ת"א 49229-06-24 ויסולי ואח' נ' יובל אלון חברה לבנין בע"מ

פרטי ההליך ומספר התיק: 49229-06-24 | בית משפט השלום בעכו | אורן כרמלי | 2026-01-25

צד תובע: אביעד ויסולי, מרים ויסולי | צד נתבע: יובל אלון חברה לבנין בע"מ

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט השלום בעכו

ת"א 49229-06-24 ויסולי ואח' נ' יובל אלון חברה לבנין בע"מ

תיק חיצוני:

לפני

כבוד השופט אורן כרמלי

תובעים

1. אביעד ויסולי

2. מרים ויסולי

נגד

נתבעת

יובל אלון חברה לבנין בע"מ

פסק דין

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

בשנת 2006 רכשו התובעים דירה מאת הנתבעת – היא חברה לבניין, וזו נמסרה לתובעים בשנת 2007.

התובעים טענו לליקויי בנייה ובשנת 2013 הגישו נגד הנתבעת תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה, ירידת ערך ונזק נוסף (ת"א 14031-05-13). ניתן פסק דין במסגרתו נדחה עיקר התביעה תוך חיוב הנתבעת ב-1,050 ₪ +מע"מ בלבד.

על אותו פסק דין הגישו התובעים ערעור (ע"א 44657-11-21). במסגרת פסק הדין בערעור נדחה הערעור ברובו.

לענייננו, קבע בית משפט של ערעור בסע' 13 לפסק הדין מיום 29/9/22 כי אין צורך להרוס את מחסום הרוח שנבנה;

כי על הנתבעת לדאוג שמחסום הרוח/הפרגולה יהיה בנוי בהתאם להיתר הבנייה;

וכי מאחר שהפרגולה שנבנתה היא מחומר פלסטיק/PVC באופן שאינו תואם להיתר הבניה, הרי שעל הנתבעת להחליף את תקרת הפרגולה לחומר אלומיניום/עץ/פלדה בהתאם להיתר הבנייה.

בית המשפט של ערעור קבע כי על הנתבעת לבצע החלפת הפרגולה בתוך 60 ימים ממועד מתן פסק הדין שאם לא כן תשלם לתובעים סך של 25,500 ₪+מע"מ כעלות החלפת הפרגולה; הכל בכפוף לכך שהתובעים יאפשרו את ההחלפה.

אין מחלוקת שהנתבעת היתה נכונה לבצע החלפת הפרגולה/מחסום רוח בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי אך לא הסכימה להחלפתה בתנאים שקבעו התובעים. התובעים התנו ביצוע ההחלפה בחתימת הנתבעת על כתב התחייבות ושיפוי, הכולל התחייבות לשמירה על החוק, קבלת היתר בנייה, ביטוח צד ג', שמירה על רכוש והצגת טופס גמר לאחר סיום העבודות. יוער כי עיקר דרישת התובעים היתה כי הנתבעת תוציא היתר בנייה מחודש שעה שלטענת התובעים היתר הבנייה המקורי על בסיסו הותקנה הפרגולה פקע עוד בשנת 2009.

הנתבעת סירבה לחתום על אותה התחייבות ולפיכך לא איפשרו התובעים לנתבעת לבצע החלפת הפרגולה/מחסום רוח ואף לא להגיע לביתם לצורך מדידה ראשונית נדרשת לקראת החלפת הפרגולה/מחסום רוח.

בנסיבות האמורות, פנתה הנתבעת לבית המשפט של ערעור בבקשת הבהרה כי מקום בו התובעים לא מאפשרים ביצוע התיקון, פטורה הנתבעת מלבצעו.

בית המשפט של ערעור קבע בהחלטה מיום 30/10/22 כי פסק דינו אינו דורש הבהרה והפנה להוראות שקבע בסע' 13 לפסק דינו – שתוארו לעיל – וכי בכך סיים בית המשפט של ערעור את טיפולו בתיק.

לאור האמור, הגישה הנתבעת ביום 18/11/22 תביעה לסעד הצהרתי (ת"א 20867-11-22) ולפיה ביקשה לקבוע כי התובעים סיכלו את החלפת הפרגולה/מחסום רוח עליה הורה בית המשפט המחוזי ומשכך פטורה הנתבעת מההחלפה.

ביום 18/7/23 קבע בית המשפט (כב' השו' גולדקורן) שהתובעים לא היו רשאים להתנות התנאים לביצוע פסק הדין של ערעור ומשעשו כן סיכלו את ביצוע פסק הדין. לפיכך קבע בית משפט כי לא התקיים התנאי שקבע בית המשפט המחוזי לחיוב הכספי שהוטל על הנתבעת.

בפסק הדין גם השית בית המשפט על התובעים הוצאות משפט לטובת הנתבעת.

