בית משפט השלום בחדרה
ת"א 39209-03-21 כהן נ' מרחבים ניהול ותפעול ציי רכב בע"מ
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופטת יפעת אונגר ביטון
התובע
אלעד כהן
ע"י ב"כ עוה"ד משה בן הרוש
נגד
הנתבעת
מרחבים ניהול ותפעול ציי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ארז ללקין
פסק דין
לפני תביעה כספית בסך 200,000 ₪, בשל נזקים שנגרמו לתובע, כתוצאה ממצגי שווא ותרמית של הנתבעת כלפיו, בעסקה למכירת רכב משומש, מסוג ניסאן שנת ייצור 2016 (להלן: "הרכב").
אין חולק שביום 2.6.20 נכרת הסכם למכירת הרכב, לאחר שנבדק במכון טסט פיקס בע"מ (להלן: "המכון").
טענות הצדדים
1.
— סוף עמוד 1 —
כעולה מהתביעה, התובע ביקש לרכוש רכב משומש שיתאים לצרכי עבודתו ולצרכיו המשפחתיים (בעל 7 מושבים). בעקבות המלצה הגיע אל נציג הנתבעת, מיכאל, על מנת שיאתר עבורו רכב מתאים.
2. ביום 1.6.20 הודיע מיכאל כי איתר את הרכב ומסר שאין בעברו פגיעות או תאונות. עוד התחייב להעניק שנת אחריות לתקינות הרכב. למחרת, הגיע התובע לראשל"צ לראות את הרכב ובעת שבחן אותו, הבחין כי לא מותקנת בו מערכת שמע. הוא הסב תשומת לבו של מיכאל, שציין שוב כי מדובר ברכב ללא תאונות וכי הנתבעת מתחייבת לתקינות המנוע, הגיר והשלדה. כמו כן מיכאל התחייב להמציא לתובע את דו"ח הטיפולים של הרכב.
3. כאמור, הרכב נלקח לבדיקה במכון, שם נתגלו מספר ליקויים. הנתבעת לקחה על עצמה לתקנם, באישורו של ישראל מאיה, מנהל המכירות (להלן: "מאיה"), בכפוף לכך שהתובע ישלם את מלוא התמורה עבורו. התובע נעתר לדרישה ושילם 96,500 ₪.
4. למגינת לבו של התובע, הנתבעת לא הזדרזה לתקן את הליקויים. רק בחלוף שבוע, לאחר פניות חוזרות ונשנות של התובע ורעייתו, מהן התעלמה, נמסר לו הרכב בטענה שכל הליקויים תוקנו.
5. ברם, תוך כדי נסיעה, הבחין התובע כי ליקויים לא תוקנו וגם דו"ח הטיפולים לא נמסר לו כמובטח (לרבות עד מועד הגשת התביעה). בפנייה נוספת למיכאל, נדרש התובע לסור עם הרכב למוסך סמוך למקום מגוריו בנתניה. ברם, מאחר ונדרש כי הנתבעת "תפתח קריאה" ומאחר והמוסך בנתניה לא פעל בשל מגפת הקורונה, נשלח התובע למוסך ברעננה, שם הסתבר כי הנתבעת לא כללה את כל הליקויים בקריאה שפתחה. אליבא התובע, מאיה הודיע כי לאחר שיסתיים הטיפול במוסך ברעננה, יועבר הרכב להמשך הטיפול במוסך אחר של הנתבעת.
6. דא עקא, כי ביום 25.6.20, עשרים ושלושה ימים לאחר רכישת הרכב וביצוע התשלום, כשהגיע התובע אל המוסך ברעננה על מנת לבחון אם הטיפול הסתיים, גילה להפתעתו פגיעה בפגוש הקדמי של הרכב. התדהמה גברה כשיצר קשר עם נציגי הנתבעת שמסרו לו כי הרכב כבר הועבר למוסך אחר, בעודו במוסך ברעננה.
7. בעקבות האמור, פעלה הנתבעת להעברת הרכב למוסך כלשהו, שפרטיו לא נמסרו לתובע. רק לאחר דין ודברים ותחנונים מצד התובע, הסכימה הנתבעת להעמיד לרשותו רכב חלופי בעל 7 מקומות שיתאים לצרכי משפחתו, עד השלמת כל התיקונים ברכב. הנתבעת אף התחייבה להרכיב ברכב מערכת שמע, כמובטח מלכתחילה.
8. רק ביום 19.7.20 הודיעה הנתבעת לתובע שהרכב מוכן. התובע סר לחצרי הנתבעת ונדהם לגלות כי הוצב עליו שלט למכירה. הרכב נמסר לו למרות שהליקויים תוקנו בחלקם והורכבה מערכת שמע פשוטה, בלתי תקינה.
9.
— סוף עמוד 2 —
מקץ חודש התנתק אחד מפסי הקישוט של גג הרכב והתובע תיקן על חשבונו. בקשתו הנוספת ממאיה לקבל את דו"ח הטיפולים לא נענתה. ביום 30.9.20 נגרר הרכב למוסך בשל תקלה נוספת, ושהה בו עד 7.10.20 כשבתקופה זו לא הועמד לרשות התובע רכב חלופי. לשיטת התובע, בשל התחממות הרכב והפיצוץ שאירע בעקבותיו, כשביקר אצל אחד מלקחותיו, הפסיד עסקה בשווי 60,000 ₪.
10. התובע נשא בעלות טיפול לרכב, לאחר שבעל המוסך מצא שהרכב לא עבר טיפול עובר למכירתו.
11. ביום 22.10.20 שוב נתגלתה תקלה ברכב, וכך גם ביום 30.10.20. אליבא בעל המוסך מקורה בחדירת מים למיכל הסולר, תקלה חדשה. בצר לו פנה התובע למנכ"ל הנתבעת שהבטיח להחליף את הרכב באחר, לאחר שהרכב יתוקן. שוב נשא התובע בעלות התיקון, אולם הנתבעת לא עמדה בהבטחתה.
12. בירור שערך התובע, נוכח ככל האמור לעיל, העלה כי הרכב היה מעורב בעבר בשתי תאונות משמעותיות (נתוני מרכז הסליקה של חברות הביטוח – נספח ג' לתביעה). לגרסת התובע, נושא זה לא גולה לו בעת כריתת ההסכם ואף לא נמסר לו טופס גילוי נאות כמתחייב בחוק.
13. לשיטת התובע, הרכב נותר תקול עד מועד הגשת התביעה. התובע טוען שהנתבעת הציגה לו מצג שווא בדבר תקינות הרכב, לרבות מתן אחריות כביכול לתקינותו, הטעתה אותו והסתירה ממנו פרטים מהותיים בניגוד לחוק, וגרמה לו להתקשר בעסקה, שלא היה נקשר בה אלמלא ההטעיה.
14. כאן המקום לציין, שסכום התביעה לא זכה לפירוט בכתב התביעה, בתצהיר התובע או בסיכומיו. לצד זאת, צורפו לכתב התביעה חשבוניות וקבלות (לא כולן ברורות) וכן חוות דעת שמאית, מיום 23.2.21, לפיה בעברו של הרכב תאונות שגרמו לירידת ערכו, נזקי הצפה וכן נזק שהוביל להכרזתו "אבדן להלכה" (נספח י' לתביעה). השמאי העריך את שווי הרכב, בהינתן עברו ומחיר המחירון למועד הבדיקה, ב- 55,000 ₪.
15. הנתבעת כפרה בטענות התובע. לשיטתה, נמכר לתובע רכב משומש, יד 3, בן ארבע שנים עם מד או"ץ 81,900 ק"מ. בעת העסקה נתנה הנתבעת אחריות לרכב למשך 24 חודשים, או לפי 30,000 ק"מ, על פי המוקדם. לפני חתימת מסמכי העסקה, לרבות טופס גילוי נאות, ולבקשת התובע, נשלח הרכב לבדיקה במכון. לאחר קבלת דו"ח הבדיקה ולמרות הליקויים שצוינו בו, בחר התובע לרכוש את הרכב, והוסכם שהנתבעת תטפל בתיקון הליקויים.
16. הנתבעת טוענת שבין המועדים 3.6.20 ועד 8.6.20 תוקנו הליקויים בחלקם והרכב עבר מבחן רישוי (טסט). הוא נמסר לתובע למחרת תקין וכשיר.
17.
