ת"א 11146-05-21 מתת ואח' נ' פרימו ואח'

בית משפט השלום בתל אביב -יפו

ת"א 11146-05-21 מתת ואח' נ' פרימו ואח'

תאד"מ 34502-10-20 פרימו נ' מתת ואח'

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובעים/נתבעים:

1. דניאל מתת (תובע בת"א 11146-05-21 ונתבע בתאד"מ 34502-10-20)

2. מתן מתת (תובע בת"א 11146-05-21 ונתבע בתאד"מ 34502-10-20)

3. דניאל מתת תכשיטים בע"מ
(תובעת בת"א 11146-05-21

נגד

הנתבעים/תובעת:

1. רינת פרימו (נתבעת בת"א 11146-05-21 ותובעת בתאד"מ 34502-10-20)

2. איתמר ברוך (נתבע בת"א 11146-05-21

ב"כ מתת: עו"ד עודד נשר, עו"ד ענבר שלח – ממשרד ד"ר י. וינרוט ושות'

ב"כ פרימו וברוך: עו"ד מיכאל איתי טלמור

:

פסק דין

חלק ראשון – פתח דבר

עניינו של פסק הדין

עניינו של פסק הדין הוא שתי תביעות שנדונו במאוחד. התביעות הוגשו, זה כנגד זה, על ידי שכנים שהתגוררו במועדים הרלוונטיים לתביעות בבית צמוד קרקע, במבנה "דו משפחתי" בשכונת רמת חן בעיר רמת גן.

כבר מיד אציין שסכסוך השכנים קיבל פתרון מסוים כאשר משפחת פרימו עזבה את הבית אותו שכרה ומכאן אין בינה ובין משפחת מתת כל קשרי שכנות כעת. לכך תהיה התייחסות גם במהלך פסק הדין.

עניינן של שתי התביעות שהגישו הצדדים

שתי התביעות שהוגשו ונדונו במאוחד הן כדלקמן:

תביעת גב' רינת פרימו שהחלה כתביעה בבית משפט לתביעות קטנות (תאד"מ 34502-10-20) – תביעה על סך של 34,000 ₪ בגין "מטרדי רעש קשים ומתמשכים" מצד הנתבעים – דניאל מתת ובנו מתן מתת. התובעת עתרה לפיצוי בהתאם לאמור להלן:

פיצוי בגין עגמת נפש ונזקים לא ממוניים - 30,000 ₪

פיצוי בגין הצורך לשכור חדר בצפון הארץ לצרכי עבודה,

2,300 ₪ לחודש ובסך הכל - 17,500 ₪

פיצוי בגין תשלום עבור חוות דעת מומחה - 2,000 ₪

=======

סה"כ - 49,500 ₪

התביעה הוגבלה, בשל הגשתה בבית משפט לתביעות קטנות לסך של - 34,000 ש"ח

תביעת דניאל ומתן מתת וכן דניאל מתת תכשיטים בע"מ (ת"א 11146-05-21) – תביעה על הסך של 570,000 ₪ אשר כללה גם עתירה לסדרה של צווים שעיקרם הוא איסור על גב' רינת פרימו ובנה איתמר ברוך ליצור קשר עם התובעים, לפרסם פרסומים פוגעניים ביחס אליהם וכן צווי משנה הקשורים לכך. התביעה הוגשה בגין פגיעה ברכוש, בגין הוצאת לשון הרע וכן בגין פגיעה בפרטיות, כאשר התובעים עותרים לפיצוי בהתאם לאמור להלן:

נזקים שנגרמו לרכוש משפחת מתת - 70,000 ₪

פיצוי בגין הוצאת לשון הרע - 300,000 ₪

פיצוי בגין פגיעה בפרטיות, עקב צילום דניאל ומתן מתת בביתם - 100,000 ₪

פיצוי בגין עגמת נפש ונזקים בלתי ממוניים - 100,000 ₪

=======

סה"כ - 570,000 ₪

הערת מעבר - למען הנוחות, ומכיוון ששני הצדדים להליך הם הן תובעים והן נתבעים – אתייחס בפסק הדין לצדדים בשמותיהם, לרבות במידת הצורך, בשמות הפרטיים.

חלק שני – הצדדים להליך, העדים שנשמעו וכן תמצית טענות הצדדים

הצדדים להליך

גב' רינת פרימו היא סופרת ועורכת ספרי ילדים ונוער, אשר התגוררה במועד התביעה בשכירות בשכונת רמת חן ברמת גן מזה כ-20 שנים.

מר איתמר ברוך הוא אחד מבניה של גב' רינת פרימו, המתגורר עימה.

מר דניאל מתת הוא איש עסקים ובעל השליטה ב"דניאל מתת תכשיטים בע"מ" העוסקת במכירת תכשיטי יהלומים ואשר אף היא הגישה תביעה; תובעת 3 בתביעת מתת, שהיא חברה העוסקת במכירת תכשיטי יהלומים;

מר מתן מתת הוא אחד מבניו של מר דניאל מתת המתגורר עימו.

שמונה העדויות שנשמעו בהליך

במסגרת ההליך נשמעו שמונה עדויות, כמפורט להלן:

מטעם פרימו העידו שלושה:

גב' רינת פרימו (האם);

מר איתמר ברוך (הבן);

מר שמואל מלכי – מומחה, בודק רעש ויועץ אקוסטיקה.

מטעם מתת העידו חמישה:

מר דניאל מתת (האב);

גב' תמר מתת (האם);

מר מתן מתת (הבן);

מר בן מתת (בן נוסף);

גב' גילי מתת שליק (כלה, רעייתו של בן מתת);

מר עמוס יפה – מהנדס מומחה, אקוסטיקאי.

טענות הצדדים בתביעת פרימו (תביעה על סך של 34,000 ₪ שהחלה בבית משפט לתביעות קטנות)

טענות גב' רינת פרימו בכתב התביעה שהגישה

גב' פרימו ציינה שכשנתיים טרם הגשת התביעה עברה משפחת מתת להתגורר בצמוד אליה. המשפחה בנתה בריכה בחצר הבית. כמו כן, הוצבו חמישה רמקולים בחצר האחורית ושניים בחצר הקדמית של ביתם. מתת מפעילים את הרמקולים באופן תדיר ובשעות שונות תוך השמעת מוזיקה מחרישת אוזניים. כמן כן, עורכת משפחת מתת מסיבות רבות משתתפים המהוות מטרד.

תחילה ניסתה גב' פרימו לבוא עם משפחת מתת בדברים. בהמשך נאלצה להזמין משטרה ופקחי עירייה. הזמנת הפקחים והמשטרה לא סייעה לשיפור מטרדי הרעש, אלא רק הביאה את בני משפחת מתת להחרפת המטרד, עד כדי איומים ואלימות. בעקבות כך וביום 14/7/2020 פנתה גב' פרימו באמצעות ב"כ למר דניאל מתת, אך הפניה נותר ללא מענה.

גב' פרימו פנתה למומחה אקוסטי אשר הציב ציוד מקצועי. תוצאות המדידה לא הותירו מקום לספק כי מטרדי הרעש מהווים רעש בלתי סביר וחזק בניגוד להוראות חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק למניעת מפגעים") והוראות תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן-1990 (להלן: "תקנות הרעש"), ובאופן המהווה מטרד ליחיד לפי סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בשל מטרדי הרעש נפגעה עבודת גב' פרימו רינת והיא נאלצה לשכור חדר בצפון הארץ אליו הגיעה מעת לעת.

בשל כל אלה עתרה גב' פרימו לפיצוי בסכום וברכיבים שפורטו בסעיף 2.1 לעיל.

טענות משפחת מתת בכתב ההגנה

משפחת מתת טענה שמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית. עוד טענו ש יש לסלק את התביעה על הסף בשל היעדר עילה, אי גילוי עובדות מהותיות, וחוסר תום לב בהגשתה.

