מתי האשמה פוגענית מוגנת בתום לב? פסק דין על מקרקעי ציבור וארנונה

פסק הדין מדגים שהכרה בכך שאמירה פוגעת בשם הטוב אינה מסיימת את הבדיקה: יש לבחון בנפרד אם חלה הגנה, ומה הוכח לגבי אמיתות הפרסום.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט קבע שהאשמות על נטילת מקרקעי ציבור שלא כדין ואי־תשלום ארנונה היו לשון הרע, אך הגנת תום הלב חלה עליהן. הטענה שהפרסום ייחס לעמותה מעורבות בהצתה לא התקבלה.

26341-06-20 | בית משפט השלום בחדרה | יפעת אונגר ביטון | 2023-12-01

צד תובע: אקדמיית אלקאסמי – עמותה רשומה | צד נתבע: זיאד חסן עויסאת (שרפי)

בית משפט השלום בחדרה דחה את תביעת לשון הרע: הוא קבע כי האשמות בדבר נטילת מקרקעי ציבור שלא כדין ואי־תשלום מסים הן לשון הרע, אך חלה עליהן הגנת תום הלב. טענה שלפיה הפרסום ייחס לעמותה מעורבות בהצתה לא התקבלה.

מה פורסם ומה הייתה המחלוקת

לפי פסק הדין, הפרסום הופץ במנשר ובהודעות WhatsApp בשנת 2017. הוא עסק, בין היתר, בטענות שלפיהן העמותה נטלה מקרקעי ציבור שלא כדין ונמנעה מתשלום ארנונה. התובעת טענה כי הדברים הציגו אותה כמי שפועלת שלא כחוק ופגעו בשמה הטוב. הנתבע טען, בין היתר, כי הפרסום נגע למחלוקת ציבורית וכי עומדות לו הגנות לפי חוק איסור לשון הרע.

הצדדים הסכימו שההליך יתנהל ללא שמיעת עדים, על בסיס סיכומים בכתב והפניה למסמכים מהליכים קודמים. בית המשפט בחן אפוא את הפרסום ואת החומר שהוגש, תוך הבחנה בין הטענות שעסקו בעמותה לבין אמירות שנגעו לאנשים אחרים.

המשמעות של האמירות והפגיעה בשם הטוב

בית המשפט פירש את האמירות לפי האופן שבו קורא סביר היה מבין אותן ובהקשרן. נקבע שהן הציגו את העמותה כמי שנטלה מקרקעי ציבור שלא כדין וכמי שלא שילמה את המסים המגיעים ממנה. אלה לא הוצגו רק כחשש או כשאלה, אלא כהאשמות נחרצות. בית המשפט קבע כי האשמות כאלה עלולות להשפיל את הגוף שאליו הן מיוחסות, לפגוע במוניטין שלו ואף להשפיע על פעילותו הכלכלית. לכן, ביחס לטענות על המקרקעין והארנונה, התקיימו יסודות לשון הרע.

התובעת טענה גם שהפרסום קשר אותה לאירוע הצתה, באמצעות אנשים שפעלו לכאורה מטעמה. בית המשפט ציין שהטענה הועלתה רק בשלב הסיכומים, וממילא קבע שהפרסום לא יוצר לקורא הסביר את הרושם שהעמותה היא שעמדה מאחורי המעשים שיוחסו לאנשים אחרים. לפיכך, האמירות הקשורות לאירוע זה לא נמצאו לשון הרע כלפי העמותה.

מדוע טענת אמת בפרסום לא הספיקה

הנתבע הסתמך גם על עתירות מנהליות שהגיש ביחס למקרקעין ולתשלומי הארנונה. בית המשפט הכיר בכך שהנושא בעל עניין ציבורי, אך קבע שהדבר לבדו אינו מוכיח את אמיתות ההאשמות. במועד פרסום הדברים העתירות הראשונות עדיין לא הוכרעו, ולא נקבעו בהן ממצאים התומכים בטענות שהופצו לציבור.

גם הליך מנהלי מאוחר יותר לא הכריע בשאלת הזכויות הקנייניות. נקבע בו שהמקרקעין הופקעו לצורכי ציבור, והעירייה נדרשה להגיש הליך לפינוי העמותות המפעילות את המכללה, שבו יתבררו הזכויות. פסק הדין בתביעת לשון הרע ציין שלא הובהר אם העירייה קיימה את ההוראה והגישה הליך כזה. לכן, ההחלטה המנהלית לא שימשה הוכחה סופית לכך שהטענות על נטילה שלא כדין היו אמת.