— סוף עמוד 3 —
רק ביום 17.6.20 הכניס התובע את הרכב למוסך מורשה והתלונן על נזילת סולר ורעידות במהירות גבוהה. הרכב תוקן. ביום 3.7.20 הוכנס הרכב למוסך לצורך תיקוני פחחות לפי המוסכם בין הצדדים, וביום 7.7.20 הותקנו בו מערכת מולטימדיה ומצלמת רוורס כפי שהוסכם. בתקופת התיקונים הועמד לרשות התובע רכב חלופי.
18. הנתבעת מאשרת כי הרכב הוכנס למוסך פעמים נוספות (בין 30.9.30 ועד 8.4.21) בשל נזילת מים, החלפת צינור טורבו ועבודות נוספות. אלא שלפי עמדת הנתבעת, מקור התקלות בשימוש מאסיבי של התובע ברכב לצרכיו וכבלאי סביר. הא ראיה, כי התובע ידע את מצבו המדויק של הרכב בעת רכישתו ואף שילם מחיר מופחת בהתאם. לכן, טענותיו עולות כדי טעות בכדאיות העסקה בלבד, ודינן להידחות.
דיון בראיות
19. כאמור לעיל, התובע צירף לתביעה דו"ח נתונים שקיבל ממרכז הסליקה של חברות הביטוח בע"מ. הנתונים בדו"ח אינם במחלוקת והם מצביעים על דיווח נזקים בארבעה מועדים שונים (בשנת 2017 ובשנת 2019), בשניים מהם שולמו תגמולי ביטוח בסכומים משמעותיים של 55,330 ₪ ו- 98,077 ₪. במקרה אחד נקבעה ירידת ערך בשיעור 4%.
20. דו"ח השמאי שצורף לתביעה נמחק לפי הודעת ב"כ התובע בפתח ישיבת ההוכחות ביום 9.5.23 (עמ' 6 שו' 14-15 לפרוט').
21. עיון בהסכם המכר, שנחתם ע"י התובע, מעלה כי בסע' 1 להסכם נאמר:
"מצב הרכב: הקונה מצהיר בזאת כי בדק את הרכב, לרבות מצבו המכני, החיצוני, המשפטי והרישומי, וכי מצא אותו תקין לחלוטין ומתאים לכל צרכיו, והכל לשביעות רצונו המלאה, וכי לא תהא לו כל תלונה או דרישה בקשר עם מצב הרכב כאמור. מבלי לגרוע מהאמור, הקונה מצהיר כי הוצג לו טופס גילוי, כנדרש בדין, וכי ניתנה לו האפשרות לבצע כל בדיקה נוספת או אחרת, באופן עצמאי ועל חשבונו הוא, בכל מכון בדיקה, על פי שיקול דעתו".
בנוסף, בסיפא של הסעיף נאמר: "על אף האמור, היה ולאחר בדיקה הקונה יגלה פער מהותי בין מצגי המוכר לבין מצב הרכב בפועל, הקונה יהא רשאי לבטל הסכם זה, ובלבד שהרכב טרם נמסר לו".
22. עיון בטופס גילוי נאות, שאף הוא חתום ע"י התובע, מעלה שהנתבעת לא ציינה פרטים על מצב הרכב, למעט מס' בעלים קודמים (2), מועד עלייה לכביש (06/2016) ומד אוץ (81,900 ק"מ). תחת זאת נאמר: "המוכרת הצהירה כי לאור העובדה שהרכב לא היה בחזקתה בכל תקופת הבעלות אין בידה את כל המידע נוגע לפגיעות שנגרמו לרכב ככל ונגרמו ככל שיש ביד המוכרת קניה מאת מכון רישוי מוסמך והיא הציגה אותה בפני הרוכש כמו כן ובכל מקרה הרוכש מצהיר כי המוכרת אפשרה לו לבצע בדיקה נוספת במכון רישוי לבחירתו".
— סוף עמוד 4 —
23. הנתבעת צירפה את הסכם רכישת הרכב, ממנו עולה כי רכשה אותו ב- 11.9.19, כתשעה חודשים לפני מכירתו לתובע. עוד עולה, כי הנתבעת שילמה עבורו 96,000 ₪, בעוד שמכרה אותו לתובע בתמורה ל- 96,500 ₪. קרי – על פניו הנתבעת עתידה הייתה להרוויח 500 ₪ בלבד. בהינתן כי מדובר בחברה מסחרית העוסקת דרך קבע במכירת כלי רכב משומשים, פרק הזמן שחלף בין הרכישה לבין המכירה, והפרש המחירים, מעלים תהיות. על כך יש להוסיף, כי לפי הסכם הרכישה, מד האוץ עמד על 81,000 ק"מ ובמועד המכירה לתובע על 81,900 ק"מ. כלומר נעשה ברכב שימוש, על ידי הנתבעת, של 900 ק"מ.
24. התחייבות הנתבעת לתקן את הליקויים שצוינו בדו"ח הבדיקה ולתת אחריות למשך שנתיים (או 30,000 ק"מ), בשים לב לכך שהרווח ממכירת הרכב לתובע הוא כה זניח של 500 ₪ בלבד, מולידים את המסקנה כי מבחינת הנתבעת מדובר בעסקת הפסד, שכן יש להניח שעלות התיקונים לבדה עולה על הרווח (הנתבעת הודתה בכך בעדות מאיה, עמ' 31 שו' 30-32 לפרוט'). כאמור, הדבר אומר דרשני.
25. עוד עולה, מרישיון הרכב הקודם של הרכב, כי מי שמכר אותו לנתבעת, היה בעליו ימים ספורים (נספח ג' לכתב ההגנה).
26. התביעה הביאה לעדות את התובע, ואת גרגורי מחלין, בעליו הראשון של הרכב (להלן: "מחלין"). הנתבעת העידה את מאיה ואת השמאי יואב קשת, שנתן חוות דעת מטעמה. בנוסף, התקבלו לתיק, לפי צו שניתן לבקשת ב"כ התובע, חוות-דעת שמאיות של השמאי רפי ונציה (להלן: "ונציה") ממחצית שנת 2017 ומתחילת שנת 2019. חרף הודעת הנתבעת כי תזמנו להעיד (בדיון מיום 17.11.22) – לא עשתה זאת.
27. מחלין העיד על עברו של הרכב, כשהיה בחזקתו מאז רכישתו מהיבואן בשנת 2016 ועד התאונה בתחילת שנת 2019. לדבריו, בשנת 2017 נפגע הרכב בתאונה קשה, שגרמה לנכותה של רעייתו. כן העיד שבאותה תאונה הרכב נפגע בשתי חזיתותיו, לרבות פגיעה בשלדה, בגינה קיבל פיצוי על ירידת ערך.
28. הוא הוסיף ותיאר, כי בתחילת שנת 2019 כשנהג ברכב בחשכה, פגע בגלגל משאית שהיה מנוח על הכביש, והרכב נפגע קשות "המדרגות של הרכב התנתקו ועפו יחד עם חתיכות מהשאסי" ונגרר למוסך. לאחר תאונה זו, קיבל מחברת הביטוח הודעה לפיה הרכב הוכרז "אבדן להלכה" ופוצה לפי מחיר מחירון של הרכב. לכן, היה מופתע כשנודע לו שהרכב בשימוש.
29. בהמשך, אישר מחלין כי במחצית שנת 2017 בשעה שנכנס עם הרכב למכונת שטיפה, נפגע ארגז אחסון שהותקן על גג הרכב, נתלש מהגגון, הגג נשרט והפלסטיקים נפלו. בגין תאונה זו פוצה בסך 16 או 17 אלף ₪, שקוזזו מגובה הפיצוי בגין אבדן הרכב בתאונה השלישית.
30. חקירתו הנגדית של מחלין לא גרעה מעדותו. הוא עומת עם העובדה שבדו"חות השמאות של ונציה משנת 2017 ומשנת 2019 אין אזכור לפגיעות שלדה, ולא ידע להסביר זאת,
— סוף עמוד 5 —
אולם השיב: "כי אני אישית הייתי במוסך באתי לראות את הרכב, שמאי שבדק את הרכב הסתכל על הרכב ואמר שרואים שאין חתיכות של השלדה ורואים שזה היה קשור עם המדרגות" (עמ' 7 שו' 22-23 לפרוט') וכן: "…זה מה שאמרו לי שפגיעה בשאסי. הפגיעה הייתה מאחורה בצד ימין" (שם, בשו' 24-33 לפרוט').
