הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
16963-06-25 | בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב -יפו | קרן כ''ץ | 2025-11-27
צד תובע: איליה מרשק | צד נתבע: אלון בן דוד, רשת מדיה בע"מ
תביעה בסך 38,900 ש״ח הוגשה בעקבות כתבת חדשות ששודרה בימים שלאחר אירועי 7 באוקטובר והציגה את תמונת התובע לצד דיון בפרסומים שהפיצו טענות קונספירציה. התביעה עסקה הן בטענת לשון הרע והן בטענה לשימוש אסור בתמונה. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב–יפו דחה את התביעה, לאחר שבחן את אופן הצגת הדברים, את ההקשר הציבורי ואת השימוש בתמונה.
ההקשר של הכתבה היה מרכזי
לפי טענת התובע, הכתבה הציגה את תמונתו לצד ביטויים חריפים שנאמרו בהמשך, באופן שעלול היה לקשור אותו להאשמות חמורות. הוא טען גם שלא הוזכר בשמו, שלא ייחס לעצמו את הדברים שנאמרו בכתבה, ושלא התבקשה תגובתו לפני השידור. עוד טען כי הכיתוב שלו הופיע באותיות קטנות וכי התמונה שימשה ללא רשות. התובע ביקש פיצוי כולל של 38,900 ש״ח, הסרת האייטם והוצאות.
בית המשפט הדגיש כי את משמעות הפרסום יש לבחון מנקודת מבטו של האדם הסביר, מתוך התחשבות בפרסום כולו ובהקשר שבו הופיעו הדברים, ולא לפי מילים בודדות. נקבע כי הכתבה נערכה ככתבת דעה: המונולוג של אחד הנתבעים עמד במרכזה, והתמונות והפוסטים שהוצגו שימשו דוגמאות לתופעה שנדונה. התובע הופיע כחלק ממכלול הדוגמאות, לצד תמונות ותגובות נוספות, ושמו לא הוזכר.
בית המשפט ציין כי הפרסום של התובע הופץ בקבוצות ווטסאפ של מיזם תקשורתי שהקים, שהגיעו לכ-3,000 אנשים, וכי התובע אף אישר לחברו להפיץ את הסרטון שלו ברשתות חברתיות. על רקע זה התרשם בית המשפט שהתובע ביקש להשפיע על השיח הציבורי, וראה בו, בנסיבות העניין, דמות ציבורית. הדברים שפרסם נגעו במחלוקת ציבורית חריפה, והוצגו בתקופה שבה הציבור היה נתון לרגשות עזים בעקבות האירועים.
דעה ציורית, ולא טענה לעבירה פלילית
בית המשפט קבע כי הצופה הסביר היה מבין את הביטויים החריפים שבמוקד התביעה כביטויי דעה ותחושה, ולא כהאשמה שהתובע ביצע עבירת בגידה במובן המשפטי או העביר מידע סודי לאויב. לפי ההכרעה, הדברים עסקו בתופעה ובהתנהגות ציבורית, ולא הוצגו כממצאים עובדתיים על התובע. בית המשפט גם דחה את הטענה שהכיתוב שמתחת לתמונתו לא היה קריא, וקבע כי התמונה והטקסט הוצגו בגודל שאפשר לקרוא אותם וכי דברי התובע לא הוצאו מהקשרם.
על בסיס פרשנות זו נקבע כי הפרסום אינו לשון הרע. בית המשפט הוסיף כי גם אילו היה מדובר בלשון הרע, היו עומדות לנתבעים, לחלופין, הגנות של הבעת דעה על התנהגות הקשורה לעניין ציבורי ושל ביקורת על פעולה שנעשתה בפומבי, לפי סעיפים 15(4) ו-15(6) לחוק איסור לשון הרע. נקבע כי הפרסום לא חרג מהסביר בנסיבות: הוא עסק בנושא ציבורי מרכזי, הציג את התובע כדוגמה אחת, ולא ייחס לו עבירה פלילית. פסק הדין אינו קובע הגנת אמת בפרסום.
גם טענת זכויות היוצרים נדחתה
בעניין התמונה, בית המשפט הביע ספק אם צילום פנים והכיתוב הנלווה אליו הם יצירה מוגנת, בין היתר משום שהפרסום עסק ברעיון ובנושא חדשותי. אך ההכרעה לא הסתיימה בכך: נקבע כי גם אם מדובר ביצירה מוגנת, השימוש בה היה הוגן לצורך ביקורת והבעת דעה במסגרת דיווח עיתונאי. בית המשפט התחשב בכך שהיקף השימוש היה מצומצם ושלא נמצא כי פגע ביצירה או בערכה.
מה נפסק בפועל
התביעה נדחתה ולא נפסק לתובע פיצוי. התובע חויב לשלם לנתבע 1 בלבד הוצאות דיון בסך 2,000 ₪; לא ניתן צו להוצאות הדיון כנגד הנתבעת 2. אף שהתובע ביקש להסיר את האייטם, פסק הדין לא כלל צו להסרתו. ההכרעה אינה מלמדת אם התוכן הוסר לאחר מכן או מה מצבו כיום.
המסר המעשי מפסק הדין הוא שהמשמעות המשפטית של ביטוי חריף תלויה גם בהקשר ובאופן שבו הוא מוצג: בית המשפט הבחין כאן בין ביקורת ציורית על התנהגות ציבורית לבין טענה עובדתית או משפטית על אדם מסוים. אין בכך כלל אוטומטי לכל פרסום; מקרים אחרים נבחנים לפי נסיבותיהם.
לקריאת פסק הדין המלא – 16963-06-25
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
