הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
57861-01-21 | בית משפט השלום בהרצליה | 2023-03-09
צד תובע: סיאני נתנאל | צד נתבע: ברטפלד זיו, בנימין אייבי אברהם (התביעה נגדו נמחקה ביום 11.4.22 בעקבות הסכמה שהושגה בינו ובין התובע), יואב שולמן
ייצוג תובעים: עו״ד יוני ג'ורנו | ייצוג נתבעים: עו״ד יודין קורצקי, עו״ד דניאל חקלאי
פסק הדין עוסק בשני פרסומים בפייסבוק שנגעו לאירוע שבו שוטר העלה מפגין לניידת במהלך הפגנה. בפרסום הראשון נטען כי השוטר היכה את המפגין בתוך הניידת. הנתבע האחר שיתף את הפרסום והוסיף תגובה משלו, שכללה התבטאויות אישיות ומשתלחות כלפי השוטר. בית המשפט בחן כל אחד מהפרסומים בנפרד: התביעה נגד מפרסם הפוסט המקורי נדחתה, ואילו מפרסם התגובה הנוספת חויב בפיצוי של 3,000 ש״ח.
הטענה לאלימות והראיות שלא הוצגו
הנתבע שפרסם את הפוסט המקורי טען כי דבריו על הכאתו בניידת היו אמת. בית המשפט הזכיר כי הנטל להוכיח את אמת הפרסום מוטל על המפרסם. הוא לא הסתפק בעדותו של הנתבע, שאותה מצא מתחכמת, וגם ציין כי עד מטעמו לא ראה את המתרחש בתוך הניידת. למרות הקשיים האלה, בחינת מכלול הראיות והחוסרים הובילה את בית המשפט להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת השוטר.
בין השיקולים המרכזיים היו היעדר צילומי מצלמות גוף מהשוטרים שהיו בניידת, אף שלפי הנהלים היה צפוי שלפחות חלקם יפעילו מצלמות. השוטר אישר שהיה עליו להשתמש במצלמה, אך מסר הסברים שונים לכך שלא הייתה עליו מצלמה. בית המשפט מצא סתירות בהסברים ולא הוצגו מסמכים שהיו עשויים לתמוך בהם. גם מזכרים ודוחות פעולה הנוגעים לאירוע לא הוצגו, אף שלפי העדויות נערכו מסמכים כאלה.
בית המשפט הצביע גם על פערים בין גרסאות השוטר לבין גרסאות השוטרים האחרים, ועל שינוי בפרטים שמסר השוטר במהלך ההליך. עם זאת, בית המשפט לא קבע שהסרטונים שהציג מפרסם הפוסט הראו את ההכאה הנטענת; לדבריו, הוא לא הצליח לראות בהם את מה שהמפרסם טען שניתן לראות. המסקנה נשענה על הערכת מכלול הראיות, ובפרט על המשקל המצטבר של הסתירות והחוסרים. בסופו של דבר נקבע כי המפרסם הוכיח, ברף הנדרש בהליך אזרחי, שהטענה בדבר הכאתו הייתה אמת.
עניין ציבורי והגנת תום הלב
בית המשפט קבע כי פרסום על התנהלות של שוטר נוגע לעניין ציבורי. לכן, משנקבע שהטענה שבפוסט הייתה אמת, הפרסום חוסה תחת הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט הוסיף כי בנסיבות העניין עמדה למפרסם גם הגנת תום הלב הנוגעת להבעת דעה על התנהלות של עובד ציבור, משום שהפרסום לא חרג מהסביר בנסיבות. בהתאם לכך התביעה נגדו נדחתה.
דחיית התביעה לא הביאה לפסיקת הוצאות לטובת אותו נתבע. בית המשפט התחשב בהתנהלותו מול השוטרים באירוע, כפי שעלתה מהסרטון ומעדותו, ובכך שהקשה על פעולות האכיפה שנעשו בזמן מגבלות הקורונה.
למה התגובה הנוספת נבחנה בנפרד
בית המשפט דחה את הטענה שלפיה דחיית התביעה נגד מפרסם הפוסט מחייבת גם את דחיית התביעה נגד מי ששיתף אותו. השיתוף לא הסתכם בהעברת הפרסום המקורי: צורפו אליו אמירות נוספות, ולכן היה צורך לבחון את תוכנן ואת נסיבותיהן בנפרד.
בית המשפט קבע כי ההתבטאויות הנוספות חרגו מהנדרש לביקורת על שוטר. לשיטתו, השפה הבוטה והאישית לא הייתה נחוצה להעברת ביקורת על אופן מילוי התפקיד. הוא הוסיף כי מפרסם התגובה כלל לא נכח באירוע, וכי לנוסח המסוים שהוסיף לא היה עניין ציבורי המצדיק את תחולתה של הגנת אמת הפרסום או ההגנות שהועלו לפי סעיף 15. לנוכח החריגה מהסביר והכוונה לפגוע מעבר לנדרש, לא עמדה לו גם חזקת תום הלב. בית המשפט מצא אפוא שההגנות אינן חלות על התגובה הנוספת.
הפיצוי והמשמעות המעשית
הפיצוי שנפסק נגד מפרסם התגובה הנוספת היה 3,000 ש״ח, ולא הסכום הכולל של 100,000 ש״ח שהתבקש בתביעה. בקביעת הסכום הביא בית המשפט בחשבון גם את דחיית התביעה נגד מפרסם הפוסט המקורי ואת הנימוקים לכך. הוא התחשב בהתנצלות וכן בטענה שלא נסתרה שלפיה התגובה הוסרה זמן קצר לאחר שהשוטר פנה למפרסם. בנוסף חויב מפרסם התגובה לשלם 2,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין ואת חלק האגרה שהיה חל אילו סכום התביעה היה בגובה הפיצוי שנפסק. אלה רכיבים נפרדים מפיצוי לשון הרע.
השוטר ביקש גם התנצלות בכתב, אך פסק הדין לא הורה על התנצלות. ההתנצלות נשקלה בקביעת הפיצוי, ולא נפסק סעד של התנצלות. פסק הדין מדגים את חשיבות ההבחנה בין שיתוף של פרסום לבין תוספת עצמאית: גם כאשר הפרסום המקורי מוגן, אין בכך כדי להכשיר אוטומטית כל אמירה שמצורפת אליו. ההכרעה תלויה בתוכן התוספת, בהקשר ובממצאים בכל מקרה.
לקריאת פסק הדין המלא – 57861-01-21
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
