ע"א 9971-01-24 אושרי ואח' נ' בלאס

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו

ע"א 9971-01-24 אושרי ואח' נ' בלאס

לפני

כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המערערים:

1. חגי אושרי

2. דרך נכסי החצב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך ועו"ד שמואל ספיר

נגד

המשיב:

עדי בלאס

ע"י ב"כ עו"ד דני בר שליט

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת אפרת בוסני) מיום 9.10.23 בת"א 29044-06-22 לפיו נדחתה תביעת לשון הרע שהוגשה ע"י המערערים – התובעים נגד המשיב – הנתבע. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

2. לפי כתב התביעה, המערער 1 – התובע 1 (להלן גם: "אושרי") הוא עו"ד ונוטריון ובעלים –שותף במערערת 2 – תובעת 2 (להלן: "דרך נכסי החצב") שהינה חברה פרטית בתחום הנדל"ן ובבעלותה יחידת משרדים (כולל חניות) בשטח 300 מ"ר בקומה 3 בבניין ברחוב ראול ולנברג 6 בתל אביב .

המשיב- הנתבע (להלן גם: "בלאס") הינו מנכ"ל חברת "ג.א.ש ש.ב. בע"מ" שמשמשת מאז 2006 כחברת ניהול של הבניין (להלן: "חברת הניהול").

יצוין כי בכתב ההגנה הנתבע טען כי אינו מנכ"ל בחברת הניהול אלא שכיר בחברה.

3. בכתב התביעה נטען כי לאחר שדרך נכסי החצב קיבלה את החזקה בבניין שרכשה בשנת 2017, היא גילתה אי סדרים חמורים בניהול הבניין, אחזקתו ותפעולו ע"י הנתבע והתנגדה להמשך פעולת חברת הניהול.

הצדדים ניהלו הליכים משפטיים הנוגעים לפעילות חברת הניהול ולהתנהלותה הכספית וחלקם עדיין מתנהלים: שני הליכים בפני המפקחת על המקרקעין, ה"פ 17982-05-20 ועת"מ 14762-01-20.

נטען כי בלאס פלש לפני למעלה מ-10 שנים לממ"ק בקומה הראשונה בבניין ומיקם בו את משרדו של אב הבית חרף האיסור עפ"י דין לעשות שימוש פרטי בממ"ק שלא לצורך שימוש בחירום והיותו רכוש משותף וחייב להישאר פתוח ונגיש.

כמו כן, מרבית הממ"קים בבניין נתפסו ע"י חלק מבעלי הנכסים של הבניין ונעשה בהם שימוש פרטי.

ביום 12.11.2019 שלח בלאס מכתב לכל בעלי הנכסים בבניין שכותרתו "פינוי ממ"קים".

לאור השתלטות בעלי נכסים על הממ"קים בבניין, דרך נכסי החצב נעלה את הממ"ק בקומה השלישית במועד קבלת החזקה בנכס בתחילת שנת 2017 ומסרה את המפתח לאב הבית. התובעת פנתה לאב הבית שיפתח את הממ"ק כשנתיים לפני הגשת התביעה עקב אירוע בטחוני בארץ, אולם הוא הודיע שאיבד אותו. דרך נכסי החצב דאגה לפתוח בכל יום במהלך האירוע הביטחוני את הממ"ק ונעלה אותו כל ערב. התובעים הודיעו כי הם מוכנים למסור את המפתח לאב הבית ככל שיתחייב לשמור עליו, אולם הוא לא התחייב.

התביעה הוגשה בגין פרסום מחודש מאי 2021.

בסבב הלוחמה של מבצע "שומר חומות" בשעות הבוקר המוקדמות של יום 12.5.21 נטען כי אושרי פתח את הממ"ק לאחר שבערב קודם לכן החלה מתקפת טילים על גוש דן והודיע על פתיחת הממ"ק לאב הבית ששלח לו בשעה 10:15 הודעת שמע בוואטאפ: "בוקר טוב חגי, הייתי בקומה 3, הממ"ק הוא בסדר גמור. נקי. יפה. תודה רבה. תודה".

ביום 13.5.2021 שלח בלאס לבעלי הנכסים והדיירים בבניין (40 נמענים זולת התובעים) דוא"ל אליו צורף סרטון שצילם אב הבית בו מפיעה הדלת הנעולה של הממ"ק ואב הבית נשמע אומר: "היי עדי. הממ"ד של דרך נכסים, של חגי אושרי, סגור. הוא לא פתח במשך יממה".

נכתב במכתב:

"שלום לדרך נכסי החצב.

הסרטון מדבר בעד עצמו.

נבקשכם:

לפתוח את הממ"ק ולהסיר את הנעילה שלו לאתר.

