הליך: 13480-12-22
שם התיק: ת"א 13480-12-22 פסגות ניהול מבנים ומערכות בע"מ נ' ג'ומעה
בית המשפט: בית משפט השלום בקריות
שופט/ת: שלמה מיכאל ארדמן
תאריך פסק הדין: 2026-06-30
תובעים: פסגות ניהול מבנים ומערכות בע"מ | נתבעים: אלמוג ג'ומעה
ייצוג פסגות ניהול מבנים ומערכות בע"מ: עו״ד יניב ברוך
ייצוג אלמוג ג'ומעה: עו״ד לורן קוסאשוילי
בית משפט השלום בקריות
ת"א 13480-12-22 פסגות ניהול מבנים ומערכות בע"מ נ' ג'ומעה
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופט שלמה מיכאל ארדמן
תובעים
פסגות ניהול מבנים ומערכות בע"מ
נגד
נתבעים
אלמוג ג'ומעה
ב"כ התובעת: עו"ד יניב ברוך
ב"כ הנתבע: עו"ד לורן קוסאשוילי
פסק דין
בתיק זה קבעתי את אחריותו של הנתבע על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 בהחלטה מיום 25.1.26, וכעת יש להכריע בשאלת הנזק. הצדדים הגישו את תצהיריהם בשאלת הנזק והוסכם כי בית המשפט יכריע בשאלה זו על סמך הראיות שהוגשו וטיעונים בכתב בלא צורך בשמיעת עדויות פרונטלית.
בסיכומיה טוענת התובעת, כי יש לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי הרף המקסימלי שבחוק כשהוכח זדון, וזאת בגין שני פרסומים, לגביהם שולמה אגרה בתובענה, 140,000 ₪ בגין כל פרסום, ובסך הכל 280,000 ₪, וזאת בתוספת הוצאות המשפט ויתר העלויות שנדרשה התובעת להוציא בגין ההליך לרבות חקירות פרטיות, בסך כולל של 82,102 ₪. התובעת טוענת כי התנהלותו של הנתבע שפעל לחלק את הפרסומים הפוגעים, באישון לילה תוך שהוא מסתיר את זהותו בקסדה ומחנה את קטנועו רחוק ממצלמות הבנין, מלמדת על חוסר תום ליבו, ולכך יש להוסיף, שהנתבע הטעה את הרשויות – לא דיווח על עבודה נוספת, ובחר גם שלא לגלות את זהות שולחו, ובחר גם שלא להודות בלשון הרע.
לטענת התובעת, הפרסומים גרמו מבוכה רבה לתובעת ובעליה כאשר התקבלו שיחות טלפון רבות מלקוחות מבוהלים, אשר ביקשו לבחון את ההתקשרות עמה, כאשר על פי ההלכה הפסוקה אין צורך להוכיח נזק ממוני. הדברים נכונים מקל וחומר כאשר יוחסו לבעלי החברה מעשים פליליים.
הנתבע לעומת זאת טוען בסיכומיו, כי פעל כשליח בלבד אשר לא ידע על תוכן המעטפות שהפיץ, וללא כוונה לפגוע, וכי פיצוי ללא הוכחת נזק, תלוי בשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יכול גם שלא לפסוק פיצוי כלל. הנתבע טוען כי התובעת לא הוכיחה כל נזק ממוני מהפרסום, לא ירידת לקוחות, לא ירידה בהכנסות, ולא ביטול חוזים. להיפך, לקוחות כתבו לה כי הינם מרוצים ממנה. לא הוצגה גם חוות דעת על פגיעה במוניטין. לטענת הנתבע, ככל והיתה פגיעה במוניטין היא לא נבעה מהפרסום נשוא התובענה, אלא מהחקירה הפלילית שהתנהלה באותה תקופה כנגד בעלי החברה. הנתבע טוען כי לא הסתיר את זהותו והיה עם קסדה פתוחה, ואף שיתף פעולה עם החוקר. לא זו בלבד אלא שהנתבע התנצל בפני בעלי התובעת והיה מוכן לתקן. הנתבע מוסיף וטוען כי עבד יומיים בלבד, ולא הפיץ כמות תעשייתית. הנתבע מוסיף וטוען כי לא הוכח מניע כלשהו שלו לפגוע בתובעת.
