הליך: 17465-01-24
שם התיק: ת"א 17465-01-24 עאמר ואח' נ' ציץ ואח'
בית המשפט: בית משפט השלום בתל אביב -יפו
שופט/ת: אביים ברקאי
תאריך פסק הדין: 2025-02-27
תובעים: סורית עאמר, מירי עאמר | נתבעים: חסנה הציץ, מדלין הציץ, וולא הציץ
ייצוג תובעים: עו״ד אילין דיב
ייצוג נתבעים: עו״ד נבילה כבוב
בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 17465-01-24 עאמר ואח' נ' ציץ ואח'
לפני כבוד השופט אביים ברקאי
התובעות:
1. סורית עאמר
2. מירי עאמר
נגד
הנתבעות:
1. חסנה הציץ
2. מדלין הציץ
3. וולא הציץ
ב"כ התובעות: עו"ד אילין דיב
ב"כ הנתבעות: עו"ד נבילה כבוב
פסק דין
(בתביעה העיקרית)
עניינו של ההליך הוא תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, שהוגשה על סך של 300,000 ₪. התובעות והנתבעות הן קרובות משפחה אשר הסכימו במועד הדיון לסיים המחלוקת בפשרה. הוסכם בין הצדדים שאתייחס לפרסומים המכפישים באופן שעוד יורחב להלן. להשלמה ייאמר שהתביעה גררה אחריה תביעה נוספת, היא התביעה שכנגד אליה אתייחס בנפרד.
התייחסות תמציתית לכתב התביעה
בחודש ספטמבר 2023 פורסם באמצעות חשבון אנונימי בטיק טוק פוסט אשר האשים את הנתבעת 1 בקשירת קשר עם מכשפה לביצוע כישוף שחור בבית העלמין בתל אביב יפו.
אחותן הקטינה של התובעות העבירה את הפוסט מתוך כוונות טובות לבנותיה של הנתבעת 1, על מנת שיהיו מודעות לפרסום ויחקרו לעומק מי האחראי לכתיבתו.
למחרת התברר לתובעות, כי הופצו פרסומים באמצעות חשבון האינסטגרם של הנתבעת 1 וחשבון הטיק טוק של הנתבעת 2. מדובר בפרסומים המפנים אצבע מאשימה כלפי התובעות לפרסום האנונימי שהעבירה אחותן הקטינה של התובעות. אחד הפוסטים שפורסמו לווה בשמן של התובעות עם סימן של איום ותמונות של כלבים עם מילים בערבית שמשתמע מהן כי "אלוהים ינקום".
לאחר מכן פורסם פרסום נוסף מחשבונה של הנתבעת 1 בו נכתב "ערב טוב" עם סימן של סכין. הנתבעת 2 שיתפה פרסום זה באמצעות דף האינסטגרם העיסקי שלה.
נוסף על כך, פרסמה הנתבעת 2 פרסומים רבים פוגעניים בהם תיארה את התובעת 1 כ"כושלת בחיים", ואף הוסיפה הכפשה מכוערת כלפי אחותה הקטנה, אשר מפאת כבודה לא אצטט כאן. מדובר בעלבון שפסק הדין יוכל להישאר שלם גם בלעדיו.
כמו כן, תיארה את התובעות כ"מנוולות" "אידיוטיות", "טיפשות" ו"אפס". כל הפרסומים נעשו בחשבון אינסטגרם בו לנתבעת 2 כ-1000 עוקבים. זאת ועוד, פורסם פרסום מכפיש נוסף באמצעות הטיק טוק בו יש לנתבעת 2 - 93 עוקבים, בפרסום צוינו שמות התובעות. יתרה מכך, פרסמה הנתבעת 1 סרטון בעמוד האינסטגרם שלה שם השתמשה בכינויים פוגעניים כנגד התובעת 1, הטיחה בה עלבון מכוער ולא ראוי ואף התייחסה לגורל בחיים – אני מודע לכך שהפסקה האחרונה לא תיארה במדויק את הפרסום המכפיש. עדיין, כאשר הצדדים גם הסכימו להתפשר – הנכון הוא להסתפק בגינוי האמירות ולא להדהד אותן ולגרום לעגמת נפש נוספת לתובעת 1.
