בית משפט השלום בירושלים
בפני כבוד השופטת הבכירה מרים קסלסי
ת"א 71404-09-16 בן גיגי ואח' נ' שמעון ואח'
התובע
דודו בן גיגי
נגד
הנתבע ותובע שכנגד
תובע
יגאל שמעון
יורם שמעון
ב"כ התובע: עו"ד יורם ליכטנשטיין
ב"כ הנתבע והתובעים שכנגד: עו"ד רון לוינטל
פסק דין
הקדמה
לפניי תביעה ותביעות שכנגד, העוסקות בפרסומים ברשתות החברתיות ואשר נטען לגביהם כי הם מהווים לשון הרע, כאמור בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: החוק).
התובע (להלן: "בן גיגי") תושב מבשרת ציון, פעיל חברתית ופוליטית מזה שנים רבות. לפרנסתו עובד כקבלן גינון. במשך שנים רבות, ועד אוגוסט 2014 שימש כקבלן גינון חיצוני במועצה המקומית מבשרת ציון, בנוסף התפרנס גם מגינון בבתים פרטיים באזור.
יורם שמעון מכהן כראש מועצת מבשרת ציון. הוא נבחר לראשונה באוקטובר 2013. בשנת 2018 נבחר בשנית ומכהן בתפקידו עד היום. (להלן: "יורם" או "ראש המועצה"). כהונתו הראשונה לוותה במאבקים וקשיים רבים, הן בשל מצב המועצה והנושאים שעמדו על הפרק, והן משום שהקואליציה שגיבש (כשהוא רץ בסיעה עצמאית) לא תמיד פעלה בשיתוף פעולה עמו.
נתבע 1 והתובע שכנגד, הוא אחיו של ראש המועצה (להלן: "יגאל").
בן גיגי הגיש תביעה על סך 300,000 ₪ בגין פוסט אחד שפרסם יגאל נגדו ביום 16.6.16. יגאל הגיש תביעה שכנגד בנוגע לפוסט הראשון של בן גיגי, מיום 14.6.16, עליו הגיב ב-16.6.16 לתביעה שכנגד הצטרף ראש המועצה עם 21 פרסומים שפרסם בן גיגי נגדו. סה"כ דרשו יורם ויגאל פיצוי בסכום של 500,000 ש"ח.
אקדים ואומר כי איש מבעלי הדין לא הוכיח את נזקיו. בן גיגי "הסתפק" בסיכומיו בתביעת כפל פיצוי ללא הוכחת נזק (דהיינו כ-141,000 ₪ - כפל של 50,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מספט' 1998), ואילו יגאל ויורם שמעון נותרו בדעתם כי יש לחייב התובע במלוא הסכום הנתבע על ידם, ולו בשל "התעריף" שקבע בן גיגי לפוסט אחד. עוד אומר כי סופן של תביעות אלו להסתיים בקול ענות חלושה ודחייה הדדית, ולכן אשתדל לקצר ככל האפשר.
הפרסומים נשוא התביעות
בפניי הוצגו פרסומים רבים שפרסם בן גיגי, החל מיום 4.1.16 ועד ליום 13.3.17. ברקע הפרסומים עמדו מספר נושאים ציבוריים שהעסיקו את תושבי מבשרת ציון והם: שדרוג כביש 1 וסגירת אחת הכניסות למבשרת (תכנית משרד התחבורה), גובה היטל ההשבחה שרמי לוי יחויב בגין שינוי במבנה קניון מבשרת (סגירת תקרה מעל החצר הפנימית), וכן גורל עתודת הקרקע לבניה בישוב, בבעלות הסוכנות היהודית, ועליו מצוי מרכז קליטה ליוצאי אתיופיה. הסוכנות ביקשה לסגור אותו ולמכור הקרקע ליזמים פרטיים, לבניית מאות יחידות דיור ומבני מסחר. התובע הסכים במהלך הדיון כי באף אחד מהנושאים הללו ראש המועצה לא היה מעורב בקבלת ההחלטות (תכנית כביש 1 ותב"ע מרכז הסוכנות התקבלו שנים לפני שנעשה ראש מועצה, ואילו את גובה היטל ההשבחה לקניון מבשרת קבעה ועדה מקומית לתכנון ובניה הראל, שבה ראש המועצה אינו חבר (בניגוד לוועדה כזו בעיר). הביקורת נגד ראש המועצה נגעה לחוסר רצונו לחבור לתושבים ולחברי המועצה, כדי לבטל או לשנות התכניות, ועל ניסיונו או פעולותיו לסייע לרמי לוי בהפחתת היטל ההשבחה.
