ת"א 9850-06-19 חאיק נ' רולינגר

בית משפט השלום באילת

ת"א 9850-06-19 חאיק נ' רולינגר

תיק חיצוני:

בפני

כב' השופטת ליאורה אדלשטיין

תובעים

ד"ר פאדי חאיק

ע"י ב"כ עו"ד יוסף ויור

נגד

נתבעים

אביבה רולינגר
ע"י ב"כ עו"ד יצחק מויאל

פסק דין

לפני תביעה בסך 144,031 בגין פרסום בניגוד לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965( להלן "החוק").

להלן טענות הצדדים כאשר הטענות העובדתיות מובאות זו בצד זו.

התובע הינו רופא בחדר המיון בבית החולים יוספטל - הנתבעת מסכימה. התובע ערבי ישראלי שנמנה על העדה הנוצרית. הוא למד רפואה בטכניון ועובד שעות רבות במשמרות של 24 שעות בחדר המיון בבית החולים יופסטל כדי לתת את השירות הטוב ביותר, ועושה עבודתו במסירות ומקצועיות. מוכחש על ידי הנתבעת מחוסר ידיעה ורלבנטיות. הנתבעת, שהיתה מועמדת לראשות העיר, מודעת היטב לכוחה ההרסני של המדיה. הנתבעת מכחישה שהיתה מועמדת לראשות העיר. היא התמודדה למועצת העיר בבחירות סוף 2018.

הנתבעת הגיעה עם אמה לבית החולים בתאריך 19.3.2019 ורופא אחר, שאינו התובע, שחרר אותה. הנתבעת מסכימה. למחרת, בתאריך 20.3.2019, הגיעה הנתבעת עם אמה לבית החולים שנית, והתובע בקש ממנה למסור לו אנמנזה כדי לבדוק אם חלו שינויים מעת הביקור הקודם. הנתבעת מסכימה. הנתבעת סירבה לשתף פעולה עם התובע והחלה לנהל איתו ויכוח קולני ועצבני. הנתבעת מכחישה. היא לא נהלה עמו ויכוח אלא הפנתה אותו לקבל את המידע מרופא שעמד לצידו וטפל באמה יום קודם.

בלית ברירה בקש התובע מהנתבעת לצאת והיא נאותה לכך רק בליווי איש בטחון. מלווה אחר נכנס לשהות עם האם במהלך הבדיקה.

גירסת הנתבעת היא שהתובע שאל אם אינה מעוניינת לשתף פעולה ומשאשרה זאת אמר לה לצאת החוצה. הנתבעת סרבה לעזוב את אמה, שבמצב זה רצתה שתראה פנים מוכרות, ואמרה זאת לתובע - ואז הודיע לה התובע שעד שלא תצא אין בכוונתו לטפל באמה. הנתבעת אמנם יצאה מהמיון, לבקשת אנשי הבטחון, אך אמה נשארה ללא מלווה למעלה מ-20 דקות, שכן כניסתן של אחיותיה ודודותיה במקומה נמנעה על ידי אנשי הבטחון בטענה שהתובע אוסר על כניסת מלווים. רק כשהגיע אחיה של הנתבעת, קצין משטרה, התאפשר לו להכנס כמלווה.

אותו יום vהתפרסם פוסט בפייסבוק על ידי הנתבעת (הנתבעת מסכימה) שמטרתו לנקום בתובע על מילוי תפקידו (מוכחש) בו היא רושמת ש"הפאדיים למיניהם ימשיכו להרוג אותנו כנראה". "אני אסיים מתישהוא לטפל באמא, ואז אתפנה לטפל בכל ה"פאדיים" האלו, זו התחייבות!!!" הנתבעת טוענת כי מדובר בציטוט חלקי ולא צוטט ההמשך לגבי בית החולים יוספטל.

השתלחותה של הנתבעת נכתבה על רקע מוצאו של התובע. מוכחש. הנתבעת לא מתעניינת במוצאו של התובע

תגובותיהם של עוקביה לא אחרו לבוא והתובע צטט אחת מהן:

"כך זה כשנותנים למחבלים חלוק של רופא…"

לטענת הנתבעת כללו רוב התגובות איחולי החלמה לאמה ורק בודדות היו לא ענייניות והיא דאגה להסירן מהפוסט.

