הליך: 16050-11-21
שם התיק: ת"א 16050-11-21 מצקין נ' פרדוני
בית המשפט: בית משפט השלום בתל אביב -יפו
הרכב: השופטת כרמלה האפט, בתיק החדל"פ, לפיה התמונות מטורקיה יוגשו כמסמך חסוי.
תאריך פסק הדין: 2023-11-13
תובעים: קרן מצקין | נתבעים: אביטל פרדוני
בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 16050-11-21 מצקין נ' פרדוני
לפני כבוד סגנית הנשיא, השופטת כרמלה האפט
התובעת:
קרן מצקין
נגד
הנתבע:
אביטל פרדוני
פסק דין
בפניי תביעה בגין פגיעה בפרטיות.
לטענת התובעת, שלושה פרסומים שביצע הנתבע מפרים את פרטיותה, באופן המזכה אותה בפיצויים מכוח חוק הגנת הפרטיות, וכן בגין עוגמת נפש. מנגד, טוען הנתבע כי לא הוכחה כל פגיעה בפרטיות התובעת, ולחלופין כי הפרסומים מוגנים ואינם מזכים את התובעת בפיצוי כלשהו.
ובתשובה;
לא הוכח כי שני הפרסומים הראשונים עולים כדי פגיעה בפרטיות התובעת, וממילא פרסומים אלה חוסים תחת ההגנות המעוגנות בחוק הגנת הפרטיות. הפרסום השלישי עולה כדי פגיעה בפרטיות, אולם בה בעת הוא חוסה תחת ההגנות המעוגנות בחוק הגנת הפרטיות. על כן, התובעת איננה זכאית לפיצוי כלשהו.
רקע
התובעת והנתבע הכירו בשנת 2016. בין התובעת ובעלה, מר אמיר מוכתרי (להלן: "מר מוכתרי"), ובין הנתבע ואשתו, גב' אילנית פרדוני (להלן: "גב' פרדוני") שררו יחסי חברות קרובה.
עיקרי טענות הצדדים
התובעת טוענת כי החברות המשותפת בין הנתבע לבין מר מוכתרי, הצמיחה שותפות עסקית אשר התקיימה ללא ידיעתה. במסגרת זאת, נטל מר מוכתרי מן הנתבע הלוואה בסך של 1.2 מיליון ₪ (להלן: "ההלוואה"), ללא ידיעתה.
התובעת מוסיפה וטוענת כדלקמן:
ההלוואה איננה מתועדת בכתובים ולא נחתם בגינה הסכם הלוואה, אולם עם קריסתו הכלכלית של מר מוכתרי וכחלק מהחברות ששררה בינו לבין הנתבע, חתמו השניים, בחודש פברואר 2020 על הסכם הלוואה בומבסטי ופיקטיבי, המנפח את סכומי ההלוואה, בתוספת קרן וריבית וזאת על מנת להשיג נתח גדול יותר מקופת הנושים.
במקביל, וללא כל קשר לנעשה בין מר מוכתרי לבין הנתבע, חתמו היא ומר מוכתרי, ביום 2/5/2019, על הסכם פירוד וגירושין, שכלל גם הפרדה רכושית, וזאת על רקע משבר אמון קשה ומעשי מרמה אותם עשה מר מוכתרי כנגדה (להלן: "הסכם הפירוד").
ביום 31/3/2020 התגרשו השניים סופית.
בחודש מרץ 2020 הוכרז מר מוכתרי כחדל פירעון, וכיום מתנהל כנגדו תיק חדל"פ מספר 33622-03-20 (להלן: "תיק החדל"פ"). הנתבע הגיש תביעה על סך 2.8 מיליון ₪ לתיק חדלות הפירעון, בגין ההלוואה – סכום שכאמור נופח. בנוסף, הגיש (הנתבע) לבית המשפט המחוזי, תביעה אישית כנגד מר מוכתרי וכנגדה, באותו סך, במסגרתה עתר להחזר ההלוואה בצירוף ריבית והצמדה, אובדן הכנסה עתידית ועוגמת נפש – תיק מספר 15895-04-20 (להלן: "התביעה במחוזי").
הנתבע הבין שסיכוייו להיפרע את מלוא קרן ההלוואה ממר מוכתרי קלושים, ולכן בחר לייצר יריבות שאיננה קיימת עמה (עם התובעת) והחברות שבבעלותה, בניסיון לקבל ממנה את מלוא סכום ההלוואה ומעבר לכך.
