26408-12-17 | בית משפט השלום בירושלים | אליעד וינשל | 2022-11-16
צד תובע: דוד פלח | צד נתבע: בנק ירושלים סניף גאולה
בית משפט השלום בירושלים דחה תביעת לשון הרע שעסקה בהחזרת שיקים, בסגירת חשבון בנק ובהתראה לפי חוק שיקים ללא כיסוי. בפסק הדין נקבע כי עצם סגירת החשבון הייתה סבירה, אך הבנק לא נתן את תקופת ההתראה הנדרשת. בית המשפט בחן בנפרד את הטענות הנוגעות לכל אחד מהאירועים.
החזרת השיקים והפעלת שיקול דעת בנקאי
התובע טען כי החזרתם של שיקים ללא כיסוי, לצד אירועים נוספים בחשבון, פגעה בשמו הטוב והצדיקה פיצוי. במהלך ההליך הוא חזר בו מטענתו בנוגע לאחד השיקים. בית המשפט בחן את נסיבות ההחזרה של השיקים שנותרו במחלוקת ואת התנהלות החשבון, לרבות העובדה שלפני האירועים ניתנו אישורים חריגים לכיסוי חיובים בדיעבד, ובהמשך הובהר כי הבנק לא ימשיך לפעול כך.
בית המשפט קבע כי לא הוכח שהבנק הפר את הדין או את חובותיו כאשר החזיר את השיקים שנדונו. בין היתר, בחלק מהמקרים הכספים הופקדו לאחר מועד ההצגה או לאחר שעות הפעילות, ובמקרים אחרים לא היה בחשבון כיסוי מספיק במועד הרלוונטי. העובדה שהבנק היה יכול, באישור מתאים, לאשר פעולה בדיעבד לא הטילה עליו חובה לעשות זאת, בפרט לאחר שהודיע כי לא ימשיך לנהוג כך. בית המשפט אף הבחין בין האפשרות להתחשב בנסיבות מסוימות לבין הוכחה שהחזרת שיק נעשתה שלא כדין.
האירוע בסניף וההחלטה לסגור את החשבון
הצדדים הציגו גרסאות שונות לאירוע שהתרחש בסניף. בית המשפט קיבל את עדויות עובדי הבנק, שמצא מהימנות, ולפיהן התנהלות התובע עוררה אצלם חשש ממשי. העדויות הצביעו, לפי קביעת בית המשפט, גם על בסיס עובדתי לחשש וגם על תחושה סובייקטיבית של איום. בנסיבות אלה נקבע שהבנק הראה הצדקה לסגירת החשבון. בית המשפט הוסיף שלא נדרש להביא לעדות את אנשי האבטחה או להציג צילומי מצלמות כדי לבסס את ההחלטה, בהתחשב בעדויות שנשמעו.
גם הטענה שהזמנת המשטרה לסניף הייתה לשון הרע נדחתה. לפי פסק הדין, עובדת הבנק הפעילה את לחצן המצוקה, ואנשי אבטחה חיצוניים הם שהזמינו את השוטרים. בית המשפט לא מצא שהוכחה עילת תביעה בנסיבות אלה.
ההבחנה בין סגירת החשבון לבין מועד הסגירה
לצד הקביעה שעצם סגירת החשבון הייתה סבירה, בית המשפט מצא פגם במשך ההתראה. לפי ההנחיה החלה, היה על הבנק להמתין תקופה ארוכה יותר ממועד משלוח ההודעה לפני סגירת החשבון. בית המשפט לא קיבל את הטענה שהתקיימו התנאים לחריג שאפשר סגירה מוקדמת, והדגיש כי האיסור על הגעה לסניף והאפשרות לקבל שירות מרחוק נתנו מענה לחשש המיידי.
עם זאת, עצם קיומו של פגם בתקופת ההתראה לא הספיק, כשלעצמו, כדי לבסס זכות לפיצוי. בית המשפט ציין כי נדרש להראות נזק או לעמוד בתנאים לפיצוי ללא הוכחת נזק, ובחן את הנסיבות הקונקרטיות של התביעה.
ההתראה לפי חוק שיקים ללא כיסוי
הבנק שלח התראה הנוגעת להחזרתם של חמישה שיקים גם לגורמים נוספים, ובהם בנק ישראל. בית המשפט ציין כי ניתן לראות במשלוח התראה כזו משום לשון הרע, אך קבע שאין בכך כדי להוביל אוטומטית לפיצוי. בין השיקולים שנבחנו היו העובדה שההתראה הייתה נשלחת במועד מאוחר יותר גם לאחר החזרה של שיק נוסף שנדון בפסק הדין, ושלא הוכח נזק בפועל. בית המשפט התחשב גם בכך שהתובע ידע מי מחזיק בשיקים ולא פנה אל המחזיקים כדי לנסות להחליפם או להסדיר את פירעונם.
שני שיקים נוספים שהוחזרו בתקופה שבין מועד סגירת החשבון למועד שבו היה אמור להיסגר לא נכללו בכתב התביעה כראשי תביעה נפרדים. לפי ממצאי בית המשפט, במסמכים שנמסרו למחזיקים צוין שההחזרה נבעה מסגירת החשבון, ולא הוצגו להם פרטים על אירועים אחרים או על טענה של היעדר כיסוי. בית המשפט ראה בכך הבחנה רלוונטית לשאלה אם המידע שנמסר לצדדים שלישיים יצר לשון הרע.
בבחינת הפיצוי נשקלו גם תכליותיו ההרתעתיות של הפיצוי ללא הוכחת נזק, חובת הזהירות של הבנק והפגם בתקופת ההתראה, לצד נסיבות האירוע בסניף והאחריות שיוחסה לתובע ביחס להחזרת שיקים שניתן היה לנסות להסדיר מול מחזיקיהם.
בעילת לשון הרע לא נפסק פיצוי (0 ש״ח).
בהנמקתו לעניין ההוצאות נתן בית המשפט משקל לתקלה בתקופת ההתראה ולחובת הזהירות המוטלת על הבנק, לצד היקף ההליך וההוצאות המשמעותיות שנדרשו לניהולו.
הוצאות בהליך
כל צד יישא בהוצאותיו.
