מחלוקת על עבודת שדרוג לרכב BMW הפכה בתוך פחות מחודש לעימות פומבי בפייסבוק – ומשם לתביעת לשון הרע. בפסק הדין בת"א 76962-03-25 עטיה נ' חסאן, שניתן בבית משפט השלום בכפר סבא ביום 27.8.2026, נדרש השופט איתי רגב להכריע בשאלה שמעסיקה לא מעט צרכנים ובעלי עסקים: מתי ביקורת שלילית על עסק היא פרסום מוגן, ומתי התגובה לביקורת הופכת בעצמה ללשון הרע?
המסקנה בפסק הדין הייתה חדה. הפוסט שפרסם הלקוח הוכר כביקורת צרכנית אמיתית ומוגנת. לעומת זאת, תגובות בעל המוסך, שכללו ייחוסים של מרמה, גזל וחוב כספי, הוכרו כלשון הרע. בסופו של ההליך חויב הנתבע ב-45,000 ש"ח בגין לשון הרע וב-7,201 ש"ח נוספים בגין נזקי הרכב ושכר טרחת השמאי.
מה קרה בין הלקוח לבעל המוסך?
אופק עטיה התקשר עם בשיר חסאן, בעל מוסך "האשם מוטורס" בטירה, לצורך אספקה והתקנה של "קיט M" ופנסים לרכבו. הצעת המחיר עמדה על 11,700 ש"ח, ומתוכה שילם עטיה מקדמה של 3,000 ש"ח.
לאחר ביצוע העבודה טען עטיה כי התגלו ברכב ליקויים ונזקים, ובהם בעיות בפנסים, בחיישני הרוורס ובמוטות המייצבים. חסאן הכחיש את הטענות וטען כי העבודה בוצעה כראוי וכי הרכב נמסר כשהוא תקין. בית המשפט קיבל בסופו של דבר את גרסת התובע בנקודה זו, בעיקר משום שחוות דעת שמאית שהעריכה את נזקי הרכב ב-5,701 ש"ח לא נסתרה בחוות דעת נגדית.
חשוב להדגיש שבית המשפט לא קיבל את כל טענות התובע. הוא דחה את הטענה שלפיה הנתבע פעל ללא רישום מתאים, לאחר שהוצגו תעודת עוסק מורשה ורישיון מוסך. גם הטענה בדבר תוכנם הפלילי המדויק של איומים טלפוניים לא הוכחה, וכך גם הטענה שאחד הפרסומים של הנתבע קודם בתשלום.
למה הפוסט של הלקוח היה מוגן?
ב-15.2.2025 פרסם עטיה בקבוצת הפייסבוק "פורום ב.מ.וו ישראל" פוסט אזהרה על המוסך. הוא תיאר את החוויה שלו ואת הליקויים שלטענתו התגלו לאחר העבודה, והמליץ לאחרים לשקול היטב אם להגיע למקום.
מבחינת דיני לשון הרע, הנקודה החשובה הייתה שהטענות המרכזיות שעליהן נשענה הביקורת קיבלו בהמשך בסיס עובדתי בפסק הדין. לאחר שבית המשפט קבע כי העבודה בוצעה ברשלנות וגרמה לנזק, נקבע כי עומדת לתובע הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, וכן הגנת הבעת הדעה בתום לב לפי סעיף 15(4).
"מדובר בביקורת צרכנית אמיתית ומוגנת."
המשמעות אינה שכל ביקורת שלילית על עסק חסינה מתביעה. ההבדל הוא בין תיאור חוויה או עובדות שניתן לבסס, לבין ייחוס מעשים חמורים שאין להם תשתית מספקת. ככל שהפרסום כולל טענות עובדתיות קונקרטיות – נזק לרכב, חיוב כספי, מוצר פגום או שירות שלא בוצע כפי שהובטח – החשיבות של תיעוד בזמן אמת עולה משמעותית.
זה מתחבר לעיקרון רחב יותר בדיני לשון הרע: לא די לקרוא לפרסום "דעה" כדי להפוך אותו למוגן. השאלה היא כיצד האדם הסביר יבין אותו – כהתרשמות אישית או כטענה עובדתית שניתן לבדוק. להרחבה על נקודת האיזון הזו אפשר לקרוא גם במדריך של LAWZ על חופש הביטוי מול הזכות לשם הטוב.
איפה תגובת בעל המוסך חצתה את הקו?