היא לא ידעה על אודות ההלוואה ועל הסכם ההלוואה, והיא לא קיבלה כל נתח מכספים אלה במישרין או בעקיפין ולא עשתה בכספים אלה כל שימוש.
הנתבע יודע כי לאין לה כל קשר לאשר נעשה בינו לבין מר מוכתרי, וחרף זאת פעל במטרה לפגוע פגיעה קשה בשמה הטוב; בפרטיותה תוך הסגת גבול; ותוך הוצאת דיבה; וכמפורט להלן:
אירוע ראשון: ביום 8/4/2020, ערב ליל הסדר, הנתבע טיפס על גדרות ביתה (של התובעת), חדר לחצר הבית תוך כניסה בין סבך עצים, וצילם סרטון ממרחק של כ- 2-3 מטרים, בו נראים ילדיה הקטינים, היא עצמה ומר מוכתרי (להלן: "הסרטון מליל הסדר"). בתצהיר שהגיש הנתבע לבית המשפט, במסגרת התביעה במחוזי, מודה הנתבע כי הוא זה שצילם את הסרטון. הנתבע לא קיבל ממנה אישור להיכנס לחצר ביתה ו/או לביתה ולצלם.
הנתבע צירף את הסרטון מליל הסדר לראיות אותן הגיש במסגרת התביעה במחוזי, לא כמסמך חסוי וללא קבלת היתר מבית המשפט. אל הסרטון נחשפו כל הצדדים בתיק. בהקשר זה היא גם מזכירה כי התביעה במחוזי הוגשה גם כנגד חברות שבבעלות מר מוכתרי.
אירוע שני: הנתבע צירף לראיות אותן הגיש במסגרת התביעה במחוזי תמונות שלה (של התובעת) מחופשה משותפת בטורקיה, כשהיא לבושה בבגד ים חושפני ובתנוחה מביכה (להלן: "התמונות מטורקיה"). התמונות מטורקיה צולמו בחודש יוני 2019 והועלו על ידי מר מוכתרי, בעודם נשואים אך ללא ידיעתה, לקבוצת WhatsApp בת שמונה אנשים, בה היו חברים גם היא ומר מוכתרי.
הנתבע צירף לראיותיו בתביעה במחוזי שתי תמונות נוספות מאותה חופשה, בהן היא מופיעה כשהיא לבושה בבגדים מלאים ויכול היה להסתפק בהן, אלא שמתוך כוונה להשפילה ולבזותה, הוא צירף גם את התמונות בבגד הים.
התמונות מטורקיה הוצגו בפני כל הצדדים בתביעה במחוזי, וכן בפני כל הצדדים בתיק החדל"פ, לרבות נושיו הרבים של מר מוכתרי ובאי כוחם. לאחר שהגישה התנגדות לאמור, ניתנה החלטתו של כבוד השופט בתיק החדל"פ, לפיה התמונות מטורקיה יוגשו כמסמך חסוי.
אירוע שלישי: הנתבע חשף בפני כל הצדדים בתביעה במחוזי צילום של שני העמודים הראשונים מהסכם הפירוד שנחתם בינה לבין מר מוכתרי – עמודים שנשלחו על ידי מר מוכתרי לקבוצה משותפת בה לקח חלק גם הנתבע – ללא ידיעתה. מדובר בהסכם הדן בין היתר בילדיה הקטינים והנו בגדר מסמך חסוי. הנתבע לא קיבל כמובן את רשותה לעשות כן. בתיק החדל"פ קיבל השופט החלטה לפיה הסכם הפירוד יוגש כמסמך חסוי.
התנהגותו של הנתבע בשלושת האירועים דלעיל, מנוגדת לסעיפים 2(1), 2(3), 2(4), 2(5),2(6), 2(7), 2(8), 2(9), 2(10) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").
באשר לסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, הנתבע ערך אחרי התובעת מצוד של ממש מתוך מטרה לפגוע בה ובילדיה הקטינים, שעה שטיפס על גדר אבן בגובה של כשלושה מטרים ביחס לרחוב, עבר מעל גדר עץ הבנויה על גדר האבן, חדר לחצר ביתה, וצילם את הסרטון מליל הסדר.
באשר לסעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, הנתבע הציג את התמונות מטורקיה ואת העמודים מתוך הסכם הפירוד, במטרה להשפילה ולבזותה, בפני כל הצדדים בתביעה במחוזי.
