ת"א 9656-01-23 זלצמן ואח' נ' Meta Platforms Inc ואח'

בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"א 9656-01-23 זלצמן ואח' נ' Meta Platforms Inc ואח'

תיק חיצוני:

לפני

כבוד השופט סארי ג'יוסי

תובעים

1. עופר זלצמן

2. גורגיאנה מורחן

נגד

נתבעות

1. Meta Platforms Inc

ע"י ב"כ עו"ד הרצוג, פוקס נאמן

2. Meta Platforms Ireland LTD

פסק דין

לפניי תביעה למתן צו עשה לפיו הנתבעות יעבירו את פרטי ה-"BSI" של מִתְאַר מִשְׁתַּמֵּשׁ (User Profile) (להלן: "הפרופיל") ברשת החברתית המקוונת Facebook (להלן: "פייסבוק"). הנתבעת 1, Meta Platforms Inc (להלן: "מטא"), הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף (להלן: "הבקשה לסילוק"), ובקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה (להלן: "הבקשה להארכה"). התובעים מנגד הגישו בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה (להלן: "הבקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה").

התובעים טענו כי גורמים אנונימיים (להלן: "המשתמשים") פרסמו כנגדם פרסומים בפייסבוק באמצעות פרופילים פיקטיביים. פרופיל אחד מכונה בשם Nikol Benda (להלן: "ניקול") ונושא מספר פרופיל פייסבוק 100072769162207 (להלן: "מס' הפרופיל"), והפרופיל האחר מכונה בשםElla Rozen (להלן: "רוזן"). הפרסומים פגעו בפרטיותם ובשמם הטוב תוך הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע"), וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

התובעים טענו כי הנתבעות הן חברות אשר מפעילות את פייסבוק ושבכוחן לחשוף את זהות המשתמשים האנונימיים. על כן, התובעים פתחו בהליך שלפניי במטרה לחשוף את זהות המשתמש שמסתתר מאחורי הפרופיל ניקול, תוך שהם בחרו לייצג את עצמם.

להשלמת התמונה, טרם פתיחת ההליך שלפניי, התובעת 2 ג'ורג'יאנה מורחן (להלן: "ג'ורג'יאנה") ואדם אחר בשם ערן צימני הגישו בעבר תובענה ב- ת"א (חדרה) 60601-12-21 ערן צימני ואח' נ' Meta Platforms, Inc ואח' (להלן: "עניין צימני") בין היתר לשם חשיפת פרטי המשתמשים של הפרופילים ניקול ורוזן. ביום 7.11.2021 הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה כי ייחשפו פרטי ה-BSI של רוזן בלבד, כאשר ביום 14.12.2022 בית המשפט עודכן כי הפרטים נמסרו, ולכן ביום 18.12.2022 בית המשפט הורה על מחיקת התובענה (ר' כתב תביעה בעניין צימני מיום 27.12.2021, כתב הגנה באותו עניין מיום 24.2.2021, פרוטוקול והחלטה מיום 7.11.2021).

ההליך שלפניי נפתח ביום 4.1.2023 בבית משפט השלום, בקשר לניקול. בית משפט השלום הורה ביום 16.5.2023 על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט")בשל היעדר סמכות עניינית. על כן התיק הובא לפניי ביום 18.6.2023.

הנתבעת 1 - מטא הגישה ביום 13.6.2023 בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה וביום 14.6.2023 את הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה (להלן: "הבקשה להארכה"). התובעים השיבו לבקשות אלה ביום 2.7.2023. ביום 19.10.2023 הגישו התובעים את בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, כאשר עוד באותו יום מטא הגישה תשובתה לבקשה זו.

אקדים כי התוצאה הסופית היא שדין התביעה להימחק בהתאם להוראת תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות" או "תקסד"א"). לטעמי התביעה סובלת מהיעדר עילה ואינה נתמכת באסמכתאות ואף אינה מגלה עילה לכאורה ואינה מעלה טענות באופן שמאפשר להעניק לתובעים את הסעד המבוקש. על כן אדון בעניין ובהתאם לצורך אתייחס לסעיפי התביעה ולעובדות.

