תאד"מ 9993-11-21 קופטי נ' זכריא

בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת

תאד"מ 9993-11-21 קופטי נ' זכריא

בפני

כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי

תובע

עלאא קופטי

נגד

נתבעת

לילא זכריא

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 70,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת בגין נזקים לכאורה, שנגרמו לו ע"י הנתבעת בהתנהגות פסולה ובכך שהיא העלילה עליו כי הוא ירק עליה וחסם את רכבה, כאשר במועד הנטען הוא בכל שהה בחו"ל.

התובע טוען כי, הנתבעת הגישה תלונה למשטרה וטענה כי ביום 05.06.2021 ובעת שהייתה נוהגת ברכבה התקרב אליה רכב אשר היה נהוג על ידי התובע והלה ירק עליה וחסם את נתיב נסיעתה.

המשטרה יצרה קשר עם אמו של התובע וביקשה שתפנה לבנה – התובע שיצור קשר עם המשטרה, זאת בלי שהמשטרה תבהיר מה מסתתר מאחורי פנייתה שהתובע ייצור קשר עם המשטרה.

יחד עם זאת, אמו של התובע חששה מהפנייה והיא פנתה לתובע שאז היה באמצע טיול והודיעה לו שהמשטרה מבקשת שהוא יצור קשר אתה דבר שהכניס את התובע ללחץ אדיר אשר גרם להריסת הטיול. רק לאחר חזרתו ארצה ידע התובע כי הנתבעת הגישה תלונה נגדו בעת שהותו בארה"ב.

מהתלונה עולה, כטענת התובע, כי הנתבעת טענה שהתובע נהג כלפיה באלימות, כאשר הוא היה כבר מנותק קשר עמה, וטענה בתלונה כי היא ראתה וזיהתה את התובע ברכב מדגם טויוטה קורולה בצבע ירוק.

לתובע נגרמו נזקים רבים ועוגמת נפש כתוצאה מהעלילה שלטענתו העלילה עליו הנתבעת והוא איבד הנאה מהטיול שבמהלכו קיבל את המידע שיש תלונה נגדו במשטרה.

התובע מעריך שהפיצוי המגיע לו הינו סך 70,000 ₪.

התובע צירף לכתב התביעה העתק מהתלונה במשטרה, תעודת בירור פרטים של יציאה וכניסה לארץ שלפיה, לענייננו הוא שהה בחו"ל מיום 25.05.2021 עד יום 20.08.2021 כשהאירוע קרה לטענת הנתבעת ביום 05.06.2021.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי ,התובע מנסה להתעשר על גבה והתנהלות זו הינה שלב במסכת התעללות ואלימות שהתובע נקט נגדה שנבעה רק מתוך האובססיה שלו כלפיה וחוסר רצון לשחרר אותה.

הנתבעת טענה כי ,עומדת לה טענת הגנה מכוח חוק איסור לשון הרע חוץ מהעובדה שהתובע לא סמך את תביעתו על חוק זה ואף לא הזכיר כלל את העילה של לשון הרע והוא תובע פיצוי על עוגמת נפש וניתן להבין מכללו גם על הגשת תלונת שווא שגרמה לו עוגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי עוד ביום 28.04.2019 היא הגישה תלונה נגד התובע בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה במזיד ברכב תקיפה ואיומים שהנתבע הורשע בגינם.

לאירוע הנטען טענה הנתבעת בכתב ההגנה כדלקמן: "ביום 05.06.2021 עת שהנתבעת הייתה בנסיעה החל רכב שנסע לידה והטריד אותה תוך ניסיון להוריד אותה מהכביש ולחסום אותה, הנתבעת שלמיטיב אמונתה זיהתה את התובע ומההיכרות שלה אתו הוא היחיד בחייה שמסוגל לבצע מעשים כאלה, הגישה תלונה במשטרה נגדו..

התלונה נגד התובע נסגרה למחרת יום הגשתה ולכן זה לא סביר שהתובע חזר ארצה בגלל התלונה, אם הוא בכלל היה בחו"ל.

הנתבעת עדיין חוששת לחייה כי הוא גרם לה בעבר נזקים אדירים שהותירו צלקת נפשית קשה בנתבעת.

