פרטי ההליך ומספר התיק: 41787-05-24 | בית משפט לתביעות קטנות בחיפה | בכירה דנה ביאלר | 2024-11-28
צד תובע: חלי ברוך | צד נתבע: יעל ויין
בית משפט לתביעות קטנות בחיפה
ת"ק 41787-05-24 ברוך נ' ויין
תיק חיצוני:
לפני
כבוד הרשמת בכירה דנה ביאלר
תובעת
חלי ברוך
נגד
נתבעת
יעל ויין
פסק דין
בפני תביעה כספית ע"ס 37,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לתובעת, כך לטענתה, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
הרקע וטענות הצדדים
לתובעת בן פעוט בן שנה ועשרה חודשים. התובעת גרושה, ולטענתה מטפלת בבנה לבדה. הנתבעת היא רופאה בקופת חולים כללית בה חברים התובעת ובנה הפעוט.
בחודש נובמבר 2023 היה בנה של התובעת חולה משך כחודש ימים. במהלך החודש פנתה התובעת לטיפול רפואי אצל רופאהּ הקבוע שהוא גם רופאו של בנה, ומכיר את התובעת היטב עוד מילדותה. לדעת התובעת לא הוטב מצבו של בנה חרף טיפולים שונים, ועל כן שבה בהתאם להוראות הרופא למרפאה מספר פעמים (לטענת הנתבעת 6 פעמים בתוך פרק זמן של 11 ימים). בפעמים האחרונות שהגיעה התובעת עם בנה הפעוט בשל אי ההטבה במצבו לא נכח במרפאה רופאה הקבוע של התובעת, והנתבעת קיבלה את התובעת במקומו.
מטענות התובעת בדיון בפני אשר התקיים אתמול, 27.11.24, עולה כי בפעמים שהתייצבה לבדיקה והנתבעת הייתה הרופאה המטפלת קיבלה התובעת יחס לא מכבד ומזלזל מהנתבעת. חרף זאת ובהתאם להוראות רופאה הקבוע – ככל שאין הטבה במצב בנה של התובעת היה עליה לסור למרפאה לצורך ביצוע בדיקות נוספות, וכך עשתה.
בביקור השני (או השלישי בהתאם לגרסאות שונות של הצדדים) כשהגיעה התובעת למרפאה ועקב תקלה במחשב נאלצה להמתין כשעה עד שתוקנה התקלה והנתבעת יכולה הייתה לקבלה. בזמן ההמתנה אשר ארך כשעה התייחסה הנתבעת לתובעת באופן לא מכבד תוך השמעת הערות מעליבות לטענת התובעת, ולבסוף אף מסרה לתובעת כי בניגוד לדרישתה לפנות לחדר מיון לצורך בדיקות נוספות לבנה - לדעתה המקצועית של הנתבעת אין בכך כל צורך, משהפעוט סובל ממחלה ויראלית בלבד. התובעת עמדה על כך כי תופנה עם בנה לחדר מיון ולבסוף, נעתרה הנתבעת לפנייתה זו. הנתבעת כתבה בתיקו הרפואי של הפעוט לאחר ביקור זה ביום 24.11.23 את הדברים הבאים:
"אם מניפולטיבית קושי ניכר ב- HANDLING
מגיעה יום יום למרפאה דורשת יומיום מיון.
קושי של הצוות בההתנהל [כך במקור] מולה.
נכנסה היום למרפאה: שישי 12.00 ותבעה הפניה למיון.
בבדיקה גופנית חוזרת נראה ויראלי. ספירה תקינה. בדיקת ראות תקינה. אחרי קורס אזניל מלפני יומיים מצב כללי טוב.
אמרה לי שאונליין לא נתנו מיון.
אין אפשרות לשכנה שאין כל צורך/אין עם מי לדבר/ישבה תבעה מיון ולא תלך בלי הפניה
הופנתה למיון תחת לחץ ללא קשר לשיקול דעת, לחוו"ד שניה ע"י רופא נוסף, בכ"ז עקב הרגישות הגדולה של המקרה וכן להשלמת צילום חזה.
