הליך: 16037-08-22
שם התיק: ת"ק 16037-08-22 זיזוב נ' עיריית חיפה
בית המשפט: בית משפט לתביעות קטנות בקריות
שופט/ת: אסתי שחל
תאריך פסק הדין: 2023-10-11
תובעים: אלי זיזוב | נתבעים: עיריית חיפה
בית משפט לתביעות קטנות בקריות
כ"ו תשרי תשפ"ד, 11 אוקטובר 2023
ת"ק 16037-08-22 זיזוב נ' עיריית חיפה
תיק חיצוני:
בפני
כב' הרשמת הבכירה אסתי שחל
תובע
אלי זיזוב
נגד
נתבעת
עיריית חיפה
פסק דין
לפני תביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע, בסך של 33,500 ₪ בשל עיקול שהטילה הנתבעת שלא כדין על חשבון הבנק של התובע.
טענות התביעה בתמצית:
התובע שילם סך של 1,552.39 ₪ בגין ארבעה דוחות חנייה אשר לא הומצאו לו כדין ואשר נודע לו על קיומם רק לאחר שהנתבעת הטילה עיקול על חשבון הבנק שלו.
בנסיבות אלה, הגיש התובע בקשה להארכת מועד להישפט בבית משפט לעניינים מקומיים בחיפה (המ"ש 67581-12-21) אשר התקבלה לאחר שנמצא בהחלטה מיום 31.1.2022, כי הדוחות לא הומצאו לתובע כדין (ההחלטה צורפה לכתב התביעה).
בדיון שהתקיים ביום 1.8.2022 בבית המשפט לעניינים מקומיים התחייבה הנתבעת להשיב לתובע סך של 803 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית ששילם עבור הדוחות (פרוטוקול הדיון צורף לכתב התביעה). אין מחלוקת כי הנתבעת השיבה לתובע את הסכום האמור.
משנקבע כי דוחות החניה לא הומצאו לו כדין, הרי שלא היה כל מקום להטיל עיקול על חשבון הבנק של התובע.
כתוצאה מהטלת העיקול נפגע שמו הטוב של התובע ונבצר ממנו לרכוש דירה במסגרת "מחיר למשתכן", מאחר שהבנק סירב ליתן לו משכנתא בשל העיקול. בנסיבות אלה בהן הוטל העיקול שלא כדין, קמה לתובע עילת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע.
טענות ההגנה בתמצית:
מעולם לא הוטל עיקול על חשבונו של התובע, ועל כן אין בכך להוות פרסום לשון הרע.
הנתבעת החלה בהליכי גבייה ביחס לדוח אחד מבין 4 דוחות החניה שהוצאו לתובע מכוח סמכותה על פי פקודת המיסים גבייה, ואולם אלו לא הבשילו להטלת עיקול. בגין יתר הדוחות כלל לא ננקטו הליכי גבייה.
ההליך בבית המשפט לעניינים מקומיים נפתח לאחר שהתובע ביקש להישפט בגין 4 דוחות חניה שהוצאו לו מכוח חוק העזר העירוני בחיפה. לאחר שהתובע הגיע להסדר טיעון עם ב"כ הנתבעת, ביחס לדוחות האמורים, השיבה לו הנתבעת סך של 803 ₪.
לא עלה בידי התובע להוכיח כי בעקבות העיקול הנטען נבצר ממנו לקבל משכנתא לרכישת דירה, וגם לא עלה בידו להוכיח כי נגרם לו נזק אחר. בהעדר נזק אין התובע זכאי לפיצוי.
מאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה. הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר שהתקיים דיון במסגרתו נחקר השליח בוטל פסק הדין, בין היתר, מהטעם שנמצא כי לא בוצעה מסירה כדין (ראו פרוטוקול הדיון בבקשה לביטול פסק הדין מיום 25.7.2023 וכן נימוקי ההחלטה המורה על ביטול פסק הדין מיום 4.8.2023).
דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. בהתאם להוראות סעיף 15 (ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ז - 1976, יהא פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
ההלכה הפסוקה הכירה בכך שהטלת עיקולים שלא כדין על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע, גם כשמדובר בעיקול בסכום נמוך, שכן עיקול מציג אדם כמי שאינו משלם את חובותיו, באופן שהצריך נקיטה בסעד שכזה. פרסום כזה עלול לבזות את אותו אדם, להשפילו בעיני הבריות או לעשותו מטרה לבוז או ללעג ולפגוע בשמו הטוב. מכאן שהטלת עיקול עשויה להוות עוולת לשון הרע, על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ח - 1965 (ראו, ת"ק (נת') 42431-02-19, טויטו נ' עיריית נתניה (נבו, 26.9.2019), ת"א (שלום טבריה) 42095-11-20, חמווי נ' מ.א. חוף השרון (נבו, 17.1.2021).
האם הנתבעת הטילה, אפוא, עיקול על חשבונו של התובע?
הגב' מיטל ברזני ממחלקת אכיפת הגבייה מטעם הנתבעת העידה כי פעולות הגבייה מתבצעות בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה שעניינן "הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים גבייה" (נ'5) (להלן: "ההנחיות").
סעיף 3 להנחיות שכותרתו "ההליך הפותח בהליכי גביה" קובע כדלקמן:
"סעיף 4 לפקודה (פקודת המיסים גבייה, א.ש.) מורה כי אם החוב לא נפרע במועדו רשאית הרשות להוציא לחייב דרישה בכתב לשלם את החוב (להלן - מכתב הדרשה הראשון). מכתב הדרישה הראשון אשר נשלח בדרך הקבועה בחוק הוא ההליך הפותח בהליכי הגביה.
אם גם לאחר מכתב הדרישה לא נפרע החוב, ייתן פקיד הגבייה (עובד הציבור ששר האוצר מינהו בהודעה ברשומות), כתב הרשאה לגובה המיסים, המסמיך אותו לשלוח מכתב נוסף ובו דרישה לתשלום מיידי של החוב (להלן – דרישה לתשלום מיידי). מכתב הדרישה לתשלום מיידי הוא כבר חלק מהליכי הגבייה. אם גם הדרישה לתשלום מיידי לא נענית, מוסמך גובה המסים להתחיל בצעדים מעשיים לגבייה - הטלת עיקולים לסוגיהם השונים וכיו"ב".
לוח הזמנים ביחס לגביה בידי רשויות מקומיות מפורט בסעיף 4 להנחיות ולפיו המועד למשלוח מכתב הדרישה הראשון הוא לאחר שחלפו 25 ימים מן המועד שבו הפך החוב לסופי, והמועד למשלוח הדרישה לתשלום מיידי הוא לאחר שחלפו 25 ימים ממועד שליחת מכתב הדרישה הראשון.
הגב' ברזני העידה כי התובע קיבל 4 דוחות חניה כאשר לגבי אחד מהם, דו"ח מס' 8417252-7, חלף המועד לשלמו. משכך, ובהתאם להנחיות נשלח לתובע מכתב דרישה ראשון מיום 8.6.2021 (נ'3). משדרישה זו לא נענתה בהתאם למועדים הקבועים בהנחיות נשלח לתובע מכתב דרישה שני מיום 6.10.2021 לתשלום מיידי של החוב (הוגש וסומן נ'4) שכלל הוצאות גבייה. באשר ליתר דוחות החניה כלל לא החלו הליכי גבייה (ראו פרוטוקול מיום 20.9.2023 (להלן: "הפרוטוקול"), עמ' 9, שורות 25-28).