התובע טוען כי הפרסום נועד לפגוע בו ועל כן הוא מעמיד את תביעתו על כפל הפיצוי הסטטוטורי על פי סעיף 7(א)(ג) לחוק איסור לשון הרע. הנתבעת מכחישה.

התובע בקש מבית המשפט שיוציא צו למניעת הטרדה מאיימת נגד הנתבעת (לטענת הנתבעת עשה כן רק לאחר 9 ימים) ובית המשפט לא נעתר לבקשתו לאור התנצלות הנתבעת ומתוך התרשמות כי הנתבעת לא תחזור ותטריד את התובע, אך זאת תוך שהוא  מגנה את האלימות המתרחשת במערכת הבריאות. באותו הליך הבטיחה הנתבעת שתסיר את הפוסט ועשתה כן (הנתבעת לא הבטיחה להסיר את הפוסט. התובע סרב להצעת בבית המשפט לפוסט הבהרה ודרש פיצוי) אולם לאחר מתן ההחלטה בתיק ההטרדה המאיימת, החלטה שניתנה בחלוף חודש מיום הדיון, החזירה את הפוסט על תגובותיו. לטענת הנתבעת לא ניתן להחזיר פוסט יחד עם תגובותיו.

הנתבעת יצרה סביב התובע אווירה המאימת לפגוע בו פיזית, לא על רקע התנהלותו המקצועית אלא על רקע ההסתה הגזענית אליה כיוונה הנתבעת. הנתבעת מכחישה.

מוסיפה הנתבעת טענות כלליות כדלקמן:

אין באמירה המיוחסת לנתבעת לשון הרע. המבחן הוא אוביקטיבי ואין חשיבות לדרך בה הובן הפרסום על ידי הנפגע.

יש לראות המלים הפוגעות לפי הקשרן - והקשר זה הוא ביקורת על בית החולים יוספטל, אשר בו מתחיל הפוסט ובו הוא מסתיים ועל כן אין לנתבעת יריבות עם התובע. בית החולים עצמו שהוא היריב האמיתי לפוסט לא ראה בפרסום זה משום הלשון הרע.

התובעת העבירה בפוסט זה ביקורת על אופן הטיפול על ידי הנפגע ועל ידי בית החולים ודבריה לא חרגו מגדר הסביר  ועומדים בגבול המותר של חופש הביטוי שהוא זכות יסוד.

בית המשפט, סגן הנשיא כב' השופט לוי, בהליך של הטרדה מאיימת שהוגש על ידי התובע נגד הנתבעת (תיק ה"ט 68930-03-19),  דחה את הבקשה, לא לפני שבקש את תגובת בית החולים יוספטל, אשר למרות שמסר בתגובתו כי הוא עומד על המשמר ומגן על שלומם וכבודם של הרופאים והצוותים הרפואיים, לא מצא לנכון לעמוד לימין המבקש שם.

בהליך ההטרדה המאיימת, אבחן בית המשפט בין תוכן הפוסט - שלגביו קבע כי אין בו לשון הרע - ובין תוכן חלק מהתגובות, שלגביהן קבע כי מדובר בלשון הרע. בית המשפט הפנה לדברי התובע בפרוטוקול הדיון - עמ' 5 שורה 2-12 - ולהלכת אבנרי.

פסק הדין שניתן בבקשה להטרדה מאיימת השתיק העילה והפלוגתא בין הצדדים ומהווה מעשה בית דין ועל כן מנוע התובע מלהגיש תביעתו כאן.

לנתבעת קמה הגנה של אמת בפרסום וכן קמה לה הגנת תום הלב. במידע שפורסם לא רק שהיה עניין ציבורי אלא שהמידע היה חייב לעבור לציבור שכן תכליתו הצלת חיים ומניעת הישנות המקרה שקרה לאמה של הנתבעת.

מטרת התביעה היא השתקת הנתבעת וכל מי שעלול לבקר את התובע ולתובע אין עניין אמיתי אחר בבירור התובענה.