דיון והכרעה

רשתות חברתיות – הסבר קצר

ככלל רשתות חברתיות מקוונות מאפשרות תקשורת של רבים-לרבים (Many-to-many). בכך גורמים רבים יכולים לחלוק מידע עם גורמים רבים אחרים ולפרסם מידע בפומבי בקלות רבה. כך למשל אדם יכול להקים פרופיל חדש ברשת חברתית ובאמצעותו לפרסם פרסומים בדף המקוון של הפרופיל שלו או בדפים מקוונים אחרים. אותו אדם לרוב מכונה בשם "המִשְׁתַּמֵּשׁ" (User). המשתמש מקים פרופיל (Profile) שיהווה מַצָּג כללי לתיאור דמותו באותה רשת. כך המשתמש יוכל להזדהות בפרופיל בזהותו האמיתית במלואה או בחלקה. מנגד לאדם ככלל יש זכות לאנונימיות, ועל כן בכוח המשתמש לעיתים לבחור שלא להזדהות, ולהקים פרופיל הנושא זהות בְּדוּיָה ששונה מזהותו האמיתית. פרופיל שכזה מכונה לעיתים כפרופיל בָּדוּי או פִיקְטִיבִי (מִבְדִּי), או מְזֻיָּף. כך המשתמש באמצעות הפרופיל הפיקטיבי יכול לפרסם ברשת החברתית פרסומים בכתב ברְשׁוּמוֹת המכונות לעיתים בשם "פּוֹסְטים" (Posts). (רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ"ד סג(3) 664 (25.3.2010) (להלן: "עניין רמי מור"); רע"א 4704/20 יונתן בן-עמי נ' FACEBOOK IRELAND LTD (9.2.2021); רע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו (15.4.2018) (להלן: "עניין סרנה"); מיכל לביא, אחריות מתווכי תוכן לעוולות ביטוי: הקשר חברתי, משפט וטכנולוגיה (2018), התפשטות שמועות ולשון הרע ברשתות: הצעות לפעולה (2020) (להלן: "לביא"); חיים ויסמונסקי, חקירה פלילית במרחב הסייבר (2015), אכיפה אלטרנטיבית של עברות ביטוי במרחב הסייבר (2017) (להלן: "ויסמונסקי")).

לצד יתרונות שאפשר שיעלו מהרשתות החברתיות המקוונות והזכות לאנונימיות אפשר כי יעלו גם חסרונות. כך למשל רשתות חברתיות מעניקות כוח ויכולת לפרטים למחות יחדיו ולהביע דברים ללא חשש שמא יפגעו. ומנגד, אפשר כי יעשה שימוש בפרופילים פיקטיביים במטרה לפגוע בשמו של אדם ובפרטיותו. בפסיקה אף נקבע כי השימוש באמצעות רשת האינטרנט לביצוע עבירות מין הפך ל-"מכת מדינה". בזהירות המתבקשת אוסיף כי נראה שהשימוש ברשתות חברתיות מקוונות לפגיעה בשם טוב ולפגיעה בפרטיות הפך גם כן למכת מדינה (רמי מור; רע"פ 4593/20 פלוני נ' מדינת ישראל (15.7.2020); לביא; ויסמונסקי ; אמל ג'אברין, דיני מסחר אלקטרוני צרכני (2015) (להלן: "ג'אברין")).

רשת הפייסבוק מהווה רשת חברתית מקוונת, ולמען הסר ספק כל האמור לעיל ולהלן רלוונטי גם אליה.

הרשתות החברתיות המקוונות מעוררות שאלות משפטיות מורכבות, לרבות שאלת ההתחקות אחר פרסומים מטעם פרופילים פיקטיביים והגורמים המסתתרים מאחוריהם (רמי מור; סרנה). על כן כעת אקדיש לכך מספר מילים.

