ת"א 14018-02-21 דרך ההיי.טק בע"מ נ' ביטון ואח'

הליך: 14018-02-21

שם התיק: ת"א 14018-02-21 דרך ההיי.טק בע"מ נ' ביטון ואח'

בית המשפט: בית משפט השלום בבאר שבע

שופט/ת: ירון פנש

תאריך פסק הדין: 2023-08-30

תובעים: דרך ההיי.טק בע"מ | נתבעים: מור ביטון, שילת ביטון, דרך ההיי.טק בע"מ, עמי מידר

ייצוג דרך ההיי.טק בע"מ: עו״ד אורלי ספיר סחייק

ייצוג שילת ביטון: עו״ד עינב זוסים

ייצוג נתבעים: עו״ד אורלי ספיר סחייק

להלן נוסח פסק הדין המלא כפי שפורסם

בית משפט השלום בבאר שבע

ת"א 14018-02-21 דרך ההיי.טק בע"מ נ' ביטון ואח'

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופט ירון פנש

התובעת

דרך ההיי.טק בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אורלי ספיר סחייק

נגד

הנתבעים
והתובעים שכנגד

1. מור ביטון

2. שילת ביטון

ע"י ב"כ עו"ד עינב זוסים

נתבעים שכנגד

1.דרך ההיי.טק בע"מ

2.עמי מידר

ע"י ב"כ עו"ד אורלי ספיר סחייק

פסק דין

לפניי תביעת כספית על סך 450,000 ₪ בעניין הפרת זכויות יוצרים, תחרות בלתי הוגנת ועילות נוספות, בגינן מבקשת התובעת פיצוי מהנתבעים.

לבית משפט זה קיימת הסמכות העניינית לדון בתביעה נוכח שווי הפיצוי המבוקש ובהתאם להסכמה דיונית שהתקבלה בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בחיפה בתאריך 15.2.2021 ולהחלטת בית המשפט מתאריך 24.2.2021.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 170,000 ₪ נגד התובעת ומר עמי מידר – המייסד והבעלים של התובעת בהליך העיקרי (להלן: "עמי" או "הנתבע שכנגד 1").

מעבר לתביעה שכנגד אשר הוגשה במסגרת הליך זה, בין הצדדים מתנהל הליך גם בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. כמו כן, במסגרת החלטת בית המשפט ניתן צו מניעה זמני לנתבעים בתאריך 9.3.2021, שצומצם בהיקפו לאחר שהוגשה בר"ע לבית המשפט המחוזי (ראו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 01.07.2021).

זהות הצדדים

התובעת היא חברת "דרך ההייטק בע"מ" (להלן: "התובעת") המנהלת את מכללת "הייטק", מכללה דיגיטלית ללימוד ילדים ובני נוער את שפות התכנות ועוסקת במו"פ של יצירת משחקים וחומרי לימוד בעזרת פלטפורמות משחק של חברת Microsoft ופלטפורמות נוספות כגון "מיינקראפט", בדרך חוויתית.

הנתבעים מור ושילת ביטון (להלן: "נתבע 1" ו – "נתבעת 2" בהתאמה ויחד: "הנתבעים") הם אנשים פרטיים, בני דודים, אשר למדו וסיימו יחד תואר ראשון בהנדסת תוכנה במכללת SCE בבאר-שבע בעלי ניסיון בתחום ההדרכה ותכנות. הנתבעים עבדו אצל התובעת כמדריכים ותומכי הוראה, בתקופה שמחודש 06/2020 ועד לסוף חודש 11/2020. במהלך חודש 11/2020 הקימו הנתבעים אתר ללימוד תוכנה ע"י ילדים ונוער בצורה דיגיטלית בשם Cyberkids.

טענות התובעת

לטענת התובעת, הנתבעים ביצעו איסוף מידע מתחילת עבודתם אצל התובעת, מתוך כוונה ללמוד את רזי שיטת הלימוד שפיתחה התובעת כדי להתעשר על חשבון התובעת בניגוד להסכמים והתחייבויות חוזיות שנטלו על עצמם, בטרם החלו את עבודתם אצל התובעת. משום כך, ובשל הפגיעה שנגרמה לתובעת עקב הפרה זו מצד הנתבעים, הגישה התובעת את תביעתה לפיצוי.

לטענת התובעת, בתאריך 4.11.2020 הקימו הנתבעים, בעודם עובדים של התובעת, אתר מתחרה, בשם cvberkids.info ללימוד בדרך דיגיטלית (להלן: "אתר מתחרה"), תוך שימוש בסוד מסחרי, המהווה גם יצירה ספרותית בהתאם לחוק זכויות יוצרים תשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים") שהוא חומר לימודי ושיטת לימוד תכנות לילדים, שפותחה על ידי התובעת. התובעת ציינה כי האתר מפרסם קורסים דומים לאלה שלה, בפורמט זהה, עם אותם נושאים ושמות ובאותו מבנה של שישה עשר שיעורים. כמו כן, הנתבעים הקימו "מחנה חנוכה" ללימוד תכנות לילדים במהלך חופשת חנוכה, בחודש 12/2020 במתכונת זהה לזו של התובעת.

התובעת שלחה לנתבעים מכתב התראה שבו נדרשו להסיר מהמרשתת את החומרים הלימודיים שאליהם נחשפו ואותם לימדו במהלך עבודתם אצל התובעת, לרבות השמדת חומרים במחשבי הנתבעים ובאתר המתחרה. מספר ימים לאחר מכן, השיבו הנתבעים במכתב ובו הכחישו את המיוחס להם.

