הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
54898-08-20 | בית משפט השלום בעפולה | ודאד יונס גנאים | 2022-04-25
צד תובע: הירש | צד נתבע: לוין
תלונה לגוף מקצועי ותגובה לתלונה עלולות בעצמן להקים עילת לשון הרע. בפסק דין שעסק בתביעות הדדיות, בית המשפט קבע כי הן התלונה שהוגשה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין והן התגובה שנשלחה בעקבותיה היו פרסומים מסוג זה. למרות זאת, שתי התביעות נדחו לאחר שבית המשפט קיבל את טענות תום הלב של הצדדים.
מה הוביל לתביעות ההדדיות
הרקע היה הליך משפטי קודם בין הצדדים. הנתבע הגיש לוועדת האתיקה תלונה שבה טען כי התובע העלה בכתבי בית הדין טענות כוזבות ומטעות. בתגובה לתלונה, התובע ייחס לנתבע יחס של הכחשה ופגיעה בזכר השואה. מדובר היה בטענות שהצדדים העלו זה כלפי זה, ולא בקביעות של בית המשפט בדבר אמיתותן.
כל אחד מהצדדים תבע את האחר לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, מכוח חוק איסור לשון הרע. בפסק הדין נקבע כי שני הפרסומים עולים כדי לשון הרע. הקביעה הזו לא הכריעה מי מהצדדים צדק בתוכן הדברים.
מדוע התלונה לוועדת האתיקה הוגנה
בית המשפט החיל על התלונה את ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק, הנוגעת לתלונה שהוגשה בתום לב לרשות המוסמכת לקבל אותה. התלונה עסקה בהתנהלות המקצועית שיוחסה לתובע במסגרת הליך משפטי, והוגשה לגוף שתפקידו לבדוק תלונות אתיות.
לפי קביעת בית המשפט, הנתבע האמין בטענות שהעלה והחשד שעליו דיווח היה סביר בנסיבות. בית המשפט הדגיש כי הגנה זו אינה מותנית בכך שהפרסום הוכח כאמת, וכי העובדה שהתלונה נגנזה לא שללה את ההגנה. הוא התחשב גם בכך שתלונה לרשות נועדה להביא לבדיקה של הדברים בידי הגורם המוסמך, ולכן אופי הפנייה משפיע על מידת הזהירות המצופה מהמתלונן.
מדוע גם התגובה לתלונה הוגנה
את התגובה לתלונה בחן בית המשפט לפי ההגנות שבסעיפים 15(3) ו-15(10) לחוק: הגנה על עניין אישי כשר והכחשת פרסום קודם של לשון הרע. התובע נדרש להשיב במסגרת הליך משמעתי שנפתח נגדו, ובית המשפט הביא בחשבון שההליך עלול היה להשפיע באופן משמעותי על עיסוקו כעורך דין.
בית המשפט הכיר בכך שניסוח בוטה או מופרז עשוי להחליש טענת תום לב. עם זאת, במקרה הזה התגובה התייחסה לדברים שנכללו בתלונה ולהליך המשפטי שקדם לה. בית המשפט ציין גם שהתובע לא הפיץ את תגובתו לאנשים נוספים מעבר לוועדת האתיקה, לאחר שהתבקש להשיב לתלונה.
בית המשפט לא הכריע בשאלת האמת
הצדדים טענו גם להגנת אמת בפרסום. בית המשפט לא נדרש להכריע בה, משום שמצא כי הגנות תום הלב חלות על שני הפרסומים. לכן פסק הדין אינו קובע כי הטענות שהועלו בתלונה או בתגובה היו אמת, ואינו מאמת את התיאורים שכל צד ייחס לאחר.
התוצאה והמשמעות המעשית
בית המשפט דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד. לא נקבע סכום פיצוי בגין לשון הרע, וכל צד נשא בהוצאותיו. פסק הדין מדגים כי גם פרסום שנמצא פוגעני עשוי להיות מוגן בנסיבות מתאימות, אך ההכרעה נשענה על מטרת כל פנייה, הקשרה, זהות הנמען והיקף ההפצה. אין בכך כלל אוטומטי לגבי כל תלונה מקצועית או תגובה לה; כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
לקריאת פסק הדין המלא – 54898-08-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