כתוצאה מפרסום הסרטון מליל הסדר, נגרם לילדיה הקטינים ולנפשם הרכה נזק רב וקשה. כתוצאה מפרסום התמונות מטורקיה נגרמה לה מבוכה רבה והיא הייתה מושא ללעג ולבוז. כתוצאה מחשיפה עמודים חסויים מהסכם הפירוד, נפגעה פרטיותה ונפגע החיסיון העומד לילדיה הקטינים, בצורה קשה.
משכך מבקשת התובעת מבית המשפט להורות כדלקמן:
לאסור על הנתבע לחדור לפרטיותה;
לחייב את הנתבע בסך של 100,000 ₪ בגין כל אחת מהעוולות – פגיעה בפרטיות והסגת גבול, שביצע כלפיה;.
לחייב את הנתבע בסך של 190,000 ₪ בגין עוגמת נפש;
ליתן סנקציה כספית עתידית כנגד הנתבע, בגין חדירה לפרטיות והסגת גבול בסך של 50,000 ₪;
ולחייבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.
מנגד טוען הנתבע כי עסקינן בתביעת השתקה מצד התובעת, אשר יחד עם מר מוכתרי, גזלה ממנו ומאשתו, כמעט את כל רכושם עלי אדמות.
הנתבע מוסיף וטוען כדלקמן:
הוא עצמו הינו עובד כפיים, בעל מסעדת פועלים קטנה בראש העין, אב לשלושה ילדים. ההיכרות שלו ושל אשתו עם התובעת ועם מר מוכתרי, החלה כהיכרות בין שכנים והפכה לחברות קרובה. בשלב מסוים מכרו הוא ואשתו את דירת מגוריהם, ונותר בידיהם סך של כ-1.8 מיליון ₪, אותו ייעדו לצורך רכישה דירת מגורים חלופית עבור משפחתם. סכום זה מהווה את מרבית ההון המשפחתי שלו, ומלבדו אין לו ולאשתו כמעט כל נכסים ו/או כספים אחרים.
התובעת ומר מוכתרי ידעו על אודות המכירה האמורה.
הכסף אותו הלווה למר מוכתרי החל מחודש אוגוסט 2018, לבקשת האחרון וכעזרה לחבר לאחר שזה טען בפניו כי נקלע למצוקה תזרימית אך הבהיר לו גם כי "מבחינה נכסית הוא ואשתו שווים עשרות מיליונים ולכן לא צפויה בעיה להחזיר את הסכומים בזמן קצר", שימש להחזר חובות של חברות בבעלות התובעת ומר מוכתרי ולמימון פרויקטים בבעלות חברות אלה, כמו גם למימון אורח החיים הראוותני של בני הזוג, ולמימון פעילות חברת KM המנוהלת על ידי התובעת גם כיום.
התובעת ומר מוכתרי רקמו עמו יחסים חבריים לכאורה, וסחפו אותו להעביר אליהם כספים, תוך הבטחות כי הכספים יושבו לו במהרה. הוא עצמו בהיותו איש תמים ופשוט המגיע ממעמד סוציו-אקונומי מורכב, נשבה בקסמיהם של בני הזוג, ונתן בהם אמון.
נכון שמי שהתנהל מולו באופן שוטף היה מר מוכתרי, אולם כל הפעולות נעשו בידיעתה המלאה של התובעת, שבאותה עת הייתה נשואה למר מוכתרי ושותפה מלאה בעסקיו.
התובעת ומר מוכתרי דאגו להדק את הקשר החברי היומיומי עמו ועם אשתו. התובעת דאגה לשדר לגב' פרדוני כי אין כל סכנה לכספי ההלוואה. בדיעבד, הסתבר כי היה מדובר במצגי שווא, כאשר לבסוף התוודה בפניו מר מוכתרי כי הוא "התרסק" כלכלית וכי אין ביכולתו להשיב לו את כספו.
בהמשך, בעקבות המלצה של חבר (חבר של הנתבע), חתמו הוא ומר מוכתרי על הסכם הלוואה אשר תוארך בהסכמה ליום 1/11/2018, סמוך למועד תחילת העברת הכספים (להלן: "הסכם ההלוואה"). אין מדובר בהסכם פיקטיבי, אלא בהסכם המשקף, נכון ליום עריכתו, את הסכומים שהוא ואשתו הלוו למר מוכתרי ולתובעת.
התובעת ומר מוכתרי חתמו על הסכם ממון פיקטיבי, שכל תכליתו הייתה הברחת כספים, לרבות כספו שלו. ניתן ללמוד על כך מהודעת טקסט ששלחה לו התובעת, בה ציינה כי הסכם הממון הנו למראית עין, וכי אין באמת הפרדת רכוש בין בני הזוג.
