פוסט בפייסבוק על סכסוך עסקי הסתיים בפיצוי של 55,000 ₪

פסק הדין עסק בפוסט פייסבוק שנכתב בעקבות מחלוקת על הפקת קליפ. בית המשפט הכיר בכך שהיה סכסוך עסקי, אך קבע שהראיות לא הוכיחו את הטענות המרכזיות שפורסמו, ושלא הוצג עניין ציבורי המצדיק את האזהרה הרחבה.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי פוסט בפייסבוק שהזהיר אנשי מקצוע מפני עבודה עם התובע וכלל טענות חמורות שלא הוכחו מהווה לשון הרע. הנתבע חויב בפיצוי של 55,000 ₪, בהחזר אגרה ובשכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

12358-11-14 | בית משפט השלום בפתח תקווה | השופט אריאל ברגנר | 2021-12-19

צד תובע: תמיר קהתי | צד נתבע: נתנאל יהודה רובינשטיין

מחלוקת על הפקת קליפ מוזיקלי הפכה לפרסום פומבי ברשת חברתית, ובסופו של ההליך לתביעת לשון הרע. בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל את התביעה וקבע כי הפוסט, שהזהיר אנשי מקצוע מפני התקשרות עסקית עם התובע וייחס לו התנהלות מרמתית, היה עלול להשפיל את התובע ולפגוע בשמו ובעיסוקו. הנתבע חויב לשלם פיצוי בסך 55,000 ₪, וכן החזר אגרה ושכר טרחת עורך דין.

מה עמד מאחורי הפרסום

לפי תיאור התובע, הצדדים עבדו יחד על הפקת קליפ, אך לאחר שקיבל את חומרי הצילום התעוררה מחלוקת על איכותם. התובע הודיע על הפסקת העבודה וביקש לקבל את חומרי הגלם ואת טיוטת הקליפ. בהמשך הועלה הקליפ ליוטיוב, והוא הוסר לאחר שהתובע ביקש זאת.

הנתבע טען כי הסכים לעבוד ללא שכר, כנגד החזר הוצאות וחשיפה מקצועית, וכי התובע לא עמד בהתחייבויותיו. על רקע הסכסוך פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק האישי שלו אזהרה לאנשי מקצוע, ובה טען, בין היתר, שהתובע לא שילם עבור העבודה ופגע בבעלי מקצוע. הפרסום הופנה גם לאנשים מתחומי המוזיקה, האינטרנט והווידאו.

התובע טען שהפוסט הגיע לאלפי אנשים, אך בית המשפט לא קבע כמה אנשים נחשפו אליו. עצם פרסום הפוסט לא היה שנוי במחלוקת.

מדוע נקבע שמדובר בלשון הרע

בית המשפט בחן את המסר הכולל של הפוסט: אזהרה להימנע מעבודה ומקשרים עסקיים עם התובע, לצד ייחוס התנהלות חמורה של מרמה ואי-תשלום. נקבע כי תוכן כזה עלול להשפיל אדם ולפגוע בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו. בית המשפט הדגיש כי הייחוס החמור לא נתמך בתשתית ראייתית אובייקטיבית, וקבע שהפרסום מהווה לשון הרע.

ההכרעה לא התעלמה מכך שהיה בין הצדדים סכסוך עסקי. עם זאת, בית המשפט הבחין בין עצם קיומה של מחלוקת לבין הוכחת הטענות שפורסמו לציבור. עצם המחלוקת לא הוכיחה שהתובע התחמק מתשלום או פעל במרמה.

הגנת אמת הפרסום והעניין הציבורי נדחו

הנתבע הסתמך על הגנת אמת הפרסום וטען שלחבריו היה עניין באזהרה. בית המשפט קבע שהראיות הוכיחו קיומו של סכסוך נקודתי, אך לא הוכיחו את הטענות העובדתיות המרכזיות שבפוסט. בחקירה התברר כי עוד לפני הפרסום שילם התובע לנתבע 400 ₪, בניגוד לגרסת הנתבע שלפיה לא קיבל ממנו דבר. בית המשפט ציין גם כי בסופו של דבר שולם לנתבע הסכום שהוסכם בין הצדדים.