התובעת טענה כי לנתבעים נערך שימוע כדין והם פוטרו עקב השתלשלות האירועים שתוארה בכתב התביעה. עוד נטען כי הנתבעים היו חתומים על הסכם עבודה אישי ומיוחד בינם לבין התובעת. התובעת טענה כי התפקיד שמילאו הנתבעים הוא במשרת אמון, הטומנת בחובה ציות להוראות התובעת ונאמנות כלפיה והנתבעים אף חתמו על כתב התחייבות לשמירת סודיות של חומר שהכינו בקשר לתובעת או ללקוחותיה, לרבות תוכנת ידע, מסמכים, מערכי שיעור ועוד, שהם חלק מקניינה הרוחני והבלעדי של התובעת ולטענת התובעת, הנתבעים לא היו רשאים להשתמש בו ללא אישור מהתובעת, מראש ובכתב. במסגרת ההסכם עליו חתמו הצדדים, הנתבעים חתומים על סעיף איסור תחרות ואיסור על פנייה ללקוחות התובעת, כאשר התחייבות זו עומדת בעינה גם לאחר סיום יחסי עובד – מעסיק, לטענת התובעת.

התובעת טענה כי הנתבע 1 העלה סרטונים למרשתת בהם הוא מלמד את הצופים כיצד ליצור משחקים, כאשר מדובר במשחקים שלימד והגיעו לידיעתו בעת העבודה אצל התובעת. המשחקים נבנו במיוחד לצורך פיתוח חווית הלמידה על ידי משחק על בסיס מו"פ ועל סמך סקר שערכה החברה בקרב קהל היעד שלה. לטענת התובעת, היא השקיעה למעלה מרבע מיליון שקלים בפרסום, שיווק ופיתוח המוצרים בתחום הלמידה הדיגיטאלית. האתר שהקימו הנתבעים פונה לאותו קהל יעד של התובעת ולכן גורם להטעיית הציבור והלקוחות. התובעת טענה כי כל פעולותיה, לרבות זמני המגשים ואורכם, עלויות ההדרכה והמחירים שנגבו מהלקוחות, נעשו בליווי של יועצת עסקית בעלות כ – 80,000 ₪ והנתבעים עשו שימוש במידע זה ללא כל מאמץ מצדם.

לטענת התובעת, הנתבעים פגעו בשמה של התובעת ובמוניטין שלה, משום שהם משתמשים באתר שהקימו ללימוד תכנות בשיטה אקטיבית לילדים ולנוער, תוך שימוש בסודות מסחריים של התובעת ובכך הם יוצרים תחרות בלתי הוגנת עם התובעת, על ידי גניבת לקוחות וגניבת עין.

משום כך, הרי שלטענת התובעת, הנתבעים ביצעו עוולה נזיקית ועוולה מסחרית, תחרות לא הוגנת, פרסום כוזב, גניבת עין, הפרת זכויות יוצרים של התובעת ועשיית עושר שלא במשפט ובשל כך, העמידה התובעת את סכום התביעה על סך של 450,000 ₪.

טענות הנתבעים

הנתבעים טענו כי כתב התביעה המתוקן אינו מגלה עילת תביעה כיוון שלתובעת אין זכויות יוצרים על שיטת הלימוד וגם חוק זכויות יוצרים קובע כי זכות יוצרים ביצירה לא תחול על תהליך ושיטת ביצוע או שיטת לימוד.

התובעת מבקשת להגביל את עיסוקם של הנתבעים בניגוד לדין ובחוסר תום לב, לצורך מניעת תחרות חוקית ולגיטימית. התובעת לא הציגה "סוד מסחרי" או יצירה שיש בה זכויות יוצרים ואין בהסכם ההעסקה עליו חתמו הצדדים איסור המורה לנתבעים שלא לפתוח עסק שתחום פעילותו דומה לתחום פעילותה של התובעת ואף אם היה סעיף כזה, הרי שמדובר בסעיף לא מידתי, הפוגע בחופש העיסוק של הנתבעים.

הנתבעים סיימו תואר ראשון בהנדסת תוכנה ועברו הכשרה בפלטפורמת "מיינקראפט" ב"בית יציב" בבאר שבע, רכשו ניסיון במספר עבודות בהדרכה פרונטאלית ודיגיטאלית וגם בשל הניסיון התעסוקתי שרכשו, הועסקו אצל התובעת בין התאריכים 3.6.2020 עד 26.11.2020.

בתאריך 23.11.2020 נערכה לנתבעים שיחת שימוע, אשר במהלכה, ניסתה התובעת להטיל אימה על הנתבעים באמצעות מנכ"לית התובעת, תוך הטעייתם וניסיון למנוע תחרות בינם לבין התובעת באופן בלתי הוגן ובניגוד לדין.

כשלושה ימים לאחר מכן הודיעה התובעת לנתבעים על סיום העסקתם. לטענת הנתבעים, זו תוצאה שהיתה ידועה מראש, משום שהגישה למערכות התובעת נחסמה בפני הנתבעים עוד בטרם קבלת הזימון לשימוע.

הנתבעים הכחישו כי קיבלו לידם קובץ או עותק פיזי של מסמך או מערך שיעור של התובעת וטענו כי לתובעת אין בלעדיות או זכויות בתוכנות המיועדות לשימוש הכלל, לרבות תוכנת מיינקראפט ו/או דמויות ותכונות אחרות, הנתבעים טענו כי הסירו דמות מהתוכנה, כדי להפיס את רוחה של התובעת ולהימנע מהליכים משפטיים מיותרים, אך ללא הועיל.

הנתבעים טענו כי התובעת לא הוכיחה שבוצעה הפרת זכויות יוצרים משום שאין לתובעת זכויות על שיטת לימוד וגם יתר טענות התובעת בנוגע לגניבת עין, פרסום כוזב, תחרות בלתי הוגנת וכיו"ב לא הוכחו.

הנתבעים טענו כי שיטת הלימוד, הסדר והארגון שהתובעת טענה כי הנתבעים עשו בהם שימוש אסור, מפורסמים באתר של התובעת עצמה ולכן, הנתבעים חשופים אליה שלא רק מתוך עבודתם אצל התובעת. הנתבעים טענו כי הבעלים של התובעת, מר עמי מידן, הוא שהמליץ להם לפתוח עסק ולקדם את עצמם ואף ניסה למצוא להם עבודה אחרת בה יוכלו להתקדם מבחינה מקצועית וכי קודם להצעה זו, הנתבעים, לטענתם, כלל לא חשבו על הקמת עסק.