חשיפת משתמש אנונימי

בעניין רמי מור נפסק בדעת רוב כי כיום לא קיימת מסגרת דיונית למתן צו לחשיפת זהותו של משתמש אנונימי. עם זאת, בפסק הדין נאמר כי לא נעשה דיון בקשר לחשיפת זהותם של משתמשים אנונימיים מכוח סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות. הלכת רמי מור זכתה לביקורת ונשחקה ברבות השנים. כך למשל בית המשפט כבר קבע בעבר כי נוכח זאת שברשותה של פייסבוק פרטי הדוא"ל של המשתמש, באפשרותה לפנות למשתמש ולהודיע לו בדבר הגשת התביעה והסעד המבוקש, מס' התיק, וכי אז באפשרותו להתנגד למתן הצו תוך מס' ימים (להרחבה ר' למשל: ת"א (תל אביב-יפו) 16009-03-23 אמנה אלצאנע נ' TikTok Pte. Ltd (26.7.2023); ת"א (תל אביב-יפו) 11181-03-21 פלוני אלמוני נ' Facebook Inc (18.4.2021); רע"א (תל אביב-יפו) 43901-10-19 facebook Ireland limited נ' עליזה זיידלר גרנות (18.2.2020); ת"א (תל אביב-יפו) 39265-04-16 רון דראל נ' רפי קרימן (15.2.2018); ע"א (תל אביב-יפו) 8720-06-22 יעקב (קובי) כהן נ' ווינד תל-אביב (בייקי) בע"מ (2.11.2022)). כיום אף בתקסד"א הוכרה האפשרות ככלל להמצאה בדוא"ל (ר' למשל תקנה 161 לתקסד"א).

סוגיית מתן הצו לחשיפת פרטי משתמש אנונימי נדונה אף בבתי משפט השלום. מעיון בפסיקת השלום ניתן להיווכח בשחיקת הלכת רמי מור גם שם. כך למשל נקבע שאם ישנו חשוד עיקרי ניתן להוציא צו כאמור (מבלי שאביע דעה, להרחבה ר' למשל פסיקות של בתי משפט השלום להלן: ת"א (כפר סבא) 20419-03-21 פלונית נ' אלמוני Meta Platforms Inc. Facebook Ireland Limited פייסבוק ישראל בע"מ (5.1.2022); תא (חי') 22956-09-13 שמעון לנקרי נ' יוסף חדד (10.8.2016) (5.9.2016); תא"מ (פתח תקוה) 14089-08-09 אבירם אוהד פאי נ' שלומי פנחס (26.5.2011); ת"א (ראשון לציון) 7461-01-23 בי. בי. סי נדל"ן בע"מ נ' ביטאיט בע"מ (28.11.2023)). הוגשו אף מספר הצעות חוק כדי להסדיר את סוגיית חשיפת המשתמשים האנונימיים (ר' למשל: הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ג-2022 (פ/301/25); הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ב-2022 (פ/3109/24)).

עם זאת, ככלל על מנת להעניק סעד על בעל דין להוכיח כי הופרה זכות הקנויה לו בדין בהתאם לנסיבות המקרה וברמה כזו או אחרת. כך למשל בעניין רמי מור נאמר כי "אכן, סעיף 75 לחוק בתי המשפט מקנה לבית המשפט סמכות רחבה ליתן סעד במסגרת הליך אזרחי, לאחר שהוכיח מבקש הסעד כי הנתבע הפר זכות הקנויה לו בדין (ראו רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 268 (1999))" (רמי מור, פס' 32 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין בדעת הרוב).

תחילה אם כן, ולנוכח הטענות בבקשה לסילוק על הסף, אדרש לשאלה האם התביעה מגלה עילה לכאורה, והאם יש להורות על מחיקתה בשל טעמים נוספים אחרים כנטען בבקשה.

מחיקה

כזכור בענייננו התובעים טענו כי עסקינן במשתמשים אנונימיים היושבים מאחורי מסך המחשב ומפעילים פרופילים פיקטיביים תוך פרסום פרסומים בפייסבוק שתוכנם מפר את חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. נטען כי הפרסומים נעשו בכתב והתוכן כלל טענות בדבר אורח חייהם של התובעים, לרבות טענות בעלות אופי מיני, ואף את שמות התובעים ומספרי הטלפון שלהם. עם זאת, האמור נטען בעלמא וללא הנחת תשתית ראייתית ראשונית כלשהי שממנה עולה ולו ראשית ראיה.

