ה"ט 12156-07-24 יאור נ' ח'מיס

הליך: 12156-07-24

שם התיק: ה"ט 12156-07-24 יאור נ' ח'מיס

בית המשפט: בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת

שופט/ת: רים נדאף

תאריך פסק הדין: 2024-07-12

תובעים: דלילה יאור | נתבעים: רמי ח'מיס

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת

ה"ט 12156-07-24 יאור נ' ח'מיס

לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

המבקשת

דלילה יאור ת"ז XXXX

נגד

המשיב

רמי ח'מיס ת"ז XXXX

פסק דין

זוהי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. ביום 4.7.24 ניתן צו במעמד צד אחד, וביום 11.7.24 התקיים דיון במעמד הצדדים.

המבקשת טוענת בבקשתה כי היא עובדת של ביה"ח משפחה קדושה בנצרת כעוזרת מנכ"ל ומתוקף תפקידה נמצאת בקשר עם עורכי דין חיצוניים אשר מייצגים את בית החולים בהליכים משפטיים. המשיב מוכר למבקשת מהליכים קודמים שהתנהלו ביניהם ומהליכים נוספים שהתנהלו בין בעלי תפקידים בכירים בביה"ח לבין המשיב. למשיב יש עמוד ברשתות החברתיות בהם הוא מפרסם סרטונים ופוסטים מכפישים את ביה"ח, את עורכי הדין שמייצגים את ביה"ח, וגם בעלי תפקידים בכירים בבהי"ח, ונוהלו נגדו כבר מספר הליכים של הטרדה מאיימת.

המבקשת טוענת כי במסגרת פעולותיו של המשיב נגד ביה"ח הוא בולש אחרי בעלי התפקידים, מתחקה אחר תנועותיהם, אורב להם, מצלם אותם תוך כדי ביצוע פרובוקציות, הכל על מנת להכפיש את שמם, מפרסם דברי בלע, כזב, לשון הרע, רכילות והוצאת דיבה, הכל במטרה להלך אימים על עובדי ביה"ח וכל מי שקשור לביה"ח כאמור לעיל. הוא מציב נערים בפתח ביה"ח לחלק פליירים למבקרי ביה"ח בו מכפיש את המבקשת ואת יתר אנשי הנהלת ביה"ח ואת היועמ"ש של ביה"ח ופוגע בשמם הטוב. המשיב גם הפיץ מייל בקרב עובדי ביה"ח בו מכפיש את שמם.

האירוע המרכזי שעומד בלב הבקשה הנדונה התרחש ביום 24.6.24 בזמן יציאתה של המבקשת מבית המשפט בחיפה, שם עמד המשיב בחוץ לאחר שעקב כנטען אחר המבקשת, החזיק בטלפון שלו והחל לצלם אותה ולהכפיש אותה בקול רם מול קבוצה של אנשים שעמדה ביציאה מבית המשפט. המשיב החל לצעוק ולקרוא למבקשת בשמה ולומר למי שאינו יודע כי המבקשת הושעתה מלשכת עורכי הדין מלפני 13 שנים על צרות שהיא עשתה, והיא משמשת כעוזרת של מנכ"ל ביה"ח שמגיש חוות דעת רפואיות שקריות, וכי צריך להיזהר ממנה. המבקשת התחילה מיד לצלם את מה שקורה כדי לתעד את האירוע, וכשכיוונה את הטלפון לכיוון המשיב, הוא העיף לה את הטלפון מהיד, לעיני כל הנוכחים, לרבות אנשי המשמר. מרוב בהלה ופחד ממעשי המשיב, ולאחר שנכוותה המבקשת בידה מהסיגריה שהייתה למשיב ביד בעת שהעיף לה את הנייד, היא התעלפה ונפלה ארצה.

המבקשת טוענת כי בשיא חוצפתו של המשיב הוא הפיץ את שני הסרטונים מאותו יום המתעדים את מה שקרה.

המבקשת טוענת כי האירוע גרם לה מבוכה קשה, הרגשה לא נעימה מול עיני הציבור ואנשי המשמר, תוך פגיעה קשה בשמה הטוב ובפרטיותה ובחופש תנועתה. פרסום אותם סרטונים פגע במבקשת ובתדמיתה מול עובדי ביה"ח, בני משפחתה, ומכריה.

כאמור ביום 4.7.24 ניתן צו במעמד צד אחד בו אסרתי על המשיב להטריד את המבקשת בכל דרך ובכל מקום, לאיים על המבקשת או להימצא בקרבתה ברדיוס של 200 מ' בכל מקום בו היא תימצא, ליצור עם המבקשת כל קשר בעל פה או בכתב או בכל אמצעי אחר, לפגוע בפרטיותה של המבקשת בכל דרך שהיא לרבות באמצעות פרסומים ברשתות החברתיות, וכן הוריתי למשיב להוריד באופן מיידי את הסרטונים והפרסומים נגד המבקשת מהרשתות החברתיות ולהימנע מכל פרסום חדש נגדה עד למתן החלטה אחרת.

