ת"א 16675-06-19 אדוארד נ' שגיא

הליך: 16675-06-19

שם התיק: ת"א 16675-06-19 אדוארד נ' שגיא

בית המשפט: בית משפט השלום בפתח תקווה

שופט/ת: אשרית רוטקופף

תאריך פסק הדין: 2022-11-13

תובעים: ישי אדוארד | נתבעים: רז שגיא

ייצוג תובעים: עו״ד לירן מיכאל

ייצוג נתבעים: עו״ד רון לוינטל

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"א 16675-06-19 אדוארד נ' שגיא

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת אשרית רוטקופף

תובע

עו"ד ישי אדוארד
ע"י ב"כ עוה"ד לירן מיכאל

נגד

נתבע

רז שגיא

ע"י ב"כ עוה"ד רון לוינטל

פסק דין

עניינו של פסק דין זה הינו בתביעה לפיצוי כספי בגין מספר פרסומים שנטען כי הם עולים כדי לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

התובע הינו עורך דין במקצועו ושימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כממלא מקום וסגן ראש העיר ראש-העין וכן נשא בתפקיד יושב-ראש וועדת משנה לתכנון ובניה (ללא שכר). הנתבע שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כחבר מועצת העיר באופוזיציה ויושב ראש וועדת ביקורת. אחיו של התובע, מר יאיר אדוארד (להלן: יאיר) ניהל בזמנים הרלוונטיים רשת מעונות יום בשם "טופז שירותי קהילה בע"מ" שמוקמו במספר מבנים בראש העין (להלן: חברת טופז). אח נוסף של התובע, מר יואב אדוארד, החזיק בזמנים הרלוונטיים במניות של חברת טופז (להלן: יואב).

ביום 3/1/19 התקיימה ישיבת מליאה שלא מן המניין של חברי מועצת העיר (מס' 3/14) כשעל סדר היום עמד, בין היתר, מתן אישור המלצת ועדת הקצאות למתן זכות שימוש לעמותת "רשת גני ילדים של אגודת ישראל" להפעלת גן ילדים בעיר בהתאם להסכם הקצאה שצורף (להלן: עמותת גני אגודת ישראל). יצוין בהקשר עניין זה שהובא להצבעה כי ביום 21/8/18 נערכה על-ידי היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד פרומה פורת (להלן: יועמ"שית העירייה) חוות דעת משפטית שיועדה לחברי מועצת העיר לעניין זכות השימוש ללא תמורה בשבעה מבנים של העירייה המשמשים להפעלת 11 גני ילדים של עמותת גני אגודת ישראל. באותה חוות דעת צוין, בין היתר, כי וועדת ההקצאות הרלוונטית המליצה על התקשרות בהסכם הקצאה; הסכם ההקצאה למתן זכות שימוש הינו למטרה ראויה; תקופת השימוש הינה למשך חמש שנים; נאסרו שימושים הזרים למטרות הרשות וכן נאסרה העברת זכויות.

בסמוך לאחר שהנושא הועלה לדיון בישיבה האמורה, העלה הנתבע הסתייגות לעניין יכולתם של כל חברי המועצה הנוכחים באותה ישיבה ליטול חלק בהצבעה לאור זיקה בין בני משפחתם לפעילות הגנים ובהכווינו את טענתו זו אל התובע על רקע תכלית פעילותה של חברת טופז וזיקת אֵחַיו אליה. לעמדה זו הצטרף חבר מועצה נוסף (מר חנוך עוז).

במסגרת דין ודברים שהתנהל בקשר עם הטענה לניגוד העניינים, השיב ראש העיר כי טענה אחרונה זו הייתה מוצדקת באם היה מדובר על מעונות יום, אולם במקרה דנן עסקינן בגנים של המדינה - משרד החינוך. לאחר המשך דין ודברים אודות ניגוד העניינים, נערכה ההצבעה שבה השתתף בסופו של יום התובע והמלצת ועדת ההקצאות למתן זכות השימוש להפעלת גן הילדים אושרה פה אחד.

ביום 15/1/19 התקיימה ישיבת מליאה נוספת של חברי המועצה שלא מן המניין (מס' 4/14) כשעל סדר היום עמד, בין היתר, אישור המלצת ועדת הקצאות למתן זכות שימוש לעמותת גני אגודת ישראל כשהפעם דובר על הפעלת 11 גני ילדים בעיר הממוקמים בשבעה מבני גני ילדים בעיר (בהתאם להסכם הקצאה שצורף). באותה ישיבה נטלה חלק יועמ"שית העירייה (שלא נטלה חלק בישיבת המליאה הקודמת מיום 3/1/19). טרם ההצבעה הציגה יועמ"שית העירייה בפני משתתפי הישיבה הסבר קצר של נוהל ההקצאות והפרוצדורה הרלוונטית הכרוכה בכך. באשר למקרה הנדון של הגנים נשוא ההמלצה שעמדה להצבעה, ציינה יועמ"שית העירייה כי מדובר באישור חוזר של הקצאות שאושרו בעבר לגנים שמופעלים על-ידי רשת גנים של "אגודת ישראל" כאשר כל ההליך התקיים לפי הנוהל.

בהמשך לדין ודברים שהתנהל באשר לשאלות שעלו מצד הנתבע וחלק מחברי המועצה בעניין ההקצאה, נערכה הצבעה בה גם כן השתתף התובע והמלצת ועדת ההקצאות למתן זכות השימוש להפעלת גני הילדים אושרה פה אחד.

ביום 14/5/19 פנה הנתבע במכתב שנשלח באמצעות דואר אלקטרוני ושמוען לראש העיר, חברי מועצת העיר ויועמ"שית העירייה ובו דרש לבטל את הקצאת 8 המבנים של גני הילדים שאושרו כאמור בהצבעות ישיבות המליאה מיום 3/1/19 ומיום 15/1/19. במסגרת אותה פנייה הלין הנתבע, בין היתר, על כך שהוסתר מידע מחברי המועצה, מקום בו למעשה חברת טופז ועמותה בשם "יאיר נתיב" (להלן: יאיר נתיב) נכנסו בנעלי עמותת גני אגודת ישראל ומפעילות במבנים הרלוונטיים להקצאות - צהרונים, מעונות יום ופעוטונים - מה שמהווה הפרה יסודית של ההסכם.

כן, הלין הנתבע במכתבו האמור על קיומו של "ניגוד עניינים מובהק" מצד התובע ביחס לכך שהוא (כמו גם ראש העיר) לא הודיע לחברי המועצה ולא נמנע מהשתתפות בהצבעות חרף היותו אחיהם של יואב המחזיק ב-44% ממניות חברת טופז ושל יאיר המשמש כמנכ"ל החברה. על רקע זאת דרש הנתבע, בין היתר, להורות על ביטול ההקצאה וכן להגיש תביעה אישית כנגד התובע (וכנגד ראש העיר) נוכח ההסתרה וההצבעה תוך ניגוד עניינים לכאורה.

מלבד המכתב האמור שיתף הנתבע את תמצית טענותיו האמורות במסרון ששלח לחברי המועצה בווטסאפ (באותו מועד בו שיגר את מכתבו) וכן בשני פוסטים ברשת הפייסבוק מיום 14/5/19 ומיום 26/5/19 בעמוד השייך לו והעונה לשם "רז שגיא - חבר מועצת העיר ראש העין".

במועד משלוח המכתב האמור (מיום 14/5/19), התקיימה ישיבת מועצה מן המניין (מס' 13/14) ובמסגרת דין ודברים שהתנהל בקשר עם פרסומי הנתבע (עד לאותו מועד), הביע ראש העיר את מורת רוחו מהפרסומים ותוכנם, וכן התנהל ויכוח בין התובע לנתבע באשר לשאלה האם השתתפותו של התובע בהצבעות בקשר עם הקצאת המבנים לגנים הייתה תוך ניגוד עניינים לנוכח זיקתו לאֵחַיו והיותם של האחים בעלים/מנהלים של חברת טופז.

