15088-05-22 | בית משפט השלום בבאר שבע | ירון פנש | 2026-05-27
צד תובע: הודיה לויאני | צד נתבע: שולמית קליין
בית משפט השלום בבאר שבע
ת"א 15088-05-22 לויאני נ' דליה ואח'
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופט ירון פנש
התובעת
הודיה לויאני
ע"י ב"כ עו"ד שמעון מלכה
נגד
הנתבעים
1. טריביץ דליה - נמחקה
2. תמר פסח אלשר - נמחקה
3. דפנה אורון - נמחקה
4. יגיל מריסין – נמחקה
5. שולמית קליין
ע"י ב"כ עו"ד גונן בן יצחק
6. יעל גרונדלר - נמחקה
7. דפנה חנה חיון - נמחקה
8. נדב צבי דיאמנט - נמחקה
9. לאה האס - נמחקה
10. אילן משה בוכבינדר - נמחק
11. יובל חיוורוני - נמחק
12. יונתן גד הלוי ע"י – הסתיים בפשרה
13. מיכל כתבן זולנץ - נמחקה
14. נחמה סולומון - נמחקה
פסק דין
לפניי תביעת לשון הרע אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעת 5 (להלן: "הנתבעת 5" או "הנתבעת") וכנגד נתבעים נוספים בגין פרסומים- "טוקבקים" שפורסמו בגנותה, ברשת החברתית "פייסבוק".
רקע עובדתי
ביום 9.5.2022 הגישה התובעת כנגד הנתבעת 5 וכנגד 13 נתבעים נוספים, תביעת לשון הרע במסגרת הליך זה על סך 700,000 ₪ בגין פרסומים שפורסמו ברשת החברתית "פייסבוק" במספר אתרים, ביניהם אתר "crime minister".
ביום 20.7.2024 תיק זה הועבר לטיפולי ממותב אחר, וזאת בהתאם להחלטת סגן הנשיא.
בעקבות קדם משפט שהתקיים 29.6.2025 ולאור הידברות שהיתה בין הצדדים, התביעה כנגד חלק מהנתבעים נמחקה בהסכמה ומול נתבע 12 הצדדים הגיעו להסכמות. למעשה התביעה דנן נותרה רק כנגד הנתבעת הנוכחית (היא הנתבעת 5 בכתב התביעה).
ביום 24.12.2025 הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו, הם מוותרים על דיון שמיעת ראיות ומבקשים שיינתן צו להגשת סיכומים בתיק. באותו היום ניתנה החלטה אשר נתנה תוקף להסדר הדיוני.
התובעת הינה קצינת משטרה במג"ב. ביום 24.12.2021 במהלך פעילות אכיפה במסגרת תפקידה בשכונת שייח ג'ראח בירושלים היא ביצעה מעצר כנגד מפגינה בהפגנה שהוגדרה כבלתי חוקית. פעולת המעצר צולמה על ידי צד ג' אשר הפיץ את סרטון פעולת המעצר לרשת החברתית "פייסבוק".
במסגרת סרטון נוסף מאותה הפגנה שעלה לאתר "crime minister" בפייסבוק נצפו מספר מפגינים אוחזים בדגלי הרשות הפלסטינאית כאשר באותו סרטון נצפתה התובעת מנסה לפזר את ההפגנה תוך שהיא נוטלת את דגלי הרשות הפלסטינאית מאותם המפגינים. העלאת אותם סרטונים באתר "crime minister" יצרה תסיסה מצד צופים מסוימים אשר הביעו חוסר שביעות רצון מהתנהלותה של התובעת באופן שמצטייר על ידם ככוחני.
מבין אלה שבחרו להגיב לסרטון היתה הנתבעת, אשר כתבה תגובה לסרטון באותו אתר וכך היא כתבה: "שוטרת אלימה=אמה מכה=ילדה מוכה?"
התבטאות זו של הנתבעת במסגרת תגובתה לסרטון אשר עלה בפייסבוק הינה במוקד המחלוקת בתיק. הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר בהתבטאות שמהווה לשון הרע כפי ההגדרה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ווככל שהתשובה לכך היא חיובית, מה גובה הפיצוי שיש לפסוק לחובת הנתבעת.
דיון ומסקנות
אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובחנתי את טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי הפרסום כפי שנעשה על ידי הנתבעת במסגרת תגובתה לסרטון, יש בו להוות לשון הרע כהגדרה בחוק.
סעיף 1 בחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:
"1.לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלתו."
במקרה דנן האמירה שמיוחסת לנתבעת כלפי התובעת היא האמירה הבאה שנכתבה כתגובה בפייסבוק על ידי הנתבעת: "שוטרת אלימה=אמה מכה=ילדה מוכה?". לדידי, אין חולק כי דברי הנתבעת הובאו ופורסמו ברבים באינטרנט ברשת החברתית "פייסבוק". אמירה זו יש בה להשפיל את התובעת בעיני הבריות ואף לעשותה למטרה לשנאה ולבוז. הקורא או הצופה הסביר שקורא את תגובתה של הנתבעת עלול לחשוב כי מדובר בשוטרת שהתחנכה בבית בו נוהגים להכות ילדים והיא- התובעת, אלימה לא בשל הפעלת שיקול הדעת במסגרת תפקידה, אלא כתוצאה מאותה אלימות שחוותה בבית הוריה. מצאתי כי יש באמירה זו להשפיל את התובעת בעיני הבריות, ללעוג לה ולבית בו גדלה והתחנכה. כמו כן אמירה זו יש בה להפוך את התובעת למטרה לשנאה ולבוז בעיני הבריות שכן אותה אמירה מציירת את התובעת כ"ילדה מוכה" אשר מביאה לידי ביטוי את מה ש"ראתה בבית" כלפי הסביבה. אמירה זו מציירת את התובעת כאדם אלים בלי סיבה- דמות שצריך להיזהר ממנה או להיזהר להיות מצוי בקרבתה.