הגנת תום הלב והקשר להליכים קודמים

לצד הקביעה שההאשמות על המקרקעין והארנונה היו לשון הרע ושלא הוכחה הגנת אמת בפרסום, בית המשפט קיבל את הגנת תום הלב ביחס אליהן. הוא ראה בפרסום הבעת עמדה על פעילותו של גוף המספק שירות לציבור, על רקע מחלוקת ציבורית והליכים מנהליים שהיו תלויים ועומדים. בית המשפט התרשם שהנתבע האמין שיש בסיס לטענות, בין היתר נוכח ההליכים שהגיש והמידע על ייעוד המקרקעין. הוא גם הביא בחשבון שהדברים פורסמו לאחר אירוע קשה מבחינת הנתבע ושנכתבו מתוך סערת רגשות. קביעה זו אינה שקולה להכרעה שטענותיו על המקרקעין הוכחו כנכונות.

בית המשפט דחה את הטענה שהליך קודם על אותו מנשר מונע את הדיון בתביעה הנוכחית. ההליך הקודם עסק באמירות על אנשים אחרים ובהקשר של ההצתה, ולא הכריע בטענות הנוגעות לעמותה ולמקרקעין. עם זאת, הקביעה הקודמת שהמנשר וההודעות הגיעו לאחרים תמכה בכך שהתקיים פרסום לפי החוק.

הסעד

בעילת לשון הרע לא נפסק פיצוי (0 ש״ח).

בבחינת ההוצאות, בית המשפט נתן משקל להסדר הדיוני, לכך שלא התקיימו ישיבות הוכחות אלא קדמי משפט בלבד, וגם לאיחור בהגשת סיכומי הנתבע.

הוצאות ושכר טרחה בהליך

התובעת תשלם הוצאות ושכר טרחה בסכום כולל שלא פוצל: 5,000 ש״ח, לטובת הנתבע (באמצעות הלשכה לסיוע משפטי). בהתחשב בהסדר הדיוני, בכך שלא קוימו ישיבות הוכחות אלא שני קדמי משפט בלבד, ובאיחור בהגשת סיכומי הנתבע.

פסק הדין המלא

מה אנחנו למדים?

עיקרי ההכרעה: בית המשפט קבע שהאשמות על נטילת מקרקעי ציבור שלא כדין ואי־תשלום ארנונה היו לשון הרע, אך הגנת תום הלב חלה עליהן. הטענה שהפרסום ייחס לעמותה מעורבות בהצתה לא התקבלה.

שאלות נפוצות

לא. בית המשפט קבע שההגנה של אמת בפרסום לא הוכחה. ההליך המנהלי המאוחר לא הכריע בזכויות הקנייניות במקרקעין.
בית המשפט קבע שקורא סביר היה מבין אותן כהאשמות נחרצות של נטילת מקרקעי ציבור שלא כדין ושל אי־תשלום מסים. נקבע שהאשמות מסוג זה עלולות לפגוע בשם הטוב.
בית המשפט בחן בנפרד את משמעות הפרסום ואת תחולת ההגנות. הוא התחשב בכך שהפרסום עסק בגוף המספק שירות לציבור, בהליכים מנהליים שהיו תלויים ועומדים ובמסקנתו שהמפרסם האמין שיש בסיס לטענות.
לא. לפי פסק הדין, ההחלטה קבעה שהמקרקעין הופקעו לצורכי ציבור והורתה לעירייה להגיש הליך לפינוי, שבו יתבררו הזכויות. פסק הדין בתביעת לשון הרע ציין שלא הובהר אם ההוראה קוימה.
בית המשפט קבע שההליך הקודם עסק באמירות על אנשים אחרים, ולא הכריע בטענות הנוגעות לעמותה ולמקרקעין. עם זאת, הקביעה הקודמת שהפרסום הגיע לאחרים תמכה בכך שהתקיים פרסום לפי החוק.
לא. בית המשפט קבע שהפרסום לא יוצר לקורא הסביר את הרושם שהעמותה עמדה מאחורי המעשים שיוחסו לאנשים אחרים.

נסכם...

הפרסום עסק בטענות על מקרקעי ציבור ועל תשלומי ארנונה. בית המשפט קבע שטענות אלה היו לשון הרע, אך קיבל את הגנת תום הלב על רקע העניין הציבורי, ההליכים המנהליים והאמונה של המפרסם שיש בסיס לדבריו. ההליכים לא הוכיחו שהטענות על המקרקעין אמת, וההליך המנהלי המאוחר לא הכריע בזכויות הקנייניות.