ביום 1/7/19 נערכה ישיבה שיזמה וקיימה יועמ"שית העיריה ובה נטלו חלק גם מנכ"ל העירייה, מבקר העירייה ונוספים. נושא הישיבה הוכתר כ"שימוע" שנערך לעמותת גני אגודת ישראל בעניין הפעלת צהרונים וקייטנות בגנים להם אושרה הקצאה על-ידי העירייה ובהמשך לבקשת הנתבע ובירור הטענות שהעלה לפיהן העמותה מפעילה בגנים שקיבלה בהליך של הקצאה, צהרונים וקייטנות על-ידי גוף חיצוני, בעוד שעל-פי תנאי ההסכם, נאסרה אפשרות מתן שימוש לגוף אחר או הפעלה שלא בהפעלה ישירה ולכאורה העמותה לא עומדת בהסכם. לישיבה זומנו הרב עמית מגד - מנהל עמותת גני אגודת ישראל - סניף ראש העין (להלן: הרב מגד) וכן זומן מנכ"ל רשת הגנים של אגודת ישראל (הרב ישראל גולומב).

במסגרת המענה שסיפק הרב מגד לשאלות שהופנו אליו, בין היתר, בעניין אופי הפעילות של הגנים הרלוונטיים הובררו הבאים: הצהרון הקיים בגנים מופעל על-ידי גוף חיצוני; מפעילי הצהרון גובים את התשלום ישירות מההורים (כשהם זכאים להחזר כספי ככל שהם עומדים בתנאי סבסוד); מפעילי הצהרונים בגנים של "אגודת ישראל" בראש העין הינם עמותת "יאיר נתיב" וכן חברת טופז עימה לא נחתם הסכם בכתב. בהתייחסות המסכמת של יועמ"שית העירייה בסיום פרוטוקול ישיבת השימוע צוין, בין היתר, כי "אם את כל הנתונים הייתם פורסים בפנינו יכול להיות שהיינו נותנים את הדעת בחוזה בשל ההפרדה בגופים, בשנים האחרונות". כן, התבקשו הרב מגד ומנכ"ל הרשת לנסח "פנייה לוועדה ובה בקשה לאפשר הפעלת צהרון באמצעות גוף אחר שהינו ללא מטרת רווח וזאת לאור העובדה כי זכות השימוש במבנים ציבוריים ניתנה ללא תמורה".

לטענת התובע, לאחר ההבהרה של ראש העיר ויועמ"שית העירייה, התובע נטל חלק בהצבעה בלב שלם ומתוך הבנה מוחלטת שהוא אינו מצוי בניגוד עניינים. בטרם החלה ישיבת מליאת מועצת העיר שהתקיימה ביום 14/5/19 ובנוכחות כל הקוורום, פנה הנתבע לראש העיר ולכל הנוכחים בשאלה - כיצד התובע כחבר המועצה, סגן ראש העיר וממלא מקומו - הצביע לטובת חברת טופז המנוהלת על-ידי אֵחַיו בניגוד עניינים.

הנתבע לא הסתפק בהעלאת הטענות הבדויות בישיבת המועצה אלא הוא בחר לנהל את העניין בפומבי. כך, החל האחרון לשלוח מסרונים והודעות דוא"ל לכלל חברי המליאה, בטרם הוא בחן את הדברים לאשורם ואילו היה בודק את הדברים היה מוצא שאין להם שחר.

במסגרת סעיף 26.1-26.4 לכתב התביעה פירט התובע את הפרסומים המכפישים מצד הנתבע בקשר עם טענותיו והמלל הנטען שצוין בהם:

'מסרונים בווטצאפ מיום 14/5/19': "שורה ארוכה של עבירות נעברו כאן לכאורה-עקיפת חוק חובת המכרזים, הצבעה תוך ניגוד עניינים (עבירה שדינה שנת מאסר בפועל ושיש עימה קלון) הסתרת מידע מחברי המועצה, הפרת הסכם וכמובן שימוש פרטי לצרכי רווח במבנה ציבור שנמסרו ללא עלות/מינימלית-כן, בכסף של כולנו".

פרסום ברשת הפייסבוק מיום 14/5/19 בדפים: "ראש העין הוותיקה", "תושבים לא אדישים", "מעורבים בראש העין", "הפרלמנט של ראש העין", "הפורום-ראש העין", "פסגות אפק, ראש בעין", "פסגות אפק ראש העין - השכונה החדשה" ושכלל את המלל: "שורה ארוכה של עבירות נעברו כאן לכאורה-עקיפת חוק חובת המכרזים, הצבעה תוך ניגוד עניינים (עבירה שדינה שנת מאסר בפועל ושיש עימה קלון) הסתרת מידע מחברי המועצה, הפרת הסכם וכמובן שימוש פרטי לצרכי רווח במבנה ציבור שנמסרו ללא עלות/מינימלית-כן, בכסף של כולנו". זאת, בפוסט האמור שולבה תמונה של התובע לצד ראש העיר, תחת הכותרת "חשיפה".

פרסום ברשת הפייסבוק מיום 26/5/19 בדפים: "ראש העין הוותיקה", "תושבים לא אדישים", "מעורבים בראש העין", "הפרלמנט של ראש העין", "הפורום-ראש העין", "פסגות אפק, ראש בעין", "פסגות אפק ראש העין - השכונה החדשה" ושכלל את המלל: "באמת אין גבול-עיריית ראש העין גם פטרה מתשלום ארנונה וגם משלמת (על חשבוננו) את המים בגנים והצהרונים של משפחת אדוארד. כאמור, עיריית ראש העין מקצה 8 מבני ציבור (באמצעות עמותה-חינם וללא מכרז ) לחברת טופז בע"מ-שבבעלות ובניהול שני אחיו של עו"ד ישי אדוארד-סגן ומ"מ ראש העיר ויו"ר הוועדה לתכנון ובניה (שחרף ניגוד עניינים מובהק נותר במליאה והצביעה פעמיים בעד ההקצאה)". זאת, גם כן בשילוב תמונה של התובע לצד ראש העיר, תחת הכותרת "חשיפה 2".

פרסום בדוא"ל בתפוצה נרחבת, מיום 14/5/19: "הן חברי המועצה הנכבדים, והן היועמ"ש מתבקשים בזאת להורות ולפעול כדלקמן[...]3. להגיש תביעה אישית כנגד ראש העיר מר שלום בן משה וכנגד ס/מ"מ עו"ד ישי אדוארד על: א. הסתרה והצבעה תוך ניגוד עניינים ביודעין לכאורה-אשר לכאורה עולה עד לכדי עבירת הפרת אמונים, או אפילו עבירת שוחד...".

לטענת התובע, המדובר בפרסומים מפירים ופוגעניים אשר בגין כל אחד מהם הוא זכאי לפיצוי כספי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, מכח חוק איסור לשון הרע. ודוק, אותה לשון הרע שפורסמה במספר דרכי פרסום שונים לתושבים, נועדה לפגוע באופן אישי בתובע והכל בכוונת מכוון. לא ניתן להתעלם גם ממעמדו של הנתבע כחבר מועצת עיר, יו"ר ועדת ביקורת בעירייה וכאחד שהתמודד לראשות העירייה ואשר דבריו נתפסים כאילו נבדקו לפני ולפנים.

על רקע האמור, עתר התובע לסעדים הבאים: (1) צו עשה המורה לנתבע למחוק את הפרסומים האמורים; (2) צו עשה המורה לנתבע לפרסם הודעת התנצלות בכל המקומות בהם פורסמו הפרסומים נשוא התביעה; (3) פיצוי כספי שהועמד לצרכי אגרה על סך 500,000 ₪ - ושנטען כי התבסס על פיצוי בסך 141,475 ₪ בגין כל אחד מהפרסומים שהינו כפל הסכום האמור בסעיף 7א(א) לחוק איסור לשון הרע.