לאפשר לדיירים להיכנס לממ"ק בשעת חרום ובזמן טילים על ישראל בכלל ועל ת"א בפרט. המקרה הנ"ל של סגירת הממ"ק על ידכם ונעילתו בזמן חרום חוזר על עצמו שאתם לא מאפשרים לדיירים לעשות שימוש בממ"ק.

נבקשכם לחדול להשתלט על שטחים משותפים.

תודה

חג שמח

בברכה

עדי בלאס

מנהל חברת הניהול

ג.א.ש ניהול ואחזקת מבנים

..."

לטענת התובעים, טענות בלאס לפיהן הממ"ק נותר נעול ביום 13.5.21 שקריות והסרטון שצורף אינו משקף את העובדות נכון ליום בו נשלח.

הודעת השמע שנשלחה ביום 12.5.21 סותרת את אמירתו של אב הבית בסרטון שנשלח. בלאס יצר מצג שווא זדוני על רקע ההליכים המשפטיים שדרך נכסי החצב יזמה בגין סיפוח השטחים בבניין ע"י חלק מבעלי הנכסים בבניין וכן בגין השימוש הפרטי בניגוד לדין שהנתבע וחלק מבעלי הנכסים ודיירי הבניין עושים בממ"קים.

נטען כי לאחר האירועים ביום 13.5.21, בלאס השתלט בעצמו על הממ"ק בקומה השלישית ונעל אותו באמצעות מנעול מטעמו.

דרישת בלאס מהתובעים לחדול להשתלט על השטחים המשותפים נטענה מתוך כוונה ברורה לפגוע בתובעים.

ביחס למכתב מיום 13.5.21 הגישו התובעים את התביעה בתיק קמא.

עילות התביעה: פרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

נטען כי המכתב מיום 13.5.21 מהווה "פרסום" שהרי מוען לכ- 40 נמענים זולת התובעים.

ההתבטאויות הפוגעניות הן "דבר שפרסומו עלול" להשפיל את התובעים, לעשותם מטרה לשנאה לבוז וללעג, לבזותם בשל מעשים או התנהגות המיוחסת להם ולפגוע בעסקם, במיוחד שאושרי הינו עו"ד ונוטריון במקצועו.

נטען כי בענייננו מתקיימות נסיבות מחמירות במיוחד, המעידות על "כוונה לפגוע" בתובעים.

נטען כי בלאס לא פנה לתובעים לברר עמם את הדברים שכתב במכתב ביום 13.5.21, ואף לא נתן לתובעים הזדמנות נאותה להגיב לפני הפרסום וחזר על האשמות שווא במכתב נוסף מיום 14.5.21.

חזקה על בלאס שפעל בחוסר תום לב, כאמור בסעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון הרע ולא עומדת לו כל הגנה לפי החוק.

הסעדים המבוקשים:

להורות לבלאס לפרסם הודעת תיקון או הודעת הכחשה ממוענת לכל המכותבים אליהם מוען המכתב מיום 13.5.21.

פיצוי בגין נזק כללי בלתי ממוני בסך 200,000 ₪ בגין חלק מהנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מפרסום דברי לשון הרע נגדם.

לחלופין, התבקש פיצוי כספי סטטוטורי ללא הוכחת נזק על סך 140,000 ₪ מכוח סעיף 7א (ה) לחוק איסור לשון הרע.

3. בכתב ההגנה טען בלאס כי מדובר בתביעה סתמית וקנטרנית שנועדה להליך עליו אימים על מנת להביא לסילוק חברת הניהול מניהול הבניין והשתלטות על הבניין והנעשה בו.

לטענת הנתבע אין לתובעים עילת תביעה. תובע 1 – אושרי לא מוזכר במכתב נשוא התביעה ואין בסיס לטענה שלו כלפי הנתבע. לגבי תובעת 2 – דרך נכסי החצב, הטענות כבר נטענו בהליכים המתנהלים בפני המפקחת על המקרקעין. כמו כן, התובעים מודים שהם נועלים את הממ"ק ומחזיקים במפתח שלו, סוגרים ופותחים אותו לפי רצונם.

נטען כי לנתבע עומדת הגנת "אמת דיברתי" והגנת תום הלב.

לטענת בלאס, המייל מיום 13.5.21 לא כולל דברי לשון הרע. מייל זה נשלח לאחר מספר מיילים ואזהרות שנשלחו לתובעים וכתב הגנה בתביעה אצל המפקחת על המקרקעין בו נאמר לתובעים לחדול מלהשתלט על שטחים משותפים, ביניהם הממ"ק בקומה 3 ולחדול להציב מצלמות בשטחים המשותפים.