בן גיגי רשם פוסטים או הגיב על פוסטים אחרים, בשלושת הנושאים הנ"ל, כשהוא משתלח בשפה בוטה בראש המועצה ומכנה אותו: שקרן, בריון, משליט שלטון פחד, בדומה למשפחת פשע, "שלטון אירן זה כאן", מאפיה איטלקית, גיס חמישי, פועל בניגוד עניינים, מכר את תושבי מבשרת לשר כץ (שר התחבורה דאז) שהוא חברו הטוב, מעדיף אינטרסים אישיים של בני משפחתו על חשבון אינטרסים של תושבי מבשרת ציון (בהקשר לגובה היטל ההשבחה והיות גרושתו מועסקת על ידי רמי לוי כסמנכ"לית שיווק, ובאופן דומה לגבי מכרז הקרקע של מרכז הקליטה וחבר בשם יצקין שהתמודד על מכרז הקרקע של הסוכנות). חלק מהפוסטים פורסמו בשנת 2017 ולא בשנת 2016 , כפי שציין ב"כ התובע בסיכומיו. בן גיגי לא הכחיש את תוכנם, ולכן לא מוצאת כל משקל להתנגדויות הפורמאליות של שני הצדדים בענין אי הצגת חלק מהראיות על ידי עורכם. שני הצדדים חטאו בכך והסתמכו על ראיות בלתי קבילות לכאורה, כל אחד בהתאם לנוחותו, וככל שאלו משרתים את טענותיהם.
בפוסט שפרסם בן גיגי נגד יגאל שמעון, מיום 14.6.16 נאמרו הדברים הבאים:
"מר יגאל שמעון אני מבין שזה שהייתי אחד האחראים למנוע את מכירת מרכז הקליטה פגע כנראה בכיס שלך. הרי לא לחינם הייתה כל כול היום נמצא במשרד המכירות של הקבוצה שהקים חברך אייל איצקין.. לפני שבכלל המכרז יצא למכירה "מכרז תפור" כך זה נקרא לא לחינם אחיך יורם שמעון מסרב בתוקף להצטרף לבג"ץ"
ובהמשך לאותו פוסט כתב
"אתה כל היום מסתובב ביישוב ומחפש עסקאות נדלן לקדם דרך הקשרים עם אחיך ולך יש את החוצפה לומר שאני פועל ממניעים אישיים אדון יגאל.. אנחנו הנפגעים העיקריים מהמחדל של אחיך... אתה חוצפן ובריון כמו אחיך".
פוסט זה מהווה הבסיס לתביעה שכנגד של יגאל.
בפוסט תגובה שפרסם יגאל נגד בן גיגי, ביום 16.6.16 נרשמו הדברים הבאים:
"למה דודו בן גיגי משמיץ את יורם שמעון? דודו בן גיגי היה במשך 20 שנה ועד אוגוסט 2014 קבלן הגינון של המועצה וקיבל מעל 100 אלף ₪ בחודש!!! ועוד עשרות אלפי שקלים עבור עבודות נוספות.
יורם לא היה מרוצה מעבודתו של בן גיגי ודאג לפרסם מכרז גינון. במכרז בן גיגי הלך הביתה ובמכרז המועצה נבחר קבלן שסיפק כפול עובדים ובמחיר נמוך בהרבה ממה שגבה בן גיגי מקופת המועצה כל השנים.
יתר על כן, יורם החליט שעבודות פיתוח יתבצעו ע"י עובדי המועצה ולא ע"י קבלן חיצוני שהיה בדר"כ בן גיגי וכך חסכה המועצה סכומי עתק.
בנוסף, בן גיגי קיבל "שירותי משרד" במועצה וגם זה הופסק ע"י יורם.