בהתאם לתקנה 41 לתקנות ולפסיקה, בית המשפט רשאי למחוק כתב תביעה ביוזמתו או לבקשת בעל דין, בכל עת ובכל שלב משלבי הדיון. בעת שבית המשפט שוקל להורות על מחיקה עקב מחדליו של בעל דין על בית המשפט לנקוט בגישה פחות ליברלית. גישה זו השולטת היום שמה את הדגש על האינטרס הציבורי לרבות היעילות והחיסכון במשאבים. גישה זו עולה מרוח התקנות, ומעיגון האינטרס הציבורי בגדרן של אלה אשר זכה להכרה כעיגון מהותי כדי ראיית הציבור כולו כצד להליך. גישה זו אף עולה מהגישה הרואה במחיקה כסעד שאינו דרמטי, נוכח אפשרותו של בעל הדין לשוב ולתבוע פעם נוספת. גישה זו מתבקשת ומתחייבת ביתר שאת בתביעות מסוג לשון הרע ובהיעדר עילה. על התובעים מוטל להצביע בכתב תביעתם על העובדות שמקימות את רכיבי העוולה ובצורה סדורה המאפשרת לנתבעים להתגונן. לאמור, זו אף זכותם של הנתבעים. כך למשל בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע העוולה הוגדרה כ-"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע", ועל כן העוולה מורכבת מיסוד הפרסום לאדם למעט הנפגע, יסוד לשון הרע, והעובדות אשר נגזרת מהן אחריות הנתבע. לפי הפסיקה על התובעים לפרט במדויק את המילים שנטען כי בהן השתמש הנתבע ואשר מכוחן נולדה העילה, ועדיף בצורה של ציטוט, כיוון שבעוולת לשון הרע עילת התביעה מתבטאת במילים שנטען שנכתבו. ודוק, אל לתובע להסתפק במסירת תוכן הכתוב ולהסתתר מאחורי ניסוחים מעורפלים או כלליים. על התובעים מוטלת החובה לצרף את הפרסום הכתוב לכתב התביעה כיוון שפרסום זה מהווה את המסמך המהותי לתביעה. מעבר לכך, על התובעים לפרט במדויק ובמפורש מה מהכתוב מהווה לשון רע. זאת כיוון שזכותם גם לא לתבוע בגין ביטויים אחרים מהכתוב, כאשר למשל התובעים סבורים שעומדת לנתבעות הגנה טובה. אוסיף גם שטענות יש לטעון במפורש ולא במרומז, ואם רב הנסתר על הגלוי ניתן להורות על מחיקת התביעה בהתאם לנסיבות המקרה, כיוון שבית המשפט אינו אמור להיות "עורך העל" של כתבי הטענות של הצדדים. נוסף לכך, כאשר הפגיעה בפרטיות שנטענה נעשתה בכתב בפרסום, על פניו מתבקש כי גם בעניינה יפורטו הנתונים לעיל ויצורפו האסמכתאות המתאימות כדוגמת הפרסום עצמו, מועדי הפרסום, הדמויות כאמור לעיל, מהו הכיתוב הפוגע, מדוע הוא פוגע ועוד (ר' ת"א (נצרת) 53236-09-20 אריק לוי נ' אריאל חתן (6.6.2023) (להלן: "עניין לוי"); ה"פ (חיפה) 13565-10-20 יונה מאיר נ' עיריית חיפה (21.11.2023)).

בענייננו גם הפרשנות המקלה ביותר לא תסייע לתובעים. זאת אף אם אנקוט בגישה לפיה יש להורות על מחיקה רק במקרי קיצון, ואניח כי כל הנטען ע"י התובעים הוא אמת.

