פוסטים כשאלות, מסר כעובדה: מתי פרסום בפייסבוק חוצה את הגבול?

פסק הדין בחן חמישה פרסומים בקבוצת פייסבוק של תושבים, ובהם חשדות לניגוד עניינים ולשימוש בכספי ציבור, פרסום על חריגות בנייה וייחוס קשרים לעבריינים. ההכרעה מדגימה מדוע ניסוח כשאלה אינו מכריע לבדו אם פרסום מוגן.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בפסק דין חלקי נקבע כי בארבעה מתוך חמישה פוסטים בפייסבוק היה לשון הרע שלא זכה להגנה. בפוסט על חריגות בנייה נקבע כי יש לשון הרע, אך התקבלה הגנת אמת הפרסום. הפיצוי וההכרעה בעניינו של מנהל הקבוצה נותרו להמשך.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

993-08-18 | בית משפט השלום בבית שמש | שמואל הרבסט | 2022-02-16

צד תובע: יגאל חי להב | צד נתבע: דרור בוצר – בעצמו, אסנת בוצר – נמחקה, יורם לסר

ייצוג יגאל חי להב: עו״ד רון לונטל ואח' | ייצוג יורם לסר: עו״ד ברק קדם

בפסק דין חלקי בתביעת לשון הרע נבחנה סדרה של חמישה פוסטים שפורסמו בקבוצת פייסבוק של תושבים. בית המשפט קבע כי ארבעה מהם היו לשון הרע ולא זכו להגנה לפי החוק. גם הפוסט שעסק בחריגות בנייה בביתו של ראש המועצה נקבע כלשון הרע, אך לגביו התקבלה הגנת אמת הפרסום. גובה הפיצוי לא הוכרע בשלב זה, וההכרעה בעניינו של מנהל הקבוצה נדחתה.

לא רק המילים: גם המסר המשתמע נבחן

בית המשפט הבהיר כי לא כל פרסום ביקורתי או עימות בין תושבים הוא לשון הרע, וכי כל פרסום נבחן לפי נסיבותיו. כאשר פרסום עולה כדי לשון הרע, יש לבחון בנפרד אם עומדת למפרסם הגנה, ובהן אמת הפרסום או תום לב.

אחד העקרונות שהנחו את הבחינה היה שאין די לנסח טענה פוגענית כשאלה כדי להימנע מאחריות. לפי פסק הדין, יש לבחון את הרושם שאדם סביר עשוי לקבל ואת המסר שעולה מבין השורות. אם השאלה מרמזת על טענה עובדתית, עדיין צריך לבחון אם הטענה הוכחה ואם חלה הגנה מתאימה.

החשדות לקשר עסקי ולשימוש בכספי ציבור

בשני פוסטים הועלו חשדות בדבר קשר בין ראש המועצה לחברת בנייה שפעלה ביישוב, ניגוד עניינים אפשרי והעברת כספי ציבור לכיסו הפרטי. בית המשפט קבע כי הפרסומים עלולים לפגוע במשרתו הציבורית ולהשפיל את ראש המועצה, ולכן הם לשון הרע.

המפרסם טען כי ערך בירור באינטרנט, פנה בשאלה לראש המועצה, ולא קיבל תשובה עניינית. בית המשפט קבע כי בירור שטחי והיעדר הכחשה אינם מוכיחים שהחשדות אמת. הוא דחה את הגנת אמת הפרסום, בלי שנדרש להכריע בשאלת העניין הציבורי ביחס לפרסומים אלה.

גם הגנת תום הלב נדחתה. בית המשפט התייחס לאופן הבוטה שבו נוסחו הדברים ולהיעדר בדיקה מספקת של אמיתותם. הוא ציין כי פנייה לנפגע בדרישה שיכחיש את הטענות מטילה עליו נטל, וגם הכחשה מצדו אינה בהכרח מסירה את הרושם שנוצר אצל הקוראים.

חריגות הבנייה: פרסום פוגעני, אך אמת שהוכחה

פוסט אחר עסק בהתנגדויות לבקשה לאישור חריגות בנייה בבית ראש המועצה, ובסיומו נכללה רמיזה על מעשיו. בית המשפט קבע שגם פרסום זה עלול לפגוע במעמדו הציבורי, ולכן הוא לשון הרע. עם זאת, נקבע כי עיקר הפרסום עסק בחריגות בנייה שהוכחו, וכי היה לציבור עניין במעשיו של ראש מועצה בתחום זה.

