הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
6495-09-19 | בית משפט השלום בעכו | בדריה חסן-חסניין | 2024-03-23
צד תובע: חסן חבקה | צד נתבע: מדינת ישראל – משטרת ישראל
ייצוג חסן חבקה: עו״ד סאמר עלי
תביעה בסך 150,000 ₪ הוגשה בעקבות חקירה שנפתחה לאחר תלונה על מסרונים מאיימים. התובע ביקש 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע ועוד 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בית משפט השלום בעכו דחה את התביעה וקבע כי התלונה לא כוונה נגד התובע באופן ספציפי. נוסף על כך, נקבע כי גם אם מניחים לצורך הדיון שהתלונה הייתה לשון הרע, היא נמסרה לרשות המוסמכת ועומדת לה הגנת תום הלב שבחוק.
איך הגיע התובע לחקירה?
לפי פסק הדין, קצין משטרה דיווח על מסרונים מאיימים שקיבל לנייד שלו, וציין שאינו חושד באדם מסוים. לפני הגשת התלונה הרשמית הוא הודיע לתחנה בטלפון על קבלת המסרונים ומסר את מספר הטלפון שממנו נשלחו. בעקבות זאת הוכנה בקשה לקבלת נתוני תקשורת ביחס לאותו מספר.
בית המשפט קיבל את סדר האירועים שהציגה המדינה: בשלב הכנת הבקשה, התובע עדיין לא היה חשוד. נתוני התקשורת שהתקבלו לאחר מכן הצביעו על כך שהמספר רשום על שמו, ורק בעקבות המידע הזה הוא זומן לחקירה. התובע הכחיש את המיוחס לו, ובהמשך נסגר תיק החקירה מחוסר ראיות.
התובע טען כי הכנת הבקשה לצו עוד לפני הגשת התלונה הרשמית מעידה על שימוש במידע פנימי ועל מניעים זרים. בית המשפט לא קיבל את המסקנה הזאת: לפי הממצאים, הקצין כבר מסר לתחנה מידע על המסרונים ועל מספר הטלפון, והחקירה נגד התובע התבססה על נתוני התקשורת שהתקבלו. בית המשפט גם ציין כי חומרי חיפוש אינטרנטי שעליהם הסתמך התובע לא נתמכו בחוות דעת מומחה ולא הוכיחו את טענותיו.
ההבחנה המרכזית: למי כוונה התלונה?
בית המשפט ציין ככלל כי תלונה למשטרה המייחסת לאדם ביצוע עבירה עשויה להיחשב לפרסום לשון הרע. אולם, לפי ממצאי פסק הדין, זה לא היה המקרה שנדון: התלונה עסקה במסרונים המאיימים, לא ייחסה אותם לתובע ולא הצביעה על חשד כלפי אדם מסוים. התובע עצמו, כך נקבע, היה מודע לכך שהתלונה הראשונית לא נקבה בו.
בית המשפט קבע כי הזימון לחקירה נבע מממצאי בדיקת התקשורת, ולא מחשד אישי שהיה לקצין או לחוקרים לפני הגשת התלונה. לכן נקבע שהתלונה עצמה אינה לשון הרע על התובע, והתביעה לא הוכחה גם על בסיס הטענה שהחקירה נועדה להתנכל לו.
הגנת התלונה לרשות מוסמכת – כטעם חלופי
בית המשפט הוסיף, למעלה מן הצורך, שגם אם היה מניח שהתלונה נכנסת לגדר לשון הרע, התוצאה לא הייתה משתנה. סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע מעניק הגנת תום לב לפרסום שנמסר לרשות המוסמכת לקבל תלונות או לחקור בנושא. בית המשפט הדגיש את האיזון שביסוד ההגנה: שמירה על שמו הטוב של אדם לצד האפשרות להתלונן במשטרה בלי חשש בלתי מוצדק מתביעה.
בית המשפט ציין שהתובע לא העלה טענת רשלנות, ואף קבע שלא עלה בידו להוכיח שהנתבעת התרשלה. בית המשפט קבע כי הטענות לא הוכחו וכי הנתונים תמכו בכך שהחקירה וזימון התובע נעשו בעקבות מידע שהתקבל מחברת התקשורת. עוד צוין כי בית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על החלטת קצין באשר לעילת סגירת תיק החקירה. סגירת התיק מחוסר ראיות הייתה חלק מהרקע לתביעה, אך לא שינתה את ממצאי בית המשפט בדבר אופן הגשת התלונה והבסיס לזימון לחקירה.
התוצאה וההוצאות
התביעה נדחתה, ולא נפסק לתובע פיצוי בגין לשון הרע או עוגמת נפש. התובע חויב לשלם למדינה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪. זהו חיוב בהוצאות, ולא פיצוי שנפסק לתובע. לפי פסק הדין, הסכום נועד לתשלום בתוך 30 ימים; אם לא ישולם במועד, יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.
המקרה ממחיש את החשיבות שבבחינת תוכן התלונה, הנמען שלה והאופן שבו אדם מסוים נקשר לחקירה. כאן, בית המשפט הבחין בין עצם הדיווח על איומים לבין החשד שהתעורר מאוחר יותר בעקבות נתוני תקשורת. ההכרעה תלויה בממצאי המקרה ואינה קובעת שכל תלונה למשטרה מוגנת בכל נסיבות.
לקריאת פסק הדין המלא – 6495-09-19
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