31. די בעדותו של מחלין, ממקור ראשון, על השתלשלות האירועים בהם נפגע הרכב פגיעות קשות, בצירוף דו"ח מרכז הסליקה של חברות הביטוח שנתוניו אינם שנויים במחלוקת, על מנת לקבוע כי בשנים 2017 ו- 2019 הרכב היה מעורב בתאונות שגרמו לו פגיעות רציניות, כשבאחרונה בהן הוחלט להכריז על הרכב כעל "אבדן להלכה". חברת הביטוח נטלה את הרכב לבעלותה ופיצתה את המבוטח, מחלין, במלוא ערכו (בניכוי השתתפות עצמית ובניכוי פיצוי קודם).
32. יש לבחון איפוא, אם הנתבעת הציגה בפני התובע, בפועל, מצג שווא, לפיו הרכב ללא תאונות בעברו, כפי שטען בתביעתו. אזכיר, כי בהסכם המכר ובטופס הגילוי, אין כל אזכור למצבו של הרכב (למעט מס' בעלים קודמים, תאריך עלייה לכביש ומד אוץ).
33. על פי גרסת התובע מיכאל אמר לו באופן מפורש, לפחות פעמיים, שהרכב ללא כל תאונות או תקלות בעברו (סע' 7, 10 לתצהירו). גרסתו זו של התובע, לא זו בלבד שלא נסתרה, אלא אף התחזקה: "מיכאל הראה לי את הרכב. נכון שלא אמרתי. הוא הבטיח לי רכב ללא תאונות. הוא אמר לי שהרכב נקי וגם ישראל מאיה נכח באותו יום ואמר לי שכל מה שיש פה מאיה מאשר לתקן ואין לי מה לדאוג"; "ואמרו לי שהגעתי דרך דרגים והייתי רגוע".
34. התובע נשאל אם קיימת בידו ראיה שתחזק את גרסתו וענה: "היה לי בווטסאפ ואני צריך להסתכל אם זה נשאר. לא צרפתי לתצהיר שלי ראיה כזו". אף אם אניח, כי בעת הגשת התביעה הייתה בידי התובע ראיה בכתב והוא נמנע מהגשתה, לטעמי משקל הימנעות זו נמוך באופן ניכר ממשקל הימנעותה של הנתבעת לזמן את מיכאל, עד מהותי מטעמה, על מנת לשלול או להפריך את גרסת התובע. מעבר לחשיבותה המשנית של ראייה בכתב לחיזוק, לעומת מרכזיותה וחשיבותה של עדות מיכאל, הרי בניגוד לתובע שנתן הסבר אפשרי לאי הבאת הראיה, הנתבעת לא הסבירה כלל מדוע מיכאל לא זומן להעיד. רק בחקירה הנגדית של מאיה, כשנשאל על כך מפורשות, השיב: "לא. הוא גם לא עובד אצלנו יותר". בתשובה זו אין די. חזקה על הנתבעת שהייתה יכולה לפנות למיכאל ולבקשו להעיד, או למצער לבקש צו לזימונו באמצעות בית המשפט.
35. הימנעות הנתבעת להביא את מיכאל ללא הסבר, פועלת לחובתה: כלל הוא כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיה או עד, עשויה להקים חזקה עובדתית כי אילו הובאה הראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו: ע"א 8151-98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539 (2001)).
36. הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובע נשא בנטל הבאתו של מיכאל לעדות, על מנת שיתמוך בגרסתו. במלוא הכבוד, איני מקבלת טענה זו. ראשית, מיכאל היה עובד של הנתבעת.
— סוף עמוד 6 —
שנית, אין לצפות שהעד יסכים להעיד לזכותו של הלקוח, כאשר בדו"ח בדיקת המכון עולה במפורש כי ברכב פגיעות. לכן, סביר שהיה בעדותו כדי לתמוך בגרסתה של הנתבעת דווקא, כי לא ייתכן שמיכאל הציג את המצג הנטען, ולכן שומה היה על הנתבעת לזמנו כעד שיתמוך בגרסתה. משלא עשתה כן, ללא הסבר מניח את הדעת, קמה החזקה כאמור.
37. הנתבעת ניסתה להישען על בדיקת הרכב במכון, שהצביעה על ליקויים ברכב, ולסתור באמצעותה את טענת התובע כי הובטח לו רכב ללא תאונות. עיון בדו"ח הבדיקה של המכון, מיום 2.6.20, מלמד כי בעניין שלדת מרכב, נמצא: "…תיקון פגיעה מאוחר (הטעות במקור – י.א.ב), מעיכה בקצה קורה אחורית ימין, תיקון + סימני פתיחה/כיוון דלת תא מטען + דלת אחורית ימין…תיקוני מרכב וצבע + חומר, מעיכות בתחתית + קרע…". המכון ייחס לליקויים אלה "משמעות נמוכה".
38. התובע העיד שלא נלחץ ולא נבהל ממצאי הבדיקה משום ש: "אני לא מבין בזה" ואין לו ניסיון ברכישת כלי רכב (הרכב דנא הוא רכישתו השנייה). אולם, באופן מיוחד נתן אמון בכך שנשלח אל הנתבעת ע"י סמנכ"ל קרסו ביטוח, והסתמך על כך שמדובר באנשים בעלי תפקידים בכירים בנתבעת, כגון על מאיה המשמש כמנהל המכירות הארצי (עמ' 17 שו' 6, 11-12, 31-33; עמ' 18 שו' 3, שו' 21-22).
39. מעבר לכך, העיד כי לא בחר את המכון, אלא נלקח אליו ע"י נהג של הנתבעת:
"ש. אבל אתה החלטת למי ללכת?
ת. לא אני החלטתי"
(עמ' 17 שו' 20-23 לפרוט').
בהמשך פירט: "ביקשתי ללכת עם הרכב, אני ביקשתי לקחת את הרכב לעוד בדיקה. היה נהג של קרסו שישב איתי ברכב ואמר שאני לא מכיר את ראשון לציון והוא לקח אותי למכון הזה. הוא הלך לטסטר ואמר שהביא מישהו וביקש לעשות את הטסט זריז" (שם בשו' 24-27 לפרוט').
40. אין חולק כי בדו"ח המכון צוין מפורשות: "משמעות הליקויים חומרתם והערכת מחיר יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות קונה הרכב", וכן: "מידע על חומרת הליקויים, והצעת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה או שמאי רכב לפי הצורך בלבד ובאחריות קונה רכב". התובע נשאל מדוע לא ביקש לקבל הערכת שמאי והשיב: "למה שיעשה את זה שמאי אם אני בחברת קרסו ולא באיזה חברה רגילה. באתי לחברה בעלת שם" (עמ' 18 שו' 11-22 לפרוט'). משעה שהנתבעת התחייבה בפני התובע לבצע את תיקון הליקויים שיימנו בדו"ח המכון, אני מסיקה כי תגובתו הנ"ל של התובע סבירה ותואמת את הנסיבות. באותה מידה, סביר בעיני שהתובע, שהעיד על חוסר ניסיונו ברכישת כלי רכב משומשים, וטענתו זו לא נסתרה, לא הכיר את האפשרות לבדוק את מצב הרכב במאגר של מרכז הסליקה של חברות הביטוח. אין חולק שאפשרות זו לא הוצעה לו ע"י מי מהנתבעת או בדו"ח המכון.
— סוף עמוד 7 —
41. התובע נחקר ממושכות על מחיר הרכב ועל ההנחה שניתנה לו בעת רכישתו. הנתבעת לא הציגה מחירון נהוג לתקופה הרלוונטית על מנת להוכיח את גובה ההנחה שניתנה, אולם כפי שציינתי לעיל, עיון בהסכם הרכישה מעלה שאף היא רכשה את הרכב במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון הנטען על ידה.
42. אין חולק שהרכב לא נמסר לתובע ביום חתימת ההסכם, אלא שבוע לאחר מכן, 9.6.20, לצרכי תיקון הליקויים, לפי התחייבות הנתבעת. גם רישום הבעלות על שמו בוצע לאחר שבוע. התובע הכחיש את טענת הנתבעת כי המסירה נעשתה לפי דרישתו והלחצים שהפעיל עליה, ולמרות שהודיעה לו שלא הסתיים הטיפול (עמ' 23 שו' 1-3 לפרוט'). יחד עם זאת, התובע אישר כי דרש מהנתבעת לבצע את כל אשר התחייבה בהקדם האפשרי. כן אישר שהנתבעת ביצעה לאחר המסירה עבודות נוספות ברכב (החלפת צינור סולר, תיקוני פח והתקנת מערכת מולטימדיה). אין חולק, כי בחלק מתקופת הטיפולים, הנתבעת סיפקה לתובע רכב חליפי, לדבריו: "אבל לאחר ויכוחים קשים".