עדויות הצדדים:

בחקירתו הודה התובע שהוא גאה בהיותו ערבי. כשמישהו אומר לו שהוא ערבי זה לא מבייש אותו. לגבי נסיבות המקרה תאר התובע שלפני שהובאה אמה של הנתבעת הגיעו נציגי מד"א ומסרו שיש חולה בחשד לאירוע מוחי ושבנותיה מאחוריה ומתכוננות למלחמה. מיד פנה אליו הרופא שטפל באם יום קודם, ד"ר שאדי, והתובע שאל אותו מה היה ומה האנמנזה שקבלו בסוף. כל זה קרה לפני שהאם הגיעה. תוך כדי שד"ר שאדי ספר לו חלק מהסיפור, הובאה האם על ידי מד"א למיטה של טיפול נמרץ והוא קם לטפל בה. התובע הציג את עצמו לנתבעת ואמר שהוא האחראי במיון ובקש מהנתבעת מידע לגבי מה שקרה בזמן שאמה הייתה מחוץ לבית החולים. בתגובה היא הפנתה אותו לשאול את החבר שלו. התובע ענה לה שכבר דבר עמו וכבר קרא את התיק. התובע לא יודע למה התכוונה הנתבעת כשאמרה לו לשאול את חברו אבל זה לא נשמע שמדובר באמירה תמימה שכן היא הייתה נסערת. הסברו של התובע לגבי מימד הזמן עבור חולי מוח, ש- TIME IS BRAIN לא עניין את הנתבעת והיא סרבה לשתף פעולה ולמסור את המידע הנדרש. היות ושוב ושוב לא קבל תשובה בקש מאנשי הבטחון להוציא אותה ולקבל מישהו שכן יענה על שאלותיו כי בחוץ חיכו אחיות נוספות. התובע הכחיש שישב בכסאו (בחוסר מעש הפגנתי) עד שהבטחון יוציא את הנתבעת וטען שישב אל שולחנו כדי להזמין בדיקת CT, והתיעץ עם מנהל המיון ד"ר ארד. אחרי שהזמין הבדיקה נגש לחולה וניסה לבדוק אותה פיזיקלית נוירולוגית, ואז נכנסה בתה השניה וספרה מה היה השינוי ביממה לפני הגעתה למיון. לאחר מכן שונעה החולה לבדיקת CT.

בכך לא הסתיים המפגש כי היה קטע שהנתבעת התלהמה מול אנשי הבטחון כשבקשו ממנה לצאת ואמרו לה שרופא חייב לקדם את הטיפול והנתבעת ענתה בקול רם "שיקפוץ לי". מדובר בפרטים שלא נכתבו בתצהיר התובע.

אותו יום ספרו לו על הפוסט , הוא לא זוכר מתי. זאת לא פעם שהגישו נגדו תלונה, ועקר התלונות נובע מהעובדה שאחראי חדר מיון לא מסכימים שכל בני המשפחה ישארו כי חדר המיון קטן. התלונה למשטרה הוגשה על ידו לאחר 9 ימים כי התייעץ עם חמו שהוא שופט כיצד לנהוג. הפוסט פגע בו כי נכתב בו שהוא הורג חולים – "הפאדיים למיניהם ימשיכו להרוג אותנו". לא נכון שהתובע הורה לבטחון לא להכניס אף אחד אחר. כשהגיע אחיה של הנתבעת כבר היתה אחותה בפנים והאח צעק עליו. הסבה לשאלותיו היתה שלחולה היתה בעיית כליות ולכן היה צריך להיזהר לפני שעושים בדיקת CT. באותו שלב רק הזמין הבדיקה, היא עוד לא הלכה אליה. באשר לפרסום, כך טען התובע, הנתבעת שתפה פעולה עם התגובות ולא מחקה אותן. היא ענתה בתגובת נגד שבקרוב לא יהיה התובע ד"ר פאדי אלא רק פאדי. לשון הרע זה כל החלק בפוסט המכיל את השם שלו. אם לא היה מופיע הפוסט לא היו התגובות. צו ההטרדה שבקש נועד למזער את הנזק. התובע סבר שדי בתביעה נגד הנתבעת כי ברגע שהפוסט ירד תרדנה התגובות. הוא לא פנה לפייסבוק להוריד את הפוסט כי לא חשב על כך.