לטענת הנתבעים, היקף עבודתם שעמד על שלוש שעות עבודה שבועיות בשכר של כ – 500 ₪ כמדריכים אצל התובעת, מרוקן מתוכן את טענת התובעת על כך שמדובר ב"משרת אמון".

הנתבעים הכחישו את רוב הטענות שעלו בכתב התביעה המתוקן, למעט דברים ספציפיים כמו למשל, מועד הקמת האתר והחתימה על סעיף "אי תחרות" בהסכם ההעסקה, אם כי הנתבעים טענו כי האיסור על פנייה ללקוחות התובעת חל בזמן עבודתם אצל התובעת בלבד ומכל מקום, לא בוצעה על ידם פנייה ללקוחותיה של התובעת ויתרה מכך, גם לקוחות התובעת שפנו אל הנתבעים הופנו בחזרה לתובעת על ידם.

בנוגע לסרטון שהעלה הנתבע 1 למרשתת, נטען כי הקוד שהוצג שם הוא של תוכנת "מיינקראפט" ולא קוד של התובעת וכי בתוכנה זו ניתן לעשות שימוש בשורות הקוד הקיימות בתוכנה ולסדרן בסדר לוגי וכי לא ניתן לכתוב קוד חדש בתוכנה, אלא רק להשתמש בקוד הקיים. כמו כן, הדמויות והמשחקים שהתובעת טענה כי הם פיתוח שלה, פותחו למעשה על ידי חברת "מייקרוסופט" ומהווים חלק אינטגרלי מתוכנת "מיינקראפט". עוד נטען, כי מערכי השיעור בהם התובעת עושה שימוש זהים למערכי השיעור המפורסמים באתר הרשמי של "מיינקראפט".

עוד הוסיפו הנתבעים, כי שירותי הייעוץ והתשלומים בגינם התובעת שילמה עבור פיתוח השיעורים, לטענתה, אינם מעניינם של הנתבעים. עצם תשלום כזה או אחר, אינו מעמיד לתובעת זכויות או הגנה מן הדין, לשיטת הנתבעים.

לבסוף טענו הנתבעים כי טענות התובעת נטענו בעלמא, ללא ביסוס משפטי או עובדתי וכי המכנה המשותף בין עסקם של הנתבעים לבין התובעת, הוא תחום העיסוק, אותו מבקשת התובעת להגביל בניגוד לדין ולכן, דין התביעה להידחות.

כאמור, בתאריך 27.5.2021 הגישו הנתבעים תביעה שכנגד, כנגד התובעת בהליך העיקרי וכנגד מר עמי מידר, המייסד והבעלים של התובעת בהליך העיקרי.

טענות התביעה שכנגד

טענות כתב התביעה שכנגד

התובעים שכנגד, הם הנתבעים בהליך העיקרי.

התביעה שכנגד היא תביעה כספית ועילות התביעה שכנגד הן לשון הרע, תחרות בלתי הוגנת, התערבות בלתי הוגנת, הטעיה, תרמית ותיאור כוזב. סכום התביעה המבוקש בתביעה שכנגד עומד על סך 170,000 ₪.

לטענת התובעים שכנגד, חרף העובדה שההליך המשפטי בעניין הצדדים עודנו מתנהל, במספר הזדמנויות פנה עמי (הנתבע שכנגד 1) באופן יזום ללקוחות התובעים שכנגד, תוך סילוף האמת, הפצת שקרים ופגיעה בשמם הטוב של התובעים שכנגד ותוך ניסיונות למנוע מהלקוחות לקבל שירות מהתובעים שכנגד. נטען, כי הנתבעים שכנגד ניהלו "מסע הכפשות" והפצת דברי גנאי וכזב ותוך כדי כך גרמו לפגיעה אנושה בשמם הטוב של התובעים שכנגד, פגעו בפרטיותם ובזכותם לחופש העיסוק ולתחרות הוגנת. עוד נטען, כי הנתבעים שכנגד הציעו ללקוחות מחירים נמוכים יותר מהמחירים המוצעים על ידי התובעים שכנגד, לצורך שידול לקוחותיהם של האחרונים, להשתמש בשירותיה של החברה, מה שגרם, על פי הטענה, לפגיעה בתובעים שכנגד, בשמם הטוב ולפגיעה בפרנסתם, על ידי נזקים והפסדים כלכליים שנגרמו. התובעים שכנגד הציגו קטעי שיחה עם לקוחה שלהם, בשם סיגל (להלן: "סיגל"), שבמהלכה, לטענתם, עולה כי הנתבעים שכנגד הכפישו אותם.

עוד נטען בתביעה שכנגד, כי הנתבעים שכנגד הפיצו שקרים, וטענו כלפי לקוחות התובעים שכנגד כי מתנהל כנגד התובעים שכנגד הליך משפטי בגין גניבת מידע וחומרים ופעלו בחוסר תום לב. נוסף על כך, לטענת התובעים שכנגד, הנתבעים שכנגד ניסו לבטל התקשרויות של לקוחות ופגעו בשמם הטוב של התובעים שכנגד, על ידי הפצת שקרים.

לבסוף טענו התובעים שכנגד כי לאור הפרה של חוק איסור לשון הרע, חוק עוולות מסחריות ופקודת הנזיקין, מתוך מטרה ברורה של הנתבעים שכנגד לפגוע בשם הטוב ובמוניטין של התובעים שכנגד, יש לקבל את התביעה שכנגד ולפסוק לטובתם פיצוי כספי בסך 170,000 ₪.

הטענות בכתב ההגנה שכנגד

הנתבעים שכנגד טענו טענה מקדמית של חוסר סמכות עניינית, כיוון שסעיף 22 לחוק עוולות מסחריות תשכ"ט – 1999, קובע סמכות ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה.