המשיב לא הגיש תגובה מטעמו, וביום 11.7.24 התייצב לדיון יחד עם בא כוחו.

להגנתו טען המשיב בפניי כי הוא לא הטריד את המבקשת, וכי המדובר במחאה נגד ביה"ח וההנהלה שלו שמגישים באופן שיטתי לבתי המשפט חוות דעת שקריות בתביעות נגדו. לטענתו הצליח להוביל לפרסום יותר משמונה או תשע כתבות אודות המעללים של ביה"ח הזה ובתי חולים נוספים בתחקירים שפורסמו בחדשות 12 ו- 13. המחאה הזו החלה לאחר מות בנו במהלך הלידה, אז נחשף לטענתו לכל המעללים של בתי החולים.

הוא טוען כי מותר לצלם אדם בשטח ציבורי ממרחק רב, תחילת הסרטון ממרחק של 3 מ' ואחר כך התרחק מהמבקשת ליותר משמונה או תשעה מ' והיא זו שהתקרבה אליו לטענתו. הוא טען כי היה במקרה בבית המשפט בחיפה בדיון בתיק אחר, יצא החוצה לעשן סיגריה וראה לפתע את המבקשת, שלף את הטלפון והחל לתעד, והתיעוד היה במקום ציבורי שיש בו מצלמות ואנשים, כך שהיא לא יכולה לצפות לפרטיות בהיכל המשפט. היא ניגשה אליו, נצמדה אליו לתוך המרחב האישי שלו, קירבה את הטלפון שלה למרחק של 10-15 ס"מ מהפנים שלו, אז הוא הרגיש מאוים מותקף ומוטרד, והדף את הטלפון שלה עם הטלפון שלי. הוא הכחיש כי נגע בה עם ידו החופשייה שבה החזיק סיגריה.

המשיב טוען כי המבקשת הגישה תלונה במשטה ושינתה את גרסתה, פעם טענה לתקיפה ופעם טענה להטרדה.

המשיב טען כי המבקשת עשתה הצגה בעת שנפלה ארצה מבלי שייגע בה, ואפילו אנשים שנכחו במקום אמרו שהוא לא נגע בה והיא נפלה לבד. בסרטון רואים שהיא מזמינה משטרה ומספרת כי המשיב ניסה לתקוף אותה, ולא אומרת כי הותקפה על ידו.

ביום הדיון התנהל דיון סוער וטעון, שבמהלכו נחקרו המבקשת והמשיב, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:

בסעיף 1 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק") הוגדרה מטעת החוק כדלקמן:

"מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו."

בסעיף 2 לחוק הוגדרה מהות ההטרדה.

לאחר ששמעתי את העדויות וצפיתי בשני הסרטונים מספר פעמים אני קובעת כי המשיב הטריד את המבקשת הטרדה מאיימת במובן סעיפים 1 ו- 2 לחוק, באופן המצדיק את מתן צו נגדו.

גם בהנחה כי אקבל את דבריו של המשיב שהוא נכח במקרה בבית המשפט בחיפה באותו יום ובאותה שעה, ולא עקב אחרי המבקשת, התנהלותו לאחר שראה אותה אינה ראויה ואינה מותרת. המשיב לא רשאי לצלם כל מי שבא לו תחת הדגל של "מחאה" נגד ביה"ח. צילום של אדם פרטי ממרחק קצר של מספר מטרים תוך כדי מסירת מידע פרטי נגדו בקול רם הכולל את שמו ונתונים פרטיים אודותיו, במטרה להביכו ולפגוע בשמו מול הרבים הנוכחים במקום ומול העוקבים אחריו ברשתות החברתיות נטוע בלב ליבה של ההטרדה המאיימת.

המבקשת היא אדם פרטי, היא לא אשת ציבור, היא עובדת שכירה בביה"ח בתפקיד ניהולי. בתור שכזו, אין המשיב רשאי להטריד אותה כאמור לעיל בטענה כי היא אשת ציבור, שבחרה כביכול להיחשף ציבורית, באופן שמעניק לציבור את הזכות לדעת עליה פרטים אישיים מביכים כפי שנעשה במקרה דנן. כל אדם זכאי לפרטיות מינימלית, וזכאי לכך שסודותיו לא ייחשפו ברבים כפי שהמשיב עשה כאן. המבקשת לא ממלאת תפקיד ציבורי בגוף ציבורי. ביה"ח משפחה קדושה הוא גוף פרטי, גם אם ממומן חלקית ע"י משרד החינוך.

