ריבית על תשלומים באתר אופיר טורס: בית המשפט קיבל תביעה ייצוגית בגין הצגה מטעה של שיעור הריבית

הרקע: ריבית של 1.75% שהתגלתה כ-8.25% שנתי

התובע, חן סבאג, רכש באמצעות האתר המקוון של אופיר טורס חופשה משפחתית במלון מלכת שבא באילת בסכום של 10,555 ₪. הוא בחר לשלם בכרטיס אשראי בארבעה תשלומים חודשיים. לאחר שבחר את מספר התשלומים, הוצג באתר שיעור ריבית של 1.75% וסכום עסקה כולל של 10,740 ₪. רק לאחר השלמת ההזמנה התברר לו כי תוספת התשלום שנגבתה ממנו חושבה לפי ריבית שנתית בשיעור של כ-8.25%, וכי השיעור שהוצג באתר (1.75%) מתייחס לתקופת התשלומים בלבד ולא לריבית שנתית.

במילים אחרות: הלקוח רואה אחוז נמוך ומרגיע, אך זהו למעשה סך התוספת לתקופה כולה ולא הריבית השנתית שאותה מחייב הדין להציג. הריבית השנתית האמיתית גבוהה בהרבה, ומאפשרת השוואה אמיתית מול מקורות אשראי אחרים – השוואה שנמנעה מהצרכן.

מה קבע בית המשפט: הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן

ביום 16.8.2023 אישר בית המשפט את הבקשה להגשת התביעה כייצוגית, וקבע כי אופן הצגת הריבית באתר עלול להטעות את הצרכן בדבר "מחיר" האשראי. תקנות הגנת הצרכן מחייבות להציג את שיעור הריבית באשראי לפי חישוב שנתי, ומשלא עשתה כן – הנתבעת הטעתה את לקוחותיה, או למצער עלולה הייתה להטעותם.

בפסק הדין הסופי בחן בית המשפט את שלושת יסודות עוולת ההטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן: קיום ההטעיה, הנזק, והקשר הסיבתי ביניהם. באשר להטעיה עצמה – בית המשפט לא סטה מקביעתו הקודמת, וקבע כי התוספת הנגבית עבור פיצול לתשלומים היא "ריבית", וכי הצגתה שלא כשיעור שנתי מנוגדת לדין.

הנזק: ההפרש בין מה ששולם למה שהיה משולם

בית המשפט קבע כי הנזק שנגרם לחברי הקבוצה הוא ההפרש שבין תוספת התשלום ששילמו בפועל, לבין תוספת התשלום שהיו משלמים אילו שיעור הריבית שהוצג באתר היה שיעור הריבית השנתי. הנטל להוכיח שהנזק היה נמוך או שונה הוטל על הנתבעת – והיא לא עמדה בו, שכן לא הציגה כל ראיה לכך שהנזק בפועל היה נמוך יותר.

"מאחר שהנתבעת לא הציגה את שיעור הריבית לפי חישוב שנתי, הרי שהטעתה את לקוחותיה או למצער עלולה היתה להטעותם. הנטל להוכיח שהנזק היה שונה או נמוך יותר היה מוטל על הנתבעת, ולא על התובע. נטל זה לא הורם על ידי הנתבעת."

הקשר הסיבתי: מדוע ההטעיה גרמה לנזק

התובע העיד כי התקשר בעסקה משום שסבר ששיעור הריבית שהוצג לו הוא שנתי, וכי אילו היה יודע שהשיעור הנקוב אינו שנתי – היה משלם במזומן ולא בארבעה תשלומים. בית המשפט קבע כי בכך מתקיים קשר סיבתי ישיר בין ההטעיה לנזק: ההסתמכות על המצג היא שהובילה את הלקוח לפצל את התמורה לתשלומים, ופיצול זה הוא שיצר את הפער בין הסכום ששולם לסכום שהיה משולם אילו הריבית חושבה כשנתית. בית המשפט הוסיף כי ניתן להניח, ברמת הוודאות הנדרשת, שגם יתר הלקוחות ששילמו בתשלומים הניחו כי השיעור המוצג הוא שנתי – שכן זהו הנוהג החוקי המתחייב.

הטענות שנדחו

בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי אין הטעיה משום שהסכום הכולל הופיע במסך ההזמנה בצבע אדום ובפונט גדול, וכי הלקוח יכול היה לחשב את התוספת בעצמו. כן נדחתה טענת "אשם תורם" בשל אי ביטול העסקה. מנגד, בית המשפט דחה גם חלק מדרישות התובע: התביעה לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה נדחתה, בין היתר משום שראש נזק זה כלל לא נטען בבקשת האישור, וממילא לא הוכח נזק לא-ממוני נפרד המבחין אותו מהנזק הכספי של תוספת התשלום.

שתי בקשות פשרה מסוג "קופונים" שנדחו

לפני מתן פסק הדין הגישו הצדדים פעמיים בקשות לאישור הסדר פשרה, שבמסגרתן הוצע לפצות את הציבור בעיקר בדרך של הנחות והטבות בעסקאות עתידיות (למשל הנחה של 25 דולר לכל הזמנה). בית המשפט דחה את שתי הבקשות, וקבע כי מדובר ב"הסדר קופונים" שאינו עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה דרך המלך היא מתן פיצוי כספי ישיר לחברי הקבוצה. זוהי נקודה חשובה: הליך ייצוגי נועד להיטיב עם מי שנפגע בפועל, ולא להעניק לחברה כלי שיווקי לעסקאות עתידיות.

הסעדים שנפסקו בפועל

בית המשפט חייב את אופיר טורס בשורת סעדים: תיקון אתר האינטרנט כך שיוצג בו שיעור הריבית השנתי בתוך 45 ימים; הגשת עדכון לחוות דעת המומחה מטעמה בתוך 30 ימים; ופיצוי הקבוצה. סכום ההשבה הבסיסי הועמד על כ-288,261 ₪ (בתוספת הסכום עבור התקופה שעד להחלטת האישור). כמנגנון ביניים, נקבע כי הנתבעת תפרסם מודעה באתר ובעיתון יומי המזמינה לקוחות זכאים לפנות ולקבל פיצוי ישיר, ואילו היתרה תועבר לקרן לחלוקת כספים שנפסקו כסעד לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות. בנוסף, נפסקו גמול ושכר טרחה בשיעור כולל של 17% משווי ההשבה בתוספת מע"מ (15% שכר טרחה לבא כוח התובע ו-2% גמול לתובע המייצג).

טבלה מסכמת

מה זה אומר לצרכנים?

פסק הדין מבהיר כי עוסקים המפצלים עסקה לתשלומים חייבים להציג את שיעור הריבית בחישוב שנתי, כדי שהצרכן יוכל להשוות את עלות האשראי מול מקורות אחרים ולקבל החלטה מושכלת. הצגה של "אחוז תקופתי" נמוך, גם אם הסכום הסופי מופיע במסך, אינה פוטרת מחובת הגילוי. אם שילמתם בעבר תוספת ריבית על עסקת תשלומים שבה לא הוצג שיעור שנתי, ייתכן שאתם נמנים על קבוצת נפגעים דומה. במקרים כאלה מומלץ להתייעץ עם עורך דין תביעות ייצוגיות, שכן דפוסי הצגה מטעים של מחיר או ריבית עשויים לבסס עילה. נזכיר כי סוגיית ההצגה המטעה של מחיר מוכרת גם בהקשרים נוספים, כמו מחירים ומבצעים מטעים.