בית המשפט ראה ברמיזה המסיימת פרט שולי ביחס לתוכן העיקרי של הפוסט, וקבע שאין בה כדי לשלול את הגנת אמת הפרסום בנסיבות שנדונו. לכן, אף שנקבע כי הפרסום פוגע, לא הוטלה בגינו אחריות לאחר שהתקבלה ההגנה.

הסיפור האישי והייחוס של קשר לעבריינים

בפוסט נוסף תוארו טענות המפרסם בנוגע לשטח שבמחלוקת ולהצתת רכבו, והועלתה רמיזה לקשר בין ראש המועצה לבין מי שתוארו כעבריינים. בית המשפט קבע כי ייחוס תמיכה בפלישה לשטח והתנהלות שיש בה גניבה עלול לפגוע במעמד הציבורי ולהוביל לבוז כלפי ראש המועצה. הרמיזה לקשר לא הייתה פרט שולי, ולא הוכחה במידה הנדרשת. אף שנמצא בפרסום עניין ציבורי הנוגע להתנהלותו של נבחר ציבור, אמת הפרסום לא הוכחה ולכן הפרסום נותר ללא הגנה.

תיקים פליליים של אדם בעל שם זהה

בפוסט האחרון הוצמדו לראש המועצה פרטים על תיקים פליליים הנוגעים לאדם בעל שם זהה, ונרמז כי ייתכן שמדובר באותו אדם. בית המשפט קבע כי הפרסום עולה כדי לשון הרע, ודחה את טענת אמת הפרסום: האפשרות שהועלתה על בסיס מידע אינטרנטי לא הספיקה להוכחת הקשר. הוא ציין כי ככל שהאשמה חמורה יותר, נדרשות ראיות בעלות משקל מתאים. גם הגנת תום הלב נדחתה, בין היתר משום שלא נערך בירור מספק ומשום שאופן הצגת התיקים עשוי היה לפגוע במידה העולה על הנדרש.

מה הוכרע ומה נותר להמשך

התוצאה הייתה חלקית: בארבעה מתוך חמשת הפוסטים נקבע כי יש לשון הרע ולא עומדת הגנה; בפוסט על חריגות הבנייה התקבלה הגנת אמת הפרסום. בית המשפט הורה לצדדים להגיש טיעונים בכתב בנושא הפיצוי, אך פסק הדין החלקי לא קבע סכום פיצוי. גם ההכרעה בעניינו של מנהל קבוצת הפייסבוק לא ניתנה בו.

המסר המעשי מפסק הדין הוא שניסוח חשד כשאלה, או הזמנה לנפגע להכחיש אותו, אינם מחליפים בדיקה של התשתית העובדתית. מנגד, פרסום ביקורתי על עניין ציבורי עשוי לזכות בהגנה כאשר עיקר הדברים הוכח כאמת, כפי שנקבע לגבי הפוסט על חריגות הבנייה. ההכרעה תלויה בתוכן הפרסום, בביסוסו ובנסיבות המקרה.

לקריאת פסק הדין המלא – 993-08-18

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: בארבעה מתוך חמישה פוסטים נקבע כי יש לשון הרע ולא עומדת הגנה; בפרסום על חריגות הבנייה התקבלה הגנת אמת הפרסום. הפיצוי וההכרעה בעניינו של מנהל הקבוצה לא הוכרעו בפסק הדין החלקי.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע כי גם הפוסט על חריגות הבנייה היה לשון הרע, אך קיבל לגביו את הגנת אמת הפרסום. בארבעת הפוסטים האחרים נקבע כי מדובר בלשון הרע ללא הגנה.

לא בהכרח. בפסק הדין נבחן המסר המשתמע לקורא, ולא רק צורת השאלה. בית המשפט קבע כי שאלות שרמזו על טענות עובדתיות לא הוכחו ולא זיכו את המפרסם בהגנה.

לא. פסק הדין עסק בשאלה אם הפרסומים מהווים לשון הרע והאם עומדות הגנות. בית המשפט הורה להגיש טיעונים בנושא הפיצוי, ולכן הסכום לא נקבע בפסק הדין החלקי.

לא בפסק הדין החלקי. ההכרעה בעניינו של מנהל הקבוצה נדחתה.

נסכם...

בית המשפט קבע כי בארבעה מהפרסומים לא הוכחו ההאשמות ולא התקיימו הגנות אמת הפרסום או תום הלב. הפרסום על חריגות הבנייה נמצא פוגעני, אך עיקרו הוכח כאמת והתקבלה לגביו הגנת אמת הפרסום. לא נפסק פיצוי בפסק הדין החלקי, וההכרעה בעניינו של מנהל הקבוצה נדחתה.