פושע כמוהם: מתי ביקורת חריפה על שוטר אינה מהווה לשון הרע? ניתוח פסק דין מייזלס נ' לוין

רקע עובדתי: תלונה על רעש, שיחת אזהרה ותביעת לשון הרע

התובע, אילן מייזלס, משמש כקצין משטרה בתפקיד קצין אבטחה ורישוי עסקים בתחנת המשטרה ברחובות. הנתבע, אלעד לוין, הוא אזרח ובעל עסק ברחוב הרצל 203 ברחובות. ביום 8.11.2021, בשעה 21:35 לערך, התקבלה במוקד המשטרתי תלונה על רעש שבקע מעסקו של הנתבע. התובע, מתוקף תפקידו וכמפקד תורן באותו ערב, הגיע לעסק וביקש להנמיך את המוזיקה.

מכאן ואילך חלוקים הצדדים על מה שהתרחש. לטענת התובע, הנתבע התעמר בו וכינה אותו בכינויים משפילים. הנתבע, מנגד, טען כי התובע פנה אליו באדנותיות ובצורה בריונית, כינה עצמו "שריף", וכי מדובר באכיפה בררנית שהוזמנה על ידי מתחרה עסקי. ביום 7.12.2021 התייצב הנתבע למפגש בתחנת המשטרה, בנוכחות התובע ופקודו, רס"ר אורן אהרון. שיחה זו הוקלטה, ובמהלכה נאמרה על ידי הנתבע האמירה שבלב התביעה.

השאלה המשפטית: היכן עובר הגבול בין ביקורת ללשון הרע?

השאלה המרכזית שהציב בית המשפט הייתה היכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית כלפי רשויות אכיפת החוק לבין לשון הרע אסורה, במיוחד כאשר הדברים נאמרים בלהט הרגע ובמסגרת מפגש טעון. תביעת לשון הרע נבחנת במבחן בן ארבעה שלבים: פרשנות הביטוי לפי אמות מידה של האדם הסביר; בחינה האם הדברים מהווים "לשון הרע" ו"פרסום"; בחינת תחולת ההגנות שבסעיפים 13 עד 15 לחוק; ולבסוף, אם התקיימו כל השלבים, שאלת הסעדים.

בית המשפט לא חלק על כך שכינוי קצין משטרה בשם "פושע" מהווה, כשלעצמו, לשון הרע. עם זאת, ההכרעה לא נעצרה בשלב זה, אלא המשיכה לבחון האם הוכח פרסום והאם עומדות לנתבע הגנות.

האירוע הראשון: כשלא מוכח "פרסום"

חוק איסור לשון הרע מבחין בין פרסום בכתב לפרסום בעל-פה. בפרסום בעל-פה, כגון שיחה, האחריות מותנית בכך שהדברים הגיעו בפועל לידיעתו של אדם אחד לפחות זולת הנפגע. נטל הבאת הראיות הראשוני להוכחת קיומו של פרסום מוטל על התובע.

ביחס לחילופי הדברים ליד העסק, קבע בית המשפט כי התובע לא עמד בנטל זה. בדו"ח הפעולה מזמן אמת לא נזכרה נוכחות אחרים בעת חילופי הדברים הראשוניים, והורי הנתבע העידו כי אותם חילופי דברים התנהלו בין השניים בלבד. משכך, נקבע כי לגבי האירוע הראשון כלל לא הוכח קיומו של פרסום, ובית המשפט לא נדרש כלל לשאלה האם התוכן מהווה לשון הרע.

האירוע השני: הגנות החוק חלות

השיחה בתחנת המשטרה התקיימה בנוכחות רס"ר אהרון, שנוכחותו נדרשה על פי נהלי משטרת ישראל. לפיכך, ביחס לאירוע זה אין חולק שהתקיים "פרסום". בית המשפט הבהיר תחילה כי חלק ניכר מהאמירות שייחס התובע לנתבע כלל לא הוכחו: לא הוכח שהנתבע האשים את התובע בקבלת שוחד או בהיותו חלק מחבורה עבריינית, ואף לא הוכח שכינה אותו "מושחת". נותרה האמירה "כנראה שאתה פושע כמוהם".

