ת"א 12358-11-14 קהתי נ' רובינשטיין

הליך: 12358-11-14

שם התיק: ת"א 12358-11-14 קהתי נ' רובינשטיין

בית המשפט: בית משפט השלום בפתח תקווה

שופט/ת: אריאל ברגנר

תאריך פסק הדין: 2021-12-19

תובעים: תמיר קהתי | נתבעים: נתנאל יהודה רובינשטיין

ייצוג תובעים: עו״ד ארבל עזריה

ייצוג נתבעים: עו״ד אורן סמברג, עו״ד קרן בר יהודה

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"א 12358-11-14 קהתי נ' רובינשטיין

תיק חיצוני: תיק עזר

בפני

כבוד השופט אריאל ברגנר

התובע

תמיר קהתי

נגד

הנתבע

נתנאל יהודה רובינשטיין

פסק דין

בפני תביעה ע"ס 100,000 ₪ שעניינה לשון הרע.

התביעה

התובע מתאר עצמו בכתב התביעה כמוזיקאי, מפיק ואומן ריקוד והנתבע צלם ועורך קליפים.

הצדדים התקשרו ביניהם באופן זה שהנתבע יבצע עבור התובע שירותי צילום ועריכה של קליפ מוזיקאלי ונקבע מועד ליום הצילומים ליום 26.2.14.

התובע נערך לקראת יום הצילומים לרבות הבאת רקדנים וניצבים, אוכל ועוד בעלות של כ- 3,000 ₪ וכשבוע לאחר מכן הנתבע העביר לתובע את חומרי הגלם לבדיקתו.

התובע נדהם לגלות כי חלק מחומר הגלם לא היה שמיש ואיכות הצילום עצמו היתה ירודה.

בעקבות זאת נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות והתובע הודיע לנתבע על הפסקת העבודה עמו ודרש ממנו לקבל את כל חומרי הגלם שצולמו ואת טיוטת הקליפ.

הנתבע העלה את הקליפ לאתר יוטיוב ולאחר כמה שעות הוא הוסר לדרישתו של התובע. לכשגילה הנתבע כי הקליפ הוסר להוראתו של התובע, ביום 23.4.14, כתב הנתבע בעמוד הפייסבוק האישי שלו את הפרסום הבא:

"אזהרה לכל אנשי המקצוע שאני מכיר. צר לי שאני מפרסם זאת כך בריש גלי אך יש צורך להזהיר מפני סכנה ולכן יש לי מחויבות לעשות זאת. ישנו אדם שעונה לשם תמיר קהתי הקורא לעצמו סטפר. אנא הימנעו מלעבוד איתו או שלפחות תדאגו לקבך ממנו תשלום מלא מראש!

לאחר שעשיתי לו הפקה מלאה בשווי של עשרות אלפי שקלים כולל מאות שעות עבודה הוא הבריז מתשלום על העבודה כולה וכעת נתבע תחתי.. אנא צאו באזהרה והזהירו כל אדם שאתם מכירים שעלול להכיר אותו. בעיקר יש להיזהר מלבוא איתו בקשר עיסקי, על אף שהוא נראה חמוד ומקסים למראית עין הוא נוכל שחייב כסף רב ונמצא בתהליכי תביעה... אנא הזהירו את חבריכם, במיוחד את אלה שבתחום המוזיקה, אינטרנט ווידיאו כי הוא מחפש אנשי מקצוע מסוג זה ועובד עליהם או יותר נכון גורם להם לעבוד המון ואז נעלם ללא תשלום...הייתי מתייג אותו אך הוא כמובן חסם אותי מזמן שלא אוכל לפנות אליו בדרישה לתשלום יותר...תעבירו את זה הלאה וראו הוזהרתם...".

להלן – "הפרסום".

לטענת התובע מדובר בפרסום המהווה לשון הרע שפורסם באופן ציבורי לאלפי אנשים.

התובע פנה אל הנתבע במכתב ב"כ ותשובתו היתה כי לא הוציא לשון הרע וכי עומדות לו ההגנות שבחוק.