לאחר אותו פסק דין הגישו התובעים לבית המשפט בקשה למתן הוראות שעניינן כיצד יש להחליף את הפרגולה/מחסום רוח.

בהחלטה מיום 20/7/23 קבע בית המשפט (השו' גולדקורן) כי אין בכוונתו ליתן הוראות לנתבעת כיצד לבצע את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

כאמור, באותו פסק דין השית בית המשפט על התובעים לשאת בהוצאות משפט של הנתבעת.

התובע הכין עבור הנתבעת שיק בגובה סכום ההוצאות ודרש מהנתבעת לשלוח שליח לאיסופו של השיק. בסופו של דבר השיק לא נאסף והתובעים למעשה לא שילמו לנתבעת ההוצאות שנפסקו.

בשל כך פתחה הנתבעת נגד התובעים תיק הוצל"פ ובמסגרתו אף הטילה עיקולים על חשבונות הבנק של התובעים.

מכל האמור הוגשה התביעה הנדונה ב 3- עילות: האחת, לעניין החלפת הפרגולה/מחסום רוח; השניה, לעניין תרמית בהשגת פסק הדין בתביעה ההצהרתית; השלישית – בגין לשון הרע בפתיחת תיק הוצל"פ נגד התובעים.

מבחינת הסעדים בנוגע ל-2 העילות הראשונות, עתרו התובעים לפיצוי כספי בסך של 130,000 ₪; סעד הצהרתי כי על הנתבעת לשלם לתובעים עלות החלפת הפרגולה וכי הנתבעת ניהלה הליך וקיבלה פסק דין בתרמית.

יוער כבר בשלב זה כי בדיון מיום 13/1/25 חזר בו התובע מעילת התביעה השנייה שעניינה תרמית.

מבחינת הסעד בנוגע לעילה השלישית, עתרו התובעים לפיצוי של פי 3 ביחס לפיצוי הסטטוטורי של 75,000 ₪ ללא הוכחת נזק והוצאות.

טענות הצדדים בתביעה:

לעניין עילת התביעה הנוגעת להחלפת הפרגולה/מחסום רוח, ראשית, טוענים התובעים שהנתבעת הפרה למעשה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי שקבע שעליה להחליף את הפרגולה/מחסום רוח באופן שתואם את היתר הבנייה. יתרה מזאת גם לא שילמה לתובעים את תמורתה כפי שקבע בית המשפט המחוזי;

שנית, טוענים התובעים שהנתבעת לא הוציאה היתר בנייה חדש למרות שהיתר בנייה הקודם פקע עוד בשנת 2009. משכך לטענתם מקום בו מבקשת הנתבעת לבצע החלפה של הפרגולה/מחסום רוח ללא היתר בנייה בתוקף הרי שיש בכך משום עבירה פלילית.

בהתאם לכך בעילה זו הוגשה התביעה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו הנתבעת לא החליפה את תקרת הפרגולה/מחסום רוח במועד שנקצב לה בפסק הדין של ערעור ועל כן חייבת לשלם לתובעים עלות החלפת תקרת הפרגולה/מחסום רוח;

עוד הוגשה התביעה לפיצוי כספי בגין עלות החלפת הפרגולה/מחסום רוח ופיצוי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים הכרוכים בכך שעד היום לא הוחלפה הפרגולה/מחסום רוח.

מנגד טוענת הנתבעת, לסילוק התביעה בעניין זה בשל השתק פלוגתה באשר בית המשפט קבע בת"א 20867-11-22 (השו' גולדקורן) כי התובעים סיכלו את החלפת הפרגולה/מחסום רוח ולפיכך הם לא זכאים לסעד הכספי החלופי.

בנוגע לעילת התביעה הנוגעת לפתיחת תיק הוצל"פ לגביית הוצאות משפט שנפסקו, טוענים התובעים כי מלכתחילה לא היתה רשאית הנתבעת לפתוח נגדם תיק הוצל"פ, באשר היא מי שנמנעה מאיסוף השיק שהכינו לה התובעים ולפיכך מדובר ב'לשון הרע' כלפיהם באשר הוצגו כמי שאינם משלמים חובם במועד וכי היה בכך כדי לפגוע בשמם הטוב במאגרי המידע המשמשים לדירוג אשראי;

כן טענו התובעים שהאזהרה בתיק ההוצל"פ לא הומצאה כדין;

וכי הנתבעת נקטה הליכי עיקול בתיק ההוצל"פ 8 ימים קודם לחלוף מועד תום תקופת האזהרה וזאת שלא בתום לב.