נטען כי התובעים התקינו מצלמות פרטיות בשטחי הרכוש המשותף ללא הסכמת בעלי הנכסים ובניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981.

התובעים פותחים וסוגרים את הממ"ק בקומה השלישית לסירוגין ובאופן אקראי תוך השתלטות על שטח משותף, כפי שהם מודים בכתב התביעה.

התובעים השתלטו על הממ"ק בקומה השלישית בבריונות, הרכיבו מנעול כבד על הדלת ואחסנו בו חפצים אישיים ופרטיים וכן סירבו ביום 12.11.19 לפתוח אותו בעת ירי טילים על ישראל.

עצם נעילתו ופתיחתו של הממ"ק לפי רצונם מפריע להתנהלות התקינה של הבניין. אין בהודעת הוואטסאפ שהציגו התובעים תיעוד של תאריך שליחת ההודעה.

התובעים מודים כי הם נעלו את הממ"ק בסוף כל יום. אם כך כיצד מועילה להם הקלטה של יום לפני? אין כאן ראיה לביסוס עילת התביעה.

הנתבע הוסיף כי הממ"ק בקומה הראשונה משמש כמחסן חומרי ניקוי שמשרתים את התובעים ודיירי הבניין, ולא כמשרד של אב הבית והוא פתוח משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות ובזמני לחימה כל העת.

התובעים הגישו כתב תשובה.

4. ישיבת הוכחות בתיק קמא התקיימה ביום 30.3.2023 במסגרתה העיד מטעם התובעים אושרי ומטעם הנתבע העידו הנתבע - בלאס בעצמו ואב הבית (ויקטור שוורץ).

לאחר שהוגשו סיכומים מטעם הצדדים, ניתן פסה"ד ביום 9.10.23.

5. פסק דינו של בימ"ש קמא:

א. טענות הצדדים בנוגע להליכים אחרים, התנהלות חברת הניהול, חניות ומצלמות חרגו מהנדרש להכרעה במחלוקת בהליך דנן ובימ"ש קמא לא נדרש להן.

ב. אין מחלוקת כי משלוח המייל מיום 13.5.21 בצירוף הסרטון בתפוצה של עשרות בעלים ומחזיקים בנכסים בבניין מקיים את יסוד הפרסום.

נקבע כי תוכנו של הפרסום המבקש מהדרך נכסי החצב לפתוח את הממ"ד ולהסיר את נעילתו לאלתר, לאפשר לדיירים להיכנס לממ"ק בשעת חירום, מציג את דרך נכסי החצב כמי שאין זה המקרה הראשון בו היא נעלה ממ"ק בזמן חירום ומבקש לחדול מלהשתלט על שטחים משותפים, בשילוב הסרטון בו מוצגת תמונה של דלת של ממ"ק נעול ודברי אב הבית, מהווה פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק.

תוכנו של הפרסום עלול להשפיל את התובעים ולעשותם מטרה לבוז ולשנאה.

האדם הסביר הקורא את המייל וצופה בתמונת דלת ממ"ק נעולה ובדברי אב הבית יכול להניח על יסודם כי התובעים נועלים את הממ"ק בקומה השלישית של הבניין ומונעים מהדיירים שימוש בממ"ק בשעת חירום והשתלטו על שטחים משותפים בבניין.

צוין כי למרות שהמייל מופנה לדרך נכסי החצב ושמו של אושרי אינו נזכר בו, בסרטון שצורף אליו שמו של אושרי נזכר בדברי אב הבית כמי שהממ"ק של דרך נכסי החצב שבבעלותו סגור ושהוא (לשון יחיד) לא פתח אותו במשך יממה.

ג. לנתבע עומדת הגנת "אמת הפרסום" בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

אין מחלוקת בקיומו של "עניין ציבורי" במשלוח המייל לבעלי הנכסים בבניין, בפרט כאשר התובעים בתביעות שהגישו נגד בעלי הנכסים טוענים בעצמם נגד השתלטות על שטחים משותפים ובכלל זה על המרחבים המוגנים הציבוריים.

כמו כן, המסד הראייתי מוביל למסקנה כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכחת אמת הפרסום.

צוין כי ביום 12.11.2019, על רקע ירי רקטות לעבר גוש דן, פנתה חברת הניהול באמצעות הנתבע לכלל דיירי הבניין בדרישה לפנות את הממ"קים מציוד, להשאיר את הממ"קים פתוחים 24/7 ולא לנעול אותם.

לא היה חולק כי המרחב המוגן הקומתי (להלן: "ממ"ק") מהווה רכוש משותף ומשמש כמקלט שנועד לשימוש כלל באי הבניין בשעת חירום. בעניין זה בימ"ש קמא הפנה לסעיף 13 לכתב התביעה, סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית של התובע ולסיכומי התובעים.