43. במחלוקת בין הצדדים בקשר לליקויים נוספים, עמד התובע איתן בגרסתו: "התקלות היו כבר בהתחלה ופניתי אליהם. הרכב היה בתקלות ומאיה הבטיח שיתקנו" (עמ' 23 שו' 20-21 לפרוט'). הניסיון לצייר את התובע כמי שוויתר על הרכב ולמעשה כבר לא רצה בו, לא צלח. ההיפך הוא הנכון. התובע טען שמנכ"ל הנתבעת הבטיח לו, בשיחה מוקלטת, רכב אחר, בשל ריבוי התקלות שהתגלו ברכב, וזאת לאחר שהפנה את התובע לתקנו על חשבונו (עמ' 23 שו' 29-36 לפרוט'). התובע צירף לתצהירו העתק מכתביו בדוא"ל לנציגת הנתבעת, חגית, מהן עולה שהנתבעת לא התכחשה להצעתה להחליף את הרכב באחר, אף משנת ייצור מתקדמת יותר (2017 במקום 2016), ללא תמורה נוספת, אך חזרה בה מהצעה זו, בטענה כי: "…לצערי אין כרגע רכב בשנתון זהה במלאי הרכבים של חברתנו". בהמשך, אותה נציגה המשיכה להתחייב לתיקון הרכב עד תום ועריכת בדיקות על מנת "לוודא כי התקלה לא תחזור".
44. אם לא די באמור, התובע העיד כי ביקש לנצל את האמור בסע' 1 להסכם ולבטלו: "אבל אתם לא הסכמתם לבטל את הקניה וטרטרו אותי במוסכים למרות שהם אמורים היו לעשות את זה". אין חולק שהתובע ורעייתו פנו לנציגי הנתבעת פעמים רבות בנושא תקלות רבות שצצו ברכב, ולא קיבלו, לשיטתם, מענה מניח את הדעת. טענתו כי ביקש לבטל את העסקה עולה ממכתביו לנתבעת בזמן אמת, ולא נסתרה.
45. אליבא התובע, כל הפניות בנושא הליקויים ברכב, והתקלות שהופיעו בו חדשות לבקרים, לרבות הצעת המנכ"ל להחליף לרכב אחר ודרישתו שהתובע יתקן את הרכב עובר להחלפה, קדמו לבדיקה שערך לרכב ע"י שמאי מטעמו, שאז נבדק הרכב במרכז הסליקה ונתגלה עברו התאונתי כמפורט לעיל, שלא ידע עליו טרם (עדות התובע בפרוט', עמ' 24 שו' 13-22).
46.
— סוף עמוד 8 —
עדותו של התובע לא תרמה לפירוט סכום התביעה. הוא טען כי נגרמו לו נזקים רבים כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת, טיפולים ותיקונים ששילם מכיסו, אבדן ימי עבודה ועסקאות ועגמת נפש. אך התובע לא ידע לפרט את הסכומים המדויקים של הפסדיו ולא צירף סימוכין על נזקיו. יתר על כן, גם בסיכומיו לא הקדיש התובע תשומת לב לפירוט הנזקים ולהפנייה לסימוכין על עלויות בהן נשא.
47. לפי עדותו של מאיה, בתצהירו, התובע ידע היטב, עובר לרכישת הרכב, את מצבו המדויק על פי דו"ח המכון ודו"ח בדיקה נוסף שהוצג לו (מבדיקה שערכה הנתבעת לפני שרכשה את הרכב). ככלל, שני הדו"חות הצביעו על אותם ליקויים, אותם התחייבה הנתבעת לתקן, ובגינם הופחת מחיר הרכב. מאיה הוסיף, שהנתבעת עמדה במלוא התחייבויותיה כלפי התובע, העמידה לו אחריות ותיקנה את כלל הליקויים. כן הדגיש, שהנתבעת מסרה לתובע את כל המידע שהיה ברשותה לגבי הרכב (לדבריו הבעלים הקודם של הרכב לא מסר לנתבעת על התאונות בעברו ועל ירידת הערך). לפיכך, טענות התובע הן בגדר טעות בכדאיות העסקה בלבד, שאינה מצדיקה ביטול או פיצויים.
48. ברם, כשעומת בחקירתו הנגדית עם טענת התובע, שחזרה לא מעט בהתכתבות בינו לבין נציגי הנתבעת, כי ביקש אינספור פעמים את ההיסטוריה של הרכב ולא נענה, השיב: "לא מכיר את זה. אנחנו המדיניות שלנו היא מאד ברורה, אנחנו חברה ציבורית שנסחרת בבורסה ואנחנו מקפידים לתת היסטוריה לכל לקוח שמבקש". אין במענה זה התייחסות ישירה לטענת התובע, והנתבעת לא הביאה בדל ראיה לכך שהיסטוריית הרכב נמסרה לתובע בפועל. ניתן לשאול, אם אמנם זו מדיניות הנתבעת ונציגיה קיימו אותה במלואה, מה היה לו לתובע לחזור שוב ושוב ולבקש את המסמך, ולציין את מספר הפעמים שפנה למיכאל ולמאיה בבקשה לקבלה? ואם נמסרה לו, מדוע לא השיבו נציגי הנתבעת למכתביו מיד והשיבו כי היסטוריית הרכב נמסרה גם נמסרה?
49. מאיה הוסיף, שהתובע עושה שימוש מאסיבי ברכב, אשר גמע במשך שנתיים כ- 80,000 ק"מ, מה שמסביר את התקלות שנתגלו בו מכח השימוש הנרחב שנעשה בו, שלא היו קיימות בשעת מכירת הרכב. הוא אף מכחיש את טענת התובע כי הובטח שהרכב יוחלף, אף ברכב משנתון מתקדם יותר, ללא תוספת תמורה.
50. מאיה טען שהרכב נפגע בתאונה בעת שהוחזק בידי התובע, והוא מפנה לחוות דעת של השמאי קשת, אשר קבע כי מצב הרכב לפי חוות דעת השמאי וונציה, שניתנו לאחר התאונות בעברו, תקין, וירידות הערך שנקבעו לו זניחות. בנוסף, הזכיר כי למידה ותחויב הנתבעת לפצות את התובע, בשווי ירידת ערך הרכב, יש לקזז את דמי השימוש לכל התקופה בה התובע עושה ברכב שימוש בפועל, ואף שימוש נרחב כאמור. כמו כן, יש לקזז את עלות התיקונים בה נשאה הנתבעת על פי ההסכם, ואת עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב בתקופת החזקתו בידי התובע.
51. בחקירתו הנגדית נדרש מאיה למרכז הסליקה, וציין כי היום הנתבעת ממליצה ללקוחותיה לבדוק את עברו התאונתי/ביטוחי של רכב באתר "משומשת". לשאלה אם כל
— סוף עמוד 9 —
אדם יכול לבדוק זאת, אף אם אינו הבעלים של הרכב, השיב: "אני אומר שהיום יש לא מעט אמצעים לבדוק נתונים על רכב כולל העובדה שאם הוא מגיע לגוף כמו קרסו ומבקש שניתן לו הרשאה, אנחנו מיד נותנים הרשאה וממליצים לאנשים לבצע את זה". מתשובה זו עולה שהנתבעת משתפת פעולה עם בדיקת נתוני הרכב כאשר הלקוח מבקש זאת, כיום. אין בכך כי לסתור טענת התובע שהנתבעת לא המליצה לו, בשעתו, לערוך בדיקה זו. כך גם בקשר לנתבעת עצמה, כיום, היא עורכת בדיקה במרכז הסליקה, אך לא עשתה זאת בזמן רכישת הרכב דנא: "זה שירות יחסית חדש שלא היינו עושים את זה" (עמ' 20 שו' 13-22 לפרוט').