עוד נטען, כי כתב התביעה שכנגד נעדר עילת תביעה משום שהתובעים שכנגד לא הראו ראיה או ראשית ראיה לביצוע עוולות לשון הרע. כך, נטען כי התובעים שכנגד לא צירפו הקלטה של שיחת הטלפון הנטענת עם הלקוחה סיגל, אלא שיחה יזומה שהתנהלה בין מור לבין סיגל ואולם, לא טרחו לצרף את הקלטת השיחה בין עמי ובין סיגל.

הנתבעים שכנגד טענו כי השיחה בין עמי לסיגל התקיימה לאחר השימוע שנערך לתובעים שכנגד ולאחר שמכתב ההתראה בנוגע להתנהלותם נשלח אליהם ובו צוין כי אם יתמידו במעשיהם, ינוהל נגדם הליך משפטי ולכן, לטענת הנתבעים שכנגד, אמנם לא היה הליך משפטי אשר מתנהל בפועל באותו מועד, אך ברור לכל כי כבר היו מהלכים משפטיים בין הצדדים, משום שכבר באותה העת, היו הצדדים בסכסוך משפטי.

עוד נטען, כי סיגל היא לקוחה שנרשמה לשיעור ניסיון בחברה ולא הגיעה אליו. עובדת בשם יפית, שהיא מנהלת המכירות של החברה (להלן: "יפית") התקשרה לבדוק מה החליטה סיגל בנוגע לקורס שמעבירה החברה וגילתה שסיגל נרשמה לאתר שהוקם על ידי התובעים שכנגד. יפית לא ידעה על קיומו של האתר ולכן יידעה את עמי שקיים אתר נוסף, ללימוד תכנות לילדים ב"מייקרוסופט". עמי, שהבין כי התובעים שכנגד עובדים, כך נטען, מאחורי גבה של החברה, תוך שהם עושים שימוש בחומרים, מערכת השעות ותכנים שנחשפו אליהם במסגרת עבודתם בחברה, נפגע מאוד מהתנהלותם של התובעים שכנגד ואולם, למרות הפגיעה שחש ואובדן האמון, הוא לא אמר מעולם שהתובעים שכנגד "עוד מעט לא יהיו קיימים" כפי שמיוחס לו.

נטען כי התובעים שכנגד הם אלה שמפרים את צו המניעה שניתן נגדם בתאריך 9.3.2021 ובעקבות כך אף הוגשה בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

התביעה שכנגד מתבססת על שיחת טלפון אחת שהתובעים שכנגד לא הצביעו על מקור לאמינותה, כיוון שלא צורפה הקלטת השיחה, אלא הקלטת דיבוב של השיחה בין מור לסיגל ואף מועד השיחה הנטענת לא צוין. הנתבעים שכנגד טענו כי מור כיוון את השיחה ושאל שאלות מגמתיות במהלכה, על מנת לנסות וליצור עילת תביעה. הטענה כי התקיימו מספר שיחות בין הנתבעים שכנגד לבין לקוחותיהם של התובעים שכנגד לא גובתה באסמכתאות או בהקלטות של השיחות הללו.

הנתבעים שכנגד הכחישו כי מדובר בפרסום לשון הרע והם חוסים תחת הגנות מן הדין ובהן: טענת "אמת דיברתי" והגנת תום הלב. עוד נטען כי תחת התנצלות מצד התובעים שכנגד ולקיחת אחריות בגין הפרת צו המניעה שניתן נגדם ולהודות בטעותם, התובעים שכנגד בוחרים לתקוף את הנתבעים שכנגד ולהכפיש את שמם של האחרונים.

הנתבעים שכנגד צירפו תמלול שיחה עם גברת בשם קטי דהרי (להלן: "קטי") שפנתה בתאריך 21.4.2021 לחברה והתעניינה בקורס תכנות עבור בנה. קטי סיפרה שבנה לומד תכנות בחברה של התובעים שכנגד, על אף צו המניעה הזמני שניתן נגדם כחודש לפני כן, ובהמשך התגלה כי התובעים שכנגד עושים שימוש בחומרים ומשחקים מועתקים מהחברה, תוך הפרה בוטה של הצו ולכן, גם מטעם זה, התובעים שכנגד מפרים זכויות יוצרים של החברה ורומסים את הצו השיפוטי שניתן כנגדם וגם מהטעם הזה, יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף ולחייב את התובעים שכנגד בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד.

הסוגיות שבמחלוקת:

בנוגע לתביעה העיקרית

האם מערכי השיעור של התובעת מוגנים מכוח חוק זכות יוצרים תשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים") והאם היתה הפרה של זכות יוצרים ע"י הנתבעים. לצורך כך, יש לבחון, בין היתר, את שתי הסוגיות שהובאו לפתחו של המומחה מטעם בית המשפט: האחת, האם התובעת פיתחה אלמנטים ייחודיים משלה במערכי השיעור שיועדו ללמד ילדים תכנות והאם הנתבעים עשו שימוש באלמנטים אלו; השנייה, האם הנתבעים העתיקו שיטה ייחודית/קוד מקור שפותח ע"י התובעת ללימוד תכנות לילדים על פלטפורמת מיינקראפט. באשר לרכיב תביעה זה מבקשת התובעת פיצוי על סך 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

האם מגיע לתובעת פיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") בעקבות הפרסום שנעשה ע"י הנתבעים. באשר לרכיב תביעה זה מבקשת התובעת פיצוי על סך 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

האם בנסיבות העניין, ככל שיקבע כי הנתבעים העתיקו ופרסמו מערך שיעור של התובעת, בעקבות הפרה לפי חוק זכות יוצרים או חוק עוולות מסחריות, זכאית התובעת לפיצוי על סך של 250,000 ₪ בגין הוצאות פיתוח וקדום עסקי.

בנוגע לתביעה שכנגד

האם שיחות טלפוניות שנעשו מצד הנתבעת שכנגד והבעלים שלה עמי, מול לקוחות משותפים של הצדדים, כאשר במסגרת שיחות אלו, הנתבעים שכנגד או מי מטעמם טענו בפני אותם הלקוחות כי מתנהל הליך משפטי סביב לקיחת חומרים והקמת חברה, מתחרה מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). באשר לרכיב תביעה זה, מבקשים התובעים שכנגד פיצוי על סך 170,000 ₪. יצוין, כי במסגרת סוגיה זו, הנתבעים שכנגד טענו לחוסר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בתביעה, הואיל והסמכות נתונה לבית הדין האזורי לעבודה מכוח יחסי עובד-מעביד שבין הצדדים.

