הפרסום תמים, אולם קיימות נסיבות חיצוניות שמשוות לו מובן פוגעני" (עניין עזור, פסקה 21 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן; ראו גם: שנהר, בעמוד 113). על כן "...יש להביא בחשבון גם את ההקשר הענייני שבו נאמרו, או נכתבו, הדברים מעוררי המחלוקת" (ע"א 323/98 אריאל שרון נ' עוזי בנזימן, פ"ד נו 245, 263 (2002) (להלן: עניין שרון))."

הפרסום, הקשרו, והאם יש בו כדי להוות לשון הרע? לטענת התובעת, הנתבעים פרסמו הודעת דוא"ל לחברי הקיבוץ ביום 23.5.2022 (הפרסום) שכלל לשון הרע נגדה. פרסום זה גרם, לטענתה, נזק כבד וממשי, כלכלי ותדמיתי, ומהווה עוולה נמשכת, ומשכך היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק, ואף לכפל פיצוי שעה שנעשה בכוונה לפגוע. הנתבעים סירבו להתנצל, למרות פניות התובעת, ובכך נמנעו, לטענתה, מהקטנת הנזק. כך גם הנתבעים פועלים בידיים לא נקיות, שכן הם עצמם הפרו את כללי הקיבוץ וביצעו חריגות בניה. מנגד, נטען שלא זו בלבד שאין כל פירוט מהו הציטוט המהווה לשון הרע, במסגרת הפרסום, הרי שהפרסום אינו אמת אלא דיווח ובדתי ונכון לחברי הקיבוץ, ומהווה עדכון מתחייב ומוצדק לאור תפקידי ועד ההנהלה, בפרט לאור טענות קודמות של התובעת ובן זוגה, הכוללות טענה שהקיבוץ מתנכל לה. כן נטען שעילת התביעה, אם קיימת, קמה נגד הקיבוץ ולא נגד הנתבעים אישית, כנושאי משרה.

לצורך בחינת הפרסום ומשמעותו, על פי חוק לשון הרע, לא ניתן לנתק את הפרסום מההתכתבויות שקדמו לכך, הן של התובעת והן של מר פרי, בן זוגה, חבר הקיבוץ. אלו הן הנסיבות שקדמו לפרסום והובילו לכך. לא ניתן לנתק את התובעת ובן זוגה זה מזה בהתנהלותם ויש לראותם כמי שפועלים יחדיו: התובעת ומר פרי פעלו בצוותא מול הקיבוץ, ובהיותה בחו"ל אף הפנתה את הנהלת הקיבוץ להתנהל מולו ומול עורך הדין שלהם: "כפי שציינתי אני לא בארץ. כל דבר בענייני אבקש להתנהל עם אבי ועורך הדין שלנו אשר מכותב לכל מייל עמך" (מייל מיום 9.5.2022, שקדם לפרסום). מר פרי אף השיב בשם התובעת במסגרת מייל מיום 9.5.2022 בשעה 13:17. התכתובות בעניינה נערכו בחלקן הגדול גם באמצעות מר פרי, והניסיונות של התובעת להפריד בניהם, בהיותם בני זוג שפעלו יחדיו ובתיאום וכשמר פרי שלוח מטעמה, אינם יכולים לאפשר לתובעת לבחור לסגת מדבריו מחד, ולהגיש תביעת דיבה כאילו אין ממשק וקשר ישיר בין דבריו בנוגע לעניינה לבין ההשלכות של דברים אלה.

בטרם הפרסום העומד במחלוקת, התובעת ומר פרי הם אלה שיזמו את הפנייה לכלל חברי הקיבוץ, וכתבו לציבור שהקיבוץ מתנכל להם והורס משפחה ואף ציינו שיש להציגו לכלל הקיבוץ, לרבות הילדים, וכי יתלו פוסטרים עם פרצופם של הנתבעים. מר פרי אף כתב: "כל דוא"ל פה יופץ לכלל חברי הקיבוץ" ו"כל התנכלות וכל עניין יפורסמו בכל רמה החל מהילדים בבית הספר". דברים אלה של מר פרי, אליהם כותבה התובעת, קדמו להפצת הפרסום ביום 23.5.2022 לכלל חברי הקיבוץ שבמוקד תביעת לשון הרע. הדברים שנכתבו על ידי מר פרי כללו הן את הנושא הכספי והן את נושא חריגות הבניה.

