ת"ק 9971-04-24 צודרקר ואח' נ' כהן ואח'

בית משפט לתביעות קטנות בדימונה

ת"ק 9971-04-24 צודרקר ואח' נ' כהן ואח'

תיק חיצוני:

לפני

כבוד השופט ירון גולן

תובעים

1. אליעזר צודרקר

2. ליאת צורדקר

נגד

נתבעים

1. כפיר כהן

2. ורד סרוסי

פסק דין

לפני תביעת לשון הרע שנטען כי הנתבע1 הוציא כנגד התובעים וכי תביעה להשבת תשלום כלפי הנתבעת 2.

תמצית טענות התובעים - התובעים בעלי חברת ניקיון הנותנים שירותי ניקיון בין היתר לבניין שבו הנתבעים רכשו דירה (שבה מתגוררת אמם). נטען כי הנתבעים שכרו את שירותיהם לצורך ניקיון הדירה טרם האכלוס. התובעים טוענים כי נתנו שירות מעולה לנתבעים ואף נשארו לנקות את הדירה עד לשעות הלילה המאוחרות. למרות זאת, ביום 26.01.24 פרסם הנתבע 1 הודעה בקבוצת וואצאפ של בנין המגורים. לטענת התובעים ההודעה הכפישה את שמם ואת העסק שבבעלותם כאשר מדובר בקבוצת וואצאפ המונה כ- 143 חברים. לאור זאת, מבקש התובע לקבל פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין לשון הרע. עוד נתבע פיצוי בסך 2,800 ₪ בגין הפסד 2 ימי עבודה זאת עבור הימים שבהם קבעו התובעים עם הנתבעת 2 להגיע להשלים את ניקיון הדירה אך בשל סיבות שונות לא ביצע את הניקיון בפועל.

תמצית טענות הנתבעים - הנתבעים טוענים כי לא הכפישו את שמו של התובע ולא את העסק של התובעים. לטענת הנתבעים התובע 1 לא הגיע לסיים העבודה כפי שהבטיח. נטען כי נקבע עימו פעמיים שיגיע, פעם אחת היתה הפסקת מים שאינה בשליטת הנתבעים או התובעים ולכן לא ניתן היה לבצע ניקוי ופעם שניה התובע 1 החליט להגיע לדירה ללא תיאום מראש ועל כן אין פלא שהנתבעת 2 לא יכלה להיות נוכחת בדירה. לאור זאת, טוענים הנתבעים כי יש לדחות התביעה שכן הם לא עשו דבר ובמסגרת הפרסום הם בסה"כ ציינו את העובדות לאשורן.

לאחר ששקלתי את הענין, עיינתי בכלל המסמכים שהונחו לפניי ושמעתי הצדדים לפניי אני מורה על דחיית התביעה במלואה.

כמצוות המחוקק פסק הדין ינומק בתמצית (תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976).

ביחס לתביעת לשון הרע

בהתאם לפסיקה, יש לבחון ארבעה מבחנים במסגרת תביעת לשון הרע (ראו לדוגמא ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין (8.2.2012)).

בשלב הראשון נדרש לבחון האם בוצע פרסום. למעשה אין מחלוקת כי הנתבע 1 שלח הודעה בקבוצת הוואצאפ של כל הבניין. על כן אין מחלוקת כי התקיים יסוד הפרסום.

בשלב השני יש לבחון האם האמירות בפרסום מהוות "לשון הרע". בהתאם לסעיף 1 לחוק לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול:

"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו...".

יש לבחון את הפרסום, במבחן אובייקטיבי, על פי אמות מידה מקובלות של האדם הסביר, ולקבוע האם מדובר בלשון הרע. בעניין זה יש לציין כי אין חשיבות לכוונת המפרסם או לאופן שבו הגורם שבעניינו נעשה הפרסום הבין את תוכנו (ראו לדוגמא ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני (30.7.1989)). עוד יש לציין כי הפסיקה יצרה הבחנה בין קביעת עובדה לבין הבעת דעה, כאשר עובדה היא ביטוי אובייקטיבי ודעה היא מחשבה או הערכה סובייקטיבית של המפרסם (ראו לדוגמא רע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר (30.5.2023)).

לאור חשיבות הדברים אצטט את ההודעה המרכזית שנשלחה במלואה על ידי הנתבע 1 לקבוצת הבניין: "לגבי אליעזר שהמליצו עליו הרבה פה... רק רוצה לשתף שלי היתה חווית שירות מאוד רעה ממנו.. ולמרות שקיבל את הכסף במלואו על העבודה, הוא לא סיים אותה למרות שהבטיח ונאלצתי להביא נקיון נוסף אחריו כי הוא פשוט לא הסכים להגיע לסיים את העבודה אחרי ויכוחים רבים... אז לכל מי שרץ להזמין אותו שידע שלא הכל ורוד".

את ההודעה יש לחלק לשניים:

בחלק הראשון הנתבע 1 הביע את חווית השירות שהוא חווה מהתובעים וציין כי הוא לא הגיע לסיים את העבודה (שכפי שאציין להלן, מדובר בעובדה שאין עליה מחלוקת). הנתבע 1 הרגיש כי הוא חווה חווית שירות לא טובה ואת החוויה הוא שיתף עם השכנים שלו. חוויה שירות הוא הבעת דעת ברורה ולא קביעת עובדה. לאור זאת, חלק זה של ההודעה אינו מהווה לשון הרע.

בחלק השני של ההודעה הנתבע 1 מציין כי התובעים לקחו את הכסף אך לא סיימו את העבודה. פה כבר מדובר בטענה שבעובדה. חלק זה יכול באופן עקרוני להוות לשון הרע.