בברכת רפואה שלמה לגוף ולפש [כך במקור] שלי בעיקר. כיוון שמדובר בלחץ יום יומי חוזר ונישנה הבעת אי אמון ובכ"ז למרות אי אמון בכל דבר ממשיכה וחוזרת אלינו ותובעת לא יוצאת מהחדר באופן שניתן לקרוא לו רק סחיטה.
עוד לציי שנכנסת על בסיס קבוע בכל ביקור לחדר הרופא לפני כל הממתינים / באופן שחוזר ונשנה / דפוס קבוע ותמיד כי הבן שלה "הכי חולה" ו "מצבו קשה" ובדיעבד לאחר בדיקה, לא כך הוא הדבר. מניפולציה חושרת [כך במקור] ונישנית.
מבחינתי זו צורה ואופן של אלימות יכנו את הבעיה כמו שיכנו, זה לא רגיל ולא נורמטיבי ולא ניתן להמשיך ולהתנהל כך. זה פוגע בציבור על בסיס יומיומי ובצוות המשרד (דחיפה בתור) צוות הרופאים והמטופלים.
יש גם מרכיב של פגיעה בתינוק ע"י האם ה"דואגת" או שלא מתפקדת ככלל ההורים הנורמטיבים."
לטענת התובעת בעת פנייה למיון ביום 24.11.23 כלל לא ידעה על המלל שכתבה הנתבעת, אלא שימים מספר לאחר מכן, נודע לה על הדברים משום שאבי הפעוט אגב הליך הגירושין שמתנהל בינו ובין התובעת הגיש את שכתבה הנתבעת לבית משפט לענייני משפחה תוך שהוא עושה שימוש בדברים לצורך ניגוחה כאם ילדו בבית משפט זה. הדבר הובא גם לידיעת עובדת סוציאלית שהייתה מעורבת בהליך הגירושין ולטענת התובעת הדברים שכתבה הנתבעת מוזכרים חדשות לבקרים בהליך הגירושין על ידי גורמים רלוונטיים.
התובעת לא שקטה על שמריה ופנתה לפניות הציבור בקופת חולים כללית תוך שהלינה על אשר כתבה הנתבעת אודותיה. בתשובת הגב' ליאת כהן, עוזרת ממונה על פניות הציבור במחוז חיפה והגליל המערבי נכתב כך:
"...
לאחר בירור מול הרופאה וצוות המרפאה, ד"ר ויין עודכנה ע"י הנהלת המחוז כי לא נכון היה לכתוב על תפקודך כאם בהפניה למיון בדיון על מצבו וסיבת הפנייתו של בנך למיון.
אין ויכוח... כי לכל הורה יש זכות וחובה לפנות לעזרה רפואית ככל שיש בה צורך... יחד עם זאת, מוטלת על הצוות הרפואי חובה חוקית להיות עירניים ורגישים בכל הקשור בטיפול בקטינים כאשר הינם מגיעים למרפאה.
על רקע שיקולים אה ופניות ובקשות חוזרות וחריגות גם עבור הפניות למיון למרות המלצות אחרות של הצוות הרפואי כתבה דר ויין את הרשומה. כאמור, לאחר דיו עם גורמים רפואיים בעקבות פנייתך, אכן נראה שלא היה מקום להתנסח כך ואנו פועלים למחיקת הרשומה בהקדם".
בתשובה נוספת מהממונה לפניות הציבור לתובעת מיום 4.2.24 נכתב כך:
"...
תלונתך נמצאה צודקת. הרשומה תמחק בהקדם וד"ר ויין עברה בירור בהנהלת המחוז והובהר היטב כי חרגה מתפקידה.
.."