בתסכולו הרב החל בן גיגי לחפש נושאים כדי לנגח את יורם- הקים תנועת "צאנס לצעירים", אסף מהצעירים כסף ומכר להם לוקשים ובפועל בן גיגי לא עשה כלום, אבל כלום למען דיור לצעירים ביישוב וכל מטרתו לנסות לארגן "קבוצת רכישה". ראו מה קרה עם ענבל אור וכל מילה נוספת מיותרת.
כעת בן גיגי פועל להביא כניסה נוספת מכביש 1. השלב הבא בן גיגי "יקדם" בית תרבות, תחנת רכבת, ואולי נמל תעופה.
לסיכום, מאז שיורם שמעון במועצה כל העבריינים והגזלנים שהיו שורצים במועצה נעלמו והעידן של חבורת "מגיע לי" הסתיימה והקופה הציבורית מיועדת לתושבים ולא למקורבים ועסקנים פוליטיים. שבת שלום ומבורך!"
פרסום זה מהווה את הבסיס לתביעת בן גיגי את יגאל שמעון.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מה מתוך מה שפורסם אמת ומה שקר, והאם עומדת למי מהצדדים שפרסם לשון הרע טענות הגנה כלשהן הפוטרות אותו מתשלום או שיש בהן כדי להפחית הפיצוי. באי כוח הצדדים סיכמו בהרחבה והפנו לחוק ולפסיקה. אדון בתחילה בתביעת בן גיגי את יגאל שמעון ובתביעה שכנגד של יגאל, ולאחר מכן בתביעת ראש המועצה נגד בן גיגי. אשתדל לכתוב בתמציתיות, בניגוד גמור לאופן שבו התנהלו וטענו הצדדים ומהנפח הבלתי סביר שתפסה תביעה זו בזמן השיפוטי: 47 החלטות, ארבעה דיונים שלא נשמעו ברצף בשל הקורונה, בקשות דחיה מרובות שהוגשו בהסכמה, וכן צירוף של מאות דפי מוצגים, לרגעים נדמה היה שמותב זה יושב בוועדת ביקורת כלשהי הדנה בתפקודו של ראש המועצה.
תביעת בן גיגי את יגאל והתביעה שכנגד של יגאל
טענות בן גיגי:
בן גיגי טען כי הפוסט שפרסם יגאל שקרי, פוגע ומשמיץ, באופן שפגע בשמו הטוב, במשלח ידו, במעמדו ובכבודו. יגאל הציג את בן גיגי כ"עבריין וגזלן", אשר גזל כספים מהמועצה, ומשהפסיק להיות קבלן הגינון של המועצה, פעל כנגד ראש המועצה כשהוא מונע מנקמה אישית ולא למטרות חברתיות ציבוריות. בן גיגי קיבל כ-80,000 ₪ כולל מע"מ, ולא 100,000 ₪, כפי שנרשם, עוד טען בגן גיגי כי בעבודתו לא נפל כל פגם, קנסות בסכום מצטבר של 4,800 ₪ (עמ' 88 למוצגי הנתבעים), ביחס להיקף העבודה והתשלום שקיבל כל השנים (כ-4 מיליון ₪), אינו מלמד על עבודה לקויה, במיוחד בהשוואה לקודמו שקיבל 280 אלף ₪ קנסות, בגין תקופה קצרה בהרבה (מוצג 42). עוד טען כי עבודתו לא הופסקה ע"י יורם, כי אם החוזה הסתיים ונפתח מכרז חדש, אליו הוא לא ניגש משום שהמחירון שהוצע היה הפסדי, והא הראיה שהקבלן שזכה, עזב זמן קצר לאחר מכן, אחריו הגיע קבלן אחר שעזב אף הוא ולבסוף נכנס קבלן גינון חדש, שקיבל סך של 170,000 ₪ (עדות בן גיגי פרו' עמ' 12). הוא הכחיש שיחת נזיפה וצעקות בנוגע לתפקודו.