הנתבע מוסיף וטוען, כי שכר טרחת עורך הדין הנתבע אינו נזק אלא הוצאות משפט ויש לפוסקן רק כשמדובר בהוצאות סבירות. עוד טוען הנתבע כי גם לא הוכח שהוצאות החקירה הפרטית שניהלה התובעת היו סבירות, מה גם שזהות הנתבע היתה גלויה והחקירה התחקתה בעיקר אחר המניע.
דיון והכרעה:
1. העובדות נשוא התובענה נסקרו בהחלטתי מיום 25.1.26. עניינה של התובענה, הינו מעטפות שעל גביהן צוין הכיתוב "חשוב" שאין חולק כי הופצו על ידי הנתבע בתיבות הדואר בבתים משותפים באזור טירת הכרמל ובמקומות נוספים בשעות הלילה המאוחרות בחודש יולי 2022 ובחודש יוני 2022, והמופנות לדיירי וועדי הבית באותם בתים והמכתבים מתייחסים אל התובעת המשמשת כחברת ניהול והחזקה של בתים משותפים.
2. במסמך שהושם באותן מעטפות צוין בין היתר, כי ברצון כותבי המסמך "להזהיר" מפני התובעת, שאילצו אותם לחתום עמם, וכי בהתקשרות עם התובעת "אתם שותפים לעבירות ולפשעים שלהם", וכי "ישנו חשש גדול שלא ישלמו את התשלומים של הבניינים", "שקשורים אליה גורמים עבריינים". שבעלי התובעת "התגלו כנוכלים שמפילים אנשים תמימים ברשתם", וכי גם כשרצו לעזוב את השירות "נתקלנו באיומים". המסמך מסתיים בהפניה לאתר אינטרנט העוסק "בפרשת השחיתות בקריות", תוך ציון באותיות מודגשות של קידוש לבנה "תיזהרו שלא תהיו הבאים בתור".
3. לטענת התובעת, לאחר שכבר בחודש יוני 2022, גילתה כי המסמך הנ"ל מופץ בבתים בעיר עכו, בקרית מוצקין, קרית ביאליק, קרית ים, וחיפה פנתה לחברת חקירות אשר ניהלה מעקבים ולבסוף איתרה את הנתבע כמי שמחלק את המעטפות, כאשר הינו מגיע בשעות המאוחרות של הלילה, רכוב על קטנוע וחבוש קסדה ומחנה את הקטנוע במקום מרוחק מהכניסה לבתים כדי לא להיקלט במצלמות הבתים ולאחר מכן מחלק את המעטפות.
4. הנתבע, לא הכחיש את חלוקת המעטפות. לטענתו, נקלע למצב כלכלי קשה, עקב חופשת מחלה שנאלץ לקחת מעבודתו ככבאי, וכאשר תידלק את הקטנוע של גיסו בתחנת דלק סונול בדרך הים בחיפה, ניגש אליו בחור מהמגזר הערבי שהיה עם רכב מזדה 3 אפור וביקש ממנו לחלק מעטפות במספר בניינים באזורים שונים תמורת 1000 ₪ במזומן והוא הסכים. לטענתו לא ידע כלל את תוכן המעטפות. לטענתו, בדיעבד, לאחר שפנה אליו החוקר הפרטי מטעם התובעת, הוא גילה שבעלי התובעת נעצרו בחשד להונאה ובנוסף התנהל בעניינם דיון בבית המשפט בהקשר להחזרת תפוסים.
5. קבעתי באותה החלטה, כי פרסום על עובדי חברה כי הינם עבריינים, ככל שהעבירות הנטענות מתייחסות לפעילות העסקית של החברה, הינו בגדר לשון הרע כנגד תאגיד ככל שאין מדובר בזוטי דברים, שכן יש בו משום פוטנציאל לפגוע בפעילות העסקית של החברה. קבעתי כי כך הוכח במקרה דנן. עוד קבעתי כי מנסיבות העניין עולה כי הנתבע לא הוכיח כי פעל בתום לב, וכי היה מודע לתוכן העוולתי או למצער בחר לעצום את עיניו מפני החשד כי מדובר בתוכן עוולתי. קבעתי גם כי סיפורו של הנתבע בדבר שולח עלום, שהנתבע אינו יודע את זהותו, אינו מהימן.