מכתב ההגנה עולות טענות הנתבעת שאינן רלוונטיות לענייננו שעה שהתביעה הנה לפיצוי בגין לשון הרע. כך למשל אני מוצאת את טענת הנתבעת בסעיף 7 לכתב הגנתה כי "בהעדר חוות דעת רפואית ערוכה כדין מנועה התובעת לטעון טענות שברפואה" לא רלוונטית לענייננו. לתובעת אין כל עילת תביעה בעניין רפואי כאמור. הטענה היחידה הרלוונטית העולה מכתב ההגנה המונה מעט יותר מעמוד אחד בלבד היא כי "אין בין התובעת ובין הנתבעת היכרות טרם הגעתה של התובעת למרפאה. שטענותיה לעניין השפלתה ו/או הוצאת דיבתה דינן להידחות" (סעיף 13 לכתב ההגנה).
בדיון טענה הנתבעת כי הרשומה נמחקה זה מכבר מתיקו הרפואי של בן התובעת, אלא שבדיון נכנסה התובעת ברשות בית המשפט לתיק הרפואי של בנה והראתה גם לנתבעת כי הרשומה עודנה מופיעה בו, במלואה.
עוד טענה הנתבעת כי רישומיה היו חסויים. עם זאת לא ניתנה על ידה כל תשובה לשאלה כיצד, אם הדברים נכתבו באופן שיישארו חסויים כטענתה, הגיעו הדברים לידי אביו של הפעוט וניתן לצפות בהם גם כעת.
בדיון היום העידו בפני התובעת והנתבעת, ונכח בדיון נציג חברת הביטוח של הנתבעת.
דיון והכרעה
דין התביעה להתקבל. אפרט נימוקיי למסקנתי זו להלן.
כאמור, עסקינן בתביעה לפיצוי כספי בגין פגיעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן גם – "החוק").
סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כך:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
סעיף 2 לחוק מגדיר מהו "פרסום" במשמעות החוק:
"(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."
מן האמור עולה כי עוולת לשון הרע כוללת שני יסודות: לשון הרע – סעיף 1 לחוק, ופרסום – סעיף 2 לחוק.
בהתאם לפסיקה (ראו למשל ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' הרציקוביץ (4.3.2004) [פורסם במאגרים משפטיים [נבו]]) בדיקה האם התבטאויות מסוימות נכנסות בגדרו של החוק מתבצעת למעשה בארבעה שלבים: שלב ראשון בדיקת משמעויות הביטויים הרלוונטיים בהתאם לתפיסתם ובמשמעותם כפי שנתפשים על ידי האדם הסביר באופן אובייקטיבי, והאם מדובר בלשון הרע במשמעות סעיף 1 לחוק; שלב שני יש לבדוק האם יסוד הפרסום התקיים; שלב שלישי בחינה האם עומדת למפרסם איזו מההגנות המנויות בחוק; ושלב רביעי בחינת הסעד המתאים. נפנה לניתוח הדברים כאן בהתאם לאמור.
שלב ראשון – החוק קובע בסעיף 1 כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לבוז וללעג, לבזות אדם בשל תכונות המיוחסות לו, או לבזות אדם בשל גזעו או מוצאו.
התובעת הגיעה לנתבעת בכובעה כאם מודאגת לבנה היחיד שהיה חולה פרק זמן של כעשרה ימים לכל הפחות. דברים אלה אינם במחלוקת הגם שלטענת התובעת היה זה זמן ממושך של כשלושה שבועות. אגב זאת כתבה הנתבעת בהתייחס לתובעת, על אף שזו הגיעה בעניינו של בנה בלבד, כי הנה "מניפולטיבית", ואף הוסיפה "בברכת רפואה שלמה לגוף ולנפש... שלי בעיקר" בהתייחס לנתבעת עצמה ולא לתובעת, כתבה כי בהתנהגות התובעת יש מרכיב של פגיעה בתינוק "על ידי האם ה"דואגת" [כאשר המרכאות מופיעות במקור] שאינה מתפקדת".