בסעיפים 1-4 לכתב התביעה נכתב כאמור כי פורסמו פרסומים בפייסבוק שתוכנם מפר את חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. נטען כי הפרסומים נעשו בכתב, כאשר בהתייחס לתוכנם נכתב כי עסקינן ב-"פרסומים - ברובם בעלי אופן מיני - לגבי אורחות חייהם של המבקשים, כמו גם פרסום שמם ומספרי הטלפון שלהם במרשתת באמצעות פלטפורמה בשם פייסבוק". בענייננו התביעה נסובה סביב הפרסומים שנטען שנעשו באמצעות הפרופיל הפיקטיבי "ניקול". התובעים הבהירו כי הסעד המבוקש הוא מתן צו עשה להעברת פרטי ה-"BSI" של הפרופיל "ניקול".

על התובעים היה לפרט במדויק מה המילים שמכוחן נולדה העילה (ועדיף בציטוט), על מי מהם נכתב מה, מהו מועד הפרסום, היכן הפרסום פורסם ברחבי הפייסבוק, למי הפרסום הופנה, מדוע הפרסום מפר את הוראות הדין ועוד. התובעים בחרו שלא לעשות כן, ואף לא צירפו אסמכתאות מהותיות בהקשרים אלו. התובעים צירפו לתביעתם אסמכתא אחת של דף אחד מבלי לפרט במפורש במה מדובר (ארחיב על כך בהמשך). התובעים אף לא פירטו כראוי מהו הסעד המבוקש כאשר הסתפקו בבקשתם לפרטי ה-"BSI", כאשר היה עליהם לפרט מה בדיוק הפרטים המבוקשים או לפרט מה הם פרטי ה-"BSI" ומה הם כוללים (ארחיב על כך בהמשך). לחילופין, התובעים יכלו לנסות לפרט מדוע עובדות ואסמכתאות הוחסרו. עם זאת, התובעים בחרו שלא לעשות כן. אדגיש כי פגמים מהותיים אלו בעלי משקל נוגעים לתביעה בכללותה על כל העילות שלכאורה עולות ממנה.

בתשובתם לבקשה לסילוק לתובעים הייתה הזדמנות לתקן פגמים ומחדלים אלו כולם או חלקם. עם זאת התובעים בחרו שלא לעשות כן.

ואולם, לגבי פרטי ה-"BSI" ניתן להניח כי התובעים מבקשים שיינתן צו דומה שניתן בעניין צימני (ר' למשל סעיפים 7-8 לתשובתם לבקשה ולסעיפים 5-9, 10-22 לכתב התביעה). בהתאם לכך פרטי ה-"BSI" כוללים מידע בסיסי כגון כתובת ה-URL המקוצרת, יום סגירת החשבון, שם וכתובת, כתובות דוא"ל, מספרי טלפון של החשבון נכון ליום ההפקה, כתובת ה-IP במועד הרישום ובמועדי הכניסות והיציאות לרבות יום ושעה (ר' למשל סעיפים 7-8 לתשובת התובעים לבקשה; סעיף 9 ה"ש 6 לבקשה לסילוק; החלטת בית המשפט מיום 7.11.2022 המפנה לסעיף 17 ה"ש 11 לכתב התביעה שהוגש בעניין צימני).

