תא"מ 54898-08-20 הירש נ' לוין

בית משפט השלום בעפולה

תא"מ 54898-08-20 הירש נ' לוין

בפני

כבוד השופטת ודאד יונס גנאים

תובע/נתבע שכנגד

דב הירש

נגד

נתבע/ תובע שכנגד

איתמר לוין

פסק דין

בין הצדדים התנהל הליך משפטי במסגרת תיק תא"מ 36135-03-19 של בית משפט זה. בעקבות דברים שרשם הנתבע שהינו עו"ד בכתב תשובה שהגיש במסגרת התיק הנ"ל, הגיש הנתבע נגדו תלונה בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בה טען כי:

"הגיש עו"ד הירש לבית המשפט "כתב תשובה" ובו הכפשות שקריות בלשון בוטה נגד הח"מ... חמורים במיוחד הדברים שנכתבו בסעיף 6 לכתב התשובה ... הטענות החמורות שבסעיף זה הן שקר ועו"ד הירש העלה אותן בפני בית המשפט ביודעו שהן שקר... דבריו הם הכפשה גסה ונלוזה, תוך שימוש ציני ומעוות בזכרון השואה ... בנוסף לכך בסעיף 7 לכתב התשובה מעלה עו"ד הירש טענה שקרית ביודעו שהיא שקרית, תוך ניסיון להטעות את בית המשפט ולשבש מהלכי משפט... בנסיונו ל"הכשיר" את העבירה שביצע מסר מאוחר יותר עו"ד הירש לבית המשפט הודעה כוזבת".

בכתב התשובה שהגיש התובע לוועדת האתיקה ציין בין היתר כי "המתלונן הוא מכחיש ומכפיש שואה. המתלונן טוען בפרסומיו שיהודים בגדו ביהודים בשואה ושיתפו פעולה עם הנאצים. שקורבנות השואה הלכו כצאן לטבח ועל כן הם ראויים לבוז. אפילו מהילדה אנה פרנק הוא לא חסך במילים וטען שהיא כמעט התבוללה. ובמאמרי הדעה שלו הוא משווה בין ישראל וגרמניה הנאצית וטוען שאנחנו הופכים כמו הנאצים".

בגין האמור בתלונה ובתשובה לתלונה הגישו הצדדים האחד נגד השני תביעות הדדיות לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק כקבוע בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965.

בדיון בתביעה העידו הצדדים בעצמם וסיכמו טענותיהם בכתב.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

לא יכולה להיות מחלוקת לכך שהדברים שנאמרו בתלונה וכן בתגובה לתלונה מהווים פרסום לשון הרע, כמשמעו בחוק. הצדדים טענו רבות לתחולת ההגנה של אמת בפרסום על הפרסום של אחד עשה. התובע ניסה מחד להוכיח כי התובע הינו מכחיש שואה ופוגע בזכרם של קורבנות השואה ומאידך ביקש הנתבע להוכיח את אמיתות טענותיו שהגיש בתלונה ללשכת עורכי הדין, אך אינני נדרשת להכריע בתחולתה של הגנת האמת בפרסום הואיל ומתקיימת בעניינו הגנת תום הלב, ויש להותיר את השאלה בדבר פרשנות דברי לשון הרע המיוחסים לתובע למומחים (ע"א 323/98 שרון נ' בנזימן).

הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין חוסה תחת ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק (ע"ע (ארצי) 18072-02-19‏ ‏ עו"ד יגאל מזרחי - עו"ד אילן גבע; רע"פ 3742/18 ‏ פלוני נ' פלוני), שכן התלונה עסקה בהתנהלותו של התובע שהינו עו"ד בהליך המשפטי שהתנהל בין הצדדים ולנתבע הייתה אמונה סובייקטיבית בנכונות הטענות וסבירות החשד שהעלה (ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל); מתקיימת דרישת תום הלב בהגשת התלונה. יצוין כי הגנה זו אינה תלויה באמיתות הדברים שפורסמו (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ) והעובדה שהתלונה נגנזה אינה רלוונטית. בע"א 788/79‏ ‏ אברהם ריימר נ' עיזבון המנוח ברקו רייבר נפסק שאת המושג תום-לב בהקשר להגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע יש לפרש כמתייחס לאמונת המפרסם באמיתות הפרסום. כאשר המתלונן מאמין באמיתות דברי תלונתו, תקום לו ההגנה שבסעיף 15(8) (בע"מ 1620/17 פלוני נ' פלונית). בע"א 7699/11 ‏אברהם פלקסר נ' חנינא ברנדס נפסק כי די בכך שמדובר בחשדות סבירים לביצוע עבירה כדי שההגנה בדבר הגשת תלונה לרשות המוסמכת בתום לב תחול. יתרה מזו, אופיו של הפרסום על ידי משלוח מכתב תלונה ודרישה כי העניין ייבדק מקרין על מידת הזהירות הנדרשת מהמשיב ומצמצמהּ, שכן ממילא מטרת התלונה היא בדיקת התלונה לעומקהּ בידי גורם ממונה (רע"א 6307/12 ‏ ‏ משה כהן נ' ד"ר זוהר דבורקין).

גם התשובה לתלונה, אשר נוסחה באופן בו חזר התובע על אמירותיו בדבר יחסו הנטען של הנתבע לשואה, מהווה פרסום שנעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של התובע, והפרסום נעשה כדי להכחיש פרסום קודם הכולל לשון הרע, בהתאם לסעיפים 15(3) ו- 15(10) לחוק. הפרסום נעשה במסגרת תשובה לתלונה שהוגשה נגדו לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין כאשר התובע נדרש להגיב לכך, וכן היה חשוף במסגרת אותו הליך משמעתי לנזק כבד והשלכה קשה על משלח ידו כעו"ד.

אומנם ניסוח בוטה ומופרז של פרסום עלול להחליש את טענת תום לב (ע"א 6871/99 משה רינת נ' משה רום), אך נראה כי תגובת התובע לתלונה התייחסה לדברים שנאמרו על ידי הנתבע בתלונה ובהתייחס להליך המשפטי שהתנהל בין הצדדים קודם לכן. התובע גם לא הרחיב את הפרסום אל מכותבים נוספים מעבר לוועדת האתיקה של הלשכה לאחר שזו ביקשה התייחסותו לדברים שנאמרו בתלונת הנתבע.

לאור האמור אני מורה על דחיית התביעה ועל דחיית התביעה שכנגד.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ב, 25 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

2 מתוך 2