על רקע זה ניתן להבין כי כל אשר הוא (הנתבע) עשה, היה לנסות להביא בפני בית המשפט במסגרת התביעה במחוזי, את מעשיהם ותרמיותיהם של התובעת ושל מר מוכתרי, ובכלל זאת להראות כי התובעת ומר מוכתרי חיים בפועל כבני זוג, גם לאחר הסכם הפירוד הפיקטיבי והסכם הממון, וזאת בהתאם לזכותו שבדין ובצדק לנסות ולהציל ולו חלק מהכספים שהלווה למר מוכתרי.
המידע, הפרטים והתמונות אותן צירף לתביעה במחוזי, למעט תמונה שצולמה מחוץ לבית התובעת, צולמו ונשלחו כולם על ידי התובעת ו/או על ידי מר מוכתרי. מדובר בפרסום מוגן, שאיננו מהווה חדירה לפרטיות.
לא הייתה כל שותפות עסקית בינו לבין מר מוכתרי.
אין בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי למנוע שימוש בתמונות האמורות ו/או בהסכם הממון הפיקטיבי בהליכים משפטיים שהתובעת הנה צד להם.
מר מוכתרי לא עשה כל מעשה רמייה כנגד התובעת, שהייתה ועודנה, שותפה לכל מעשי הרמייה של שניהם כלפי אחרים.
באשר לסרטון מליל הסדר, הוא צילם סרטון זה בעודו עומד ברחוב שבו מצוי בית התובעת, המצוי בשכנות לדירתו שלו, וצילם מהרחוב את מר מוכתרי מתנהל בבית "גרושתו" כבעל בדירתו שלו, וכבן זוג לכל דבר ועניין. בניגוד לנטען, הוא לא טיפס על גדר כלשהי, ואין כל צילום של ילדי בני הזוג. לכל היותר רואים בחטף בסרטון ילדה חולפת לחלקיק שנייה – אותה ילדה שהתובעת מפרסמת אינספור פעמים בדף הפייסבוק שלה. הוא בוודאי לא נכנס לבית התובעת, ובכל מקרה מדובר בהגנה על עניין לגיטימי שלו ואין בכך משום הסגת גבול ו/או חדירה לפרטיות.
התמונות שצירפה התובעת לכתב התביעה, אינן מעידות דבר, וקירוי העץ המופיע בהן מעל גדרות הבית, נוסף על ידה לאחר צילום הסרטון מליל הסדר, כנראה על מנת שאחרים לא יוכלו לראות יותר מהרחוב אותה ואת מר מוכתרי ממשיכים להתנהל כבני זוג.
באשר לתמונות מטורקיה, ובפרט תמונת התובעת בבגד ים, הרי שבחשבון הפייסבוק של התובעת מפורסמות תמונות רבות דומות לתמונה זו, באופן שאיננו מוגבל לצפייה על ידי חברים בלבד אלא חשוף בפני כל דכפין. כך, למשל יכול היה גם בא כוחו (של הנתבע), שאיננו חבר של התובעת ברשת הפייסבוק, לצפות באין מפריע בתמונות אלה.
תמונות אלה פורסמו בקבוצת WhatsApp בה שניהם היו חברים, שם התגאתה התובעת בנסיעה יוקרתית שלה ושל מר מוכתרי לחגוג לו יום הולדת בחו"ל.
ביחס לטענות התובעת בדבר נזק נפשי שנגרם לילדיה, הרי שאין לו כל קשר לפגיעה נטענת זו. מכל מקום, הילדים אמורים להגיש תביעה בעצמם, באמצעות האפוטרופוסים שלהם.
מעניינת לכשעצמה סוגיית ההגנה על פרטיות ילדי התובעת, בשעה שבחשבון הפייסבוק של התובעת מפורסמות מאות תמונות וסרטונים שלה ושלה ילדיה, מרגע לידתם ממש. חלקן תמונות חושפניות.
ביחס לטענות בדבר שימוש בדפים מתוך הסכם הפירוד על ידי הנתבע, הגשת מסמך זה במסגרת התביעה במחוזי לא מהווה פגיעה בפרטיות, אלא מדובר בניסיון צודק וראוי לחשוף את מעשי הרמייה של מר מוכתרי ושל התובעת, בחסות הסכם ממון פיקטיבי.
משכך, מבקש הנתבע לדחות את התביעה, תוך פסיקת הוצאות משמעותיות.