עוד טען בן גיגי כי השוואתו לענבל אור היא רמז למעשים פליליים שכביכול נעברו על ידו ולא כך הדבר. הוא כלל לא ארגן קבוצת רכישה, ההתארגנות נועדה לגרום לשינוי ייעוד המקרקעין או שינוי תמהיל הדירות שייבנו שם, באופן שצעירי הישוב יוכלו לרכוש אותן בתנאים סבירים. הוא לא ביצע כל עבירה פלילית, פעילותו החברתית בנושא החלה לפני שהפסיק עבודתו במועצה ובלא קשר אליה (פוסט מיום 5.5.14, מוצג 11 בתיק המוצגים שלו, בו הוא קורא להילחם עד חורמה ולהירשם בדף הפייסבוק "הצ'אנס האחרון לצעירי מבשרת").
גם הטענה לפיה הוא השתמש בשירותי משרד של המועצה לצרכיו הפרטיים אינה נכונה ונועדה להציגו באור שלילי, בכוונה לפגוע בו.
טענות ההגנה של יגאל
"אמת דיברתי" - בן גיגי הרוויח "בסביבות 100 אלף ₪ זה כל אחד יודע". מהיום שבו הופסקה עבודתו של בן גיגי הוא מהלך אימים עליו ועל בני משפחתו. המידע אודות גיגי הגיע מכל מיני גורמים בישוב ומיורם אחיו, "שמועה נפוצה בישוב, שבן גיגי מתרוצץ במסדרונות המועצה יום כן ויום לא, מקבל שם את כל השירותים ומהלך אימים על כל מי שמעיר לו" (פרו' עמ' 67), "שירותי פקס ושירותים נלווים בעיניים שלי לא ראיתי, אני יודע מעובדי המועצה" (פרו' עמ' 71).
יגאל אישר בחקירה נגדית כי במלים "כל העבריינים והגזלנים שהיו במועצה" התכוון לבן גיגי "וחבורתו שהיו שם והסתובבו שם ועשו כבשלהם וכאב לו שהוא יצא משם והוא התחיל לרשום פוסטים במשך שנה וחצי 146 פוסטים של בריונות לשמה...אני רשמתי פוסט אחד, והוא רשם 146" (עמ' 71).
עוד טען יגאל כי בן גיגי הוא זה שפרסם ראשון פוסט נגדו, ולכן יש להתחשב בכך, עד כדי פטור מחיובו בכל פיצוי.
טענות יגאל שמעון בתביעה שכנגד כלפי בן גיגי
יגאל טען כי דברי בן גיגי נגדו הזויים ופרי דמיונו של בן גיגי. הוא הכחיש כל עיסוק בנדל"ן, לא במקרקעי הסוכנות ולא באזור אחר ("המגרסה"), למעט כשנרשם כמו תושבים רבים, רישום מוקדם לרכישת דירה, אולם אותו מכרז בוטל (פרו' עמ' 66). יגאל הכחיש כל פניה לוועדה המקומית הראל בתקופה הרלוונטית, וכי עיסוקו מזה עשרות שנים היה ונשאר בתחום הטקסטיל.
טענות הגנה של בן גיגי
"אמת דיברתי" – מישהו שלא רצה לנקוב בשמו בא ואמר לו שאם יש לתושבים בעיות עם הועדה המקומית הראל, יגאל עוזר להם (פרו' עמ' 43). בכל הנוגע לעסקאות נדל"ן – יגאל היה במשרדים של ייצקין, במשך שעות, "ראו אותו וגם אני ראיתי, ומשכנע אנשים לקנות בתים ואומר שהוא גם קנה שתיים, אני מניח שיש לו קשר איתו. אם אני אומר שהוא חבר שלו זה לשון הרע (?) אני לא מבין" (פרו' עמ' 41).
הכרעה
את ההכרעה ניתן לתמצת במשפט אחד: "הפוסל במומו פוסל", או כפי שהתבטא בא כוחו של בן גיגי בישיבת הק"מ, "הולך עם חמאה על ראשו", אף שהתכוון לצד שכנגד. הן בן גיגי והן יגאל שמעון ביקשו בפוסט שפרסמו לפגוע האחד בשני. "מי שהתחיל" היה בן גיגי, מי שפעיל ציבור מבין השניים זה בן גיגי ולא יגאל שמעון. במצב דברים זה לא מוצאת כל הצדקה, או נורמה ראויה, לפיה על בית המשפט לתמוך בפעיל ציבור שמפרסם דברים שאמיתותם לא הוכחה, וזאת נגד אדם פרטי, שבמקרה הוא אחיו של ראש המועצה. אין לבן גיגי או ליגאל הגנת תום הלב, ובוודאי שלא הגנה על ענין ציבורי או אישי של מי מהם.