משפחת מתת הוסיפה שמשפחת פרימו הם אלה שמטרידים ומאיימים, משליכים חפצים ופירות לבית מתת, מצלצלים בשער הכניסה של מתת, מקללים ומכפישים את בני ביתם. גב' פרימו אף מצלמת את מתת ובני ביתם בזמן שהם נמצאים בחצר בית. עוד נכתב בכתב הגנה שבנה של גב' מתת "כיוון רובה אוויר וירה לעברו" של מר מתן מתת.

בשל כל אלה הגיש בן אחר של דניאל מתת, מר ירין מתת, תלונה במשטרה. בנוסף הגיש מר דניאל מתת ביום 2/11/2020 בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת וכבר ביום 16/11/2020 ניתן צו הדדי. הנטען, בני משפחת פרימו חדלו להטריד את משפחת מתת, בעקבות צו זה. מנגד, תלונות גב' פרימו למשטרה ולרשות המקומית נדחו, והדבר מלמד שמדובר בטענות סרק לא מבוססות.

בכתב ההגנה אף צוין שאיתמר ברוך פרסם פרסום שקרי כנגד העסק של דניאל מתת וזאת על מנת לפגוע בפרנסתו.

באשר לחוות דעת המומחה שצירפה גב' פרימו לתביעתה, נטען שזו אינה אמינה ונערכה באופן מגמתי. הרמקולים מפוזרים בחצר ואינם גובלים בגדר המשותפת. הרמקולים בעלי הספק נמוך והשימוש בהם נעשה בהתאם לחוק למניעת מפגעים ותקנות הרעש. עוד נטען שהאירוע בו נערכה המדידה הסתיים בשעה 23:00, ולא חרג מהרעש המותר על פי דין.

טענות הצדדים בתביעת מתת (תביעה על סך של 570,000 ₪)

הטענות בתביעת מתת

מתת טענו שמעת שעברו להתגורר בביתם הם סובלים ממסכת הטרדות והתנכלויות מצד פרימו, באופן המונע מהם לקיים אורח חיים תקין.

בין ההטרדות שמנו דניאל ומתן מתת הם התייחסו אל:

השלכת תפוזים לבריכת התובעים;

השלכת שקית עם צואה לבריכת התובעים;

השלכת עצים לבריכת התובעים;

השלכת חפצים שונים נוספים לבריכת התובעים.

עוד התייחסו דניאל ומתן מתת לכך שגב' פרימו וילדיה נהגו להטריד באמצעות צלצול מתמשך בפעמון ביתם בשעות הלילה המאוחרות; חבטות על דלתם או על הגדר המפרידה בין הבתים וכן כאשר גב' פרימו נוהגת לקלל את מתת ובני משפחתם ואפילו התיזה על מתן מתת קילוחי מים ממושכים בעת שזה רחץ באמבטיה בקומה השניה בביתו.

עוד נטען שגב' פרימו הגישה תלונות סרק ובנוסף שלחה הודעות מטרידות וערכה שיחות באמצע הלילה, בהן ציינה – "אם אני לא ישנה, גם אתם לא תשנו"; וכן – "אתם תשלמו ביוקר רב על הלילה הזה" ואפילו הכפישה את בני משפחת מתת בפני תושבי השכונה.

בנוסף, תלו בני משפחת פרימו שלטי גנאי על גדר ביתם אשר העתקם הוצג, ובשלטים נכתב – "אף אחד ברחוב לא אוהב אותכם"; "מקווים שתצליחו לקרוא את זה"; "מה ה' היה חושב על זה? (כאשר שמו של ה' נכתב כשם המפורש); "מה יותר קטן? היופי של משפחת מתת או השכל שלהם?".

בנוסף נטען שגב' פרימו נהגה לבלוש אחר בני משפחת מתת בביתם הפרטי, להשקיף ולצלם אותם כשהם נמצאים בתוך שטח ביתם, תוך שהיא פוגעת בפרטיותם. ובנוסף לכל אלה כיוון מר איתמר ברוך, בנה של רינת פרימו אקדח אוויר לכיוון מתן מתת ואף ירה בו.

בנוסף, פרסם איתמר ברוך פרסום באתר בית העסק של דניאל מתת ובו נכתב כך (הנוסח כך במקור):

"כשכתבתי ביקורת שלילית על היחס הגולה שקיבלתי מדניאל וממשפחתו התקשר אליי מיד אחד הבריונים של דניאל ואיים, כן איים עליי שאם אני לא אמור את הביקורת מהר צפייה לי תביעה משפטית על סך מאות אלפי שקלים. דניאל הוא בנאדם נוראי שלא מעניין אותו אף אחד חוץ מעצמו. הוא לא טוב פשוט הוא מאיים על כל מי שמכיר להגיד עליו דברים רעים. לא יודע מה איתכם אבל אני לא הייתי קונה ממנו בזוקה"

עוד, בנוסף, פרסמה גב' פרימו סרטון שקרי ומכפיש נגד מתת בו היא מציינת שכתבה ספר המבוסס על השכנים שלה שהבית שלהם גדול ויפה, אך את כל הלכלוך הם זורקים החוצה. טענה זו נזנחה בסיכומים.

בתביעה מתואר כיצד עתרו בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. בעקבות צו הדדי שניתן אכן היו מספר חודשי שקט יחסי ואולם לאחר מכן שבה גב' פרימו והטרידה, ואף הזמינה משטרה בימי שבת וחג, על אף שמשפחת מתת שומרי שבת ואינם מדליקים מכשירים חשמליים במועדים אלה.

להשלמה ייאמר שבתביעה הלינו דניאל ומתן מתת גם על כך שהצמחייה בחצר פרימו פולשת לחצרם וגורמת ללכלוך רב וכי גב' פרימו מגדלת בביתה יונים ותרנגולים הגורמים למטרד של ריח ולכלוך.

בשל כל אלה עתרו דניאל ומתן מתת וכן דניאל מתת תכשיטים בע"מ לפיצוי בסכום וברכיבים שפורטו בסעיף 2 לעיל.

עוד עתר כתב התביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על פרימו ליצור קשר כלשהו עם מתת, להטרידם, לאיים עליהם, לבלוש אחריהם ולפגוע בפרטיותם, ובכלל זה: (1) לאסור על פרימו להשליך חפצים שונים מכל מין וסוג שהוא לעבר שטח מתת; (2) לאסור על פרימו לדפוק על הגדר של מתת בכל דרך (3) לאסור על פרימו ליצור קשר עם מתת בכל דרך שהיא, לרבות בדיבור ישיר, בטלפון, במסרונים, בהודעות דוא"ל או הודעות בכתב (4) לאסור על פרימו לתלות שלטים כלשהם על בית מתת או בסביבתם, ובפרט שלטים בעניינם של מתת ובאופן העלול לפגוע בהם (5) לאסור על פרימו לבלוש אחר מתת או לצלמם או לפגוע בפרטיותם בכל צורה שהיא ובפרט בשטחם הפרטי (6) לאסור על פרימו לאיים על מתת בכל צורה שהיא ביו בדיבור ובין במעשה ובפרט באמצעות חפצים או נשק כלשהו (7) לאסור על פרימו לפרסם פרסומים פוגעניים ומכפישים כלשהם על מתת בכל דרך שהיא.

טענות פרימו כהגנה לתביעת מתת

רינת פרימו ובנה איתמר ברוך (לעיל ולהלן: "פרימו") טענו שמדובר בתביעת סרק שהוגשה כתגובת נגד לתביעת גב' פרימו והוגשה יום אחד לפני הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. עוד נטען שמשפחת מתת ממררת את חיי משפחת פרימו. לאחר שיחות של גב' פרימו ולאחר פניה למשטרה ולפיקוח העירוני הגבירה משפחת מתת את ההתנכלויות ומטרדי הרעש, והוסיפו איומים, קללות, יריקות, השלכת פסולת לביתה וגם מעשי אלימות של ממש.

