הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
9971-04-24 | בית משפט לתביעות קטנות בדימונה | ירון גולן | 2024-08-12
צד תובע: אליעזר צודרקר, ליאת צורדקר | צד נתבע: כפיר כהן, ורד סרוסי
תביעה בעקבות הודעה בקבוצת וואטסאפ של בניין הסתיימה בדחייה מלאה. בית המשפט הבחין בין תיאור אישי של חוויית שירות לבין טענה עובדתית על תשלום ועל עבודה שלא הושלמה. בעוד שתיאור החוויה סווג כהבעת דעה שאינה לשון הרע, הטענה העובדתית עשויה הייתה לעורר שאלה של לשון הרע, אך בית המשפט קבע כי הוכחה אמת בפרסום וכי היה בפרסום עניין ציבורי לחברי הקבוצה.
מה נטען ומה נתבע
לטענת התובעים, הם סיפקו שירותי ניקיון בדירה לפני אכלוסה, ואף המשיכו לעבוד עד שעות מאוחרות. הם טענו כי הודעה שפורסמה בקבוצת הבניין פגעה בשמם ובעסקם. התביעה כללה 30,000 ₪ בגין לשון הרע ו-2,800 ₪ בגין הפסד שני ימי עבודה, שבהם לטענתם נקבע להשלים את הניקיון.
הנתבעים טענו כי העבודה לא הושלמה, וכי הניסיון לתאם הגעה נוספת לא צלח. לגבי אחד המועדים נטען שהייתה הפסקת מים; לגבי מועד אחר נטען שההגעה לא תואמה מראש. אלה היו טענות הצדדים, ובית המשפט בחן אותן על יסוד הדיון והמסמכים שהוצגו.
הודעה אחת, שני סוגי אמירות
בית המשפט ציין שלא הייתה מחלוקת שהודעה נשלחה לקבוצת הוואטסאפ של הבניין, שמנתה כ-143 חברים, ולכן יסוד הפרסום התקיים. את תוכן ההודעה חילק לשני חלקים. הראשון תיאר את חוויית השירות של המפרסם. בית המשפט ראה בכך התרשמות והערכה אישית, כלומר הבעת דעה ולא קביעת עובדה. בהתאם לכך נקבע שחלק זה אינו לשון הרע.
החלק האחר עסק בטענה שהתובעים קיבלו את מלוא התשלום אך לא השלימו את העבודה. בית המשפט קבע שזו טענה עובדתית, שעקרונית עשויה להיחשב לשון הרע. לכן נבחנה בנפרד הגנת אמת בפרסום שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, לרבות השאלה אם היה בפרסום עניין ציבורי.
מדוע התקבלה הגנת אמת בפרסום
לפי קביעות בית המשפט, התובע 1 אישר שלא סיים את העבודה, אך טען שהנתבעים לא אפשרו לו לעשות זאת. ביחס לניסיון הראשון להשלים את העבודה, הוא הסכים שהייתה הפסקת מים שלא הייתה בשליטתו או בשליטת הנתבעת 2. בית המשפט ציין גם שהנתבעת 2 טענה כי הודיעה מראש על הפסקת המים, וטענה זו לא נסתרה בדיון.
לגבי הניסיון השני, התובע 1 הציג התכתבות, אך בית המשפט מצא שלא צוין בה מועד הגעה שתואם מראש. התובע טען שהתיאום נעשה בשיחת טלפון; הנתבעת 2 הכחישה זאת. בית המשפט קבע שהתובעים לא הוכיחו שהנתבעת 2 ידעה באיזו שעה הוא מתכוון להגיע, ולכן לא היה בסיס לצפות שתמתין בדירה בכל שעה שבה יגיע. הודעות מאוחרות יותר שהציגו התובעים תמכו, לפי בית המשפט, בכך שנדרשה קביעה נוספת של מועד להשלמת העבודה.
על יסוד הדברים קבע בית המשפט שהתובעים קיבלו את מלוא התשלום ולא הגיעו פעם נוספת להשלים את העבודה, אף שניכר שהתובע 1 הבין שעליו לעשות כן. עוד נקבע שההודעה נשלחה בקבוצה שבה המפרסם סבר שיש טעם לשתף בחוויה, ושמידע על נותני שירות עשוי להועיל לחברי אותה קבוצה. כך התקבלה הגנת אמת בפרסום ביחס לחלק העובדתי.
גם הדרישה בגין הפסד ימי עבודה נדחתה
בית המשפט דחה גם את הדרישה לפיצוי בגין שני ימי העבודה. ביחס למקרה הראשון, התובע 1 הסכים שהפסקת המים לא הייתה בשליטת מי מהצדדים. ביחס למקרה השני, נקבע שלא הוכח תיאום של מועד הגעה עם הנתבעת 2. בנפרד מכך, בהערות לסיום ציין בית המשפט שלא הוצג נזק עסקי קונקרטי לחברה בעקבות ההודעה, ובכלל זה לא הוצג לקוח שעזב בעקבותיה.
התביעה נדחתה במלואה, ולכן לא נפסקו לתובעים פיצויים. בנפרד מכך, בית המשפט הורה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות בסך 700 ₪ — 350 ₪ לכל אחד — בתוך 30 ימים; אם הסכום לא ישולם במועד, יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
המסקנה מפסק הדין
פסק הדין מדגים את החשיבות של בחינת כל חלק בפרסום בנפרד: התרשמות אישית עשויה להיחשב הבעת דעה, בעוד שטענה עובדתית נבחנת לפי תוכנה וההגנות החלות עליה. במקרה זה נקבע שהטענה העובדתית הייתה אמת ושפרסומה היה בעל עניין ציבורי לחברי הקבוצה. תוצאות במקרים אחרים תלויות בנסיבות ובהוכחות שיובאו בכל הליך.
לקריאת פסק הדין המלא – 9971-04-24
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