אני סבורה כי יש בדברים אלה כדי לבזות את התובעת בשל התנהגות שיוחסה לה על ידי הנתבעת, גם אם לשיטתה של הנתבעת המדובר בחוות דעתה המקצועית.
אי היכרות של הנתבעת עם התובעת רלוונטי לענייננו בשני היבטים: מחד גיסא העדר היכרות עשויה להוביל למסקנה כי אין לנתבעת כל סיבה או מניע לפגוע בתובעת וכי אכן מדובר בחוות דעתה המקצועית בלבד, אך מאידך גיסא ככל שאכן ההיכרות היא שטחית – הרי שכתיבת הדברים הייתה צריכה להיות מלווה בשיקול דעת נוסף, בשים לב להשלכות העשויות להיות ושהיה על הנתבעת לצפות. זאת ביתר שאת שעה שהתובעת הגיעה לצורך בדיקת בנה ותפקודה כלל לא עמד לבחינה של הנתבעת.
יוסף בעניין זה כי ככל שאגב הבדיקה סברה הנתבעת כי לפניה אם שאינה כשירה הרי שבהתאם לעדותה היא בפני היה עליה לפנות בדיווח מסודר לפי נהלים ברורים, והנתבעת בעדיה כי לא עשתה כן בשל היכרות לא מספקת עם התובעת.
באיזון כל האמור הרי שאי ההיכרות עם התובעת נסוגה אל מול עוצמת הביטויים בהם בחרה הנתבעת לעשות שימוש בשים לב לעדותה היא: למידת היכרותה את התובעת, לחובות החלות עליה בהתאם לתפיסתה היא ואופן פעולתה בנסיבות, ובוודאי לאור הטענה כי הדברים אמורים היו להיות חסויים ובכל מקרה להימחק להתיק – מה שלא קרה עובדתית.
בנסיבות אני קובעת כי דברי הנתבעת מהווים לשון הרע משהיה בהם כדי לפגוע בתובעת, מבחינה אובייקטיבית.
שלב שני – יש לבדוק האם הדברים פורסמו באופן שלא רק הצדדים עצמם יכולים היו לראותם. אין חולק כי הדברים שכתבה הנתבעת הגיעו לידי בן זוגה לשעבר של התובעת וזה האחרון עשה בהם שימוש כנגדה אגב הליך הגירושים. מסקנה זו בוודאי נכונה משגם במועד הדיון הדברים שכתבה הנתבעת עודם מצויים בתיקו הרפואי של הפעוט כאשר מתאפשרת גישה אליהם גם לתובעת כפי שהוכח בפני. שעה שכך – אין חולק כי גם השלב השני התקיים בענייננו.
שלב שלישי – בדיקה האם עומדות לנתבעת ההגנות שבחוק. בעניין זה מצאתי להסתפק בדברים שהובאו על ידי הממונה על תלונת הציבור מטעם קופת החולים והדברים שהיא מצאה לנכון לכתוב לתובעת פעמיים. דומה כי לא ניתן לומר כי לנתבעת עומדות הגנות בנסיבות העניין שעה שנכתב מפורשות כי הנתבעת חרגה מתפקידה וכי קופת החולים תסיר את הרשומה מתיקו הרפואי של הפעוט (מה שלא נעשה עד לכתיבת שורות אלה כפי שהוכיחה התובעת בדיון).
עם זאת, גם עיון בהוראות החוק מביאני למסקנה כי התנהגות הנתבעת אינה נהנית מאיזו מההגנות המנויות בו, לרבות הגנת אמת בפרסום שבסעיף 14 לחוק או הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק. לא הוכח כי הדברים שכתבה הנתבעת נכונים, נקבע כי מדובר בחריגה מתפקיד וכי הדברים לא צריכים היו להירשם (ואף להימחק) ולא מצאתי כי הנתבעת עשתה כן בתום לב. מעדותה עולה כי הבינה היטב את משמעות המעשה, לרבות חובתה המקצועית לדווח ככל שעולה חשש בעניין תפקוד הורה המגיע לבדיקה עם קטין. גם לא מצאתי שהנתבעת הביעה חרטה על המעשה. מכאן, כי אין לה לנתבעת כל הגנה מההגנות המנויות בחוק.