התובע ער לכך שמי שמגיע לבית החולים עם מטופל הוא במצב קשה, נסער, מבולבל, קפוא. הוא בקש ממנה לצאת כדי לקדם את הטיפול.

הנתבעת העידה שאם התובע היה מסביר לה היא היתה עונה אז אבל הוא רק שאל בקצרה מה היה לאמא, לא שאל שלוש פעמים אלא פעם אחת. היא היתה בסערת נפש כי אמא שלה היתה בין חיים ומוות. היא לא הורידה את הפוסט והבינה שהיא צריכה לעשות פוסט הבהרה. הנתבעת נשאלה מדוע התנצלה בדיון ההטרדה המאיימת אם כל מה שכתבה נכון וענתה שהתנצלה על התגובות ומטרת הפוסט לא הייתה לפגוע במישהו ספציפית. היא גם מחקה את כל התגובות. יש לה ביקורת על דרך הטיפול ומשפחתה התחננה שהאמא לא תשלח הביתה אבל בבית החולים אמנו להסכים. מה המשמעות של ההתנצלות אם הפוסט ממשיך להופיע? למה לא ניסתה להקטין את הנזק? הנתבעת ענתה שהיא לא התעכבה על זה יותר מדי. לאחר הדיון לא המשיכה עם זה אלא עצרה את החיים כדי לטפל באמה. היא לא השקיעה בזה יותר מדי, הפוסט היה מכוון כלפי בית החולים. הנתבעת הסכימה שאולי ישבה במסדרון בעוד התובע עובר עם אמה בדרך לCT. היא לא זוכרת שעבר לידה ולכן לא זוכרת מה אמרה לו.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות, בראיות ובעדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, מהנימוקים המפורטים  להלן:

ראשית אצטט את החלק הרלבנטי בפוסט שפרסמה הנתבעת:

"יוספטל??? לא לאנשים חולים!!! הפוסט הזה אולי יציל חיים של מישהו...אמא שלי בת 76 והיא אינה אישה בריאה...אתמול היא נפלה..חולשה ברגליים. ביוספטל בדקו והחליטו שאין מה לעשות משחררים אותה הביתה זו הזיקנה..

... הבוקר אמא לא מצליחה לדבר, היד השמאלית שלה לא מתפקדת, היא לא מצליחה לחייך, נראה כמו אירוע מוחי.

... מגיעה לחדר המיון. הרופא מאתמול יחד עם רופא בכיר יותר מגיעים מייד. הם נראים מבוהלים, מבינים שפישלו...את יכולה לספר לי מה מה קרה? לא!!! הרופא שלידך יספר לך מה קרה, הוא טיפל בה אתמול!!! הרופא כועס עלי את לא משתפת פעולה? צאי החוצה!!! אני לא מוכנה לצאת אני רוצה להיות לידה....הוא מחליט שאני מפריעה לו לאגו ומזמין לי בטחון...ההחלטה נפלה, ד"ר פאדי החליט שאני לא אכנס לחדר מיון. ככה בא לו...אני מפריעה לו...

...אני יושבת שעות בחוץ וכלום לא עוזר לי, ד"ר פאדי החליט שאני מסוכנת, או שאולי הוא מנסה לכסות על המחדל שעשו?

בזמן הזה ד"ר ארד מנהל המיון מעשן להנאתו בחוץ...לא ממש מעניינת אותו הדרמה בפנים. זו לא אמא שלו שם בפנים....אז בינתיים אנחנו כאן, אני מתייסרת  שלא הקשבתי לעצמי אתמול והחזרתי אותה הביתה....אמא מאושפזת במצב לא טוב ה"פאדיים" למיניהם ימשיכו להרוג אותנו כנראה. אני אסיים מתישהו לטפל באמא, ואז אתפנה לטפל בכל ה"פאדיים" האלו, זו התחייבות!!! יוספטל לא ימשיך להתנהל כך בעתיד. החיים שלנו יקרים"

האם הפרסום מהווה לשון הרע?