לטענת הנתבע, המדובר בתביעת דיבה שהינה אבסורד בהתגלמותו. כפי שהדבר מסתמן, התביעה הינה שגגה אחת גדולה מבחינה משפטית וכל מטרתה הוא ליצור תביעת הפחדה/השתקה כנגד הנתבע, שביקש לדווח לציבור, במסגרת תפקידו וכנדרש ממנו, על התנהלותו הלא ראויה של התובע. תביעת ענק כגון זו, כנגד מי שפועל בהתנדבות בעירייה, עונה על ההגדרה של "תביעת השתקה והפחדה".

לגופה של התנהלות הנתבע באשר להשתתפות בהצבעה חרף ניגוד העניינים, נטען כי בהסכם שבין עמותת גני אגודת ישראל לבין העירייה, נאסרה פעילות למטרות רווח (סעיף 3(ו)) וכן נאסר במפורש על העמותה האמורה למסור או להעביר את המבנים ו/או חלק מהם לאחר. חריגה מסעיפים אלה הוגדרה כהפרה יסודית של ההסכם. גם ראש העיר וגם היועצת המשפטית הסבירו והצהירו במליאה לפרוטוקול כי מדובר בגני ילדים בלבד! לא צהרונים, לא מעונות יום, לא פעוטונים אלא גני ילדים בלבד. בשתי ההצבעות שהתקיימו בשתי ישיבות המועצה, השתתף, והצביע (בעד) ההקצאה (בין יתר חברי המועצה) גם התובע, למרות שהנתבע העיר לו על כך וכן הזהירוֺ בהקשר זה גם חבר מועצה נוסף. ראש העיר שהתייחס להערות הנתבע, טען כי באם היה מועלה הנושא של מעונות יום, יכול היה להיות שהנתבע צודק אולם הגנים במוקד ההצבעה הינם גנים של המדינה/משרד החינוך. ואולם, מבדיקה שערך הנתבע התגלה כי למעשה כבר מיום 10/12/13 נכנסה עמותת 'יאיר נתיב' בנעלי עמותת גני אגודת ישראל. יתר על כן, עמותת 'יאיר נתיב' מעבירה לידי חברת טופז את השימוש ב-8 מבנים שבהם יפעלו 12 גני הילדים/צהרונים/מעונות יום/פעוטונים והעברה זו מהווה לכאורה: עקיפה של חוק חובת מכרזים; חריגה מסעיף 3(ד) להסכם שחתמה העירייה עם עמותת גני אגודת ישראל והקצאת מבני ציבור ללא תמורה לחברת טופז.

לכאורה העירייה לא יכלה לדעת על הפרת ההסכם - אולם חברת טופז קיבלה תמיכות מתקציבי ממשלה ממשרד התמ"ת בסך 11,495,903 ₪ (בין השנים 2012-2018) בעבור הפעלת צהרונים/מעונות יום/משפחתונים באותם מבני ציבור ובאותו סמל מוסד של הגנים. ההקצבות והתמיכות עוברות לחברת טופז באמצעות העירייה והאחרונה גם חתומה על אישור הנדרש בנוהל של משרד התמ"ת, על כך שהיא מפקחת ומבקרת על הגנים/צהרונים/מעונות יום. חברת טופז גובה בנוסף גם כספים מהורי הילדים ומנהלת בפועל עסק במבני ציבור שהוקצו ללא מכרז, ללא נוהל הקצאה וללא תמורה לעירייה שהיא בעלת המבנים. בנוסף, חברת טופז אף מפעילה צהרונים/מעונות יום במהלך כל שעות היום ולא רק גני ילדים בניגוד למה שנמסר לחברי מועצת העיר בשתי הישיבות, הן על ידי ראש העיר והן על ידי היועצת המשפטית. אם לא היה די בכך, הרי שמבדיקה שערך הנתבע עולה כי גני ילדים/צהרונים/מעונות יום פטורים מתשלום ארנונה ואת חשבון המים משלמת העירייה.

כן, טען הנתבע כי מקום בו יאיר משמש כמנכ"ל חברת טופז ב-12 השנים האחרונות ויואב, מחזיק ב-44% ממניות החברה, התובע יתקשה לטעון כי לא ידע על משלח ידם של שני אֵחַיו (במבחן האזרח הסביר) ואם לא ידע, לכל הפחות, היה עליו לדעת, בעיקר לנוכח העובדה שהוא מחויב לחתום (כתנאי לחברות המועצה) על שאלון ניגוד עניינים. על רקע האמור, הנתבע פנה ביום 20/3/19 ליחידה הארצית לחקירות הונאה, מסר עדות מפרטת ואת כל המסמכים וביקש לפתוח בחקירה. כחודש לאחר מכן, העביר הנתבע את המכתב (נשוא אחד הפרסומים) לראש העיר, לכלל חברי המועצה, ליועצת המשפטית, למנכ"ל העירייה ובמסגרתו עמד על כל הפרטים שחשף וביקש לבטל את ההקצאה שנעשתה תוך הסתרת עובדות מהותיות והפרת הסכם יסודית. כן, פרסם הנתבע את תקציר העבודות בפייסבוק כפי שהוא נוהג לעשות באופן קבוע.

הנתבע כחבר מועצת העיר ויו"ר הוועדה לענייני ביקורת בעירייה אמור במסגרת תפקידו להציג את העוולות הקורות בעירייה, את העניינים הלוקים בחסר ואת הטעון ביקורת. למעשה הנתבע הוא אורגן ברשות, ולפיכך על פרסומיו, במסגרת עבודתו, חלה הגנה מוחלטת לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע - פרסום דו"חות ביקורות או פרסומים הנוגעים לביקורת "על פי דין" (פקודת העיריות) וכן על-פי "הוראה של רשות מוסמכת" (היא מועצת העיר שהסמיכה אותו לשמש בתפקידו), וממילא הוא "רשאי לעשות כן על פי היתר של רשות כאמור". בהתאם לחקיקה ולהלכה, המדובר בהגנה שהינה בגדר "הגנה מוחלטת" ואין זה רלוונטי אם מדובר בפרסום שנעשה בזדון או ממניעים לא כשרים. כן, נטען כי קיומה של ההגנה איננו תלוי בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום לב. מכאן שכל התביעה אינה אלא "מהומה על לא מאומה".

לחילופין, נטען כי לנתבע עומדת הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע; התוכן שפורסם עמד בהתאמה למציאות האובייקטיבית כפי שהוכח ויוכח. הנתבע לא הוסיף לעובדות פרשנויות ונמנע מלפרסם דברים שעלול היה להשתמע בהם ו/או להסיק מהם מבין השורות. אף הכותרת בה בחר התובע לפרסומיו - "חשיפה" - הינה בעלת משמעות של פרסום והגעה למודעות הציבור והיא איננה מילה עם משמעות לוואי שלילית. הנתבע לא עסק בפרשנות, לא הרחיב ולא הוסיף כשכל אמירותיו חוסות תחת הגנת "אמת דיברתי".

לחילופי חילופין, טען הנתבע כי עומדת לו הגנת תום הלב המעוגנת בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע גם בנסיבות של התייחסות לישיבה של תאגיד שלציבור יש עניין בו (עיריית ראש העין ואורגניה לענייננו, והעמותות הנידונות במקרה דנן). הנתבע פעל מתוך אמונה שלמה שאינו פוגע באיש בפעולותיו ועשה כן מתוך הגינות ויושר והגנה על טוהר המידות הציבורי ומתוך הבנה כי נדרש שיתקיים הליך כן, שקוף ואמיתי של ביקורת על גופי העירייה השונים. חופש הביטוי הנתון לכל אזרח, קל וחומר לחבר מועצה ויושב ראש הוועדה לענייני ביקורת והוא המאפשר את הליך הביקורת, בכך שהוא חושף את הציבור למגוון הדעות האפשריות ומאפשר להם לגבש דעה אמיתית וכנה. הנתבע לא פרסם מתוך כוונת זדון להרע חלילה לתובע ולא על מנת לפגוע בו ואילו היה התובע נשמע לאזהרתו של הנתבע ויוצא מהדיונים ולא מצביע, לא היו נכתבים דברים הנוגעים אליו כלל. הנתבע שב וחזר על כך שהטענה לפיה התובע לא ידע על משלח ידם של אֵחַיו, אינה עומדת במבחן האדם הסביר, כשלא יעלה על הדעת כי חברה משפחתית בבעלות אח אחד ובניהול אח שני, המנהלת 12 גני ילדים/מעונות יום/צהרונים בעיר שבה התובע הינו סגן וממלא מקום ראש העיר, לא נידונה ולו פעם אחת בשיחה משפחתית.