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט

לצורך סיוע בהכרעה בסוגיות שבמחלוקת בתביעה העיקרית, בית המשפט מינה את מר אריק עשוש כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מר עשוש" או "המומחה"). בתאריך 4.1.2022 הגיש מר עשוש את חוות דעתו (בהתאם להחלטת בית המשפט מתאריך 3.1.2022).

כאמור, בהתאם להחלטת בית המשפט, היה על המומחה לבחון שתי סוגיות: האחת, האם התובעת פיתחה אלמנטים ייחודיים משלה במערכי השיעור שנבדקו על ידו; והשנייה, האם הנתבעים העתיקו שיטה ייחודית/קוד מקור שפותח ע"י התובעת לצורך לימוד תכנות על פלטפורמת מיינקראפט.

המומחה ציין כי לצורך בדיקת הסוגיות כפי שהתבקש, היה עליו לקבל את מערך השיעור של התובעת בפלטפורמת מיינקראפט ולהשוות עם השיעורים שהועברו ע"י הנתבעים באותו תחום.

המומחה תיאר בעמ' 3 בחוות דעתו, כי לצורך ההשוואה בין מערכי השיעור של הצדדים הוא קיבל מהתובעת מערך שיעור 13 – מיינקראפט אדיוקיישן (JavaScript) משחק קירות נסגרים ואת מערך שיעור 8 – מיינקראפט אדיוקיישן (JavaScript) משחק זומבים. לצורך השוואה, קיבל לידיו מאת התובעת, שני סרטונים של הנתבעים (חב' (CyberKids) ב"טיק טוק" פרסום משחק הלבה – משחק הזומבים. מהנתבעים קיבל המומחה מערך שיעור "טבלת מערכי ג'וניור" וחומרים נוספים לאחר שהתקיימה שיחה בזום.

המומחה תיאר כי לשתי החברות קיימים שיעורים, קורסים דיגיטליים וחוגים אונליין המיועדים לילדים ולבני נוער בכל מיני תחומי תוכנות ושפות פיתוחי תוכנה. צוין, כי בקשר לתיק הנדון, מדובר בקורס שנותן הסברים ומאפשר לתלמיד ללמוד את השפה Javascript דרך כלי של מיינקראפט אדיוקיישן, כאשר הילדים אמורים ללמוד את יסודות התכנות (כתיבת קוד) וגם פיתוח של משחקים בסביבת מיינקראפט דרך מיני משחקים במיינקראפט.

המומחה תיאר וניתח באופן טכני את פלטפורמת מיינקראפט אדיוקיישן, באשר מדובר בתוכנה שפותחה ע"י מייקרוסופט. מדובר במשחק וידאו בסגנון ארז חול המעניק לשחקן מידה רבה של יצירתיות להשלים משימות לקראת מטרה בתוך המשחק.

התובעת והנתבעים מעבירים קורסים והכשרה לילדים ונוער באמצעות מיינקראפט אדיוקיישן ופונות לאותו קהל יעד.

לאחר שבחן את מערכי השיעור שהועברו לו מהצדדים, ציין המומחה כי התובעת בנתה מערך "מאוד מדויק" המיועד למדריך מטעמה. במערך יש הסבר מאוד מפורט הכולל גם את הקוד הסופי שהילד צריך לבנות ודרכו והמדריך מסביר לילד איך לכתוב ולהבין את קוד Javascript. מנגד, לנתבעים אין מערך מפורט והם משתמשים בכל מיני משחקים שנמצאים באתר מיינקראפט אדיוקיישן כדי להעביר את השיעורים לילדים ולבני הנוער.

המומחה בחן את מערך שיעור 8 ו- 13 של התובעת אל מול סרטוני הטיק טוק שפורסמו ע"י הנתבעים.

באשר להשוואה בנוגע למערך שיעור 13 של התובעת: המומחה ציין, כי הרעיון של שני המשחקים (זה של התובעת וזה של הנתבעים) מאוד דומה, רק ההבדל הוא שהראשון, זה של התובעת, משתמש ב"קירות" והשני, זה של הנתבעים, משתמש ב"הלבה".

המומחה ציין, כי בהקשר של שיעור 13 התובעת פיתחה "שיטה מיוחדת" ולדבריו: "הם עשו קשר בין משחק "קירות שנסגרים" לבין "שאלה פשוטה של חיבור בחשבון" ולפי התשובה (לא נכון או נכון) של המשתמש, הם מקטינים (או לא) את הקירות" (ראו עמ' 8 בחוות הדעת). המומחה הוסיף שהנתבעים השתמשו באותה שיטה אבל עם להבה.

מסקנתו הראשונה של המומחה בנוגע למערך שיעור 13: "משחק קירות נסגרים, חברת דרך ההיי.טק פיתחה שיטה מיוחדת, שלא מצאתי באתרים אחרים, וחברת סייבר קידס פרסמה שיטה דומה דרך רשת הטיקטוק עם משחק הלבה." (ראו עמ' 8 בחוות הדעת).

באשר להשוואה בנוגע למערך שיעור 8 של התובעת: ציין המומחה כי הרעיון של המשחק הוא שונה בין התובעת לנתבעים. לאחר שערך השוואה, מסקנתו השנייה היתה בנוגע למערך שיעור 8: "משחק הזומבים, אין שיטה מיוחדת. הוא משחק הישרדות (עם רעיון יפה) אבל באותו סגנון של משחקי הישרדות אחרים שאפשר לכתוב עם מיינקראפט". (ראה עמ' 9 בחוות הדעת).