52. מאיה חזר וטען שהנתבעת לא ידעה את עברו של הרכב עובר לרכישתו מצד ג', ולשיטתו הנתבעת שוקלת להגיש נגדו תביעה. לדבריו, גם כאשר בדק את היסטוריית הטיפולים במוסכים המורשים של היבואן לא נתגלו תיקוני התאונות, משום שאין הכרח כי אלה יתוקנו במוסכים המורשים (עמ' 31 שו' 6-23 לפרוט'). לחיזוק דבריו טען, כי הנתבעת הפסידה סכום כסף ניכר ברכישת הרכב, והעובדה ששילמה עליו סכום גבוה מעידה שלא ידעה על מצבו: "לו היינו יודעים לא היינו קונים את האוטו הזה". להבנתי, מדברים אלה משתמעת המסקנה, כי לו התובע היה יודע את מצב הרכב לאשורו, לא היה רוכש אותו.
53. מאיה אישר בחקירתו את טענת התובע, כי הוצע לו לקבל רכב אחר תמורת הרכב דנא, אולם לדבריו התובע דחה כל הצעה שקיבל מהנתבעת. ברם, בניגוד לטענת התובע כי הוצעה לו החלפה ללא תוספת תשלום, מאיה ציין: "ביקשנו שיוסיף הפרש עם הנחה של 50% אבל הוא לא רצה. הוא דרש רכב חדש וללא תוספת, ברור שלא נסכים". לצד דברים אלה, אישר מסרון מ-9.11.20, שבו הבטיח לתובע לכאורה לקבל את הרכב חזרה ולהשיב את התמורה שהתובע שילם. מאיה לא הסביר מדוע הנתבעת לא פעלה על פי אותה הבטחה.
54. כפי שצוין, הנתבעת הגישה חוות דעת מטעם השמאי קשת (להלן: "קשת"). בחוות הדעת סקר השמאי את חוות הדעת של וונציה ואת טפסי הבדיקה, והגיע למסקנה הבאה: "בהתחשב בתוצאות בדיקות הרכב שבצעו הן התובע והן הנתבעת אשר העלו פגיעות מרכב בעלי משמעות נמוכה לא עלה חשד כלשהו המצדיק חקירה מקיפה יותר לבדיקת עברו הביטוחי של הרכב בעת ביצוע העיסקה עם התובע". לאחר בדיקת הרכב בפועל, קבע: ממצאי בדיקתי את הרכב אצל התובע העלו כי לרכב יש כיום פגיעת מרכב חדשה בחלקו האחורי שמאלי של הרכב, מגן אחורי ודופן (כנף) אחורית שמאלית פגועות". השמאי ראה להדגיש – "יש ציין כי נזק זה לרכב שאירע אצל התובע ח מ ו ר י ו ת ר (הדגש במקור, הח"מ) מהפגיעות שהיו ברכב טרם ביצעו העיסקה. מצורפים תצלומי הפגיעה החדשה".
55. קשת ביקר את חוות הדעת השמאית מטעם התובע. בהינתן ויתור ב"כ התובע על חוות דעת זו, לא מצאתי צורך לדון בהערותיו עליה. עם זאת, ראוי לציין, שהוא עצמו לא דייק באמור בסע' 1 בעמ' 2 לחוות דעתו: "היתה לרכב יד אחת קודמת כפי שנרשם בזכרון
— סוף עמוד 10 —
הדברים". אין מחלוקת כי בשעת מכירת הרכב לתובע היו לרכב שני בעלים קודמים והדבר מצוין במפורש בהסכם ובטופס גילוי נאות.
56. בנוסף, בחוות דעתו שלל את הכרזת הרכב "אובדן להלכה". קשת ניסה לטעון כי ונציה לא הכריז על רכב "אובדן להלכה" אלא דובר בפיצוי מוסכם עם המבוטח (מחלין) תחת תיקון הרכב. לא היה לו הסבר מניח את הדעת לעובדה שבדו"ח מרכז הסליקה של חברות הביטוח, הכרזה זו מופיעה במפורש: "תשאל את ונציה למה לא רשם אובדן להלכה". משהסתבך בתשובתו, ציין כי בחוות דעת התובע דובר על אובדן גמור, ולא היא. גם בתשובותיו לבית המשפט בעניין האבחנה שערך בין "אובדן להלכה" לבין "פיצוי מוסכם" הסתבך בתשובותיו. כך, כשנשאל אם מדובר באבחנות סמנטיות ולמעשה מבחינה מהותית אין הבדל, השיב: "זה היינו הך", אך לאחר מכן, כשנשאל על מצב הרכב השיב: "נכון, אלא אם יש הבדל מהותי". בסופו של דבר, קשת הסכים כי בהינתן מצב הרכב כפי שנבדק ע"י ונציה בשנת 2019, היה מכריז עליו "אובדן להלכה". משמע, כי סתר לחלוטין את מסקנתו בחוות הדעת.
57. יתרת עדותו של קשת בחקירה הנגדית, אף היא לא תמכה במסקנותיו בחוות הדעת. הוא אישר כי בשתי חוות-דעת של ונציה דובר על תיקון רצפת מרכב, שכלל שעות עבודה מרובות וירידת ערך. אולם, לדבריו, 28 שעות עבודה הן לא הרבה, ובעיקר דובר בהחלפת חלקים. כשהוצג לו כי ונציה התייחס להחלפת חלקים ולירידת ערך בפרק נפרד, ולעבודה בפרק נפרד, השיב שהתמקד בירידת הערך ולא בעבודות שבוצעו (עמ' 10 שו' 1 7 לפרוט'). כשהופנה לנזק הטכני-מקצועי בחר שלא להשיב אלא להפנות לונציה. גם בהמשך ציין כי לא התמקד בביצוע העבודות כי אם בגובה ירידת הערך, בה ראה חשיבות למקרה דנא.
58. בהמשך עדותו הבהיר כי רצפת המרכב היא למעשה רצפתו של תא המטען, והעבודות הן למעשה עבודות פחחות. אך לא ידע להתייחס לקודים שקבע ונציה משום שמדובר בתוכנה שונה משלו. כשהבין שלא הגיוני לטעון ל-12 שעות פחחות לרצפת תא מטען, טען שהעבודה כוללת "פירוק והרכב של דלתות והעברת אביזרים ממקום למקום, כולל הכל". לאחר מכן הסביר שהכוונה היא לתקן את כל התאונה.
59. גם בחקירה החוזרת המשיך וסתר את עצמו, כשמצד אחד הודה שקיימת פגיעה קלה בשלדה, ומאידך טען כי אין פגיעה בשלדה כי אם פגיעה ברצפה. כדי ליישב את הסתירה, אמר שטעה, אולם לא יכול היה להציג תמונות של "צלקות", או סימנים, המעידים על תיקון הרצפה, לא שלו ולא מחוות דעתו של ונציה. לא ברור לי מדוע קשת העיד כפי שהעיד, רק הלך והסתבך בתשובותיו, כאשר בטופס הבדיקה של מכון טכנו טסט מיום 9.9.19 צוין באופן ברור כי נצפו סימני פגיעה בקצה הקורה הימנית של השלדה.
דין, יישום והכרעה
60.
— סוף עמוד 11 —
חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח – 2008 (להלן: "החוק") קובע בסע' 4(ב)(4) כי על מוכר רכב משומש כדרך עיסוק, לציין בטופס גילוי נאות, פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לו, עד למועד מסירת הטופס.
61. החוק זכה לפירוש מרחיב בפסיקת בתי המשפט. לצדו הועמדה החובה לנהל משא ומתן לכריתת הסכם בדרך הגונה ובתום לב, שנקבעה בסע' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים), האיסור על הטעייה כאמור בסע' 15 לחוק החוזים, והחובה לגילוי פרטים מהותיים ואיסור הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").
62. מספר עקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה, בסוגית מכירת כלי רכב משומשים, ראויים לאזכור:
א. העיקרון כי הטעייה עשויה להתהוות הן במעשה והן במחדל, או כפי שהגדיר זאת כב' בימ"ש מחוזי בירושלים בע"א 5798/04 כרמל נ' לוי (25.8.05, פורסם בנבו): הטעייה אקטיבית הנגרמת עקב מצג שווא, והטעייה פאסיבית שמקורה בהימנעות מגילוי. עוד נקבע שם, בפסק דין שהקדים את פרסום החוק, כי הטעייה לפי סע' 15 לחוק החוזים אינה מחייבת כוונה להטעות, ודי אם המטעה נהג בפזיזות או ברשלנות.