בשלב השלישי יש לבחון האם הפרסום מוגן באחת ההגנות שקיימות בחוק. אחרי ששמעתי את הצדדים לפניי שוכנעתי כי על חלק זה מתקיימת ההגנה של 'אמת דברתי' (סעיף 14 חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965), שכן הדבר שפורסם היה אמת וכי היה בפרסום עניין ציבורי ביחס לציבור אליו כוונה ההודעה. התובע בעצמו ציין לפניי כי הוא לא סיים את העבודה. לטענתו הם, הנתבעים, סיננו אותו ולא אפשרו לו לסיים (ע' 1 ש' 21-22). שמעתי את הצדדים ושוכנתי כי יש לדחות את טענות התובעים בעניין זה. לגבי המועד הראשון שבו התייצב התובע 1 בדירה, אף התובע בעצמו הסכים שהיתה הפסקת מים שלא היתה לא בשליטתו ולא בשליטת הנתבעת 2 (ע' 1 ש' 22). יתרה מזאת, במסגרת כתב ההגנה ציינה הנתבעת 2 כי שלחה לתובע מספר ימים קודם לכן הודעה כי באותו יום צפויה הפסקת מים. טענה שהתובע 1 לא סתר בדיון מולי. לאור זאת, אין מחלוקת כי לא יכולה להיות טענה בעניין זה כלפי הנתבעת 2. לגבי המועד השני, התובע 1 טוען כי הוא פנה לנתבעת 2 ותיאם מולה מועד הגעה. התובע הציג במסגרת הדיון התכתבות וואצאפ בינו לבין הנתבעת 2 (צורפו לכתב התביעה). בשעה 10:35 שלח התובע 1 לנתבעת 2 את ההודעה הבאה "היי עוד חצי שעה מגיע לעבור על המקלחות". הנתבעת 2 לא השיבה ובשעה 11:09 הוא סימס לה "אני בדרך את לא עונה את בבית??". בשעה 11:18 הוא סימס לה "אני פה". אין מחלוקת כי בתכתובת לא מצוינת שעת ההגעה לדירה ואין מחלוקת כי התכתובת לא מציינת תיאום מראש. לאחר שהתבקש על ידי ביהמ"ש לציין איפה בתכתובת מצויינת השעה שבה עתיד להגיע לדירת הנתבעת 2, הוא השיב שדבר זה נסגר טלפונית (ע' 2 ש' 34). הנתבעת 2 טענה שלא היו דברים מעולם (ע' 3 ש' 2). לאור זאת, אני מכריע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעת 2 ידעה כי בכוונתו להגיע בשעה מסוימת ומשכך אין כל ציפיה כי תשב בביתה ותמתין לבואו של התובע 1 בכל שעה שבה יחפוץ להגיע. יתרה מזאת עיון בהתכתבויות שצירפו התובעים מעלה כי התובע 1 הבין כי הוא צריך להגיע עוד פעם להשלים את הניקיון (כל ההודעות להלן הן הודעות שמועדן מאוחר למועד השני שבו הגיע התובע 1 ללא תיאום לדירה). לדוגמא: בהודעה מיום 13.9.23 ציין "...בלי לחץ נתאם לשני אחרי החג". בהודעה מיום 11.9.23 מציין "אנסה להיכנס אליך בין לקוחות". בהודעה מיום 1.10.23 ציין "אם יהיה ליום פנוי ואהיה בבאר שבע אקפוץ". יש לציין כי ההודעה פורסמה בקבוצה מסוימת שבה סבור היה הנתבע 1 שנכון להשמיע את החוויה שלו מהתנהלות התובעים, שכן זה יועיל לאותו ציבור.

לאור האמור לעיל, האמירות אותן ציין הנתבע 1 בהודעה ששלח הן אמת. התובעים קבלו את כל הכסף ובסופו של דבר לא הגיעו פעם נוספת לסיים את העבודה, על אף שניכר מההודעה של התובע 1 כי הוא מבין שעליו להגיע פעם נוספת.

כפי שצוין לעיל אני מורה על דחיית התביעה הן לעניין לשון הרע והן לעניין הפיצוי בגין ההגעה לדירה (שכן הכרעתי שלגבי המקרה הראשון, הפסקת המים, התובע 1 הסכים בעצמו שהדבר לא היה בשליטת מי מהצדדים, וביחס למקרה השני, התובע 1 לא עדכן את הנתבעת 2 מתי הוא מתכוון להגיע ולא תיאם הגעה).

הערות לסיום:

התובע 1 טען כי נגרמו לחברתו נזקים שונים, אך בכתב התביעה לא צויינו נזקים שקרו לו וגם במהלך הדיון שהתקיים היום לא הצביע על אף לקוח שעזב כתוצאה מההודעה שנשלחה על ידי הנתבעים ועל אף נזק קונקרטי.

התובע 1 הציג במסגרת הדיון שהתקיים היום הודעה ששלח הנתבע 1 בקבוצת הווטאפ לאחר קבלת כתב התביעה, עיינתי בהודעה ואיני סבור שניתן ללמוד ממנה כי הנתבע 1 סובר שהוא חייב בדין. כל שהנתבע 1 הודיע לחברי הקבוצה הוא שההודעה שלו נשלחה על ידי אחד מחברי הקבוצה לתובע 1, דבר שהביא לכך שהוגשה נגדו תביעה.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסך של 350 ₪ כל אחד וסה"כ 700 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ח' אב תשפ"ד, 12 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.

4 מתוך 4