מנגד טוענת הנתבעת בעניין זה כי התובעים סירבו להעביר לנתבעת את הוצאות המשפט שנפסקו בדרך של העברה בנקאית או לשלוח את השיק בדואר אלא עמדו על כך שהנתבעת תגיע לאסוף את השיק עם שליח. לטענתה שליח הגיע לביתם של התובעים, אלא שאלה סירבו ליתן בידיו את השיק מאחר שלטענתם השליח לא תיאם את מועד הגעתו.

וכך משלא שולמו ההוצאות למרות התראות חוזרות נפתח נגד התובעים תיק ההוצל"פ והנתבעת פעלה כדין במסגרת תיק ההוצל"פ.

דיון ומסקנות:

החלפת הפרגולה/מחסום רוח:

עיון בכתב התביעה מעלה שהתובעים עותרים למתן פסק דין הצהרתי ולפיו הנתבעת לא ביצעה החלפת הפרגולה/מחסום רוח במועד שנקבע בפסק הדין של ערעור ועל כן הנתבעת חייבת לשלם לתובעים את עלות החלפת תקרת הפרגולה/מחסום רוח (סע' 29(א) לכתב התביעה).

יש לדחות הטענה; כמו גם מן הטעם שלא מן הנמנע לראות בה פלוגתה שהוכרעה. אנמק.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות.

פסק הדין של ערעור קבע כי על הנתבעת להחליף את תקרת הפרגולה/מחסום רוח בהתאם לסוג החומר שנקבע בהיתר הבנייה בתוך 60 ימים ממועד מתן פסק הדין; וזאת כל עוד התובעים מאפשרים לבצע את ההחלפה.

בפועל אין מחלוקת שהתובעים לא איפשרו לנתבעת לבצע את ההחלפה, אלא התנו הסכמתם להחלפת תקרת הפרגולה/מחסום רוח בתנאים שונים ובכלל זה חתימה על כתב שיפוי והוצאת היתר בנייה חדש.

עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור מעלה כי בית המשפט המחוזי לא התנה החלפת הפרגולה/מחסום רוח בתנאים ובלבד שההחלפה תהיה לחומר של אלומיניום/עץ/פלדה באופן שתואם להיתר הבנייה המקורי שניתן.

בלשונו של בית המשפט המחוזי: "על המשיבה (היא הנתבעת בענייננו) לדאוג כי מחסום הרוח יהיה בנוי בהתאם להיתר הבניה". יוצא אפוא שבית המשפט המחוזי לא התנה את החלפת הפרגולה/מחסום רוח בכל תנאי ובלבד שההחלפה תתאים להיתר הבנייה המקורי – לכאורה ללא צורך בהיתר בניה חדש.

ככל שמי מהצדדים סבר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא ישים מן הטעם שלא ניתן לבצעו אלא בכפוף להוצאת היתר בנייה חדש, כי אז היה מקום להעלות הטענה בפני בית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלה לא היו רשאים התובעים להתנות את החלפת תקרת הפרגולה/מחסום רוח בתנאים נוספים על אלו שקבע בית המשפט המחוזי.

כך למעשה גם נקבע בפסק הדין בת"א 20867-11-22 כי התובע הוא מי שסיכל את ביצוע פסק הדין משהציב תנאי שלא היה רשאי להציב.

בנסיבות האמורות לא עמדו התובעים בנטל להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובתה להחלפת תקרת הפרגולה/מחסום רוח במועד שקצב לה בית המשפט המחוזי ומשכך תביעת התובעים להצהיר כי הנתבעת הפרה את הוראות פסק הדין של הערעור נדחית.

ועוד, התובעים גם לא זכאים לסעד חלופי של תשלום בגין הפרגולה/מחסום רוח באשר על-פי קביעת בית המשפט בערעור מחוייבת הנתבעת בסעד כספי חלופי, בכפוף לכך שתובעים יאפשרו את ההחלפה. משאלו לא איפשרו אותה, לא זכאים התובעים גם לסעד הכספי החלופי. הסעד בעניין זה נדחה.

התובעים גם לא זכאים בנסיבות כאלה לפיצויי כספי אחר (סע' 29(ב) לכתב התביעה) – משלא מצאתי כי הנתבעת הפרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור הרי שלא הוכחה חובתה לפצות את התובעים על עלות החלפת הפרגולה/מחסום רוח. כך גם לא ביססו התובעים כי הנתבעת אחראית לאובדן הנאה מהפרגולה/מחסום רוח; הטרדת התובעים; הוצאות שהן ושאר הטענות להן טענו התובעים בסע' 29(ב) לכתב התביעה כמבססות זכאותם לפיצוי. רכיבים אחרונים אלה אף לא הוכחו בראיות מתאימות.

אעיר כי יש לדחות טענת התובע שהנתבעת לא פעלה כלל להחלפת הפרגולה/מחסום רוח. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת ביקשה לתאם מועד לבצע מדידות בביתו של התובע אלא שהתובע לא הסכים כי הדבר יעשה. לעניין זה העיד מר אסף עזרא מטעם הנתבעת כי שלב ראשון לפני כל פעולה הוא הצורך במדידה (עמ' 5, ש' 11 לפרוטוקול).