כפי שעולה מהתכתובות, התובעת ומר פרי החלו להחריף את תגובותיהם כלפי חברי הוועד במאי 2022, עת שהעלו נציגי הקיבוץ לפניהם את החוב ואי העמידה בתשלומים. התובעת ומר פרי שלחו הודעות דוא"ל לחברי הקיבוץ עם טענות חמורות קודם לפרסום. טענות אלה, שהועלו על ידם מיוזמתם לחברי הקיבוץ כולו, כללו הן את הנושא הכספי והן את נושא חריגות הבניה. באותה התקופה חובה של התובעת לקיבוץ עמד על כ-165,000 ₪, על פי כרטסת הנהלת החשבונות, והיו חריגות חוזרות ונשנות של החוב, על אף הכחשות התובעת. התכתובות בעניין זה, כמו גם כרטסת הנהלת החשבונות, מצביעים שבמועד זה היו כ- 4 חודשי חריגה, סכומי כסף לא נכנסו במועד, על אף ההסכם שהגיעו עמה, כאשר גם בעיות טכניות עמדו במוקד העברות הכספים. בכל אותה העת, ובניגוד לדברי התובעת, נעשו ניסיונות להסדיר את החוב עמה, ללא מתן פומביות לדברים, וקיימות תכתובות רבות ביותר בנוגע לתשלומים לקיבוץ בחודשים אפריל-מאי. ר' תכתובות בינה לבין הנתבעת 3 עוד החל מיום 24.4.2022 אפריל, לפיהם חסרים ארבעה חודשי תשלום, כל אחד בסכום של 12,000 ₪ ובקשות להסדרת הנושא. במענה למייל זה, הודיעה התובעת שהיא קיבלה את המייל ויטופל, אך שוב נדרשה הנתבעת 3 לפנות אל התובעת ולהזכירה כשבוע לאחר מכן, ביום 1.5.2022 שטרם הוסדר החוב ועל כן ייסגר החיוב בכלבו ובחדר האוכל. לא הוצג שבמהלך שבוע זה ניסתה התובעת להעביר את הכספים, אלא נדרשה תזכורת נוספת של הקיבוץ. כך גם המתינו ימים נוספים. כרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהירי הנתבעים מצביעה על חוב הולך וגדל בחודש אפריל 2022, כשהתשלום האחרון שהופקד בקופת הקיבוץ, בטרם הודיע הקיבוץ לתובעת שלא יוכל להמשיך לאפשר לה רכישות במרכולית וחדש האוכל, היה בחודש נובמבר 2021. ממועד זה, בו החוב עמד על 127,399 ₪ ועד לתחילת חודש מאי, בו הופקד הסכום, לאחר השיח האמור, לא הופקד דבר. החוב, על אף ההסדר עמה, הלך וגדל, ולא הלך ופחת, עד שהגיע לסכום של 169,072 ₪. גם בתחילת מאי נערכו פניות נוספות יזומות של הקיבוץ לצורך בירור ההעברה ועלו קשיים טכניים, בין היתר בשל העברות כספים מארה"ב.

התובעת הודתה כי לא שילמה לקיבוץ ממאי 2022 ועד אוגוסט 2024, וכי חובה הגיע לכ-200 אלף ₪ כך שחששם של הקיבוץ וההנהלה בעניינה הכספי היה מוצדק, גם בהיבט האובייקטיבי. התובעת אינה חברת קיבוץ ואין מעמדה המשפטי זהה למעמדם של חברי קיבוץ.

