הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
38203-07-20 | בית משפט השלום בחיפה | סיגלית גץ-אופיר | 2022-04-24
צד תובע: לאוניד פריבן | צד נתבע: ולדיסלב יעקובלב
פסק הדין עוסק בשתי תגובות שפורסמו במסגרת ויכוח קבוצתי בפייסבוק. בית המשפט קבע כי ההתבטאויות הציגו את התובע כרופא הפוגע במטופלים וכמי שאינו כשיר לאבחן ולטפל בהם. התביעה העיקרית התקבלה בחלקה, ונפסקו 2,000 ₪ פיצוי בסך הכול. התביעה שכנגד נדחתה.
ההקשר קבע: תגובה בקבוצה אינה בהכרח חסינה
במהלך ההליך התברר כי הפרסומים לא הועלו, כפי שתואר בתחילה, כפרסומים עצמאיים בעמוד האישי של התובע, אלא היו תגובות בתוך שיח קבוצתי סוער. בית המשפט ציין כי התיאור הראשוני של אופי הפרסום היה מטעה. הצדדים גם חלקו על תרגום הדברים, ולכן מונה מומחה מטעם בית המשפט לתרגם את הפרסומים.
בית המשפט הזכיר כי לא כל גידוף או תגובה פוגענית באינטרנט מקימים עילת תביעה. יש לבחון את המילים, ההקשר, קהל היעד ואופי השיח. עם זאת, במקרה הזה נקבע שההתבטאויות חרגו מהבעת דעה או מקללה: הן ייחסו לתובע פגיעה מכוונת במטופלים והטילו ספק בכישוריו כרופא. בית המשפט קבע שהן עלולות לפגוע בשמו ובמשלח ידו, ולכן הן מהוות לשון הרע.
הוויכוח הקודם לא הצדיק את הפרסומים
הנתבע הסביר שהכינוי הפוגע נועד להגיב לדברים קודמים של התובע בנושא אחריותם של רופאים ולשיח על קבוצות לאומיות. בחקירה אישר התובע חלק מההתבטאויות הקודמות שיוחסו לו. בית המשפט קבע שהתובע עצמו פרסם אמירות גזעניות והסתה נגד קבוצה המזוהה עם רוסיה, וכן ייחס לנתבע אנטישמיות ואיבה לישראל; בית המשפט ראה בייחוסים אלה לשון הרע. קביעות אלה לא הכשירו את תגובות הנתבע ולא הקימו לו הגנה.
אולם ההקשר הזה לא סיפק הגנה לפרסומים. בית המשפט קבע שלא הונחה תשתית לכך שהתובע היה רשלן או רוצח, ולכן לא התקיימה הגנת אמת בפרסום; בנסיבות אלה לא נדרש להכריע בשאלת העניין הציבורי. גם הגנת תום הלב לא חלה. לפי ההכרעה, מענה מוגן לפרסום פוגעני צריך להיות גינוי או הכחשה ענייניים, ולא התקפה נגדית שפוגעת באדם מעבר לנדרש.
בית המשפט ציין גם שהתובע לא צירף את מלוא השיחה הקבוצתית, אף שאישר שהשיחה התקיימה ושצורף רק חלק ממנה. הדבר לא הפך את תגובות הנתבע למותרות, אך השפיע על הערכת נסיבות הפרסום ועל גובה הפיצוי.
מדוע הפיצוי היה נמוך?
בית המשפט הכיר בחומרת הדברים ובפגיעה האפשרית במעמדו המקצועי של התובע. מנגד, הוא הביא בחשבון שמדובר בשתי תגובות בתוך שיחה קבוצתית, ולא בפרסום עצמאי; שהיקף הקבוצה ומספר הנחשפים לא הוכחו; ושלא הוכח שהפרסומים הגיעו לאנשים מחוץ למשתתפי השיח. אף שהתובע טען שעמיתים ומטופלים שאלו אותו על הפרסומים, לא הוגשו עדויות מטעמם ולא הובהר אם הם נחשפו אליהם מחוץ לקבוצה.
בנוסף, בית המשפט שקל לקולה את דברי התובע עצמו: אמירותיו הגזעניות והמסיתות על קבוצה המזוהה עם רוסיה, וייחוס אנטישמיות ואיבה לישראל לנתבע, שאף הוכרו כלשון הרע. אלה נחשבו להתגרות ולחלק משיח פוגעני, אך לא הצדיקו את תגובות הנתבע ולא הקימו לו הגנה. התוצאה הייתה חיוב הנתבע ב-1,000 ₪ בגין כל אחת משתי התגובות, ובסך הכול 2,000 ₪.
מדוע התביעה שכנגד נדחתה?
בית המשפט דחה את התביעה שכנגד, בין היתר משום שלא הוצגו במלואם הפרסומים שעליהם התבססה ולא צורפו העתקים שלהם כנדרש. מסמך נוסף הועבר למומחה בשלב מאוחר, בלי שהוגשה בקשה מתאימה ובלי שניתן הסבר מספק לנסיבות מציאתו. גם התביעה שהופנתה נגד בא כוח הנתבע שכנגד נדחתה, לאחר שהתברר כי היא התבססה על דברים שנכתבו במסגרת ההליך המשפטי.
בנפרד מהפיצוי בגין לשון הרע, התובע שכנגד חויב לשלם 2,000 ₪ הוצאות לבא כוח הנתבע שכנגד. מעבר לכך נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין קבע את החיובים, אך אינו מציין אם שולמו בפועל.
לקריאת פסק הדין המלא – 38203-07-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