בעוד הנתבעת טוענת כי מדובר בביקורת לגיטימית על בית החולים, טוען התובע כי מדובר בהכפשתו על רקע גזעני .

אני מסכימה עם התובע.

ראשית  -יש לבחון אם היתה לפוסט אותה משמעות לו היה נכתב בו במקום השם  "פאדי", השם - "ראובן". האם, לו היה מדובר בד"ר ראובן, היתה הנתבעת נוקטת באותן מילים: ""הראובנים" למיניהם ימשיכו להרוג אותנו כנראה…. אסיים מתישהו לטפל באמא, ואז אתפנה לטפל בכל ה"ראובנים" האלו, זו התחייבות!" דומה שלא. אין שום הכללה במילה "ראובנים" וכך לא היתה מושגת המטרה. השימוש במילה "פאדים" נועד לומר "כל הרופאים ששמם כמו או דומה לשם של פאדי, דהיינו ערבים". לו היתה הביקורת מופנית באמת כלפי רופאי בית החולים, ללא קשר לדתם, הלא היה ניתן להסתפק ברישום "הרופאים למיניהם ימשיכו להרוג אותנו כנראה" ולא כפי שנרשם.

שנית ולהוסיף על כך -  הלא הנתבעת ציינה כי כל אותה עת, בה התחוללה הדרמה, עמד מנהל חדר המיון, ד"ר ארד, בחוץ ועשן. היא אף טוענת כי מטרת הפוסט היתה להעביר ביקורת נגד בית החולים. מדוע לא רשמה איפוא -  ""הארדים" למיניהם ימשיכו להרוג אותנו כנראה…. אסיים מתישהו לטפל באמא, ואז אתפנה לטפל בכל ה"ארדים" האלו, זו התחייבות!"? כאמור, אין משמעות לשימוש במלה "ארדים". "ארדים" מייצג רק את ד"ר ארד, בעוד "פאדים" בצירוף ה' הידיעה - הפאדים - מייצג את כלל הרופאים הערבים.

שלישית - ואם לא היה ברור שניתן להבין מהפוסט של הנתבעת, כי מדובר בהתבטאות גזענית - באו המגיבים לאותו פוסט והבהירו כי לא רק התובע, שהבנתו, כדברי הנתבעת, סוביקטיבית, אלא גם קוראי הפוסט, שהגיבו לו, הבינו בדיוק למה התכוונה הכותבת. ואין מדובר במגיב אחד.

להלן חלק מהתגובות ה"מבינות":

"מוסך יוספטל זבל של בית חולים. עזה נהיה שם במיון. מעניין, על זה ראש העיר לא שובת רעב. רפואה שלמה לאמא".

"....יש יותר מידי 'פאדיים'  בבתי החולים בישראל שלנו.. לטובת כולם, חייבים להשגיח עליהם..".

"תדע כל אם עבריה שאת חייה מפקידה בידי אחמדים וחמאדים".

ושיתוף הפוסט תוך הוספת המלים:

"ככה זה כשנותנים למחבלים חלוק של רופא ונותנים לשנאה שלהם להרוג אותנו במסווה של טיפול מסור...כהנא צדק ואנחנו משלמים את המחיר!!!".

הטענה כי מדובר בתגובות בודדות ושרוב התגובות מסרו איחולי החלמה לאם אין בה כדי לגרוע מפרשנות זו.

אין מדובר איפוא בביקורת לגיטימית נגד בית החולים אלא בשימוש במלים גזעניות נגד התובע, הכלולות בתוך דברי הביקורת שהופנתה נגד בית החולים,  כאשר חלק מהביקורת הוא כנראה העסקת רופאים ערבים. ועל כן מדובר בלשון הרע בהתאם לסעיף 1(4) לחוק לפיו לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

העובדה שהתובע גאה בדתו אין בה כדי להפחית מהאופי השלילי של הדברים אשר לא נועדו להחמיא לכלל הרופאים הערבים.