אף אם ניתן לראות בכך תיקון מספק, לא כך הדבר לגבי עילת התביעה הלוקה בחסר. בתוך כך אבהיר כי אף אם ניתן לשער שהתובע לכאורה הפנה למסמכים ולאסמתכאות שהוגשו בעניין צימני אין בכך די (ר' למשל סעיף 4 לתשובת התובעים לבקשה לסילוק; סעיפים 5-9, 17-22 לכתב התביעה). למעלה מן הצורך אוסיף כי התובע 1 עופר זלצמן (להלן: "זלצמן") לא היה צד לאותו עניין, ואף לא פורטו בעניינו כאמור העובדות המהותיות כדוגמת המילים שמהן צמחה לו עילת התביעה (ר' למשל סעיפים 33-38 לכתב התביעה שהוגש בעניין צימני). תיק הנייר במערכת הנט כולל מעל 100 מסמכים והחלטות בתיק, ועל התובעים היה להפנות באופן מסוים למקום רלוונטי בתיק ולא להסתפק באמירה כללית כי העניין שלפניי נדון (למצער בחלקו) אף בעניין צימני. ומעבר לכך, בעניין צימני כתב התביעה והאסמכתאות שצורפו לו לבדם מחזיקים 267 עמודים. אף שם עולה השאלה האם בעניין של ניקול התביעה מגלה עילה. מכל מקום בגדרי אותו הליך בעניין צימני הגיעו הצדדים ביום 7.11.2022 להסכמות בדבר חשיפת פרטיה של "רוזן" וניתן לכך תוקף של החלטה. אך לא כך לגבי ניקול. למעלה מן הצורך אדגיש כי מעיון בכתב התביעה והאסמכתאות בעניין צימני עולה כי אף אם אניח שהתובעים אכן פירטו כנדרש לפחות בעניינה של התובעת 2 ג'ורג'יאנה את עילת התביעה, זו פורטה וצורפה בעניינה אסמכתאות בהקשר רוזן ברוב המכריע ביותר של המקרים. לעניין הפרסומים שנטען שניקול ביצעה ביחס לתובעת 2 ג'ורג'יאנה בתוך ים המלל והאסמכאות יש קושי רב לאתר את הדברים המיוחסים או נטענים. עם זאת בעמוד 192 הצלחתי לאתר מסמך שאף ממנו עולה קושי להסקת מסקנה בדבר קיום עילת התביעה. מדובר בפנייה לניקול ובה נכתב למשל כי על ניקול לשתף פעולה. בהמשך ישנה התכתבות שבה הוחלפו מילים קשות, אך לא ברור מי הגורמים אשר התכתבו במסגרתה ומה מועד ההתכתבות. למצער הנתונים נבלעו בתוך ים המלל מבלי להפנות באופן חד, ברור ומדוייק אליהם ואל מיקומם.

אמור מעתה: בתביעתם שלפניי לצו לחשיפת פרטים בחרו התובעים שלא להציג את העובדות המהותיות במלואן, למצער באופן סדור וברור כך שניתן לזהותם, תוך שאף לא הוצגה תשתית ראייתית מינימלית או ראשונית ולכאורה המבססת ראשית ראיה כלשהי. ניתן אף לומר כי לתובעים היו הזדמנויות לתקן זאת למצער באופן עקיף אך הם לא בחרו לעשות כן. כך למשל בתגובתם לבקשה לסילוק (ר' למשל סעיף 14 לתגובה) באמצעות קיום הוראות הדין האמורות, ובאמצעות הגשת תצהיר מתאים בהתאם להוראות תקנה 50(3) לתקסד"א. ודוק, על התובעים מוטלת החובה כי יתמכו את העובדות שנטענו בתגובתם בתצהיר, ואף בכך הם לא נקטו. התובעים אף לא ביקשו כי במקרה שהבקשה תתקבל שתינתן להם אפשרות לתקן את תביעתם.

יובהר כי אין זה מתקבל על הדעת שתביעה תוגש לבית משפט בלי להציג את העובדות המהותיות, תוך נקיטת ניסוחים מעורפלים, ובלא שצורפו אסמכתאות ועל אחת כמה אסמכתאות מהותיות לעילות הנטענות שמכוחן מתבקש הצו. ודוק, אין זה הגיוני כי צו יינתן בגין כתב תביעה שלא עומד בדרישות בסיסיות אלו, שעה שנטען באופן כללי כי הופר הדין, ומבלי לפרט ולצרף אסמכתאות בדבר הפרסום הנטען שגרם להפרה, כיצד, מתי ועוד ובוודאי שלא על דרך הפניה להליכים אחרים.

היה על התובעים לנהוג על פי כללי הדין והתקנות בכתב תביעתם ובתשובתם לבקשה, לפרט את העובדות המהותיות ולצרף אסמכתאות כראוי כדי שתביעתם תגלה עילה לכאורה.