הנתבע תיאר בתצהיר את תחושתו שהאמון בתובע נפגע ואת המחלוקת סביב תשלום נוסף. אולם בית המשפט קבע שתחושות אלה והסכסוך העסקי אינם תחליף לראיות המוכיחות את הפרסומים החמורים. הוא הוסיף כי גם אילו הוכחה אמת בפרסום, לא הוצג עניין ציבורי המצדיק אזהרה רחבה של חברי הנתבע מפני התקשרות עם התובע. לפי פסק הדין, מדובר היה בעניין עסקי בין שני הצדדים, שאפשר היה לברר בדרכים המקובלות, לרבות בהליך משפטי מתאים.

כיצד נקבע הפיצוי

התביעה הוגשה על סך 100,000 ₪, והתובע ביקש כפל פיצוי סטטוטורי. סכום זה היה הסכום שנתבע; בית המשפט פסק פיצוי נמוך ממנו, בסך 55,000 ₪.

בקביעת הפיצוי נתן בית המשפט משקל לכך שהנתבע בחר לייחס לתובע מעשי מרמה ללא בסיס ראייתי אובייקטיבי. בית המשפט הסיק מכך שהפרסום נעשה כדי לפגוע והביא זאת בחשבון להגדלת הפיצוי. מנגד, הוא ציין כי הפוסט הוסר לאחר פרק זמן קצר יחסית. פסק הדין אינו מפרט מתי בדיוק הוסר או מי הסיר אותו.

נוסף על הפיצוי, הנתבע חויב בהחזר אגרה כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,000 ₪. הסכומים שנפסקו נדרשו לתשלום בתוך 30 יום.

המשמעות המעשית של פסק הדין

במקרה זה, בית המשפט לא ראה בעצם קיומו של סכסוך עסקי הצדקה לפרסום טענות חמורות על אדם בפני קהל מקצועי רחב. ההכרעה נשענה על הפער בין המחלוקת שהוכחה לבין הטענות העובדתיות שלא הוכחו, וכן על הפגיעה האפשרית בעיסוקו של התובע. פסק הדין עוסק בנסיבותיו של אותו מקרה; בחינת פרסומים אחרים תלויה בתוכנם, בראיות ובנסיבות שלהם.

לקריאת פסק הדין המלא – 12358-11-14

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: סכסוך עסקי שהוכח אינו מבסס כשלעצמו טענות חמורות שפורסמו נגד אדם. במקרה זה הטענות לא הוכחו ולא נמצא להן עניין ציבורי, ולכן נפסק פיצוי בגין לשון הרע לצד הוצאות.

שאלות נפוצות

הנתבע פרסם בעמוד הפייסבוק האישי שלו אזהרה לאנשי מקצוע מפני עבודה וקשרים עסקיים עם התובע, וכלל בה טענות על אי-תשלום והתנהלות מרמתית. בית המשפט בחן את הפוסט כמכלול.

בית המשפט קבע שהאזהרה להימנע מהתקשרות עסקית, יחד עם ייחוס התנהלות חמורה, עלולה להשפיל את התובע ולפגוע בעסקו ובמקצועו.

לא. בית המשפט הכיר בכך שהיה סכסוך עסקי נקודתי, אך קבע שעצם קיומו אינו מוכיח את הטענות שפורסמו ואינו מצדיק כשלעצמו אזהרה פומבית רחבה.

בית המשפט קבע שהראיות לא הוכיחו את הטענות המרכזיות שבפוסט. בין היתר, לפני הפרסום כבר שולם לנתבע סכום של 400 ₪, ובסופו של דבר שולם הסכום שהוסכם בין הצדדים.

לא. בית המשפט קבע שלא הוצג עניין ציבורי המצדיק אזהרה של חברי הנתבע מפני התקשרות עם התובע, משום שהראיות הצביעו על סכסוך עסקי נקודתי בין הצדדים.

נפסקו 55,000 ₪ כפיצוי. נוסף לכך נפסק החזר אגרה כפי ששולמה, עם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. הסכומים נדרשו לתשלום בתוך 30 יום.

לא. התובע טען שהפוסט הגיע לאלפי אנשים, אך פסק הדין אינו קובע את מספר האנשים שנחשפו אליו.

נסכם...

בית המשפט דחה את הגנת אמת הפרסום והעניין הציבורי, וקבע שהפרסום מהווה לשון הרע ועלול לפגוע בעיסוקו של התובע. הפיצוי שנפסק היה 55,000 ₪; בנוסף נפסק החזר אגרה עם הפרשי הצמדה וריבית ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. בית המשפט שקל גם את הסרת הפוסט לאחר פרק זמן קצר יחסית.