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה תיק החקירה במשטרה והתכתבות בוואטסאפ, והיא מבקשת לדחות את התביעה נגדה ולחייב את התובע בהוצאות.

התקיימו שתי ישיבות בתיק זה, הראשונה ישיבה מקדמית ביום 16.01.2023 והצדדים הציגו את עמדותיהם תוך שהם הטיחו אשמה זה בזה ורק ישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 02.04.2024 שבמסגרתה העידו בפניי שני בעלי הדין והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי.

עדות התובע עלאא קופטי:

העד נשאל אם הוא קיבל הודעה מאמו על הגשת התלונה והוא אישר זאת וטען שהדבר קילקל לו את הטיול. העד נשאל מה אמרו לו במשטרה שהוא הלך לברר את פשר התלונה והוא השיב: "כן אמרו לי שאני חסמתי אותה בוואדי ערה וירקתי עליה, הזמינו אותה למשטרה, שמו את התמונה שלי במסוף ושאלו אותה אם זה אני והיא אמרה שכן, במועד שהיא יחסה לי אותו כמועד שירקתי עליה אני הייתי בארצות הברית בכלל, אמרתי למשטרה למה לא המשכת בתיק אם הייתי בארץ הייתי נכנס לבית סוהר".

לעד נאמר שתביעתו זו באה כנקמה נגד הנתבעת וכך הוא השיב: "לא, אני יצאתי מבית סוהר אני רק רוצה לשבת בבית לא רוצה כלום חוץ מזה. לא חיפשתי כסף אנחנו עובדים, לאח שלי יש כסף רציתי רק שהיא תעזוב אותי היא כל פעם תופסת אותי אני עכשיו עם אישתי... אני רוצה לסגור את כל התיק ולא לראות אותה אני רוצה לשבת בבית עם אשתי ועם הילדה שלי רק שהיא תעזוב אותי בשקט".

העד נשאל מדוע הוא תבע סך של 70,000 ₪ והוא השיב: "כי עבדתי שנה וטסתי לארצות הברית ליהנות ואז הגיעה התלונה הזאת שהעכירה עלי את הטיול אני לא אומר שזה עלה לי 70,000 ₪ מבחינה נפשית זה יותר, חודש ישבתי ולא עשיתי כלום רק הייתי בבית... יש לי כרטיס טיסה שהוא עלה לי 15,000 ₪ הלוך חזור".

עדות הנתבעת גב' לילא זכריא:

העדה נתבקשה לומר מדוע היא נמצאת בבית המשפט ולהלן תשובתה: "בגלל הסיפור הזה שהוא התקיף אותי לא זוכרת תאריך. הייתי ברכב הוא היה מזגזג בכביש שמאלה וימינה, תוך איום עלי כאילו הוא נכנס ברכב שלי ועשה תנועות עם היד שלו חכי ותראי. האמת אני לא רוצה להיזכר בתאריך הזה אפילו אם הוא הציג מסמכים אני לא ירקתי לעברו, חרף תנועות שהוא עשה הוא נהג תמיד לרדוף אחרי עם הרכב היו הרבה תלונות במשטרה, איים עלי ושבר לי את הרכב...".

העדה שבה וטענה כי היא ראתה את התובע וזיהתה אותו בעת המקרה, כן טענה כי המשטרה לא עשתה איכון של הטלפון הנייד של התובע כדי לבדוק אם גרסת התאונה היא אכן בוואדי ערה אם הרכב שלו.

שני הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב וכל צד חזר על עמדתו ולמען הקיצור אני רק מפנה לסיכומי הצדדים ומביא רק את עיקריהם:

סיכומי התובע:

הנתבעת העלילה על התובע את האירוע עם הרכב בוואדי ערה בתלונה שהיא הגישה למשטרה, באותה עת התובע הוכיח כי הוא שהה בארצות הברית והוכיח זאת באישור משרד הפנים.

מדובר בתלונת שווא שגרמה לתובע נזקים ממוניים של קלקול הטיול ולנזק נפשי אדיר. התובע טוען כי מגיע לו פיצויים ראויים.