לעניין האסמכתא כאמור וביחס שצורפה כנספח לתביעה הרי שלא נעשתה בגוף התביעה הפנייה אליה או ניתן הסבר לגביה. עם זאת למעלה מן הצורך אוסיף כי נראה שמדובר בהתכתבות בין שני אנשים שונים, ואשר לא ברור בין מי ומתי נערכה והאם היא מכילה פרסום לשון הרע או פגיעה בפרטיות, ואם כן בגין אילו מילים או מדוע. עם זאת, בחלק העליון של העמוד כן נכתב "1/2/23 1:44 PM", וניתן לשער שזה מועד השיחה או מועד ההדפסה. בהתכתבות זו אדם אחד ציין "איזה מספר יש לך?", האחרת השיבה "ניסיתי ליצור קשר בפייסבוק, אני מעוניינת לקנות סינגלית , כרגע יש לי חצי קוואטרית חצי סינגלית", אותו אחד הגיב "תעדכני מספר התקשר אליך", והאחרת השיבה "אתה קשור לגאורגיאנה ? ?", ובזה תמה השיחה, כאשר בתחתית ההתכתבות נכתב באנגלית "you can't message this account" ובתרגום (שלי –ס.ג'.) :"אינך יכול לשלוח הודעה לחשבון זה". אף מכך לא ניתן לראות בתכתובת זו פרסום לשון הרע או המפר דיני הפרטיות, מבלי שהובהר כיצד ומדוע.

בתחתית הדף כן מופיע מס' הפרופיל של "ניקול". לכן ניתן לשער שעסקינן באסמכתא הקשורה לסעיפים 17-22 לכתב התביעה. בסעיפים אלו נטען כי בניגוד לעניין צימני הפעם הושג מס' הפרופיל של ניקול באמצעות כישורי המחשב של התובע 1 זלצמן אשר התחקה "אחר שיחות שניהל [...] עם המעוול בזמנים הרלוונטים, ליתר דיוק 23.09.2021, שעה 10:10 ועל ידי לחיצה על הפרופיל ביקש לקבל את פרטי הפרופיל אשר הציג לו את מספר הפרופיל של המעוול ברשת הפייסבוק". זה הוא המקום היחיד בכתב התביעה בו התובעים ציינו מועד הכולל יום ושעה, וזאת בשים לב לכך שבחלק העליון של העמוד נכתב "1/2/23 1:44 PM" וכן לאמור לעיל בעניין זה.

נוסף לאמור, התובעים טענו כי מאחורי הפרופיל אלה רוזן הסתתר משתמש בשם רועי סבן (להלן: "סבן") (ר' למשל סעיפים 10-16 לכתב התביעה, וסעיף 11 לתשובה לבקשה לסילוק). התובעים לא טענו במפורש כי סבן היה המשתמש שמסתתר מאחורי הפרופיל ניקול, אלא כי "קיים חשש כבד כי המעוול לא פעל לבד וכי הפרופיל עליו עסקינן בבקשה זו Nikol Benda היה בחזקתו של אחר אשר פעל ביחד עם המעוול מר רועי סבן" (סעיף 15 לכתב התביעה).

אם התובעים סברו שעסקינן בשיתוף פעולה בין מעוולים ומפרסמים, אף עולה השאלה האם על התובעים היה לצרף את סבן להליך כצד ולמצער לאפשר לו להגיב לדברים הנטענים. יתר על כן, נראה שהיה מתבקש כי התובעים היו מגישים את דרישתם לחשיפת פרטי זיהוי במסגרת ההליכים העיקריים האחרים אשר הם טוענים שהם מנהלים או ינהלו כנגד סבן והנתבעות, וזאת על אחת כמה אם קיים "חשוד" עיקרי שהוא המעוול או שיש חשד שהוא מהווה חלק מקבוצה של מעוולים יחדיו. התובעים לא פירטו בעניין כנדרש, ואף לא הסבירו מדוע לא כך נעשה. התובעים אף החסירו פירוט בדבר מקור אמונתם, אסמכתאות וראיות כלשהן בעניין, ואף לא ניתנו פרטי סבן פרט לשמו ושם משפחתו, והכל תוך שהתובעים גם לא נימקו מדוע החסירו מידע זה. עם זאת אציין כי בהודעת העדכון מיום 17.12.2022 בעניין צימני מצוי פירוט אודות פרטיו המלאים של סבן.

