הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
9293-08-23 | בית משפט השלום בכפר סבא | איתי רגב | 2026-04-05
צד תובע: פול לואיס דילייני | צד נתבע: ולריה סלסרנסקי
ייצוג פול לואיס דילייני: עו״ד י' לוי | ייצוג ולריה סלסרנסקי: עו״ד ו' אברהם
תביעת לשון הרע עסקה בוויכוח בין התובע לנתבעת בפארק מים, שבמהלכו הנתבעת הפנתה כלפי התובע אמירה המכוונת למקום מוצאו והטיחה בו גם עלבון באנגלית. בית המשפט קבע כי הדברים נאמרו בפומבי, על רקע גזעו ומוצאו של התובע, וכי הם נשמעו בידי אחרים, ובהם ילדיו הקטינים ושתי עדות שהיו במקום. התביעה התקבלה ונפסקו 25,000 ש״ח ללא הוכחת נזק.
סדר האירועים הכריע במחלוקת
הצדדים הציגו גרסאות שונות לשאלה כיצד החל העימות. לטענת הנתבעת, התובע התנהג כלפיה באגרסיביות ונגע בידה לפני שאמרה את הדברים, והאמירות היו תגובה לתחושת השפלה. התובע טען כי הדברים נאמרו לפני כל מגע מצדו. שתי עדות מטעם התובע העידו שלא ראו נגיעה מקדימה, ותיארו את הנתבעת כמי שצעקה ואמרה את הדברים הפוגעניים בשלב מוקדם של הוויכוח.
בית המשפט העדיף את המסקנה העולה מעדויות אלה וקבע שהאמירות קדמו לנגיעה. לפי פסק הדין, אם התרחשה נגיעה, היא הייתה בשלב מאוחר יותר, ולא הייתה הגורם לדברים. תצהיר של עדה מטעם הנתבעת, שלא התייצבה לחקירה נגדית, קיבל משקל ראייתי אפסי; בית המשפט הוסיף שגם תוכנו לא סתר את ממצאי העדות האחרות.
מדוע הדברים נחשבו לשון הרע
בית המשפט בחן את משמעות הדברים בהקשרם, לפי האופן שבו אדם סביר היה מבין אותם, ולא רק לפי כוונת הדובר או תחושת הנפגע. הוא קבע שהאמירה המפנה אדם למקום מוצאו, בצירוף העלבון הנוסף, נשאה בנסיבות המקרה פוטנציאל לביזוי ולהשפלה על רקע גזע ומוצא. גם רכיב הפרסום התקיים: הדברים נאמרו במקום ציבורי ונשמעו בידי אנשים נוספים, ובהם שתי העדות.
הפומביות ונוכחות ילדיו הקטינים של התובע היו חלק מהנסיבות שבית המשפט הביא בחשבון. בהתאם לקביעותיו, לא היה מדובר בגידוף חסר משמעות או בעניין פעוט. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת שהתובע הוא שפרסם עליה לשון הרע: הוא ראה בדבריו, ככל שנאמרו, תגובה לפגיעה הקודמת ולא פרסום לשון הרע נגדה.
ההגנות נדחו, אך לא נפסק פיצוי מוגבר
הנתבעת הסתמכה, בין היתר, על הגנות תום לב הנוגעות להגנה על עניין אישי כשר ולתגובה לפרסום קודם, וכן טענה שמדובר בזוטי דברים ובאמירות שנאמרו בלהט הרגע. בית המשפט דחה את ההגנות. הקביעה שהאמירות נאמרו לפני כל נגיעה החלישה את טענת התגובה להתנהגות התובע. נוסף על כך, בית המשפט קבע שגם אילו הייתה התגרות, היא לא הייתה הופכת אמירות גזעניות כאלה לתגובה מידתית ולגיטימית. הוא הבהיר שלהט של ויכוח אינו הגנה עצמאית, ושנסיבות המקרה לא הפכו את הדברים לעניין של מה בכך.
התובע ביקש 100,000 ש״ח. בית המשפט פסק 25,000 ש״ח ללא הוכחת נזק, תוך התחשבות בחומרת האמירות, באופיין הגזעני, בפומביות שלהן ובנוכחות הילדים. לצד זאת, הוא לא השתכנע שהוכחה כוונה לפגוע במידה המובהקת והספציפית הדרושה לפיצוי המוגבר לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. לכן הפיצוי נפסק לפי סעיף 7א(ב), ולא בסכום כפול.
הסכומים הנוספים שנפסקו
בנפרד מפיצוי לשון הרע, חויבה הנתבעת לשלם 700 ש״ח עבור שכר העדות של שתי העדות ו-4,500 ש״ח שכר טרחת עורך דין. נפסק גם החזר אגרת בית המשפט ששולמה בפועל, לרבות המחצית השנייה, אך הסכום לא פורט בפסק הדין. על פיצוי לשון הרע נקבעה ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום; על ההוצאות ושכר הטרחה נקבעה ריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום.
המסקנה מפסק הדין: במקרה זה, בית המשפט ראה באמירות גזעניות שנאמרו בפומבי לשון הרע, ודחה את ההצדקה להן באמצעות טענות להתגרות או ללהט הרגע. הפיצוי שנפסק היה ללא הוכחת נזק, אך לא מוגבר, משום שלא הוכחה הכוונה הספציפית הנדרשת לכך.
לקריאת פסק הדין המלא – 9293-08-23
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