לעניין היקף הפרסום - עולה מעיון בפוסט שלא רק שלא מדובר בפרסום מצומצם, דבר שיכול היה להפחית מחומרת הפרסום וממשקלו, אלא שהנתבעת, שלה 1044 עוקבים, תייגה יחד עמה עוד 11 איש (ולאחר מכן הוסיפה עוד 5) אשר עם הפרסום ב"קיר" שלה, הופיעה הפוסט אוטומטית בכל אחד מ"קירותיהם" ובכך הוגברה תפוצתו ואף לכך יש ליתן משקל.

טענת אמת דיברתי ועניין לציבור

בשל היות הפוסט גזעני, לא ניתן לומר שהוא חוסה בצל אחת מההגנות שמעניק חוק איסור לשון הרע לפרסומים מכפישים. למרות זאת אבחן את טענות הנתבעת לגבי צדקת הפרסום ואמיתות גירסתה.

הנתבעת טוענת שדברה אמת וכי קבלה טיפול לא מספק מהתובע אשר על לא עוול

בכפה דאג להוציאה מהמיון ולהשאיר את אמה ללא מלווה. אלא ש נטל הוכחת ההגנה של "אמת הפרסום" מוטל על המפרסם (עיינו - ע"א 326/68 אסא נ' ליבנה; ע"א 831/86 מאור נ' מיכאלי; ע"א 844/12 דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש )

הנתבעת לא עמדה בנטל זה. היא אשרה אחת לאחת את טענות התובע כי לאחר שבקש ממנה פרטים לגבי מצבה של האם והיא סרבה למסור אותם, הורה לה לצאת מחדר המיון. היא לא תמכה  את טענתה כי אנשי הבטחון לא הסכימו לאפשר לאף אחד אחר מבני משפחתה להכנס לחדר המיון עד שהגיע אחיה בראיה נוספת, למרות שכל אחד מבני משפחתה שהיה נוכח יכול היה לבוא ולהעיד על כך ולמרות שבתצהירו, שהוגש לפני תצהירה, טען התובע כי במקומה נכנס מלווה אחר, כך שהנתבעת ידעה מה טוען התובע. עולה מעדויות הצדדים כי מי שניסה לקדם את הטיפול באמה של הנתבעת היה דוקא התובע שמהר והזמין לאם בדיקת CT עוד טרם ידע אם יזדקק לבדיקה ודאג לודא שבדיקה כזו לא תתבצע אלא אם יתברר לאחר תשאול קרובי המשפחה והרופא שטפל בה אמש ולאחר התיעצות עם ד"ר ארד כי האם באמת זקוקה לבדיקה,  נוכח מצבה הכלייתי של האם.

המסקנה היא שטיפולו של התובע באם היה נאות ולא נפל בו פגם. נוכח מסקנה זו ובניגוד לטענת הנתבעת לא היה מקום "למהר ולהזהיר" את הציבור מפני טיפולו של בית החולים ובודאי לא מפני טיפולו של התובע.

האם יש להקטין את סכום הפיצוי עקב התנצלות של הנתבעת?

החלטת בית המשפט בתיק ההטרדה משקפת, בסעיף 21 בה, את ניסיונו להביא את הנתבעת להתנצל בפני התובע ולתקן את הפוסט, ניסיון שלא צלח משהתובע לא הסכים להסתפק בהתנצלות זו ודרש פיצוי כספי.

לפי סעיף 19(4) לחוק  - בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה: הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים

בתאמ (שלום חיפה) 38203/07/20 לאוניד פריבן נגד ולדיסלב יעקובלב, נפסק כי "מי שמבקש ליהנות מן ההטבה שבסעיף 19(4), צריך להתנצל באופן חד צדדי, ללא תנאים מוקדמים ובצורה בלתי מסויגת, תהא התנהלות הצד השני אשר תהא."

עמדו בפני הנתבעת שנים לא מעטות בהן יכלה להביע התנצלותה ולמחוק את הפוסט או לתקנו אך היא לא עשתה כן ועל כן אינני מוצאת מקום להקטין את גובה הפיצוי בשל סיבה זו.

