הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
9850-06-19 | בית משפט השלום באילת | ליאורה אדלשטיין | 2023-03-15
צד תובע: ד"ר פאדי חאיק | צד נתבע: אביבה רולינגר
תביעה בעקבות פוסט בפייסבוק שפורסם על רקע טיפול באמה של הנתבעת הסתיימה בקביעה כי הפוסט כלל לשון הרע על רקע גזעני. בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את הנתבעת לשלם 18,000 ש״ח פיצויים. בנוסף נפסקו 812 ש״ח כהחזר אגרה ו-11,700 ש״ח שכר טרחת עורך דין, כולל מע״מ. מדובר ברכיבים נפרדים מהפיצוי. פסק הדין הורה לשלם את הסכומים בתוך 30 יום; הוא אינו קובע אם התשלום בוצע בפועל.
מה הכריע בשאלה אם מדובר בביקורת או בלשון הרע?
הפוסט תיאר את חוויית המשפחה בבית החולים וכלל ביקורת על הטיפול ועל התנהלות בית החולים. לצד הביקורת, נכלל בו כינוי ברבים שנגזר משמו הפרטי של התובע, וכן התייחסות לרופאים הנושאים שם דומה. בית המשפט קבע שהכינוי כוון לרופאים ערבים, ובכללם התובע, ושבנסיבות אלה הפרסום עלול לבזות אדם בשל גזעו או מוצאו, בהתאם לסעיף 1(4) לחוק איסור לשון הרע.
ההקשר היה משמעותי. בית המשפט בחן אם הביקורת הייתה מנוסחת כך גם אילו שמו של הרופא היה שם עברי נפוץ, והסיק שלא. אם מטרת הכותבת הייתה לבקר את כלל הרופאים או את בית החולים, ניתן היה להתייחס אליהם באופן כללי. הבחירה בכינוי שנגזר משמו של התובע הפכה את הדברים, לפי קביעת בית המשפט, להכללה גזענית ולא לביקורת מקצועית בלבד.
תגובות של קוראים, שחלקן ביטאו עוינות כלפי רופאים ערבים, שימשו את בית המשפט כדי לבחון כיצד ניתן להבין את הפוסט. עם זאת, התגובות לא יוחסו לנתבעת כפרסומים שלה. ההבחנה חשובה: הן סייעו לפרש את משמעות הפוסט, אך אינן הופכות את הנתבעת לאחראית לדברים שכתבו אחרים.
המחלוקת על הטיפול הרפואי
הנתבעת טענה שהפוסט נועד לבקר את בית החולים בעקבות הטיפול באמה, ושאמה נותרה ללא מלווה לאחר שהתבקשה לצאת מחדר המיון. בית המשפט בחן את גרסאות הצדדים ואת העדויות, וקבע שהנתבעת אישרה כי התובע ביקש ממנה מידע על מצבה של האם וכי היא לא מסרה אותו. הנתבעת לא ביססה בראיות את טענתה שלא ניתן לאף בן משפחה אחר להיכנס כמלווה.
מנגד, בית המשפט מצא כי התובע פעל לקידום הטיפול: הוא ביקש מידע על מצבה של האם, לרבות מה שאירע בביקור הקודם, הזמין בדיקת CT והתייעץ לגבי הצורך בה, בין היתר בשל מצבה הכלייתי. מסקנת בית המשפט הייתה שהטיפול היה נאות ולא נפל בו פגם. לכן, לפי פסק הדין, לא היה בסיס להציג לציבור אזהרה מפני טיפולו של התובע.
הגנות, פסק הדין הקודם והיקף הפיצוי
הנתבעת הסתמכה על אמת בפרסום ועל עניין ציבורי. בית המשפט דחה את ההגנות: מלבד אופיו הגזעני של הפרסום, נקבע שהנתבעת לא הוכיחה את גרסתה בדבר טיפול לקוי. גם הטענה שפסק דין קודם בהליך למניעת הטרדה מאיימת חסם את התביעה נדחתה. בית המשפט הסביר שההליך הקודם נועד לבחון אם יש מקום לצו למניעת הטרדה, ולא לברר לעומק את משמעות הפוסט; הדברים שצוטטו ממנו עסקו גם בתגובות הגולשים ולא הכריעו בתביעה הנוכחית.
בקביעת סכום הפיצוי שקל בית המשפט את שני צדי התמונה. מצד אחד, מדובר היה בפרסום יחיד, ומצבה הנפשי של הנתבעת ומחלת אמה בעת הפרסום נלקחו בחשבון. מצד אחר, התפוצה הוגדרה רחבה יחסית: לנתבעת היו 1,044 עוקבים, היא תייגה 11 אנשים ובהמשך עוד חמישה, והפוסט הופיע אוטומטית גם אצל המתויגים. בית המשפט לא מצא שהוצגה התנצלות או נערך תיקון של הפוסט באופן המצדיק הפחתה. התובע ביקש להחיל כפל פיצוי בשל כוונה לפגוע, אך בית המשפט קבע שלא הוכחה כוונה מיוחדת כזו; העובדה שהביקורת הופנתה גם כלפי בית החולים החלישה את המסקנה שהמטרה הייתה לפגוע דווקא בתובע.
התביעה הוגשה על סך 144,031 ש״ח, אך התקבלה רק בחלקה. התוצאה משקפת את ההבחנה שפסק הדין עשה בין ביקורת על שירות רפואי לבין ביטוי המייחס משמעות גזענית לקבוצה על בסיס שם ומוצא. ההכרעה תלויה בנסיבות ובניסוח של הפרסום המסוים.
לקריאת פסק הדין המלא – 9850-06-19
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