דיון והכרעה:

הנה כי כן, עילתה של התביעה שבפניי נסבה אודות עוולה נטענת של לשון הרע שבאה לידי ביטוי בפרסומים השונים אותם יזם הנתבע: במכתב שנשלח באמצעות הדוא"ל לחברי המועצה, ראש העיר ויוע"משית העירייה; מסרון בווטצאפ וכן בשני פוסטים שהעלה הנתבע ברשת "פייסבוק".

עוד טרם שאפנה לבחינה הממוקדת של הפרסומים האמורים, אביא תחילה בפתח דיוני זה את יסודות עוולת לשון הרע כפי שמעוגנות בהוראות החקיקה והפסיקה.

את בחינת השאלה אם פרסום מסוים מהווה לשון הרע יש לערוך בארבעה שלבים:

בשלב הראשון, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. בשלב השני, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. בשלב הרביעי והאחרון, וככל שהפרסום ממלא אחר תנאי שלושת השלבים הקודמים, יש לבחון את שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע (ר' ע"א 89/04 יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי [פורסם במאגרים] (4/8/08)).

על האבחנה בין החלופות השונות המנויות בסעיף 1 לחוק עמד בית המשפט העליון בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607); כך נקבע כי החלופה הראשונה סעיף 1 לחוק המדברת על השפלת אדם בעיני הבריות הינה בבחינת 'חלופת סל רחבת היקף', בעוד שלוש החלופות הנוספות הן ספציפיות. כן, נקבע בפסק הדין האמור כי הוכחת פרסום אשר יש בו לשון הרע לא מחייב פגיעה או גרימת נזק ודי שהנפגע יוכיח כי הפרסום "עלול" היה לפגוע.

בבואו לבחון אם ביטוי מסוים עולה כדי לשון הרע יתחשב בית המשפט באופן שבו נתפס הביטוי בעיני אדם סביר. מבחן זה הוא מבחן אובייקטיבי שמתמקד בשאלה כיצד אדם רגיל היה מבין את הפרסום. חופש הביטוי מחייב שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע. השאלה איננה אפוא מה הכוונה שמאחורי הפרסום, אלא מהו המסר עימו נותר הנחשף אליו (ר' ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, [פורסם במאגרים] (8/2/12)). כן, הובהר כי המענה לשאלה היא מה משמעותן של המילים בעיני האדם הרגיל אינן בבחינת ענין של פרשנות במשמעותה המשפטית אלא מה שהאדם הרגיל מסיק, ללא ידע מיוחד, נקרא, בדרך-כלל המובן הטבעי והרגיל של המילים, אך תדיר יותר העוקץ אינו כל כך במילים עצמן, אלא בכך מה האדם הרגיל עשוי להסיק מהן, וגם דבר זה רואים כחלק מן המובן הטבעי והרגיל. כן, נקבע גם כי הפרסום נבחן בכללותו, לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם אל מול הנסיבות החיצוניות הסובבות אותו; כך, למשל, צוין כי המובן הטבעי והרגיל של המילים יימצא לעתים במובן המילולי כפשוטו ולעתים במסקנות מבין השורות. אל המובן הטבעי והרגיל של מילים אין להגיע תוך בידודן וניתוקן מהקשרן אלא נהפוך הוא, יש לראותן על רקען הכללי בו הובאו ובהקשר הדברים בו פורסמו (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא (2) 287)).

כן, יצוין כי ביחס לנבחרי ציבור/דמויות ציבוריות בתחום הפוליטי, הוטעם בפסיקה לא אחת, כי יש שיקול הנוטה לצמצם את זכותם לשם טוב, שכן עצם פועלם הוא שעשוי להוות "ענין לציבור" ולחשיבות ציבורית ועל העוסקים בפעילות ציבורית, להיות ערוכים לספיגת ביקורת רבה יותר כלפיהם מאשר האדם מן השורה (ר' ת"א (מחוזי חי') 57373-04-18 רמי חסון בע"מ נ' צביקה גנדלמן [פורסם במאגרים] (30/12/21)). לצד האמור גם הובהר כי שמו הטוב של איש ציבור אינו הפקר; חופש הביטוי אינו מהווה אישור להשתלחות בו ולהכפשת שמו, ללא כל מגבלה. יש לבחון את הביטוי על פי מידת חשיבותו האמיתית לחופש הביטוי ומנגד - על פי מהותו ומידת הפגיעה שהוא פוגע בשמו הטוב של איש הציבור (ר' ע"א (מחוזי חי') 20665-02-19 חיים צורי נ' שגיא ישראל קרשובר [פורסם במאגרים] (16/6/19)).

להלן אפנה לבחינת שאלת קיומו של לשון הרע על פי אמות המידה האמורות, ביחס לכל אחד ואחד מהפרסומים (המלאים) אליהם הפנה התובע במסגרת סעיף 26 לכתב התביעה וסעיף 19 לתצהירו.

"מסרונים בווטסאפ ביום 14/5/19": עיון בנספח 5 לתצהיר התובע מעלה כי המלל שכלול בעמוד הבודד של אותו נספח אינו כולל את המלל שציין התובע בסעיף 19.1 לתצהירו. משכך, ברי כי ההתייחסות תהיה רק למלל המופיע בנספח האמור ממנו מבקש התובע להיבנות בעניין פרסום זה:

"ערב טוב,

מה יש לכם להגיד על זה?

בשתי ישיבות של מועצת העיר אישרנו

הקצאה ל-5 שנים, של 8 מבני ציבור ל-12

גני ילדים (ללא עלות/מינימאלית). המבנים

הוקצו לעמותה, שמוגדרת מוסד ללא כוונת

רווח (מלכ"ר). העמותה העבירה (בניגוד

להסכם עם העירייה) את השימוש במבנים

והגנים לשימוש חברת טופז בע"מ

ולעמותה אחרת. כל זה בניגוד להסכם עם

העירייה ומבלי לידע את חברי המועצה

לפני ההצבעה.

חושבים שזהו?

אז חברת טופז גם קיבלה כ-11.5 מיליון

₪ מתקציבי משרדי הממשלה בשש

השנים האחרונות, מעבר לשכר הלימוד של

ההורים. התקציב עבר באמצעות עיריית

ראש העין, לאותה 12 גני ילדים ואותו

סימול מוסד, כך שלא ניתן לומר שראש

העיר לא יכול היה לדעת על הפרת ההסכם.

[...] עוד לא הכל...

[...] טופז בע"מ "במקרה" מנוהלת

על ידי מר יאיר אדוארד - אחיו של סגן ראש [.....]"

בבואי לבחון האם יש בתוכנו של הפרסום האמור כפי שמופיע בנספח שצורף כדי להוות לשון הרע, אני מוצאת שיש להשיב של שאלה זו בשלילה. כל הטענות אשר נכללות בפרסום זה עוסקות בהקצאה שאושרה לעמותת גני אגודת ישראל ועל העברת השימוש במבנים מצד האחרונה בניגוד להסכם בינה לבין העירייה. כן, נטען כי קבלת כספים ממשרדי הממשלה מלמדת על כך שלא ניתן לומר שראש העיר לא היה יכול לדעת על הפרת ההסכם. שמו של אחי התובע, יאיר, אמנם מצוין בסוף הפרסום אולם גם אם אניח כי ניתן ללמוד מהשורה האחרונה שעסקינן באֵחַיו של התובע - אין בהעתק ההודעה כפי שהוצג בפניי (בנספח הרלוונטי) כל תוכן רלוונטי לבחינת הטענות ואין מדובר בפרסום שניתן ללמוד ממנו כי הוא מכוון נגד התנהלות התובע בקשר עם ההחלטה ליטול חלק בהצבעות על אישור ההמלצה להקצאת המבנים לגנים. בהקשר זה יצוין כי כאשר הנתבע התבקש להתייחס בחקירתו הנגדית לפרסומים, עלה כי ב"כ התובע ביקש למקדו בעיקר בפרסומים בפייסבוק ובהמשך טען כי הפרסום בווטצאפ הינו למעשה אותו פרסום ברשת הפייסבוק (ר' ע' 56 שו' 11-13 לתמליל ישיבת ההוכחות). כך או כך, התוצאה הינה שהפרסום שנטען בא לידי ביטוי בהודעת הווטסאפ האמורה (כפי שהוצגה) אינו מהווה לשון הרע (וממילא לפרסומים בפייסבוק אתייחס בהמשך).