מתן זכות תגובה לבעלים הפוטנציאלי של הפרופיל הינו מתבקש ומתחייב, ואף בכוח תגובתו והתייחסותו היה לתרום לחקר האמת. שכן באפשרותו להודות שהפרופיל בבעלותו, או לחילופין להתכחש לכך (נתון שאף ממנו אולי ניתן להסיק מסקנות, וזאת מבלי לקבוע מסמרות או להביע דעה בעניין).

מכל האמור מתחייבת המסקנה והתוצאה לפיהן דין התביעה להימחק בשל היעדר עילה. היה על התובעים לציין את כל העובדות המהותיות במפורש ולצרף את כל האסמכתאות הרלוונטיות תוך הפניה ברורה אליהן בגדרי התביעה. אף בתשובת התובעים לבקשה לסילוק אין כדי לתקן פגמים מהותיים אלו, שכן היא מתעלמת מרובם, תוך שלא צורפו לה אסמכתאות נדרשות.

למעלה מן הנדרש אוסיף כי על התובעים היה לפעול בהתאם לפסיקה ולחקיקה הרלוונטית. כך למשל אפנה להוראות החוק להגנת הפרטיות שאולי יכלו לשמש את התובעים. ראו למשל את הוראות סעיף 16 לחוק לפיהן "לא יגלה אדם מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו או לביצוע חוק זה או על פי צו בית משפט בקשר להליך משפטי; אם הוגשה הבקשה לפני תחילת ההליך תידון הבקשה בבית משפט השלום". בהקשר זה אפנה לדעת הרוב בעניין רמי מור, זו המהווה ההלכה הנוהגת אשר לא דנה בסוגיה זו כלל וכלל (ר' רמי מור, פס' 36 לפסק דינו בדעת רוב של כבוד המשנה לנשיאה ריבלין).

אשר לבקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה ונוכח הכרעתי אין אני נדרש לדון בה. עם זאת אוסיף כי גם כך נראה שדינה להידחות. בהחלטתי מיום 18.6.2023 הוריתי על דחיית המועד להגשת כתב ההגנה בהתאם לבקשת מטא בכפוף להיעדר התנגדות מצד התובעים עד ליום 14.6.2023. התובעים לא התנגדו לכך והגישו בהמשך את תשובתם לבקשה לסילוק ובה הבהירו בסעיף 22 כי דחיית מועד הגשת כתב ההגנה מבחינתם יישאר לשיקול דעתו של בית המשפט. על כן, מתבקש כי התובעים קיבלו על עצמם את החלטתי על דחית מועד הגשת כתב הגנה ודין הבקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה להידחות. להשלמת התמונה הבקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה הוגשה ביום 9.10.2023 ואף היא לוקה בפגמים. כך למשל התובעים טענו לתחולת עניין רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג (5.2.2007), כאשר דווקא ממנו עולה כי בית המשפט ייטה בנסיבות כאלה להאריך המועד וכי יש להימנע במקרים מסוג זה ממתן פסק דין בהיעדר הגנה.

סוף דבר

מורה על מחיקת התביעה כנגד שתי הנתבעות. אמנם הבקשה לסילוק התביעה הוגשה ע"י הנתבעת 1 בלבד, הרי שהתביעה אינה מגלה עילה כנגד שתי הנתבעות.

בנסיבות העניין לא שוכנעתי לחייב התובעים בהוצאות לטובת הנתבעת 1. מרבית טענותיה של זו התמקדו בהלכת רמי מור וכי מכוחה יש לסלק את התביעה שעה שסבורני, כשם שפירטתי לעיל, כי דין התביעה מחיקה מטעמים אחרים.

ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"ד, 05 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.

10 מתוך 10