נקבע כי: "למרות זאת, ואף שהתובעים בהתאם להליכים המשפטיים שנקטו, חרטו על דגלם למנוע השתלטות של בעלי נכסים על שטחי הרכוש המשותף בבניין - התובעים, כפי שמעלה מסד הראיות נעלו את הממ"ק הסמוך למשרדם בקומה השלישית של הבניין והחזיקו בידם את המפתח והלכה למעשה נהגו בממ"ק מנהג בעלים - כשהם קובעים מתי ייפתח הממ"ק ומתי ייסגר. כך המשיכו ונהגו גם כאשר אזעקות נשמעו בגוש דן וטילים שוגרו לעבר העיר תל אביב".

התובעים אישרו שהם נוהגים לנעול את הממ"ק ורק בידם מפתח וכי משעות הערב הממ"ק נעול. ומכאן, התובעים היו בעלי השליטה על הממ"ק. התובעים היו המחליטים מתי לפתוח ומתי לסגור את הממ"ק, בזמני רגיעה הממ"ק היה נעול ולכל הפחות מתקופת חירום בשעות הערב ועד למחרת בבוקר הממ"ק היה נעול ולא התאפשר לעשות שימוש בו. באמור לעיל, יש כדי לקבוע כי הבקשה בסעיף 1 למייל מיום 13.5.21 לפתוח את הממ"ק ולהסיר לאלתר את נעילתו ולחדול מלהשתלט על שטחים משותפים, חוסה תחת הגנת אמת הפרסום.

בימ"ש קמא מצא כי טענת התובע בתצהירו כי בסבב הלחימה בשנת 2019 כאשר טילים שוגרו לעבר גוש דן הוא דאג לפתוח את הממ"ק מדי יום, "תלויה על בלימה".

התובעים לא הביאו עדים ולא הציגו ראיות לתמיכה בטענה. בימ"ש קמא קבע כי התקשה להסתמך על עדותו היחידה של התובע שהינו בעל דין שיש לו עניין מובהק בתוצאות ההליך.

צוין כי התובע התחמק ממענה לשאלות מהותיות, גרסתו השתנתה והתפתחה במהלך חקירתו, ומכלול עדותו לא הותיר רושם מהימן על בימ"ש.

לעומת זאת, עדותו של אב הבית הותירה על בימ"ש רושם כן, אמין ומהימן, נתמכה בתכתובת מזמן ובימ"ש קמא העדיף אותה. נקבע כי היותו עובד חברת הניהול אינה גורעת מהתרשמותו החיובית של ביהמ"ש.

צוין כי התובע, אישר בחקירתו הנגדית שמצב החירום בת"א במבצע "שומר חומות" החל בערב יום 11.5.2021 וכי ביום 11.5.2021 הממ"ק היה נעול. אם כך, בשעת חירום ולמרות אישור התובעים בסעיף 35 לסיכומים כי "המרחב המוגן הקומתי נועד לתת מענה לאירועים ביטחוניים שזמן התגובה אליהם לא מאפשר הגעה למרתף" - לפי גרסת התובע עצמו, הממ"ק היה נעול. טענת התובע בחקירתו הנגדית כי הבניין היה ריק, היא טענה כבושה שאין לתת לה משקל.

בחקירתו הנגדית התובע הבהיר כי פתח את הממ"ק רק בשעה 9:00 בבוקר או בסמוך לכך.

זאת על אף שבכתב התשובה ובמכתב התובעים מיום 15.3.20 אושר כי נדרש לפתוח את הממ"ק בתקופות לחימה החל משעה 6:00 בבוקר. כלומר, גם לגרסת התובעים הממ"ק היה נעול חרף מצב החירום בכל יום 11.5.2021 ולפחות עד לשעה 9:00 ביום למחרת.

הודעת השמע בוואטסאפ ששלח אב הבית לתובע, אין בה ללמד כי התובעים הותירו את הממ"'ק פתוח לאחר ההודעה. התובעים עצמם טוענים כי בזמני לחימה הם נעלו את הממ"ק מדי ערב.

אב הבית הבהיר בתצהירו כי ביום 12.5.21 בדק לבקשת הנתבעים את הממ"קים בבניין, והממ"ק במחלוקת היה נעול. על כך חזר גם בחקירתו הנגדית. תימוכין לכך יש בסרטון ששלח אב הבית לנתבע ביום 13.5.21 וצורף למייל מושא התביעה. הנתבע ואב הבית העידו שהסרטון מיום 12.5.21 נשלח לנתבע ביום 13.5.21 והמייל נשלח בשעה 17:31 של אותו יום.