המסגרת הראייתית
מטעם התובעת העידה היא עצמה (תצהיר עדות ראשית מטעמה סומן ת/1 והוא כולל כחלק מן הצרופות לו תמונות המלמדות על מראיה של גדר ביתה).
במהלך חקירתו של הנתבע הוגש מטעמה גם תצלום ת/2 שלהבנתי נלקח מתוך הסרטון אותו צילם הנתבע ובו נראה מר מוכתרי שרוע על הספה בבית התובעת.
מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו (תצהיר עדות ראשית מטעמו סומן נ/1 והוא כולל כחלק מן הצרופות לו סדרת תמונות שנלקחו מחשבון הפייסבוק של התובעת, בהן נראים היא עצמה – לרבות בלבוש חושפני - וילדיה).
אתייחס אל האמור במסגרת הדיון שלהלן, בהתאם לדרוש.
דיון
הסגת גבול
סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:
"הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון."
לטענת התובעת, על מנת לצלם את הסרטון מליל הסדר, נכנס הנתבע לחצר ביתה.
אלא שלאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה, ולא הוכיחה את עצם כניסתו הנטענת של הנתבע אל חצר ביתה.
התובעת לא צירפה כל ראיה אשר יש בה כדי להוכיח כי הנתבע נכנס לתחומי חצר ביתה. לדבריה, מצלמות האבטחה המותקנות בחצר הבית "לא עבדו" באותה העת, ועל כן כניסתו הנטענת של הנתבע לחצר ביתה איננה מתועדת. אלא שהתובעת אף לא צירפה כל ראיה להוכחת הטענה לפיה מצלמות האבטחה אכן לא פעלו בעת צילום הסרטון על ידי הנתבע.
התובעת אף לא הוכיחה את טענתה כי לא ניתן היה לצלם את הסרטון מליל הסדר מהרחוב בראיה כלשהי. יודגש כי התובעת לא צירפה במסגרת ראיותיה את הסרטון מליל הסדר עצמו, ומשכך אין כל דרך בה אוכל להתרשם מהסרטון ומן הזווית והמיקום מהם צולם. אפילו היה מצורף הסרטון עצמו, יתכן כי הכרעה בנוגע למיקום בו עמד הנתבע בעת צילומו הנה עניין שבמומחיות שאיננו בידיעה שיפוטית. כפועל יוצא, אין חשיבות לשאלה מתי הותקנה גדר העץ על גדר הבטון והאם גדר זו הייתה קיימת בעת צילום הסרטון על ידי הנתבע – סוגיה שבפני עצמה כלל לא הוכחה על ידי התובעת, שכן התובעת לא צירפה כל ראיה באשר למועד התקנת גדר העץ.
נוסף על האמור, אציין כי התובעת לא טענה לקיומו של נזק ממון כלשהו, אשר נגרם לה כתוצאה מכניסתו הנטענת של הנתבע למקרקעיה וכי ממילא, לא הוכח נזק ממון כזה. משכך, ובהינתן הסיפא של סעיף 29 הנ"ל, התובעת איננה יכולה להיפרע מהנתבע פיצויים כלשהם בשל הסגת הגבול הנטענת.
אני דוחה אפוא את טענות התובעת בגין הסגת גבול.
פגיעה בפרטיות
לשון החוק
סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות קובע:
"פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
(2) האזנה האסורה על פי חוק;
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;
(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".
סעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר "פרסום – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965;".
בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), מוגדר "פרסום" כדלקמן:
"(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."
אבחן אפוא, לאור לשון החוק, את שלושת האירועים שנזכרו בכתב התביעה;
אירוע ראשון
פרסום הסרטון מליל הסדר
אזכיר, כי הסרטון מליל הסדר לא הוגש כראייה, אולם מתיאור הצדדים עולה כי מדובר בסרטון בו נראה מר מוכתרי שרוע על הספה בביתה של התובעת, וכן כי נראים בו, ברקע, אחד או יותר מילדיהם של התובעת ושל מר מוכתרי. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם התובעת מופיעה בסרטון אם לאו. עם זאת בתמונה ת/2, שלהבנתי נלקחה מתוך הסרטון, נראה מר מוכתרי שרוע כאמור.
בהתאם ללשון החוק, הצגת הסרטון מליל הסדר כחלק מראיות הנתבע במסגרת התביעה במחוזי, מהווה "פרסום". הנתבע איננו מכחיש את עצם הפרסום.