הוכח בפניי כי חוזה העסקתו של בן גיגי כקבלן גינון חיצוני נגמר והיציאה למכרז חדש הייתה הכרחית, הוכח כי בן גיגי כלל לא התמודד, האם היה זה משום שראש המועצה הביע בפניו את חוסר שביעות רצונו? בן גיגי מכחיש. היות שמדובר בעדויות יחידות סותרות של שני בעלי דין, איני מכריעה בענין. נכון הדבר שהמשפט שכתב יגאל, שמאז שראש המועצה נבחר " כל העבריינים והגזלנים שהיו שורצים במועצה נעלמו", מייחס לבן גיגי עבירה פלילית או התנהלות לא נאותה, ברם, היה זה בן גיגי שהתנהל באותה צורה לא אחראית ובלשון בוטה דומה, ולכן אין כל מקום לזכותו בפיצוי כלשהו.
בכל הנוגע לשירותים משרדיים שקיבל בן גיגי במועצה, בן גיגי הכחיש. אף אם בן גיגי הרגיש בנוח במשרדי המועצה נוכח שנות עבודתו הרבות וביקש להשתמש בפקס של המועצה או שירות משרדי אחר, והדבר התאפשר לו ע"י ראש המועצה הקודם, או מי מפקידי המועצה, להתרשמותי מדובר בזוטי דברים, ואם אכן הפסיק ראש המועצה החדש נוהג זה, טוב עשה.
בהתחשב בכך שהפוסט של יגאל היה בתגובה לפוסט המשמיץ של בן גיגי, איני מוצאת לנכון לדקדק עם יגאל, אך גם איני מוצאת לנכון לחייב בפיצויו.
הפרסום שבן גיגי השתכר 100,000 ₪ בחודש, שעה שהשתכר בממוצע כ-80,000 ₪, אינה כשלעצמה לשון הרע, אף שהסכום לא היה מדויק. אין שום פסול להשתכר סכום זה או דומה לו, כל עוד מדובר בתשלומים שהתקבלו כדין, ומעוגנים במכרז או בחוזה. מדובר בסכום ברוטו שאמור היה לכסות את שכרם של הפועלים, חומרים ותשלומי מסים. לדעת ראש המועצה החדש ניתן לבצע את אותה העבודה בסכום נמוך יותר, דעה זו הסתברה מאוחר יותר כפחות מציאותית, אך בוודאי שרשאי היה לאחוז בה באותה העת, ולנסות להקטין הוצאות המועצה שהייתה בגרעון כספי, ולוותה קודם להיבחרו ע"י חשב משרד הפנים.
המלים בפוסט של יגאל, ש"בן גיגי אסף מהצעירים כסף ומכר להם לוקשים", אינם בגדר לשון הרע, כי אם הבעת דעה בנוגע לסיכויי המאבק של הצעירים בנושא פרויקט הבניה בשטח הסוכנות, כך סבר גם ראש המועצה, ומנגד, בן גיגי ושותפו למאבק חכימיאן ואחרים, סברו אחרת.
ליגאל לא נגרם נזק לבד מעוגמת נפש, אותו הדבר לבן גיגי, שגרם לכך במו ידיו. לא התרשמתי מעדות בן גיגי כי אכן הפסיד כספים רבים כתוצאה מאותו פוסט אחד ויחיד שפרסם יגאל. יותר סביר בעיניי שהפסד ההכנסה שנגרם לו נבע מהפסקת עבודתו עם המועצה, ועל כך אינו יכול להלין, שהרי החוזה הסתיים, וכפי שנאמר על ידו, הייתה זו קודם כל החלטתו שלו שלא לגשת למכרז החדש, אף שעמד בתנאי הסף.