סיכומי הנתבעת:

מדובר בתביעת סרק המהווה חלק ממסע התעללות של התובע בנתבעת שנמשך לאורך זמן ואף ננקטו הליכי מעצר נגד הנתבע בעבר. הנתבעת טוענת כי לא התקיימו תנאי עילת לשון הרע וכי יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

מאחר ועסקינן בהליך בסדר דין מהיר אז פסק הדין יינתן בתמצית על פי התקנות.

כלל בהליך אזרחי כי המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין שנושא בטל השכנוע הינה עמידה של מאזן ההסתברויות. בעל הדין נדרש להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מגרסת הצד שכנגד. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים ובמוצגים ובדברי העדים החלטתי לקבל את התביעה חלקית בלבד.

התובע הצליח להוכיח הגשת תלונה נגדו על ידי הנתבעת במשטרת ישראל בה יוחס לו מעשה תוך שימוש ברכבו של יריקה על הנתבעת וחסימת נתיב נסיעתה וזאת ביום 05.06.2021 באזור וואדי ערה. כאשר הוכח בפניי על פי אישור משרד הפנים שבמועד זה שהה התובע מחוץ לגבולות המדינה ולענייננו בין יום 25.05.2021 לבין יום 20.08.2021 הוא לא היה בארץ, לכן התלונה שהוגשה נגדו הינה תלונת שווא. לא זו אף זו, הרי וחרף סגירת התלונה נגד התובע הנתבעת המשיכה והעידה בפניי כאילו המקרה אכן קרה אם כי היא לא זכרה תאריך אבל טענה כי התובע איים עליה באותו מקרה וזיגזג עם רכבו ועשה תנועות ביד.

הנתבעת לא טענה ,שהתברר לה שהיא טעתה בזיהוי ,אלא אף עמדה על גרסתה ולא התייחסה לאישור שהוא היה בחו"ל ביום המקרה. התובעת לא מסרה לשוטר החוקר מספר טלפון נייד של התובע כדי שזאת תיווכח שביום המקרה נכח התובע בוואדי ערה.

הוכח בפניי בתלונת שווא שגרמה לתובע עוגמת נפש. התובע טען שמעת שנודע לו מאמו שהמשטרה מחפשת אותו התקלקל הטיול שלו ורוב הזמן שהה בבית במקום ליהנות מהטיול.

התובע הגזים בסכום התביעה בסברו כי מגיע לו החזר עלות הטיסה סך של 15,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 55,000 ₪, התובע לא הוכיח טענותיו בעניין גובה הנזק הנפשי. התובע לא הפסיק את הטיול ושב ארצה בתכוף לאחר שנודע לו על הגשת התלונה אלא חזר ארצה כחודשיים וחצי לאחר שנודע לו כך שאני דוחה את הטענה של קלקול הטיול.

הנתבעת התייחסה בכתב ההגנה לעילת לשון הרע שכלל לא הועלתה על ידי התובע בטענה "אמת דיברתי". מאחר והטענה כלל לא הועלתה והתובע לא הסתמך עליה בתביעתו ובסיכומם ולא טען להוצאת לשון הרע ולפרסום כלשהו ולכן אין מקום לדון בטענה זו שמעלה דווקא הנתבעת.

סוף דבר

נוכח האמור לעיל, ומאחר והעדפתי את גרסת התובע על גרסת הנתבעת בעניין אותה תלונה, אני מקבל את התביעה חלקית ופוסק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש סך של 7,000 ₪, הוצאות ושכ"ט עורך דין סך של 3,000 ₪.

אני מורה למזכירות להעביר לתובע באמצעות בא כוחו את העירבון בסך 6,500 ₪ המופקד בתיק, כך שהיתרה לתשלום הינה סך של 3,500 ₪.

הנתבעת תשלם את הסך של 3,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תשיב לתובע באמצעות בא כוחו את הפרש האגרה בין סכום התביעה לסכום שנפסק ותעביר את העירבון כאמור לעיל לתובע באמצעות בא כוחו, ותמציא העתק פסק דין זה לשני הצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשפ"ד, 29 יולי 2024, בהעדר הצדדים.

5 מתוך 5