כל אמירה ומעשה מצידם של משפחת פרימו, היו התגוננות מפני התנהגות אלימה ודורסנית של מתת.

לטענת פרימו, הרי בניגוד לטענת מתת, ידוע לה שבחלק מהמקרים בהם התלוננה על מטרדי הרעש קיבלו מתת דו"חות ובחלק אזהרות. עוד נאמר שבאחד האירועים בהם כיוון מתן מתת לגב' פרימו צינור מים ושטף אותה בזרם מים הגישה כנגדו תלונה על תקיפה במשטרה. במקרה אחר בו עבר מתן את הגדר המפרידה בין שני הבתים לתוך חצר ביתה תוך השמעת איומים, הגישה רינת תלונה במשטרה על הסגת גבול.

לטענת גב' פרימו, היא מעולם לא תלתה שלטים על ביתם של מתת. עוד הוסיפה כי שכנים נוספים ברחוב הגישו נגדם תלונות.

עוד ציין כתב ההגנה שאיתמר ברוך לא ירה באקדח אוויר אלא מדובר באקדח צעצוע. כמו כן, לא נגרם כל נזק. יתרה מכך, ככל הידוע לפרימו התלונה שהגישו מתת בעניין זה נסגרה.

באשר לפרסום בגנות בית העסק דניאל מתת תכשיטים בע"מ נטען שמדובר באמת, ומתן חוות דעת על התנהגות דניאל ויחסו לאחר.

לעניין פרסום סרטון הווידאו בנוגע לספרה החדש, טוענת גב' פרימו כי לא הזכירה את מתת ואף לא נרמז במי מדובר. באשר למסרון שנשלח ובו נכתב – "אתם תשלמו ביוקר רב על הלילה הזה", מציינת גב' פרימו שהוא נשלח ביום העצמאות לאחר שמשפחת מתת חגגה במסיבה רועשת עד השעה 4 לפנות בוקר.

באשר לטענה כי מתת שומרי שבת, טוענת רינת כי מתן אינו שומר שבת ובפעמים שנשאר בבית ללא נוכחות הוריו הופעלה מוזיקה גם בערבי שישי ובימי שבת.

גב' פרימו הכחישה שגידלה יונים והוסיפה שהתרנגולת היחידה שגידלה בלול מגודר מתה, ולכן אין עילה בעניין זה. עוד ציינה גב' פרימו שהצמחיה בביתה נגזמה וכי פקח שביקר בבית פרימו מצא כי הצמחייה גזומה באופן מסודר ומשביע רצון.

לבסוף נטען שמשפחת מתת פונים לבעלי הבית אותו היא שוכרת ומנסים לאלצם באיומים ובהטרדות להוציאה מביתה.

אין באמור לעיל כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שני – דיון והכרעה בתביעת פרימו

כללי

אין חולק על כך שהשימוש של משפחת מתת בביתה הוא שימוש למגורים, ואין מדובר בשימוש עסקי. לא הוקמו בבית המגורים שם אולם שמחות, מסגריה או מפעל כלשהו. לצד זאת, נראה שאין חולק שבמסגרת מגורי משפחת מתת, הוקמה בריכה בחצר הבית והוצבו רמקולים החשופים לשמיים, ואשר אינם במתחם סגור.

למרבה הצער, הפתרון ליחסי שכנות טובים והתשובה לטענת מגורים רועשים – לא תמיד נמצא בשדה המשפטי. כאשר פונים, לעתים בלית ברירה, לשדה המשפטי – הרי לא תמיד ניתן יהיה לקבל את התשובות שיעניקו שכנות טובה ויחסי אנוש ותרבות בין הצדדים.

המסגרת הנורמטיבית לדיון בטענת מטרד הרעש

את המסגרת הנורמטיבית לדיון במטרד ליחיד ולדיון במחלוקת שלפנינו, נוכל למצוא בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א - 1961, וכן בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן - 1990 ובתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992. על כך בפסקאות הבאות.

הוראות פקודת הנזיקין

סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין קובע כך:

"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק".

לעניין הנזק, אציין כי בעוולת מטרד ליחיד נדרש קיומו של נזק כחלק מיסודות העילה. ואולם הגדרת "נזק" מובחנת מהגדרת "נזק ממון", כלומר – הנפגע ממטרד ליחיד יוכל לתבוע גם כאשר סבל מנזק שאינו נזק ממון קצוב ומיוחד, כלומר גם כאשר הנזק אינו בגדר "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף" (הגדרת "נזק ממון" בסעיף 1 לפקודת הנזיקין). לענין זה אפנה להבחנה, למשל, בין עוולת מטרד לציבור, כמשמעה בסעיף 42 לפקודה, עוולה בגינה יכול לתבוע אזרחי רק אם סבל מנזק ממון (סעיף 43(2) לפקודה. זאת לעומת סעיף 44 לפקודה ולעוולת מטרד ליחיד שבגינו די בקיומו של "נזק" בכלל – אף אם נזק זה אינו "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף".

הוראות החוק למניעת מפגעים וכן תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) וכן התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש)

סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים קובע כדלקמן (ההדגשות לא במקור):

"לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים."

ומה הוא "רעש בלתי סביר"? לענין זה הותקנו תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) ובהם התייחסות למדדי "רעש בלתי סביר, מדדים המתייחסים לעצמת הרעש, למשכו של הרעש וכן ליום ולשעות בהם נשמע הרעש. מדדים אלה נבחנים בפרמטרים מקצועיים ובערכים שנקבעו בתקנות, ור' סעיף 2 לתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר).

בנוסף, קיימות מגבלות מכח התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992. סעיף 3 לתקנות אלה קובע כך (ההדגשות לא במקור) – "לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה ולא יקים רעש באמצעות פטיפון, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-7.00 למחרת, באזור מגורים באחד מהמקומות האלה:..."

ובהמשך מוגדרת רשימת מקומות בהם אין להשמיע רעש בשעות 14:00-16:00 וכן 23:00 עד 07:00 למחרת, כאשר ביניהם גם איסור על השמעת רעש "תחת כיפת השמיים". עוד אוסיף שהאיסור להשמיע רעש מוחרג למועדים הבאים – ליל יום העצמאות; ליל פורים; ערב יום מנוחה ומוצאי יום מנוחה – עד חצות; ליל יום ירושלים; ליל ל"ג בעומר; ליל המימונה; ערב ראש השנה האזרחית.

להשלמה אפנה אל בג"ץ 5318/21 ‏עיריית רעננה נ' משטרת ישראל (מיום 18/5/2022, הש' נ' סולברג, הש' י' אלרון, הש' ע' גרוסקופף) שם נסקרו שני הרבדים הנבחנים בעת טענה לרעש בחתי סביר – רובד אחד העוסק ברעש חריג האסור כל שעות היממה ורובד שני העוסק ברעש בלתי סביר בשעות המנוחה וכלשון פסק הדין - "עיון בכלל הוראות הדין שנקבעו לעניין זה – הן החוק למניעת מפגעים, הן התקנות למניעת רעש בלתי-סביר, הן התקנות למניעת רעש – משמיענו כי נקבעו שני רבדים, ביחס לאיסור על השמעת רעשים. האחד, עניינו באיסור על השמעת רעש בלתי-סביר, החורג ממפלס הרעש המותר. איסור זה, חל לאורך כל שעות היממה, מבלי להבחין בין שעות מנוחה ושינה (14:00 עד 16:00, ו-23:00 עד 7:00), לבין שעות 'רגילות'. לעומת זאת, הרובד השני, עניינו באיסור על השמעת רעש בעלמא – גם אם אינו עונה על הגדרת 'רעש בלתי-סביר' – בשעות המנוחה (14:00 עד 16:00) ובשעות השינה (23:00 עד 7:00)".