המייל מתאריך 13.5.2021 אינו מתייחס לתאריך קונקרטי ואינו מציין כי במועד משלוח המייל דווקא, הממ"ק היה נעול.

בימ"ש קמא מצא כי המסד הראייתי מלמד שהתובעים נהגו לנעול את הממ"ק. לכל הפחות עפ"י גרסת התובעים בערב יום 11.5.2021 ועד למחרת ביום 12.5.2021 שעה 09:00 - למרות מצב החירום בו שוגרו טילים לעבר גוש דן - הממ"ק היה נעול ולא התאפשר לעשות בו שימוש. עוד לימדו הראיות כי באירוע קודם בשנת 2019 בו שוגרו טילים לעבר העיר תל אביב, הממ"ק היה נעול. מכאן שתוכן הפרסום בכללותו, משקף את עיקרי המציאות העובדתית והמקימה לנתבע את הגנת סעיף 14 לחוק.

בימ"ש קמא עמד על כך שטענת התובע בתצהירו כי פתח את הממ"ק ביום 12.5.21 התפתחה בחקירתו הנגדית בה העלה גרסה חדשה לפיה השאיר את הממ"ק פתוח מאז ולא הוכחה. בימ"ש קמא התקשה לתת בה אמון. התובעים לא טרחו להציג תמונה של ממ"ק פתוח על אף שידעו להציג תמונות של ממ"קים אחרים. הם גם לא הביאו לעדות דיירים או מבקרים בבניין לתמיכה הטענתם החדשה. מחדל ראייתי זה פועל נגד גרסתם כי הממ"ק נותר פתוח.

דרך נכסי החצב התבקשה במייל מיום 13.5.2021 לחדול מלהשתלט על שטחים משותפים. נקבע כי לא ניתן לנתק זאת מתוכן המייל כולו שנגע אך ורק לנעילת התובעים את הממ"ק. הנתבע הבהיר בעדותו כי הטענה להשתלטות על שטחים משותפים מתייחסת אך ורק לנעילת הממ"ק. נקבע כי כך גם קורא סביר יכול ללמוד מתוכן המייל.

ד. לנתבע עומדת הגנת תום הלב מכוח סעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע לפיו:"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;".

עסקינן במייל ששלחה חברת הניהול של הבניין, באמצעות מנהלה, לדיירי הבניין בעקבות אירועי ביטחון שחייבו פתיחת הממ"קים בבניין שבאחזקתו היא מטפלת.

אין ספק שסמכות כזו קיימת באופן המקיים את נסיבות סעיף 15(2) לחוק וכך גם אישר הנתבע בחקירתו.

בימ"ש קמא סבר לפי המבחן האובייקטיבי והתשתית הראייתית כי הפרסום לא חרג מהסביר המקיים בנסיבות העניין את הפן החיובי של חזקת תום הלב. חזקה זו לא נסתרה.

כמו כן, הפן השלילי של חזקת תום הלב לא הוכח, לא נמצא שהפרסום לא היה אמת ושהנתבע לא האמין באמיתותו; המייל שנשלח נסמך על תיעוד מצולם ונתונים שסיפק אב הבית אשר התבקש לבדוק את העניין; ונקבע כי אין לומר בנסיבות אלה שהנתבע לא נקט באמצעים סבירים לבדיקת אמיתות הפרסום או כי הוא התכוון לפגיעה במידה גדולה יותר מהסביר בפרסום.

ה. בימ"ש קמא ציין כי לא נעלמו מעיניו תהיות שעלו מעדות הנתבע אולם לא מצא כי יש בכך כדי לגרוע מהמסקנות דלעיל המבוססות על מסד ראייתי שפורט.

6. תמצית טענות המערערים – התובעים בערעור:

א. המשיב לא הוכיח את אמיתות הפרסום, היינו שהממ"ק בקומה השלישית ננעל ע"י המערערים, ביום הפרסום (13.5.21) וכן שהמערערים השתלטו על שטחים נוספים בבניין מלבד הממ"ק.

המשיב הודה שלא בדק בעצמו את הממ"קים בבניין לפני ששלח את המייל לכל דיירי הבניין ביום 13.5.21, אלא הסתמך על בדיקת אב הבית. אולם גם אב הבית לא העיד כי הממ"ק היה נעול ביום 13.5.21. כמו כן המשיב הודה בעדותו שהמערערים לא השתלטו על שטחים נוספים מלבד הממ"ק.

ב. בימ"ש קמא שגה כאשר התעלם מהגרסאות השקריות של המשיב ושל אב הבית.

בימ"ש קמא שגה כשקבע כי עדות אב הבית הייתה מהימנה ונתמכה בתכתובת בזמן אמת. עדות אב הבית הייתה רצופה כולה בשקרים.