כן העידה הגב' ברזני כי התובע הסדיר את מלוא החוב בגין 4 דוחות החניה ובכלל זה בגין הדוח שלגביו החלו הליכי הגבייה, וזאת ביום 13.10.2021 (ת'2). תשלום זה, כעולה מעדותה, בוצע עוד טרם שחלפו 25 ימים ממועד שליחת מכתב הדרישה השני, ומשכך טרם הבשיל המועד לנקיטת הליכים להטלת עיקולים בהתאם להנחיות, כך שכלל לא הוטל עיקול על חשבונו של התובע (ראו עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 29-32). עדותה זו נתמכה בדו"ח המפרט את פעולות הגבייה שנעשו בעניינו של התובע (נ'7), ואין בו כל אזכור באשר להטלת עיקול בחשבונו של התובע.
גב' ברזני המשיכה והעידה כי לאחר שהתובע שילם את חובותיו הוא הגיש בקשה להארכת מועד להישפט בגין 4 דוחות החניה בבית המשפט לעניינים מקומיים, ובקשתו זו התקבלה, מאחר שבית המשפט מצא כי דוחות החניה לא הומצאו לו כדין (ראו החלטה מיום 31.1.2022 אשר הוגשה במסגרת המ"ש 67581-12-21, צורפה לכתב התביעה). בנסיבות אלה, החזירה הנתבעת לתובע סך של 803 ₪ ששילם בגין הוצאות הגבייה.
בהקשר זה טענה הגב' קדוש ויקי, סגנית מנהלת מחלקת אכיפת הגבייה מטעם הנתבעת, כי בהתאם לשאילתא שהופקה ממשרד הפנים ( נ'2), במועד בו נמסרו דוחות החניה התגורר התובע בכתובת אליה נשלחו הדוחות, וכי הוא לא התגורר בכתובת שצוינה בתדפיס מרשם האוכלוסין אותו הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים (נ'1), ושעל בסיסה נקבע כי ההמצאה לא הייתה כדין. הנתבע הכחיש (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 14-26). לא מצאתי להידרש למחלוקת זו שבין הצדדים בשים לב לכך שאין הדבר נדרש לצורך ההכרעה בשאלה שבפני - האם הוטל עיקול על חשבונו של התובע אם לאו.
עדותה של הגב' ברזני הייתה מקצועית וסדורה. עדותה זו נתמכה במסמכים כמפורט לעיל, והייתה אמינה עלי.
מנגד, לא מצאתי כי יש בראיות שצורפו מטעם התובע כדי להוכיח כי הנתבעת הטילה עיקול על חשבונו, כפי שאפרט להלן:
התובע צירף מסמך מיום 14.10.2021 שבכותרתו מצוין "בנק איגוד" והמופנה אליו (ת'1) ובו נכתב כדלקמן:
"הנידון צו עיקול
הרינו להביא לידיעתך כי ביום 13/10/2021 נתקבל צו עיקול מעיריית חיפה, אנא סור לסניפך לשם הסדרת האמור".
צו העיקול לא צורף למסמך האמור, ואין בו כל פירוט באשר לעיקול שהוטל פרט לאמירה כללית כי "נתקבל צו עיקול מעיריית חיפה". אין כל ציון של שם בעל התפקיד אשר ערך את המסמך וכל שצוין בתחתית המסמך "בכבוד רב סניף הקריות בנק אגוד לישראל בע"מ", ללא חתימה ובלא שהוטבעה חותמת. עורך המסמך גם לא הובא לעדות על מנת לשפוך אור על הנסיבות שבגינן הופק המסמך. נוכח האמור, לא מצאתי כי יש במסמך האמור כדי להוכיח דבר הטלת עיקול על חשבונו של התובע.
כן הפנה התובע לתדפיס פירוט תנועות בחשבונו בבנק איגוד (ת'3) ממנו עולה, לטענתו, כי הגם שהוא שילם את החוב בגין דוחות החניה ביום 13.10.2021 באמצעות כרטיס דביט המהווה תשלום במזומן, החיוב בחשבונו בוצע רק ביום 17.10.2021. יש בכך, כך לטענת התובע, כדי להעיד כי חשבונו היה חסום בשל העיקול שהוטל על חשבונו. עוד טען התובע כי מעיון בתדפיס התנועות עולה כי לא הייתה כל פעילות בחשבונו מה -13.10.2021 ועד ל - 17.10.2021 וגם בכך יש כדי להעיד כי חשבונו נחסם בשל העיקול.