טענות גב' פרימו באשר למטרדי הרעש

כאשר מוגשת תביעה בגין מטרדי רעש תמידיים וקבועים, הרי נקל לבחון ואף להוכיח את הטענות שבה. וכך, טענות באשר למפגעי רעש מכונות קבוע, או רעש תעבורה וכיו"ב – הן טענות אשר נקל לבחון בימים ושעות קבועים את העובדות שבה.

לא כך הדבר, באשר לתביעות בגין מטרדי רעש מזדמנים, אשר לא ניתן תמיד לצפות את המועדים והשעות בהם יתרחשו. תביעות באשר למטרדי רעש מזדמנים, הן מעצם טבען, קשות יותר להוכחה שכן ברגיל לא מחזיק אדם בביתו מכשירים למדידת רעש או מומחים אקוסטיים הזמינים בכל עת.

להוכחת טענות מטרדי הרעש צירפה גב' פרימו רשימה של שבע פניות למוקד העירוני במשך תשעה עשר החודשים שבין 2/1/2020 ועד 2/8/2021. שש מתוך שבע התלונות הן לפני מועד הגשת תביעת פרימו בחודש אוקטובר 2020. בנוסף צורפו מכתבי ב"כ גב' פרימו מיום 14/7/2020 ומיום 20/3/2022.

גב' פרימו צירפה כבר לתביעתה חוות דעת אקוסטית מטעמה וכן צירפה גם לכתב ההגנה סרטונים שונים מהם עולה בהחלט שהיו בין הצדדים מחלוקות ויחסים עכורים, וכי ההתנהלות לא היתה על מי מנוחות, בלשון המעטה. במיוחד בלט סרטון ביחס אליו אף הפנתה גב' פרימו למוזיקה שנשמעה ברמקול וכן לפניות אליה ברמקול.

התייחסות לחוות דעת אקוסטיות שהוגשו בהליך

המומחה מלכי מטעם גב' פרימו - גב' פרימו הציגה חוות דעת מומחה אקוסטי מטעמה מר שמואל מלכי – מודד רעש/יועץ אקוסטי. המומחה מלכי הגיע למסקנה לפיה קיימים שלושה כשלים בהתנהלות משפחת מתת – "1. התקנת רמקולים תחת כיפת השמים והפעלתם אסורה בחוק למעט חגים. 2. נמצא רעש חזק כהגדרתו בחוק... 3. נמצא רעש חזק ובלתי סביר לשעות לילה...".

עוד התייחס המומחה לבדיקה שערך ביום 13/8/2020, בין השעות 22:00 ו- 22:54. בדיקה בה מצא שעצמת הרעש מבית משפחת מתת היא DBA 50.3 - עצמת רעש שלטעמו של המומחה מלכי היא חזקה ובלתי סבירה בהתאם לחוק למניעת מפגעים.

המומחה יפה מטעם משפחת מתת - מנגד, הציגה משפחת מתת חוות דעת של המומחה המהנדס המדופלם עמוס יפה, אשר חיווה דעתו לפיה "חד משמעית אחרי השעה 22:00 כן מותר לגרום לרעש במפלס של Leq dB (A) 50 (עד למשך של 10 דקות) וכן מפלס רעש של עד Leq dB (A) 45 עד חצי שעה!! כאמור מפלס הרעש לאחר תיקון לרעש הרקע בהסתמך על המידע הכתוב ע"י מר מלכי, והעדר אפשרות לקרוא ערכים מספריים מהגרפים המצולמים, מגיע לכ- Leq dB (A) 49."

התייחסות להצבת רמקולים קבועים באזור מגורים ותחת כיפת השמיים - עוד התייחסו שתי חוות הדעת לעובדה שמשפחת מתת הציבו באופן קבע רמקולים תחת כיפת השמיים. המומחה מלכי מטעם גב' פרימו טען שהדבר אסור ואולם לא הצליח להצביע על חוק או תקנה האוסרת קטגורית הצבת רמקולים תחת כיפת השמיים. מנגד, ציין המומחה יפה מטעם משפחת מתת כי "התקנת רמקולים כאמור אינה אסורה ...כן מוגבלת השמעת קול מרמקולים במקום פתוח באזור מגורים מהשעה 23:00 בימי חול, מחצות בערב ימי מנוחה – ולענייננו, שישי שבת ומוצ"ש, עד חצות".

התייחסות למדידת הרעש ולכך שהמומחה מלכי מטעם גב' פרימו לא ביצע "ניקוי" רעשי רקע

משפחת מתת הפנתה לכך שהמומחה מלכי מטעם גב' פרימו, ערך את המדידות מבלי שערך "ניקוי" מוקדם של רעשי רקע. המומחה מלכי הודה בכך בחקירתו הנגדית וכלשונו (ע"מ 25-26 לפרוטוקול):

העד, מר מלכי: עכשיו, הרקע, לקחתי איזה שתי דגימות של מצב שלא שמעתי שום דבר, בסדר? לא היה דיבורים של אנשים, צחקוקים, משהו, כי אני צריך איזה רפרנס מסוים. עכשיו, מה שאתה מדבר השלישי, כן אני מודה הייתה לי איזו טעות טכנית שזה מה שנקרא שצריך לעשות חישוב, מה שנקרא לנקות את רעש הרקע. זה משהו טכני וזה אני מודה בזה, לא התכחשתי לזה, נדמה לי שאפילו,

...

ת: אני לא מתכחש לזה. אבל מבחינה מספרית ההבדלים בסופו של דבר יהיו בערך סדר גודל של 1 דציבל.

כלומר, היה כשל מסוים במדידה ואולם לטענת המומחה מלכי מטעם גב' פרימו, כשל זה לא היה משנה באופן מהותי את מסקנותיו.

התייחסות לעובדה שהמוזיקה והרעשים שמדד המומחה מטעם גב' פרימו פסקה לפני השעה 23:00

המומחה מלכי, מטעם גב' פרימו הודה בחקירתו הנגדית שהמוזיקה שהשמיעה משפחת מתת הופסקה לפני השעה 23:00, וכלשונו (ע"מ 19 לפרוטוקול, שורות 13-17, ההדגשות לא במקור) -

כב' הש' ברקאי: לא, אבל אם יגיד לי עו"ד נשר בסיכומים 'ב-22:55 היה שקט מופתי, עובדה לא אמרו שום דבר'. אז מה אני אגיד על זה? זה נכון, לא נכון?

העד, מר מלכי: אני חושב שזה נכון, כי הוא יודע שבשעה 23:00 צריך להפסיק.

כב' הש' ברקאי: זאת אומרת, גם לגישתך הרעש החזק נפסק ב-22:54.

העד, מר מלכי: משהו כזה, כן.

מכאן - כאשר נבחן את עצמת הרעש תוך התייחסות למגבלת השעות שבסעיף 3 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992 – הרי נמצא שלאחר השעה 23:00, שהיא השעה הקובעת הרלוונטית בתקנות, לא נשמעו רעשים החורגים מהמותר בתקנות. עדיין, לאור ההלכה הנוהגת ובנסיבות הענין, יש בעצמת המוזיקה שהושמעה משום הפרעה לגב' פרימו, ועל כך בפסקה הבאה.

עצמת המוזיקה שהשמיעה משפחת מתת, גם אם חדלה לפני השעה 23:00, היא בגדר מטרד

העובדה שהרעשים מהם סבלה גב' פרימו ומשפחתה לא היו בשעות 14:00 – 16:00 ובין 23:00 ל-07:00 למחרת, אינה מביאה מיניה וביה לקביעה לפיה לא התקיים מטרד ליחיד. ויודגש - ככל שגב' פרימו סבלה במהלך היום מ"הרעשה כבדה" הרי בהחלט אפשר ויש לקבוע שאכן סבלה ממטרד. לענין זה ובאשר למינוח "הרעשה כבדה" ר' בג"ץ 5318/21 ‏עיריית רעננה נ' משטרת ישראל הנזכר לעיל, שם התייחס בית המשפט למצב בו "מפגינים מדי שבוע, ומרעישים את הרחוב ותושביו, עד השעה 21:30 בהרעשה כבדה,..." (ההדגשה לא במקור).