בימ"ש שגה בקביעתו כי אין מחלוקת לגבי האותנטיות של הסרטון לפיו הממ"ק היה סגור. מדובר בסרטון מפוברק שאינו קשור לממ"ק בקומה 3.

בימ"ש קמא שגה כשקבע כי המייל מיום 13.5.21 אינו מתייחס לתאריך קונקרטי. כל הנמענים למייל הבינו, במועד קבלת המייל, שהממ"ק נעול ולא ניתן להיכנס אליו.

בימ"ש שגה בקביעה לפיה גם אם בהודעת השמע של אב הבית לא צוין כי הממ"ק נעול, אין פירושו שהממ"ק נשאר פתוח.

נטען כי המשיב רצה למצוא חן בעיני הדיירים כאשר האשים את המערערים באותם טענות שהמערערים טענו כלפיו וכלפי בעלי נכסים אחרים שנתבעו ע"י המערערים.

נטען כי לגבי עדותו של המשיב קיימת חזקת השקר לפי הלכת חיון (ע"א 765/18 חיון נ' חיון (1.5.19)).

ג. בימ"ש קמא שגה כאשר קבע כי המערערים לא הביאו עדים ולא הציגו ראיות.

המערערים לא הגישו את תביעת לשון הרע בשל אירועים שאירעו בבניין בשנת 2019 שאינם רלוונטיים להוכחת התביעה, אלא ביחס ליום 13.5.21. כמו כן, על המשיב רובץ נטל ההוכחה להוכחת אמת בפרסום.

המערערים נעלו את הממ"ק לפני 12.5.21 בשל חששם מפני השתלטות של דיירי הבניין על הממ"ק.

גרסת אושרי הייתה יציבה וקוהרנטית ביחס לכל הסוגיות שעלו בתובענה.

אושרי מעולם לא חזר בו מהגרסה שהוא נתן לאב הבית את מפתח הממ"ק, אולם זה איבד אותו.

גרסת אושרי בכל כתבי בית הדין שלו הייתה שהוא פתח את הממ"ק בשעות הבוקר של יום 12.5.21 והודיע על כך לאב הבית, ולאחר אירוע 13.5.21 המשיב נעל את הממ"ק והוא נטל את השליטה בו מאז. בכל כתבי טענותיהם טענו המערערים שהמשיב שיקר כי ביום 13.5.21 בממ"ק בקומה השלישית היה נעול, וכי באותה עת הממ"ק היה פתוח. המשיב עליו רבץ נטל ההוכחה לא טען כי המערער נעל שוב את הממ"ק לאחר פתיחתו ביום 12.5.21.

עוד נטען כי המייל נשלח ביום 13.5.21 כך שלא ברורה הציפיה מהמערערים להציג תמונה של הממ"ק פתוח ביום 12.5.21. לא מובן מדוע בימ"ש קמא לא הסתפק בהודעת השמע מיום 12.5.21.

ד. בימ"ש קמא שגה כאשר קבע כי למשיב עומדת הגנת תום לב בהתאם לסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, לאחר שלא הוכח כי הפרסום לא היה אמת והמשיב לא האמין באמיתותו.

בימ"ש קמא שגה כאשר לא קבע כי המשיב לא נקט אמצעים סבירים כדי לבדוק אם הפרסום הוא אמת. המשיב גם לא הצליח להסביר מדוע לא פנה למערערים לפני ששלח את המייל מיום 13.5.21. המשיב היה חייב לקבל את תגובת המערערים לפני ששלח את המייל כדי לוודא שתגובתם תובא בפני דיירי הבניין ולא תוצג על ידו באופן חד צדדי.

7. תמצית טענות המשיב בתשובה לערעור:

יש לדחות את הערעור הואיל והמערערים הודו כי השתלטו על הממ"ק בקומה השלישית, עשו בשטח המשותף מנהג בעלים ועובדה זו הייתה ידועה לכולי עלמא ואף קיבלה ביטוי בהליכים אחרים שניהלו המערערים עם בעלי נכסים אחרים ועם החברה בה עובד המשיב.

המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת התביעה. המערערים נמנעו להביא עדים שיבססו את טענותיהם וכל התביעה נסמכה על עדות בעל דין יחיד שהוא תובע 1 בעצמו (אושרי), וכן המערערים נמנעו מלהביא כל ראיה לביסוס הטענה לפגיעה בשמם הטוב.

מעבר לכך, הוכח שכל טענותיהם שקריות ולא מבוססות.

המערערים מודים כי הם נעלו את הממ"ק בסוף כל יום, אם כך ההקלטה של יום לפני, אם ביום שאחרי הם לא פתחו את הממ"ק אינה מועילה כלל. כמו כן מדובר בממ"ק ציבורי ואין להם זכות לעשות בו שימוש פרטי ולנעול אותו.