כפל הפיצוי בשל הכוונה לפגוע:

עם זאת אינני סבורה שהנתבעת התכוונה לפגוע בתובע כמובנו של מונח זה בסעיף 7(א)(ג) לחוק . ברע"א 5022/13 נפסק כי כדי לקבוע זאת "נדרש קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע" והתובע לא הוכיח וכוונה כזו במקרה הנוכחי. ניתן לומר שהעובדה שהנתבעת הפנתה ביקורתה גם כלפי בית החולים מקהה את עוקצה של הכוונה לפגוע בתובע דווקא.

טענות סף:

למעלה מן הצורך אדון בטענות הסף שהעלתה הנתבעת -  שאין יריבות בין הצדדים, ושקיימת מניעות מצד התובע להגיש תביעה זו לאור החלטת כב' השופט לוי בעניין. הנתבעת לא רק שלא העלתה טענה זו בבקשה נפרדת עם הגשת כתב ההגנה – וכך לא התקיים דיון בטענה מיד עם העלאתה - אלא שבהזדמנות הראשונה בה ניתן היה לדון בטענה, בדיון קדם המשפט שהתקיים לפני חברי, כב' השופט ברגר, לא טענה זאת כלל ודומה שזנחה את הטענה על מנת לשוב ולהעלותה בסיכומיה.

הנתבעת צטטה שתי פסקאות מתוך ההחלטה של כב' השופט לוי המונעות מהתובע להגיש תביעה זו.

בפסקה הראשונה שצוטטה נאמר:

"הבריח התיכון הוא האם המקרה שלפני נופל לאותם מקרים של מועדות לחזרה על המעשה. ויושם לב לכך שהדברים הקשים אשר הובאו לעיל על ידי המגיבים בתגוביות אינם עומדים למבחן לפני (ראו: ס' 5 לחוק). דברים אלו ככל שיסבור המבקש שיש בהם כדי לפגוע בו הרי ששמורה לו הדרך לפעול כנגד אותם אנשים על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965 (ראו: דברי בא כוחו של המבקש הפרוטוקול עמ' 5 ש' 2-12). (להרחבה ראו: ההלכה המרכזית בסוגיה שנקבעה בע"א 214/89 אבנרי ואח' נ' שפירא ואח', פ"ד מג (3), 840 (22/10/1989))."

פסקה זו אינה מתיחסת לפוסט אלא רק לתגובות.

בפסקה השניה שצוטטה נאמר:

"אשר לפגיעה, לכאורה, בשמו הטוב של המבקש לא מצאתי כי מדובר בתוכן קיצוני. משכך אני סבור, כי הגם שדבריה של המשיבה עלולים להוות פגיעה בשמו הטוב של המבקש הם נכתבו בנסיבות של הבעת ביקורת לגיטימית ונאמרו באורח שלא חרג מגדר הסביר. יתרה מכך, מטרת צו למניעת הטרדה מאיימת אין בה כדי להוות אמצעי לשלילת הזכות להעביר ביקורת אולם זו בדרך הראויה והמקובלת."

גם בפסקה זו נאמר על ידי בית המשפט במפורש כי דבריה של המשיבה עלולים להוות פגיעה בשמו הטוב של המבקש. דברים אלה ויתר הנאמר בהחלטת בית המשפט נאמרו בהקשר של הוצאת צו להטרדה מאיימת, לכן נבחן ביתר שאת הקשר הדברים - ותוכן הפוסט כולו, ולא נבחן עומק הפגיעה במלים הספציפיות שכוונו כלפי התובע. אין מדובר בהחלטה שנכתבה לאחר בירור יסודי לעמקם של דברים שכן לא לכך נועד הדיון שם. תצויין שוב הפסקה בה הפנה בית המשפט להסכמת הנתבעת לתקן את הפוסט, דבר שהיה מקהה מעוקצו לו היה מתבצע.