ב. כן נקבע העיקרון כי בעסקת מכר של כלי רכב, העובדה שהרכב עבר תאונה, קל וחומר קשה, היא נתון מהותי שיש לגלותו, גם אם קודם לעסקה נבדק הרכב וקיים דו"ח בדיקה המפרט את הליקויים ברכב, אך אינו מאזכר מפורשות את קיומה של תאונה קשה. עוד נקבע, כי לא העובדה שהרכב הוכרז "אובדן גמור" יוצרת מסקנה שמדובר בנתון מהותי, אלא עצם קרות תאונה קשה, שיש בה להשפיע על מחיר העסקה או על עצם התהוותה, ולכן: "אין ללמוד גזירה שווה מעובדת קיומה של "תאונה קשה" על עובדת קיומם של "ליקויים בעלי משמעות גבוהה" בשלדת הרכב.
ג. עיקרון נוסף שמצא ביטוי בפסיקה הוא הטלת חובת גילוי מוגברת כאשר המוכר הוא בעל רקע מקצועי בתחום הרכב, בין משום שהקונה סומך על שיקול דעתו ושיפוטו ובין בשל יחסי ספק-צרכן. אולם, נקבע שחובת הגילוי ואיסור הטעייה חלים גם כאשר אין תחולה לחוק הגנת הצרכן.
ד. כלל נוסף שהתגבש עוסק בקשר הסיבתי שבין הטעות, שנבעה מאי גילוי, לבין ההתקשרות בהסכם. נקבע שהימנעות מבירור עקב רשלנות גרידא, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, אך לעיתים יש ויתנתק כאשר מוכח שהקונה לא הסתמך על המצג והעדיף לערוך בדיקה משל עצמו. ברם, העובדה שהקונה להזמין דו"ח בדיקה משלו, אינה מאיינת אוטומטית על חובת הגילוי של המוכר, ואת האפשרות כי הסתמך על מצגיו.
ה.
— סוף עמוד 12 —
אי מסירת טופס גילוי נאות או מסירת ופס שיאונ עונה על הדרישות שבדין, מקים חזקה לפיה המוכר לא גילה את מצב הרכב לקונה והוא מושתק ומנוע מהעלות טענה בעניין זה.
63. יישום העקרונות הנ"ל הודגם בפסקי הדין של הערכות הנמוכות אליהן הפנה ב"כ התובע. כך, בת.א (ת"א) חיימוביץ נ' ברונשטיין (25.11.09, פורסם בנבו), נקבע: "אין לתת אמון בעדות הנתבע, כי לא ידע מי היו הבעלים הקודמים של הרכב. אף אם היה מקום לתת אמון בעדות זו, הרי שבכך יש משום עצימת עיניים ופזיזות…בחינת הבעלים הקודמים, היה בה להביא לידיעת הנתבע, כי הרכב עבר תאונות קשות בעברו ומכל מקום, היה (אולי) מונע את מצג השווא כלפי התובעים". כלומר, פזיזות, עצימת עיניים או רשלנות, באי בירור העובדות, מקימים חבות של המוכר כלפי הקונה.
64. בדומה לכך, בת.א (רחובות) 54329-09-12 פלדמן נ' פני הדר ואח', נקבע שאי ידיעת המוכר אודות הפרטים המהותיים, כאשר הכרזת הרכב "אובדן להלכה" בכלל זאת, אינה פוטרת מאחריות, מקום שאותו מוכר יכול היה לדעת על עברו של הרכב. בת.א (ת"א) 152236/02 דקנר נ' אגמי, חייב בית המשפט את המוכרים כיון שלא גילו על הכרזת הרכב "אובדן להלכה" והצפתו במים. נקבע כי העובדה שהקונים לא לקחו את הרכב למכון בדיקה איננה גורעת מאחריותם לגלות פרטים מהותיים אלה. בת.א (י-ם) 19696/08 טל ואח' נ' ארביב ואח', קבע בית המשפט שמוכר רכב אינו יוצא ידי חובתו כאשר הצהיר שהרכב עבר תאונה שגרמה לפגיעה משמעותית בשלדה והיה עליו לגלות על הכרזת הרכב "אובדן להלכה".
65. אני ערה גם לפסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת בסיכומיה: תק (רמלה) 35360-04-20 סימצ'או אדלה נ' כלמוביל טרייד-אין בע"מ ו- תק (אשדוד) 3039-02-19 שרלי כהן נ' קרסו מוטורס בע"מ, בשניהם נדחו תביעות כנגד מוכרי רכב משומש שעיסוקם בכך. בעניין כהן קבע בית המשפט לגופו של אותו עניין כי לא נפל פגם בהתנהגות המוכרת והסיק שלא היה בה הטעיה או הסתרת מידע, כאשר העובדה שהרכב הוכרז "אובדן להלכה" לא הייתה ידועה לה ולא ניתן לומר שהיו סימני אזהרה או נורות אדומות שהתעלמה מהם. בעניין סימצ'או נקבע שהקונה ידע היטב את מצב הרכב, את הפגיעות בו ומשמעותן לרבות שהרכב עבר תאונות, כלומר נקבע שהקונה לא הוטעה ואף זכה להנחה במחיר הרכב בשל מצבו.
66. מן הכלל אל הפרט-
אין חולק כי בטופס הגילוי שנמסר לתובע לא צוינו פגיעות שנגרמו לרכב, גם אלה הידועות לנתבעת, ואף אין בו מיקום ייחודי לציון הפגיעות. תחת זאת, כאמור לעיל, ציינה הנתבעת, על מנת להגן על עצמה, כי מאחר והרכב לא היה בחזקתה בכל תקופת הבעלות אין בידה את כל המידע הנוגע לפגיעות ברכב ככל שנגרמו.
67.
— סוף עמוד 13 —
על כן, טופס הגילוי הנאות אינו עומד בדרישות החוק, למרות הצהרת הנתבעת בסע' 2 לטופס, כאילו הטופס ערוך לפי החוק. ודוק, גם הפגיעות ברכב שהיו ידועות לנתבעת במועד המכירה, בהתאם לטופס הבדיקה של מכון טכנו טסט, מ-9.9.19, לרבות: "סימני פגיעה קצה שלדה קורה אחורית ימנית", לא פורטו בטופס.
68. אם לא די בכך, עיון בנספח 8 לתצהיר הנתבעת, היסטוריית הטיפולים של הרכב, מעלה כי עובר לרכישת הרכב ע"י הנתבעת, שהה הרכב במוסך תלפיות בחיפה (כרטיס עבודה 480053054) החל מיום 1.9.19 ועד 9.9.19 (יום רכישתו ע"י הנתבעת), אולם באופן תמוה מהות העבודות והתיקונים לא מפורטת בהיסטוריית הרכב. מה נעשה ברכב במוסך זה, שהוא מוסך מורשה של הנתבעת באותם ימים? אין לדעת). נראה כי לא בכדי הסתירה הנתבעת מהתובע את היסטוריית הטיפולים כשמכרה לו את הרכב.
69. מאחר ומדובר במוסך מורשה של הנתבעת, הרי הנתבעת יכולה הייתה בנקל לפנות אליו, עובר למכירת הרכב לתובע, על מנת לברר מה התיקונים והטיפולים שביצע ברכב, ומדוע הם אינם מופיעים בפלט היסטוריית הטיפולים של הרכב. יש להניח כי מוסך לא יחזיק ברכב משך 9 ימים תמימים ללא כל טיפול או תיקון. בנוסף, על פניו מדובר בתקופת שהייה לא קצרה, כך שנראה כי לא מדובר בטיפול או תיקון מינורי. ודוק, עיון בנספח 8 מעלה, כי הרכב שהה באותו מוסך מ-4.7.19 ועד 6.8.19 וכן ב- 15.5.19 וקיים פירוט של הטיפולים באותם מועדים. מדוע אם כן, דווקא הטיפול שקדם ליום רכישת הרכב ע"י הנתבעת אינו מתועד?