למשיב קיימות הגנות עפ"י חוק איסור לשון הרע – הגנת "אמת דיברתי" והגנת תום הלב, כפי שקבע בימ"ש קמא בפסק דינו.

פסה"ד מבוסס על עדויות ומהימנות עדים שהעידו בפני בימ"ש קמא וכלל ידוע הוא שבימ"ש של ערעור לא מתערב בפסקי דין שמבססים קביעתם על מהימנות עדים ודי בכך כדי לקבוע שדין הערעור להידחות.

8. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי השלמת טיעוניהם בע"פ, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות, מהנימוקים כדלקמן:

א. בימ"ש קמא קבע כי המייל מיום 13.5.21 בצירוף הסרטון מהווים "לשון הרע", כפי שטענו התובעים – המערערים בתיק קמא.

טענות המערערים הן ביחס לקביעות ביהמ"ש כי חלות בעניינו ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע: הגנת אמת דיברתי - לפי סעיף 14 לחוק והגנת תום הלב - לפי סעיף 15 לחוק.

פסה"ד למעשה מתייחס באופן מפורט ומנומק לטענות שהמערערים מעלים במסגרת הערעור. מדובר בטענות שבימ"ש קמא דן והכריע בהן ונימק את הכרעתו.

אני מסכימה עם מכלול הנימוקים שהובאו בפסה"ד ולא מצאתי בערעור טעם המצדיק התערבות במסקנות של בימ"ש קמא חרף טענות המערערים לשגיאות שנפלו בו.

ב. פסה"ד מושתת על ממצאי עובדה ומהימנות אשר ערכאת הערעור מתערבת בהם רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין בממצאי הערכאה הדיונית או כאשר מדובר בקביעות בלתי מבוססות או מופרכות על פניהן.

וראה לעניין זה: ע"א 688/22 איפרגן נ' הרב יקותיאל אבו חצירה (25.7.23) פסקה 8 ופסקי הדין המאוזכרים שם.

עניינינו אינו מצדיק חריגה מהכלל.

נשמעו העדויות ונבחנו הראיות. בימ"ש קמא העדיף באופן ברור את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעים ונימק כיצד קביעותיו מתיישבות עם חומר הראיות, לרבות העדויות שנשמעו בפניו ומתן משקל הולם לראיות שלא הובאו או עדויות שהיה מצופה כי תשמענה, אך הן לא נשמעו.

אינני סבורה כי זהו המקרה המתאים לקיומה של "חזקת השקר" לפי הלכת חיון. בעניין חיון מפרט כב' השופט שטיין מקרים שבהם כאשר בעל דין משקר בעניינים המצויים בליבת המחלוקת תדחה תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות.

דוגמא לשימוש שעשיתי בחזקה זו ניתן לראות בפסק דיני מיום 12.3.23 ברת"ק

44652-01-23 אטיאס נ' שלו. עיון באותו פס"ד יכול להמחיש מה הם שקרים המצויים בליבת המחלוקת.

במקרה שלפנינו למרות שבימ"ש קמא לא מצא את עדותו של המשיב כמושלמת, אזי הוא העדיף את עדותו וגרסתו על פני עדותו של אושרי. אותן "תהיות" (ראה את סעיף 45 לפסה"ד) אינן עומדות לטעמי במוקד המחלוקת ואין זה המקרה שבו חלה על מי מבעלי הדין "חזקת השקר".

אין זה המקרה הקיצוני שבו ערכאת הערעור שלא שמעה את העדים ולא התרשמה מהם באופן בלתי אמצעי, תגיע למסקנה אחרת מזו שאליה הגיעה הערכאה הדיונית.

ג. בבסיס המחלוקת בין הצדדים עומד מייל מיום 13.5.21 לו צורף סרטון.

מקריאת פסה"ד עולה כי הטעמים העיקריים שעומדים בבסיס המסקנה של בימ"ש קמא כי עומדת למשיב טענת ההגנה "אמת דיברתי" הם:

המייל מתאריך 13.5.21 אינו מתייחס לתאריך קונקרטי ואינו מציין כי דווקא במועד שליחת המייל הממ"ק היה נעול. תוכן הפרסום בכללותו משקף את עיקרי המציאות העובדתית . כמו כן, התובעים אישרו שהם נוהגים לנעול את הממ"ד ורק בידם מפתח וכי משעות הערב הממ"ק נעול. מכאן שהם היו בעלי שליטה בממ"ק. בזמני רגיעה הממ"ק היה נעול ובזמני חירום הממ"ק היה נעול משעות הערב ועד למחרת בבוקר ולא התאפשר לעשות בו שימוש.