הטענות כלפי הנתבעים היו אישיות, כפי שפורט במייל שכתב מר פרי ביום 9.5.2022 לכלל חברי ההנהלה. הודעות הדוא"ל כותבו גם לתובעת. כך גם הוצגו תכתובות ווטסאפ הכוללות הטחת האשמות אישיות. כמו כן, במייל מיום 11.5.2022 פנה מר פרי לכל חברי ההנהלה, לרבות התובעת, וביקש להעביר את התגובה לפנייתו לכל חברי הקיבוץ שידעו במה מדובר, שכן לטענתו מדובר בקיבוץ המעוניין לפרק משפחה עם ילדים על רקע אישי. כך גם תכתובות אלה הפכו פומביות לכלל חברי הקיבוץ, כפי שנעשה על ידי מר פרי והתובעת, עוד קודם לפרסום.

התובעת ומר פרי פעלו לחשיפת הנושא מול כלל חברי הקיבוץ בכל הנוגע לענייניהם הכספיים, כפי שעלה בתכתובות מייל מטעמם מיום 22.5.2022, ששטחו את כל המחלוקות, הן בהיבט הכספי והן בהיבט חריגות הבניה הנטענות. אם כן, התקדים הנטען על ידי התובעת לחשיפת התנהלותם הכספית מול הקיבוץ, נעשה במענה לתכתובות שנשלחו על ידה ועל ידי מר פרי קודם לפרסום, לכלל חברי הקיבוץ. עד לאותו המועד הנתבעים לא הוציאו מידע זה ברבים, ולא פעלו לשינוי וחריגה מאותה התנהלות שהיתה מול חברי קיבוץ אחרים להסדרת החוב. ראו בעניין זה סעיפים 28-29 לסיכומי התובעת. אין כל התייחסות, ולא כדי, לכך שהפרסום היה תגובה של הקיבוץ ולא מענה עצמאי מנותק. כך גם אין התייחסות בסיכומים, וכן גם לא הוצג בכתב התביעה, שהפרסום היה לאחר התכתובות לכלל חברי הקיבוץ.

זאת, בעוד הקיבוץ מצדו פעל בדיסקרטיות ולא הוציא עניינים אלה לכלל חברי הקיבוץ ראשון, ואף ניסה להגיע עימה להסדרים כספיים ופעל, לעיתים מדי יום, לקבלת הבהרות בנוגע לכספים. לאחר שזה הפך לעניין ציבורי, בשל דבריו של מר פרי, שהפיצם לכלל חברי הקיבוץ בשני הנושאים האמורים, לא מצאתי כי יש בדברים אלה משום לשון הרע.

כל הטענות של התובעת מתרכזות, אם כן, בטענות לאפליה, הן ביחס הכספי והן ביחס לחריגות הבניה. אולם, בניגוד להתנהלות קודמת שבחנה את הטענות במישור היחסים בין הצדדים על פי התקנון, התביעה הוגשה בגין לשון הרע. המחלוקות האם נהגו באופן דומה מול אחרים בעניינים הכספיים (הגם שמדובר בחברי קיבוץ, בעוד התובעת אינה במעמד זה), וכך גם בנוגע לחריגות הבניה, שהוצג שישנן חריגות נוספות, לרבות אלה של מי מהנתבעים. אולם, לאור הוצאת הדברים על ידי התובעת ומר פרי, במסגרת התכתובות, נאלץ הקיבוץ להשיב לתכתובות אלה בתפוצה זהה לזו שהופצה מתחילה על ידי התובעת. אם כן, מדובר במענה לטענות על החוב ועל חריגות הבניה. עצם הטענה של התובעת שאין מדובר במענה מספק, וכי קיימת התנהגות מפלה, אינה מספיקה על מנת להעלות טענות ללשון הרע. אין מחלוקת שהיה חוב, אין מחלוקת שהתובעת לא עמדה בהסדר עימה, ואין מחלוקת שהיו חריגות בניה. נושאים אלה עלו על ידי מר פרי ועל ידי התובעת עוד קודם שפנה הקיבוץ לחבריו במענה על הטענות. הפרסום אינו אלא תגובה לטענות. כך גם לא נמצא שהמענה, שנדרש בנסיבות בהן הנושא הועלה על ידי התובעת ומר פרי, עומד באיזה מהתנאים שבסעיף 1 ולא היה בו כדי לבזות, להשפיל, לפגוע או להוות ללעג. המחלוקת החלה, כך ראוי להזכיר, מהרגע בו נדרשה התובעת לעמוד בהסדר תשלומים אליו היא הגיעה, ובו היא לא עמדה, ומאותו המועד החל הטון של התכתובות של התובעת ומר פרי לעלות לכדי הטחת האשמות אישיות בנתבעים.