שלב רביעי – בחינת הסעד המתאים. התרשמתי מעדות התובעת כי הדברים פגעו בה באופן משמעותי. התובעת תיארה את ההתנהלות של בן זוגה לשעבר בהליך הגירושין, כיצד דברים אלה של הנתבעת "נשלפים" כנגדה פעם אחר פעם הן על ידו והן על ידי גורמים נוספים דוגמת העובדת הסוציאלית אשר כתבה רק ביום 17.1.24 כי "לציין כי אנו כאנשי טיפול מביעים דאגה למצב הקטין ולא ניתן להתעלם ממכתבה של הרופאה" ובהמשך נכתב "לנוכח מכתבה של הרופאה תשקל מעורבות של עו"ס לפי חוק הנוער".
לאור דברים אלה אין חולק כי דעתה של העו"ס הרלוונטית הושפעה עד למאוד מהדברים שנכתבו על ידי הנתבעת. דברי הנתבעת הכתובים לא רק השפיעו על חוות דעתה של העובדת הסוציאלית אלא היוו את הגורם המכריע להמלצתה משההמלצה ניתנה "לנוכח מכתבה של הרופאה".
כאמור, התרשמתי שהנתבעת מבינה היטב את תפקידה וחובותיה אשר הם פועל יוצא מכך. בדיון היום העידה הנתבעת כי היא משמשת כמדריכה בטכניון ומלמדת את הסטודנטים על החובה לדווח על מקרים חריגים המובאים לפתחם. הנתבעת הדגישה כי לא רק שמדובר בחובה, אלא שמי שאינו מקיימה למעשה חוטא לתפקידו. עם זאת הנתבעת העידה כי הרשומה שכתבה ואשר היא מושא התיק שבפני לא דווחה לגורמים הרלוונטיים אלא נרשמה מתוך כוונה שתיוותר חסויה לעיניה בלבד. בנסיבות שבפני קשה להלום מצב שבו עדות הנתבעת תתקבל על ידי במלואה. ישנן סתירות המעלות תהיות ואשר לא ניתן להתעלם מהן. כך למשל לעניין היות הרשומה חסויה, וכך גם לעניין החובה לדווח על עניינים חריגים לרשויות המתאימות. כאמור - ככל שסברה הנתבעת כי התנהלות התובעת היא חריגה – מדוע זה לא דיווחה על כך לרשויות הרלוונטיות כפי שלטענתה מדריכה את תלמידיה לעשות? לכך השיבה הנתבעת כי אינה מכירה את התובעת די הצורך על מנת לפנות לרשויות הרלוונטיות. אם כך – מדוע נכתבו הדברים בתיק הרפואי? לנתבעת הפתרונים.
בנסיבות אלה אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי אשר נקבע בחוק, אף ללא הוכחת נזק. מטרת החוק בקביעת זכאות לפיצוי מסוג זה אשר לא נדרשת הוכחת נזק היא מענה בדיוק למקרה מסוג המקרה שבפני.
סוף דבר
מכל האמור עולה מסקנה ברורה כי התובעת הצליחה להרים הנטל להוכיח קיומם של דברי לשון הרע מצד הנתבעת בנסיבות. שעה שכך – אין לי אלא להורות על קבלת התביעה במלואה.
אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 37,000 ₪ בצירוף הוצאת בסך 750 ₪ הכוללים החזר אגרה. הסכום האמור ישולם לתובעת בתוך 30 יום אחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה 19.5.24 ועד לתשלום המלא בפועל.
לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ה, 28 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
7 מתוך 7