זאת ועוד; הבקשה במייל מיום 13.5.21 לחדול מלהשתלט על שטחים משותפים מתייחסת רק לנעילת הממ"ק.

מקובלים עלי נימוקים אלו העומדים ביסוד ההכרעה של בימ"ש קמא ביחס לקבלת טענת "אמת דיברתי".

ד. באשר להגנת תום הלב:

(1) על מנת שתקום הגנת תום לב מפני פרסום המהווה הוצאת לשון הרע נדרש המפרסם לעמוד בשני תנאים מצטברים:

הראשון - כי הפרסום נעשה בתום לב.

השני - כי הפרסום נעשה בגדר אחת מ- 12 החלופות הנסיבתיות שמונה החוק בסעיף 15.

(2) עוד בפסק הדין שניתן ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11.06) (סעיפים 22-23) נקבע כי מושג "תום הלב" בחקיקה הישראלית אינו בעל משמעות אחידה וכך גם בהקשר של דיני לשון הרע בנוגע לכל אחת מההגנות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

ראה לעניין זה גם דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, סעיף 66 לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) גרוניס (18.9.14)).

(3) המחוקק יצק תוכן למושג "תום לב" בהקשר ללשון הרע באמצעות חזקות הוכחתיות המצביעות בדרך החיוב מתי מתקיימת חזקת דרישת תום הלב ובדרך השלילה באילו נסיבות היא נשללת.

אם הוכיח המפרסם כי הפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק וכי הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין, תחול החזקה שלפיה המפרסם היה תם לב (סעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע).

לעומת זאת, חזקה שלילית היא כי מפרסם לא היה תם לב אם נתקיימה אחת הנסיבות הבאות: אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו; אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא נקט אמצעים סבירים לברר את האמת עובר לפרסום; או אם הוכח שהמפרסם התכוון לפגוע במידה החורגת מהמידה הסבירה הנדרשת להגנת הערכים המוגנים ע"י הגנת תום הלב (סעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון הרע; וכן ע"א 6903/12 Canwest Global Communication Corp. נ' לייפסיק - סעיף 49 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן (22.7.15)).

(4) בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (18.9.14) בסעיף 7 לפסק דינו הסביר כב' השופט הנדל כי סעיף 16 לחוק אינו רק כלל ראייתי אלא גם מפתח להבנת מהות הגנת תום הלב ובהקשר זה נפסק כי:

"החזקה החיובית מסתפקת בבדיקת הפרסום ומידת סבירותו, ואילו החזקות השליליות מתמקדות גם במפרסם – ואף ביסוד הנפשי שלו. החזקה השנייה מבין החזקות השליליות בודקת גם "יסוד עובדתי" של המפרסם. המסקנה מסקירה זו היא שאכן תום לב בהקשר של לשון הרע כולל היבטים אובייקטיביים וסובייקטיביים. הרשימה ב"סעיף החזקות" איננה ממצה את כל האפשרויות שיכולות ללמד על קיומו או היעדרו של תום לב. ברם, כאמור, היא מצביעה על כיוון. בתמצית: על הפרסום להיות סביר, אין לפרסם דבר שהמפרסם לא האמין באמיתותו, יש לנקוט מראש אמצעים סבירים לשם בחינת אמיתות הפרסום, ואל למפרסם להתכוון לפגוע יתר על המידה...". (הדגש אינו במקור – א.כ.).

(5) בענייננו, בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי מתקיימת החזקה לפיה הפרסום נעשה בתום לב בהתאם לסעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע שכן הוכח שהפרסום נעשה בנסיבות האמורות בסעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע והפרסום לא חרג מתחום הסביר באותו עניין, וכי חזקה זו לא נסתרה.

בנוסף בימ"ש קמא הסביר מדוע הגיע למסקנה לפיה החזקות השליליות לא מתקיימות.

בשים לב לכך שגם אני סבורה כי לא מתקיים התנאי לפיו "הדבר שפורסם לא היה אמת" הרי שלא מתקיימות שתי החזקות הראשונות מבין החזקות השליליות (סעיפים 16(ב) (1) + (2) לחוק איסור לשון הרע). גם החזקה השלילית השלישית (סעיף 16 (ב) (3) לחוק איסור לשון הרע) לא מתקיימת הואיל וכפי שקבע בימ"ש קמא בענייננו אין לומר כי הנתבע התכוון לפגיעה במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים ע"י סעיף 15.

(6) לאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב במסקנה של בימ"ש קמא לפיה עומדת הגנת תום הלב למשיב.

9. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב. המערערים יישאו בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

העירבון יחולט ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב' תשפ"ד, 08 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.

13 מתוך 15