18463-05-20 | בית משפט השלום בעכו | עינת דינרמן | 2022-07-15
צד תובע: גיל קוזוקרו | צד נתבע: שרה רב-אל, לילך לוריה
בית משפט השלום בעכו דחה את תביעת לשון הרע שהגיש שוטר בעקבות פרסומים בפייסבוק על אירוע שבו נתן דו״ח תנועה לנהגת שהובילה חתול חולה לווטרינר. פסק הדין בחן כל פרסום בנפרד, והבחין בין ביקורת על התנהלות שוטר, שיתוף של פוסט ותגובה אישית. הוא גם הבהיר כי קביעה שתגובה היא לשון הרע אינה מסיימת את הבדיקה, שכן יש לבחון אם עומדת למפרסם הגנה לפי החוק.
האירוע והגרסאות שהוצגו
לטענת התובע, הפרסומים הציגו אותו באור שלילי בעקבות רישום הדו״ח. הנתבעת שנהגה טענה כי הייתה בדרכה לטפל בחתול שמצבו היה קשה, וכי ביקשה מהשוטר להתחשב בדחיפות המצב. היא תיארה את העיכוב ואת יחסו של השוטר כגורמים למצוקה שחוותה, ובהמשך פרסמה עדכון על מות החתול. הנתבעת האחרת שיתפה את הפוסט והוסיפה תגובה משלה.
בית המשפט בחן, בין היתר, סרטונים ממצלמת הגוף של השוטר ועדויות שנשמעו בדיון. הוא התרשם שהנהגת התחננה בפני השוטר והראתה לו את החתול, ושהשוטר נותר אדיש לפניותיה. בית המשפט ציין גם שהנהגת לא נהגה כלפיו בגסות ולא התגרתה בו, ואף הכירה בכך שהשוטר צודק. לצד זאת, נקבע שהדו״ח ניתן כדין בשל עבירת התנועה.
חשוב להבחין בין תיאור המצוקה לבין הוכחת הקשר בין העיכוב למות החתול. בית המשפט קבע שהעדות מטעם הווטרינר לא הייתה חוות דעת רפואית, ולכן לא ניתן להסיק ממנה שמות החתול נגרם מעיכוב הנהגת. הממצא הזה לא מנע מבית המשפט להתייחס לתחושותיה ולנסיבות שבהן כתבה את הפרסומים.
הפרסומים של הנהגת: לא לשון הרע בנסיבות שנבחנו
בית המשפט קבע שהפוסטים של הנהגת אינם עולים כדי לשון הרע לפי מבחן אובייקטיבי. לשם כך נבחן האופן שבו אדם סביר היה מבין את הפרסום, כשהוא נקרא בשלמותו ובהקשר האירוע, ולא רק את מילותיו בנפרד. בית המשפט התרשם שהפרסומים נכתבו בסמוך לאירוע, מתוך צער וסערת רגשות, והביעו ביקורת על התנהלות השוטר כפי שהנהגת חוותה אותה.
לחלופין, בית המשפט קבע כי עומדת לנהגת גם הגנת אמת בפרסום. במסגרת זו התייחס לממצאים על העיכוב, פניותיה והיחס שקיבלה, וכן לעניין הציבורי שבדיון ברגישות של בעלי תפקידים כלפי אזרחים. בית המשפט הוסיף שאי־דיוקים מסוימים בתיאור משך העיכוב היו פרט לוואי בנסיבות העניין. בנפרד, צוין כי גם הגנת תום הלב חלה על הפרסומים כעל הבעת דעה על התנהלות של עובד ציבור.
שיתוף ותגובה הם שני דברים שונים
בית המשפט קבע כי כתיבת פוסט, תגובה ושיתוף ברשת חברתית יכולים להיחשב פרסום לפי החוק. אולם עצם העובדה שפעולה היא פרסום אינה אומרת בהכרח שהיא לשון הרע. במקרה זה, השיתוף של הפוסט לא נחשב לשון הרע, משום שהפוסטים המקוריים של הנהגת לא הוגדרו כך.
התגובה של הנתבעת האחרת נבחנה בנפרד. בית המשפט קבע שהייחוס האישי המבזה שנכלל בה הוא לשון הרע, בין היתר משום שהמגיבה לא נכחה באירוע והסתמכה על הפוסט שקראה. עם זאת, נקבע כי חלה עליה הגנת תום הלב: בית המשפט התרשם שהיא האמינה לתיאור, הגיבה מתוך הזדהות עם המצוקה המתוארת והביעה דעה על התנהלות השוטר. בית המשפט קבע שהפרסום לא חרג מהסביר בנסיבות, וכי החזקה בדבר תום לב לא נסתרה.
הלקח המעשי מפסק הדין
פסק הדין מדגיש שאין כלל שלפיו ביקורת לא מחמיאה על שוטר הופכת אוטומטית ללשון הרע, אך גם אין לשוטר רף נמוך יותר של הגנה על שמו הטוב. בית המשפט דחה את העמדה שלפיה שוטר נדרש לספוג יותר פגיעות בשל תפקידו. ההכרעה תלויה בתוכן הפרסום, בהקשר, באופן שבו הוא נתפס בעיני אדם סביר ובשאלה אם מתקיימת הגנה חוקית. המסקנות כאן נוגעות לנסיבות ולראיות של המקרה המסוים.
בית המשפט קשר את ההחלטה בעניין ההוצאות לתוצאה שאליה הגיע, ולא פירט נימוק נפרד נוסף בנושא.
בעילת לשון הרע לא נפסק פיצוי (0 ש״ח).
הוצאות בהליך
התובע ישלם הוצאות משפט: 3,600 ש״ח, לטובת הנתבעות. 1,800 ש״ח לכל אחת משתי הנתבעות; לתשלום בתוך 30 יום, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