וודאי ניתן לטעון כי ענייננו ב"צילום אדם כשהוא ברשות היחיד", כמתואר בסעיף 3(2) לחוק הגנת הפרטיות.
עם זאת, לא הוכח בפניי כי התובעת הופיעה בסרטון זה, בו מוסכם כי הופיעו מר מוכתרי וילד אחד או יותר מילדיהם של התובעת ושל מר מוכתרי – שאינם תובעים בתובענה שבפניי. על כן, אין בידיה של התובעת עילת תביעה כנגד הנתבע מכוח תת סעיף זה.
אין בידי התובעת אף עילת תביעה מכוח סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, העוסק ב"פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו", או מכוח סעיף 2(11) לחוק, העוסק ב"פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות... להתנהגותו ברשות היחיד" שכן כאמור, כלל לא הוכח כי התובעת הופיעה בסרטון, ובהינתן כי לא הוכח גם שענייננו בנסיבות בהן עלול הפרסום להשפילה או לבזותה, והיא עצמה לא טענה זאת.
ניתן לטעון כי צילום הסרטון מליל הסדר הנו בבחינת "בילוש או התחקות אחרי אדם", בהתאם לאמור בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. ניתן גם לטעון כי די היה בפעולה זו כדי להטריד את התובעת, אף אם לא הוכח כי הנתבע נכנס לחצר ביתה על מנת לצלמו.
אלא שאף אם זהו מצב הדברים – ואני סבורה כי לא מן הנמנע שאכן כך הוא – עומדת לנתבע הגנה, כפי שעוד יפורט להלן.
כפוף אפוא לאמור להלן, אני קובעת כי פרסום הסרטון מליל הסדר איננו עולה כדי הפרת פרטיותה של התובעת.
אדון אם כן גם בהגנות הרלוונטיות;
פרסום מותר מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע
סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות קובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:
הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965;"
סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע:
" לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
(5)פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור";
בענייננו, הסרטון מליל הסדר פורסם על ידי הנתבע בכובעו כבעל דין, תוך כדי דיון בתביעה במחוזי. על כן, על פי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, פרסום הסרטון מליל הסדר הנו פרסום מוגן, והוא איננו יכול לשמש כעילה בתובענה שבפניי.
הגנה מכוח סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות
סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות קובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:
הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה:
.....
(ג) הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע;
בענייננו, רצונו של הנתבע להוכיח כי הסכם הפירוד והסכם הממון שנכרתו בין התובעת לבין מר מוכתרי היו פיקטיביים, וכי בפועל התנהלו התובעת ומר מוכתרי כבני זוג – הנו בגדר עניין אישי כשר של הנתבע, וזאת על רקע טענותיו כי התובעת ומר מוכתרי גזלו ממנו ומאשתו את מרבית כספיהם, וכי ההסכמים הפיקטיביים האמורים מונעים ממנו להיפרע מהתובעת ולהשיב לכיסו את כספי ההלוואה. לשם כך, הגיש הנתבע במסגרת התביעה במחוזי את הסרטון מליל הסדר, אשר עשוי, לדעתו, לסייע בידיו להוכיח כי ההסכמים האמורים פיקטיביים וכי בפועל מתנהלים התובעת ומר מוכתרי כבני זוג.
לא הוכח בפניי כי ניתן היה להשתמש באמצעי שפגיעתו פחותה כטענת התובעת, כגון צילומו של מר מוכתרי נכנס אל ביתה של התובעת. ודוק; לא דין צילומו של מר מוכתרי כשהוא שרוע על הספה בביתה של התובעת באופן המלמד כי הוא מתנהל בבית כבעל בעמיו, או לכל הפחות כאדם המצוי בביתו, כדין צילום בו ניתן היה לראותו רק נכנס לבית.
אופן ביצוע הפרסום ונסיבותיו, כפי שפורטו לעיל, מלמדים לטעמי גם על ביצועו בתום לב.
לפיכך אני קובעת כי חלה בענייננו גם ההגנה מכוח סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות.
אין אפוא מקום לפסוק פיצוי כלשהו לתובעת בגין פרסום הסרטון מליל הסדר.
אירוע שני: פרסום התמונות מטורקיה
התמונות מטורקיה לא הוגשו כראייה בתובענה שבפניי, אף לא תוך דרישה במועד להותירן חסויות, אולם מתיאור התובעת עולה כי מדובר בתמונות שלה כשהיא לבושה "בבגד ים חושפני בתנוחה מביכה"", אשר נשלחו לקבוצת WhatsApp בה היו שמונה חברים לרבות הנתבע, היא עצמה ומר מוכתרי.