התובע עותר לכפל פיצוי סטטוטורי ובסך של 100,000 ₪ שכן בפרסום היתה כוונה לפגוע.

ההגנה

הנתבע מתאר עצמו כצלם וידאו, בוגר לימודי קולנוע, בעל ניסיון רב ובמיוחד במוזיקה, ניהל עסק בדירה בה התגורר בירושלים ובאמתחתו ניסיון מקצועי בצילום קליפים לשירים.

הנתבע מפרט כי לאור היכרות קודמת ביניהם פנה אליו התובע בבקשה שיכין עבורו קליפ תוך הבטחה כי כל עובדי ההפקה יזכו לחשיפה ולפרסום גדולים והנתבע הסכים לעבוד ללא תמורה כלשהי אלא כנגד החזר הוצאותיו.

התובע דרש לכלול בקליפ תכנים מיניים בוטים, בניגוד לעמדת הנתבע ויתר חברי ההפקה. הקליפ צולם על פי תשריט שנערך ע"י התובע אך הוא גנז אותו לאחר זמן קצר עקב הערות שקיבל ממקום עבודתו בי"ס יסודי, על התכנים המיניים שבו וכן אחותו הצעירה של המפיק המוזיקלי הצטלמה בו באופן בוטה.

השיר נשוא הקליפ (טיק טק) פורסם ברשת ללא הקליפ בינואר 2014 וכלל תוכן מיני בוטה המתאר אשה ההולכת בנעלי עקב וגבר צופה בה, תוך התייחסות מינית לגופה.

התמורה אותה הבטיח התובע לנתבע, פרסום רחב, לא התממשה והוא הפר את ההסכם ועל כן הנתבע פנה אל התובע בדרישה לשכר ראוי אשר לא שולם ועל כן הנתבע ביקש להזהיר את חבריו העוסקים בתחום ההפקות מפני התקשרות עסקית עם התובע.

הנתבע טוען כי הפרסום משקף נכונה את מצב הדברים ולציבור חבריו היה עניין בפרסום.

ההליך

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 19.7.21 ושמעתי עדויות התובע והנתבע.

לאחר מכן הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

הכרעה

אין חולק בדבר הפרסום (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 19.7.21 בשורות 30-31) ולא ליכול להיות חולק כי הוא מהווה לשון הרע.

מדובר בפרסום בו מזהיר הנתבע את חבריו מפני התובע, מפציר בהם להימנע מלעבוד עמו, מזהיר אותם מפני עשיית עסקים עמו ומכנה אותו "נוכל שחייב כסף רב ונמצא בתהליכי תביעה".

סע' 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק") קובע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;".

לא יכול להיות חולק כי פרסום זה על תוכנו ובמיוחד כינוי התובע "נוכל" יש בו כדי להשפיל את התובע, לעשותו מטרה לשנאה לבוז וללעג, לפגוע בו במשרתו, בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו.

לפיכך אני קובע חד משמעית כי הפרסום מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק.

עתה יש לבחון את הגנתו של הנתבע.

טענת ההגנה של הנתבע היא כי "..תוכן הפרסום אינו מכפיש, אלא הוא משקף נכונה את מצב הדברים שבין הצדדים וכי לציבור חבריו היה עניין בפרסום" (סע' 14 לכתב ההגנה).

בהתאם לקביעתי לעיל איני מקבל את טענת הנתבע כי הפרסום אינו מכפיש. טענתו הנוספת של הנתבע היא "אמת דיברתי".

סע' 14 לחוק קובע:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

האם הפרסום אמת?

בפרסום אומר הנתבע כלפי התובע:

התובע הבריז מתשלום על העבודה.

התובע נתבע.

התובע נוכל שחייב כסף רב.

התובע נמצא בתהליכי תביעה.

התובע עובד על אנשי המקצוע.

התובע נעלם ללא תשלום.