זאת ועוד, גם כאשר מתייחסים להוראות הדין באשר למניעת רעש בכלל, ורעש בלתי סביר בפרט – הרי יש להתייחס לשני רבדים. הרובד האחד מתייחס לרעש בין השעות 14:00 – 16:00 ובין 23:00 ל – 07:00 ביום שלאחריו; הרובד השני, חל בכל שעות היממה. ודוק גם בשעות היממה האחרות שאינן בין 14:00 – 16:00 ובין 23:00 ל –07:00 אסור להרעיש ברעש בלתי סביר. גם לענין זה אפנה להבחנה בבג"ץ 5318/21 ‏עיריית רעננה נ' משטרת ישראל לפיה (ההדגשות לא במקור) – "הן החוק למניעת מפגעים, הן התקנות למניעת רעש בלתי-סביר, הן התקנות למניעת רעש – משמיענו כי נקבעו שני רבדים, ביחס לאיסור על השמעת רעשים. האחד, עניינו באיסור על השמעת רעש בלתי-סביר, החורג ממפלס הרעש המותר. איסור זה, חל לאורך כל שעות היממה, מבלי להבחין בין שעות מנוחה ושינה (14:00 עד 16:00, ו-23:00 עד 7:00), לבין שעות 'רגילות'. לעומת זאת, הרובד השני, עניינו באיסור על השמעת רעש בעלמא – גם אם אינו עונה על הגדרת 'רעש בלתי-סביר' – בשעות המנוחה (14:00 עד 16:00) ובשעות השינה (23:00 עד 7:00)".

המטרד בהצבת שבעה רמקולים קבועים תחת השמים ובחצר הבית המשויכת אליהם אך הבית הוא בית משותף (דו משפחתי) - בעניינינו, בהחלט סבלה גב' פרימו ומשפחתה מרעש בלתי סביר ובוודאי סבלה ממטרד ליחיד וזאת במשך שעות משעות היממה. וכך למשל אין חולק שמשפחת מתת התקינה שבעה רמקולים בחצר הבית שאמנם משויך להם אך כנטען הוא בית משותף (דו משפחתי) להם ולבית מגורי גב' פרימו. אך ברור הוא שרמקולים המופעלים בבית המשותף, מעצם טבעם, עלולים להיחשב כמוטרד ליחיד.

המטרד בשירה בקול, והשמעה באמצעות רמקול המכוון אל גב' פרימו

גב' פרימו הציגה סרטון, מעט מטריד, בו נראה מר מתן מתת (הבן) ורמקול המכוון לעבר ביתה. על אותו סרטון ניתן ללמוד מהחקירה הנגדית של מתן מתת (ע"מ 120 לפר', שורות 7-30, ההדגשות לא במקור):

עו"ד טלמור: תאשר לי בבקשה שהרמקול שלך לא רק שהוא היה מופנה החוצה אלא הוא היה מופנה ישירות לבית של רינת, נכון?

העד, מר מ. מתת: ישירות?

ש: לבית של רינת, לא קשור, נכון?

ת: אני לא יודע, יכול להיות.

ש: יכול להיות שכן.

ת: הייתי,

ש: היית מה? כן, אני מקשיב.

ת: הייתי פשוט שם אותו שהאקוסטיקה תהיה טובה, לא היה פה עניין של לשים לה רמקול,

ש: שהאקוסטיקה תהיה לכיוון הבית של פרימו ולא היה לבית שלך. נכון, זו אקוסטיקה מצוינת. ח/48, אדוני, בוא נראה רגע. זה הרמקול, אדוני.

(סרטון מוקרן באולם)

עו"ד טלמור: זה אתה שר שם?

העד, מר מ. מתת: אני חושב שכן.

ש: וזה הרמקול?

ת: אני לא חושב שהוא עבד אבל יכול להיות.

ש: הוא לא עבד, אה.

ת: לא, אני לא יודע אם שרתי דווקא דרכו, לפעמים אני גם שר סתם במקלחת או סתם מול הטלוויזיה.

כב' הש' ברקאי: לא, אבל ראו שם את הממברנה עם אורות.

עו"ד טלמור: בוא נראה שוב, נכון.

(סרטון מוקרן באולם)

עו"ד טלמור: לי זה נראה כמו עובד ולי נראה גם שהדלת פתוחה.

כלומר – כהתנהלות רגילה, היה מוצב רמקול המופנה לעבר ביתה של גב' פרימו וזאת כאשר מר מתן מתת שר מול הטלוויזיה או במקלחת.

סוף דבר באשר לתביעת גב' פרימו, תוך התייחסות להתנהלות שהיא בגדר מעין "קטטה מתמשכת"

מהאמור לעיל עולה שאכן נגרם לגב' פרימו – "מטרד ליחיד". ההתנהלות של משפחת מתת כלפי גב' פרימו חרגה מהתנהלות סבירה של שכנים המתחשבים במתגוררים סביבם. ההתנהלות אף הציבה, מלכתחילה, גורמי רעש ומוזיקה קבועים תחת כיפת השמיים – הגם שמדובר בבית משותף (דו משפחתי) בו התגוררה גם גב' פרימו.

אין מקום לקבוע פיצוי נפרד – יחסי השכנות כ"קטטה מתמשכת"

ולצד כל אלה, אין מקום לקבוע פיצוי לא ממוני נפרד בגין התנהלות משפחת מתת. זאת מכיוון שהפיצוי בגין המטרד ממנו סבלה גב' פרימו יתאזן לו אל מול פיצוי בגין מטרדים שהיו גם מצידה של גב' פרימו ואף בנה שנתבע גם הוא. על כך ארחיב בחלק השלישי לפסק הדין.

ניתן לומר שחיי השכנות של כל הצדדים להליך זה, התנהלו כ"קטטה מתמשכת" לאורך שבועות וחודשים ארוכים. אף אחד מהצדדים לא רווה נחת משכניו. שני הצדדים התגלגלו לסדרה של עימותים זה מול זה, כאשר גם גב' פרימו ובנה, בנסיבות הענין, לא תמיד שקטו על שמריהם. בנסיבות אלה – אין מקום לקבוע פיצוי נפרד לכל מעשה ומעשה, אלא לקבוע פיצוי כללי שווה לכל צד. פיצוי שכאשר הוא מתייחס לשני הצדדים, הרי הוא מתאזן ומתאפס באופן שאין לחייב אף אחד מהצדדים בדבר.

ואבהיר. כאשר אנו נתקלים בשני צדדים המחליפים ביניהם, לצורך המשל, מהלומות וחובטים זה בזה - אין מקום לעצור, לבודד כל מהלומה, לכמת אותה בנפרד ולקבוע פיצוי בגינה. החלפת המהלומות ובעניינינו – היחסים העכורים במשך כל תקופת השכנות, היא בגדר מעשה אחד מתמשך המקנה זכות לפיצוי לכל צד. הפיצויים ההדדיים מתאזנים ומביא לכך שאין לקבוע פיצוי נפרד לאף צד בהליך.

