הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
13718-07-24 | בית משפט השלום בפתח תקווה | השופט שרון דניאלי | 2025-09-03
צד תובע: עידו שיפוני | צד נתבע: בנימין אשכנזי
ייצוג: התובע והנתבע ייצגו את עצמם
תביעת לשון הרע שהוגשה בעקבות שני חילופי דברים ברשת X הסתיימה בדחייה, אף שבית המשפט קבע כי חלק מהאמירות עלולות לפגוע בשמו המקצועי של התובע ועולות כדי לשון הרע. ההכרעה נשענה על נסיבות הפרסומים, תגובות הצדדים וההבהרות שנמסרו בזמן אמת. התובע ביקש פיצוי בסך 75,000 ש״ח; לא נפסק לו פיצוי, וכל צד נדרש לשאת בהוצאותיו.
הפרסום הראשון: רמיזה על רישיון עריכת הדין
במהלך חילופי דברים באפריל 2024 רמז הנתבע כי התובע אינו יכול להשתמש ברישיון עריכת הדין שלו. בית המשפט קבע כי הדברים השתמעו כאילו התובע מושעה בפועל או מנוע מלעסוק במקצוע, וכי ייחוס כזה עלול לפגוע בשמו הטוב ובמשלח ידו של עורך דין.
אלא שבאותו מועד תקופת ההשעיה בפועל של התובע כבר הסתיימה. בית המשפט קבע כי היא נמשכה שלושה חודשים, מתחילת ינואר ועד תחילת אפריל 2024, ולכן במועד הפרסום התובע היה רשאי לעבוד כעורך דין. בשל כך לא התקבלה הגנת אמת בפרסום ביחס לרמיזה שהוא מושעה בפועל.
למרות זאת, התביעה על הפרסום הזה נדחתה. בית המשפט נתן משקל לכך שהפרסום נכתב ימים ספורים לאחר סיום ההשעיה, ושהתובע, שהבין את הרמיזה, לא הבהיר במהלך השיחה כי ההשעיה הסתיימה זמן קצר קודם לכן. לפי קביעת בית המשפט, בנסיבות אלה הנתבע לא ידע ולא היה חייב לדעת שההשעיה כבר הסתיימה, ולכן עמדה לו הגנת תום הלב. בית המשפט הוסיף כי ברשת חברתית ניתן להשיב במהירות ולהעמיד את הדברים על דיוקם; בנסיבות המקרה, גם דרך ההתנהלות של התובע תרמה למסקנה שמדובר בזוטי דברים.
הפרסום השני: הבחנה בין עבר משמעתי לבין צורך בחזרה ללשכה
בחילופי הדברים ביולי 2024 כתב הנתבע, בין היתר, שהתובע אינו צריך להתחנן כדי שיחזירו אותו. בית המשפט הבחין בין חלקים שונים של האמירה: הגנת אמת בפרסום חלה על החלק שהתייחס להשעיה קודמת, אך לא על הרושם שהתובע נדרש לחזור ללשכת עורכי הדין. באותה עת התובע לא היה מושעה בפועל וחברותו בלשכה לא הופסקה. בית המשפט קבע כי הרמיזה שהוא צריך לשוב לשירותי הלשכה עולה כדי לשון הרע.
גם ביחס לפרסום זה נדחתה התביעה. בית המשפט ציין כי ההסתמכות על מסמכי הערעור שהיו בידי הנתבע פעלה לחובתו, משום שמסמכים אלה לא הראו שהתובע הושעה בפועל במועד הפרסום. עם זאת, בבחינת תום הלב נבחנה התמונה כולה: הנתבע הבהיר במהלך חילופי הדברים שהעונש היה השעיה על תנאי, חזר על ההבהרה והציע לדייק אותה. בית המשפט התרשם כי הנתבע הכיר בטעותו ופעל להבהיר את הדברים, אף שהתנהלותו לא הייתה חפה מקשיים.
בית המשפט התחשב גם בסגנון חילופי הדברים. התובע הטיח בנתבע אמירות פוגעניות על מקצועיותו ועבודתו, לפני הפרסום ואחריו. לפי פסק הדין, אין בכך כדי להצדיק פרסום שאינו אמת, אך הדבר היה רלוונטי לבחינת תום הלב וזוטי הדברים. בנוסף צוין כי הנתבע יכול היה להתנצל במפורש לאחר שהבין את טעותו. בית המשפט לא הורה על התנצלות, והתביעה נדחתה.
היקף החשיפה והטענה לתביעת השתקה
בית המשפט דחה את הטענה שמדובר בתביעת השתקה. שני הצדדים היו משפטנים ופעילים ברשת; אחד מהם גם שימש פרשן משפטי, והאחר כתב משפטי. לכן, לפי בית המשפט, לא התקיים פער הכוחות המרכזי שאפיין בעיניו תביעת השתקה. עוד התרשם כי חילופי הדברים נבעו בעיקר מעוינות אישית, ולא מדיון ענייני בעמדות ציבוריות.
לצד זאת, אף שלשני הצדדים היו עוקבים רבים, לא הוצגו ראיות לכך שעוקבים הגיבו לפרסומים או שיתפו אותם. בית המשפט הבהיר כי עצם פרסום הדברים ברשת נחשב פרסום, אך היעדר ראיות לתפוצה ולהדהוד שלהם היה חלק מהתמונה שנבחנה. גם עברו המשמעתי של התובע נשקל בהקשר המצומצם של פרסומים הנוגעים למעמדו המקצועי; בית המשפט הדגיש שאין בכך היתר לפרסם עליו מידע שאינו אמת.
מה מלמדת ההכרעה
פסק הדין מדגים כי קביעה שחלק מפרסום הוא לשון הרע אינה מובילה בהכרח לפיצוי: יש לבחון בנפרד את ההגנות ואת נסיבות כל פרסום. כאן הגנת אמת בפרסום הוגבלה לחלק מהאמירות בפרסום השני, ואילו תום לב וזוטי דברים הובילו לדחיית התביעה ביחס לשני האירועים. מדובר בהכרעה התלויה בנסיבות המקרה, ולא בכלל שלפיו על נפגע מפרסום ברשת להסתפק תמיד בתגובה מקוונת.
לקריאת פסק הדין המלא – 13718-07-24
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