מראיות שהוגשו ע"י הנתבע מסתבר כי אכן התגלה סכסוך בין הצדדים אך מעבר לכך לא הוצגו ראיות כלשהן כי התובע מיאן וסירב לשלם לתובע את שהוסכם ביניהם ויתרה מזאת, בסופו של יום התובע שילם לנתבע את כל מה שסוכם. על כך אין חולק.

הנתבע מפרט את תחושותיו הסובייקטיביות בתצהיר עדותו הראשית. בסע' 17 מפרט כי האמון שלו בתובע התערער, בסע' 18 כי התעוררה מחלוקת נוספת והתובע סירב לשלם 200 ₪ תוספת ו-"בכל יום שעבר התברר לי שנפלתי קורבן לתרגיל עוקץ" ובסע' 21: "לאחר שנוכחתי לדעת שהתובע הוריד את הקליפ ועדיין לא קיבלתי ממנו אפילו שקל אחד עבור העבודה, פרסמתי את הפוסט..".

בחקירתו הנגדית של הנתבע הסתבר כי טענתו שלא שולם דבר לפני פרסום הפוסט, אינה אמת:

"ש. מתי כתבת אותו?

ת. בשנת 2014

ש. מתי?

ת. לא זוכר.. אשמח אם תכוון אותי לתאריך המדויק.

ש. התובע טוען שזה ב-23.4?

ת. לא מתנגד" (עמ' 9-10 לפרוטוקול).

ש. ב-9.3. קיבלת 400 ₪?

ת. כן" (בעמ' 11 בשורות 3-4).

הנה עינינו רואות כי עובר לפרסום התובע כבר שילם 400 ₪ לנתבע.

הנתבע כאמור לא הציג כל ראיה המוכיחה את טענתו "העובדתית" כי התובע "הבריז" מתשלום, כי התובע נתבע בבימ"ש, כי התובע נוכל שחייב כסף רב (טענה זו דורשת מידה רבה של הוכחה), כי התובע נמצא בתהליכי תביעה, כי הוא עובד על אנשי מקצוע וכי נעלם ללא תשלום. למעשה הוכח ע"י התובע כי מצב הדברים הפוך.

קיומו של סכסוך עסקי נקודתי אינו מצדיק פרסום דברים כה בוטים כנגד התובע וניתן לפתור סכסוך כזה בדרכים מקובלות ולכל היותר באמצעות הגשת תביעה מתאימה לביהמ"ש.

הנתבע לא הביא ראיה להוכחת אמיתות הפרסום למעט קיומו של סכסוך עסקי, דבר לגיטימי בעסקים, ולא עמד בנטל המוטל עליו לעשות כן.

יתרה מזאת, גם עם היה מדובר באמת, הרי שלא היה כל עניין ציבורי בפרסום. כפי שציינתי, מדובר בסכסוך עסקי נקודתי בין הנתבע לתובע ולא ראיתי בראיות הנתבע מדוע היה עליו לפעול לאזהרת כל חבריו מפני עשיית עסקים עם התובע.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי הנתבע לא הוכיח את טענתו כי מדובר בפרסום שהוא אמת וכי היה עניין ציבורי בפרסום.

הפיצוי

התובע עותר לכפל הפיצוי הסטטוטורי וטוען כי הפרסום נעשה "באופן מכוון, במזיד ועל מנת לפגוע בתובע" (סע' 46 לסיכומים).

אני סבור כי יש צדק רב בטענת התובע. כאשר הנתבע בוחר לכנות את התובע "נוכל", ללא כל בסיס ראייתי אובייקטיבי, אין שום מניע אחר לפרסום זה אלא כדי לפגוע התובע באופן מכוון. עובדה זו יש בה כדי להגדיל את סכום הפיצוי. יחד עם זאת לקחתי בחשבון כי לאחר פרק זמן קצר יחסית הפרסום הוסר.

לאור כל האמור אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 55,000 ₪.

אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק מלא וסופי של התביעה, הנתבע ישלם לתובע את הסך של 55,000 ₪ בצירוף הוצאות המשפט הכוללות החזר אגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.

הסכומים שפסקתי ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"ב, 19 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

6 מתוך 6