הצגת התמונות מטורקיה במסגרת התביעה במחוזי, מהווה "פרסום" על פי הגדרתו בלשון החוק כמפורט לעיל. הנתבע איננו מכחיש את עצם הפרסום.
כפי האמור טוענת התובעת כי פרסום זה עלול היה להשפילה או לבזותה, כאמור בסעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות.
אין בידי לקבל טענה זו, בהינתן כי התמונות לא הוגשו כראייה בתובענה, ולאחר שמבלי שהוצגו בפניי, בוודאי הוא שקיים ספק אם צילום של אישה הלבושה בבגד ים עונה להגדרה הנטענת. אני קובעת אפוא כי פרסום התמונות מטורקיה איננו עולה כדי הפרת פרטיותה של התובעת.
עם זאת, אפילו הייתי קובעת כי פרסום תמונות אלה מהווה הפרה של פרטיותה של התובעת, חלות בענייננו ההגנות, בהן אדון להלן;
פרסום מותר מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע
בענייננו, בדומה לסרטון מליל הסדר, התמונות מטורקיה פורסמו על ידי הנתבע בכובעו כבעל דין, תוך כדי דיון בתביעה במחוזי. על כן, על פי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, פרסום תמונות אלה הנו פרסום מוגן, והוא איננו יכול לשמש כעילה בתובענה דנן.
הגנה מכוח סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות
בענייננו, רצונו של הנתבע להוכיח כי הסכם הפירוד והסכם הממון שנכרתו בין התובעת לבין מר מוכתרי היו פיקטיביים, וכי בפועל התנהלו התובעת ומר מוכתרי כבני זוג – הינו בגדר עניין אישי כשר של הנתבע, וזאת על רקע טענותיו כי התובעת ומר מוכתרי גזלו ממנו ומאשתו את מרבית כספיהם, וכי ההסכמים הפיקטיביים האמורים מונעים ממנו להיפרע מהתובעת ולהשיב לכיסו את כספי ההלוואה. לשם כך, הגיש הנתבע במסגרת התביעה במחוזי את התמונות, אשר עשויות, לדעתו, לסייע בידיו להוכיח כי ההסכמים האמורים פיקטיביים וכי בפועל מתנהלים התובעת ומר מוכתרי כבני זוג.
גם בעניין זה לא הוכח בפניי כי ניתן היה להשתמש באמצעי שפגיעתו פחותה כטענת התובעת, כלומר בתמונות שבהן התובעת לבושה בבגדים מלאים ולא בבגד ים, שכן התובעת לא הביאה בפניי לא את התמונות בבגד ים ולא את התמונות בהן היא לבושה בבגדים מלאים, ולכן לא ניתן היה להשוות ביניהן ולהכריע האם השימוש בתמונות המסוימות בהן נעשה שימוש בפועל, היה הכרחי.
ושוב, אופן ביצוע הפרסום ונסיבותיו, כפי שפורטו לעיל, מלמדים לטעמי גם על תום הלב במסגרתו הוא בוצע.
לפיכך אני קובעת כי חלה בענייננו ההגנה מכוח סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות.
אין אפוא מקום לפסוק פיצוי כלשהו לתובעת בגין פרסום התמונות מטורקיה.
אירוע שלישי: פרסום העמודים מהסכם הפירוד
העמודים הנדונים מהסכם הפירוד לא הוגשו כראייה, אולם מתיאור התובעת עולה כי מדובר בשני עמודים ראשונים מהסכם זה, אשר דן בין היתר בילדיה הקטינים, ואשר נשלחו על ידי מר מוכתרי לקבוצת WhatsApp בה לקח חלק גם הנתבע, וללא ידיעתה.
הצגת העמודים מהסכם הפירוד במסגרת התביעה במחוזי, מהווה "פרסום" על פי הגדרתו בלשון החוק כמפורט לעיל. הנתבע איננו מכחיש את עצם הפרסום.
בהתאם לסעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות, העוסק ב"העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב...", עולה האמור כדי פגיעה בפרטיותה של התובעת, לאחר שהיא, כצד להסכם הפירוד ומשכך הנמען בו או הכותבת אותו, לא נתנה לנתבע את רשותה לעשות בו שימוש.