חלק שלישי – דיון והכרעה בתביעת מתת

כללי – דרך הדיון בתביעת מתת

הדיון בתביעת מתת יתייחס לכל אחד מחמישה הסעדים העיקריים שנדרשו בתביעתם, וזאת בהתאם למפורט להלן (סדר הפירוט שונה מסדר הופעת הסעדים בכתב התביעה):

סעד ראשון מחמישה – פיצוי בגין נזקים לרכוש בסך של 70,000 ₪;

סעד שני מחמישה – פיצוי בשל פגיעה בפרטיות תוך צילום דניאל ומתן מתת – סך של 100,000 ₪;

סעד שלישי מחמישה – פיצוי בגין עגמת נפש ונזקים בלתי ממוניים – 100,000 ₪;

סעד רביעי מחמישה – סדרה של צווי מניעה ובכללם - (1) לאסור על פרימו להשליך חפצים שונים מכל מין וסוג שהוא לעבר שטח מתת; (2) לאסור על פרימו לדפוק על הגדר של מתת בכל דרך (3) לאסור על פרימו ליצור קשר עם מתת בכל דרך שהיא, לרבות בדיבור ישיר, בטלפון, במסרונים, בהודעות דוא"ל או הודעות בכתב (4) לאסור על פרימו לתלות שלטים כלשהם על בית מתת או בסביבתם, ובפרט שלטים בעניינם של מתת ובאופן העלול לפגוע בהם (5) לאסור על פרימו לבלוש אחר מתת או לצלמם או לפגוע בפרטיותם בכל צורה שהיא ובפרט בשטחם הפרטי (6) לאסור על פרימו לאיים על מתת בכל צורה שהיא ביו בדיבור ובין במעשה ובפרט באמצעות חפצים או נשק כלשהו (7) לאסור על פרימו לפרסם פרסומים פוגעניים ומכפישים כלשהם על מתת בכל דרך שהיא.

סעד חמישי מחמישה – פיצוי בגין הוצאת לשון הרע – סך של 300,000 ₪.

הכרעה בסעד ראשון מחמישה בתביעת מתת – פיצוי בגין פגיעה בפרטיות (יש לדחות הדרישה לסעד זה)

משפחת מתת עתרה לפיצוי בסך של 70,000 ₪ בגין נזק לרכוש ואולם לא הוכיחה כל נזק בסכום זה. יתרה מכך, עיקר תצהירי משפחת מתת וסיכומי טענותיהם התייחסו לעוולת לשון הרע וכן להתנהלות הכולל של גב' פרימו וכן של בנה ולא ביחס לנזקים לרכוש. כאן ייאמר שסיכומי התובעים אף הם לא כללו התייחסות קצובה ומובהקת לדרישה בגין נזקי רכוש.

אשר על כן, אין מקום לחייב את גב' פרימו ובנה בפיצוי בגין נזקים לרכוש התובעים ממשפחת מתת.

הכרעה בסעד שני מחמישה בתביעת מתת – פיצוי בשל פגיעה בפרטיות (בנסיבות הענין לא ייקבע פיצוי בשל סעד זה)

משפחת מתת עתרה לפיצוי בשל פגיעה בפרטיות. נראה שאין ספק שהיתה פגיעה בפרטיות מצידה של גב' פרימו. וכך למשל הודתה גב' פרימו ואף ציינה מיוזמתה כיצד צילמה בבית משפחת מתת את כלב המשפחה וכלשונה (ע"מ 39, שורות 13-17, ההדגשות לא במקור):

ת: אני פניתי לשירות הוטרינרי משום שהכלב היה סגור בכלוב שהם בנו עבורו, יש לי גם צילומים שלא צירפנו לדעתי, יילל כל היום ואז אני בדקתי מה קורה. הכלב היה סגור בכלוב בגינה הקדמית. תמונות קשות מאד למראה. באתי עם התמונות האלה למחלקה הוטרינרית של רמת גן. אני לא יודעת מה הם עשו עם המידע שנתתי להם.

וכן התייחסה גב' פרימו לכך שהשליכה תפוזים, או כלשון ב"כ משפחת מתת יידתה תפוזים לעבר מר מתן מתת (ע"מ 40, שורות 1-10):

עו"ד נשר: אז תאמרי לנו בבקשה למה הגבת כשיידית תפוזים על החלון של מתן מתת ואמרת לו "אתה רוצה עוד מכות מאבא שלך? כמה אתה יכול להיות ילד מפגר? תגדל כבר תהיה גבר, אתה אפס", למה הגבת?

העדה, גב' פרימו: התגובה המידית היא כמו תמיד על מוזיקה שלא נשמעת בסרטון הזה, קל מאד לצלם אחרי. התגובה הרחוקה יותר זה על רעשים שאני שומעת מהבית שלהם, גם אם אין מוזיקה מרמקולים אני שומעת כל הזמן, הם צועקים. אז כשאבא שלו מחטיף לו סתירות וקורא לו בשמות אני שומעת. אני שומעת משום שגם כשהם לא שומעים מוזיקה הם מדברים וצועקים מאד מאד חזק. שלא בטובתי אני שומעת.

לעדויות אלה הצטרפו טענות בני משפחת מתת, לפיהן נהגה גב' פרימו לעלות לגג מבנה וכלשון גב' תמר מתת (ע"מ 106 לפר', שורות 28-31):

העדה, גב' ת. מתת: אני קוראת לזה "הבמה המרכזית" שכל פעם שהיא רוצה לריב יש לה את המנהג, או שהיא דופקת עם מעדר על הגדרות או שהיא עולה, יש לה סולם והיא עולה לבמה והיא עושה הצגה בפני כל האורחים שלי. עזות מצח כזו לא ראיתי. אני הייתי מתביישת.

ורק לשם הדוגמא, אציין שבני משפחת מתת הלינו על כך שגב' פרימו ובנה נהגו "לצלצל" באינטרקום ביתם. אף הוצג סרטון בו נראה מר איתמר ברוך מצלצל באינטרקום ומרקד, ור' ע"מ 85-86 לפרוטוקול:

עו"ד נשר: עוד צורה של הצקה בלתי נסבלת שלך ושל אימא שלך למשפחת מתת זה הצלצולים האלה באינטרקום שאתם מצלצלים להם בשעות הזויות רק כדי להטריד. אז אני רק רוצה להראות לך סרטון אחד. זה נספח 10 לתצהיר של מתן.

(סרטון מוקרן באולם)

העד, מר ברוך: נראה לי זה אני מצלצל באינטרקום מחכה שיענו לי.

עו"ד נשר: כן. רק בית המשפט יראה גם.

כב' הש' ברקאי: אני חושב שאני שמעתי ואני הבנתי שרואים אותו רוקד כנראה שם.

וכך התנהלו חיי השכנות בין הצדדים, כאשר עשרות סרטונים וטענות מצאו דרכם גם אל ההליך המשפטי.

ההתנהלות שהוצגה, היא אכן בגדר פגיעה בפרטיות מצידם של גב' פרימו ובנה מר איתמר ברוך. כאן ייאמר, כפי שכבר הובהר לעיל, שכל חיי השכנות בין משפחת מתת למשפחת פרימו היו כאמור בגדר קטטה מתמשכת אחת. לא ניתן ואף אין מקום להפריד אירוע כלשהו מצד אחד משני הצדדים, וזאת להבדיל מאירוע אחר שאירע מנגד. גם כאן ייאמר שאף אחד מהצדדים לא רווה נחת משכניו ואשוב ואציין ששני הצדדים התגלגלו לסדרה של עימותים זה מול זה.

בהקבלה לאמור בסעיף 12.2 לעיל במסגרת הדיון בתביעת פרימו – בנסיבות אלה אין מקום לקבוע פיצוי נפרד לכל מעשה ומעשה, אלא לקבוע פיצוי כללי שווה לכל צד. פיצוי שכאשר הוא מתייחס לשני הצדדים, הרי הוא מתאזן ומתאפס באופן שאין לחייב אף אחד מהצדדים בדבר.