באשר להשוואה של קוד המקור בין שתי החברות מסקנתו השלישית של המומחה היתה: "אין מספיק מידע כדי לאשר שחברת סייבר קידס העתיקה את הקוד. יש רק במשחק קירות נסגרים, כמה שורות קוד זהות אבל אין דרך אחרת כדי לכתוב "פקודת קוד" מיינקראפט JavaSacript שבונה "קירות" או "לבה" "(ראה עמ' 10 בחוות הדעת).

בסיכום חוות דעתו ציין המומחה כדלקמן:

"רק למערך שיעור 13: משחק קירות נסגרים, חברת דרך ההיי.טק פיתחה אלמנטים ייחודיים משלה."

"חברת סייבר קידס פרסמה שיטה דומה דרך רשת הטיקטוק עם משחק הלבה".

"חברת סייבר קידס העתיקה שיטה ייחודית של משחק קירות נסגרים של חברת דרך ההיי.טק, כדי לפרסם משחק דומה: "משחק הלבה" דרך רשת הטיקטוק."

"בנוסף, אין מספיק מידע כדי לאשר שחברת סייבר קידס העתיקה את הקוד של המשחק הזה."

המומחה ענה לשאלות שהופנו אליו מצד הצדדים ולמעשה חזר על מסקנותיו בחוות הדעת.

דיון והכרעה

אקדים ואציין, כי לאחר ששקלתי ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, וכי יש לפסוק לתובעת פיצוי על סך של 20,000 ₪, מכוח חוק זכות יוצרים, אשר מבטא את היקף השימוש, משך השימוש ואופן השימוש שנעשה ע"י הנתבעים. הצו שניתן ברע"א 25950-05-21 בעניינם של הצדדים יוותר באופן קבוע כפי שנקבע במתכונתו ע"י כב' השופטת שרה דברת, בשינוי קל כפי שיפורט בהמשך. רכיבי התביעה הנוספים, דינם להידחות. באשר לתביעה שכנגד, לא מצאתי לקבלה ודינה להידחות.

בחוק זכות יוצרים, "יצירה ספרותית" מוגדרת "לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט וכן תוכנת מחשב." סעיף 5(2) בחוק הנוגע להיקף זכות היוצרים ביצירה קובע כי זכות יוצרים ביצירה תחול על דרך ביטוים של "תהליך ושיטת ביצוע".

באופן עקרוני, מקובלת עלי הטענה כי מערכי שיעור, בעלי תהליך או שיטת ביצוע ייחודיים, נכללים בהגדרה של "יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק זכות יוצרים.

במערך שיעור, בין הוא מיועד למתן הרצאה פרונטלית, בכתב או באמצעות המרשתת על אתריה השונים, מושקעים משאבים ע"י היוצר אשר עשויים לנסוך ייחוד מסוים המזוהה עמו, מעבר לביטוי כללי, כזה המוכר בקרב הציבור או אותו קהל משתמשים.

הייחוד, הוא דרך הביטוי כאמור בסעיף 5 בחוק המתייחס, בין היתר, לתהליך ושיטת ביצוע.

כאמור, שני הצדדים מעבירים קורסים והכשרה לילדים ונוער בנושא תיכנות באמצעות מיינקראפט אדיוקיישן ופונות לאותו קהל יעד.

התובעת הצביעה מתוך הכשרה ופעילות שלמה, על שני מערכי שיעור, אשר לדידה, לגביהן, מתבצעות הפרה של זכות יוצרים מצד הנתבעים באמצעות האתר המופעל על ידם CyberKids ושני הסרטונים שהועלו על ידם לרשת הטיק טוק.

באשר למערך שיעור מס' 13 מבדיקה והשוואה שנעשתה ע"י המומחה מטעם בית המשפט, עלה על ידו כי התובעת פיתחה שיטה יחודית של המשחק קירות נסגרים, אשר לא נמצאו על ידו באתרים אחרים שבדק, וכאשר הנתבעים פרסמו ברשת הטיק טוק שיטה דומה ללימוד עם משחק הלבה.

בהקשר זה, המומחה חזר על מסקנתו בתשובות שנשאל במסגרת שאלות ההבהרה ע"י הצדדים וציין כי קיימת "שיטה מיוחדת למערך שיעור 13 שדרך ההיי.טק פתחה, ואין לי ספק שסייבר קידס העתיקו את השיטה ייחודית של משחק הקירות נסגרים ושינו אותו למשחק הלבה". (ראו עמ' 7 בתשובותיו לשאלות ההבהרה).

המומחה אף חזר על מסקנתו במסגרת חקירתו הנגדית: "זוהי נקודה מאוד קשה, במשחק של הקירות הנסגרים יש שיטה מאוד מסוימת שבאמת אי אפשר להגיד שלא לקחו את זה מכם." (ראו עמ' 21, שו' 4).

יצוין, כי בעוד שמערך שיעור 13 אצל התובעת היה מערך שיעור סדור וכתוב, מערך השיעור המקביל אצל הנתבעים נעשה בטיק טוק. וכדברי המומחה: "...מערך של סיבר קידס הוא כמעט אין זה רשימת פונקציות או נושא שהמדריך צריך, יש הבדל בין מערך השיעור למערך השיעור שקבלתי. אצלכם, זה רשימת נושא ותוך כדי התקדמות מלמד." (ראו עמ' 26, שו' 3) ובהמשך: "אני חוזר על מה שאמרתי שהם דרך ההיי.טק פיתחה בשיעור 13 אלמנטים ייחודיים משלה וסייבר פיקס ( צריך להיות קידס – י.פ) השתמשו דרך טיק טוק באלמנטים הייחודיים. ואם הנתבעים לא היו עובדים אצל התובעת, אני אומר שהסבירות שזה היה קורה היא נמוכה מאוד." (עמ' 27, שו' 26 בפרוטוקול).

לאור האמור, וקביעות המומחה מטעם בית המשפט ביחס למערך שיעור 13, מצאתי כי נעשתה הפרה באשר למערך שיעור זה לפי חוק זכויות יוצרים.

