הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
14018-02-21 | בית משפט השלום בבאר שבע | השופט ירון פנש | 2023-08-30
התובעת והנתבעת שכנגד 1: דרך ההיי.טק בע"מ | הנתבעים והתובעים שכנגד: מור ביטון, שילת ביטון | הנתבע שכנגד 2: עמי מידר
ייצוג דרך ההיי.טק בע"מ ועמי מידר: עו"ד אורלי ספיר סחייק | ייצוג מור ביטון ושילת ביטון: עו"ד עינב זוסים
פסק הדין עסק בשני הליכים הקשורים לסכסוך עסקי: תביעה עיקרית על שימוש נטען בחומרי לימוד, ותביעה שכנגד שכללה טענת לשון הרע ועילות מסחריות. התביעה העיקרית התקבלה בחלקה בנושא זכויות יוצרים בשיעור אחד. התביעה שכנגד נדחתה, ובכלל זה טענת לשון הרע. חשוב להפריד בין התוצאות: הפיצוי שנפסק בהליך העיקרי אינו פיצוי בגין לשון הרע.
מה נטען בתביעה שכנגד?
התובעים שכנגד טענו כי הנתבע שכנגד 2 פנה ללקוחות משותפים, מסר להם שהצדדים מצויים בהליך משפטי, השמיץ אותם וניסה לשכנע לקוחה לעבור לשירות העסק האחר. הם ביקשו 170,000 ₪ בגין לשון הרע ועילות נוספות. מנגד נטען כי באותה עת עדיין לא נפתח הליך משפטי, אך כבר התקיימו צעדים שהבהירו לצדדים שהם מצויים בסכסוך, ובהם שימוע ומכתב התראה. עוד נטען כי השיחה שהוצגה לא הייתה הקלטת השיחה המקורית וכי התביעה נשענה על שיחה אחת בלבד.
מדוע השיחה לא הוכרה כלשון הרע?
בית המשפט בחן את הדברים שהובאו בתצהיר ואת נסיבות השיחה. הוא קבע כי אף שטרם נפתח באותו שלב הליך בבית המשפט, לצדדים היה ידוע שהם מצויים בסכסוך משפטי, בין היתר בשל מכתב ההתראה והליך השימוע. בנסיבות אלה, מסירת המידע ללקוחה על קיומו של הסכסוך לא נמצאה פרסום שעלול להשפיל את התובעים שכנגד, לבזותם או לפגוע במשרתם.
ההכרעה עסקה בפרסום שהוצג ובהקשר המסוים שלו. בית המשפט לא קבע שכל אמירה על סכסוך בין צדדים, או כל פנייה ללקוח, חסינה מפני טענה ללשון הרע. הנתבעים שכנגד טענו כי הטענות על שיחות נוספות לא נתמכו באסמכתאות או בהקלטות; בנפרד, בית המשפט ציין כי הוצגה שיחת טלפון בודדת.
גם העילות המסחריות בתביעה שכנגד נדחו
בית המשפט דחה גם את טענות התביעה שכנגד לפי חוק עוולות מסחריות. הוא התייחס לשיחה היחידה שהוצגה, שבה נטען כי נעשה ניסיון לשכנע לקוחה לעבור לעסק האחר, וקבע כי בנסיבות המקרה אין בכך התערבות בלתי הוגנת או תיאור כוזב. לכן התביעה שכנגד נדחתה במלואה, ולא נפסק בגינה פיצוי.
מה הוכרע בתביעה העיקרית?
ההליך העיקרי עסק, בין היתר, בטענה להעתקת מערכי שיעור לתכנות לילדים. מומחה מטעם בית המשפט השווה בין חומרי הלימוד וסרטונים שפורסמו ברשת. בית המשפט קיבל את מסקנתו לגבי שיעור 13: בשיעור זה נמצאו אלמנטים ייחודיים, והסרטון שהוצג השתמש בשיטה דומה במשחק אחר. בהתאם לכך נקבעה הפרת זכויות יוצרים לגבי שיעור זה.
התוצאה הייתה שונה לגבי שיעור 8, שבמרכזו משחק הישרדות: המומחה לא מצא בו שיטה ייחודית, ובית המשפט דחה את טענת ההפרה לגביו. גם טענת העתקת קוד המקור נדחתה, משום שלמומחה לא היה די מידע כדי לקבוע שהקוד הועתק. ההבחנה מדגישה שהכרעה על שיעור מסוים אינה קביעה שכל תוכן דומה או כל שימוש באותה פלטפורמה מפר זכויות יוצרים.
הסכומים והצו
בגין הפרת זכויות היוצרים בשיעור 13 נפסקו 20,000 ₪, לתשלום יחד ולחוד. בנוסף נפסקו הוצאות בסך 12,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום. אלה סכומים שנפסקו בהליך העיקרי; הם אינם פיצוי בגין לשון הרע, שהתביעה לגביה נדחתה.
בית המשפט גם נתן צו מניעה קבוע האוסר, בתנאים שנקבעו בפסק הדין, פרסום שירותים תוך הפרת זכויות יוצרים ושימוש בחומרי לימוד של העסק. הצו לא אסר להשתמש בפלטפורמת הלימוד עצמה ולא הגביל את אורך הקורסים, חלוקה לגילים או מספר המשתתפים. פסק הדין קובע שניתן צו, אך אינו מלמד אם הוראותיו קוימו בפועל.
המסקנה המעשית מפסק הדין
במקרה הזה, האמירה על קיומו של סכסוך לא נמצאה לשון הרע, בין היתר משום שהסכסוך כבר היה ידוע לצדדים והשיחה שהוצגה לא כללה פרסום שהוגדר כמבזה. במקביל, נקבעה הפרת זכויות יוצרים לגבי שיעור מסוים בלבד. ההכרעה נשענה על הראיות והנסיבות שנבחנו, ואין לראות בה כלל גורף למקרים אחרים.
לקריאת פסק הדין המלא – 14018-02-21
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