פרסום ברשת הפייסבוק מיום 14/5/19: עיון בנספח 8 לתצהיר התובע במסגרתו צורף הפרסום הנדון כולל שורות קטועות, אולם בניגוד לפרסום הקודם, עיון בכל עמודי נספח 8, מעלה כי מופיע בהם המלל של השורות הקטועות. להלן המלל של הפוסט הנדון:

"מה יש לכם להגיד על זה?

בשתי ישיבות של מועצת העיר אושרה הקצאה ל-5

שנים, של 8 מבני ציבור ל-12 גני ילדים (ללא

עלות/בעלות מינימאלית). המבנים הוקצו לעמותה,

שמוגדרת מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר). העמותה

העבירה (בניגוד להסכם עם העירייה) את השימוש

במבנים והגנים לשימוש חברת טופז בע"מ ועמותה

נוספת. כל זה בניגוד להסכם עם העירייה ומבלי לידע

את חברי המועצה לפני ההצבעה.

חושבים שזהו?

אז חברת טופז גם קיבלה כ-11.5 מיליון ש"ח מתקציבי

משרדי הממשלה בשש השנים האחרונות, מעבר לשכר

הלימוד של ההורים. התקציה עבר באמצעות עיריית

ראש העין, לחברה ולאותם 12 גני ילדים ואותו סימול

מוסד, כך שלא ניתן לומר שראש העיר לא יכול היה

לדעת על הפרת ההסכם.

זה עוד לא הכל...

חברת טופז בע"מ "במקרה" מנוהלת על ידי מר יאיר

אדוארד - אחיו של סגן ראש העיר וממלא מקומו, עו"ד

ישי אדוארד והיא בבעלות מר יואב אדוארד - אחיו

השני של עו"ד ישי אדוארד. וגם - בניגוד להקצאה

המקורית שנועדה רק לטובת גני ילדים, החברה

מפעילה במבני הציבור שקיבלה ללא עלות/עלות

מינימלית, גם פעוטונים, צהרונים ומעונות יום.

זה לא הפריע לראש העיר מר שלום בן משה לומר

לפרוטוקול בישיבת המועצה 4/14 (ע"מ - 22) כי לא

מדובר בצהרונים אלא רק בגני ילדים וגם - לומר

לפרוטוקול בישיבת המועצה 3/14 (ע"מ - 69-71)

שאין לאף חבר מועצה ניגוד עניינים בהצבעה - וזה

בתגובה לאזהרה על ניגוד עניינים, שהעלינו חבר

המועצה @חנוך עוז ואנוכי. כמובן שכל זה גם לא

הפריע לסגן ראש העיר וממלא מקומו ולראש העיר

להשתתף בדיון על ההקצאה ובהצבעה (הצביעו בעד

כמובן).

שורה ארוכה של עבירות נעברה כאן לכאורה - עקיפת

חוק חובת המכרזים, הצבעה תוך ניגוד עניינים (עבירה

שדינה שנת מאסר בפועל ושיש עימה קלון) הסתרת

מידע מחברי המועצה, הפרת הסכם וכמובן שימוש

פרטי לצורכי רווח במבני ציבור שנמסרו ללא

עלות/מינילית -

כן, בכסף של כולנו.

ערב טוב ראש העין"

בבואי לבחון האם יש בתוכנו של הפרסום האמור כדי להוות לשון הרע, אני מוצאת שיש להשיב של שאלה זו בחיוב, אם כי גם כן ביחס לחלק מהפסקאות; ביחס לאמור בפסקאות הראשונה והשניה של הפוסט, עסקינן במלל הזהה במהותו לזה שמופיע בפרסום בהודעת הווטסאפ וכבר ציינתי לעיל כי כל הטענות אשר נכללות בפרסום זה עוסקות בהקצאה שאושרה לעמותת גני אגודת ישראל ועל העברת השימוש במבנים מצד האחרונה בניגוד להסכם של העירייה עימה. כן, נטען כי קבלת כספים ממשרדי הממשלה מלמדת על כך שלא ניתן לומר שראש העיר לא היה יכול לדעת על הפרת ההסכם. שונים פני הדברים ביחס לפסקאות השלישית, הרביעית והחמישית; הצגת התובע כמי שבחר ליטול חלק בהצבעה בנושא שנדון בישיבת מועצת העיר תוך ניגוד עניינים על רקע הזיקה לחברה שבבעלות/ניהול אֵחַיו ובאופן שההצבעה הייתה לטובת חברת טופז - מגבשים את הגדרת הפרסומים כפוגעניים עד מאוד בתובע שכנגד ובהתנהלותו במישור הציבורי-ערכי; כל אדם סביר היה מבין מהדברים כי התובע לא רק שהתנהל באופן בלתי כשר ובלתי ראוי אלא שהתנהלותו עשויה אף להוות עבירה פלילית במישור טוהר המידות (ובפרט לאור ציון והפנייה לכך בפסקה האחרונה). ברי כי הדברים עלולים להטיל כתם כבד באישיותו של התובע, לא רק על רקע תפקידו כסגן ראש העיר וחבר מועצה אלא גם על רקע מקצועו כעורך דין אשר מכח זאת הוא מחויב באופן מוגבר, לכל הפחות, להבנה ולידיעה אודות פעולות שעשויות להוות עבירה פלילית.

פרסום ברשת הפייסבוק מיום 26/5/19 (נספח 11 לתצהיר התובע):

"באמת אין גבול -

עיריית ראש העין גם פטרה מתשלום ארנונה וגם

משלמת (על חשבוננו) את המים בגנים והצהרונים של

משפחת אדוארד.

כאמור, עיריית ראש העין מקצה 8 מבני ציבור

(באמצעות עמותה - חינם וללא מכרז) לחברת טופז

בע"מ - שבבעלות ובניהול שני אחיו של עו"ד ישי

אדוארד - סגן ומ"מ ראש העיר ויו"ר הוועדה לתכנון

ובניה (שחרף ניגוד עניינים מובהק, נותר במליאה

והצביע פעמיים בעד ההקצאה).

בדיקה שערכתי בתאגיד המים ובמחלקת הגביה

בעירייה, העלתה כי עיריית ראש העין גם משלמת

(מכספנו) את חשבונות המים של 12 הצהרונים/גני

הילדים ב-8 המבנים שהוקצו חינם (בניגוד לחוק) וגם

פטרה את חברת טופז בע"מ מתשלום ארנונה.

כן - עיריית ראש העין גם מקצה חינם 8 מבנים לחברה

פרטית אשר מגלגלת מיליונים - גם משלמת במקומה

את חשבונות המים וגם פטרה אותה מתשלומי ארנונה

- על חשבוננו כמובן.

בקיץ הקרוב ייערכו גם קייטנות במקום - שוב ללא

תשלום דמי השכירות, אנחנתנו נמשיל לממן את המים,

והקייטנות יהיו פטורות מארנונה."