עוד פרסמה הנתבעת 2 פוסט באינסטגרם אשר לעג לתובעות בשל צבע עורן. שם ציינה הנתבעת 2, כי התובעות הן "שחורות" וכי מבנה הפנים שלהן אומר עליהן הרבה. כמו כן ציינה הנתבעת, כי היא "יורקת עליה". בפרסום נוסף צוין באופן מעליב כי כדאי לתובעת 1 לכשף את חבר שלה ואף פירטה מדוע. פרסומים נוספים פורסמו בקבוצת WhatsApp שניהלה הנתבעת 2 שם נהגו חברי הקבוצה לפגוע בשמן הטוב של התובעות וללעוג להן. בקבוצה זו הוחלפו הודעות רבות שהופצו באופן בלתי נשלט.
לטענת התובעות, הפרסומים פורסמו בזדון ועל מנת לפגוע בשמן הטוב ולהשפילן. זאת ועוד - בשל התנהלות הנתבעות, נחשפו התובעות לאיומים וסחיטות ואף הגישו תלונה במשטרה כנגד אחי הנתבעות. תלונה אשר בסופו של דבר נסגרה. הפרסומים המהווים לשון הרע לא הוסרו והנתבעות לא הביעו כל חרטה. הפרסומים פגעו בשמן הטוב, פגעו ביחסים במשפחה, גרמו לבני משפחה ומכרים להתרחק מהן. כמו כן, יש בהם פוטנציאל אף לפגיעה בפרנסת התובעות. הפרסומים גרמו לתובעות עוגמת נפש קשה, חרדה, ואף גרמו להן להסתגר בביתן. עוד הרחיבו התובעות על אודות הפגיעה שנגרמה.
התייחסות תמציתית לכתב ההגנה
הנתבעות טענו שמדובר בתביעה שהוגשה כצעד טקטי במסגרת סכסוך ירושה ומחלוקת ארוכת שנים.
הנתבעות חזרו והתייחסו לסכסוך הירושה ולכך שפורסם פוסט המאשים את הנתבעת 1 בקשירת קשר עם מכשפה לביצוע כישוף שחור בבעת עלמין בתל אביב יפו. אחותן הקטנה של התובעות היא שהעבירה את הפרסום אל הנתבעת 2 על מנת להסתיר את מעשיהן של התובעות. עוד תיארו הנתבעות ויכוח סוער הכולל גידופים בין הנתבעת 1 לבין אביהן של התובעות.
במסגרת ההתכתבות בין אחותן של התובעות לבין הנתבעת 2, ציינה האחות - "שתקי שתקי, ..., מספיק עם הסרטים" – הציטוט אינו מביא את מלוא ההתכתבות שחלקה נמחק, אך ייאמר שגם החלק שנמחק לא החמיא לנתבעת 2. עוד הרחיב כתב ההגנה על אודות אמירות קשות, וויכוח סוער וסכסוך ארוך שנים.
לאחר שנגרם לנתבעות נזק תדמיתי ונזק לכבודן, החליטו הנתבעות לפרסם פוסטים המכחישים את האמור. עד עתה חוששות הנתבעות לצאת מביתן מאחר ושמן נפגע ולא ניתן לתקנו אף בפיצוי של מאות אלפי שקלים והנתבעת 1 אף פירטה נזקים נוספים שנגרמו לה בגין כך.
בניסיון לטהר את שמן איתרו הנתבעות בקושי רב את האישה שנתפסה בבית הקברות ושלכאורה לפי הפוסט קשרה קשר עם הנבעת 1, צילמו עמה סרטון במסגרתו נשבעה האישה כי היא אינה מכירה את הנתבעת 1.
לאחר הגשת כתב התביעה על ידי התובעות, המשיכה התובעת 1 להתגרות בנתבעות על ידי פרסום פוסטים וסטטוסים המכוונים אליהן תוך פרסום תמונות של מכשפות ואיחולים קשים לנתבעות.
הנתבעות הרחיבו באשר לפרשנות המשפטית הנכונה בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע. עוד ציינו שלא כל גידוף ככל שהיה כזה עולה כדי לשון הרע במיוחד כאשר הדברים נאמרים בלהט האירועים וכאשר הצדדים מצויים בסערת רגשות.
אין באמור עד כאן כדי להביא מלוא טענות הצדדים, אך די בכך על מנת להציב המסד הנדרש להמשך פסק הדין.
דיון והכרעה
כאשר קוראים את מכלול הפרסומים שהובאו בתביעה, וכאשר יודעים שמדובר במחלוקת ארוכת שנים – נותר רק להצטער. אכן ההתנהלות בחברת בני אדם מביאה לעתים למחלוקות ולמצבים בהם משוחררות חרצובות הלשון. במקרה זה שוחררו להן גם האצבעות אשר מיהרו להקליד סדרה של הכפשות מכוערות, ועדיין ראוי לנסות לשים גבולות וסוף למחלוקת ולא ללבות אותה.