אשר על כן אני דוחה את שתי התביעות באופן הדדי. לא בן גיגי ולא יגאל פרסמו דבריהם בתום לב, איש מהם לא בדק העובדות, ושחרר חרצובות לשונו מבלי לחשוב על התוצאה. לפיכך גם כל צד ישא בהוצאותיו.
על דחייה הדדית של תביעות לשון הרע, ראו לדוגמא ת.א.(ת"א) 42604-08-18 עו"ד אוריאל גולדברג נ' אלברט ניסני ( 19.9.2021):
"השאלה איננה "מי התחיל" וגם לא "מי העליב יותר", כי אם אחרת: מתמקדת היא בסוגית טרוניתו של אדם על האופן, שבו נהג בו אחֵר בשעה שהוא עצמו לא נהג כשורה, לפי אותן אמות מידה ולפי אותם סוגים של משתנים. ההדדיות הזו לא רק שעושה את הפנייה לבית המשפט – משני הצדדים – קשה; היא מחמיצה את הרעיון שלשמו נוצרו הדינים של לשון הרע. היא משמיעה כי אף לא אחת מן התביעות ראוי לה שתעמוד לבחינה לבדה, וכי אף לא אחד מעניניהם של הצדדים ראוי שיקנה לו עדיפות על פני אלה של האחר".
אני סבורה כי גם לשאלה "מי התחיל" יש משמעות, משום שהיא מאפשרת על פי סעיף 65 לפקודת הנזיקין לפטור מחבות נתבע, שהתנהגות התובע היא זו שהביאה אותו לידי האשם (ס' 7 לחוק איסור לשון הרע מכליל בין הוראותיו גם את סעיף 65 לפקודת הנזיקין).
אעבור כעת לדון בתביעת ראש המועצה נגד בן גיגי.
תביעת ראש המועצה
זו אינה תביעה שכנגד, כיוון שיורם לא נתבע בתביעתו של בן גיגי, אולם היא הוגשה כמענה לתביעת בן גיגי את אחיו יגאל, ובהקשר זה יש להתייחס אליה. קודם לתביעה, ועל אף המלים הבוטות וההאשמות שהוטחו בראש המועצה, הבליג האחרון, כפי שהבין שמצופה ממנו, על אף שמדובר בשפה שראויה לכל גינוי. זאת ועוד, אם היה מזדרז ויוזם הגשת תביעה, היה נטען נגדו כי מדובר "בתביעת השתקה" שנועדה להרתיע את מבקריו. הגשת תביעה כמענה לתביעתו של בן גיגי את אחיו, נועדה להציג תמונת מראה של מי שזועק כנגד עוולה שבוצעה כלפיו ומגזים בסכום התביעה, את זאת אני יכולה להבין.
בנוגע למלים כמו בריון, מאפיה ושקרן, במיוחד כשהם מיוחסים לאיש ציבור, הפסיקה מצפה מנבחר הציבור לרף גבוה יותר של סיבולת, אף שהובהר כי שמו הטוב אינו הפקר.
בת"א 39333-10-11 הוועד המקומי שערי תקווה ואח' נ' פלד ואח' (14.7.2015) נאמרו הדברים הבאים, שלצערי עלי להסכים עמם:
"הביטויים כמו "שקרן" "נוכל" וכיו"ב, אף שאינם נעימים לאוזן, הם אינם חריגים בנוף הוויכוח הפוליטי הציבורי; הציבור מורגל לביטויים מסוג זה במסגרת הוויכוח הפוליטי, ומן הסתם סביר כי הוא אף למד לייחס להם את המשקל המתאים לנוכח ההקשר שבו הם נאמרים..." .
(ראו גם ת"א 29098-12-16 קרן נ' ליבר (2019); ת"א (שלום פ"ת) 24312-01-21 ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר נ' עמותת חוזה חדש (23.03.2022).
איני סבורה שדברי התובע חרגו מרף הסיבולת של ראש המועצה, הא הראיה שראש המועצה לא מיהר להגיש תביעה, אלא רק כתגובה הולמת לתביעתו של התובע.