יש גם לקבל הסברו של העד בעניין זה כי אין טעם אף לבצע את המדידות אם התובע לא מתכוון לאפשר המשך ביצוע העבודה – החלפת קירוי הפרגולה/מחסום רוח (עמ' עמ' 14, ש' 29).

רכיב זה של התביעה, נדחה.

תביעה בעילה של לשון הרע בגין פתיחת תיק הוצל"פ:

אין מחלוקת באשר לעובדות.

במסגרת ת"א 20867-11-22 חייב בית המשפט את התובע בהוצאות הנתבעת.

אין מחלוקת שהתובע לא העביר את סכום ההוצאות לנתבעת, אלא הכין שיק בגובה ההוצאות וביקש כי הנתבעת תשלח מי מטעמה לאיסוף השיק.

בהתאם לנתונים שהובאו בפניי התובע קבע מועד אחד בו הנתבעת יכולה לאסוף את השיק בגין ההוצאות שנפסקו וזאת ליום 15/8/23 שעה 10:00.

שליח מטעם הנתבעת יצר קשר עם התובע ביום 17/8/23 אלא שהתובע לא היה בביתו באותו מועד ולא תואם מועד מוסכם אחר לאיסוף השיק. בשל התנהלותו של התובע הנתבעת אף סירבה לתאם מועד לשליחת שליח נוסף ודרשה כי סכום ההוצאות יועבר לה בהעברה בנקאית או בדואר רשום (התכתבות מיום 17/8/23 צורפה כנספח 1 לכתב ההגנה).

משלא הועברו ההוצאות שנפסקו לידי הנתבעת פתחה נגד התובע תיק הוצל"פ ופעלה במסגרתו להטלת עיקולים על חשבונות הבנק.

מושכלות יסוד הן כי חייב צריך לדאוג לקיים חיובו והוא מי שאמור לוודא קבלת התשלום אצל הנושה (ראו להשוואה סע' 44 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ולפיו מקום החיוב הוא במקום עסקו של הנושה, אלא אם הוסכם אחרת).

במקרה זה היה צריך התובע לדאוג להעביר לנתבעת סכום ההוצאות שנפסק.

התובע הודיע לנתבעת כי הכין לה שיק וביקש כי תשלח שליח לאוספו. בתחילה היתה נכונות של הנתבעת לשלוח שליח מטעמה לאיסוף השיק ואולם שעה שהחל התובע להערים קשיים ולדרוש הגעת השליח רק במועדים ספציפיים חזרה בה הנתבעת מהסכמתה. התובע מסיבותיו החליט שלא לשלוח את השיק לנתבעת.

בנסיבות אלה, וללא קשר לשאלה אם הגיע השליח שלא בתיאום - עומדת בעינה חובתו של התובע כחייב למלא את חיובו ולשלם את ההוצאות שנפסקו.

משלא עשה כן – למרות התראה מפורשת של הנתבעת – הרי שהפר חובתו לשלם ההוצאות שנפסקו ולדאוג כי אלו יגיעו לידי הנתבעת; ובדין פתחה הנתבעת נגד התובע תיק הוצל"פ לגביית ההוצאות שנפסקו לזכותה.

יצויין כי לכאורה פתיחת תיק ההוצל"פ לא היתה בסמוך לאותו מועד אלא רק כחודשיים לאחר מכן.

די בכך כדי להורות על דחיית התביעה בגין עילת לשון הרע מעצם פתיחת תיק הוצל"פ.

למעלה מן הצורך אעיר כי קיימת דעה ולפיה ממילא תביעה בגין נזקי הטלת עיקול, גם אם הוטל שלא כדין, אינם מקימים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע (ע"א (מחוזי-חי') 59033-12-24 ויסולי נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (ניתן ביום 23/7/25)).

שאר טענות התובע ובכלל זה אם בוצעה המצאה כדין של האזהרה בתיק ההוצל"פ; ו/או אם פעלה הנתבעת בתיק ההוצל"פ בטרם חלף המועד שלא בתום לב – היה צריך התובע לטעון במסגרת תיק ההוצל"פ בפני רשם ההוצאה לפועל – שעה שרשות האכיפה והגבייה אישרה הטלת העיקולים. בית המשפט במסגרת תיק זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות רשות האכיפה והגבייה ו/או רשמיה.

מכל האמור התביעה בגין רכיב זה נדחית.

התוצאה:

אשר על כן התביעה נדחית.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת ובכלל זה הוצאות התייצבות עדיה סך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד סך של 15,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ז' שבט תשפ"ו, 25 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.

7 מתוך 8