בבואי לבחון את שאלת קיומו של לשון הרע על פי יישום אמות המידה הצריכה בענייננו, הנני מוצאת להשיב על שאלה זו גם באשר לפרסום זה, אם כי ביחס לשני המשפטים האחרונים של הפסקה הראשונה. גם במשפטים אלה מוצג התובע כמי שבחר ליטול חלק בהצבעה בנושא שנדון בישיבת מועצת העיר תוך ניגוד עניינים על רקע הזיקה לחברה שבבעלות/ניהול אֵחַיו ובאופן שההצבעה הייתה לטובת חברת טופז. כפי שציינתי לעיל יש בכך לגבש את הגדרת הפרסומים כפוגעניים עד מאוד בתובע שכנגד ובהתנהלותו במישור הציבורי-ערכי. שונים הם פני הדברים ביחס ליתר האמור בפסקה הראשונה וביתר הפוסט, שעה שעיקר טענות הנתבע מופנות כנגד התנהלות העירייה אשר מאפשרת, בין היתר, פעילות פרטית בניגוד להקצאה תוך שהעירייה נושאת בהוצאות נלוות לאותה פעילות.

פרסום במכתב שנשלח על ידי התובע באמצעות הדוא"ל ביום 14/5/19 (נספח 7 לתצהיר התובע); מכתב זה מוען כאמור לחברי מועצת העיר, ראש העיר והיועצת המשפטית. מפאת אורכו של המכתב (4 עמודים) אצטט לענייננו את החלקים הרלוונטיים שמצאתי לבחינה הנדרשת ותוך תמצות של יתר הסעיפים;

תחת הכותרת "הוראות החוק" - כלל הנתבע בסעיף 1 תיאור של נוהל ההקצאה לעמותה ובסעיף 2 הפנה לסעיף 103(א) לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950 העוסק במניעת ניגוד עניינים אישי החלים על עובדי ציבור ובכלל זה איסור על השתתפות בדיונים או הצבעה מקום בו יש לאותו עובד ציבור או לקרובו טובת הנאה בכל חוזה או עסק שנעשה עם הרשות המקומית.

תחת הכותרת "העובדות הנדרשות לעניינינו" - סקר הנתבע את הרקע לאישור המלצת וועדת ההקצאות לעניין זכות השימוש לגנים של עמותת גני אגודת ישראל ואשר הובאו בפני מליאת המועצה בישיבות שהתקיימו ביום 3/1/19 וביום 15/1/19. כן, עמד הנתבע בסעיפים אלה על חילופי הדברים שהתנהלו בזמן אמת בקשר עם הסתייגותו באשר להשתתפות התובע בהצבעות לאור הטענה לניגוד עניינים על רקע זיקתם של אֵחַיו לחברת טופז.

תחת הכותרת "להלן מידע שהוסתר מחברי המועצה" - ציין הנתבע כי מקום בו הוברר שחברת טופז ועמותת "יאיר נתיב" נכנסות בנעליה של עמותת גני אגודת ישראל ומפעילות במבנים נשוא ההקצאות - צהרונים, מעונות יום ופעוטונים - הרי שיש בכך בכך יש הפרה יסודית של ההסכם. כן, עלו במסגרת פרק זה טענות כנגד העירייה על ידיעתה אודות הפרת ההסכם וזאת לנוכח תקציבי ממשלה שניתנו לחברת טופז, כשהעברתם הייתה תלויה רק לאחר קבלת אישור והתחייבות לפיקוח מצד העירייה.

תחת הכותרת "ניגוד עניינים מובהק" (שסעיפיו הם הרלוונטיים לבחינת עילת התביעה בענייננו באשר לפרסום זה) - ציין הנתבע כך:

"1. מנכ"ל 'חברת טופז שירותי קהילה בע"מ' ב-12 השנים האחרונות הינו מר יאיר אדוארד (אחיו של ס/מ"מ ראש העיר, עו"ד ישי אדוארד).

2. מר יואב אדוארד (אחיו השני של ס/מ"מ ראש העיר, עו"ד ישי אדוארד) מחזיק ב-44% ממניות החברה ושני חברים נוספים של מר יאיר אדוארד, מחזיקים ביתרת המניות.

3. ראש העיר מר שלום בן משה וס/מ"מ ראש העיר, עו"ד ישי אדוארד ידעו, או שהיה עליהם לדעת כי, 'חברת טופז שירותי קהילה בע"מ', נכנסה בנעלי 'רשת גני הילדים של אגודת ישראל' והיה עליהם להודיע על כך למועצה; לא להשתתף בדיונים על נוהל ההקצאה ובוודאי שלא להצביע".

[ההדגשות במקור]

תחת הכותרת "העילות המשפטיות לביטול ההקצאה" - ציין הנתבע את ההצבעה של התובע תוך ניגוד העניינים כנימוק שיש בו להביא לביטול ההקצאה והפנה בעניין זה לחוות דעת הוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות 1.110 מחודש 5/2013 וכן לסעיף 122א' (ג) לתקש"יר.

תחת כותרת הסיכום של המכתב, ביקש הנתבע מחברי המועצה וכן מיועמ"שית העירייה להורות על ביטול ההקצאה וכן להגיש תביעה אישית כנגד התובע (וכנגד ראש העיר) על בסיס:

"א. הסתרה והצבעה תוך ניגוד עניינים ביודעין לכאורה - אשר לכאורה עולה עד לכדי עבירת הפרת אמונים, או אפילו עבירת שוחד.

ב. יש גם לבדוק האם ציין ס/מ"מ ראש העיר, עו"ד ישי אדוארד את גני הילדים והצהרונים הללו בשאלון ההצהרה שמילא כתנאי למינויו כחבר מועצה".

[ההדגשות במקור]

בבואי לבחון את שאלת קיומו של לשון הרע על-פי יישום אמות המידה הצריכה בענייננו, הנני מוצאת להשיב על שאלה זו בחיוב גם ביחס לחלק מפרסום זה כמו שמצאתי בחלקים הרלוונטים בשני הפוסטים בפייסבוק עליהם עמדתי לעיל. בפרסום שנכלל תחת הכותרת - "ניגוד עניינים מובהק" - שב ומציג הנתבע את התובע כמי שבחר ליטול חלק בהצבעות שהתקיימו באישור ההמלצה להקצאות תוך ניגוד עניינים על רקע הזיקה לחברה שבבעלות/ניהול אֵחַיו ובאופן שההצבעה הייתה לטובת החברה. משעה שכך, הרי שכפי שציינתי לעיל יש בכך לגבש את הגדרת הפרסומים כפוגעניים עד מאוד בתובע שכנגד ובהתנהלותו במישור הציבורי-ערכי. הדברים אף מתעצמים בפרסום זה מקום בו הנתבע מבקש מחברי המועצה ומהיועמש"ית כי ינקטו בצעדים אופרטיביים לנוכח התנהלות התובע בקשר עם ניגוד העניינים (דרישה כאמור לביטול ההסכם והגשת תביעה אישית).

הנה כי כן, כסיכום ביניים עד כה, בבחינת השאלה האם יש בתוכנם של ארבעת הפרסומים מאת הנתבע לשון הרע (על בסיס הנטען בסעיף 26 לכתב התביעה כמו גם בסעיף 19 לתצהיר התובע) - אני מוצאת שיש להשיב של שאלה זו בחיוב, ביחס לשלושה מתוך ארבעת הפרסומים ובחלקים הספציפיים של אותם פרסומים כפי שציינתי לעיל.

על רקע קביעותיי לעיל, אפנה עתה לשלב הבא של הדיון - בחינת ההגנות העיקריות להן טען הנתבע בכתב הגנתו - האם אי אלו מהפרסומים שאותם מצאתי כי עולים לכדי לשון הרע הינו בגדר - פרסום מותר לפי סעיף 13(9) איסור לשון הרע ו/או הגנת האמת בפרסום המעוגנת בסעיף 14 ו/או הגנת תום הלב המעוגנת בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. יצוין בהקשר סעיף אחרון זה כי הנתבע אמנם לא ציין במפורש את חלופת הסעיף שהוא סבור כי מתקיימת בענייננו אולם מהניסוח בסעיף 70 לכתב ההגנה - "התייחסות לישיבה של תאגיד שלציבור יש עניין בו (עיריית ראש העין ואורגניה לענייננו, והעמותה והחברה שנידונות כאן)" - ניתן ללמוד כי הטענה הינה לחלופה המנויה בסעיף 15(9) לחוק איסור לשון הרע.

סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע; סעיף 13 שכותרתו "פרסומים מותרים" מונה פרסומים שנקבע כי לא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי. החלופה לה טען הנתבע כאמור הינה זו שנקבעה בס"ק 9:

"פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".

בעניין חלופה זו הוטעם בפסיקה כי בעוד שבסעיפי המשנה האחרים של סעיף 13 החלופות מפרטות פרסומים מותרים אשר בעיקרם הם של רשויות הממשל השונות (חברי כנסת, מבקר המדינה, שופטים ועוד) או של רשויות מוסמכות בהקשרים ספציפיים, סעיף 13(9) הינו לכאורה פתוח יותר מבחינת מגוון הפרסומים שעשויים להיות כלולים במסגרתו, וכולל בחובו את שלוש החלופות הבאות: פרסום שיש חובה לעשותו על פי דין; פרסום שיש חובה לעשותו על-פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין ופרסום שיש רשות לעשותו על-פי היתר של רשות המוסמכת לכך כדין (ר' ע"ע (ארצי) 26198-07-13  ד"ר שוורץ נ' ד"ר אברמוביץ [פורסם במאגרים] (30/4/15)).

הנני סבורה כי יש מקום להכיר בענייננו בתחולת ההגנה לאור זאת שמצאתי כי מתקיימת החלופה השלישית, אם כי רק ביחס לפרסום שמצא ביטויו במכתב ששיגר התובע כאמור ביום 14/5/19 ושמוען כאמור לחברי מועצת העיר, ראש העיר ויועמ"שית העירייה. משעה שעסקינן בפרסום הנוגע באופן ישיר לנושא אשר עלה והתעורר במסגרת סדר יומה של ישיבת מועצת העיר וכן נכללים בפרסום זה נתונים פרטניים הרלוונטיים לסוגיית ניגוד העניינים (וסוגיות אחרות אשר אינם רלוונטיים להכרעתי) כפי שהנתבע פעל לברר במהלך התקופה שבין מועדי ההצבעות בחודש 1/2019 ועד למעדי הפרסומים בחודש 5/2019 (ר' עדותו בע' 38 שו' 8-15 לתמליל ישיבת ההוכחות) - הרי שיש לראות את הנתבע כמי שרשאי היה להביא את הדברים על-פי היתר של 'רשות מוסמכת'; זאת, לא רק מכוח היותו חבר מועצת עיר אלא בעיקר כמי ששימש במועד הפרסום גם כיו"ר הוועדה לענייני ביקורת של אותה רשות, כשתואר זה צוין תחת חתימתו על מכתבו האמור. על-כן יש לראות את ההיתר/הרשאה כאינהרנטית לתכלית תפקידיו בעירייה (ובפרט כיו"ר וועדת הביקורת) וכפועל יוצא מכך, אין להסכים עם טענות התובע בסיכומיו (כמו גם בכתב התשובה לכתב ההגנה) לפיהן יש לשלול את ההגנה האמורה, רק משום שהנתבע הודה כי מבחינה פורמאלית לא "הופעלה" וועדת הביקורת (ר' עדותו בע' 37 שו' 23 לתמליל ישיבת ההוכחות).

שונים הם פני הדברים באשר להכרה בסיווגם של שני הפוסטים ברשת הפייסבוק כ"פרסומים מותרים" על-פי סעיף 13(9) שכן פלטפורמת פרסום זו המכוונת לכלל הציבור אינה עולה לטעמי בקנה אחד עם גישת הפסיקה המורה שיש לפרש את הוראת סעיף 13(9) בדווקנות, ובהתאם, יש קושי לומר כי קיימת במקרה של פרסום ברשת חברתית כדוגמת פייסבוק (להבדיל מפרסום שהופנה באופן ממוקד לגורמים רלוונטיים בעירייה) הסכמה של הרשות המוסמכת.

הגנת אמת הפרסום (המכונה גם 'אמת דיברתי'), מעוגנת בסעיף 14:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

כדי שמפרסם יזכה להגנת אמת הפרסום, עליו להוכיח כי נתקיימו שני תנאים: הדבר שפורסם היה אמת וכן כי היה בפרסום עניין ציבורי הנלווה לפרסום.

היסוד הראשון הוא עובדתי בעיקרו, ועניינו - השוואה בין תוכן הפרסום לבין המציאות העובדתית. אמיתות הפרסום תיבחן על-פי מובנו הטבעי והרגיל של הביטוי הפוגעני או משמעותו המסתברת על פי נסיבות העניין. בפסיקה חודד כי הפרסום נדרש לשקף אמת "שלמה"; כלומר, שלא ייעדרו ממנו פרטים המשנים את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום, וכן שלא ייכללו בו פרטים משמעותיים שאינם נכונים (ר' דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פ"ד נב(3) 1, 35); ע"א 10281/03 קורן נ' ארגוב [פורסם במאגרים] (12/12/16)). כן הבהירה הפסיקה כי לא כל פער בין העובדות העולות מן הפרסום לבין האמת המשפטית יוביל למסקנה כי לא נתקיים התנאי של אמיתות הפרסום. כפי שנקבע במפורש בסעיף 14 לחוק, ההגנה לא תישלל רק בשל העובדה שלא הוכחה אמיתותו של "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". די בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות (ר' ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555, 564).

היסוד השני – עניינו בשאלה האם קיים אינטרס חברתי המצדיק פרסום הביטוי הפוגעני חרף לשון הרע הטמונה בו; האם הפרסום טומן בחובו תועלת לציבור, אם הוא תורם לגיבוש דעת קהל בעניין מסוים, אם יש בו כדי לתרום לשיח הדמוקרטי, לשיפור אורחות חיים, וכיוצא בזה. בע"א 1104/00 הובהר כי " 'עניין ציבורי' ייחשב עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו - אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו". בנוסף נקבע כי ההכרעה ביחס לקיומו של עניין ציבורי נבחנת על רקע נסיבות המקרה (ר' ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח (3) 808; רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר [פורסם במאגרים] (23/12/04). כן, נקבע כי נטל ההוכחה של ההגנה הוא על הנתבע, כשמידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת הפרסום, עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום (ר' ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי, פ"ד מא(2) 168).

לאחר שבחנתי את חומר הראיות הרלוונטי, מסקנתי הינה שעלה בידי הנתבע כדי לעמוד בנטל הנדרש להוכחת היסוד הראשון להקמת ההגנה של סעיף 14 לחוק, הוא יסוד האמת בפרסום בכל הקשור לטענה כי בחירתו של התובע להשתתף בשתי ההצבעות שעסקו באישור ההמלצה להקצאות השימוש בגנים הייתה בגדר בחירה שעשוייה לבסס חשש כי נעשתה תוך ניגוד עניינים. ודוק, יובהר כי בחינת יסוד זה הינה רק כלפי הטענה לעניין ניגוד העניינים ולא ביחס ליתר הטענות בפרסומים אשר הופנו, בין היתר, כנגד התנהלות העירייה, ראש העיר, חברת טופז ועמותת יאיר נתיב.

בעניין זה אין לי אלא להפנות אל הדברים אשר הובררו בישיבה מיום 1/7/19 אותה יזמה כאמור יועמ"שית העיריה ושאליה זומן בין היתר, מנכ"ל העירייה, מבקר העירייה ונוספים. אזכיר כי כינוס אותה ישיבה שהוכתרה כ"שימוע" הייתה על רקע בקשת הנתבע ובירור הטענות שהעלה לפיהן עמותת גני אגודת ישראל מפעילה בגנים שקיבלה בהליך של הקצאה, צהרונים וקייטנות על-ידי גוף חיצוני, בעוד שעל-פי תנאי ההסכם, נאסרה אפשרות מתן שימוש לגוף אחר או הפעלה שלא בהפעלה ישירה ולכאורה העמותה לא עומדת בהסכם. מקום בו הרב מגד אשר זומן לישיבה הודה ברחל בתך הקטנה כי חברת טופז (שבבעלות וניהול שני אֵחַיו של התובע) נמנית על אחד מהגופים אשר הפעילו צהרונים במבני הגנים נשוא ההקצאות - יש בכך כדי לקבוע כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה הנדרש ביחס ליסוד זה. טענת התובע כמו גם דברי יועמ"שית העירייה בישיבה מועצה שהתקיימה לאחר הגשת התביעה (שספק באם כלל דבריה בעל-פה יכולים להיחשב חוות דעת כפי שמבקש התובע לראות בכך בסעיף 18 לסיכומיו) - לא עולים בקנה אחד דברי הרב מגד בישיבת השימוע, שעה שאכן מקריאת מכלול דבריו של האחרון באותה ישיבה הוא אכן תיאר את שיתוף הפעולה ככזה שעודנו מתקיים. ודוק, מקום בו הבהיר הרב מגד כאמור כי לא נערך כלל הסכם כתוב עם חברת טופז באשר לפעילות האחרונה בגנים, ברי כי גם מטעם זה לא ניתן ללמוד האם אותה פעילות התקיימה גם במועד ההצבעות שבהן נטל התובע חלק בראשית שנת 2019.