במאמר מוסגר אציין כי פגיעה בפרטיות התובעת עלולה הייתה להתגבש גם בהתאם לסעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות, העוסק ב"פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם...". ואולם, משלא הובאו בפניי העמודים מתוך הסכם הפירוד אשר נחשפו במסגרת התביעה במחוזי, אין בידי לקבוע האם מדובר בעניין כאמור, הגם שניתן להניח כך.
מכל מקום ובהתאם לסעיף 2(5) הנ"ל, פרסום העמודים מתוך הסכם הפירוד על ידי הנתבע במסגרת התביעה במחוזי, עולה כדי פגיעה בפרטיות.
יחד עם זאת, חלות בענייננו הגנות, כפי שיפורט להלן.
פרסום מותר מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע
בענייננו, בדומה לסרטון מליל הסדר ולתמונות מטורקיה, שני העמודים מהסכם הפירוד פורסמו על ידי הנתבע בכובעו כבעל דין, תוך כדי דיון בתביעה במחוזי. על כן, על פי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, פרסום תמונות אלה הנו פרסום מותר, והוא איננו יכול לשמש כעילה בתובענה דנן.
הגנה מכוח סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות
רצונו של הנתבע להוכיח כי הסכם הפירוד והסכם הממון שנכרתו בין התובעת לבין מר מוכתרי היו פיקטיביים, וכי בפועל התנהלו התובעת ומר מוכתרי כבני זוג – הינו בגדר עניין אישי כשר (של הנתבע), וזאת על רקע טענותיו כי התובעת ומר מוכתרי גזלו ממנו ומאשתו את מרבית כספיהם, וכי ההסכמים הפיקטיביים האמורים מונעים ממנו את היכולת להיפרע מהתובעת ולהשיב לכיסו את כספי ההלוואה. לשם כך, הגיש הנתבע במסגרת התביעה במחוזי את שני העמודים הראשונים מתוך הסכם הפירוד, אשר חשיבותם, לטענתו, נעוצה אך ורק בתאריך כריתת הסכם הפירוד המופיע בהם, אשר עשוי, לדעתו, לסייע בידיו להוכיח כי ההסכמים האמורים פיקטיביים וכי בפועל מתנהלים התובעת ומר מוכתרי כבני זוג.
אופן ביצוע הפרסום ונסיבותיו, כפי שפורטו לעיל, מלמדים לטעמי גם על תום הלב במסגרתו הוא בוצע, ולפיכך אני קובעת כי חלה בענייננו ההגנה מכוח סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות.
אין אפוא מקום לפסוק פיצוי כלשהו לתובעת בגין פרסום העמודים מהסכם הפירוד.
ודוק;
דין עתירתה של התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש להידחות אף היא. התובעת לא הוכיחה כי נגרמה לה עוגמת נפש כלשהי בגין האירועים הנטענים בכתב התביעה.
בפרט, משקבעתי לעיל כי לא נפל פגם בהתנהלותו של הנתבע, וכי אין בפעולותיו כדי לזכותה בפיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות, מובן שאין בפעולות אלה כדי לזכות את התובעת בפיצוי בגין עוגמת נפש.
על רקע קביעותיי לעיל, ובפרט לנוכח קביעותיי כי פעולותיו של הנתבע אינן עולות כדי פגיעה בפרטיות התובעת המזכה אותה בפיצוי כלשהו, מובן גם כי לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש בכתב התביעה בדבר "סנקציה כספית עתידית" בגין הוצאת דיבה, חדירה לפרטיות והסגת גבול, וכך גם באשר לסעד המבוקש בכתב התביעה "להורות על איסור הנתבע לחדור לפרטיותה של התובעת".
סוף דבר
התביעה נדחית במלואה.
לא הוכח בפניי כי הפרסומים שנעשו על ידי הנתבע מזכים את התובעת בפיצוי כלשהו.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.
סכום זה משקף את התרשמותי כי התובענה דנן הוגשה כדי לשמש כמשקל נגד לתביעת הנתבע כנגד התובעת בבית המשפט המחוזי, ואת התרשמותי מהתנהלותה של התובעת לאורך ההליך שבפניי, ובכלל כך בעת הגשת סיכומיה ועת צורפו להם מטעמה ראיות חדשות, הרבה אחרי חלוף המועד ומבלי לקבל על כך את רשות בית המשפט. אין זה מרחיק לכת לקבוע כי כלל האמור עלה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט על פי סעיף 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
סכום זה ישולם בתוך 60 ימים ממועד היום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
מזכירות בית המשפט תמציא לצדדים את העתק פסק דין כחוק.
ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ד, 13 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
16 מתוך 16