הכרעה בסעד שלישי מחמישה בתביעת מתת – פיצוי בגין עגמת נפש ונזקים בלתי ממוניים (לא ייקבע פיצוי בגין רכיב זה)

תביעת מתת עותרת לפיצוי לא ממוני בגין עגמת נפש בסך של 100,000 ₪. בפועל, עתרה תביעת מתת לסדרה של סעדים לא ממוניים – הן בגין הפגיעה בפרטיות, הן בגין הוצאת לשון הרע והן בגין עגמת הנפש אליה מתייחס הדיון כעת.

ברגיל, כאשר ניתן פיצוי לא ממוני בגין רכיב אחד הרי לא בנקל יינתן פיצוי לא ממוני בגין רכיב תביעה נוסף ואחר. ודוק, הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות לעיתים קרובות קרוב עד חופף לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמת מפגיעה זו.

עוד אוסיף שפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני הוא בשיקול דעת בית המשפט ור' לענין זה ע"א 3807/12,מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (מיום 22/1/15, פסקאות 73-76 מפי כב' הש' י. דנציגר) שם נקבע שלהבדיל מנזק ממוני הרי "פסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני, המכונים לרוב פיצויים בגין עגמת נפש, הינה סמכות שבשיקול דעת בית המשפט – הן לעניין עצם פסיקתם והן לעניין שיעורם", בנוסף ר' גם תא (מחוזי חי') 25192-09-14, נכסים ח.ומ.ג בע"מ נ' יוסף ברנשטיין (מיום 24/12/18).

בעניינינו, כאשר לא נקבע סעד של פיצוי לא ממוני בשל הפגיעה בפרטיות, וכאשר התייחס לסדרת המעשים וההתנהלות העכורה בין הצדדים – הרי הנכון הוא גם לא לקבוע פיצוי כללי בגין עגמת נפש. ודוק, אותם נימוקים אשר הביאו לכך שאין לפצות בגין מעשה אחד כזה או אחר בין הצדדים, הם הנימוקים המביאים לכך שאין גם לפצות בנפרד בגין טענה לעגמת נפש בתביעת מתת.

הכרעה בסעד רביעי מחמישה בתביעת מתת – התייחסות לסדרת הצווים להם עתרה תביעת מתת

כאשר מתייחסים לסדרת הצווים להם עתרה תביעת מתת, יש להתייחס לעובדה שבפועל, לאחר הגשת התביעה – עזבה גב' פרימו ומשפחתה את הבית השכן לבית משפחת מתת. הצדדים הנצים כבר אינם שכנים – ולענין זה יש להתייחס בעת הכרעה בבקשה לצווים השונים שהתבקשו.

בפסקאות הבאות אתייחס לצווים שהתבקשו (גב' פרימו ובנה איתמר ברוך יכונו "פרימו" או "משפחת פרימו"):

צו האוסר על פרימו להשליך חפצים שונים מכל מין וסוג שהוא לעבר שטח מתת – הדרישה לצו זה התייתרה, כאשר ממילא אין יחסי שכנות בין משפחת פרימו לבין משפחת מתת.

צו האוסר על פרימו לדפוק על הגדר של מתת בכל דרך – גם הדרישה לצו זה התייתרה, כאשר ממילא אין יחסי שכנות בין משפחת פרימו לבין משפחת מתת.

צו האוסר לאסור על פרימו ליצור קשר עם מתת בכל דרך שהיא, לרבות בדיבור ישיר, בטלפון, במסרונים, בהודעות דוא"ל או הודעות בכתב – נכון הוא שניתן ליצור קשר גם כאשר אין יחסי שכנות בין משפחת פרימו לבין משפחת מתת. עם זאת ולגופו של ענין הדרישה לצו זה התייתרה, כאשר ממילא אין יחסי שכנות בין משפחת פרימו לבין משפחת מתת.

צו האוסר על פרימו לתלות שלטים כלשהם על בית מתת או בסביבתם, ובפרט שלטים בעניינם של מתת ובאופן העלול לפגוע בהם – כפי שעוד יובהר להלן, כלל לא הוכח שמשפחת פרימו תלתה שלטים כלשהם בגנות משפחת מתת. מכאן, גם אין ליתן צו כלשהו שבעצם קביעתו עשוי להיחשב כקביעה לפיה אכן הוצבו שלטים כאמור על ידם.

צו האוסר על פרימו לאיים על מתת בכל צורה שהיא ביו בדיבור ובין במעשה ובפרט באמצעות חפצים או נשק כלשהו – מהותו של דרישת צו כאמור, היא דרישה המתאימה להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001. צו מסוג זה מוגבל מלכתחילה לשישה חודשים בלבד, עם אפשרות מוגבלת להאריכו לתקופה קצובה – ור' סעיף 6 לחוק. כאשר כבר חל נתק בין משפחת פרימו לבין משפחת מתת וכאשר אין ביניהם יחסי שכנות, הרי אין מקום ליתן צו כאמור. לצד זאת, ככל שלמרות הנתק יתעורר בעתיד צורך בצו כאמור, הרי בוודאי הדרך המשפטית לפנות בהתאם לחוק למניעת הוטרדה מאיימת.

צו האוסר על פרימו לפרסם פרסומים פוגעניים ומכפישים כלשהם על מתת בכל דרך שהיא – אין מקום לקבוע צו כללי וגורף מסוג זה לו עותרת תביעת מתת. ככל שיהיה פרסום כזה או אחר, אשר לטעמה של משפחת מתת הוא פרסום פוגע ומכפיש, הרי ניתן יהיה לפנות בתביעה ממוקדת ביחס לאותו פרסום.

לסיכום באשר לסעד הרביעי מחמישה

אין מקום למתן איזה מהצווים להם עתרה תביעת נתת.

הכרעה בסעד חמישי מחמישה בתביעת מתת – התייחסות לתביעה בגין הוצאת לשון הרע

כללי

תביעת מתת עתרה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע, תוך שהיא מתייחסת הן לשלטים שנתלו כנטען על ידי גב' פרימו ובנה והן לפרסום שפרסם הבן מר איתמר ברוך באתר העסקי של החברה דניאל מתת תכשיטים בע"מ.

התייחסות לשילוט בגינו נדרש פיצוי בגין הוצאת לשון הרע

באשר לשלטים אליהם הפנתה התביעה, הרי גב' פרימו ומר איתמר ברוך הכחישו שהם אלה שהכינו ותלו השלטים. מנגד, לא הוכח שאכן השלטים מקושרים לגב' פרימו או איתמר ברוך. מכאן, אין מקום להמשיך לדון בשאלת הוצאת לשון הרע בגין שלטים אלה.

התייחסות לפרסום בגינו נדרש פיצוי בגין הוצאת לשון הרע

פרסום ראשון שבגינו לא הוגשה התביעה - אין חולק על כך שמר איתמר ברוך פרסם פרסום ראשון, אשר לא בגינו הוגשה התביעה. פרסום שנמחק ואולם נכתב בו באשר לדניאל מתת ולבית העסק שלו כך - "חרא בנאדם, חרא אופי, חרא מקום. כדאי לכם לקחת את הכסף מהר ולקנות תכשיטים במקום אחר."

פרסום שני, וממשיך, שבגינו הוגשה התביעה – אין גם חולק על כך שאיתמר ברוך הוסיף ופרסם באתר של דניאל מתת תכשיטים בע"מ, כך:

"כשכתבתי ביקורת שלילית על היחס הגולה שקיבלתי מדניאל וממשפחתו התקשר אליי מיד אחד הבריונים של דניאל ואיים, כן איים עליי שאם אני לא אמור את הביקורת מהר צפייה לי תביעה משפטית על סך מאות אלפי שקלים. דניאל הוא בנאדם נוראי שלא מעניין אותו אף אחד חוץ מעצמו. הוא לא טוב פשוט הוא מאיים על כל מי שמכיר להגיד עליו דברים רעים. לא יודע מה איתכם אבל אני לא הייתי קונה ממנו בזוקה"

הפרסום השני הוא בגדר הוצאת לשון הרע

הפרסום השני הוא בהחלט הוצאת לשון הרע, שכן:

הפרסום עלול להשפיל את מר דניאל מתת "בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם" - ור' סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.