בענין תוכן הדברים שפורסמו, בן גיגי היה בקי בפרטי המאבקים השונים, נכח בישיבות מליאה של המועצה, חבר לעו"ד חזיזה שהיה באופוזיציה (זה האחרון אף ייצג אותו בתחילת ההליך שבפניי), הייתה לו נגישות למסמכים שונים, חלקם פומביים יותר חלקם פחות. המסמכים, הפרוטוקולים והסרטונים שהציג תמכו בחלק מדברי הביקורת שהשמיע.
למשל, בנושא התנהלותו הכוחנית של ראש המועצה והתנהגותו הבוטה, הרי שניתן לומר שאכן היו דברים בגו, בסרטון ישיבת מליאה ראש המועצה מסמן בידו סימן של עריפת ראש לאחד הדוברים (לטענתו זה היה בבדיחות הדעת. כמובן שאיש לא העלה על דעתו שמדובר באיום לתקיפה, אך ניתן בהחלט לראות בכך איום לסיום הקריירה הפוליטית של אותו אחד, או הבעת חוסר שביעות משמעותי מדבריו). לידי התובע הגיעה העתק ממכתבה של ההסתדרות בנוגע לאיומים בפיטורים של ראש המועצה על עובדיה ושימוש בלשון נלוזה (מוצג 35). הנתבע טען כי דבר מהאמור לא הוכח. אותו הדבר לגבי טענות עו"ד גוהר ששימשה כמבקרת וממונה על תלונות הציבור במועצה (מוצג 38), ולכן, גם אם שני האחרונים הם "רק" תלונות, שאמיתותן לא הוכחה, הרי שבן גיגי האמין בהם בתום לב, ולכן ניתן להקל עמו (ס' 19(2)).
אותו הדבר לגבי הטענה כי ראש המועצה פעל בניגוד עניינים, בסוגיית היטל ההשבחה שהוטל על רמי לוי. מן המסמכים שהוצגו ניתן לקבוע כי הוכחה כוונת ראש המועצה להשפיע, גם אם התכוון לזרז את פתיחת הקניון, משניסיונו להתערב נמנע ע"י יו"ר ועדת הראל, ואולי גם לאחר שהבין בעצמו או באמצעות אחרים שעצם עבודתו של גרושתו בתפקיד בכיר תחת רמי לוי עלולה להיחשב לפעולה בניגוד אינטרסים, הוא משך ידו מכל הנושא, וכתמיכה לכך ניתן לראות בחקירת המשטרה וסגירת התיק נגדו ע"י הפרקליטות "מחוסר אשמה". ראש המועצה סבר בטעות כי המועצה זכאית להציג שומה משל עצמה, וביקש לעשות כן, כך עולה ממכתבו ליו"ר הוועדה המקומית הראל מיום 20.6.16 וראו תשובתה (מוצגים 32 ו-33 של התובע). הטענה כי ביקש לדאוג למקסום הסכומים שייכנסו לקופת המועצה, לפחות לגבי רמי לוי, לא סבירה, בהינתן השומה הגבוהה שהוצאה לו ואשר עליה ערער רמי לוי וכנראה שצדק במרבית טענותיו, שכן גם בן גיגי ידע בדיעבד כי השומה הסתיימה במיליונים בודדים.
אף שאיני יכולה לקבוע באופן שלם כי התובע דיבר אמת, נדמה שעמד בהוכחה חלקית של דבריו, ודי בכך בנסיבות אלו. להזכיר כי חוק איסור לשון הרע נחקק ב-1965, הרבה לפני המצאת האינטרנט והרשתות החברתיות. ביהמ"ש העליון מסכים כי "...דרישה קפדנית לקיים בחינה מקיפה לגבי אמיתות כל תוכן אותו בוחר משתמש לשתף כתנאי לתחולת ההגנה אינה בהכרח מותאמת לאופן הפעולה ברשתות החברתיות, שבהן שיתוף של כתבות עיתונאיות, למשל, נעשה כעניין שבשגרה. סוגיה זו, שהצדדים לא טענו בעניינה, עוד תצטרך להיבחן בנסיבות המתאימות לכך" (רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ (8.1.2020)).