איני סבור כפי טענת הנתבעת, כי מדובר בפרסום שעניינו "הבעת דעה" כנגד מי שנושא בתפקיד בשירות הציבורי. אמנם, התובעת (הנפגעת) היא קצינה בג"ב ולמעשה נושאת בתפקיד שמהווה חלק מהשירות הציבורי ואף המעשה שמיוחס לה, פיזור הפגנה בכוח, נעשה על רקע תפקידה בשירות הציבורי, אך הפרסום שנעשה בדמות תגובת הנתבעת אינו מהווה "הבעת דעה" לגיטימית שתשמש הגנה במקרה זה. הנתבעת הרחיקה את הביקורת על דרך התנהלותה של התובעת בפיזור ההפגנה והוסיפה קביעות שאינן קשורות לפיזור ההפגנה מושא הסרטון, אלא ייחסה קביעות פוגעניות לעברה המשפחתי של התובעת ולילדותה לכאורה.
לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי בהעדר היכרות מקדימה ביניהן לא מתקיים יסוד "הפרסום". עוד הוסיפה הנתבעת שהיא לא פרסמה את שמה של התובעת בתגובה. אין חולק כי התובעת נראתה בבירור בסרטון שהופץ ולכן כל מי שמכיר אותה ידע לזהות כי התגובות שנכתבות בתגובה לסרטון ומופנים כלפי "השוטרת" מכוונות כלפיה. ככלל, הצופה או הקורא הסביר אינו יכול לדעת האם קיימת היכרות קרובה או היכרות בכלל, ומידת הקרבה בין המפרסם לנפגע אינה תנאי מקדמי או הכרחי ל"פרסום". אדרבא, יש באמירה "שוטרת אלימה=אמה מכה=ילדה מוכה?" אולי רמיזה להכרות של הנתבעת עם משפחתה או עברה של התובעת כילדה שהגיעה מבית אלים.
לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בתביעת השתקה שמטרתה להרתיע אזרחים מביקורת לגיטימית על הפעלת כוח שלטוני. התגובה שפורסמה על ידי הנתבעת אינה מהווה ביקורת על תפקודה של התובעת כקצינת משטרה או שיקול דעתה בהפעלת כוח בעת פיזור ההפגנה אלא באה להשפיל אותה וללעוג לה תוך הטלת כתם בנוגע לחינוך שקיבלה בבית הוריה ולכך שאמה הכתה אותה בילדות.
בניגוד לנטען על ידי הנתבעת בסיכומיה, דווקא העובדה כי התובעת בחרה לאמץ את המלצת בית המשפט בקדם המשפט ולמחוק את התביעה כנגד רוב הנתבעים, אינה מעידה על "סלקטיביות" כפי טענת הנתבעת, אלא על ענייניות ורצון מצד התובעת למקד את תביעתה רק כנגד הפרסומים הרלוונטיים שיש בהם להוות לשון הרע כהגדרה בחוק.
באשר לגובה הפיצוי שיש להטיל על הנתבעת לפצות את התובעת, אני סבור כי סכום של 7,000 ₪ מהווה פיצוי מוצדק וראוי בנסיבות העניין. לצורך בחינת גובה הפיצוי במקרה זה יש לבחון את מידת הפרסום, חומרת לשון הרע, הנזק שנגרם (גם אם לא הוכח) לתובעת תוך שצריך לקחת בחשבון כי מדובר בפרסום בודד. ראה לדוגמה ת"א (שלום ראשל"צ) 52572-08-20 אליעזר פרידלנד נ' דניאל קלינק ניתן ביום 17.02.2022, פורסם בנבו. עוד אוסיף כי סכום זה גם זהה לגובה הפיצוי שהתובעת והנתבע 12 התפשרו ביניהם במסגרת ההליך הנדון בשלב מוקדם יותר של ההליך. כאמור, במקרה דנן, מדובר בפרסום בודד בדמות תגובה שכתבה הנתבעת כאשר הגיבה לסרטון בו צפתה בפייסבוק ולכן יש לקבוע פיצוי על הרף הנמוך.
לסיכום
התגובה שכתבה הנתבעת 5 באתר "crime minister" בתגובה לסרטון בו צולמה התובעת מהווה לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
הנתבעת 5 תשלם לתובעת סך של 7,000 ₪ בצירוף 1,800 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אשר ישולמו לתובעת בתוך 30 יום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את ההליך ברישומיה.
ניתן היום, י"א סיוון תשפ"ו, 27 מאי 2026, בהעדר הצדדים.
4 מתוך 4