בתגובה לפוסט פרסם בעל המוסך סדרה של תגובות ופוסטים שבהם כינה את התובע, בין היתר, "חולה נפש", "נוכל גזלן" ו"נוכל מסריח", וטען כי הוא "חייב כסף" וכי ניסה לגזול.
בית המשפט הבחין בין גידוף חריף לבין ייחוס עובדתי. נקבע כי הביטוי "חולה נפש" כשלעצמו עשוי, בהתאם להקשר, להיתפס כגידוף שנאמר בעידנא דריתחא ולא כקביעה רפואית. אלא שהנתבע לא הסתפק בכך. הכינויים "נוכל" ו"גזלן", בצירוף הטענה לחוב כספי, ייחסו לתובע חוסר יושר ומעשי מרמה. לפי פסק הדין, אלה כבר ביטויים שהאדם הסביר עשוי להבין כטענות עובדתיות פוגעניות.
גם העובדה שהדברים נכתבו כתגובה לביקורת לא העניקה לנתבע חסינות. סעיף 15(10) לחוק יכול להגן במקרים מסוימים על גינוי או הכחשה של לשון הרע קודמת, אבל כאן נקבע שהפוסט המקורי של הלקוח היה דווקא ביקורת מוגנת. בנוסף, בית המשפט קבע שסגנון התגובות חרג מהנדרש כדי להציג את גרסת העסק או להגן על שמו.
זהו לקח חשוב לבעלי עסקים: מותר להשיב, להכחיש, להציג מסמכים ואף לומר שהלקוח טועה. הסיכון המשפטי גדל כשעוברים מהתייחסות לטענה עצמה להתקפה על האדם. העובדה שהתגובה נכתבה מתוך כעס יכולה להסביר את הרקע – היא לא יוצרת הגנה אוטומטית.
איך הגיע הפיצוי ל-52,201 ש"ח?
התובע דרש פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ש"ח בגין כל אחד מארבעת הפרסומים – 400,000 ש"ח בסך הכל. בית המשפט לא קיבל את דרך החישוב הזו. בהתאם למבחנים שנקבעו ברע"א 2855/20 פלונית נ' פלוני, נקבע כי ארבעת הפרסומים היו חלק ממסכת אחת, רציפה וסמוכה בזמן, ולכן אין לפסוק פיצוי סטטוטורי נפרד בגין כל פרסום.
עם זאת, ריבוי הפרסומים ותפוצתם בקבוצה שמנתה 23,221 חברים כן נשקלו בקביעת גובה הפיצוי. בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין לשון הרע על 45,000 ש"ח. לכך נוספו 5,701 ש"ח בגין נזקי הרכב ו-1,500 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי – ובסך הכל 52,201 ש"ח. בנוסף נפסקו שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח והחזר אגרת בית המשפט.
פסק הדין כולל גם נקודה דיונית שימושית. הנתבע צירף לכתב ההגנה מסמך שכותרתו "כתב תביעה שכנגד", אך הוא לא הוגש כתביעה עצמאית ולא שולמה בגינו אגרה. בית המשפט קבע כי עצם הכותרת אינה מספיקה כדי ליצור תביעה שכנגד כדין, ודחה אותה.
מה אפשר ללמוד מפסק הדין?
לצרכנים, המסקנה אינה "מותר לכתוב הכול" אלא משהו מדויק יותר: אם אתם מפרסמים ביקורת על עסק, הפרידו בין מה שקרה בפועל לבין המסקנה האישית שלכם. שמרו תמונות, התכתבויות, חשבוניות וחוות דעת. טענה כמו "לדעתי השירות היה גרוע" שונה מטענה שהעסק גנב, רימה או זייף – טענות מהסוג השני דורשות בסיס עובדתי משמעותי.
לבעלי עסקים, פסק הדין מציע כלל פשוט לא פחות: הגיבו לביקורת, אבל הגיבו לעובדות. ככל שהתגובה הופכת לאישית יותר ומייחסת ללקוח מרמה, גזל או התנהגות פלילית, כך גדל הסיכון שהתגובה עצמה תהפוך לעילת תביעה.
לקריאה נוספת אפשר לעיין במאמר LAWZ על מה נחשב "פרסום" בלשון הרע ובניתוח פסק הדין בעניין הגנת אמת בפרסום. את נוסח חוק איסור לשון הרע ניתן לעיין במאגר החקיקה הלאומי של הכנסת.
