הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
9993-11-21 | בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת | 2024-07-29
צד תובע: עלאא קופטי | צד נתבע: לילא זכריא
בית המשפט קיבל תביעה כספית באופן חלקי לאחר שמצא כי תלונה שהוגשה למשטרה נגד התובע הייתה תלונת שווא. נקבע כי התובע שהה בחו״ל במועד שבו יוחסו לו המעשים. נפסקו לו 7,000 ש״ח בגין עוגמת נפש, וכן 3,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין. לצד זאת, פסק הדין לא הכריע בשאלה אם התלונה מהווה לשון הרע.
מה נטען ומה הייתה המחלוקת
לטענת התובע, התלונה עסקה באירוע מיום 5 ביוני 2021, ובמסגרתה יוחסו לו יריקה לעבר הנתבעת וחסימת נתיב נסיעתה באמצעות רכבו. לדבריו, אמו עדכנה אותו בזמן שהיה בטיול בחו״ל כי המשטרה מבקשת שייצור עמה קשר, והדבר גרם לו לחץ ופגע בהנאתו מהטיול. הוא דרש 70,000 ש״ח בגין הנזקים שלטענתו נגרמו לו, ובהם עוגמת נפש והפגיעה בטיול.
הנתבעת טענה כי התביעה היא חלק ממסכת של התנהגות פוגענית כלפיה, וכי היא זיהתה את התובע באירוע. היא גם העלתה הגנת אמת דיברתי ביחס לטענת לשון הרע, וטענה שהתובע כלל לא ביסס את תביעתו על עילה זו. אלה היו טענותיה; ההכרעה בתיק התמקדה בשאלה אם התלונה הייתה כוזבת ואם נגרמה לתובע עוגמת נפש.
האישור על השהייה בחו״ל הכריע
התובע הציג אישור רשמי על כניסותיו ויציאותיו מהארץ. לפי האישור, הוא שהה מחוץ לישראל מ-25 במאי 2021 ועד 20 באוגוסט 2021, ובכלל זה ביום שבו התרחש לכאורה האירוע. בית המשפט קבע כי הוכח שהתלונה ייחסה לו מעשה בזמן שלא היה בארץ, ולכן מדובר בתלונת שווא.
בית המשפט התייחס גם לעדות הנתבעת. היא הוסיפה וטענה בבית המשפט כי זיהתה את התובע וכי התרחש אירוע בכביש, אף שלא זכרה את התאריך. לפי פסק הדין, היא לא טענה כי התברר לה שטעתה בזיהוי ולא התייחסה לאישור שהראה שהתובע שהה בחו״ל. בית המשפט ציין גם שהנתבעת לא מסרה לחוקר מספר טלפון נייד של התובע לצורך בדיקת נוכחותו במקום. בסיכום הראיות העדיף בית המשפט את גרסת התובע בעניין התלונה.
הפיצוי הוגבל למה שהוכח
בית המשפט הכיר בכך שהתלונה גרמה לתובע עוגמת נפש. עם זאת, הוא לא קיבל את מלוא היקף הנזק שתואר. התובע טען כי הטיול נפגע והציג את עלות כרטיס הטיסה כחלק מדרישתו, אך בית המשפט ציין שהוא לא חזר לישראל זמן קצר לאחר שנודע לו על התלונה, אלא כעבור כחודשיים וחצי. לכן נדחתה הטענה שהטיול נהרס. עוד נקבע שהתובע לא הוכיח את היקף הנזק הנפשי שטען לו.
על יסוד הדברים נפסקו 7,000 ש״ח בגין עוגמת נפש. בנוסף נפסקו 3,000 ש״ח עבור הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט הורה למזכירות להעביר לתובע את העירבון בסך 6,500 ש״ח שהופקד בתיק, וקבע כי היתרה לתשלום היא 3,500 ש״ח בתוך 30 יום. אם היתרה לא תשולם במועד, היא תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. פסק הדין מורה על העברת העירבון; הוא אינו קובע שההעברה כבר בוצעה.
בית המשפט לא הכריע בעילת לשון הרע
הנתבעת טענה להגנת אמת דיברתי, אך בית המשפט לא בחן אם מתקיימת עילת לשון הרע או אם ההגנה חלה. הנימוק היה שהתובע לא העלה עילת לשון הרע ולא הסתמך עליה בתביעה או בסיכומיו. לכן אין לראות בפסק הדין הכרעה בשאלת האחריות לפי חוק איסור לשון הרע, והפיצוי שנפסק הוגדר כפיצוי בגין עוגמת נפש ולא כפיצוי בגין לשון הרע.
המשמעות במקרה זה: מסמכים שהראו כי התובע שהה בחו״ל במועד האירוע, לצד האופן שבו נשמרה גרסת הנתבעת בהמשך, תמכו בממצא שהתלונה הייתה כוזבת. עם זאת, הפיצוי הושפע גם מהפער בין הנזק הנטען לבין הנזק שהוכח. פסק הדין מדגים גם את חשיבות ההבחנה בין עילה שהועלתה ונבחנה לבין טענה משפטית שהצדדים הזכירו אך בית המשפט לא הכריע בה.
לקריאת פסק הדין המלא – 9993-11-21
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