יש בפרסום כדי לפגוע "במשלח ידו או במקצועו" – של מר דניאל מתת - ור' סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע.

הפרסום הוא פרסום מכפיש המהווה פרסום לשון הרע, וזאת היות והפרסום מייחס לדניאל, בעל העסק, התנהגות פלילית, ומציג את העסק ככזה המנוהל על ידי מי שמפעיל "בריונים". פרסומים אשר מייחסים עבירה פלילית לאדם הוכרו בספרות המשפטית ובפסיקה כפרסומים מכפישים [ר' למשל ספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) בעמוד 129].

זאת ועוד - אמירה לפיה דניאל מתת "הוא בנאדם נוראי", אמירה לפיה "לא הייתי קונה ממנו בזוקה" – אלו הן אמירות אשר עלולות לפגוע בעסקו של מר דניאל מתת, ברווחיו ובוודאי בשמו. כך בכלל, וכך בעיקר כאשר האמירות אינן בגדר ביקורת צרכנית של אמת, אלא הכפשות שנחזות להיות של לקוח בית העסק, בעוד איתמר ברוך מעולם לא קנה דבר בחנות התכשיטים של דניאל מתת. לענין זה ועל ההבחנה בין ביקורת צרכנית מותרת לבין הוצאת לשון הרע ר' למשל ע"א (מחוזי נצ') 10265-12-21‏, ניסים זמיר נ' שמואל סעדיה מיום 27/2/2022, הנ' הש' א' אברהם); ע"א (מחוזי חי') 35744-10-19, נאמן נ' קריבצ'יקוב  (מיום 8/1/2020, הש' כ' סעב); ע"א (מחוזי נצ') 5001-02-18, סבטה פוגרבנוי נ' טל חמו  (מיום 31/10/2018, הנ' הש' א' אברהם).

לפרסום לא קמה הגנת "אמת דיברתי"

הפרסום אינו נהנה מהגנת "אמת דיברתי" וזאת בשל שניים:

ראשית לא הוכחה האמת שבפרסום

סכסוך השכנים בין דניאל מתת ומשפחתו לבין איתמר ברול ואימו, לא מביא מיניה וביה לקביעה לפיה "דניאל הוא בנאדם נוראי" או "אני לא הייתי קונה ממנו בזוקה". ייאמר שגם כך הוכחת "אמת דיברתי" היא הוכחה קשה מטבעה. כאשר ההוכחה מתייחס לאופיו של אדם, הרי לא בנקל תתקבל טענה לפיה אופיו ה"נוראי" של אותו אדם, הוא בגדר אמת אמפירית וידועה שניתנת לפרסום.

שנית ועיקר לא הוכח קיומו של "ענין לציבור" בפרסום

אפילו היה מדובר בפרסום דבר אמת, עדיין אין די בכך כדי להקים את הגנת "אמת דיברתי". על מנת שפרסום ייהנה מהגנת "אמת דיברתי" הרי יש להוכיח ש"היה בפרסום ענין ציבורי". לענין זה קובע סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע כך (ההדגשות לא במקור) - "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

העובדה שדניאל מתת ובני משפחתו נמצאים בסכסוך שכנים עם איתמר ברוך וגב' פרימו, לא מביאה לכך שיש בהכפשות באשר לדניאל מתת ולבית העסק משום "ענין ציבורי".

הפרסום לא נהנה מכל הגנה אחרת מכח סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע

הפרסום לא נהנה מאף אחת מההגנות שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, וזאת בשל שניים –

ראשית, הפרסום לא נעשה בתום לב

על מנת ליהנות מהגנות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הרי יש לעמוד בשרידה המקדמית לפיה "הנתבע עשה את הפרסום בתום לב". בעניינינו, ברור הוא שאיתמר ברוך לא ביצע את הפרסום בתום לב. הפרסום נעשה תוך התייחסות לאופיו של דניאל מתת, תוך התייחסות להפעלת "בריונים" ותוך התייחסות לבית העסק של דניאל מתת. אין מדובר בפרסום תמים, שנעשה כבדרך אגב ואשר לרוע המזל פגע והכפיש צדדים שלישיים.

שנית, גם לגופו של ענין, הפרסום לא נכנס לאף אחת מחלופות סעיף 15 לחוק

הפרסום לא נכנס לאף אחת מחלופות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. וכך – אין מדובר בפרסום אשר "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום"; אין מדובר בפרסום שהוא הבעת דעה על אדם שענינו משמש נושא לחקירה או אדם שהוא בעל דין; אין מדובר בפרסום שהוא הבעת דעה על ידי ממונה על הנפגע ובוודאי שאין מדובר ב"ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית אמנותית או אחרת".

הפוך בכל חלופות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, ולא תימצא שום חלופה המקימה הגנה לאיתמר ברוך.

ולצד האמור לעיל, אין מדובר בפרסום בגינו יש לקבוע כפל פיצוי

סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע קובע שניתן לחייב את המעוול בהוצאת לשון הרע בכפל פיצוי, וזאת כאשר לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. וכלשון הוראת החוק – "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק".

פרסום לשון הרע, מעצם טבעו, לא נועד להחמיא למושא הפרסום. לצד זאת, אין למהר ולקבוע כפל פיצוי שכן לא כל פרסום שנעשה במכוון הוא פרסום זדוני המחייב פיצוי כפול כאמור. לענין זה אפנה אל ע"א 5022/13, הרב אמנון יצחק נגד דנון תקשורת בע"מ  (מיום 8/9/2013, הש' צ' זילברטל) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור) – "אם די יהיה בקיומה של צפיות שהפרסום המעוול יפגע במושא הדברים על מנת שייקבע כי מדובר בפרסום שנעשה בכוונה לפגוע, נמצא שכל פרסום שיש בו לשון הרע, בשל טבעו ככזה, ייחשב כפרסום שנעשה בכוונה לפגוע.  נדרש, אפוא, קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה 'של ממש' לפגוע".

בנסיבות הענין, הנכון הוא להסתפק בפיצוי שאינו בכפל, וגם הפיצוי עצמו לא יהיה על הרף הגבוה. על כך בפסקה הבאה.

סכום הפיצוי בו יש לחייב את איתמר ברוך

לאחר ששקלתי את הפרסום בגינו הוגשה התביעה, לאחר ששקלתי את היקף החשיפה לרבות התייחסות לכך שהפרסום "טבע" ו"נבלע" ב – 4,558 ביקורות חיוביות על בית העסק של מר דניאל מתת וכן בנסיבות הענין – הפיצוי הנכון בו יש לחייב את מר איתמר ברוך עומד על הסך של 10,000 ₪.

חלק רביעי – סוף דבר

לאור האמור לעיל הרי הפיצוי היחיד בגינו יש לחייב, בשני ההליכים, הוא פיצוי במסגרת תביעת מתת (ת"א 11146-05-21) בסך של 10,000 ₪ (קרן), כאמור בסעיף 18.3(ז) לעיל, כאשר החיוב יהיה של הנתבע 2 בתביעה זו – איתמר ברוך.

אשר על כן, אני קובע כדלקמן:

בגין ת"א 34502-10-20, איני מחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי.

בגין ת"א 11146-05-21, אני מחייב את הנתבע 2 בלבד, איתמר ברוך, בתשלום הסך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5/5/2021 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבע 2 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

מעבר לאמור לעיל, אין לחייב את מי מבעלי הדין בשני ההליכים בהוצאות משפט ושכר טרחה נוספים.

ניתנה היום, בי"ג אלול תשפ"ד, ב16 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.

20 מתוך 21