באשר למערך שיעור 8 והשוואה שנעשתה בין משחק זומבים לסרטון משחק זומבים, קבע המומחה כי הרעיון של המשחק הוא שונה. כך למשל, בעוד שאצל התובעת מטרת המשחק היא לשרוד ארבעה שלבים שיקראו גלים, בהם מזדמנים מפלצות שונות, אצל הנתבעת אפשר להבין רק באמצעות סרטון הטיק טוק את המשחק שלהם הכולל דמויות אחרות. מסקנתו של המומחה ביחס לשיעור מספר 8 הוא שמערך שיעור 8 אינו מגלם שיטה מיוחדת. מדובר במשחק הישרדות עם רעיון יפה, אבל באותו סגנון של משחקי הישרדות אחרים שניתן לכתוב עם פלטפורמת מיינקראפט.

המומחה חזר על מסקנתו בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשאל ועדותו לא נסתרה במסגרת החקירה.

באשר להשוואה של קוד המקור בין שתי החברות במשחק קירות נסגרים מול משחק הלבה, ציין המומחה כי אין לו מספיק מידע על מנת לאשר שהנתבעים העתיקו את הקוד.

לאור האמור לעיל, מצאתי כי יש לקבל את רכיב התביעה להפרת זכות יוצרים בנוגע לשיעור מס' 13. המומחה מטעם בית המשפט מצא דמיון רב בין מערכי השיעור ואף השתמש בביטוי "העתקה" מצד הנתבעים.

באשר למערך שיעור מס' 8 והטענה להעתקת קוד המקור – דין התביעה להידחות, בהסתמך על קביעות המומחה אשר מצאתי לאמצן.

המומחה ביצע ניתוח מעמיק של השוואה בין מערכי השיעור של הצדדים וגם ביחס למערכי שיעור אחרים הקיימים בשוק, והגיע למסקנות אשר אושרו פעם נוספת במהלך תשובות לשאלות ההבהרה ואף וחזר עליהן גם במהלך חקירתו הנגדית. מסקנותיו וממצאיו, לא נסתרו על ידי הצדדים.

בנוגע לגובה הפיצוי בשל הפרת זכות יוצרים בנוגע למערך שיעור מס' 13, יש לקחת בחשבון את היקף ההפרה, משך הזמן ואופי ההפרה.

באשר להיקף ההפרה, מדובר בשיעור אחד מתוך מערך שיעור של קורס תכנות המיועד לילדים ונוער. לגבי משך הזמן של ההפרה, במהלך חודש נובמבר 2020 העלו הנתבעים סרטון טיק טוק, אשר במסגרתו בצעו העתקה של מערך שיעור 13 של התובעת. כבר בתאריך 30.11.2020 נשלח ע"י התובעת לנתבעים מכתב התראה להסרת התכנים, אשר בעתיו הנתבעים הסרו את התכנים המדוברים ואשר התבקשו ע"י התובעת. כך שמדובר, בהפרה שנעשתה בפרק זמן של פחות מחודש. באשר לאופי ההפרה, בעוד שמערך השיעור של התובעת הוא כתוב באופן מדויק וסדור, אצל הנתבעים מדובר בסרטון טיק טוק אשר הועלה על ידם.

סעיף 56(א) בחוק זכות יוצרים קובע: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪."

בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי כי מדובר במערך שיעור אחד, היקף ההפרה, משך זמן ההפרה ואופי ההפרה מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 20,000 ₪.

פועל יוצא הוא, שמצאתי להשאיר את הצו שניתן ברע"א 25950-05-21 בבית המשפט המחוזי אשר ניתן בעניינם של הצדדים בבר"ע שהוגשה במהלך ניהול ההליך ואשר ריכך את צו המניעה שניתן בבית משפט זה, ולהפוך אותו לקבוע בשינוי קל.

כזכור, במסגרת רע"א 25950-05-21 התקבלה הבר"ע שהגישו הנתבעים לגבי שינוי נוסח הצו שניתן בבית משפט השלום מאחר ונוסח הצו שניתן אסר למעשה על הנתבעים לעשות שימוש בפלטפורמת המיינקראפט, שהינה תוכנה חינמית.

לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי בבר"ע כי נאסר על הנתבעים להמשיך לפרסם תחת האתר CyberKids את שירותיהם באופן דומה, זהה ומטעה לשירות התובעת תוך ביצוע הפרת זכויות יוצרים. כן נאסר על הנתבעים להמשיך בפעילות של קורסים לילדים ובני נוער בשיטות לימוד והדרכה זהות לקורסים של התובעת, הכוללים חומרי לימוד של התובעת. צו זה מצאתי לתת באופן קבוע. לא מצאתי להגביל את הנתבעים, בקשר לאורך הקורסים, חלוקה לגילאים ומספר הילדים בקבוצה, שכן איני סבור שיש בכך זכות יוצרים אלא למערך השיעור עצמו.

באשר לרכיב הפיצוי המבוקש מכוח חוק עוולות מסחריות, לא מצאתי לקבל את התביעה. בחנתי את צילומי המסך של חלק מהחברות העוסקות בתחום כפי שצורפו לראיות הנתבעים (נספח נ4) ותוך השוואה לצילום מסך של אתר התובעת וצילום מסך של אתר הנתבעים ולא מצאתי דימיון ביניהם העולה לכדי גניבת עין.

החברות שעוסקות בתחום התכנות בפלטפורמת מיינקראפט משתמשות באלמנטים זהים אשר אינם מזוהים עם חברה אחת. כפי שסביר להניח שעורכי דין המבקשים לפרסם את עצמם יעשו שימוש באלמנטים זהים כגון מאזני צדק ורופאים אשר יבקשו לפרסם את עצמם יעשו זאת בשילוב של אלמנטים רפואיים כגון סטטוסקופ, כך גם חברות אשר מפרסמות עצמן בתחום התכנות לילדים, עושות שימוש באלמנטים זהים.

איני סבור שלקוח אשר היה מבקש לרשום את ילדיו לקורס תכנות של התובעת, והיה מגיע לאתר הנתבעים, היה עלול לחשוב שמדובר באתר של התובעת וכך גם להיפך.