עיינתי בתדפיס פירוט התנועות, ולא מצאתי בו כל אזכור או ציון כלשהו להטלת עיקול על חשבונו של התובע. העובדה כי החיוב בגין התשלום בגין דוחות החניה בוצע לאחר מספר ימים ממועד התשלום וכי לא הייתה פעילות בחשבונו למספר ימים אינה מעידה בהכרח כי הסיבה לכך היא הטלת עיקול על חשבונו. כמו כן, לא הובא כל הסבר הכיצד הוסר העיקול והתובע גם לא צירף כל ראיה המעידה על הסרת העיקול שבעטיו חודשה הפעילות בחשבונו ביום 17.10.2021, כנטען על ידו.
כן הפנה התובע לפרוטוקול הדיון מיום 1.8.2022 שהתנהל בהליך שבבית המשפט לעניינים מקומיים במסגרתו ציינה נציגת ב"כ הנתבעת כי התובע שילם את דוחות החניה "כיוון שהוטלו כבר הליכי עיקול" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 11 - נ'8). כן הפנה התובע לפרוטוקול הדיון מיום 25.7.2023 שהתקיים בבקשה לביטול פסק דין בהליך זה בו אמרה נציגת הנתבעת הגב' שושני הגר כי "העיקולים הוטלו כדין" (עמ' 3, שורה 30).
בהקשר זה העידה הגב' ברזני כי הדברים נאמרו בשגגה על ידי מי שאינן עובדות במחלקת אכיפת הגבייה, וכי לא הוטל עיקול על חשבונו של התובע (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 23-29). נוכח עדותה המקצועית והמהימנה של הגב' ברזני, ובהינתן כי היא עובדת במחלקת אכיפת הגבייה מטעם הנתבעת וכי עובדות המקרה ידועות לה ידיעה אישית, ונוכח המסמכים התומכים בעדותה, כמפורט לעיל, ומשהתובע לא צירף עותק מצו העיקול הנטען, מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי הדברים נאמרו בטעות על ידי גורמים שלא היו בקיאים בפרטים, וכי לא הוטל עיקול על חשבונו של התובע.
נוכח כל האמור, מצאתי לדחות את טענת התובע כי הנתבעת הטילה עיקול על חשבונו, ומכאן שטענתו לפרסום לשון הרע להידחות אף היא.
למעלה מן הדרוש, מצאתי להוסיף כי גם אם היה עולה בידי התובע להוכיח כי הוטל עיקול על חשבונו, הרי שלא הובאה כל ראיה לתמוך בטענתו כי בעקבות הטלת העיקול נפגע שמו הטוב. טענת התובע כי בעקבות הטלת העיקול סירב הבנק ליתן לו משכנתא לרכישת דירה, לא הוכחה, שכן במסמך הסירוב שצורף על ידו (ת'7) אין כל פירוט באשר לסיבה או הסיבות שבעטיין סירב הבנק ליתן לתובע משכנתא, וכל שנכתב הוא כדלקמן: "הרינו להודיעך לאחר אישור עקרוני למשכנתא, כי הנך מסורב". כמו כן, אין במסמך ציון של שם בעל התפקיד אשר ערך את המסמך, המסמך אינו חתום, ועורכו גם לא הובא לעדות על מנת לשפוך אור על הנסיבות שבגינן הופק המסמך.
אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעת סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות ההליך. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בחישוב ההוצאות התחשבתי במספר הבקשות שהוגשו בהליך, במספר הדיונים ובמספר העדים שהתייצבו.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים, ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ד, 11 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
4 מתוך 6