לאחר שצפיתי בסרטונים אני דוחה את טענת המשיב כי הוא הרגיש מאויים מהמבקשת שהתקרבה אליו עם הטלפון הנייד שלה. אם אכן הרגיש מאויים, היה מתרחק ממנה, ולא היה נותן מכה ליד שלה שהחזיקה בטלפון הנייד באופן שהפיל מידה את הטלפון הנייד שלה, מעשה שמהווה רובד נוסף להטרדתה של המבקשת באותו יום. לא ברור כיצד ניתן לקבל את טענת המשיב כי הרגיש מוטרד ומותקף ע"י המבקשת בכך שהיא צילמה אותו והתקרבה אליו לטענתו, כשהוא זה שהחל לצלם אותה ולדבר בגנותה ברבים בקול רם, וצילומו ע"י המבקשת היה אך טעימה קטנה ממה שהוא עשה לה.

באשר לטענה כי ידה של המבקשת נכוותה מהסיגריה שהחזיק ביד, אין חולק כי המשיב החזיק בידו סיגריה, והוא אף מסר את זה בפניי כי היה בהפסקת סיגריה, ואין מחלוקת כי נתן מכה לידה של המבקשת שהחזיקה את הנייד שלה, באופן שהפיל מידה את הנייד ארצה. ואין מחלוקת כי בידה של המבקשת נראה כתם, שלא נראה קודם לכן בסרטון. יחד עם זאת לא רואים בסרטון כי ידו של המשיב נגעה בידה של המבקשת, ומן הראוי כי המשטרה תחקור טענה זו ככל שיש כוונה לפתוח בחקירה בעקבות תלונתה של המבקשת לתקיפה. מיותר לציין כי המשיב הוא שיזם את כל האירוע, ובחר לצלם את המבקשת כאמור תוך כדי מסירת שמה ופרטים אודותיה בקול רם, והמבקשת אך ניסתה להתגונן מפניו ע"י תיעוד המתרחש בטלפון הנייד שלה, ואף דרשה כי יפסיק לעשות כן אחרת היא תזמין לו משטרה, וכשזה לא עזר היא בפועל הזמינה משטרה. מתגובותיה של המבקשת רואים בסרטון כי היא הופתעה מנוכחותו של המשיב, נבוכה ומבוישת מכל המעמד, ועצם העובדה שהיא התקרבה אליו עם הנייד שלה כדי לצלמו אין בה כדי להעיד על כך שהיא לא הייתה מוטרדת ממעשיו.

הזכות למחאה וחופש הביטוי להן טוען המשיב הן מוגבלות ואינן מוחלטות, והן נסוגות מפני מעשה הטרדה כהגדרתו בחוק כלפי אדם פרטי דוגמת המבקשת, ובנסיבות המקרה דנן, זכותה של המבקשת לא להיות מוטרדת ע"י המשיב גוברת על זכותו של המשיב לחופש הביטוי או חופש המחאה. המשיב נשאל על ידי מדוע החליט להסריט את המבקשת באותו יום ומדוע בחר לדבר בקול רם בגנותה תוך כדי הסרטתה, וכיצד התנהלות כזו קשורה או מסייעת לו במחאתו, ולמשיב לא הייתה תשובה עניינית או משכנעת.

במצב דברים כזה יש הצדקה להשארת הצו על כנו בכל הקשור לסעיפים 1 ו- 3-6.

באשר לסעיף 2, ספק רב אם במסגרת הליך של הטרדה מאיימת ניתן לאסור על המשיב לפרסם ברבים פרסומים פוגעניים כנגד המבקשת. איסור פרסום כאמור חוסה תחת חוק איסור לשון הרע או חוק הגנת הפרטיות, ולא תחת חוק איסור מניעת הטרדה מאיימת. במסגרת הדיון בהליך זה לא ניתן לקבל סעדים שהסמכות להעניק אותם קבועה בחוק איסור לשון הרע או בחוק הגנת הפרטיות.

לפיכך יש לבטל את סעיף 2 להחלטה מיום 4.7.24, אך הביטול ייכנס לתוקף ביום 21.7.24 על מנת ליתן למבקשת הזדמנות לפתוח בהליכים לפי סעיף 9 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 או סעיף 29 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981, או לשם הגשת בר"ע על פסק דין זה.

לסיכום, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי כאמור לעיל, וקובעת כי הצו שניתן ביום 4.7.24 יישאר בתוקף (למעט סעיף 2 כאמור לעיל) עד יום 31.12.24. המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ד, 12 יולי 2024, בהעדר הצדדים.

4 מתוך 4