העלאת האפשרות להימצאות ראש המועצה בניגוד עניינים או לפעילות לא תקינה מצידו, הוא ענין ציבורי ממדרגה ראשונה, שרשאי היה בן גיגי להעלותו, כבר בשלב הראשון, אף שכאמור, ראוי היה שהיה נוקט בלשון יותר מעודנת ופחות נחרצת, שעה שהעובדות טרם התבררו במלואן.
נוכח כל האמור לעיל, איני סבורה שיש לקבל את תביעת ראש המועצה נגד בן גיגי, ולכן גם תביעה זו נדחית. על אף דחיית התביעה, בן גיגי אינו זכאי להוצאות משפט, בשל התנהלותו כפי שהשתקפה בפוסטים, בשל כך שנדרש ממילא לשלם לבא כוחו, בגין הטיפול בתביעתו ובתביעת יגאל שמעון, ונוכח התנהלותו בהליך המשפטי שלפניי.
אף שדחיתי תביעת ראש המועצה, אתייחס גם לטענה כי תביעתו היא תביעת השתקה ("slap"). תביעה כזו מאופיינת בפערי כוחות, בעילה חסרת יסוד או גבולית, סכומה מופרך וכאשר מדובר בפרסומים שיש בהם ענין ציבורי. (רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ (08.01.2020)). איני סבורה שתביעת ראש המועצה הנוכחית מסווגת כתביעת השתקה מהטעמים הבאים: לא ניתן לומר עליה שהיא חסרת יסוד, סכומה מופרך באותה מידה שסכום התביעה של התובע מופרך, היא הוגשה לאחר שפורסמו עשרות פוסטים נגד ראש המועצה, ורק לאחר שהאבק שקע על שלושת הנושאים שבהם התבטא בן גיגי, וראש המועצה נבחר לקדנציה שניה, היא הוגשה כמענה לתביעתו של התובע ולהוכחת מנהגיו שאינם מזכים אותו בתביעתו. בן גיגי בביטחון רב "הזמין" תביעות לשון הרע נגדו, וכך אמר בתגובית מיום 11.4.16: "אם משהו מדבריי לא נכון שאדון יורם או כול אחד שטוען לא נכון יתבע תביעת דיבה. נאמרו על ידי דברים חמורים. אם היו אומרים עלי דברים כאלה לא נכונים אני הייתי תובע" (עמ' 20 במוצגי הנתבעים), והנה אחרי שהוא נתבע, הן ע"י יורם והן ע"י יגאל, ואחרי שהתקשה להוכיח את מלוא אמיתותן של טענותיו כלפי ראש המועצה ושגה בנוגע ליגאל, הוא טען שהתביעות גרמו להשתקתו, כאילו שאין אפשרות לפרסם דברי ביקורת נגד איש ציבור באופן שקול ומדוד. אם בן גיגי רואה לנגד עיניו רק שתי אפשרויות: השמצות וכינויי גנאי או שתיקה, כי אז כדאי שיבחר בשתיקה. נורמת התבטאות שקולה ואחראית צריכה לחול במרשתת, גם על אנשים פרטיים, ובוודאי על מי שמחשיב עצמו לפעיל ציבור. לא מיותר כנראה להדגיש, כי את הביקורת יש להפנות כלפי איש הציבור ופעולותיו ולא כלפי בני משפחתו, ואת זאת עשה בן גיגי לא פעם ולא פעמיים (לתיק המוצגים פורסמו גם פוסטים ותגוביות שפרסם נגד בני משפחה אחרים של ראש המועצה ובהם הסיק מסקנות חפוזות). תקיפת בני המשפחה של פעיל הציבור ראויה לכל גינוי, באשר היא מהווה "מכה מתחת לחגורה", מעשה לא הוגן, ומנוגד ל"כללי המשחק". כל פוליטיקאי הוא קודם כל אדם ובעל משפחה שיקרה לו, לפיכך אין לבוא עמו חשבון כשהוא מנסה בתביעתו לסייע לבן המשפחה להדוף הטענות כלפיו.
לסיכום
שתי התביעות נדחות, כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, א' טבת תשפ"ג, 25 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
8 מתוך 9