כך או כך, גם את הייתי משתכנעת בטענת התובע כי במועדי ההצבעות, פעילות חברת טופז לא הייתה קיימת ועל-כן הוא לא היה בחשש לניגוד עניינים במועד ההצבעות, מצאתי להסכים עם טענת הנתבע בסיכומיו ולפיה למועד זה אין למעשה חשיבות של ממש לצורך הבחינה הנדרשת בענייננו; כך, גם אם אניח כי במועד ההצבעות לא התקיימה פעילות של חברת טופז בגנים האמורים, הרי שעצם העובדה שהתובע לא נמנע מלהשתתף בהצבעה שקשורה להעברת נכס ששימש את חברת טופז לידי אותו גורם שהשכיר אותו לחברת טופז (ובכך מטבע הדברים היטיב עימה כלכלית) - יש בכך עניין שהיה ראוי ונכון להעלות בהקשר ביקורת בתחום ניגוד העניינים האפשרי. על כך יש להוסיף כי מקום בו מעדותו של התובע עלה כי הנ"ל מודע מזה שנים לפעילות חברת טופז בתחום הגנים (ר' ע' 6 שו' 107 לתמליל ישיבת ההוכחות) ומשעה שאף טען כי למיטב זכרונו כלל את שמה של חברת טופז בהצהרת ניגוד העניינים שערך בחודש 12/2018 לאחר היבחרו כחבר מועצה (ר' ע' 7 שו' 10-15 לתמליל ישיבת ההוכחות) - לא ברור מדוע, לכל הפחות, לא מצא לנכון ליצור קשר, בזמן אמת, עם מי מאֵחַיו (ר' ע' 11 שו' 22-27 לתמליל ישיבת ההוכחות) על מנת ללמוד על זיקה אפשרית בין פעילת החברה לעמותת גני אגודת ישראל והגנים אשר עמדו במוקד ההצבעות. לצד כל זאת, יובהר כי אין לראות במסקנתי זו משום קביעת מסמרות כלשהן במישור המנהלי/פלילי בקשר עם התנהלות התובע בהשתתפויותיו בהצבעות הרלוונטיות.

בכל הקשור לתחולת התנאי השני – קיומו של עניין ציבורי בפרסום – הרי שדומה שלא יימצא חולק כי תנאי זה מתקיים בענייננו; אין ספק בעיניי כי העלאת הטענות אודות התנהלות התובע בקשר עם נטילת חלק בהצבעות לעניין מתן זכות שימוש להפעלת גני ילדים שלחברה של אֵחַיו יש רווח כלכלי מהפעילות שהיא מקיימת בחלקם - הינו בגדר עניין ציבורי, אשר מבטא את הצורך שראה הנתבע בשני כובעיו הציבוריים - חבר מועצת עיר ויו"ר וועדת הביקורת - להביא בפני חברי המועצה, ראש העיר ויועמ"שית העיריה (במכתב ששיגר אליהם) ובפני תושבי העיר אשר חשופים לעמודי/קבוצות פייסבוק שבהם פורסמו שני הפוסטים.

הגנת תום הלב המעוגנת בסעיף 15(9) לחוק איסור לשון הרע קובע:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

[....]

(9) הפרסום היה דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה פומבית או על אסיפה או ישיבה של תאגיד שלציבור היתה גישה אליה, והיה בפרסומו ענין ציבורי" .

הגנות תום הלב הקבועות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע משקפות מצבים שבהם קיימים אינטרסים ציבוריים חשובים בהתבטאות חופשית אשר עשויים להצדיק מתן הגנה למפרסם למרות שהפרסום לא היה אמת. מלבד זאת שיש להוכיח כי הפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק, החלת ההגנה מותנית בכך שהפרסום נעשה "בתום לב" (ר' ע"א 844/12 דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש [פורסם במאגרים] (22/2/17)). תוכנה המדויק של דרישת תום הלב אינו זהה ביחס לכל חלופה, ופירושה נעשה בהתאם לאינטרסים שלשם הגנתם נוצרה כל חלופה וחלופה. כן נפסק כי ככלל, ניתן להתחשב לצורך בחינת תום הלב בהקשר זה במידת הסבירות שבפרסום, במידת אמונתו של המפרסם באמיתות הפרסום ובמידת הזהירות של המפרסם בבודקו את אמיתות הפרסום (ר' ע"א 751/10 לעיל).

בהתייחס לחלופת ההגנה נשוא סעיף 15(9), הנני מוצאת כי התקיימו בפנינו התנאים לתחולתה ביחס לכלל הפרסומים שמצאתי שיש בהם לשון הרע. בכל הקשור לתנאי הבסיסי של תום הלב, הרי שבעצם זאת שהנתבע העלה בפני התובע, בזמן אמת, ועוד טרם ההצבעה בה התעתד להשתתף, את האפשרות להיותו בניגוד עניינים על רקע זיקת אֵחַיו לפעילות בגנים, מלמדת על העדר כל כוונה מצד הנתבע להזיק לתובע (ר' חילופי הדברים בע' 69-71 לפרו' ישיבת מליאת המועצה מיום 3/1/19 שצורף כמוצג 2 לתיק מוצגי הנתבע). לכך יש להוסיף כי הפרסומים נשוא התביעה פורסמו כאמור על-ידי הנתבע רק בחלוף מספר חודשים בהם פעל לאיסוף הנתונים הרלוונטיים בקשר עם מהות הפעילות בגנים וזהות המפעילים (אפנה שוב בעניין זה לעדותו בע' 38 שו' 8-15 לתמליל ישיבת ההוכחות).

באשר לתנאים הספציפיים של החלופה הנ"ל, הרי שמצאתי כי הינם גם כן מתקיימים שכן באם נבודד את החלקים בפרסומים הרלוונטיים שמצאתי כי מהווים לשון הרע כנגד התובע (להבדיל כאמור מטענות שהופנו לעירייה, חברת טופז וראש העיר ואח'), הרי שאותו פרסום הינו במהותו אכן חזרה על מה שנאמר ומסירת "דין וחשבון נכון והוגן" על חילופי הדברים בישיבת מועצת העיר לעניין ניגוד העניינים (שאין חולק כי לציבור יש זכות עיון בתיעוד של ישיבות אלה). בכל הקשור לקיומו של עניין ציבורי הרי שאין לי להפנות בנדון אל קביעתי בעניין זה כפי שעמדתי עליה בהגנה "אמת הפרסום".

הנה כי כן, לסיכום חלק זה של בחינת ההגנות שלתחולתן טען הנתבע, הרי שמצאתי בכלל הפרסומים שקבעתי שיש בחלק מתוכנם כדי להוות לשון הרע, כי הינם חוסים תחת הגנת סעיף 14 והגנת סעיף 15(9) לחוק איסור לשון הרע כאשר המכתב מיום 14/5/19 חוסה בנוסף תחת "פרסום מותר" לפי סעיף 13(9) לחוק.

סוף דבר:

לאור כל האמור, התוצאה הינה כי התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ג, 13 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

21 מתוך 23