לצורך בחינת האמירה, עמד בית המשפט על זהות הצדדים. התובע הוא קצין בכיר העוסק במתן אישורים לעסקים, והנתבע הוא בעל עסק התלוי באישור שינפיק התובע. נקבע כי שוטרים, כעובדי ציבור, נדרשים להיות בעלי "עור עבה" במידה סבירה ולשאת הערות פוגעניות בדרגה מסוימת, יותר מאדם שאינו שוטר.

שוטרים, כעובדי ציבור, נדרשים להיות בעלי "עור עבה" במידה סבירה ולהיות מסוגלים לשאת הערות פוגעניות בדרגה מסוימת, יותר מאדם שאינו שוטר. זאת, לאור החוסן הנדרש מהם בתפקידם. עם זאת, קיימים גבולות לחופש ביטוי זה, במיוחד כאשר מדובר באמירות משפילות המפורסמות באופן נרחב.

הגנת "זוטי דברים"

הגנת "זוטי דברים", הקבועה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין וחלה על עוולת לשון הרע, מונעת התדיינות בעניינים שוליים שבהם הנזק מינימלי. הגנה זו נבחנת במבחן אובייקטיבי: האם אדם בר-דעת ומזג רגיל היה בא בתלונה בנסיבות העניין. בשים לב להיקף המצומצם של האמירות, להקשרן ולזהות הנוכחים במקום, קבע בית המשפט כי קמה לנתבע הגנת זוטי דברים.

הגנות סעיפים 13 ו-15 והחזקה שבסעיף 16

בית המשפט מצא כי חלה גם הגנת סעיף 13(9) לחוק, הנוגעת לפרסום שנעשה במסגרת הליך רשמי, בהתאם לרציונל שלפיו יש לאפשר ביטוי חופשי בחדרי החקירות כדי למנוע אפקט מצנן. בנוסף נקבע כי חלות הוראות סעיף 15(3) ו-(4) לחוק, שכן דברי הנתבע שיקפו את דעתו הכנה ואת תסכולו מהתנהלות התובע. משהתקיימו התנאים, חלה החזקה שבסעיף 16(א), והתובע לא סתר אותה ולא הוכיח את התקיימות התנאים שבסעיף 16(ב).

שני נושאים נוספים: תביעת השתקה ואופן השגת הראיה

הנתבע טען כי מדובר בתביעת השתקה. בית המשפט בחן את התביעה לפי המבחנים שנקבעו בהלכת וקנין, וקבע כי אף שהתביעה מחזיקה חלק מהמאפיינים, כגון פערי הכוחות בין הצדדים ואמירות שנאמרו במסגרת ויכוח, אין המדובר בעילת תביעה חסרת יסוד שכל מטרתה השתקת ביקורת, ולפיכך לא סיווג אותה כתביעת השתקה.

סוגיה משמעותית נוספת נגעה לאופן שבו הגיעה ההקלטה לידי התובע. בית המשפט קבע כי התובע השתמש בסמכותו כשוטר כדי לתפוס את מכשיר הטלפון של הנתבע ולקבל את קובץ ההקלטה, וזאת ללא מקור סמכות, לצורך איסוף ראיות להליך אזרחי שביקש להגיש. אף שראיה עשויה להיות קבילה גם אם הושגה שלא כדין, בית המשפט ציין כי התנהלות זו, לצד הוצאת מסמכים מתיק המשטרה ואופן ניהול המפגש, חורגת מן הנורמות המצופות מנושא משרה ציבורית, ונתן לכך משקל לעניין ההוצאות.

טבלה מסכמת

המשמעות המעשית

פסק הדין ממחיש כי תביעת לשון הרע אינה מסתכמת בשאלה האם נאמרה אמירה פוגענית. יש להוכיח קיומו של פרסום, ובפרסום בעל-פה נדרש שהדברים אכן הגיעו לאדם שלישי. מעבר לכך, כאשר האמירה מופנית כלפי עובד ציבור ונאמרת בהקשר של ביקורת על מילוי תפקידו במסגרת מפגש רשמי, עשויות לחול מספר הגנות במקביל, ובהן זוטי דברים והבעת דעה. פסק הדין גם מדגיש כי אופן התנהלותו של בעל דין, ובכלל זה אופן השגת הראיות, עשוי להשפיע על תוצאת ההליך ועל פסיקת ההוצאות.