70. מחדלי הנתבעת במילוי טופס הגילוי הנאות, אי פירוט ממצאי דו"ח מכון טכנו טסט בטופס הגילוי הנאות, אי חשיפת היסטוריית הטיפולים ברכב, והעובדה כי הרכב הוחזק במוסך מורשה של הנתבעת תשעה ימים ממש לפני רכישתו על ידה, מבלי שפורט מה נעשה בו (להבדיל מהמועדים שטופל במוסכים שונים לפני ולאחר מועד זה) כל אלה פועלים לחובת הנתבעת, מלמדים כי היו די סימני אזהרה או נורות אדומות, שהצריכו בדיקה מעמיקה יותר בקשר לרכב, ומחזקים את טענתו של התובע, כי הנתבעת ידעה על פגיעות מהותיות ברכב או שהיה עליה לדעת עליהן, ולא גילתה לו את כל הידוע לה, או נפלה לכלל מחדל לקבל מידע ולמוסר אותו לתובע עובר לביצוע העסקה.
71. לטעמי התובע הוכיח, שהנתבעת לא הציגה בפניו תמונה מלאה ונכונה של מצב הרכב במועד המכירה, לרבות התאונות בעברו והעובדה שהוכרז "אובדן להלכה". אני מקבלת את טענתו, כי לו היה יודע נתונים אלה, לא היה רוכש אותו. כאמור לעיל, גם מאיה, מנהל המכירות הארצי של הנתבעת, טען שהנתבעת לא הייתה רוכשת את הרכב אם הנתונים הנ"ל היו ידועים לה. שאלה היא, האם הנתבעת הטעתה את התובע ביודעין, קרי, האם ידעה את מצב הרכב לאשורו והסתירה אותו מפני התובע. כאמור, אין די בכך. חובה על הנתבעת, בהינתן
— סוף עמוד 14 —
הנסיבות הנ"ל, שהדליקו נורות אזהרה, לברר לעומק את מצב הדברים על מנת להציג בפני הרוכש תמונה שלמה ומלאה של מצב הממכר.
72. התובע העיד, ואף כתב לנתבעת בצורה מפורשת, שמיכאל הציג לפניו מצג מטעה, כאילו אין לרכב תאונות בעברו וכי מצבו המכני תקין לחלוטין, לרבות המנוע, הגיר והשלדה. עדות התובע בעניין זה לא נסתרה. הנתבעת לא מצאה, משום מה, צורך להזמין את מיכאל כדי לסתור את טענת התובע, והדבר בעוכריה. אני קובעת איפוא שמיכאל הציג בפני התובע מצג מטעה בעניין מצבו של הרכב. לא זו אף זאת, הנתבעת נמנעה מלקבל תמונת מצב מלאה של העבר התאונתי והביטוחי של הרכב ולא נקטה את האמצעים הסבירים לבררו, גם כאשר לפחות חלק מהבדיקה היה בגדר פניה פשוטה למוסך שטיפל ברכב עובר לרכישתו על ידה.
73. לא ברור מדוע מיכאל ראה לנכון להציג בפני התובע מצג גורף ונחרץ, כאשר אין בידו את כל המידע הנדרש כדי לקבוע זאת. הרי הנתבעת עצמה מציינת בטופס הגילוי הנאות שאין בידה את מלוא המידע. הערה זו בטופס הגילוי הנאות אינה פועלת לחובת התובע, שהעיד בצורה כנה כי הסתמך באופן מלא ובתמימות, כמי שאין לו ניסיון בתחום, על כך שהגיע לחברה ידועה ומוכרת בתחום, לאחר שהופנה אליה ע"י בעל תפקיד בכיר, והאמין שהנתבעת תנהג בו בהגינות ותעמוד אחרי מלוא התחייבויותיה. ההיפך הוא הנכון, הערה זו פועלת לחובת הנתבעת שהתחמקה מחובתה לגלות את מלוא המידע הידוע לה, ושהייתה יכולה בנקל לגלותו, כאשר עליה החובה, על פי החוק, למסור מידע מלא שלם ומדויק ככל הניתן על הפגיעות ברכב עד מכירתו.
74. ודוק, בהתאם להלכה הפסוקה, אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובע מושתק מלטעון כנגדה כאשר חתם ביודעין ובהסכמה על ההסכם שבו ויתר על טענותיו כלפיה. החוק וההלכה המחייבת מטילים את מרבית האחריות על הנתבעת כמי שעוסק במכירת רכב משומש ולא על הקונה. לכן, הויתור לכאורה אינו יכול לעמוד לצד הנתבעת, מקום בו התברר כי הטעתה את הלקוח, בין אם במסירת מידע שגוי ובין אם באי מסירת פרט מהותי, וכבר נקבע כי הכרזת הרכב "אובדן להלכה" הינו פרט מהותי שיש לגלותו.
75. התובע טען כי נהג מטעם הנתבעת ליווה אותו לבדיקה במכון לבדיקת רכב והשפיע עליו לבדוק אותו במכון, הגם שהתובע ביקש לקחת את הרכב לבדיקה במקום אחר. לא זו בלבד שעדותו זו לא נסתרה בחקירה נגדית, הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות מטעמה את הנהג. כך, גרסתו הנ"ל של התובע לא נשללה.
76. לא למותר לציין, שאיש מהצדדים לא זימן את שמואל טובול, מי שמכר את הרכב לנתבעת, להעיד בבית המשפט, על המידע שמסר לנתבעת כשרכשה ממנו את הרכב. דומני, בנסיבות המתוארות
— סוף עמוד 15 —
לעיל, שהחובה להביא עד, אשר עשוי לתמוך בטענת הנתבעת שלא ידעה על עברו התאונתי של הרכב, היא על הנתבעת, כחובתו של בעל דין להוכיח עובדה התומכת בטענתו במשפט.
77. הנתבעת ביקשה לסמוך ידה על חוות דעתו של השמאי קשת, שקבע, לאחר עיון בדו"חות מכוני הבדיקה, בחוות הדעת של השמאי ונציה ובדיקת הרכב, ש:"לא עלה חשד כלשהו המצדיק חקירה מקיפה יותר לבדיקת עברו הביטוחי של הרכב בעת ביצוע העיסקה עם התובע". ברם, בעדותו של קשת בבית המשפט עלה שגם הוא מסכים שצריך היה להכריז על הרכב אובדן להלכה, אם לא הוכרז ככזה, ועלה שקשת התעלם מממצאי מכון טכנו טסט שקיבלה הנתבעת לפני רכישת הרכב, שיש ברכב סימני פגיעה בקצה שלדה אחורית ימנית. משמע, לא ניתן לקבל את מסקנתו של קשת, כי לא היה חשד שהצריך חקירה מקיפה יותר על עברו של הרכב. ואוסיף: מאיה העיד, כאמור, שהיסטוריית הטיפולים ברכב הייתה ברשות הנתבעת עובר למכירתו לתובע. משמע, הנתבעת ידעה כי הרכב שהה במוסך תשעה ימים לפני שרכשה אותו, ולפני שהעבירה אותו לבדיקה במכון טכנו טסט (ביום 9.9.19 יום רכישתו). אני סבורה, שהיה עליה לערוך בדיקה מקיפה יותר בקשר לרכב לאור נתון זה.
78. יותר מכך, האם הנתבעת באמת ובתמים יכולה לטעון שלא ידעה את מצב הרכב כשרכשה אותו, כאשר במרשמיה מתועד שהרכב טופל במוסך עד ליום רכישתו, וכאשר לפי רישיון הרכב, בעליו לפניה החזיק בו 25 יום בלבד? דומני כי התשובה לכך ברורה, והיא שלילית.
79. ככלל, הפסיקה מכירה בחובתו של עוסק ברכב לגלות לרוכש הרכב כל פרט מהותי הקשור לפגיעות ברכב. אני סבורה כי חובתו של העוסק היא לגלות כל דבר הידוע לו וכל דבר שיכול לגלותו בשקידה סבירה. אני מוצאת, לנוכח הראיות והעדויות והאמור לעיל, שהנתבעת לא עמדה בחובה זו. יותר מכך, הנתבעת הסתירה מידע שלא הייתה אמורה להסתיר מהתובע, השפיעה עליו לפנות למכון מסוים והציגה בפניו באמצעות מיכאל מצג שווא לפיו מדובר ברכב במצב טוב, ללא תאונות בעברו, מבלי שטרחה לבדוק אם עובדה זו נכונה אם לאו. הנתבעת לא המליצה לתובע לבדוק בעצמו את עברו התאונתי או הביטוחי של הרכב.