סוף דבר ועל מנת שהניר לא יצא חסר, אתייחס לטענה שהועלתה בסעיף 21 לסיכומי הנתבעת, כי בית המשפט גבש עמדתו טרם שמע את הצדדים. העובדה שבית המשפט הציע הצעת פשרה לפני דיון ההוכחות, אין בה כדי לקבוע כי בית המשפט גבש עמדה. בע"א 6050/06 קונובר ואח' נ. בלום ואח' נאמר מפי כב' הנשיאה בייניש כי "לא פעם נפסק, כי עצם העובדה שבית המשפט ניסה להגיע להסכמה על מנת שניתן יהיה להביא את הדיון לסיומו אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת באותו עניין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט(תשס"ו-2006) 179-178; ע"א 7265/98 חליחל נ' ברסקי, פ"ד נב(5)477; ע"א 5214/05 פדידה אוחיון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); ע"א 10714/05 גינזבורג נ' ליבוביץ (לא פורסם) ".

משלא התקבלה הצעתו שמע בית המשפט את הצדדים בנפש חפצה והשאלות ששאל את הנתבעת נועדו להבהיר את הסוגיה ולא מעבר לכך.

עם זאת ולמעלה מן הצורך תמוה, בלשון המעטה, שהנתבעת לא בקשה מיד, או תוך ימים ספורים, את פסילתו של מותב זה אם סברה כי הוא אינו מסוגל לשפוט בתיק זה ללא פניות וכי כבר גבש עמדתו, אלא בחרה להעלות את הדברים רק בשלב הסיכומים ואף זאת תחת הכותרת לפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת כב' השופט לוי.

לעניין הפיצוי:

בת"א 18160-088-18 אבניאלי נ. בלומנפלד (סעיפים 36 - 42 ) סקר בית המשפט (כב' השופט הס) רשימה של מקרים בהם התקבלה תביעת לשון הרע תוך שהוא מציין מה הסכום שנפסק. לפי אותה רשימה נפסקו הסכומים הבאים:

בגין פרסום בבית כנסת, שהתובע גנב ונוכל - 22,000 ש"ח

בגין פרסום בפייסבוק, על גננת שהיא מסוכנת ואין לדעת כיצד מתנהגת כלפי ילדים כשהיא עצבנית  - 35,000 ש"ח.

בגין פרסום בפייסבוק עסקי (5,000 עוקבים), לא להתקרב לסטודיו של התובע שהוא רמאי ושקרן - 9,000 ש"ח בין היתר בגלל מצבה הכלכלי של הנתבעת

בגין פרסומים רבים בפייסבוק, נגד עורך דין, שהוא מוליך שולל את לקוחותיו  - 15,000 ש"ח

בגין פרסום בפייסבוק, על גננת שהיא מפלצת  -  והנתבעת התנצלה - 18,000 ש"ח

בגין פרסום באינסטגרם, שמוליך כלבים היה אלים נגד כלב - בו המפרסם לא התנצל - 50,000 ש"ח (בית המשפט המצטט קרא לכך -" גישה מחמירה")

בגין פרסומים חוזרים ונשנים פוגעניים ומכפישים נגד רופא - כשהנתבעים טענו לאמת בפרסום ולא התנצלו - 100,000 ש"ח.

ובאותו מקרה בו דן כב' השופט הס - בגין פרסום ברשת הפייסבוק בדף המקצועי של רופא השיניים, שהרופא התכחש לעבודתו הלקויה והוכח כנוכל - כשהנתבעת התנצלה  - 24,000 ש"ח.

במקרה הנוכחי, שבו מדובר אמנם בפרסום בודד אך בתפוצה רחבה יחסית, אף כי לא מקסימלית, תוך התחשבות במצבה הנפשי של הנתבעת ומחלת אמה במועד פרסום הפוסט, כאשר מנגד הנתבעת לא התנצלה וגם לא מצאה לנכון לתקן את הפוסט, אני מוצאת לנכון לפסוק נגד הנתבעת סך של 18,000 ש"ח.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע בגין האגרה סך של 812 ₪ והחזר שכ"ט עו"ד בסך 11,700 ש"ח כולל מע"מ. הסכומים הללו ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ב אדר תשפ"ג, 15 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

7 מתוך 12