אשר על כן, לא מצאתי כי הנתבעים בצעו כלפי התובעת עוולה לפי חוק עוולות מסחריות.

התובעת טענה כי היא זכאית בנוסף, לפיצוי על סך של 250,000 ₪ בגין הוצאות פיתוח וקדום עסקי. לצורך כך, טענה כי היא חברה שעוסקת במחקר ופיתוח של יצירת משחקים וחומרי לימוד בעזרת פלטפורמת המשחק של מיקרוסופט בשם מיינקראפט אדיוקיישן ופלטפורמות נוספות וכי היא מבצעת מחקר בהשקעה רבה של יותר מ250,000 ₪ בשיווק, פיתוח, יעוץ, דדיקטי ועסקי של גופים שונים בתחום.

לא מצאתי כי קיימת לתובעת עילת תביעה כלפי הנתבעים לפיצוי על סך של 250,000 ₪ בגין הוצאות פיתוח וקידום עסקי. הנתבעים ביצעו הפרה אחת לפי חוק זכות יוצרים, למשך זמן מוגבל מאוד של פחות מחודש ימים הנוגע למערך שיעור אחד. בגין הפרה זו, סברתי שיש מקום לפסוק פיצוי של 20,000 ₪.

לא ברורה הדרישה לפיצוי של 250,000 ₪ בגין הוצאות פיתוח וקידום עסקי והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי זכאית לפיצוי שכזה. התובעת לא הסכימה להעביר ידע לנתבעים לצורך שימוש עסקי על ידם. אדרבא, במסגרת תביעה זו הוגש גם צו למניעה קבוע על מנת שהנתבעים לא יעשו שימוש במערכי שיעור שהועתקו מהתובעת. כמו כן, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי כתוצאה מההפרה שבוצעה ביחס להעתקת שיעור מס' 13, הנתבעים הפיקו רווח כספי בקירוב של 250,000 ₪. העובדות הן, שעוד באותו חודש לאחר שמערך השיעור של הנתבעים (הזהה למערך שיעור 13 של התובעת) פורסם בטיק טוק, התובעת פנתה לנתבעים להסיר את התכנים הזהים ואלו הוסרו ע"י הנתבעים כמחווה של רצון טוב זמן קצר לאחר מכן.

באשר לתביעה שכנגד – דין התביעה להידחות. התובעים שכנגד מבקשים פיצוי כספי על סך 170,000 ₪ מהנתבעים שכנגד בגין לשון הרע, תחרות בלתי הוגנת, התערבות בלתי הוגנת, הטעיה ותיאור כוזב.

לטענת התובעים שכנגד, שיחות טלפוניות שבוצעו בין הנתבעים שכנגד לבין לקוחות משותפים של הצדדים מהווים לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע.

בכתב התביעה שכנגד נטען, כי הנתבע שכנגד 2 פנה ללקוחה בשם סיגל תוך שהוא טוען בפניה כי הצדדים נמצאים בהליך משפטי, בעוד שטרם ננקט הליך משפטי, תוך שהוא משמיץ ומגדף את התובעים שכנגד, מזלזל ומנסה לשדל את הלקוחה סיגל לעבור אליו ולהרשם לקורס בחב' דרך ההיי.טק.

בחנתי את הציטוט שהובא מתוך תצהיר העדות של התובע שכנגד 1 ולא מצאתי שיש בו פרסום המהווה לשון הרע. ראשית, אמנם טרם ננקט הליך משפטי, אך היה ידוע לצדדים כי הם נמצאים בסכסוך משפטי, ובהקשר זה יש להזכיר את מכתב ההתראה שנשלח לתובעים שכנגד, הליך השימוע וכדומה. שנית, טענה של אדם כלפי רעהו, גם אם היא מובאת לידיעת צד ג', שהוא מצוי עמו בסכסוך משפטי, אינה מהווה לשון הרע. אין בכך להוות פרסום העלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשות מטרה לשנאה, לבוז או ללעג. אין בכך לבזות את אותו אדם, לפגוע בו או במשרתו.

גם באשר לעילות התביעה לפי חוק עוולות מסחריות לא מצאתי לקבל את התביעה שכנגד. מדובר בשיחת טלפון בודדת שהוצגה, לפיה הבעלים של הנתבעת שכנגד מבקש לשכנע לקוחה משותפת לעבור אליו, אין בכך לדידי, התערבות לא הוגנת או תיאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות.

סוף דבר

התביעה מתקבלת באופן חלקי. באשר להפרה שבוצעה ע"י הנתבעים בנוגע למערך שיעור 13 הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך של 20,000 ₪ בתוך 30 יום.

ניתן צו מניעה קבוע, בהתאם לקביעת בית המשפט ברע"א 25950-05-21 (אשר ניתן בעניינם של הצדדים) לפיו, נאסר על הנתבעים להמשיך לפרסם תחת האתר CyberKids את שירותיהם באופן דומה, זהה ומטעה לשירות התובעת תוך ביצוע הפרת זכויות יוצרים. כן נאסר על הנתבעים להמשיך בפעילות של קורסים לילדים ובני נוער בשיטות לימוד והדרכה זהות לקורסים של התובעת, הכוללים חומרי לימוד של התובעת. לא מצאתי להגביל את הנתבעים, בקשר לאורך הקורסים, חלוקה לגילאים ומספר הילדים בקבוצה, שכן איני סבור שיש בכך זכות יוצרים אלא למערך השיעור עצמו.

התביעה שכנגד – נדחית.

הוצאות – בהינתן כי התביעה התקבלה באופן חלקי ומרביתה נדחתה מחד, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה מאידך, מצאתי לחייב את הנתבעים והתובעים שכנגד, יחד ולחוד, בתשלום הוצאות בסך של 12,000 ₪ לתובעת (והנתבעים שכנגד) כאשר סכום זה ישולם לתובעת (והנתבעים שכנגד) בתוך 30 יום.

המזכירות תודיע לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.

ניתן היום, י"ג אלול תשפ"ג, 30 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.

חתימה

16 מתוך 16