הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
11146-05-21 | בית משפט השלום בתל אביב -יפו | אביים ברקאי | 2024-09-16
צד תובע: דניאל מתת, מתן מתת, דניאל מתת תכשיטים בע"מ | צד נתבע: רינת פרימו, איתמר ברוך
ייצוג תובעים: עו״ד עודד נשר, עו״ד ענבר שלח | ייצוג נתבעים: עו״ד מיכאל איתי טלמור
שתי תביעות של שכנים, שהוגשו זו נגד זו, נדונו יחד: האחת עסקה בטענות לרעש ולמטרד, והשנייה בטענות לפגיעה ברכוש, בפרטיות ובלשון הרע. התוצאה לא הייתה הכרעה אחידה בכל המחלוקות. בית המשפט מצא שהרעש גרם למטרד, אך לא פסק בגינו פיצוי נפרד לנוכח ההתנהלות ההדדית; לעומת זאת, פרסום מקוון מסוים על עסק נמצא לשון הרע והוביל לפיצוי.
מטרד רעש גם כשהרעש נפסק לפני שעות הלילה
בתביעת המטרד נטען כי רעש ממוזיקה ומרמקולים בחצר הפריע לתובעת ולבני ביתה. הצדדים הגישו חוות דעת אקוסטיות מנוגדות. בית המשפט התייחס לכך שבמדידה שערך המומחה מטעם התובעת נשמע רעש עד סמוך לשעה 23:00, אך לפי עדותו הוא נפסק לפני שעה זו. המומחה גם הודה שלא ביצע חישוב מלא לניכוי רעשי הרקע, אף שלדבריו ההשפעה המספרית הייתה מוגבלת.
ההבחנה המשפטית שהודגשה בפסק הדין הייתה בין שני סוגי מגבלות: איסור על רעש בלתי סביר, שחל לאורך היממה, והגבלות על השמעת רעש בשעות מנוחה ושינה. לכן, העובדה שלא הוכח רעש חורג לאחר השעה 23:00 לא הכריעה לבדה את שאלת המטרד. בית המשפט מצא שהרעש היה בלתי סביר ושנגרמה הפרעה של ממש. בין היתר נשקלו התקנת שבעה רמקולים בחצר של בית דו-משפחתי, וכן סרטון ועדות שלפיהם רמקול הוצב לכיוון בית התובעת.
עם זאת, בית המשפט לא פסק לתובעת פיצוי נפרד. הוא תיאר את יחסי השכנות כעימות מתמשך שבו שני הצדדים תרמו למחלוקת, וקבע שאין לבודד כל אירוע ולחשב עבורו פיצוי בפני עצמו. לפי גישה זו, הפיצויים ההדדיים מתקזזים.
לא כל טענה לפגיעה בפרטיות או לרכוש הובילה לסעד
בית המשפט קבע שהייתה פגיעה בפרטיות מצד הנתבעת ובנה, בין היתר על רקע התנהלות שכללה צילום והתערבות בענייני השכנים. גם ביחס לכך לא נפסק פיצוי נפרד: בית המשפט החיל את אותה מסגרת של עימות הדדי מתמשך. התביעה לנזקי רכוש נדחתה משום שסכום הנזק הנטען לא הוכח.
חלק מהצווים שהתבקשו עסקו בהתנהלות אפשרית בין שכנים. בית המשפט ציין שלאחר הגשת התביעה הנתבעת ומשפחתה עזבו את הבית, ולכן כמה מהדרישות כבר לא היו מעשיות. הוא לא נתן צו כללי האוסר כל פרסום פוגעני בעתיד, והבהיר כי אם יתעורר פרסום מסוים, ניתן יהיה לבחון אותו בנפרד. גם הטענה שהנתבעים תלו שלטי גנאי לא הוכחה, ולכן לא ניתן צו על בסיס אותה טענה.
הפרסום שנמצא לשון הרע
בתביעת לשון הרע נדון פרסום מקוון שני באתר של העסק. פרסום קודם של אותו מפרסם נמחק, אך לא היה הפרסום שבגינו הוגשה התביעה. הפרסום שנדון ייחס לבעל העסק שימוש באנשים כדי לאיים על כותב הביקורת, וכלל אמירות מבזות על אופיו ועל העסק.
בית המשפט קבע שהפרסום עלול להשפיל את בעל העסק ולפגוע בעיסוקו. הוא הדגיש כי ייחוס התנהגות פלילית, בצירוף הצגת העסק כמי שמתנהל באמצעות אנשים המאיימים על לקוחות או מבקרים, חורג מביקורת צרכנית רגילה. לכך הצטרפה העובדה שהמפרסם לא רכש דבר בעסק, אף שהפרסום נראה כביקורת של לקוח.
הגנת אמת בפרסום נדחתה: אמת הדברים לא הוכחה, ובית המשפט הוסיף שגם אם חלק מהדברים היו אמת, לא הוכח שיש בפרסום עניין ציבורי. גם הגנות תום הלב נדחו. בית המשפט לא פסק כפל פיצוי, והסביר שאין די בכך שפרסום פוגע נעשה במכוון כדי להוכיח כוונה זדונית מיוחדת המצדיקה את הכפלת הפיצוי.
הפיצוי והמשמעות המעשית של ההכרעה
הפיצוי שנפסק בגין לשון הרע היה 10,000 ש״ח, ללא הוכחת נזק. בקביעת הסכום נשקלו חומרת הדברים והיקף החשיפה: בית המשפט ציין שהפרסום נטמע בין 4,558 ביקורות חיוביות על העסק, ולכן לא קבע פיצוי ברף הגבוה. בנוסף חויב אחד הנתבעים ב-5,000 ש״ח עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בפסק הדין נקבעו הפרשי הצמדה וריבית לפי המועדים שנקבעו בו.
המסקנה מפסק הדין: ביקורת על עסק אינה חסינה מתביעת לשון הרע רק משום שפורסמה כביקורת צרכנית. במקרה זה, הייחוס של התנהגות מאיימת, הפגיעה האפשרית בעסק והיעדר הוכחה לכך שהמפרסם היה לקוח עמדו במרכז ההכרעה. במקביל, בית המשפט בחן את סכסוך השכנות כמכלול ולא פסק פיצוי נפרד על כל אירוע נטען. התוצאה משקפת את נסיבות המקרה ואינה קובעת מראש כיצד תוכרע מחלוקת אחרת.
לקריאת פסק הדין המלא – 11146-05-21
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