80. כאמור, לנתבעת היה עניין של ממש למכור את הרכב בו החזיקה פרק זמן ארוך, מעבר לסביר לסוחרי רכב, והמחיר שדרשה מהתובע עבורו, הזהה כמעט למחיר ששילמה בעדו, רק מחזק אינטרס זה. ברי כי במצב דברים כזה, הנתבעת תפעל לקידום האינטרס שלה יותר משתפעל למילוי מלוא חובתה על פי דין.
81. הנזק –
על פי הניתוח לעיל, אני למדה כי הנתבעת, מסיבותיה היא, לא טרחה לבדוק את עניינו של הרכב, עברו הביטוחי והתאונתי לעומק. רשלנותה זו הביאה לידי כך שלא נמסר
— סוף עמוד 16 —
לתובע מידע מלא ומפורט עובר לביצוע העסקה, ולכן העובדה שקיבל את דו"ח המכון של הנתבעת ואת דו"ח המכון מטעמו (כביכול), תוך שהוא ממשיך להסתמך על מצגיה של הנתבעת וליתן אמון בכך שתישא ותיתן עמו בהגינות ובתום לב, ואף נתן בה עודף אמון בהינתן כי הגיע אליה לפי הפנייה של בכירים, איננה שוללת את חבות הנתבעת.
82. ואולם, כפי שציינתי לעיל, התובע הגיש תביעה בסכום שרירותי של 200,000 ₪ ללא פירוט מינימלי של ראשי הנזק, מבלי לטעון לנזקים שנגרמו לו בפועל, ללא כימות הנזקים וללא הוכחתם.
83. אין צורך להאריך בדברים. לא בא פירוט בכתב התביעה, בתצהיר, בעדותו בבית המשפט או בסיכומיו. אני מקבלת במלואו את הטיעון של הנתבעת בעמ' 5 סע' 33-37 לסיכומיה, לרבות הציטוטים שהביאה מעדותו של התובע שלא ידע לציין דבר וחצי דבר בנושא הנזק, לא היה בפיו הסברים מניחים את הדעת לאי פירוט ואי צירוף סימוכין.
84. העיון בפסיקה אליה הפנה התובע בסיכומיו מלמד כי ראשי נזק לא מעטים עשויים לצמוח כתוצאה מעסקת רכישת רכב מתוך טעות שמקורה בהטעיה (בין מכוונת ובין פזיזה או רשלנית). אלה עשויים לכלול את ההפרש בין מחיר הרכב לפי מצבו בפועל אל מול המחיר ששילם הקונה, את העלויות בהן נשא לצורך תיקונו, את ירידת ערך הרכב מבחינה מסחרית, את הביטוי הכספי של הקושי למכור אותו וכיו"ב. בנוסף ניתן לשקול פיצוי בגין עצם הפרת חובת תום הלב, פיצוי מוסכם (אם יש בהסכם), נזקים עקיפים ופיצוי בשל עגמת נפש.
85. במקרה שלפני אף אחד מהנזקים הנ"ל לא פורט כדבעי, או בכלל. לא ברור לי (ואף לא לתובע עצמו כעולה מעדותו) מדוע הגיש תביעה כפולה ויותר בערכה, משווי העסקה, כאשר הרכב עודו בידו והוא עושה בו שימוש נרחב ומאסיבי. התובע טען לעגמת נפש, אך לא ציין מהו הסכום שתבע בגין עגמת נפש.
86. הנתבעת טענה כי למעשה תביעתו של התובע נובעת מהליקויים החוזרים ברכב, הגם שאלה אינם פרי מצבו של רכב בעת מכירתו, אלא מקורם בשימוש רב ההיקף שעושה הנתבע ברכב (הן לצרכיו העסקיים והן לצרכיו המשפחתיים) עד כדי 3,000 ק"מ בממוצע לחודש. לשיטתה, התובע דרש את החלפת הרכב בשל ליקויים אלה כי רצה "לשדרג" ולא כתוצאה מגילוי העובדה שהרכב עבר תאונות קשות והוכרז "אובדן להלכה". נוכח האמור לעיל בדבר חובתה של הנתבעת כלפי התובע, סימני האזהרה שחייבו אותה לערוך בדיקה מעמיקה (לכל הפחות) והנסיבות הכוללות של מכירת הרכב במחיר הפסד מבחינתה, איני מוצאת צורך לדון בשאלה אם העילה האמיתית לתביעת התובע היא הליקויים, או גילוי האמת על עברו של הרכב. אזכיר שאין חולק כי התובעת נשאה בתיקון והתקנת כל שהתחייבה לפי ההסכם.
— סוף עמוד 17 —
לפי טענתה, שלא נסתרה, הטיפולים שביצע התובע ברכב והתיקונים בהם נשא (בסכומים שלא התבררו עד תום) מקורם כאמור בתקלות חדשות שאינן נובעות מעברו של הרכב.
87. איש מהצדדים לא הוכיח את שווי השוק של הרכב בעת מכירתו לתובע. נטען כי בשלט שהונח עליו נכתב 110,000 ₪, אולם סכום זה אינו מתיישב עם הטענה שהתובע קיבל הנחה של 15,000 ₪ ושילם 86,500 ₪, מה שמביע לסכום של 101,500 ₪. אי שמהצדדים לא הוכיח את שווי השוק של הרכב בעת הגשת התביעה לעומת ערכו במועד זה (התובע ויתר על חוות דעת השמאי מטעמו), תוך השוואה למחיר ששולם בעדו. לא ברור מהי ירידת הערך של הרכב מחמת עברו, לעומת ירידת ערכו בשל התאונה שעבר בעת שהיה ברשות התובע. לכן, לא ניתן לפצות את התובע, שלא הוכיח את הפרמטרים הנ"ל, בהפרש בין שווי הרכב בפועל לשווי ששילם. ודוק, התובע לא עתר לביטול העסקה וביצוע השבה. מכל מקום גם אם הייתי שוקלת זאת, הרי לא הוכח שווי השימוש של הרכב בשנים בהם הוחזק על ידו ובוצע בו, כאמור, שימוש מאסיבי, כמו גם ערכו נוכח התאונה האמורה (שמאי הנתבעת טען כי הכנף הולחמה).
88. לצד אלה לא הוכח מה היו ההוצאות בהן נשא התובע בפועל לתיקון הרכב, ולא הוכח הקשר הסיבתי בין תיקונים וטיפולים אלה, לבין מצב הרכב במועד בו קיבל אותו. גם לא הוכחו הנזקים העקיפים: מספר ימי העבודה שהפסיד התובע, או שהפסידה רעייתו, שוי ימי עבודה אלה, הפסדי עסקאות לכאורה וכו'. גם לא הובאו ראיות על השווי שנחסך מהתובע כתוצאה מכך שהרכב והעלויות של אחזקתו מדווחים במס במסגרת העסק שלו.
89. צודקת הנתבעת בטענתה כי אין זו מלאכתו של בית המשפט לאמוד נזק שניתן להביא עליו ראיות ממשיות.
90. לאור כל האמור, אני מוצאת לפסוק לתובע רק פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בשל התקופה הממושכת בה הוחזק הרכב במוסכים לצורך ביצוע התיקונים וההתקנות להן התחייבה. שוכנעתי כי רק בחלק מן התקופה, וגם זאת לאחר תחנונים לא מעטים, העמידה הנתבעת לתובע רכב חלופי. אני סבורה כי באותה תקופה העסיק נושא הרכב את התובע ואת רעייתו, הן בנסיעות למוסכים, הן בבזבוז זמן והן בפניות חוזרות ונשנות לנתבעת. בעד אלה מגיע לתובע פיצוי. גם על הפרת התחייבות הנתבעת להחליף את הרכב זכאי התובע לפיצוי. אני מעמידה את הפיצויים, בהתחשב בכלל הנסיבות כאמור, על סך 15,000 ₪.
91. אוסיף, שלא מצאתי לפצות את התובע בגין תיקונים בהם נשא, לשיטתו, על מנת להביא את הרכב למצב תקינות, נוכח הבטחת הנתבעת להחליפו ברכב אחר, משום שבסופו של יום התובע המשיך
— סוף עמוד 18 —
לעשות שימוש ברכב ועודו עושה כן, כך שהתובע ניצל את השקעתו בעצם השימוש ברכב מאז התיקונים ועד כה.
92. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה. בשל הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לזכות התובע בפועל, לא ראיתי לפסוק לתובע הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
5129371
54678313
ניתן היום, כ"ב אדר א' תשפ"ד, 02 מרץ 2024, בהעדר.