6. בתובענה הנוכחית, צמצמה התובעת בכתב התביעה את סכום התביעה ל- 280,000 ₪ וזאת כפיצוי ללא הוכחת נזק ולא תבעה את סכומי ההוצאות בנפרד, אם כי כמובן, ניתן לפסוק לתובעת הוצאות משפט ככל שהינן סבירות. אין מניעה לכלול בגדר הוצאות המשפט, גם הוצאות שהוצאו קודם המשפט ונדרשות לשם עריכתו כגון הוצאות חוקר פרטי (ראה: המ' 374/72 סונן נ' סונן, פ"ד כו (2) 219 (1972)). בדומה לכך אני סבור כי גם השאלה האם הוצאות שכר טרחת עורך דין, הן בגדר הנזק או בגדר הוצאות המשפט, הינן בגדר ויכוח סמנטי בלבד, אם משום שלא נתבע בכתב התביעה סכום מעבר ל- 280,000 ₪ ואם משום שממילא, בית המשפט יידרש לפסוק שכר טרחת עורך דין במסגרת הוצאות המשפט, אך יש לבחון בכל מקרה בין אם מדובר בנזק ובין אם בהוצאות משפט, כי מדובר בהוצאות סבירות.
7. אשר לפיצוי ללא הוכחת נזק, אכן בית המשפט מוסמך לפוסקו לתאגיד שתובע בגין לשון הרע (ראה: רע"א 2015/15 פלבסקי נ' חברת מקור הפורמייקה בע"מ [ניתן ביום 4.8.2016]); Jameel v. Wall Street Journal Europe SPRL [2006] UKHL 44). עם זאת, יש לזכור כי הפיצוי כאן בגדר נזק לא ממוני לתאגיד מוגבל שכן לתאגיד כתאגיד אין עגמת נפש, ועגמת הנפש של בעליו אינה עגמת נפש לתאגיד ועל כן אינה יוצרת נזק לא ממוני אם זאת לא נשללת פגיעה בשם הטוב של התאגיד (ראה: רע"א 41402-12-24 גרנות נ' רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חירות בית"ר בע"מ [ניתן ביום 9.11.2025]). כך גם באשר לנזק הממוני למוניטין, שקשה לכמתו והמחוקק נתן על כן פיצוי גם ללא הוכחת נזק. על כן, השאלה שעל בית המשפט לבחון הינה מהן מטרות הפיצוי ללא הוכחת נזק. לעניין זה קבעה הפסיקה מספר מטרות: האחת, השבת מצב לקדמותו, השניה, סנקציה כנגד המעוול, והשלישית, הרתעה. יש לקחת בחשבון את הנזק שנגרם לתובע, את התנהגות המעוול לפני ובמהלך המשפט, האם חזר בו (ראה: ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי [ניתן ביום 4.8.2008]).
8. בהתאם לכך לקחתי בחשבון את הגורמים הבאים: מצד אחד, הנתבע פעל בחוסר תום לב וללשון הרע במקרה דנן, היה פוטנציאל לפגיעה ממשית במוניטין החברה התובעת ובעסקיה, בשל מהות הדברים ובשל התפוצה הרחבה יחסית של מקומות הפצת הפרסומים. לעובדה כי מדובר בהאשמות פליליות אף חומרת יתר. מצד שני, לא הוכח כי בפועל נגרם נזק ממשי לפעילותה של החברה, או כי היה לנתבע מניע אישי לפגוע בתובעת. בנוסף, הצהיר הנתבע כי הינו מתנצל ומסכים לפרסם תיקון.
9. בשקלול כל הנסיבות הרלבנטיות אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 40,000 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪. בסכום זה נלקחו בחשבון גם הוצאות התובעת לחברת החקירות אך לא מצאתי לנכון לפסוק את כל שכר טרחת עורכי הדין של התובעת אלא באופן חלקי בלבד.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, ט"ו תמוז תשפ"ו, 30 יוני 2026, בהעדר הצדדים.
4 מתוך 4