משנאמרו המילים, ולאחר שפורסמו הפרסומים – החלו הצדדים לצעוד בדרך של משפטים. הן בתביעה כאן והן בתביעה שכנגד. הדרך המשפטית לא תמיד מספקת מזור לצדדים והפתרון המשפטי לא תמיד מספק את התרופה למחלוקת. זאת ועוד – כאשר פורטים את הביטויים המכפישים לפרוטות ומציבים מולן את מלוא המחלוקת ארוכת השנים וכן טענות הגנה שונות מכח החוק – הרי לעתים נשכחת המטרה העיקרית אליה יש לשאוף. מטרה של פתרון מחלוקת, ולא חלילה פתרון שרק יזין ויאכיל ויפטם את המחלוקת עוד ועוד. על כך ועל קוצר ידו של המשפט, לעתים, לפתור מחלוקות ר' למשל ע"א 220/19, עזבון המנוחה ביסאן אבו אלעיש ז"ל נ' משרד הבטחון (מיום 24/11/2021, הש' י' עמית, ד' מינץ, ע' גרוסקופף – בסעיף 17 לפסק דינו של הש' י' עמית) וכן ר' ע"א 8279/12, עזבון המנוח פאיז מצבאח האשם אלדאיה נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (מיום 29/6/2014, הש' ס' ג'ובראן, השופטת א' חיות, הש' י' עמית).
לאחר כל האמור לעיל, הרי שוב אציין שיש להעריך את התובעות שהסכימו להפסיק לבוסס במי האפסיים המשפטיים עד תום – אך זאת בלבד שתינתן התייחסות ערכית לפרסומים כנגדן. הסכמה זו, אולי וכך יש לקוות, תהיה סנונית ראשונה של הסכמות במחלוקות בין הצדדים. ובכל מקרה – אפילו ימשיכו מחלוקות אחרות, הרי הסכמה זו תסיים את הסכסוך כאן תוך שמירה על כבודן של התובעות.
הפרסומים כנגד התובעות הם פרסומים מכפישים, פרסומים לא ראויים, וכוללים שפת גנאי מכוערת. אציין שפסיקת בתי המשפט מבחינה בין גידופים ואמירות גסות שאינן ראויות לבין הוצאת לשון הרע ואולם בפסק הדין כאן, ולאור הסכמת הצדדים – הרי אין צורך להתייחס לשאלת עוולת לשון הרע, אלא רק לקבוע עמדה באשר להכפשות שהוטחו בתובעות. באשר להבחנה בין גידופים ואמירות גסות לבין אמירת לשון הרע ר' למשל רע"א 4447/07, רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (מיום 25/3/2010, המש' לנש' א' ריבלין, הש' א' א' לוי, הש' א' רובינשטיין).
כאשר הצדדים ביקשו לקבל עמדה באשר לפרסומים כנגד התובעות, הרי עמדה זו ברורה וחד משמעית. ההכפשות והפרסומים, מוטב היה אלמלא היו. ההכפשות והפרסומים הפכו את ההתנהלות לכדי קטטה מילולית בה מטיחות הנתבעות בתובעות מילות גנאי ותיאורים שאינם מחמיאים. מדובר בפרסומים שזיהמו את הקשר בין הצדדים ואשר הופצו בפומבי כך שהמחלוקת הפכה לברורה וידועה כמעט לכל.
סוף דבר
הפרסומים נעשו והם היו מכוערים ועל טיבם הלא ראוי הרחבתי בסעיף 4 לעיל. עם זאת עדיין קיימת תקווה מעטה לכך שבעתיד, בדרך לא דרך, ייושרו ההדורים בין הצדדים. את הצעד הראשון להסכמות כבר צעדו באומץ התובעות כאשר הסכימו לפשרה באשר להליך, תוך שהן עומדות היטב על כבודן אשר בשלו הוגשה התביעה.
באמירות אלה מסתיים ההליך. בהינתן העובדה שההליך הסתיים בפשרה וכבר לאחר הדיון הראשון – אני מורה על השבת האגרה בכפוף לתקנות. האגרה תושב לתובעות, באמצעות ב"כ.
ניתנה היום, בכ"ט שבט תשפ"ה, ב27 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
4 מתוך 4