ברת"ק 4934-05-26 הראל נ' קירשנבום קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, את הערעור בחלקו והפחית את הפיצוי שנפסק בגין לשון הרע מ-20,000 ש"ח ל-8,000 ש"ח. פסק הדין, שניתן ביום 25.8.2026 על ידי השופטת תמר בר-אשר, עוסק בשאלה רגישה במיוחד: מתי השוואה לנאצים או לחמאס במסגרת ביקורת ציבורית עשויה להיחשב הבעת דעה מוגנת, ומתי הסגנון עצמו חוצה את גבול הסביר.
הפרסום החריף הגיע בתגובה למאמר על אירועי כפר ג'ית
ההליך החל לאחר שהמשיב פרסם באתר "סרוגים" מאמר דעה שכותרתו "דין ג'ית כדין רפיח", על רקע האירועים בכפר ג'ית בשומרון. במאמר טען, בין היתר, כי יש להפעיל הרתעה קשה כלפי האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון, בדומה לאופן שבו תיאר את פעולת ישראל בעזה.
המערער, פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, פרסם בפייסבוק תגובה חריפה למאמר. בין הביטויים שנכללו בפרסום היו השוואות לאידיאולוגיה הנאצית ול"חמאס היהודי", לצד אמירות אישיות קשות נוספות כלפי המשיב.
המשיב הגיש תביעה קטנה בסך 30,000 ש"ח. בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קיבל את תביעת לשון הרע, דחה את הטענה להטרדה מינית, ופסק לו 20,000 ש"ח ועוד 500 ש"ח הוצאות. המערער הגיש בקשת רשות ערעור, ובית המשפט המחוזי החליט לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור.
המחוזי: אין כלל שאוסר מראש השוואות לנאצים
אחת הקביעות החשובות בפסק הדין היא שאין לקבוע כלל גורף שלפיו עצם השימוש בביטוי "נאצי", או בהשוואה לאידיאולוגיה הנאצית, שולל מראש את האפשרות ליהנות מהגנת הבעת דעה בתום לב. בית המשפט הדגיש כי השיח הציבורי חייב לאפשר גם אנלוגיות היסטוריות קשות, כאשר הן משמשות לדיון ענייני בתופעות ציבוריות.
אותו היגיון הוחל גם על השוואה לחמאס. בית המשפט קבע כי עצם הבעת העמדה שלפיה רעיונות שהוצגו במאמרו של המשיב מזכירים, לדעת המערער, תפיסות נאציות או מעשי חמאס, אינה כשלעצמה הופכת את הביקורת ללשון הרע שאינה יכולה ליהנות מהגנה.
הנקודה המרכזית הייתה ההקשר. הפרסום של המערער לא נכתב בחלל ריק, אלא כתגובה למאמר ציבורי חריף של המשיב. לכן, כך נקבע, יש לבחון את הפוסט יחד עם המאמר שעליו הגיב, ולא לנתק את הביטויים הפוגעניים מהרקע שהוביל לפרסומם. זו אותה חשיבות של הקשר שאפשר לראות גם בפסיקות אחרות על האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב.
אבל הבעת דעה אינה נותנת חסינות לסגנון בלתי מוגבל
למרות ההכרה בכך שמדובר בהבעת דעה על עניין ציבורי, בית המשפט לא פטר את המערער מאחריות. הסיבה הייתה צבר הביטויים והבוטות שלהם. בפרסום לא הסתפק המערער בהשוואה רעיונית, אלא חזר מספר פעמים על כינויים הקושרים את המשיב ל"חמאס היהודי", תיאר אותו כתלמידו של אחד מהוגי האידיאולוגיה הנאצית והוסיף אמירות אישיות קשות במיוחד.
השופטת בר-אשר קבעה כי גם פרסום שהוא הבעת דעה עשוי לחרוג מתחום הסביר. במילים אחרות, ההגנה על חופש הביטוי אינה נבחנת רק לפי הנושא שעליו מדברים, אלא גם לפי אופן הניסוח, עוצמת הפגיעה והיחס בין הביקורת העניינית לבין ההשתלחות האישית.
במקביל, המחוזי תיקן נקודה משפטית בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות. מאחר שהפרסום סווג כהבעת דעה, לא היה מקום לבחון אם המערער האמין שהפרסום "אמת" או אם בדק את אמיתותו לפי החזקות המתייחסות לפרסום עובדתי. עם זאת, ריבוי הביטויים הקשים יכול היה עדיין ללמד כי הייתה כוונה לפגוע במידה העולה על הסביר לצורך הגנת הערכים שבסעיף 15 לחוק.
ההבחנה הזו חשובה גם ביחס לפסיקות אחרות שבהן נוסח חריף זכה להגנה, למשל כאשר בית המשפט ראה בפרסום ביקורת חריפה שאינה חוצה את גבול לשון הרע. המבחן אינו מילה אחת, אלא מכלול הפרסום והנסיבות.
למה הפיצוי ירד ל-8,000 ש"ח?
הערעור התקבל רק בחלקו. האחריות לא נמחקה, אך בית המשפט המחוזי מצא הצדקה להפחית את סכום הפיצוי באופן משמעותי. אחד השיקולים היה התוכן של המאמר שקדם לפרסום: המשיב עצמו פרסם עמדה שעוררה ביקורת ציבורית חריפה, והמערער הגיב לאותה עמדה.
בית המשפט הזכיר כי בפסיקת פיצויים בלשון הרע אין "תעריף" קבוע. יש להביא בחשבון את טיב הפרסום, היקפו, עוצמת הפגיעה וגם את התנהגות הצדדים לפני הפרסום ואחריו. במקרה הזה, ההקשר שבו נכתבה התגובה הצדיק הפחתה מהפיצוי שנקבע בערכאה הראשונה.
לכן חויב המערער לשלם למשיב 8,000 ש"ח במקום 20,000 ש"ח. בערעור עצמו לא נפסקו הוצאות.
פסק הדין מחדד כלל שימושי במיוחד בשיח פוליטי וציבורי: אין "מילת קסם" שהיא תמיד מותרת או תמיד אסורה. גם השוואה קיצונית יכולה, בנסיבות מסוימות, להיות חלק מהבעת דעה מוגנת; ומנגד, גם ביקורת על עניין ציבורי יכולה לאבד את מלוא ההגנה כאשר היא הופכת לצבר של התקפות אישיות בוטות. לכן חשוב לבחון יחד את המסר שהקורא הסביר מקבל מהפרסום, את ההקשר שבו הוא נכתב ואת מידתיות הסגנון.
המסגרת המשפטית הרלוונטית נמצאת בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, ובפרט בהגנות על הבעת דעה ובחזקות תום הלב.