בנסיבות אלה, ככל והיו לתובעת טענות ביחסים בינה לבין הקיבוץ, או בין מר פרי לבין הקיבוץ, מקומם לא היה בתביעת הדיבה שהוגשה כי אם בבירור המחלוקות על פי תקנון הקיבוץ. אכן, הוצג שהיה חוב לחברים נוספים, בסכום לא מבוטל של כ-2 מיליון ₪, הוצגו חריגות בניה שבוצעו על ידי אחרים. אולם טענות אלה היו צריכות להתברר באופן מסודר, לו ביקשה התובעת לעשות כן, ולא במסגרת התכתבויות שיזמו התובעת ומר פרי מול חברי הקיבוץ כולם.

טענות הנתבעים, בכל הנוגע לחוב וכך גם בנוגע לחריגות הבניה, אף היו אמת. פירוט בנוגע לנושא זה ואי מתן מענה עלה גם בסיכומי התובעת, כדוגמת סעיפים 4-6, וכן אי הצגת מענה במסגרת תצהירי הנתבעים. השאלה האם יש בהן כדי לעלות לכדי אפליה בין התובעת ומר פרי לבין חברים אחרים, באופן שהיה בו כדי לאיין את הדרישה לסגירת כרטיס החיוב בחדר האוכל ובמכולת וכן בנוגע לתלונות על חריגות הבניה, היתה צריכה להתברר במסגרת הליך בירור אחר, בפרט כאשר קיים מנגנון מסודר לבירור המחלוקות, ולא במסגרת תביעת לשון הרע שהוגשה. התובעת הקדישה לכך חלק נכבד מטעמה, אך יש לחדד שמדובר בתביעת לשון הרע, ויש להצביע על לשון הרע והרכיבים בחוק זה, ולא במסגרת מסכת היחסים החוזית בין הצדדים. כך גם בנוגע לאי מתן מענה לתובעת ובן זוגה בזמן אמת לבירור יתר חובות החברים ומדוע פונים רק לתובעת בדרישה זו, ולא ליתר חברי הקיבוץ (מייל מיום 15.5.2022).

הנתבעים הוסיפו בסיכומיהם התייחסות לטענות נוספות ומחדלים נוספים של התביעה. כך לדוגמא נטען שאין ציטוט של המלים המהוות לשון הרע בפרסום, הפרסום אינו של הנתבעים כי אם של ההנהלה ואסיפת החברים, טענות המתייחסות לשאלת הביזוי וטענות נוספות, לרבות הפניה להליכים נוספים בהם היתה מעורבת התובעת. לאור התוצאה אליה הגעתי, די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה.

לסיכום:

דין התביעה להידחות.

בשים לב לשיח ולכך שנמצא כי אכן לא הוצג מלוא המידע שהתבקש על ידי התובעת ומר פרי בנוגע ליתר חובות החברים וכן בנוגע לחריגות הבניה, נושא שעלה בדיונים לא אחת, כאמור בסיכומי התובעת, מצאתי כי אין לפסוק הוצאות למי מהצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי-מרכז.

ניתן היום, י' אייר תשפ"ו, 27 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.

11 מתוך 11